באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ
סדר בלק · פרק כג
ג והוא כמ"ש לעיל שהיה הדבור לבלעם בהכרח ורק לצורך שעה וכבר הארכתי בזה לעיל:
(ד"ה וילך) ר"ל שלכך תרגם אונקלוס שפי יחידי לפי ששמי הוא מענין השקט וההולך יחידי הולך שוקט לפי שהשתיקה סביבותיו:
ד (ד"ה את שבעת המזבחות) כצ"ל שבעת מזבחות ערכתי אין כתיב כאן אלא שבעת המזבחות וכו' ר"ל שכתוב שבעת המזבחות בהא הידיעה לרמז על שבעה המזבחות הידועים:
י לפי התרגום פירוש מי מנה עפר יעקב מי יוכל למנות הטף של יעקב לפי שמתרבין כעפר הארץ וכנוי הטף בעפר להיותם קטנים ורבים וגם מתדמים ברבויים לעפר וכן תרגם רובע ושואל משריתא ע"ש המחנה הרובצת ושוכנת באהלים כי תרגום רובץ רביעה:
(ד"ה ומספר) ופירוש רובע לפ"ז מענין השכיבה כמו בהמתך לא תרביע (ד"ה תמות) ר"ל ולא מות ישרים בכלל כי מה זה ענין לשבח ישראל ועוד כי החתימה מורה שאמר על הישרים בישראל שהרי סיים ותהי אחריתי כמוהו:
יג ר"ל ובאה הנון בחולם תחת המלאפום כי כנויי הפעלים המרמזים על הפעול במקום אותו כשבא בכנוי הנסתר פעמים הא בסוף הפעל נקודה במלאפום ופעמים נון נקודה במלאפום כי נוכל לומר הרוג תהרגהו וכן נופל לומר הרוג תהרגנו:
טו יבואר להלן בסמוך:
(ד"ה אקרה) דבור זה הוא ביאור למ"ש רש"י ז"ל בדבור הסמוך שלפניו ור"ל פעל אקרה לפי נקודתו מורה שהוא מן המדבר בעדו בעתיד לבנין נפעל כי אקרה הוא בדמות אבנה תבנה כי שרשו קרה. בי פי' אקרה אהי' נקרה כמו ואנכי אבנה ממנה שפירושו אהי' נבנה ממנה. והנה בבוא פעל זה אצל הש"י אמר ויקר אלקים אל בלעם והוא על משכר ויבן ויפן כי כולם מנחי למך הא. ובא א"כ פעל ויקרא בבנין דאב שהוא הפועל. והכוונה שבא אליו הש"י במקרה וכנה פעל הביאה אחרי השנוי שהי' בפעל זה וכמו שהעירו ז"ל בזה ממה שלא נמצא פעל זה בשאר הנבואות כי בכורם נאמר וירא אליו ד' היה אלי דבר ד'. דק כאן אצל נבואת בלעם הרשע בא הגלוי בלשון מקרה להיות הדבר רק מצד ההכרח ושעתו וכמו שפירש"י ז"ל לעיל בפסוק ד'. ולכן כנה פעל הגלוי אחרי השינוי שבו ואמר ויקר אל בלעם. והפירוש שנתגלה לבלעם בדרך מקרה ולהיות שהש"י הוא בדמות הפועל בלשון זה כנה כאן בלעם א"ע בדמות הנפעל שהוא הנקרה מאת הש"י ר"ל שהוא המקבל מאת הש"י פעולת הגלוי המקרית. וז"ש רש"י ז"ל אקרה לשון אתפעל ר"ל אהי' נפעל כי כן דרך רש"י ז"ל לכנות הנפעל ד' בל' מתפעל כידוע בכמה מקומות:
טז ר"ל שכל המאמר הזה וישם דבר בפיו נראה מיותר שהרי בא אחריו ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר ומה היה מקרא חסר במאמר זה לבדו עד שהוצרך להוסיף עוד מאמר וישם ד' דבר בפיו. לכן דרשו ז"ל שהכוונה ששם ד' דבר בפין על כרחו לפי שלא היה חפץ ללכת בשליחות זה לברק לבשרו רע. ואמרו ז"ל במתק דבריהם שהדבור בעצמו הכריחו להביע כל רוחו ועם כל חפצו להתאפק לא יכול עצור במלין וההכרח להוציא מהשפה ולחוץ גבר על חשקו להסתיר הדבר מפני צער בלק:
יז (ד"ה מה דבר) הנה בנבואה הקודמת נאמר ג"כ בפסוק ו' וישב אליו והנה נצב וגו' ולא נאמר שם ששאל אותו בלק מה דבר ד' רק אמר אח"כ פסוק ז' וישא משלו ויאמר וגו' לכך העירו ז"ל בזה שאחרי שחרה אף בלק בבלעם בכלותו נבואתו הקודמת כנזכר שם פסוק י"א. לכן אמר לו כאן מה דבר ד' בלא צחוק וכאומר אינך ברשותך ומה נעימים דבריהם:
יח ר"ל ולכן לא נזכר ג"ב הקדמה זו בנבואה הראשונה:
כ ר"ל כי תיבת ברך הוא מקור מבנין הכבד וחסר כ' בכלם המשמש בראש המקור וברך כמו לברך בשקל לאבד. ומפני הריש עה"פ באה הקמץ ד' לפניה כתשלום הדגוש. ושיעור המקרא הנה לקחתי את הנבואה מאת ד' לברך את ישראל:
(ד"ה וברך) כלומר שתיבת וברך הוא פעל עבר מבנין הכבד והיה ראוי להיות הבית בחיריק קטן כמו אזן וחקר ותקן אלא שמפני הריש עה"פ הומרה החיריק בציירי לתשלום הדגוש וכוונת דברי רש"י ז"ל כזה וברך כמו וברך וכן הוא גזרת ריש כמו אויב חרף ובוצע ברך וגו' ור"ל שמפני הריש באה הציירי באות שלפניה תחת החיריק לתשלום הדגוש בכל מעלי הדגוש הללו:
בא"ד ואין לומר כו'. ר"ל שאם היה חיבת וברך שם דבר היה ראוי להיות בשש נקודות כמו עבד מלך. וכן כאן היה ראוי להיות וברך וכן היה ראוי להיות טעמו מלעיל בי משקל פעל טעמו מלעיל כמ"ש המדקדקים ז"ל, אבל עכשיו שנקודה בשני צרויין על תמונת שקל פעל הדגוש וגם טעמו מלרע כמשפט בנין הנזכר ראוי לומר היותו פעל מבנין הדגוש ולא שם דבר. ומ"ש אחריו ולא אשיבנה כינוי אשיבנה מוסב ע"ש ברכה החסר במקרא והוא בכח הפעל. וזהו תפארת הלשון. ובתשלומו ראוי וברך ברכה ולא אשיבנה. והנה כבר ידוע שרש"י ז"ל קורא לציירי קמץ קטן ולסגור פתח קטן:
כא ב' נקודות ההפסק שבאו בדפוס לפני מאמר לא הביט הוא ט"ס והכל דבור א':
כב (ד"ה כתועפות) לפירוש הראשון שהקב"ה הוציאם ממצרים ככחו העצום ודרך המליצה לצייר הגבורים בגדולי הקומה. ולכן אמר שהקב"ה הוציאם ממצרים כתוקף רומו וגבהו ר"ל לתוקף הנאות לרומו וגבהו הארץ הדום רגליו והשמים כסאו. וברום וגובה הזה נראה עוצם הכח והתוקף ולפי פירוש זה פתרון מרת תועפות כח ועזוז. ולפי פי' הב' פי' תועפות כפשוטו מענין התעופפות ויכונה הכח בהתעופפות לפי שהפריחה בגובה הוא תוקף רב ולפי רוב הגובה כן רוב התוקף:
והיות הקב"ה שוכן בארץ מתחת ובשמים ממעל לפירוש הראשון יכונה זה בגובה. רגליו בארץ וראשו מעל לרקיע ולפירוש הב' יכונה זה בהתעופפות היותו משוטט מתחתיות ארץ לגבהי שחקים ואמר שהקב"ה מוציאם ממצרים כגודל עפיפת גבהו ור"ל כפי דוב הכח הנראה בעפיפת גובה שלו והענין אחד בשני הפירושים אלא שמתחלף פתרון מלת כתועפות ודע ששני נקודות ההפסק שבאו בדפוס אחר מאמר ותוקף רב הוא זה הוא בטעות שהכל דבור אחד והוא מוסב על פירוש הב' הנ"ל. ואמר עלפי פירוש זה פירוש כתועפות ראם עפיפת גובה שלו. ולפי פי' הג' פירוש מלת תועפות ג"כ מענין חוזק אבל פירוש מלת ראם איננו מענין דום והוא שם דבר אבל פירושו ראמים ומבואר:
כג [ד"ה כעת] למעלה אמר ד' אלקיו עמו ותרועת מלך בו שפירוש חבת וקורבת ד' אליו כמו שפירש"י ז"ל לעיל ד"ה ותרועת מלך בו. ולכן הוסיף לומר כאן כעת דזאת שהקב"ה מראה חבתו להם כן יהיה עוד לעת אחרת שיתגלה להם חבתו של הקב"ה לעין כל. מדבו"י הרא"ם ז"ל בא"ר ד"א כו'. ולפי פירוש זה הוא דבוק עם מאמר שלפניו בפסוק זה עצמו. והשיעור כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל בעת צרכם שיאמר להם מה פעל ד' ור"ל בעת הצורך הזה אין נגלה להם זה ע"י נחשים וקסם דק ע"י נביאים ואורים ותומים ולפ"ז פירוש כעת בכף כמו בעת בבית וזה פלאי. מדברי הרא"ם ז"ל :
כד (ד"ה ודם) והוא ע"ד אמרם ז"ל בכיו"ב פיו הכשילו ניבא ואינו יודע מה ניבא:
כה ר"ל שכן דרך הלשון להכפיל מלות ההשואה ומלות התוספת והן כמו. כן גם. כמו כעם ככהן. כמוך כפרעה,. והוא להורות ההשואה הגמורה מכל צד ובחינה. וכן גם לי גם לך גם בחור גם בתולה להורות ג"כ על ההשואה במקרה המשותף להם ובזה נבדל מלת גם ממלת כמו שמלת גם מורה השואת הנושאים במקרה הנשוא המשותף להם אבל מלת כמו מורה השואת הנושאים בתואר ואיכות ידוע המשותף להם. כעם ככהן מתדמים ברשעם. כמוך כפרעה. בחשיבות ומעלה גם לי גם לך לא יהיה מתדמים במקרה השלילה. גם בחור גם בתולה מתדמים במקרה הפורענות הבאה עליהם. וכבר כתבתי שכפירת מלת ההשואה הוא להורות ההשואה הגמורה וכאלו אמר העם ככהן והכהן כעם וכן בכולם ועד"ז כאלו אמר כאן קוב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו. ברך לא תברכנו גם קוב לא תקבנו. וז"ש רש"י ז"ל גם ראשון מוסף כו' וגם שני כו':
כו פשוט שאין נופל כאן ציווי אחרי שאלה מקודם ברצון זקן שאמר אולי יישר בעיני האלקים:
כח בכל מקום שהוליכן בלק נתנו רז"ל טעם למה בחר במקום זה כמ"ש רש"י ז"ל לעיל בפסוק ויבואו קרית חוצות ובפסוק ויקחהו שדה צופים וכן כאן בפסוק זה שלפנינו מדברי הרא"ם ז"ל: