באר יצחק על פירשי· רבי יצחק יעקב הורביץ
סדר בהעלותך · פרק י
ב פשוט שחצוצרות האלו לא היו כלי שרת שתקעו בהן במקדש על עבודת הקרבנות (כמ"ש להלן בפ' וביום שמחתכם וגו' ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם וגו') שהרי למקרא העדה ולמסע המחנות צריכין לתקוע בחוצות ורחובות למען השמיע קול התקיעה בכל מחנה ישראל שהיה י"ב מיל כידוע ואם היו החצוצרות האלו מכלי השרת שתוקעין בהן במקדש היו נפסלין ביוצא ולפ"ז לא היו החצוצרות האלו אלא לכבוד ולתפארת למשה כמנהג המלכים:
(ד"ה עשה) מ"ש רש"י ז"ל כאן ובדבור שאחריו הכל נדרש מתיבת לך שנראית מיותרת ותרווייהו ממשמעותא דלך נפקי עשה לך משלך ולא משל צבור וכן עשה לך לתועלתך ולתשמישך לבד ר"ל רק בעבורך ולא בעבור אחר שישתמש בהם אחר ג"כ לצרכו ד"מ. שיאסוף בהם שר האלף את אלפו כשיצטרך לפוקדם על איזה דבר וכיוצא. ולא זאת לבד שאין אחר ראוי להשתמש בהם בחצוצרות העשויות בעבורך אבל אף גם זאת שאין אחר רשאי לעשות לו חצוצרות אפי' משלו לצורך אסיפה. ולכן דקדק רש"י ז"ל וכתב אתה עושה ומשתמש בהם ולא אחר ולא כתב אתה משתמש בהם כדי לרמז גם על העשיה והטעם בכל זה הכל לכבוד המלכות
ד והוא מג"ש דתקיעה תקיעה כמ"ש הרא"ם ז"ל:
ז מה מקרא העדה תוקע בב' כהנים כו' ר"ל שב' חצוצרות צריכין עכ"פ ב' תוקעין והתוקעין הם הכהנים כמ"ש בפסוק שאחריו ובני אהרן יתקעו וגו':
יב ר"ל ופירוש למסעיהם לפי מסעיהם ר"ל לפי משפט וסדר מסעיהם והרבה פעמים נמצא שמוש זה לאות הלמד כמו חנו לדגליהם לפי דגליהם, וכן תולדותם לבית אבותם יחוסם לפי בית אבותם והרבה כיוצא:
יז מלשון רש"י ז"ל נראה כאן שבני גרשון ומררי נסעו עם דגל מחנה יהודא והקהתים נסעו אח"כ עם דגל מחנה ראובן אבל זה לא יסכים עם מ"ש רש"י ז"ל אח"כ בפסוק כ"א ד"ה והקימו שהרי כתב שם שבני גרשון ומררי היו קודמין לבני קהת מסע שני דגלים וכ"כ עוד שם בדבור זה ועדיין בני קהת באים אחריהם עם ב' דגלים האחרונים ולפמ"ש כאן בדבור שלפנינו לא קדמו להם א"כ רק דגל אחד. לכן הישר בעיני מ"ש בזה הרב בעל צל"ד ז"ל בשם הרב מוהר"ם יפה ז"ל שמ"ש רש"י ז"ל כאן ואח"כ ונסעו הקהתים הוא טעות הנקדנים שפסקו הדבור במלת הקהתים אבל טעות הוא בידם כי סוף הדבור הוא ואח"כ נסעו וכאן צ"ל ב' נקודות ההפסק ואח"כ מתחיל הדבור הקהתים נושאי המקדש ובזה יתוקן הכל שמ"ש רש"י ז"ל כאן בסוף דבור שלפנינו ואח"כ נסעו מוסב על בני גרשון ומררי והוא עפמ"ש בפ' במדבר קפיטול ב' פסוק ט' בשם מוהר"ם יפה ז"ל וכאן אקצר בעוד הכינו עצמם דגל מחנה יהודא להלוך אחר תקיעה א'. פרקו בני גרשון ומררי את המשכן אבל לא הלכו עם העגלות עד שנסעו דגל מחנה ראובן אחרי תקיעה ב' ואז הלכו מיד בני גרשון ומררי אחריהן (וזהו מ"ש רש"י ז"ל כאן ואח"כ נסעו) ועדיין הארון וכלי הקודש של משא בני קהת עומדים מכוסים נתונים על המוטות ואחרי תקיעה ג' הלכו דגל מחנה אפרים. ואחר תקיעה ד' הלכו בני דן והלכו בני קהת עם דגל מחנה דן. ובלי ספק שבין כל תקיעה היה שהות שעה או שתים כדי שיכין עצמו אותו דגל להלוך
כח ר"ל שהרי לא הודיע כאן מספר המסעות ומקומות המסעות רק סדר המסעות וא"כ אין פירוש אלה מסעי האמור כאן כפירוש אלה מסעי וגו' האמור בריש סדר מסעי ששם פירושו סך המסעות ומקומות המסעות (ר"ל מקומות החניה שמהם נסעו אח"כ) אבל כאן פירושו אלה סדר המסעות ור"ל שכן היה הסדר בכל מסע ומסע:
(ד"ה ויסעו) ר"ל בחודש השני בעשרים לחודש ככתוב לעיל:
כט ר"ל חותן משה דהכא מוסב על חובב ולא על רעואל דאל"כ קשיא קרא שנאמר ומבני חובב חותן משה וגו'. ולפ"ז צ"ל שמה שכתיב בסדר שמות ותבאנה אל רעואל אביהן לאו אביהן ממש קאמר אלא אבי אביהן מדברי הרא"ם ז"ל:
(ד"ה נוסעים אנחנו), ר"ל דלשון נוסעים אנחנו אל המקום וגו' משמעו שמוסב על המסע המסופר ממנו למעלה בפ' זו וא"כ המובן מן המאמר הזה שנסיעה זו היא מיד רק על דעת ליכנס לא"י ואף שבאמת לא היה כן זהו לפי שגרם החטא ולכך נשתהו עוד במדבר. ומ"ש רש"י ז"ל עוד עד ג' ימים כו' זהו לפי הדרש שדרשו הובא להלן ברש"י פסוק ל"ג:
ל כן הוא הפירוש הפשוט אל ארצי הוא בשביל הנכסים ואל מולדתי הוא בשביל המשפחה:
לא ר"ל דבאמת יקשה למה הוצרך לבקשו על ככה ומה בצע לישראל בהליכתו והלא רק לטובתו אמר לו משה שילך עמהם במסעיהם. לכן אמרו ז"ל שדבר הבקשה היה רק מפני חלול השם:
(ד"ה כי על כן) כבר ביארתי במקומות שעל כן מורה הנמשך והמסובב אבל כי על כן מורה הסבה וא"צ להאריך כאן עוד:
לג כן למדו בספרי הובא ברא"ם מיתורא דדרך ג' ימים:
(ד"ה וחרון) ר"ל הארון שהיה נוסע לפני מחנה ישראל הוא הארון היוצא תמיד למלחמה עמהם והוא שעשה אותו מרע"ה קודם שהוריד לוחות השניים כשאמר לו הש"י פסל לך וגו' ועשית לך ארון עץ וגו') אבל אין לומר שזהו הארון שעשה בצלאל שהרי המסע הזה היה בשנה השנית בעשרים לחודש השני והמשכן הוקם בשנה השנית באחד לחודש הראשון וכבר היה שם הארון שעשה בצלאל שז"א שע"כ שמ"ש לו הקב"ה למשה ועשית לך ארון עץ וגו' אין הכוונה על הארון שבמשכן שהרי לא נתעסקו במשכן עד אחרי יוה"כ בשנה השנית והוא נצטווה על הארון בעודו בהר. ולזה ע"כ צ"ל ששני ארונות היו שם האחד שעשאו משה והשני שעשאו בצלאל (וכבר כתב זה רש"י ז"ל ביותר ביאור במשנה תורה פ' עקב. וזה תורף דבריו שם שהרי מוזכר שם שמשה עשה הארון תחלה ואח"כ חצב הלוחות מן ההר כמ"ש שם, ואעש ארון עצי שטים ואפסול וגו'. ובמשכן החלו לעסוק אחר יוה"כ כשכבר ירד מההר עם הלוחות ועשה בצלאל משכן תחלה ואח"כ ארון וכלים כמ"ש בסדר שמות וע"כ ששני ארונות היו) ובתחלה שם משה הלוחות השניות בארון שעשה הוא ואח"כ כשעשה בצלאל את הארון שם בו הלוחות ההם ובארון שעשה משה הניח שברי לוחות הראשונים ואמרו ז"ל שהארון שעשה משה היה יוצא למלחמה אבל הארון שעשה בצלאל באמצע המחנות היה נוסע ולא לפניהם כמ"ש כאן. וראיה על זה שהרי הארון היה משא בני קהת שנסיעתם באמצעית המחנות כמ"ש למעלה בפרשה. וכתב רש"י ז"ל עוד בפ' עקב וז"ל ואותו שעשה בצלאל לא יצא למלחמה אלא בימי עלי ונשבה עכ"ל. והארון שעשה בצלאל הוא הארון שנשבה בימי עלי למדנו ממה שנמצא אח"כ בספר שמואל שהוא הארון שנטה לו דוד האוהל והשתחוה תמיד במקום ההוא לפני ד' וכן יש בספר מלכים שהארון שנטה לו דוד את האוהל הוא שהובא אח"כ בבית עולמים אל מבית לפרוכת וכתב הרא"ם ז"ל וז"ל ואתיא הך אליבא דר"מ בב"ב דדריש מאי דכתיב אין בארון רק שני לוחות וגו' אין רק הווי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ס"ת שמונח בארון (אבל השברי לוחות נשתיירו בארון שעשה משה) אבל ר"י ס"ל דאין רק הווי מיעוט אחר מיעוט ולרבות שברי לוחות אתי שמונחים בארון (שגם שברי לוחות הסירו מארון שעשה משה לתוך ארון שעשה בצלאל) אלו דבריו ז"ל. וצ"ל לר"י שבימי שלמה שמו השברי לוחות בארון שעשה בצלאל לפי שלא היו רוצין להכניס גם ארון שעשה משה אל תוך הדבור אבל עד ימי שלמה היו בארון שעשה משה וזהו הארון שיצא לפניהם למלחמה:
לד שבעת העננים הם מלוקטים מפרשיות שונות העתיקם הרא"ם ז"ל מן הספרי:
(ד"ה מן המחנה) ר"ל ששם מחנה כאן אינו כהוראתו לרוב על מערכת אנשי הצבא רק על מקום החניה ולכן אף שכל הצבא נסעו ממקומם נופל לומר בנסעם מן המחנה:
לה בש"ס הנוסחא סתם עשה לו סמניות וכו' ולא פירש מה הן הסמניות ובספרי לא תפס רק לשון נקוד. ונקוד עליו מלמעלה ומלמטה כו' ומהרש"ל ז"ל בספרו חכמת שלמה פ' כל כתבי כתב וז"ל הנקדנין עושין ב' נונין הפוכין אחד קודם ויהי בנסוע וגו' ואחד אחריו. ובמקצת פירושי רש"י ז"ל נמצא ג"כ כך אבל במדוייקין לא ראיתי נוסחא זו וקרוב בעיני שס"ת כזו פסולה לפי מה דפסלינן בחסר ויתיר אפי' אות אחת ולכתחלה לכ"ע אסור והסמניות דכאן אינן אלא פרשה פתוחה לפניה ולאחריה עכ"ל ז"ל. ולכאורה ממס' סופרים הנ"ל סיוע לדבריו אבל באמת בס' הזוהר זכר היות סמניות ההם ב' נונין הפוכין וכן רבינו בחיי ובעל צרור המור ז"ל כתבו כן. ובעל הטורים ז"ל כתב טעם לנונין האלו ע"ד הנגלה ורבינו האי גאון ז"ל בפ' הבונה כתב ג"כ היותן נונין הפוכין והכי נקיטינן. מדברי הרב בעל צל"ד ז"ל:
בא"ד לומר שאין זה מקומו כו'. ר"ל שמקומו ראוי להיות בפ' במדבר ב' ששם כתובין משפטי המסעות והדגלים והיל"ל שם פרשה זו אחרי פסוק י"ז ששם כתוב ונסע אוהל מועד בתוך המחנות וגו', כ"כ רש"י ז"ל פ' כל כתבי. ולפי מה שביארו בעל הטורים ז"ל הובא בצל"ד:
בא"ד ולמה נכתב כאן כו'. בש"ס איתא פורענות שני' מאי היא ויהי העם כמתאוננים וגו' פורענות ראשונה ויסעו מהר ד' וגו' ואמר ר"ח ברבי חנינא שסרו מאחרי ד' ופירש"י מאחרי ד' שבתוך ג' ימים למסעם התאוו תאוה לאכול בשר ואחר הג' ימים היו כמתאוננים על התרחקם מהיישוב והכנסם למדבר עכ"ל ולפ"ז צ"ל שפ' דלהלן אינה כתובה כסדר שהרי שם זכר מקודם מעשה דמתאוננים ואח"כ כתוב והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה אבל התוספת ז"ל פירשו בענין אחר מדברי הרא"ם ז"ל:
(ד"ה משנאיך) מה שלא פירש"י ז"ל זה בדבור הקודם על ויפוצו אויביך נקל להבין לפי שיש לפרש שהוא כנוי הפועל ר"ל שהש"י הוא אויבם ושונא אותם אבל במאמר זה שאמר משנאיך בבנין הכבד ע"כ הפירוש שהם שונאי ד'. לכן הוצרך רש"י ז"ל לפרש שהם שונאים את השם ב"ה במה שהם שונאים את ישראל:
לו ולפ"ז חסר בית השמוש ברבבות והשיעור הרגיעה ד' בקרב רבבות אלפי ישראל כי מדרך הלשון לחסר לפעמים בית השמוש: