אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק ג חלק יורה דעה › סימן מה

באר חיים מרדכי חלק ג· רבי חיים מרדכי רולר

חלק יורה דעה · סימן מה

סימן מד

בני אהובי בפסק זה הבנוי על יסוד של שמירת דרך ה' – כנאמר והלכת בדרכיו לילך בדרכי ה' הטובים והישרים (מ"ע תרי"יא) – לעשות צדקה ומשפט כי גדול כחה של צדקה להעשות על ידה משפט וחובה אמרתי להאריך עמך עוד הדבור של חבה בהאי ענינא דאמרי' בפ"ק דר"ה ו ע"א ת"ר מוצא שפתיך זו מצות עשה (במשנה סוכה מ"ה ע"א מצות ערבה כיצד. מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא. ובגמ' ותנא דידן מ"ט קרי ליה מוצא כו' בדרך הצחות יש לרמז לאמרם ז"ל במדרש הובא בהג"א שם פ"ג סי' כ"ה דעלי ערבה דומה לשפתים, והוא ששנו חכמים בלשון משנה ונקרא מוצא כי תנא אקרא קרא של מוצא שפתיך) תשמור כו' בפיך זו צדקה ופי' אא"ז רש"י ז"ל קרא יתירא דריש ובתוס' דכתיב יצא מפי צדקה. אולי יש לפרש עוד לאמרם ז"ל (ב"ב ט') כל הניתן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות והוא הנרמז בקרא בפיך זו צדקה (לדעת הרא"ש ז"ל שהוא הי"א שברמ"א ז"ל יו"ד סי' רנ"ח סעי' י"ג דאם אך חשב בלבו ולא הוציא בפיו אינו כלום יל"פ בפיך דייקא זו צדקה שהוציא מפיו וגם למש"כ הרמ"א ז"ל שם דעיקר כסברא הראשונה דגם במחשבה חייב. א"ש פירושא דא למש"כ הפת"ש שם ס"ק ט"ו בשם תשובת דת אש יעו"ש.) על המפייסו בדברים שהיה צדקה הגדולה שבפה ובגמ' שם בפיך זו צדקה אמר רבא וצדקה מיחייב עלה לאלתר מ״ט דהא קיימי עניים פשיטא כו' קמ"ל התם הוא דתלינהו רחמנא ברגלים אבל הכא לא דהא שכיחי עניים, אמר רבא כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בעשה. מיתבי העיד ר' יהושע ור' פפייס על וולד שלמים שיקרב שלמים. אמר ר' פפייס אני מעיד שהיתה לנו פרה של שלמים כו' כו' רב אשי אמר מאי ואכלנו ולדה שלמה בחג דקתני חג השבועות כו' יעו"ש כל הסוגיא.

הנה היה למראה עיני ספר הקדוש גאון צבי ז"ל כת"י על מס' ר"ה. וראיתי שכ' בזה"ל ו' ע"א ש"ס רב אשי אמר עצרת כו' והרמב"ם בפיה"מ בתמורה הביא דברי ר"א וכן הוא פשוט ד"ה כבתראי וגם פירש דעדות זו אמת, וזה ג"כ פשוט וכ"כ הרע"ב. אך תמהני דא"כ היכי פסק בחיבורו פ"א מה' חגיגה ה' ט'. דנדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט יעו"ש. דהא חזינן מר' פפייס דקרבין בעצרת כו' וקושיתו סובב והולך על מש"כ שם בד"ה דאל"כ כיון דר' פפייס קאמר ואכילנהו בפסח משמע שנשחטה בפסח דדוחק לומר ששחטה ערב פסח דא"כ מ"ש דנקט שאכלה בפסח ולא אכלה נמי בע"פ ובשגם דעיקר מצותו ביום ראשון כמש"כ בת"כ פ' צו פי"ב וז"ל ביום הקריבו את זבחו יאכל מצוה לאכול ממנו ביום ראשון יכול ליום אחד ת"ל וממחרת, אי ממחרת יכול מצוה לאכלו לשני ימים ת"ל והנותר אם הותיר הותיר ע"כ כו' יעו"ש. אמנם בטורי אבן כ' בישוב קושיא זו דהלא נו"נ אין קריבין ביו"ט וז"ל:

והמחוור נ"ל מדקאמר ואכלנו וולדה שלמה בחג ולא קאמר והקרבנוהו בחג ש"מ לא הקריבו ביו"ט אלא מעיו"ט הקריבו ואכלו ביו"ט דזמן אכילת שלמים לב' ימים ולילה אחד כו' יעו"ש. ולשאלת הגאון צבי מהת"כ דעיקר מצותו ביום ראשון. י"ל כי מסתימת לשון הרמב"ם ז"ל בפי' מה' מע"ק ה' ו'. נראה דאין מצוה ביום הראשון יותר מבשני יעו"ש. וטעמא בעי למה השמיט הך דת"כ ונראה דיצא לו זה מסוגיא זו דקאמרה ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה בעצרת אשר לשיטת הרמב"ם ז"ל דנו"נ אין קרבין ביו"ט עכצ"ל דנשחטו מעיו"ט ולמה לא אכלוה בעיו"ט בשלמא על ואכלנוה בפסח ולא בע"פ י"ל כדאמרי' בפסחים ק"ח ברב ששת ובירושלמי שם ה' א' דגם רבי היו מתענין בע"פ יען דאיסתניס הוו וכדי לאכול מצה לתיאבון כן נימי כי גם ר"י ור"פ נהגו הכי כדי לאכול פסח ומצה לתיאבון לזאת לא אכלוה בע"פ אך בפסח. אמנם על ואכלנו שלמה בחג אין מקום לזה ועכצ"ל דאגב קמ"ל דאין מעלה באכילתו ביום הראשון מביום השני ודלא כת"כ וקיי"ל כסוגיא דתלמודא נגד הת"כ והוא שהשוה הרמב"ם ז"ל בה' מע"ק שם שני הימים כאחד לענין המ"ע דאכילת שלמים וא"ש.

ובמה שפלפל הג"צ ז"ל שם לאמור כיון דנו"נ אין קרבין ביו"ט נמצא דביום א' של פסח בלא"ה אין ראוי להקריב ואפ"ה קרינין ליה כולה פסח כו' אע"ג דבציר ליה תרי יומא יו"ט כו' יעו"ש בנועם אמרותיו. יש להעיר בזה מהא דאמרי' בירושלמי מכילתן פ"א ה' א'. ובפסחים פ״ו ה' א' ר' בון ב"ר חייה בעי שלמה שנתו בעצרת אפשר לומר הוא אינו כשר ועובר כהדא כו' אר"ח אלו עבר והביא שמא אינו כשר מאחר שאלו עבר והביא כשר עובר אשר לפי' הפ"מ יוצא מן הירושלמי כיון דבדעבד כשר אם דלכתחלה אסור יש כחן משום בל תאחר אשר לפ"ז אין מקום לפלפולו בזה. וזה תשובה גם להוכחה שעשה דלענין עשה לא בעי' כולה רגל מהא דלא קיימא להקרבה ביומא קמא שנולדה מכח פסק הרמ"א ז"ל באו"ח תצ"ח סעי' ה'. או דבפנים שאני דאסור לכ"ע שמא ימצא בו ריעותא כי כ"ז לא נאמרה אך על לכתחלה. ונסתרה ההוכחה. (ומה שהוכיח ממה דלא היה ראוי להקריב ביומא קמא מכח או"ב זה קיימא. יען מח"ז לגבוה אסור גם בדעבד. אולם זה רק לשיטתו דנשחטה בפסח משא"כ למש"כ בשם הט"א דנשחטה מעיו"ט אין מקום גם להוכחה זו יעו"ש.) ונראה דקאי בשיטת הקרבן עדה שפי' הירושלמי בדרך אחר. ובשירי קרבן כ' דאין סברא לאמור דלכתחלה אין מניחין אותו להקריב ומ"מ יעבור ובזה א"ש דברי הגאון צבי ז״ל.

ובחקירת הגאון צבי אם גם לענין שיעבור בעשה בעי' כולה רגל או לאו להט"א פשיטא ליה דאם אינו ראוי יום אחד מן החג להקרבה גם בעשה אינו עובר יעו"ש. וכן במנחת חינוך מצוה תקע"ה נסתפק ג"כ בזה וכ' וצ"ע לענין עשה דובאת כו' אפשר ג"כ כולו רגל בעי' כו' שוב ראיתי דמפורש הדבר דבגמ' כו' ע"ש בד' ה' ע"ב. ור"מ ס"ל לעיל כיון דא"ר ובאת כו' ממילא עובר על ב"ת מבואר דס"ל דגם על העשה אינו עובר רק בכל הרגל ומדר"מ נשמע לרבנן עכת"ד. אמנם הג"צ מסיק דלענין עשה לא בעי' כולה רגל והכריח כן בשיטת רש"י ז״ל. ולדברי המ"ח שהוכיח מדר"מ לרבנן נתבאר התשובה בדבריו באמרו וז"ל. דע"כ לרבנן כיון דלא אתא אלא לעשה לחוד עוברים אפי' לא קחזי רק קצת הרגל כיון דמיהת בהאי שעתא קרינין ביה והבאת משא"כ לר"מ עיקר האיסור הוא הלאו דלא תאחר דכתוב ברגלים אלא דקרא דובאת שמה מגלה לן פירושו דבל תימא דלא קאי דווקא אשלשה רגלים אלא אפילו אחד מהשלשה רגלים אבל כולה רגל מיהא בעינין דלהא אי אפשר לאפקינהו קרא מפשטיה דהא פסח משמע כולה וכן סוכות עכ"ל. ובזה נסתרה הוכחת המ"ח בדברי טעם ודעת של הג"צ כי מדר"מ לא נשמע לרבנן. ולענ"ד יש סעד לזה מדיוק לשין הרמב"ם ז"ל שכ' בפי"ד מה' מע"ק ה' י"ג בזה"ל. הגיע הרגל ולא הביא הרי זה ביטל מצות עשה. עברו עליו שלשה רגלים ולא הביא כו' הרי זה עובר בל"ת כו'. אשר יש מהדיוק בשינוי לשונו הזהב דלענין עשה אמר הגיע הרגל ולא אמר כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בעשה כלשונו לענין ל"ת שכ' עברו עליו שלשה רגלים וכו'. ועוד יותר נתחזק הדיוק להידוע כי דרך הרמב"ם ז"ל לאמור כלשון הנאמר בגמ' ורבא הלא אמר כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בעשה. ולזאת אם כי לראשית דבריו שם מ"ע מה"ת שיביא הכל ברגל שפגע בו תחלה כו' יבוא אחריו לשון הגיע הרגל כו' מ"מ לא היה לו לשנות מלשון רבא אם נא שנאמר כי כוון בזה כוונה מיוחדת – כדרכו לרמז הלכה שאינו מבוארת בגמ' במלות קצרים – דאך לענין בל תאחר בעי' שיעבור כל הרגל וכמבואר שם בה' י"ד ט"ו משא"כ לענין עבירת העשה לרבנן אך בהגיע הרגל אם דלח קחזי רק קצת הרגל עובר כיון דמיהת בהאי שעתא קרינין ביה והבאת ולזאת הכוונה שכל הרמב"ם ז"ל לשונו מבלי לאמור בזה עבר עליו הרגל אשר המשמעות יורה בקו המשוה לעברו עליו שלשה רגלים כי בזה לחלק יצא דגם בהגיע הרגל כלומר גם מקצת רגל ולא הביא ביטל מ"ע. ואם כנים אנחנו בזה יצא לנו כי גם הרמב"ם ז"ל ס"ל דלרבנן לענין עשה לא בעי' כל הרגל וכאשר הוכיח הגאון צבי בשיטת רש״י ז"ל.

ובצפייתי ראיתי עוד שם שכ' וז"ל:

בפירש"י ז"ל וולד שלמים שהפריש בהמה מעוברת כו'. רבים תמהו כו'. ויותר תמהני דהא וולד שלמים וכו' אך מי הכריחו לרש"י להמציא דוחק זה. ובשגם בתמורה ד' כ"ה ע"א מבואר להדיא דל"ש לקרותו וולד שלמים כו' יעו"ש. בדבריו החריפים וי"ל עוד להמבואר בתמורה שם ע"ב דרבא ס"ל בטעם דר"י מפני דאדם מתכפר בשבח הקדש. ובאמת מכח אימיה קדיש ונקרא שפיר וולד שלמים יעו"ש ובשט"מ באית טלו וכיון דבכאן עיקר קושית הסוגיא אליבא דרבא דאמר דעובר בעשה וכמש"כ גם הגאון צבי שם לזאת שפיר פירש"י ז"ל כאן אליביה דרבא שהפריש בהמה מעוברת. ויעיון בחי' הריטב"א ז"ל שפי' על וולד שלמים פי' שהקדיש בהמה לשלמים ונתעברה אצלו שהוא קרב שלמים ואצ"ל אם היתה מעוברת כשהקדישה אשר נראה דעת הראשונים בזה לפרש בדרך דאשמעי' דבכל גווני קרב שלמים – וכן מה שדייק הגאון צבי על פירש"י דבתמורה פי' שנולד בתוך הפסח ולא נקיט בגווני אחריני. ומ"ש הכא שלא פי' להדיא דנולד תוך הפסח ולא עברה עליו א' ימים כדפי' בתמורה. לפענ"ד י"ל בפשיטות כי בכל גווני דצייר הגאון צבי ז״ל לפרש דהוי מחוסר זמן יש בזה חידוש דין וא"כ מאי קא מקשה שם הג"מ אי הכי מאי אסהדותיה (יעיון בטורי אבן) לזאת שכל רש"י בקולמסו שם הציור בפשיטות דנולד תוך החג שאין כאן ז' ימים אשר אין בזה שום חידוש דין משא"כ כאן בסוגיא דלא קפריך הש"ס הכי לזאת לא נחית רש"י ז"ל לפרושי בהדיא כי יש לפרש גם בגווני אחריני ומיושב באר היטב דיוק פי' אא"ז רש"י ז"ל.

בסוגיא זו האריכו המפרשים ועתי בל אתי לפלפולים וכתבתי אך אשר רשמתי להעיר בדברי הגאון צבי ז"ל כת"י שהיה למראה עיני ימים אחדים והנני בחתימה מעין הפתיחם של בפיך זו צדקה. לפרש עוד כי בקרבנות החיוב דעשה ברגל אחד ובל תאחר בשלשה רגלים משא"כ בצדקה כשיצא אך מפיך לאלתר החיוב עליך של בל תאחר וכדאמר רבא וצדקה מיחייב עלה לאלתר דהא קיימי עניים כו' והוא הלכה פסוקה ברמב"ם ז"ל ובטוש"ע יו"ד סי' רנ"ז סעי' ג' (ושלא כדעת הרשב"א ז"ל בחי' ריש נדרים הובא גם בגליון מהרש"א שם יעו"ש ובשו"ת הרדב"ז ז"ל סי' תרצ"ח) האומר הרי עלי סלע לצדקה כו' חייב ליתנה לעניים מיד ואם איחר עובר על בל תאחר כו'. וזה אשר אמר ברוח קדשו דוד מלך ישראל (תהלים מ') ואני עני ואביון א"ד יחשוב לי עזרתי ומפלטי אתה א' אל תאחר. ופירש"י ז"ל כל עני ואביון שבתילים אינו אלא כנגד ישראל כי המלך הוא לב כל קהל ישראל (רמב"ם ז"ל פ"ג מה' מלכים ה' ו') ובקש בשם הכלל לאמור. ואני עני ואביון וגם א"ד יחשב לי עזרתי ומפלטי אתה, ואך אתה כי אין לנו מלך גואל ומושיע בלעדיך וקיימו עניים לפניך ואחז"ל כי הקב"ה מקיים כל התורה כולה ובכן א' אל תאחר כי בצדקה מיחייב עלה לאלתר. בישועה קרובה לכל בית ישראל. ולך בני בני יקירי אהובי בכללם לאורך ימים ושנות חיים טובים. ואחתום באהבה בברכת תורתינו הקדושה אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. והיה מעשה הצדקה שלום המקרבת את הגאולה כאמרם זכרונם לברכה. דברי לב אביך ורבך המצפה למבשר טוב ומשמיע שלום ובמהרה להיות כלנו ביחד בארצות החיים. ובזה אחתום את שמי. חיים מרדכי

סליק חלק יורה דעה

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה