אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק ג חלק יורה דעה › סימן מד

באר חיים מרדכי חלק ג· רבי חיים מרדכי רולר

חלק יורה דעה · סימן מד

סימן מג

לבני אהובי בלבי הרה"ג בהלכה וגאןן באגדה מוכתר בתורה חכמה ויראה יקר רוח ואיש תבונה כו' מו"ה מנחם מענדל ראללער שליט"א רב בעיר אקערמאנן בסרביא.

בדבר שאלתך שאלת חכם המקור למנהג ישראל רחמנים לפרנס האלמנה ויתומים של הכל קודש לאחר מותם כל ימי חייהם.

הנה ראשית דבר, גדול כח זכותה של האלמנה מכח מנהג ישראל קדושים אשר תורה היא לפרנס נשותיהן של הכלי קודש אחר מותם, כל ימי חייהן של נשותיהן וגדול כח מנהג ישראל שנתייסד עפ"י וותיקין, כבמג"א סי' תר"צ ס"ק כ"ב יעיון שבלי הלקט סי' כ"ג וכל שהמנהג כן הוי כהזתנה מתחלה וכמש"כ בספרי חידושי בן יאיר. בחי' למגילה כ"ז ובשו"ת באר חיים מרדכי ח"א ב' בכמ"ד והבאתי מיו"ד סי' קי"ט סי"ח בהג"ה ובאו"ח סי' רע"ט וחו"מ רסי' ס"ז בשם תשובת הרא"ש ז"ל ועוד מכמ"ד, דכל שהמנהג כן הוא, הוה כהותנה בפירוש בראשית העשיה והקבלה. וכה ראיתי עתה בשו"ת לידי"נ הגאון רב"ז ז"ל בסי' נ"ו שהעמיד בסיס זאת ההוראה על טעם זה, והאריך בבקיאות כידו הגדולה להביא מכמה מקומות שבש"ס ופוסקים. בגדול כח מנהגא שהיא כתורה. וציין ג"כ למקומות אלו שבש"ע כנ"ל עד שבא למסקנא דפשיטא כיון שישראל קדושים נהגו כנ"ל, הו"ל כאלו התנו אנשי הקהלה בפירוש עמהם בעת שמנו אותו עליהם לפרנס אלמנותם ויתומיהם ר"ל לאחר פטירתם שישל"ח הרי כבר הורה זקן רב האי גאון רב"ז ז"ל בתור הוראה פשוטה וברורה.

ואני מוסיף עוד בזה כאשר מורגל בפומי לפרש המקרא (תהלים ע"ה) כי אקח מועד אני משרים אשפוט. כי תוה"ק שב"כ ושבע"פ דברי א' חיים, אשר זכינו שנתנה לנו מאבינו שבשמים לא תשתנה חלילה לרוח העת והזמן. גם אות אחת מתוה"ק. וחלילה שתשתכח תורה מישראל (שנת קל"ט) שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו (דברים ל"א) ודברי תורה שנתנה לנו ולזרעינו מפי הגבורה אשר היא ואך היא לכל בית ישראל לאורה המה חיים וקיימים בכלל ופרט גם יחד לעד ולעולמי עולמים. אמנם בדבר שבממון אשר כל תנאי שבממון קיים צריכין לתן לב למנהג המדינה והעת והזמן כי כן הוא דין התורה לדוגמא בקנין כסף ומשיכה פלוגתא דר"י ור"ל (ב"מ מ"ז ובכמ"ד) דכלל גדול הוא דה' כר"י דאין מעות קונות במטלטלין וכדאיפסקא בטוש"ע חו"מ סי' קצ״א בי דינא דדיינא הכי לא ישפוט בזה דין אמת לאמתו להמבואר דקנין סיטומתא קניא (ב"מ ע"ד) וכל דבר שנהגו התגרים לקנות בו כגון ע"י שנותן הלוקח פרוטה וכדומה נקנה המקח קנין גמור ואין אחר מהם יכול לחזור בו (חו"מ ר"א) וזהו "כי אקח מועד. לצרף מנהג המדינה ודרך התגרים בכל עת וזמן אז משרים אשפוט כי כן הוא דעת התורה ובדבר שבממון הלא קיי"ל דינא דמלכותא דינא כל עוד שאינו סותר דין תורה כמבואר בחו"מ סי' שס"ט וש"ך סי' ע"ג ס"ק ל"ט. ובדיני דמלכותא הלא אשת מורה שהיה כמה שנים במשמרתו וכן נשי שאר המשרתים את המדינה והמלכות יקבלו פנסיה כל ימי חייהם לפרנסתם אשר מדברים הטובים שבהם למדין כאמרם ז"ל (קידושין ל"א צאו וראו כו' יעו"ש) א"כ יש לדון בזה מכח דינא דמלכותא להתחייב עי"ז גם בדין תורה.

נשאלתי בכגון דא גם מחתני אהובי הרה"ג ומפורסם לתהלה כו' מהר"ל שטרנבורג שליט"א ובחכמתו העיר ג"כ באלו סברות ברורות הנאמרים ונוסף עוד היה בנדונו כי הקהל קצב לה שכירות כו' לאחר מות בעלה הוה כקבלו עליהם לזון אותה דצריכין לזון אותה כל ימי חייה וכהכרעת התומים וחת"ס המובאים בפת"ש חו"מ וסי' ס' יעו"ש. דבעני אין שום פלוגתא ולכ"ע החיוב לזון אותה כל ימי חייה יעו"ש. וביו"ד רנ"ח רנ"ט דבספק צדקה קיי"ל דהוה כספק איסורא לחומרא להוציא גם מיד המוחזק. ומקורו מש"ס חולין קל"ד וירושלמי ספ"ה דפאה ונתבאר היטב בש"ת חת"ס חיו"ד סי' ר"מ יעו"ש. ק"ו בכגון דא דנוסף עוד לאו דאלמנה ויתום לא תענון אשר תוה"ק החמירה מאוד בלאו זה בוודאי נאמר כי עי"ז שקצבה לה והקהלה שכירות הוה כאלו קבלה החיוב לזון אותה כל ימי חייה.

ועוד בה שלישיה מהא דאמרי' בגמ' ב"מ שלהי פ' השוכר דרב אמר לרבב"ח שבא לפניו עם פועלים דתברי ליה חביתא דחמרא הב להו גלימייהו ועל שאלת רבב"ח דינא הכיל השיב אין. למען תלך בדרך טובים והדר אמר ליה זיל הב להו אגרייהו א"ל דינא הכי? השיב לו אין. וארחות צדיקים תשמור אשר מפורש יוצא מתשורת רב כי לארם גדול גם לפנים משה"ד דינא הוא וכן רבים בערך כמותם המה שקולים כאיכות אדם גדול וכאמרם ז"ל נשיא כעם ועם כנשיא. וכנאמר למשה ולישראל עמו. אשר לרבים גם לפנים משה"ד דינא הוא להם. ויש להמתיק בזה לשון הרמב"ם ז"ל (בפ"א מה' ממרים ה' ב') הרי הוא אומר על פי התורה אשר יורוך אלו התקנות כו' והמנהגות שיורו בהם לרבים כו' אשר גם על המנהגות של רבים נאמר עליהם עפ"י התורה אשר יורוך כי מנהג ישראל תורה היא.

ידעתי גם ידעתי כי בכל אחת מהסברות האמורות יש מקום להתעקש ולפלפל. אמנם בהצטרף כל שלש אלה יחד לא ינתק והמשכיל על דבר אמת נראה כי הדין דין אמת לאמתו לאפוקי דין מרומה לזכות האלמנה והיתומים, אשר אבינו שבשמים ית"ש הוא אבי יתומים ודיין אלמנות לריב ריבם ועפ"י התורה בראשונה ושכל אנושי באחרונה מחויבים לנהלם ברחמים גדולים. (יעיון בלשונו הזהב של הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' דיעות ובספרי שו"ת בח"מ ח"א סי' ס"ז) והמצערם הלא מפורש בתוה"ק גודל העונש ומרובה מדה טובה להמרחם עליהם ומכל הלין טעמים כנים וברורים הנאמרים. נתבאר כי על הקהלה החיוב עפ"י התורה לפרנס אלמנת ויתומי הכלי קודש בהרחבה ועיון בספרי שו"ת שם סי' ס"ח) כל ימי חייהם ובזכות זה אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו להם משמים וזאת היא הלכה למעשה פשוטה וברורה עפ"י התורה בס"ד.

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה