אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק ג חלק יורה דעה › סימן מא

באר חיים מרדכי חלק ג· רבי חיים מרדכי רולר

חלק יורה דעה · סימן מא

סימן מ

להרה"ג חו"ב כו' מו"ה משה קאפל כ"ץ נ"י אבד"ק רומינענקא, בסרביא.

בדבר הוראה הברורה, שהעליתי בספרי שו"ת באר חיים מרדכי ח"א סי' מ' ונתבאר עוד יותר באר היטב בעזהש"י בספרי ח"ב סי' ע' ובאתי שם למסקנא בזה"ל. וזאת תורת העולה. מכל האמור בזאת התשובה, לכל בית ישראל היוצאים ביד הרמ"א ז"ל בשם הגאונים דאסור למול עכו"ם שלא לשם גירות. איסור זה נאמר ביתר שאת על בן הנולד לישראל מנכרית, מטעמים ברורים וכנים הנאמרים, וחלילה לשום על וולד שהוא גוי גמור חותם קודש, וגדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות, (נדרים ל"א יעו"ש ובזוה"ק סוף לך) במספר אחד, כי הוא אך לישראל גוי אחד קדוש, וכאשר יצאה זאת ההוראה להלכה פסוקה מגאוני עולם, מהרש"ק מהר"ם שיק, מהרש"ם, ומהר"א ברש"ל, כורת הברית ומאורי אור (ובקונט' אוהל מועד סי' קס"ג, כ' כי השיג מכתבים רבים מרבנים לאיסורא) ומו"ה יוסף חיים זאנענפעלד ז"ל, ועוד כמה גאוני בתראי שהורו כן מעיקר הדין לאיסורא הלכה למעשה, והיא הלכה ברורה בתורת א' חיים,

ובזה שאל כת"ה אם נולד בן לישראל מנכרית ערבית והערביים הלא המה מבני ישמעאל אשר לדעת הרמב"ם ז"ל חייבים במילה, אם יש מקום להתיר למול בן כזה בשכר – הנה גם בזה אסור כי ז"ל הרמב"ם ז"ל בפ"י מה מלכים אמרו חכמים שבני קטורה שהם זרעו של אברהם, שבא אחר ישמעאל ויצחק חייבין במילה והואיל ונתערבו היום בני ישמעאל בבני קטורה יתחייבו הכל בשמיני ואין נהרגין עליה ע"כ. וכ' הכ"מ הטעם וז"ל. ואין נהרגין עליה משום דאז' מצוות אשכחן שנהרגין, וכמו שקדם אשמנה נא חשכחן ע"כ. וכ"כ שם הרדב"ז ז"ל ולכאורה תמוה דהלא בלא"ה הוי ס' נפשות להקל וכמש"כ שם המל"מ טעמא דרבינו הוא משום דנתערבו בני ישמעאל בבני קטורה, והכל חייבין מספק ואין נהרגין מספק, וי"ל למש"כ הפמ"ג בפתיחה לתערובות והנו"ב במהד"ת חאה"ע סי' מ"ב יישב בזה קושית השאגת אריה ז"ל בסי' מ"ט דלבני נח לא נאמר אחרי רבים להטות להקל יעו"ש אשר לטעמם יש מקום לאמור דגם קרא דוהצילו העדה דמזה למדו חז"ל דס' נפשות להקל, אך לישראל נאמר ולא לבני נח ולפ"ז יתפרש קישור לשון הרמב"ם ז"ל דהקדים ונתערבו לאין נהרגין ולמל"מ א"ש דזה הטעם דאין נהרגין הואיל ונתערבו כו' יתחייב הכל בשמיני וק' הלא סנחרב בלבל את כל העולם וכקושית השאג"א, ועכצ״ל כמש"כ הנו"ב דאחרי רבים להטות לא נאמר אלא לישראל ולא לב"נ ולפ"ז ה"ה די"ל דקרא דוהצילו העדה לא נאמר לב"נ ולא אמרי' גבייהו ס"נ להקל והוי אמינא דיהיו נהרגין גם על ספק קמ"ל דמ"מ אין נהרגין עליו מטעמא שכ' הכ"מ ורדב"ז ז"ל דאך על ז' נהרגין ולא אשמנה ולפ"ז יצא לנו אם אמרי' ס"נ להקל בב"נ במחלוקת שנויה דלרדב"ז וכ"מ ז"ל לא אמרי' ולמל"מ ז"ל אמרי' וכאמור.

ועתה אשר החיוב עליהם אך מטעמא דבב"נ לא אזלי' בתר רובא הלא מובן מאליו כי לנו דאזלי' בתר רובא ולאחר שבלבל סנחרב כל העולם כולו אמרי' שאינם מבני קטורה (דמה"ט התירו ליהודא גר עמוני לבוא בקהל כברכות כ"ח. וכ"פ כל הפוסקים וגם הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהא"ב ה' כ"ה בכללם) וגם המה בכלל האיסור דאסור לישראל למול גוי שלא לשם גירות. ומצאתי כדבריי בנחל אשכול על האשכול סי' מ' בהערה לדף קכ"ו שכ' וז"ל. ונ"ל דרמב"ם בפ"י דמלכים כ' כיון שנתערבו כו'. ובימי הרמב"ם נתפשטו הישמעאלים בכל מדינות הנודעות לו לכן סתם דאמר גוי אע"פ שנעשה מצוה בהמולו כיון דמחויבי למול עצמם מספק אסור לישראל למולו אם כוונתו לרפואה כיון דיש לחוש שאינו מבני קטורה ואסיר לרפאותו אע"ג שאם ודאי מבני קטורה נעשה מצוה ואף בספק מצוה עליו ומצד הדין נכריח אותם, מ"מ אין אומרים לישראל להכניס עצמו בספק אסור רפואה בשביל שיצא נכרי מס' אסור כו' עכ"ל כי גם לרבי דסבר (עירובין ל"ב ע"ב) ניחא ליה לחבר דנעביד הוא איסורא קלילא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבה, אך לרעהו נאמר כי כל ישראל ערבים זה לזה משח"כ בנכרי בוודאי לא אמרי' לישראל דלעביד הוא גם איסורא קלילא, למען לאפרושי נכרי מאיסורא רבה. ואני מוסיף עוד על דברי הנח"א שאוסר מטעמא שאין לישראל להכניס עצמו בספק חיסור כו'. ולדידי אסור עוד מטעם וודאי כיון דלישראל נאמר אחרי רבים להטות וכמובן.

ועור יש בזה מהא דאמרי' בקידושין ס"ז ע"ב, מאי באומות הלך אחר הזכר כדתניא מנין כו' ופירש"י ז"ל לענין לא תחיה כל נשמה יעו"ש. ולכאורה יש לדייק על השאלה למאי הלכתא להרמב"ם ז״ל דבני קטירה חייבין במילה א"כ יש נ"מ אם בא אחד מבני קטורה על נכרית משאר אומות דהולד הלך אחר הזכר וחייב במילה ולמה לא אמרה הסוגיא נ"מ זה הנוהג גם בזמן הזה, מלבד מה די"ל דהרמב"ם ז"ל הולך לשיטתו בפ"ט מה' עבדים ה' ג' דמפרש דלענין אם הולד עבד או, בן חורין אתמר הנהוג גם עתה. בלא"ה א"ש לפירש"י ז"ל שפי' דשאלת הש"ס קאי על למאי הלכתא וגם מנ"ל דבתר זכר אזלי' לזאת משני הש"ס כדתניא וכו' דמבואר התשובה על שניהם הילפותא ולמאי הלכתא וגם הנ"מ לענין עמוני שנשא מצרית אחר שנתגיירו המצרי והעמונית אשר העיר הלחם משנה שם מיושב בזה כי תלמודא קשאל בשתים הילפותא והנ"מ לזאת הביאה מהברייתא אשר שתים שמענו ממנה וזה פשוט דכיון דאמרי' דבאומות הלך אחר הזכר, אם אחד משאר חומות בא על ערבית דהוולד פטור ממילה, ולמש"כ הלח"מ שם כ"ה גם דעת הרמב"ם ז"ל מפסקו בפי"ב מהא"ב יעו"ש ובהשגות הראב"ד ז"ל, וגם לדעת הכ"מ שם בשיטת הרמב"ם ז"ל דגורס בדברי ר' יוחנן, באומות הלך אחר הנקבה, או בבן הנולד לישראל מערבית, אשר מפורש יוצא מקרא כי יסיר את בנך מאחרי, בנך מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העכו"ם קרוי בנך רלא בנה יבמות כ"ג קידושין ס"ח וכמ"ד) אומר אני דגם להרמב"ם ז"ל וולד כזה פטור ממילה כי דווקא לבני קטורה הבאים מזכרים ס"ל לרמב"ם ז"ל דחייבין במילה משא"כ להבאים אך מבנות קטורה כיון דכתיב כאשר צוה אותו ולא אותה (קידושין כ"ט. טוש"ע יו"ד רס"א) דאין האשה חייבת למול את בנה ומה כ' בשער המלך בפ"א מה' מילה דגם על העבד אין שום חיוב מכללא דמה שאשה אין חייבת גם העבד אינו חייב יעו"ש. ובהגהות רעק"א ז"ל ביו"ד רסי' רס"ז באריכות. גם אנו נאמר כיון שאין יחוס לזה הוולד לבני קטורה אך מכח אם וכיון שהיא פטורה לא יפה כח הבן מכח האם לחייבו. אם כי יש לפקפק בזה, מ"מ כיון דכל פסק הרמב"ם ז"ל בזה חידוש הוא הבו דלא להוסיף עלה לחייב גם הבאים מבנות קטורה וכמובן.

ואין להאריך בזה, יען כי כל זה נאמר לרווחא דמלתא גם לשיטת הרמב"ם ז"ל, אמנם בעיקרא דדינא, הלא ידוע פי' ושיטת רש"י ז"ל בסנהדרין נ"ט ע"ב, על הא דאמרי'. מתקיף לה ר"א, אלא מעתה בני קטורה לא ליחייבו, אותן ששה שנולדו לאברהם הן עצמן לא ליחייבו, ונימא השתא דלא מל אברהם כל בניו שהיו לו בחייו. אם כי המהרש"א ז"ל כ' פירושו דחוק כיון דלא ליחייב למה לא נימא דלא מל אותן, אני בעניי אומר כי דברי אא"ז רבן של כל בית ישראל רש"י ז"ל מורווחין וברורין. כיון שהציווי בא לאברהם אבינו, ובן שמנת ימים וגו' יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא וכן עשה כנאמר וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר נמלו אתו ואיך נאמר כי מקנת כסף ובן נכר מל, ובניו שנולדו לו עוד לאחר שנמול (יעיון בהגהות מלוא הרועים שם) לא מל. ולזה כוון רש"י ז"ל באמרו:

ונימא השתא דלא מל אברהם כל בניו שהיו לו בחייו אשר לא יתכן כלל לאמר שיהיו גרועים מילידי ביתו ומקנת כסף. ומש"כ עור המהרש"א לפרש כדעת הרמב"ם ז"ל דפריך הכי בפשיטות דלא ליחייבו לפי מה שאנו רואים דהרבה אומות מבני קטורה שקבלו עליהם מצוות מילה דמוכח דנתחייבו, לולי דברי רבינו המהרש"א ז"ל הייתי אומר כלשונו שאמר על פירש"י ז"ל. דלפ"ז דעיקר הקושיא מהא שאנו רואין שקבלו עליהם זאת המצוה העיקר חסר מן הספר ונא נרמז זה כלל בגמ' משא"כ לפירש"י ז"ל דהקושיא היא בפשיטות מכח סברא הברורה ודעה הישרה כי בוודאי אברהם אבינו מל כל בניו שהיה לו בחייו. והשאג"א שם הרחיב בזה הדיבור כידו הגדולה עד שבא למסקנא בזג"ל:

שכבר נתברר שהעיקר כפירש"י דאין בני קטורה נתרבו למילה אלא אותן ששה לבד ולא זרעם, א"כ ההגריים אין מצוות מילה נוהג בהן כלל עכ"ל. וכל האחרונים הסכימו לדעתו להלכה, וכן בנח"א שם כ' דכל הפוסקים חולקין בזה על הרמב"ם ז"ל. ואין מצוות מילה אלא בישראל יעו"ש.

ובכן פשוט וברור שאין מקום לחלק כלל וגם כשנולד בן לישראל מערבית, נאמרה זאת ההלכה ברורה דאסור למולו מעיקר הדין כאשר ביארתי בעזהש"י אמת לאמתו, בספרי שו"ת ח"א ח"ב שם באריכות ואין מצוות מילה בחותם קודש אלא לישראל גוי קדוש ההולכים בקדושת תורת א' חיים, ובזה אחתום. חיים מרדכי

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה