אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק ג חלק יורה דעה › סימן מ

באר חיים מרדכי חלק ג· רבי חיים מרדכי רולר

חלק יורה דעה · סימן מ

סימן לט

להרה"ג כו' ר' מתתי' יחזקאל גוטמן נ"י אבד"ק ליאובה בסרביא.

מכתבו הגיעני ובדבר שאלתו בזה"ל. באתי בזה בדבר מצוה כאשר כו' מפה מתה עליו אשתו זה יותר משנה וקודם פטירתה דרשה מאתו שיתן לה תקיעת כף שלא ישא את בת דודו אלמנה זה יותר מט"ו שנים והנה אין מזדמן לו שידוך אחר הגון כי יש לו ילדים צעירים ופרנסתו מצומצמת מאוד מאוד רק זו שהיא קרובתו וכבר ישבה זמן כזה באלמנותה ואין לה נדוניא אף פ"א ואין לה אפוא לשבת והיא צנועה וחסידה מוכרחת להסכים ונפשם בשאלתם אם מותר עפ"י דת תוה"ק כו' עכ"ל שאלתו שאלת חכם עם התשובה גם יחד כי דעתו נוטה להתיר הדבר ע״י בי"ד של ג' ובא כציונים להלכה.

יפה כוון להלכה אם כי ציונו הראשון לשיטת הרשב"א המובא בב"י ז"ל סי' רל"ט דת"כ אין בה אלא משום שארית ישראל לא יעשו עולה ואפי' התרה לא צריכה אין בזה כדי סמיכה כלל להלכה כי לעומתו הלא שיטת ר"ת ז״ל בטור שם להחמיר בת"כ שאין לה התרה אך ביש הפסד בדבר, או מכשול אז יתירו לו (יעיון בפרישה שם סק"ה) ושוב באנו לקו המשוה וחזי' דדעת הרשב"א ז"ל לא הובא בש"ע, ודעת ר"ת ז"ל להחמיר בת"כ יותר מבשבועה הובא ברמ"א ז"ל שם סעי' ב' וידוע דעת כמה מגדולי האחרונים כי דעה שאינה נזכרת בש"ע אין לעשות ממנה ספק פלוגתא הובאו בדרכי תשובה ביו"ד נ"ז סק"ט, ובתומים בקיצור תקפו כהן ס"ק קכ"ד שאין לומר קים לי נגד פסק הש"ע ורמ"א ז״ל, הובא לשונו הקדוש בספרי שו"ת ח"ב סי' ל"א, יעו"ש ובפמ"ג בש"ד סי' מ"ח ס"ק כ"ה אם כי החכ"צ בסי' מ"א כ' ובענין נודר על דעת חבירו לא אכניס ראשי במחלוקתן של ראשונים כי אנכי היום גולה ומטולטל ולבי בל עמי מה גם כי ה"ה נר"ו לא השגיח בו כי אין שבועה זו אלא ת"כ כאשר כ' ה"ה נר"ו, ואיכא מ"ד אפי' התרה אינה צריכה ואין בה אלא משום שארית ישראל לא יעשו עולה וכו'. כ״ש כשכבר התירו לו ב"ד כו' עכ"ל. מלבד ממה דחזי' כי החכם השלם ר' יוסף אלמושנינו ז"ל לא השגיח בזה שאינו אלא ת"כ, כי ס"ל דדינה ממש כשבועה או עוד יותר חמור ולא החשיב גם לצירופא דעת האומר דאפי' התרה אין צריכה גם החכ"צ הלא העיד על עצמו כי לא הכניס ראשו בפרט זה, יען שהיה גולה ומטולטל ולבו בל עמו והוי כהא דאמרי' (שבת ג') כי קאי רבי בהא מסכתא לא תשייליה במסכתא אחריתי, דילמא לאו אדעתיה ופירש"י ז"ל שאין לבו למס' זו כן י"ל אלמלי רבינו החכ"צ ז"ל נתן אז לבו לב הארי לפרט זה גם הוא היה בא לעמק השוה עם הר"י אלמושנינו ז"ל מבלי לעשות סניף מזאת הדעה ולהלכה לא היה צריך לזה כאשר מסיק וכ"ש כשכבר התירו לו בי"ד כו', שאין לאחר מעשה בי"ד כלום יעו"ש ואין לנו אלא פסק הש"ע דת"כ דינה כשבועה וצריכה, ויש לה התרה, במקום שמתירין שבועה מדוחק או לצורך מצוה כבסי' ר"ג ר"ל, ובש"ך סק"ב יעו"ש.

אמנם בזה קלע אל המטרה, בציונו לפסק הרמ"א ז"ל רל"ב סעי' י"ז אשה שנדרה לבעלה בחליו שלא תנשא אחרי מותו או להיפך כו' אם עשו זה משום הפצרת החולה שלא תטרף דעתו עליו הוי כנדר אונס כו' והיא הלכה פסוקה באחרונים, וגם החכמת אדם כלל ק"א אות כ"ז בכללם, ובכאן הלא היא דרשה מאתו שיתן לה הת"כ דנחשב כאונס שלא תטרוף דעתה, ובספר שלחן העזר סי' א' סעי' ז' סק"ד כ' בשם שו"ת בגדי כהונה סי' נ"ג, באשה שנתנה ת"כ לבעלה בחליו שלא תנשא לאחר מותו עד ששה שנים כו' ורוצית לישא בטענתה שלא נתנה ת"כ בלב שלם רק מחשש סכנת בעלה והעלה מכו"כ טעמים דיכול הבי"ד להתיר לה. וכן בשו"ת הר המיר סי' כ"ג ובשו"ת חתן סופר סי' ס"א בת"כ לבעלה בכה"ג להתיר והוסיפו עוד בטעמים. יען שאין לבעל שום קורת רוח ונא תועלת ממה שלא תנשא ובאשה בלא בעל איכא חשדא והוי כצורך גדול ונשואיה חשוב כדבר מצוה ומתירין לכתחלה יעו"ש ואם הורו כן הגאונים להתיר לאשה. דלכמה פוסקים גם על לשבת לא מיפקרה על אחת כמה וכמה דמתירין בכה"ג לגבי איש דאין מזדמן לו שידוך אחר, דאיכא בזה משום לשבת ולהצילו מהרהורי עבירה, והת"כ הוכרח לתן לה שלא תטרוף דעתה בוודאי דיכולין להתיר לו גם לכתחילה.

הר המור, והחתן סופר, אמרו בטעמם להתיר, יען שאין לבעל שום קורת רוח ולא תועלת ממה שלא תנשא. ואני מוסיף בנד"ד לאמור, כי עוד יהי' קורת רוח לנפשה. כשישא בעלה בת דודו האלמנה, כי מאוד הזהירה לנו תוה"ק, בלאו זה דכל אלמנה ויתום לא תענון, אם ענה תענה אותו וגו' וביאר זה באריכה הרמב"ם ז"ל בלשונו הזהב בפ"ו מה' דעות יעו"ש. (יעיון שבת נ"ה ובשו"ת מהרש"ל ז"ל סי' ס"ד, ובמש"כ בעניי בספרי שו"ת ח"א סי' ס"ז) ולאחר מיתתה אשר שמה, גם קנאתם ושנאתם אבדה, בוודאי לא ניחא לנפשה שתהיה היא גרמא בנזיקין (אשר בדיני שמים חייב גם על גרמא כמבואר בב"ק נ"ה. נ"ו.) בצער אלמנה ובני בעלה היתומים וזכות היא לה בעולם הנשמות בהתרת הת"כ מלבד פסק הרמ"א ז"ל בסי' רכ"ח סעי' כ' דאם מת שא"א להודיעו מתירין לו כך בכאן הוא עוד בסוג זכין לו לאדם שלא בפניו, וחסד להחיים והמתים' עושים בזאת ההתרה.

וידועים המה דברי המ"מ (בפ"ב מהא"ב ה' י"ד) עמש"כ הרמב"ם ז"ל ומצות חכמים כו' וה"ה לבת אחיו שנאמר ומבשרך לא תתעלם וז"ל:

ודעת רבינו כמ"ש במדרש נשא אדם אשה מקרובותיו עליו הכתוב אומר עצם מעצמי כו' ובהתחבר שתיהן אז יהיה האוהל נכון ויהיה שלום בבית כו' ע"כ אמרו חכמים שעליהם אמר המקרא שנאמר ומבשרך לא תתעלם יעו"ש. ובאבע״ז פ שמות עה"פ וילך איש מבית לוי ובבחיי פ' חיי שרה עה"פ אשר לא תקח דבפרשה זו יש אזהרה לישא ממשפחתו ואז השלום מתקיים ולזה צריכין עוד יותר בבנין בית שני ולשלום בית, עבור בנים היתומים מאמם (בשו"ת ד"ח ח"א בחאה"ע סי' ז' כ' וז"ל בזה שישא בת דודו כבר דשו ביה רבים, ועל זה נאמר בא וראה האיך העולם נוהג, ולכן אין שום חשש לפענ"ד.) ובכן מצוה רבה היא להרנין לב אלמנה צנועה וחסידה (יעיון בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' שמ"ט) והיתומים שתהיה להם כאם הבנים ורשאין גם לכתחלה. ועוד מצוה להתיר הת"כ ע"י בי"ד של שלשה מכל הלין טעמים הנאמרים אשר המה פשוטים וברורים, להלכה ולמעשה כי ישא את בת דודו האלמנה לאשה, ויהיה שרוי בברכה טובה ושלום. ואחתום בשלום חיים מרדכי

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה