באר חיים מרדכי חלק ג· רבי חיים מרדכי רולר
חלק יורה דעה · סימן לב
להרב המאוה"ג, זקן זה קנה תורה ויראה וכו' מו"ה אלטר שפירא נ"י ראב"ד בטשערנאווייץ.
מכתבו הגיעני, ובדבר שאלתו, באחד שנסע למדינת איטליא ומת שמה רשע בחייו ובמותו, שצוה לשרוף גופו ולעשות ממנו אפר, והביאו את האפר לכאן והיורשים רוצים לקבור את אפרו בבית הקברות, ואיזהו רבנים אסרו, יען כי פעולתו יעיד עליו, שהוא אפיקורס גמור וכופר בתחיית המתים, וכת"ה צדד להתיר, דלא גרע ממאבד עצמו לדעת ומומר וציין לחת"ס חיו"ד סי' שמ"א.
אני רואה בה דברי חביריו הרבנים, דהנה בגודל חומר האיסור בזה, ביאר בארוכה בשו"ת בית יצחק ח"ב ביו"ד סי' קנ"ה. והעלה דהפושעים בגופם בשריפתם לעפר״ ולטמון העפר בכלי שיהיה למזכרת עון לבניהם עוברים בעשה דקבור תקברנו, ובלאו דלא תלין כבסנהדרין מ"ו וברמב"ם ז"ל פט"ו מה' סנהדרין ה"א ומש"כ הבי"צ שם על הא דאמרי' בסנהדרין שם ע"ב מנין למלין את מתו שעובר בל"ת, שנאמר כי קבר תקברנו איך יליף מקרא דקבר תקברנו שהוא עשה ולא ל"ת, וציין ושו"ת חות יאיר סי' קל"ט. ראיתי בחו"י שם, שכ' ודוחק לומר דסמיכי יחד. לא תלין כי קבר תקברני ואמרי' כל שהוא בקבור ישנו בלא תלין. כמו שיליף בש"ס פסחים מ"ג ע"ב בכה"ג דנשים חייבות באכילת מצה, דדרך הש"ס לפרש זה ולא לסתום, ולאחר שהאריך בא לכלל ישוב, לאמור בזה"ל. ומה דפשוט כו', אע"ג דבמקומות אחרים גילו רז"ל, בפי' לשון כל שישנו כו', וה"נ הול"ל כל שישנו כו', מפני שנאמר לא תלין כי אם וגו' וודאי משמעתו חיבור יחד כשלילה וחיוב לא יפרדו, ועוד כו' עכ"ל יעו"ש. כל זה מפורש יוצא מפי גאון קדמון ר"ח ז"ל שם בפירושו בקצרה וז"ל. ולא המלין כו, אלא אפי' המלין מתו. כר"י דאמר מדכתב כי קבור שאין ת"ל כי תקברנו ומה ת"ל תקברנו. לרבות שאר מתים, ומדסמיך לא תלין ש"מ ללאו הוא דאתא ע"כ, ואולי היה עוד גירסתו כן בגמ', יהיה איך שיהיה הלא כל דברי ר"ח ז״ל דברי קבלה המה והוא האמא.
וביאר שם הבי"צ דכיון דגם האפר צריך קבורה. עובר גם בזה על עשה ול"ת דאורייתא – ולשיטת התוס' כי האפר מטמא, עוד נוסף איסור מהמכשלה והתקלה שיהיה לכהנים והיה כי יבוא הכהן אל הבית ויטמא – וגם אם יקבר האפר. הלא האיסור מבואר ומפורש בהא דאמרי' בתמורה ל"ד, דכל הנקברים לא ישרופו. ומת הוא מן הנקברים, כמבואר שם בגמ' ופירש"י ז"ל – והפושע הזה אות הוא שכופר בתח"ה, וציין לתוס' ב"ק ט"ז ע"ב ד"ה והוא דלא כר"ע, ומי ששורף את מתו אות הוא שכופר בתח"ה ובכל העיקרים והרי הוא ככופר בעשרת הדברות ובכה"ת כולה, ואיסור גמור הוא לשרוף בשר המת מכל הני טעמי הנאמרים יעו"ש באריכות, בדברים כנים וברורים, והוא אמת לאמתו להלכה ברורה.
ווה רבות בשנים, לענין קבורת מומר בביה"ק של ישראל ביאסי וקרובי המומר היו גדולי ומנהלי העיר ונשאלה זאת השאלה. לפני ידי"נ הרב הגאון רב"ז שאפראן ז"ל מבאקוי, ולהבדיל לחיים אותי, וידי"נ הרב הגאון מהרי"ל צירלסאהן שליט"א, ובשו"ת הרב"ז סי' קליא נדפס תשובתו, ולאחר שהאריך בזה. בבקיאות כידו הגדולה, סיים סוף דבר הכל נשמע דאיכא פלוגתא דרבוותאי בפירושא דברייתא דמס' שמחות פ"ב הנ"ל דהרמב"ם לפי פי' הרדב"ז וכן הרשב"א והרא"ש בתשו' והטור והב"י ש"ך ולח"מ ז"ל פי' להא דתניא במס' שמחות דכל הפורש מדרכי צבור אין מתעסקין עמו בכל דבר לאו לענין קבורה אמרו דבר זה. אבל בעל ספר האו"ז הנ"ל ס"ל דאפילו לענין קבורה הן הן הדברים. דאין מתפסקין עמו כדבר האמור, אשר ככלל הוא בעצמו לא רצה לאמור בזה, לא איסור, ולא היתר אך לכאן ולכאן הראה פנים מסבירות ולהגאון צירילסאהן שליט"א שינו את השאלה לאמור, כי המומר בהיותו נוטה למות, התחרט ברגעיו האחרונים על המרתו, והתחנן שיקברוהו בקבר ישראל, ואין לך דבר העומד בפני התשובה, גם ברגע האחרונה הלואי כן היה, אמנם. התיר אך בתנאים שהתנה, כנדפס בספרו מערכי לב סי' ע' יעו"ש ואני אמרתי אז, כדאמרי' בסנהדרין שם ראב"י אומר שמעתי כו', כדי לעשות סייג לתורה ומעשה כו', לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך ואיפסקא הכי בטוש"ע חו"מ סי' ב', כן בזה"ז ובימים האלו שאין בהם חפץ, אשר בעו"ה הדור. מומר בחייו ולאחר מותו, אם יקבר בקבורת ביה"ק של ישראל, מובן מאליו המכשלה והפרצה, אשר, הכופרים והמומרים עוד ימלאו שחוק פיהם לאמור בחייהם נהיה ככל הגוים, אפיקורסים ומומרים, ומכל זאת במותם, הלא יתחשבו בתוך קהל ישראל להקבר ביניהם השעה מאוד צריכה לכך לראות ולהודיע, כי הנפרש בחייו מתוך בני ישראל כן יהיה לאחר מותו. אשר גם לדעת רוב הפוסקים דחייבין ומתעסקין בקבורתי, לא יביא ולא יתחשב בתוך קהל עדת ישראל, אך מחוץ למחנה ישראל יקבר, כלומר סמוך לגדר בית החיים מבחוץ ולגדור המקום בגדר מיוחד. שלא יבוא מכשול לכהנים למען יהיו לחרפה לדראון עולם, וישמעו ויראו, כי השעה צריכה לכך לעשות סייג לתורה וגדר לכרם בית ישראל, וכדעתי מאז כן דעתי גם עתה בזה, דעת תורה.
והן הן הדברים:
אשר בנד"ד עוד יותר נאמרים לפגרי אלו האנשים הפושעים בגופם, לעשות כמעשה טיטוס הרשע ימ"ש, בגיטין נ"ז, דאמר ליקלוה, להאי גברא. ולבדרי לקיטמיה, אשר עליהם נאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא תמות. כשנקברו בגופם, רמה האוכלת את בשרם כפירש"י ז"ל, ואם ישרפו את גופם להנצל מרמה בבשר המת. הלא כדאמרי' בגיטין שם, דיניה דהאי גברא במאי, א"ל במאי דפסיק לנפשיה, כל יומא מיכנשי ליה לקיטמיה, ודייני ליה וקלו ליה ומבדרו אשב ימי כן אשם של אלו הפושעים בגופם. ודנו א"ע בשרפה, לא תכבה לעולם, חלילה, חולין הוא לקבור את אפר טמא הזה בבית החיים. ובדרך הצחות יש לרמז ולפרש בזה הירושלמי דפי"א דכתובות ה' א' ר' יודן בעי, אמר שרפוני ועבדי בי עבודה, ותנו חצי שדה פלוני לפלוני, אם אין שורפין אין נותנין, המובא גם בבי"צ שם, ומפרשי הירושלמי, וכן הבי"צ פירשו, אם אמר שרפוני ותנו שדה פלונית לפלוני, או אם אמר עבדו בי עבודה. ותנו שדה פלונית לפלוני, כי ו' דועבדו בי עבודה, היא וא"ו המחלקת, ולפירושם הדיוק מבואר, דפתח בתרתי שרפוני או עבדי בי עבודה, וסיים רק בחדא. אם אין שורפין הלא היה צריך להיות החתימה מעין הפתיחה, אם אין שורפין או אין עובדין, אין נותנין. גם הא דשרפוני ותנו חצי שרה לפלוני הנאמרים בדבור אחד טעמא והסבר בעי, (מש"כ שם הבי"צ בפירושו וציין לביצה כ"ו גם בהגהות ציון וירושלים שם רמזו לזה יעו"ש) ולהאמור דהפושע בגופו בשריפה אין מתעסקין בו, ולא נתן להקבר בבית קברות ישרני יפורש הירושלמי ני לאחר שאמר שרפונו. אשר לא יעשה כן בישראל, ונדון ככופר בכל התורה, אשר אין מתעסקין בו, ואין קוברין אותו בבית הקברות זה שהביאו לצוות עוד ועבדו בי עבודה, לא אם ו' המחלקת, אך כפשוטו כלימר עבודת הקבור כי אחרים לא יתעסקו בו, ותנו חצי שדה פלוני לפלוני, אשר שמה יקבר, כי ע"י שרפתו הוציא א"ע מן הכלל, להקבר בבית קברות ישראל, וטל זה מסיק הירושלמי אם אין שורפין כי אין שומעין לו בזה דאסור לשרוף גווית המת תה וכפי' הבי"צ שם מח שוב אין נותנין, דכיון דאין שורפין שוה יקבר בבית הקברות ואין צריך למקום קבורה בשדה פלוני ובכאן אומדנא דמוכח כי אך ע"י שרפונו אמר תנו השדה עבור מקום קבורה ופלוני עבור המתנה, ישמור את קברו שבאותה שדה וכעין שכ' התוס' בקידושין מ"ט ע"ב ד"ה דברים שבלב, ובזה יתיישב כל הדיוקים שבירושלמי ויופשט עוד מירושלמי כי בשריפת הגוף מוכרח למקום קבורה אחרת ולא בבית הקברות וכדאמרן.
ודעתי גם ידעתי מה שיש להשיב בזה, והוא אשר בראשית דברתי, כי אני אומר אך בדרך הצחות והרמז, אמנם הדבר א"ל לראיה, וסברא אשר למעלה אמורה, מעצמותה ברורה, כי לאחר שבעו"ה רבים המה הכופרים ופוקרים, אשר ידונו את עצמם בשריפה השעה צריכה לכר לסייג וגדר, כי אפר זה אסור לקשרו בבית הקברות אך יען כי גם האפר מחויבין לקברו עפ"י התורה, וכאשר ביאר שם הבית יצחק להלכה, לזאת לקברו אך אצל גדר בית החיים מבחוץ ולגדור מקום הקבורה בגדר מיוחדת מטעם האמור למעלה, כנלע"ד בזה להלכה ולמעשה עפ"י התורה.
ואשר שאל עוד. באחד שיצא מכלל ישראל מבלי למול את בניו, ובנו אשר הוא מחיוב למול א"ע, כבטוש"ע יו"ד סי' ר"ס כאב כבן ברשעתו מבלי למול את עצמו וכעת אביו מת והורה כת"ה מבלי להניח את בנו לאמור קדיש וגם לעלות לתורה וכ' אם דהמג"א בסי' קכ"ח ס"ק נ"ד ס"ל דגם מי שלא מל עצמו במזיד מותר לישא את כפיו, הלא הפר"ח כנה"ג וא"ר חולקים עליו וס"ל שאסור לישא את כפיו והחזיקו בפסקם, ערוך השלחן והמשנה ברורה, ובפרט בדור החדש הזה בוודאי דצריכין למיגדר מילתא מבלי להניחו לאמור קדיש ולעלות לתורה עד שימול א"ע מקודם עכת"ד כת"ה.
יפה הורה מטעמו, ואני מוסיף על דבריו די"ל דגם המג"א ז"ל, לא התיר אך בנ"כ יען שכל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בשלשה עשין משא"כ הכא ומהחולקים על המג"א דקיי"ל כוותם, נלמד מק"ו דמבטלין אותו מקיום כמה עשין ע"י שלא מל א"ע כש"כ לענין קדיש ועליה לתורה שאין כאן ביטול מ"ע, בוודאי מדינא דסייג וגדר לבטלו מזה, ושלא יאמר קדיש וגם לא יעלה לתורה עד שימול את עצמו – ולענין קדיש יש עוד טעם בדבר כי יסודו מדברי חז"ל, אשר באמירת הבן יתגדל ויתקדש שמיה רבא, פודה את אביו מדינה של גיהנם, וכמבואר בטוש"ע יו"ד סי' שע"ו, ואחז"ל כי אברהם אבינו יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה ואותן שחטאו יותר מדאי, מהו עושה להם, מעביר את הערלה מעל גבי תינוקת שמת עד שלא מלו, ונותנה עליהן ומורידין לגיהנם הובא בטור יוד סי' ר"ס ובהגהמי"י רמב"ם ז"ל ה' מילה פ"א יעו"ש ובבן בן מומר לערלה כזה אשר אברהם אבינו מורידו לגיהנם, באמירת הקדיש לא זו שלא יציל את אביו מדינה של גיהנם, אדרבה יוריד אותו יותר לגיהנם. לא קבלו ישראל את התורה עד שנכנסו לברית יתגדל ויתקדש כו' שיהיה השם וכסא שלם ע"י גאולה שלימה משמים אשר פדות שלח לעמו יען כי צוה לעולם בריתו ולמגדר מילתא אשר השעה צריכה לכך וכנ"ל אשר יראה כי עי"ז נתרחק מכל דבר שבקדושה ויתן אל לבו למול א"ע ולהכנס בבריתו של אברהם אבינו ואז ואך אז טוב לו כשישוב אל ה' ותורתו תורת א' חיים. ובזו אחתום. חיים מרדכי