אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק ג חלק יורה דעה › סימן ל

באר חיים מרדכי חלק ג· רבי חיים מרדכי רולר

חלק יורה דעה · סימן ל

סימן כט

לידיד לבי הרה"ג המוכתר בתורה חכמה ויראה ומפורסם לתהלה כו' מו"ה רפאל פאקער שליט"א.

בדבר שאלתו שאלת חכם בדרכים ושבילים, של בית החיים. אשר בהם ילכו גם הכהנים. איך לתקן שלא יכשלו הכהנים, באיסורא דתפיסת ד' אמות מהקברים, ושאלתו כשאלת חכם עם התשובה גם יחד, לעשות מחיצה לאחר ארבעה טפחים מהקברים, בחבלים דראטען משולשים. אשר בין חבל לחבל יהיה פחות משלשה טפחים, ובין כולם יהיה המחיצה גבוה עשרה טפחים, הנה דעתו דעת תורה, כאשר אבאר בקצרה בבירור זאת הלכה בס"ד.

במשנה פט"ו דאהלות מ"ח תנינן חצר הקבר העומד בתוכה טהור עד שיהא בה ארבע אמות כדברי ב״ש, ב"ה אומרים ארבעה טפחים ויש מהדיוק בלשון ״כדברי״ ב"ש אם כי בגמ' סוטה מ"ד הגי' דברי ב"ש אמנם בהא דשנו חכמים בלשון משנה כדברי ב"ש טעמא בעי – וכן דייקו במשנה דריש ר"ה וחתרו ליישב – וי"ל למש"כ בפ"י הרא"ש ז"ל שם, וז"ל, מלמעלה למטה חשוב. ועד בכלל, ובמוסגר פ"י, שהמנין נמנה אותו בדרך אב"ג כו'. אלא נמנה למפרע מלמעלה כו'. מעשרה עד שיגיע לארבע, כגון י' ט' ח' ז' ו' ה' ד' עד ד' וד' בכלל. וזש"כ הרא"ש ז"ל ועד בכלל), פחות מד' אמות וב"ה מטהרין בד' טפחים. ע"כ. אשר הוא שיטת ב״ש, לילך בדרך ממעלה למטה (ובספרי שירת דבורה, להפטרת שבת חנוכה ביארתי בס"ד כמה וכמה פלוגתא דב"ש וב"ה, דאזדי לטעיימהו ולשיטתם משורשם, אשר משם יובן הדבר לאשורו גם לכאן.) כי זה דרכם במניה בדרך תשר"ק יעו"ש והדברים ארוכים ואכ"מ) והוא ששנו חכמים במשנה, חצר כו' טהור עד שיהא בה ארבע אמות ״כדברי״ ב"ש מלבד פי' הפשוט, נרמז עוד בלשונם המזוקק שבעתים, לחשוב מלמעלה למטה, כדברי ב"ש בשיטתם לשורשם, למנות ממעלה למטה, ועד בכלל טהור, וכפי' הרא"ש ז"ל.

והנה ז״ל הסוגיא בסוטה מ"ג, מ"ד, כי אתא ר"ד א"ר יוחנן משום ר' אליעזר בן יעקב, מת תופס ארבע אמות לק"ש כו' אר"י, אר"י משום ראב"י חורגתו כו', ואר"י אר"י כו' ואר"י אר"י משום ראב"י, ילדה הפחותה מטפח, אינה מקדשת את הזרעים כו', אבל כולי כרם מקדיש, ואר"י, אר"י, משום ראביי, מת טופס ארבע אמות לטומאה ותנא תונא חצר הקבר כו', בה"א ארבעה טפחים, בד"א כו', אלא בד"א שפתחה מן הצד' אבל פתחה מלמעלה ארבע אמות. וה"מ חצר הקבר דמסיימא מחיצתא, אבל מת בעלמא תפיס ע"כ, ופירש"י ז"ל, ותנא תונא, וכן תני תנא דידן במשנה הנשנית בינינו בביהמ"ד בסדר טהרות, כוונת פירושו נראה כי בכמ"ד, הפי' של ותנא תונא הוא, לחזק דברי אמורא, בסיוע מתנא, אשר אין לו מקום הכא, בהלכה הנאמרת בשם ראב"י שהוא תנא לזאת שכל רש"י ז"ל את קולמסו להאריך ולבאר כי בכאן הפי' דזאת ההלכה נשנית במשנה בינינו, בביהמ"ד בסדר טהרות במקור ההלכות פסוקות דסדר טהרות דזה סעד דהלכה בזה כראב"י, אם כי בלא"ה קיי"ל משנת ראב"י קב ונקי, הלא ידוע, כי העטור בח"ב באות ח' מחכמה ובח"ה והרשב"א בתה"א בית שני ושער רביעי, והכ"מ בפ"ב מה' בחירה ה' חיי, ובפ"ה מה' מחוסרי כפרה ה' ס' כ' דלא נאמר האי כללא אך במשנה ולא בברייתא אם כי החכ"צ בסי' י' הקשה על זה. הלא נתיישב היטב בספרי חידושי בן יאיר בחי' לבכורות ל"ט יעו"ש באריכות:

וגם לרבים החולקים בזה לאמור דהאי כללא נאמר גם בברייתא, אולי במימרא דאמוראים כה"ג, דאמר ר' יוחנן בשם ראב"י, גם המה ס"ל דאינו נכנס תחת כלל זה דמשנת ראב"י קב ונקי, לזאת איצטרך לתנא תונא דקיי"ל הכי וכפירש"י ז"ל – וזאת מפורש מהסוגיא לכללא דדבר הלמד מענינו כיון שכל המימרות שנאמרו כאן מר״י בשם ראב"י, המה רק מדרבנן, כן גם ה דמת תופס ד"א הוא רק גזירת חז"ל, וכפירש"י י"ל חכמים גזרו כו'. ויש לחוש שמא יפשוט ידו יאהיל, ולאו אדעתיה, וכן מבואר בפירש"י, תוס' שט"מ ב"ב י"ב, ובאו״ז ה' אבילות סי' תכ"ה ובפ"י הרא"ש ונ"י על הרי"ף ז"ל בה' ט מאה. דבמחיצה כיון דאיכא הינרא לא גזרו ביה רבנן יעו"ש. והרי"ף י״ל שם וכן הרא"ש ז"ל בה' ט' סי' ח' שכ'. ולא מיבעיא מיקרב למותא ומינגא ביה דאסור, אלא אפילו ליכנס תוך ארבע אמות שלו אסור דאר"י כו', אם כי סמוכים המה, מ"מ לא באו לקו המשוה. ופי' דבריהם הוא, לא מיבעיא מיקרב למותא ומינגא ביה דאסור, וזה מן התורה. אלא אפילו ליכנס תוך ארבע אמות שלו אסור וזה מגזירת חז"ל שלא יבוא ליגע או לאהיל דאר"י אר"י שום ראב"י מת תופס ד"א לטומאה וכן לק"ש, שר שניהם לטומאה ולק"ש בדבור אחד נאמרו, וכמו לק"ש, דנלמד מדברי קבלה לועג לרש חרף ושהו פשיטא דאינו אלא מדרבנן. כן לטומאה הוא מגזרת חז"ל ומתבאר מסוגיא ומכל רבותינו הראשונים דחפיסת ד״א לטומאה הוא רק מדרבנן וכאמור

וז"ל הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה"א ה' י"ג מת תופס ארבע אמות שלו לטומאה וכל כהן שנכנס לתוך ארבע א'. מכין אותו מכות מרדות, וכן כו' אבל אם נכנס לבית הקברות לוקה מן התורה ע"כ וכ' שם הכ"מ ז"ל, אר"י כו' מ' תופס א' אמות לטומאה, וסובר רבינו שאין זה אלא מדרבנן, ויפה דייק כת"ה בלשון של וסובר רבינו אשר המשמעות נראה לכאורה, דיש פוסקים אחרים החולקים בזה, אמנם באמת בגמ' וכל הראשונים מבואר דס"ל הכי וכנ"ל אשר עי"ז מוכרח לפרש בכוונת הדברים של וסובר רבינו. שלא בא לשלול בזה דעת אחרים אך כי גם רבינו ס"ל הכי – ובזה אשר הרמב"ם ז"ל השמיט האי דינא, דגם קבר תופס א' אמות. הלך בדרכו לאמור בלשון רבו הרי"ף ז"ל בה' טומאה שם, שגם הוא לא כ', אך דמת תופס א' אמות והנ"י ז"ל שם כ' ודווקא מת שלא נקבר הא אם נקבר לא תפיס ד"א, דהא בציון משהו לחודיה סגי כו' ונראה דהנ"י כ' זה דרך פי' ונתינת טעם לפסק הרי"ף ז"ל שלא הביא דינא דקבר טופס ד"א וכמש"כ המהרלב"ח ז"ל בסי' קמ"ב לאחר שהביא דברי הנ"י כ' וז"ל. והיה נראה לדון שדעת הרמב"ם ז"ל היא כדעתו. במה שחלק בין נקבר המת ללא נקבר שהרי לא כ' ז"ל שהקבר טופס ארבע אמות לטומאה אלא המת משמע דווקא היכא דלא נקבר עכ"ל. הן הן הדברים אשר נאמר בכוונת פי' הנ"י להרי"ף ז"ל, ואם כן הוא הלא יצא לנו מזה כי כדעת הנ"י שהם דברי רבינו יהונתן שהובא שם ברא"ש ז"ל בקצרה, ובשט"מ ב"ב י"ב ע"א באריכות יותר בזה"ל. ודווקא בקבר שאינו מצויין באבן גדולה או בסיד או בגדר או בחפירה. התם הוא דתפוס ד"א כו' אבל אי הוי מצויין באבן גדולה או בגדר או בחפירה סביבות הקבר, לא תפיס ד"א, כיון דמינכר כו' ע"כ יהיה כן גם שיטת הרי"ף ורמב״ם ז"ל.

אמנם המרלב"ח ז"ל שם לאחר שהביא הסוגיא ופירש"י ז"ל דנראה דאין לחלק בין מת לקבר, וטעם אחד לשניהם, כ' וז"ל וכיון דבקבר איכא חששא שמא יגע או שמא יאהיל כמו במת, אפשר לומר דגם לדעת הרמב"ם ז"ל כשנקבר המת תופס ד״א, ומה שלא כ' שהקבר תופס ד"א, אולי הטעם הוא דדווקא תופס המת ד"א ממקום שהוא בו לאו ממקום הקבר, או שלא כ' משום דהוי מלתא דלא פסיקא. דהיכא דמסיימי מחיצתא לא בעי ד"א לכולי עלמא עכ"ל. אשר זה מסקנתי, וכדבריו בדעת הרמב"ם ז"ל נאמר גם בשיטת הרי"ף ז"ל, וכן הרדב"ז ז״ל שם כ' על הרמב״ם ז"ל בדפוס ווארשא – וז״ל. איתא בפ' משוח מלחמה מת תופס ד"א לטומאה, וחכמים גזרו הכי שלא יבוא להאיל על המת ולאו אדעתיה, ומשמע נמי התם דקבר דלא מסיימי מחיצתיה, תופס נמי ארבע אמות ולא הוצרך רבינו לכתוב זה דחד טעמא הוא שמא יאהיל על המח או שמא יאהיל על הקבר, שהקבר מטמא מן התורה, דכתיב או בעצם אדם או בקבר יעו"ש. ובדבריו יש ליישב מה שיש מהדיוק כיון שהרמב"ם ז"ל שם בה' ב' פסק וכן אם נגע הכהן בקבר לוקה ופי' הרדב"ז אע"ג דלא נגע במת דכתיב או בעצם אדם או בקבר, ומה זה שנאמרה זאת ההלכה בכפילא כאן, אבל אם נכנס לביה"ק לוקה מה"ת. אשר דרך הרמב״ם ז"ל בלשונו הזהב לקצר, וכמה הלכות לרמזם והלכה זו כפולה בפרק אחד בה' ב' ובה' י"ג, והכ"מ כ', ומש"כ אבל אם נכנס לבית הקברות לוקה מה"ת, ולא ציין וגם לא כ' ע"ז מאומה, ואולי אך לעורר בא רבינו הכ"מ, כי צ"ע בכפיית זאת ההלכה, ולדברי רדב"ז י"ל דלכוונה מיוחדת כפל כאן הרמב"ם דבנכנס לביה"ק לוקה מה"ת, כדרכו ברמיזת לשון צדיק ללמדינו, כי מזה נדע דגם קבר תופס ד"א, כיון שגם הקבר מטמא מה״ת, וגזירת חז"ל דשמא יאהיל על המת, נאמרת גם בקבר, כי טעם אחד לשניהם, ונסתייע דברי הרדב"ז ומיושב כפילת לשון הרמב"ם ז"ל וכמובן.

ויש להוסיף עוד בזה למש"כ הפרישה ביו"ד סי' שע"א הובא שם בש"ך סקמ"ח מכאן מוכח דאפי' תוך ד"א של מת המונח לפנינו אסור לקרב בהן, משום דתופס ד"א או משום גזירה שמא יגע במת עצמו (כנראה דמלת או, לאו בדיוק נאמר, וצריכין להגיהו, כי הא דהמת תופס ד"א, הוא רק משום גזירה דשמא יגע או יאהיל כמבואר בראשונים וכ"כ בחכ"א כלל קנ"ט. אות י"ד) אף שהוא מונח לפנינו והכל יודעים שאסור ליגע במת מ"מ לא מיחשב כמו מחיצה גבוה טפחים כו', ולא כמו ששמעתי מקילין לכהן הדורש לעמוד עליו, אפילו תוך ארבע א' של מת כיון שהמת מונח לפנינו וניכר עכ"ל. והש"ך חתר ליישב המנהג דדווקא מקום קבוע תופס ד"א, ולא המונח על המטה וכמש"כ הרוקח יעו"ש. ולכאורה י"ל עוד בישוב המנהג למאי דאמרי' בשבת קמ"ז ע"ב כיון דרבים נינהו מדכרי אהדדי ויעיון בט"ז יו"ד סי' ק"י ס"ק ה' ובעבוה"ג ונקה"כ, דמבואר שם דגם להאומרים, דבזה אחר זה יש לחוש גם ברבים אמנם כשעשרה בני אדם הם במעמד אחד אז לכ"ע אמרי' דמדכרי אהדדי יעו"ש. ולזאת כיון דהאיסור הוא רק מטעמא שמא ישכח ויגע או יאהיל בכהן הדורש את ההספד הלא בכל עת יש שם רבים עוד יותר מעשרה, מדכרי אהדדי ליכא למיחש לשכחת הכהן כי הרבים יזכירהו אולם נראה הטעם דלא ניחא להו לרבותינו ישוב זה, יען כי לפ"ז יוולד דין חדש, כי לעשרה כהנים ביחד לא נאמר איסור זה דמת תופס ד"א, אשר מסתימת הסוגיא והפוסקים, הוא כמבואר דגם בכה"ג אסור, יען כי לא חלקו חז"ל בגזירתם אברא דיש מקום לחלק ולאמור אם כי גם לרבים נאמר איסור זה, מ"מ בהספד שאני דדמי להא דאמרי' בשבת כ'. משלשלין את הפסח בתנור עם חשכה, משום דבני חבורה זריזין וחרדים, לזאת נזכרים ולא אתי לחתויי יעו"ש בגמ' ופירש"י ז"ל כן הכא חרדים מיום המות אשר המת לפניהם נזכרים ונשמרים מליגע או להאיל, וצ"ע בזאת הסברא ומדברי הדרישה באמרו אף שהוא לפנינו, אשר מתבאר כי יותר יש לחוש בקבר ממקום אשר המת בגלוי לפנינו, בזה על דברי הרדב"ז, שכ' כי לא הוצרך רבינו לכתוב זה, כי חד טעמא הוא, יש להוסיף עוד ולאמור, כי הרי"ף ורמב"ם ז"ל כ' זה במת אם כי הוא לפנינו מ"מ חיישי' לשמא יגע או יאהיל בקבר, אם כי אין לדון בזה בתורת ק"ו, מדחזי' כי הסוגיא הביא תנא תונא מחצר הקבר למת, אמנם בתור פשיטא בוודאי הוא, וכנראה מלשון הדרישה, ולזאת לא איצטרכו הרי"ף ורמב"ם ז"ל לכתוב זה וכאמור.

והנה מפסק המחבר שם ביו"ד דאסור לכהן לקרב גם בד"א של קבר, אם איתא דס"ל בדעת הרי"ף ורמב"ם ז"ל כס"ד דמהרלב"ח, דס"ל כשיטת הנ"י ורבינו יהונתן ז"ל לשיטתו בכללא דכייל לן בהקדמתו דבשלש אלה עמודי הוראה לכל בית ישראל רי"ף רמב"ם ורא״ש ז"ל, במקום ששניהם מסכימים לדעת אחת נפסוק הלכה כמותם, הלא בדין הוא דתיקום הלכתא כנ"י ומדפסק כרא"ש ז"ל מבואר דס"ל כי רי"ף ורמב"ם אינם חולקים בזה, ונתבאר לנו דעת שלש אלה מרבותינו רדב"ז מהרלב"ח וב"י ז"ל, כי באו לעמק השוה, בשיטת הרי"ף ורמב"ם כדעת הרא"ש ז"ל דאסור לכהן לקרב גם בארבע אמות של קבר, ולזאת היא הלכה פסוקה בשפה ברורה בש"ע שם.

ועוד נתבאר מדברי המהרלב"ח ז"ל שם, בענין הרחקת ד' טפחים, אשר ברא"ש ז"ל שם בה"ט סי' ח' במפיו"ט ס"ק י' כ' ולא ידענא הרחקת ד' טפחים אלו מנא ליה דהא בחצר הקבר כשהוא ד"ט העומד בתוכו טהור, ופירש"י ז"ל כל מקים שהוא עומד טהור, וכן בביאור הגר"א ז"ל שם בש"ע ס"ק י"ז, אלא ד"ט צ"ע, דבגמ' לא אמרי' אלא דצריך שיהי' בחצר ד"ט יעו"ש. לשיטת המהרלב"ח הוא פלוגתא דרבוותאי, באמרו שם וז"ל:

ואפילו לדעת הרא"ש ז"ל שלמד משם וכ' דבעי הרחקה ד' טפחים אפי' היכא דהוי הקבר במחיצות מסוימות עשרה טפחים, זהו דווקא היכא דליכא מחיצות אלא מחיצות הקבר, אבל הכא דאיכא מחיצה מלמעלה למטה, כלומר כותל בית מפסיק וודאי לא בעי הרחקה כלל, וכ"ש לדעת רש"י ז"ל שכ' דאותם הארבע טפחים דבעי התם ב"ה, הוא מטעם שיהי' החצר מקום חשוב ולא יהיה נגרר אחר המערה, פחות מארבע טפחים לא חשוב בשום דוכתא, לא מטעם דבעי' שיהיה העומד בחצר רחוק מהמערה ארבע טפחים. וכן נראה דעת הרמב״ם ז"ל בסוף פ"ו מהלכותיו כו' עכ"ל. (ויעיון עוד בר"ש ותוי"ט ביאור התוספתא שהובא שם, ובהגהות הרש"ש ומשנה ברורה שם, וצ"ע בדבריהם) יעו"ש.

וזאת תורת העולה מכללן של דברים הנאמרים בירור השיטות בזאת ההלכה, לדעת ר"י נ"י, ושט"מ ז"ל בקבר דיש ציון עליו, אינו תופס ד"א, ולס"ד דמהרלו"ח גם הרי"ף ורמב"ם ז"ל מכללם, אמנם למסקנתו ולרדב״ז, ב"י ז"ל גם שיטת רי"ף ורמב"ם כדעת פירש"י, רא"ש ורובם מראשונים ז"ל, דאין לחלק בין מת לקבר וטעם אחד לשניהם, וביש מחיצה של עשרה טפחים לדעת רש"י ורמב"ם ז"ל לא בעי' הרחקה דארבע טפחים, ולרא"ש ז"ל והעומדים בשיטתו גם בזה בעי' הרחקה ד' טפחים והכי קיי"ל כדאיפסקא בטוש"ע יו"ד שם שע"א סעי' ה' אסור לקרב בתוך ארבע אמות של מת או של קבר כו' אבל אם הוא מסויים במחיצות גבוהות עשרה טפחים, או בחריץ עמוק י' טפחים א"צ להרחיק ממנו אלא ד' טפחים. אמנם ד' טפחים בעי' והיא הלכה פסוקה לכל בית ישראל אשר מזה אין לזוז גם זוז כל שהוא וכ"ז הוא מדרבנן גזירת חז"ל וכדאמרן.

ועתה נבוא לתשובת שאלתו באופן עשיית המחיצה דלכאורה יש מקום לצדד בעשיית המחיצה כעין צוה"פ, בקנים ודראט על גביהם גבוהים עשרה טפחים כי בלחי דקיי"ל דהוא משום מחיצה כבעירובין י"ב ע"ב הוי מחיצה מדאורייתא, ובקורה למ"ד משום מחיצה. יעיון בתוס' שם ח' ע"ב פ"ו ע"א ובמפרשים, והוא מבואר במג״א ז"ל בריש סי' שמ"ה יעו"ש, אם כי בצוה"פ כ' הפמ״ג בסי' שס"ג במ"ז סק"א, ודע שאני מסופק בצוה"פ אי הוי מחיצה דבר תורה יעו"ש, גם אם נאמר דצוה"פ לא הוי מחיצה רק מדרבנן, הלא נתבאר דכל האיסור של תפיסת ד"א במת או בקבר הוא רק מדרבנן. ואתי מחיצה דרבנן. ומפיק מאיסור דרבנן. אמנם באמת צוה"פ הוי מחיצה מה"ת, ואין בזה שום ספיקא וכמש"כ האחרונים מתוס' עירובין כ"ב ע"א ד״ה והאר"י ומכמ"ק יעו"ש ובמג"א סי' שנ"ח סק"ה ושם בעירובין י"א ע"א מעשה באדם אחד כו', שנעץ ד' קונדסין בארבע פינות השדה, ומתח זמורה עליהם. ובא מעשה לפני חכמים והתירו לו לענין כלאים יעו"ש בסוגיא אשר מכל זה נראה לכאורה להחשיבו גם כאן למחיצה.

אולם עדיין יש לפקפק בזה כיון דבכאן בעי' שיהיו המחיצות מסוימות היכרא לכהנים שלא יגעו, או יאהילו, יש מקום לאמור כי בעשיית מחיצה בצוה"פ אך עם דראט אחד למעלה על גבי הקנים (יעיון שו"ת מהרש"ם ז"ל ח"א סי' ס"ו) לא מינכרא כ"כ לכהנים הרואים וחששת חז"ל במקומה עומדת, לזאת יפה השכיל כת"ה, וקלע אל המטרה בסברא ישרה לעשות בחוט המשולש אשר היתר זה בוודאי לא ינתק, כי משנה שלימה שנינו בעירובין מ"ז ע"ב מקיפין שלשה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה, ובלבד שלא יהיה בין חבל לחבירו, שלשה טפחים כו' כו', וחכמים אומרים. אחד משני דברים. וקיי"ל כחכמים, כבטוש"פ או"ח סי' שס"ב סעי' ה' ומן התורה שם מחיצה עליה גם לסוכה, וכמש"כ המג"א ז"ל בריש סי' תר"ל, אם כי בספר בכורי יעקב שם סק"ד פקפק בזה. והמקור לזה היא מסוכה ז' מגו דהוי דופן לגבי סוכה, הוי דופן לגבי שבת כו' דופן סוכה כדופן שבת, ובלבד שלא יהיה בין קנה לחבירו שלשה טפחים כו' יעו״ש והדברים ארוכים ואכ"מ, הלא נתבאר כי בכאן כל חיוב המחיצה הוא רק מדרבנן. א"כ פשיטא דבחבלים משולשים ואין בין חבל לחבל ג"ט, שם מחיצה וגם היכרא איכא בזה וכדאמרן.

וזאת העולה להלכה. באופן עשיית המחיצה, קנים גבוהים פשרה טפחים ויותר מה, ועל גביהם ממש דראט אחד אשר עי״ז בלבד שהוא בתור צוה"פ. שם מחיצה בזה אולם יען שהוא תיקון לעולם. ולרבים החיוב להוסיף עוד שני דראטען ושיהיו משולשים, ובין דראט לדראט פחות מג' טפחים, ולעשות באופן. אשר בין כולם יהיה יותר מעשרה טפחים ובזה יש כאן היכר מסיום להכהנים ומחיצה גבוה עשרה טפחים עפ"י התורה, וכת"ה ידבר בזה עם ידידינו הרה"ג כו' נ"י מיסי, ולאחר שיהיה דבריי למראה עיניהם, בוודאי יסכימו גם המה לזה ולהקהלה לא יעמוד להם עלי דרך בזה, הסוגיא דכסף מנלן ? כי אך יחיד ועני אני נאמר אבל רבים גמירי דציבור לא מיעני, ובפרט לקהלה גדולה ונכבדה, כביאסי, לעשות חסד עם המתים והחיים. וכמש"כ כעין זה בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' קע"א בשם שו"ת מהר"מ שיק ז"ל. דבמקום שיש חשש, שיעברו הכהנים דרך שם, ויכשלו הוי זכות להמתים, שיפנו אותם כמו דמפנים מחו"ל לארץ ישראל משום דמביאים לכפרה. והביא מפ"ב דביצה, מהא דמלינין את המת. כדי שלא יחללו עליו יו"ט יעו"ש. וה"נ בעשיית המחיצה כנ"ל, רחוק ארבעה טפחים, ממקום קבורת המתים דייקא ולא מהציונים על הקברים וכמש"כ מהרלב"ח ז"ל וכנ"ל שנתבאר השיטות בענין ההרחקה של ד"ט – וכך צריכין לתן עין ולב שיהיה מקום להילוך גם בעגלות בדרך הרבים. של בית החיים, ולקיים אמור אל הכהנים בהכרזה בבתי מדרשות ובכתיבה עלי פתח שער בית החיים להזהירם מבלי לילך בתוך ההרחקה של הד' טפחים, אך בדרך הרבים, הרשות נתונה להם לילך עפ"י התורה ואז על דרכיהם יהל אורה שהיא קדושה וטהרה, ויצאו דברינו בטהרה. והנלע"ד פשוט וברור להלכה ולמעשה בס"ד כתבתי.

ובזה אחתום את שמי חיים מרדכי

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה