באר חיים מרדכי חלק ג· רבי חיים מרדכי רולר
חלק יורה דעה · סימן כב
להרה״ג וכו' מו"ה שמואל מאיר האלענדער נ"י רב בטשערנאוויץ.
בדבר מה שהעיר, עמש"כ בספרי שו"ת באר חיים מרדכי חלק שני, בסי' כ"א. בענין הלעטה בשם השאילת שלום ומקדש מעט. כי בכל מדינת רוסיא ופולין רומעניען, מעולם נוהגין איסור בהלעטה, וקבלו זאת על נפשם ועל זרעם, והעובר הוא בכלל פורץ גדר כו' ובזה ציין לשו"ת מהר"ם שי"ק חאו״ח סי' רמ"ט שכ' כי מה שקיבל עליהם איסור שי שטאפשמאלץ. הוא רק עליהם ולא על זרעם אחריהם, עד שהבנים בעצמם קבלו עליהם וכעין זה בשו"ת ד"ח ח"ב סי' ל"ט – שו"ת מהר"מ שי"ק ז"ל לא ראיתי, אולם כאשר הביא כ"ת דבריו הלא דבר ממקומות שנוהגין היתר בהלעטה אך אנשים פרטים כמנהג הירחים בכל המקומות– קבלו עליהם איסור, בזה לדעתו אין הבנים נגררים אחר קבלת אבותיהם, יען כי המה יחידים, כאשר כבר הרחיב בזה הדבור, בשו"ת חו"י סי' קכ"ו חם הבן מחיוב לנהוג חסידות ופרישות שנהג בו אביו, הובא בבה"ט יו"ד סי' רי"ד סק"ו יעו"ש ובפת"ש סק"ה, ובכעין זה מיירי הד"ח, אמנם רבים וכל המקום הלא הוא בפסחים נ' סוגיא ערוכה, וביו"ד שם פסק הלכה ברורה כי קבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם, ואפי' בדברים שלא קבלו עליהם בני העיר בהסכמה. אלא שנוהגין כן מעצמם, לעשות גדר וסייג לתורה, על אחת כמה וכמה בזה אשר רבים וגדולים במנין הפוסקים אוסרים הלעטה גם ע"י בדיקה, וכמש"כ בספרי שם. דהוי כעין דברים האסורים ואחרים נהגו בהם היתר, פשיטא דבכל אלו המדינות שנקבע המנהג כדעת פוסקים האוסרי הוא עליהם ועל זרעם אחריהם, ואין בכח להתיר וכאשר כבר הורה זקן גם הד"ח ז"ל, באמרו שם, וז"ל. ולענד"נ שלא מהני היתר לזה, ואנו שנהגו איסור לא עפ"י טעות, רק שאחזו כדברי האוסרים, בוודאי אסור להתיר להם, יעו"ש והוא האמת.
ולציוניו לכמה ספרים בענין להציל רבים ממכשול, דאמרי' לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך. הלא בדברי העקידה שהבאתי, ובמש"כ שם בד"ה ומה שצדד. תשובה קדומה ומספקת לכל דבריו בזה יעו"ש, וישום אל לבו דברים הברורים שכ' שם בד"ה עוד זאת. כי המתיר אסורים לא יהיה כזה, גם כאותו זקן (שבפ"ב דחלה) שקלקל לעצמו ותיקן לאחרים. אך גם לאחרים קלקל ומכשול גדול לכללות המדינה, ונהניתי במש"כ כת"ה, כי גם בספר מיכלא דאסותא אות ק"ל הביא קול קורא מבעל שו"ת אבן יקרה, שבאלו המדינות אסור לפרוץ גדר אפי' ע"י בדיקה, ושכ"כ בשו"ת צור יעקב סי' י' כדבריי ואת אשר באתי שם למסקנא בזה"ל:
זה כ' אך להוספה כאשר הוא האמת לאמתו אמנם בלא זה מעיקרא דדינא חלילה ואסור לכת"ה להתיר זה בעירו מטעמים הנאמרים אשר המה כנים וברורים. ואך זה יעשה כ"ת בכח תורתו וביראת ה' אשר בלבו, לתן צו ופקודה חזקה בכח מרא דאתרא על השו"ב כי עופות המפוטמים וגם אלו אשר יש להסתפק בהם, כי נתפטמי מבלי לשחטם וכה עשיתי בעירי – וכ"ת יצוה להכריז בשמי ובשמו שאסור לקנות עופות הלעוטים ולשחטם, ולכל האוכל מהם הוי כנתפטם באיסור וכאלו אוכל ספק נבלות, ובזה את נפשינו הצלנו, וישראל קדושים הם לשמוע לקול אזהרת התירה, אשר אך היא לבית ישראל לאורה. עכ"ל שבספרי שם מפסק זה אין לזוז גם זוז כ"ש כי הוא פשוט ברור ואמת בס"ד.
ובענין וי"ש שנעשה מסתם יינם שנתבאר שם בסי' ל"א להוראה ברורה כי דינו כיין בסך גמור הביא כ"ת דברי החת"ס חיו"ד סי' ק"ז לענין חגב עכו"ם ואין ישראל רואה שנאסר במנין כיי"נ ראשית דבר אודיעהו, אשר השבתי מאז לצורבא מרבנן בר אבהן ובר אוריין – בהעלם שמו מפני כבוד אבותיו וכבוד תורתו בזה"ל:
מכתבו בשאלתו הגעני והאמת אגיד כי בקראי אותו רעדה אחזתני, איך עלה כזאת על דעתו להתיר גזירת חז"ל, בחלב עכו"ם ואין ישראל רואה, בנוי על יסוד תהו וקו בהו יען כי בעירו אינו בנמצא חלב ישראל ועוד דברי הבאי אשר כבר עמד בזה גאון ישראל וקדושו רבינו החת"ס ז"ל בחיו"ד סי' ק"ז אם חלב נאסרה במנין גם במקום וזמן שאין בהמה טמאה ראויה לחלוב ומצוי ביניהם כבזמן ומקומות האלו, שהבהמות הטמאות המצוים, גם הגוים ממאסם חלבם ולאחר שהביא דעת הרדב"ז ופר"ח ז"ל בא למסקנא בזה"ל:
מעתה חלב שחלבו נכרי ואין ישראל רואהו אסורה עלינו אי דאורייתא ואי דרבנן כמבואר לעיל. ופורץ גדר ישכנו נחש כו' יעו"ש אשר הוא עמוד הוראה שכל בית ישראל רשען עליו ואם רבים מקילים בזה כבשאר איסורים בעו"ה, ובכגון דא אחז"ל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין:
אמנם לא נאמר יהיה מותרין חלילה להתיר איסורים וכבר כ' העקידה בשער כ' הביאו להלכה הגאון מהרש"ם ז"ל בהגהותיו בספר ארחות חיים סי' תקנ״א, כי חטא גדול שנעשה שלא ברשות ב"ד כל ישראל נקיים אבל חטא קטו הנעשה ברשות ב"ד היא חטאת כל הקהל, וזה היה עון סדום ופלגש בגבעה, וסיים כי מי שלא יקבל זה בדעתו אין לו חלק ונחלה בתורת השם יעו"ש. ודברי חז"ל המה דברי א' חיים, אשר לא ישתנו לרוח העת לעולם המה בנצחיותם. וזה יסוד הדת והדעת האמונה והתבונה ואם כי בעזהשי"ת דרכי להשיב להשואלים בד"ת פעמים בארוכה ופעמים בקצרה. ואולם על דבריו אין על מה להשיב כלל, כי כל מש"כ כ"ת מדמיון שאלות פרטיות לפרקים הוא דמיון שוא והבל ואינו ענין כלל וכלל לענין זה, ואך לאפרושי לכ"ת ממכשלה הזאת באתי ושלא ימנה בכלל מחטיא את הרבים ואלמלא ראיתי לא האמנתי כי כ"ת לעת זקנותו יעלה על לבו לחשוב כזאת ועוד לעשות קו"ט על זה להדפיס הלא יסודו הנבנה על שנא ושקר הוא יען כי בעירו.... וקשה למצוא חלב ישראל והוא הפ"מ ושעה"ד הלא סדנא דארעא חד הוא ובכל המדינה כן וחלב ישראל הוא ביוקר רב מחלב עכו"ם, ועתה למה יבוא במחתרת לדון אך על עיר... פרטי הלא יגלה דעתו הרעה בתוך קהל ועדה, לעקור איסורא דחלב עכו"ם, ולמחר – כאמרם ז״ל כך הוא דרכו של יצר כו' ועד שיאמר לו לך עבוד ע"ז – יאמר כזאת גם על סתם יינם. אשר בעו"ה בזאת המדינה... והרבה היה לדבר בזה, אם יהיה בידינו לעשות ולתקן – אם כי עתה בעו"ה ימים שאין בהם חפץ. אשר אין בכח לכפות הר כגיגת ולהכריח לשמירת דת תורתינו הקדושה, ואיש גם מה שאינו ישר בעיני ה' ואדם יעשה, אולם זה אך בפרט. אבל בכלל ישראל קדושים הם, לאמור נעשה ונשמע גם לאיסורי דרבנן, מדחז"ל אם כי קשה לפרקים ויש הפסד ממון ושעת הדחק, ואמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע עריבים עלי דברי דודיך (פירש"י ז"ל דברי סופרים) יותר מיינה של תורה (עיקר תורה שבכתב) כאמרם ז"ל בע"ז ל"ה יעו"ש. ובתשו' הרדב"ז ז"ל ח"א סי' קמ"ה כ' כי מי שהוא בין עכו"ם ואינו מוצא לאכול אלא דברים אסורים. דבאפשר למצוא דברים המותרים מחויב ליתן כל ממונו, ואפי' היכא דאיכא איסורי דרבנן כגון חלב שחלבו עכו"ם כו'. חייב ליתן כל ממונו עד שימצא דבר היתר, שהרי הוא עובר על בל תסור, וכ"כ בתשו' חות יאיר סי' קפ"ג הובאו בפת"ש יו"ד קנ"ז סק"ד יעו"ש, כי תושב"כ ושבע"פ כולם נתנו מרועה אחד כבחגיגה ג') דברי א' חיים. וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה אחז"ל (ברכות ד') ואיך יעלה על לבו בדברי הבאי להפוך איסור להיתר, ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' זו. אחז"ל (ברכות י"ב). זאת לא תהי' בעזהש"י, והנני באזהרה כפולה ומכופלת בכח התורה לקיים מצות ביעור חמץ, את הקונט' הזה לבערו ולדונו בשריפה. ולא יראה אורו כי חושך הוא ולא אור, פגול הוא לא ירצה לפני ה' ובית ישראל אשר בכלל המה דבקים בתורת א' חיים, וזאת ישים אל לבו כי אני וידידיי הגאונים המפורסמים כו' מהרי"ל צירילסאהן ומהר"ז שאפראן שליט"א. ורובם ככולם מרבני המדינה מפה וטראנסילוואני, ובסרביא, נצא נגדו במחאה חזקה ויהי' לו בעוה"ז כלימה, ובעוה"ב חרפה, ויענש ויבוש בעלמא דקשוט, אשר הכרוז יצא לפניו לאמור, זה האיש אשר אבותיו גאוני וקדושי עולם עמדו בפרץ לגדור גדר לדברי תורה וסופרים. והוא פירש מדרכי אבותיו, להמנות בין פורצי גדר, כל זה ישים אל לבו, וישוב מדרכו הרעה. ואז טוב לו, ואת כ"ת הסליחה, על אשר דברתי קשות נגדו, כי כל יודעי ומכיריי יעידון ויגידון, כי לא באלה דרכי, אך לדבר בנחת, אמנם גלוי וידוע לפניו ית"ש כי אש שלהבת דת תוה"ק הבוער בנקודה הפנימיות שבלבי מדבר מתוך קולמסי וזכות אבותיו הק' נ"ע יגין עליו להצילו מזה וב"ה כי שמע לקולי קול התורה, והחזיק לי טובה, ואהבה בסופה כאמרם זכרונם לברכה.
ויען כי כ"ת העיר מזאת התשו' של החת"ס, נזכרתי ואמרתי בדרך אגב להודיעהו את זאת שהוא לחיזוק דת תוה"ק. ועתה לבוח לענינינו לאמור כיון דנשתנה משם יין לשם יי"ש נדון בזה שלא היה בכלל הגזירה, אתפלא עליו איך לא שת לבו להסוגיא דע"ז כ"ז שהבאתי שם. ומה שהארכתי לבאר ההבדל בין השמן שדן החת"ס ליי״ש שנעשה מיי"נ מן ר"ה אמנם ההבדל כו' כו' עד ד"ה ידעתי גם ידעתי שנתבא' שם כל באר היטב ולאח' עיונו היטב שם הלא יראה בעצמו שאין מקום כלל לכל מש"כ כ"ת בזה ומש"כ כי יש כעין חזרה מחת"ס חיו"ד סי' קי"ז לחאו"ח סי' קל"ה כי שם החזיק בדעת החולקים על ר"י ז״ל, יפה כ' כת"ה. ובשו"ת מהרש"ם ז"ל ח"ג סי' רל"ד אשר רמזתי לשם בספרי הביא ג"כ מהמרדכי פ"ב דיו"ט ומסי' פ"א סיג דמוכח דלא כר"י ז"ל יעו״ש. ואני ביארתי האיסור גם לשיטת ר"י ז"ל – והבאתי גם דברי הצ"צ סי' ע"ד – למען שלא יהיה מקום כלל לפקפק הזה. והדין דין אמת כי יי"ש שנעשה מסתם יינם גם בזה"ז דינו כיי״נ גמור ואסור בשתיה כפסק הרמ"א ז"ל כאשר נתברר שם בספרי באריכות בדברים כנים וברורים להלכה פסוקה וברורה בעזהש"י.
בהערותיו לסי' ט' שלא הבאתי דברי הד"ח ז"ל בחי"וד סי' נ"ט ובח"ב חחו"מ סי' ל"ג הלא בציוני שם לארחות חיים בסי' מ' שהביא כמעט כל דברי גאוני בתראי בזה גם הד"ח שהובא שם בכללם ולסי' י"ג שהראתי פנים מסבירות למנהג וותיקין חסידים ולומדי תורה לטבול בשבת קודש שחרית גם במקוואות חמין, מה שהביא כ"ת מכה"ג ביוה"כ. ודברי האר"י ה"ק ז"ל הלא הובא שם בד"ה עוד אמרתי וערך גודל מעלת הטבילה במקוה גם להוספת קדושה וטהרה מלבד ציוניי שם שבספרי בביאורי על פ"ז דמקוואות יש אתי אריכות דברים בעזהש"י פ"ד הלכה, דרוש וסוד. השי"ת יהי' בעזרתי להוציא לאור עולם – ומה שהביא כת"ה מכמה תשובות – אשר רובם ככולם אינם עמדי, וגם אלו אשר יש לי עתי בל אתי לחפש ולעיין – סעד לדבריי שבשם וכן למש"כ בסי' מ"א – להטעם שכ' דכל שנהגו הוי כהותנה, ועוד מטעמים אשר עמדי. גם אם כהנים נקברים בשורה ראשונה, הרשות נתונה להוסיף על בית החיים – ולמש"כ בסי' י"ז לענין קציצת ענפי אילן עבור מקום עשיית סוכה של מצוה, את אשר השבתי לכת"ה שם בספרי סי' כ״ה אני כופל גם עתה לאמור כי דין הניין לו אשר בעזהש"י דעתי דעת תורה לכוון לדעת גדולים בהלכה ברורה בס"ד.
ומה שדייק בסנהדרין י"ט בעובדא דשמעון בן שטח שאמר לינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך, דאיך היה יכול לדונו הלא גיסו היה. כי המלך הי' בעל אחותו. כבר עמד בזה בעיון יעקב שם ותי' דצ"ל דאותו פעם לא היה נשוי לאחותו. וי"ל עוד דיהי' מכאן כעין סעד למש"כ הסמ"ע בסי' ה' ס"ק ז' דכשבא לדין כששולחין אחריו ה"ל כקבלוהו. וכיוצא בזה כ' הש"ך בסי' ז' בשם המהרש"ל ז״ל לענין קרוב יעו"ש דכיון שבא המלך הו"ל כקבלוהו. אולם בשו"ת חו"י סי' ב' ד' הובא בפת"ש שם חולק בזה יעו"ש ויעיון בתנחומא פ' שופטים סי' ז' דזה המעשה בא בשינוי בסגנון דאחד היה לו דין עם מלך ממלכי בית חשמונאי. א"כ לא היה קרובו. ושפיר נאמר שם כי אח״כ שמעון בן שטח בעצמו דן את הדין יעו"ש. ובגמ' בשם הרמ"ה ז"ל וז"ל חייביה ר״י. הא דחייביה ר״י נשמט זה כי לינאי גיסו לא היה יכול לדונו. וי"ל דעיקר המשפט היו דנים הסנהדרין שלא היו קרובים אך שמעון בן שטח בתור ראש הסנהדרין נטל בזה. חלק בראש במשא ומתן. ולהורות איך לעשות. כעין דאמרי' ב"ק צ"ג ההוא ארנקי דצדקה דאתי לפומבדיתא אפקדה ר"י גבי ההוא גברא פשע בה. אתו גנבי גנבוה. חייביה ר"י כו'. וכ' בשט"מ שם לההוא גברא לאו למימרא דאיהו דייניה. חדא דהא אפקיד גביה ולח מצי דאין ליה. ועוד וכו' אלא דהאי חייביה דקאמר אודועוי הוא דאודעי' דמחייב תשלומין וכמאן דמחייביה דמי ע"כ יעו"ש ובשו"ת חו"י סי' קצ"ט. כן יש לפרש גם כאן ולאמור דשמעון בן שטח אמר לחכמים תנו עיניכם בו. כי להם שאינם קרובים זה המשפט לדון ובאמרו ונדוננהו שכלל עצמו עמהם, הוא יען שמוכרח להורות להם את הדרך אשר ילכו בדבר גדול כזה במשפט הנוגע למלך. כמו דחייביה ר"י אשר פי' הרמ"ה ז"ל אך בתור הודעה וכמאן דמחייביה דמי. כן נפרש ונדוננהו בסגנון זה. וא"ל שמעון בן שטח ינאי המלך עמוד על רגליך. כי להעמיד המלך על רגליו לראש הסנהדרין הדבור בזה. ולא נעשה בזה דיין. אך להורות הלכה כי צריך לעמוד מטעמים המבוארים בתוס' וראשונים. וינאי השיב לו לא כשתאמר אתה. יען שאתה קרובי ולא לך המשפט. אך כמה שיאמרו חביריך אשר המה השופטים בזה וא"ש.
והנלע"ד כתבתי. חיים מרדכי