באר חיים מרדכי חלק ג· רבי חיים מרדכי רולר
חלק יורה דעה · סימן כא
לגאון וצדיק מפורסם שליט"א במדינת הגר.
בדבר השאלה בזה"ל:
בעיר גדולה ל"א, שיש שם אב"ד ושלשה דיינים, וגם שלשה שוחטים, והתקנה שאין לשוחט רשות לשחוט, בלתי אם מראה סכינו לאחרים, ונצרנה הקהלה לשוחט, ושמו עיניהם על אחד מצאצאי האב"ד, שיש לו קבלות מגדולי ישראל, ונמצא חיש אחד מערער, מטעם שהה"כ צריך להראות סכינו לחכם יופסל זה מלהיות שו"ב, נא בטובו להודיעני, אם יש מקום לערעור זה עכ"ל השאלה, שאלת חכם וצדיק.
הנה סברת המערער וטעמו לא הביא כהד"ג, וכנראה כי ראיית סכין לחכם בא נו לעמק השוה, עם סמיכה, מאב לבנו להוראה, או קבלה לשחיטה, דיש מחמירין בזה, אם זה טעמו גם לשיטתו י"ל להידוע דעת ההלכות קטנות בסי' ל' להכשיר גם לכתחלה, ואם כי השבו"י בח"א סי' מ"ד שדי נרגא בזה, מכתובות כ"ג, בספרי שו"ת ח"א סי' ח"י יישבתי ועוד כעין סעד הבאתי מהסוגיא דשם לפסק ההלק"ט יעו"ש. ובברכ"י ז"ל סי' א' סק"ה ציין בזה לכמה תשובות, וכי דכמה אחרונים מכשירים גם לכתחלה, והעיד שראה עושה מעשים לכתחלה, כי איש בבנו ובאחיו באלו אמרו לסמוך ואם כי סיים ומיהו ראוי ליזהר, ולחוש ליקח סמכא מאחר וכ"ה הסכמת אחרונים, וכמ"ש בספרי שם, ובשו"ת שלי ח"ב סי' מ״ד יעו"ש. הוא רק אזהרה על לכתחלה כי אפשר לו ליקח הסמיכה והתעודה מאחרים, משא"כ בזה שנתקבל השו"ב, או יוכל להתקבל. בזאת העיר אשר אביו האב"ד, הוא חכם הראשי שבעיר, ופרנסתו שם, הלא ידוע פסק הרמ"א ז"ל ביו"ד סי' ק"ח, וכן אם עכו"ם אפה פת עם איסור אסור לקנות אותו פת. אם יש פת אחר, דכ"ז מקרי לכתחלה, אבל אם אין לו פת אחר בריווח מותר בשניהם, דמקרי לענין זה דיעבד, והקניה נחשב כדיעבד כבט"ז שם בשם הת"ח. ובספרי חדושי בן יאיר בחי' לע"ז ל"ט כ' בזה יעו"ש על אחת כמה וכמה לענין פרנסה. שהוא חיי אדם וכבש"ס ב"ב כ"א קידושין כ"ח בוודאי דאין מקום לומר כיון שאולי אפשר שימצא עיר אחרת להתקבל שם להחשיב זה כעין לכתחלה ופשיטא דזה נחשב לדיעבד:
אשר גם בסמיכה וקבלה, סמכי' על תעודת אב לבנו בדיעבד, כמבואר בתשו' שציינם שם הברכ"י ז"ל.
חדא ועוד קאמינא, כי בתחלת קבלת השו"ב לעיר, הלא אין עומד שום דבר עלי דרך, ולאחר שנתקבל, ובא השעה של החיוב בראיית הסכין לחכם. הלא אז הוא דיעבד, ואם כי מראשית כזאת ידוע, שיוכרח אח"כ להראות הסכין לאביו האב"ד, הלא כעין זה מבואר בב"י ז"ל או"ח סי' רמ"ד, גבי יהודים הקונים המכס שהתיר הר"ם ז"ל לשכור עכו"ם לקבל המכס משום פסידא דהוא כמציל מידם, שכ' וז"ל:
ונ' שאין ד' הר"ם אלא במי שכבר קנה המכס כו'. ומיהו אפשר דבשעת קנויה שרי, דהא לח עביד איסורא ולכי מטי שבת כיון דכבר קנוי הוא, שרי להשכיר לעכו"ם בקבולת לקבל לו המכס משום פסידא עכ"ל יעו"ש. ומה"ט התיר הדעת תורה בסי' י"ז ס"ק ד' לקנות בהמה מסוכנת מעכו"ם, כי הקנויה שרי, ואח"כ שוב הוא ממון ישראל דשרי בהפ"מ. והביא מב"י ועוד מכמ"ק סעד לזאת הסברא יעו"ש. (וכעין סעד יש עוד מת"כ, הובא בפירש"י ז"ל צו, דיותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס, ופי' המפרשים כיון שאין להכהנים. אלא עור העולה נקרא חסרון כים הרי דגם ריווח מיעוט, ומניעת ריווח שם חסרון כיס עליו בלשון חז"ל) ויש להביא עוד כעין זה, מרמב"ם ז"ל פ"ה מה' מלכים ה' ח' מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה ולפרקמטיא כו', ואינו אסור אלא להשתקע שם, ואין לוקין על לאו זה, שבעת הכניסה מותר הוא, ואם יחשוב לישב ולהשתקע שם, אין בו מעשה יעו"ש. ויעיון ב"ב י"ז ע"ב, התם דבעידנא דקא נטע ליתנהו לשרשיו דמזקי להבור, אם כי בוודאי יבוא אח"כ, אנו דנין אך כאשר הוא עתה שהוא ג"כ, כעין סברא האמורה והוא הנאמר גם בנד"ד, וכמובן.
וכ״ז לרוותא דמלתא, גם לשיטת סברת המערער אם זאת היא סברתו אמנם באמת ראיית סכין לחכם לא בא כלל לעמק השוה, עם סמיכה להוראה וקבלה לשחיטה, כי ש"ס ערוך הוא בחולין י' י"ז. דלא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבדו של חכם, ולזאת האידנא נהגו למנות אנשים ידועים על השחיטה והבדיקה, ולהם מחלו חכמים כבודם, כבטוש"ע יו"ד סי' ח"י אם כי לטעם הרמב"ם ז"ל ב"פ מה"ש, דשמא יסמוך על שחיטתו פעם אחרת וימצא פגימה, כ' הש"ך שם בס"ק כ"ח, דאפשר דאין החכם יכול למחול כבודו, אין ספיקו שבדרך אפשר לשיטת הרמב"ם ז"ל, מוציא מפי וודאי של כל הפוסקים, וכדמסיק שם הש"ך, דמשמעות הסוגיא, דפ"ק דחולין י' הוא כרש"י ור"ן ז"ל, וכן משמעות הפוסקים, ואין לנו אך הלכה ברורה, של פסק הטוש"ע בזה, שאין בזה אך משום כבודו של חכם, ושלא יהיה כמורה הלכה בפני רבו, כמבואר בעירובין ס"ג, ועתה הלא מבואר מעצמו אם אביו הוא חכם העיר, עוד ביתר שאת מסתייע מלתא להעמיד הסכין היטב היטב – וזה מוסבר בדברי נועם של הכו"פ שם ביו"ד, מש"כ בישוב טעם הרמב"ם ז"ל יעו"ש – כשמראה סכינו לפני רבו. ואביו, אשר שתים עלתה בידו לקיים כיבוד אביו, ורבו, וטובים השנים מן האחד הן לענין המנהג ותקנת הקדמונים ז"ל, שיבדקו דווקא שני שובי"ם את הסכין, ובבדיקת הריאה, דבזה יש מקום לחששא דשמא יחפה על קרובו, מ"מ העלה בשו"ת אוריין תליתאי סי' ל"א ל"ב להלכה. דגם אב ובנו מונין להם שנים בזה. והביא מש"ס סנהדרין ל"ו, הובא בדרכי תשובה סי' א' ס"ק רס"ו, והביא גם בשם הטוטו"ד תליתאי סי' מ"ד יעו"ש. ק"ו לענין ראיית סכין לחכם שאינו אלא מפני הכבוד וכדאמרן.
יש עוד למעליותא בזה, דאיכא ג' שוחטים, והתקנה, שאין לשוחט רשות לשחוט בלתי אם מראה סכינו לחכם, וידועים המה דברי התב"ש שכ' בשמ"ח שם סעי' כ' דבמקומות החרדים לדבר ה'. ממנים שני שו"ב. וטובים השנים מן הא', ואיש את רעהו יעזורו ויזהירו, ובזה אפי' הוה דין ת"ק בזה"ז כבודו מחול, ובמשמ"הק בהשמטות להד"ק כ' מש"כ הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל פ"ק דחולין שאין לחכם למחול. מלהראות לו סכין י"ל דביש שני שו"ב משגיחין זע"ז קיל טפי יעו"ש, ואולי יש לרמז זה באמרם ז"ל דלא אמרו להראות סכין לחכם אלא. מפני כבודו של חכם, ולפרש דיוק מלת "אלא״ דלאחר משפט קדומה מהחיוב להראות לחבירו השו"ב כי טובים השנים מן האחד, ולהראות עוד לחכם, גם לאחר שהראה אותו לחבירו, זה הוא אך מפני כבודו של חכם, ובכה"ג לכ"ע יכול החכם למחול על כבודו וכמש"כ השמ"ח ז"ל.
ועוד בה שלישיה בנ"ד. דיש שלשה דיינים בעיר הלא יכול השו"ב להראות עוד לדיין אחד ומיוחד שבהם, אשר גם הוא כיון שנמנה דינו כחכם העיר ובד"ת שם ס"ק קנ"ז הביא בשם תוס' ירושלים כשיש ב' רבנים ממונים בעיר צריך להראות סכינו לשניהם יעו"ש וא"כ יש כאן מקום לירא שמים לצאת ידי שניהם. להראות סכינו לאחד מהדיינים, לצאת בזה גם טעם הרמב"ם ז"ל דשמא ימצא פגימה כיון שהדיין לאו קרובו הוא אין כאן חששא דשמא יחפה, וגם להראות לאביו האב"ד, מפני כבודו של חכם הראשי שבעיר, אשר כולם חייבין בכבודה ובסגנון זה גם המערער יודה, והאמת אגיד כי לדעתי העניה כמעט שאין כאן מקום שאלה כלל והאריכות בזה למותר הוא. ומש"כ הוא לענ"ד פשוט ואמר, להלכה ולמעשה.
החותם ברגשי כבוד ואהבה חיים מרדכי