באר חיים מרדכי חלק ג· רבי חיים מרדכי רולר
חלק חושן משפט · סימן עב חסד
מעשר שני פרק ה' משנה ב'.
כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום אחד לכל צד. ואי זה היא תחומה אילת מן הדרום. ועקרבה מן הצפון. לוד מן המערב והירדן מן המזרח. ומשרבו הפירות התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה. ותנאי היה הדבר שאימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהיה. ר' יוסי אומר משחרב ביהמק״ד היה התנאי הזה, ותנאי היה אימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהיה רעיון בפי' הרע"ב ותוי"ט ז"ל. וזאת המשנה נשנית בר"ה ל"א ע"ב. ביצה ה' ע"א. ובמשנה וגמרא יש להתבונן וליישב ח"י קושיית ודיוקים.
א) לשון חכמים ככסף נבחר. לקצר גם במלה אחת ובמהלך יום די. וכ"ה לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' מע"ש והוספת מלת אחד. ששנו חכמים בלשון משנה. טעמא בעי. ב.) בציון המקומות שבמשנה, אילת מן הדרום, ועקרבה מן הצפון, ובגמ' שם הגי' אילת מן הצפון, ועקרבה מן הדרום, אם כי יש שהגיהו בגמ' כבמשנה, לא כן דעת הפ״י, וצל"ח ז"ל שם, והפ"י כ' ליישב שהוא מחלוקת דתנאי ואמוראי, וע"ז כ' הצל"ח, ואני תמה איך שייך בזה מחלוקת, ואיך אחד מהתנאים יאמר על דרום צפון ועל צפון דרום, ולאחר ישובו של הצל"ח, מסיק בעצמו לאמור, וידעתי שהוא דוחק קצת ומוטב לסבול דוחק זה, מלומר שיחלוקו בדבר, שהוא נראה בחוש, ושיאמר אחד מהם על ימין שהוא שמאל. ג.) גירסתינו שלפנינו בגמ' שם, דתניא במקום שהוא משנה, אם כי הט"א ועוד ממפרשים הגיהו דתנן במקום דתניא, ויש סעד לדבריהם מגי' הגאון ר"ח ז"ל בר"ה שם דתנן בפ' האחרון במע"ש כו', אמנם הפ"י וצל"ח חתרו ליישב הגי' של דתניא יעו"ש. ד.) בכ"מ אנו רואין כי קדום מזרח למערב. וגם בקרא ממזרח ועד מערב ולמה כאן במשנה הסדר, לוד מן המערב והירדן מן המזרח. ה.) הקשה הצל"ח למה תקנו תקנה זו ברבעי, ולא תקנו במע"ש ג"כ שיהיה עולה לירושלים מהלך יום, יעיון צל"ח ביצה שם, וכאן במשנה ראשונה מש"כ בישוב זה. ו.) התקינו שיהא נפדה ו' ודקדק התוי"ט בלשון התקינו, הא לא הוה אלא בטול ועקירת תקנה הראשונה. ז.) הקשה התוי"ט על פסק ולשון הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' מע"ש ה' ה' ענבים כו' לעטר כו', ומשחרב בית המקדש נפדה אפי' סמוך לחומה, שפסק כר' יוסי ולא כת"ק הלא קיי"ל ה' כר' יוסי מחברו, ולא מחביריו. ח.) באיזהו סברא פליגי ת"ק ור"י, יעיון תוי"ט מש"כ בישוב אלו שני הדיוקים. ט.) ומשרבו הפירות התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה, שפירשו הרמב"ם ורע"ב ז"ל, אפילו כרם סמוך לחומה ולמה במשנה נחסר לשון אפילו י.) בלשון הרע"ב ז"ל, מתוך שיאכל כל אדם נטע רבעי שלו, יתמלא השוק שאר פירות, שעמדו על הלשון של שאר פירות, ובמלאכת שלמה במשנה בשם ר' יהוסף ז"ל כ' בזה יעו״ש. ובירושלמי הלשון אפי', דבר קל היה מעטר את השוק. אשר זה הלשון צריך ביאור. י"א.) הקשה הצל"ח בביצה שם ד״ה ואר"י מ"ט כדי לעטר וכו', וז"ל הא דהוצרך להביא מימרא דר"י היינו משום דאי לאו מימרא, כו' כו', שעכשיו שידענו טעם התקנה כו' כי נתבטל הטעם, אפ"ה הוצרך ריב"ז להתיר בפירוש, ש"מ שצריך מנין אחר להתירו, ואמנם במס' ר"ה ד' ל"א שהביא ג"כ הך דר"י לא ידעתי למה, וכן ק' לי מה דמסיים כאן מאן חבירך ריב"ז כו' וכאן בסוגיין מאי איכפת לן, אם היה ריב"ז המתיר, אחד מחביריו של ר"א כו. וצ"ל שאגב שיטפא של הסוגיות השוה אותן עכ"ל. אם כי בגי' הר"ח ז"נ וא"ל תלמידיו לר"א כבר נמנו חבירך והתירו לפדותן בכ"מ, טעמא דנמנו כו' נראה דלא גרס בביצה מאן חבירך כוי, אולם גירסתינו צריכין ליישבה מקושית הצל"ח. י"ב.) הלא חזי' לב"ש בפ"ק דיבמות, י"ד למ"ד עשו, דס"ל דמחדדי טפי עדיף מרובא, וזה היה גם שיטת ר"א בפלוגתא דתנור עכנאי (ב"מ נ"ט) עם חכמי ישראל, והוא הנאמר בירושלמי (הובא ברש"י ז"ל שבת ק"ל ובתוס' נדה ז' ע"ב) דר"א מתלמודי שמאי היה כלומר לילך בשיטתם, כאשר ביארתי בספרי שירת דבורה בהפטרה לשבת חנוכה יעו"ש באריכות. וא"כ כיון דדעת ר"א היה דלא יתבטל התקנה גם השתא, ולזאת בקש להפקירו, מה זה שא"ל תלמידיו כבר נמנו חבריך עליו והתירוהו. הלא ר"א לשיטתו בכחו לחלוק גם על רבים. י"ג בגמ' ר"ה שם רנב"י מ"ט לא אמר כר"פ, א"ל אי ס"ד כוי רבו הוה, ואידך כיון דתלמידים הוו, לאו אורח ארעא למימרא ליה לרביה רבך, צריך הסבר, איך מפי לשון חז"ל יצא שם חבר במקום רב. י"ד. היום תרועה בר״ה שם בענין לשון של זהורית כ' וז"ל. תניא בראשונה כו' התקינו כו' יש לחקור מהו הטעם של התקנה אם מפני שלא יהיו שמחים כשהלבין כו' שיהיו ישראל נכנעים וחרדים שמא לא נתכפרו או טעם התקנה שלא יהיו עצבים כו' שלא יתר מזלייהו, או הטעם משום שניהם, ויש פנים לכאן ולכרן, ולא מצאתי הכרע מספיק לזה, גם לא ראיתי ברמב"ם ז"ל פ"ג דעבודת יוה"כ דהזכיר תקנה זו, וצ"ע עכ"ל. חקירתו לפשוט. ט״ו.) בירושלמי (כאן ר"פ) זונא שאל לרבי, מה נתני כרם או נטע רבעי, אמר לון פיקון שאלון לר' יצחק רובא דבחנת ליה כל מתניתא נפקין ושאלין ליה, א"ל קדמיא כרם רבעי, ותנינא נטע כו', והקשה התוי"ט. אמאי השיב רבי לזונא, שישאל לר' יצחק שהמשניות בחונות ומצורפות אצלו, והרי רבי חברם, ואם הוא לא ידע ר' יצחק מנא ליה, יעו"ש. ובירושלמי שם מסיים ר"ז מקבל לסבייא דהוון ביומא דר' יצחק רובא, דלא בחנון ליה כל מתנייתא מיניה טעם הקפדתו של ר"ז צריכין להבין. ט"ז כ' עוד התוי"ט דקשיא למה קתני פעם כרם. ופעם נטע, גם לתן טעם למה, דקדמיא כרם ותנינא נטע. טו"ב ר"י אומר משחרב ביהמ"ק היה התנאי הזה, כ' התוי"ט ק"ק דהיתה התקנה הזאת הוה ליה למימר. י״ח.) בירושלמי אמר ר' אחא, זאת אומרת שבית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד. דכתיב ודם ענב תשתה חמר, ואת אמרת הכין, להבין איך נלמד זה מהקרא דדם ענב וגו' יעיון בפני משה, גם לפרש הדברים של ואת אמרת הכין. בדר להשוות דברי הירושלמי עם כל דברי חז"ל הנאמרים בבבלי, מדרשים, וזוהר ות"ז הקדושים, כי ביהמק"ד וירושלים שלעתיד יבוא לנו משמים. אשר כל דבריהם המה דברי א' חיים.
לתקן כל חי בעזהש"י. בדרך פרד"ס נלע"ד דהנה ידוע כללא דחדית לן הט"ז באו"ח סי' תקפ"ח יו"ד קי"ז. דדבר המפורש בתורה, אין כח ביד חז"ל לאסור. אך כשאינם עוקרים כל הדבר. ולזאת בשופר ולולב ביו"ט לא גזרו שלא לעקור כל המצוה אך בחל בשבת וכן מילה בשבת אשר דרשו חז"ל (שבת קל"ב) וביום אפי' בשבת יעו"ש. ובכן במעשר שני שמפורש בקרא (זבחים י"ד) וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו וגו'. ונתת בכסף וגו' לפדותו. ואפי' סמוך לחומה פודאהו כבמשנה לעיל (פ"ג ז' ח') ותקנתם במהלך יום, אך להעלותו ולא לפדותו. לא רצו לעקור זה במע"ש. דמפורש ההיתר של לפדותו בקרא. וכן משרבו הפירות דהתקינו שיהה נפדה דווקא אפילו סמוך לחומה מבלי להעלותו כלל. וקרא הלא מפורש ואכלת לפני ה' א' וגו' לא ראו בזה לתקן נגד המפורש בקרא, משא"כ בכרם ונטע רבעי, שאיני מפורש בקרא. אך דנלמד בגז"ש קודש קודש ממע"ש (כבקידושין נ"ד ע"ב) מקרא של (ויקרא י"ט). ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש וגו'. כמעשר שני שכתוב בו (שם כ"ז) וכל מעשר הארץ וגו' הוא קודש לה' מה מע"ש אינו נאכל חוץ לחומת ירושלים אלא בפדיון אף זה כן (לשון פירש"י שם) וגם החולקים בזה על הט"ז (אשר המה רבים והדברים עתיקין. וגם ני בעניי בספריי כ' בזה בכמ"ד) מ"מ גם המה מודים דדבר המפורש בקרא חמיר מהנלמד בגז"ש וכמש"כ הרמב"ם ז"ל לענין דרוסה הובא בט"ז יו"ד סי' כ"ט יעו"ש. וכיון דלהתקנה של לעטר שוקי ירושלים בפירות היה די בכרם רבעי ונטע רבעי לא רצו לעקור גם במע"ש המפורש בקרא להעלותו או לפדותו. וכמובן ומיושב קושית הצל"ח (ולקמן עוד ישוב לזה) שהיא דיוק ה'.
הד ככללא דיחיד ורבים ה' כרבים. כן כלל ידוע דאין הלכה כתלמיד נגד הרב ובכן י"ל דגם ושם האחד ר' אליעזר, דס"ל כב"ש דבמחדדי טפי עדיף גם יחיד מרובא, בהצטרף לזה, אשר בין הרבים. המה גם מרבותיו, בזה גם ר"א מודה דאין בכח יחיד לחלוק, והוא שאמרו לו תלמידיו, רבי כבר נמנו עליך חבריך והתירוהו, וכ"ת בכחך לחלוק גם על הרבים. מאן חבריך ריב"ז, אשר היה רבך ובכגון דא רבים, ורבו גם אתה מודה וכן באמת עשה כדבריהם, ולזאת הוכרח ומאן חבירך ריב"ז לבוא גם בסוגיא דביצה – ובהא דר"א בקש להפקירו לעניים. כ' הט"א, דגם בזה סובב והולך לשיטתו לפסוק כב"ש בפ"ו דפאה, דהפקר לעניים הפקר, ובהגהות מצפה איתן בר"ה שם פקפק בזה, דר"א כב"ש, אך היכי דמחמירין ולא לקולא יעו"ש. אולם י"ל דזה דווקא בדאורייתא, וכיון שהולך בשיטתם לחומרא בדאורייתא, דמשוה רובא וחריפי כשווין (כאשר נתבאר בתשו' לעיל סי' י"ד) וספיקא דאורייתא לחומרא, ממילא בדרבנן אזלי' לקולא ומהטעם שאמר ר"י כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות, מפורש עוד יוצא שהוא רק מדרבנן וגם אין לו עיקר מה"ת (ולזאת אין כאן מקים גזירה, של הטעם מהרה יבנה המקדש, כנאמר בביצה שחמיר כעין דאורייתא יעיון בצל"ח שם בביצה ד"ה ר"א וריש כו' מש"כ בזה ותבין) וכפירש"י ז"ל בד"ה היה עולה, רבנן גזור בכל מהלך של יום כו', כדי לעטר שוקי ירושלים יעו"ש והוא שהובא טעמא דר"י גם בר"ה, בתור הקדמה, למה שבקש ר"א להפקירו אך לעניים כב"ש, יען כי היא אך תקנת דרבנן, שאין לו עיקר מה"ת וכמובן – בספר חוט המשולש הובא דברי החת"ס שהאריך לבאר, כי לאחר הסתלקות הרב, אז מוח התלמוד יעלה מעלה עד שיוכל להגיע למדרגת רבו, ובספרי שער נפתלי בהפטרה לפ' תבא, כתבתי בזה והבאתי מר"ן ז"ל ריש סוכה דאין ה' כתלמיד נגד הרב, נאמר אך בחייו. אשר הרב שמת דעתו, משא"כ אח"כ ה' כבתראי יעו"ש (ובחו"מ סי' כ"ה ברמ"א ז"ל) ולדברי החת"ס יש עוד טעם נוסף לזה, כי לאח"כ מוח התלמוד יש לו עניה ביותר מבחיי הרב ומגיע למדרגת רבו. וכ"כ בתי' פ"י ז"ל בר"ה שם דנעשה אז לתלמוד חבר (מ"מ בזה אשר ריב"ז רבו מאז, עם הרבים, גם ר"א בכגון דא לא יחלוק, ועוד כי כבר נמנו חבריו עליו והתירוהו אשר אז לא היה ר"א במדרגת רבו ריב"ז, וכיון שהותר הותר והבן) וכיון דלאו אורח ארעא למימרא ליה לרביה רבך, קראו לריב"ז חבירו, ודבר אמת בפיהם, כי ר"א עתה היה במדרגת ריב"ז שבחייו בזה העולם וכביאור החת"ס בדברי טעם. ומיושב דיוקי י"א. י"ב. י"ג.
בירושלמי פ"ט דשבת ה' ג' וביומא פ"ו ה' ה' אמרי' בראשונה היו קושרין אותו בחלונותיהם, ויש מהן שהיה מלבין ויש מהן שהיה מאדים והיה מתביישין אלו מאנו, חזרו להיות קושרים כו' ומדלא אמרו בירושלמי כשהיה מלבין היו שמחים, אך דכשהיה מאדים היה מתביישין אלו מאלו. מבואר בעיקר טעם התקנה היה, שלא יהיה עצבים כשוא הלבין שלא ליתרע מזלייהו, ושלא יתביישו, ונפשט מקירתו של היום תרועה, כי מירושלמי דשלא לאפושי פליגתא עדיף) יש הכרע ונשמע לפרש גם בדעת הבבלי כן, ומש"כ הי"ת שלא ראה ברמב"ם פ"ג דעבודת יוה"כ דהזכיר תקנה זו, לא הבנתי, דהרי שם ה' ז' כיצד היה עושה חולק לשון של זהורית שבקרניו, חציו קושר בסלע, וחציו קושר בין שתי קרניו כו' שהיא תקנה האחרונה, אך שלא ביאר טעם התקנה כדרכו בקודש להעתיק אך את ההלכה בקצרה. ונתבאר דיוק י"ד.
והנה דורשי נוטריקון אמרו כי ר"ת של אלו ד' מקומות אילת, עקרבה, לוד, הירדן, המה נרמזים בקרא של אעלה אל ירושלים ולדבריהם יש לרמז שיהיו משולבים, עם ר"ת של אתרוג ערבה לולב הדס, אשר גם המה מוליך ומביא לארבע רוחות, לעצור רוחות רעות, ולמי שארבע רוחות שלו (סוכה ל"ז) ומנהג ישראל תורה היא, בסדר הרוחות דרום, צפון, מזרח, מעלה מטה מערב (כדעת האר"י הקדוש ז"ל הובא במג"א בה"ט סי' תרנ"א) אשר ידוע הנרמז בהם, דרום חסד לאברהם, צפון פחד יצחק מזרח תפארת יעקב, מערב יוסף הצדיק, וחז"ל על ויבא יעקב שלם אמרו (שבת ל"ג ובילקוט שם) שלם בגוף בממון, בבנים בתורה, אם כי בכלל אלו הדברים היו בכל אבות הקדושים אמנם בפרט היו מצוינים אברהם שלם בתורה, כמפורש עליו בקרא (בראשית כ"ו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' מצותי ותורותי, כי קיים אברהם אבינו כל התורה כולה (משנה שלהי קידושין) וקיים אפי' ע"ת, שנאמר תורתי אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה (יומא כ"ח) ובראשית הבריאה נאמר ויאמר א' יהי אור ואחז"ל (מד"ר שם) זה אורו של אברהם, כי נר מצוה רמ"ח מ"ע במספר אברהם, ותורה אור אשר ה' ברך את אברהם בכל, בהיותו בן נ"ב (במספר בכל) שנים האיר זריחת שני אלפים תורה כאמרם ז"ל (ע"ז ט') שלם בגופו זה יצחק, שנאמר בעקידה ואל תעש לו מאומה, אל תעש בו מום (ב"ר ופירש"י ז"ל שם) ויצא מעקידתו שלם בגופו, שלם בבנים זה יעקב שהיה מטתו שלימה עם י"ב שבטי י', שלם בממון זה יוסף כנאמר וילקט יוסף את כל הכסף וגו' (כסף במספר יוסף עם האותיות) ועי"ז ויכלכל יוסף וגו' (בראשית מ"ז) ובתוס' זוה"ק (לספר במדבר קנ"א) שבעה יומין עילאין ברא קב"ה בעלמא, ועלייהו שתיל ובני עלמין, הה"ד כי ששת ימים עשה ה' וכו' ברא קב"ה בארעא שבעה זכאי קשוט, לקיימא לין ולאנהרא לון כל חד וחד לקבל יומיה כו' ואינון אבהן דעלמא אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרן דוד כו' יעו"ש בנועם אמרי קודש. וימי השבוע א' ב' ג' ד' המה משולבים עם מדות הקדושות של אברהם יצחק יעקב ויוסף ולכל מדה ומדה מיוחד יום אחד, והמה כרם בית ישראל אבית שלשה לכל בית ישראל שנקראו על שמם, בני אברהם יצחק ויעקב, ובכלנותם גם יוסף עמהם, כנאמר (תהלים פ') נהג הנחן יוסף ופירש"י ז"ל כל ישראל נקראים על שם יוסף כי', וכולם נכללים במלכות בית דוד הנרמז בשם ירושלים עיר הקודש, וכאמרם ז"ל (ברכות מ"ח) דוד תחן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, כי ישראל ירושלים ודוד המה לאחדים כאשר ביארתי לעיל בסי' א' יעו"ש. וזה אור הצפון בלשון חכמים ששנו בלשון המשנה. כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום ״אחד"' דייקא כדרשתם ז"ל אחד המיוחד (יומא ל"ד) כן לכל אחד ואחד מאלו ארבעה, יום אחד המיוחד במדתו לכל צד, ומונה והולך אותם אחת לאחת, אילת מן הדרום, לשון נופל על לשון של אילת אהבים, שהוא אברהם אוהבי (ישעיה מ"א) חסד לאברהם, שהוא חסד א' כל היום, ועקרבה מן הצפון, כי פחד יצחק גבורה דקדושה, בשורשה, היא מקור השירה ושמחה, אמנם מצפון זהב יאתה, אשר דינים מתערין מינה ובאתפשטותא מטה מטה, ספסופא דדהבא הידוע, שהיא בחי' עקרבה, לוד מן המערב הרומז ליוסף, כי נאמר וישראל אהב את יוסף וגו' כי בן זקונים הוא לו, ופירש"י בשם חז"ל, שהיה זיו איקונין שלו דומה לו אשר יש להמתיק זה עוד יותר, להנאמר בזוה"ק (וישלח קע"ו) ועל דא שכינתא מתקטרא באברהם יצחק יעקב ויוסף, כחדא אינון ודיוקנא חדא להו הדא הוא דכ' אלה תולדות יעקב יוסף ואחז"ל וכ"ה בתוס' לזוהר (בראשית ט' ע"א) על האבות דכלהו אקרון זקן ואברהם זקן, ויהי כי זקן יצחק, ועיני ישראל כבדו מזוקן, וזה כי בן זקונים הוא לו כי באור פני יוסף הצדיק, ראה דיוקנא קדישא של כל הזקנים כי דיוקנא חדא להו, ולזאת מערב שהוא לשון עירוב, רומז ליוסף כי בדיוקנו עירוב, כל דיוקני אבות הקדושים, וידוע אות ו' רומז לסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, להקים מעפר דל, וזה הנרמז בשם לו"ד אתוון של דל, עם אות ו' באמצע המחלקת ביניהם לעשות מן דל שני פעמים טיב (אמרו ליוסף הצדיק כי טוב בכפלים, ״טוב״ שנים פעמים, שהיה ביחד עם אביו ישראל סבא קדישא), והירדן מן המזרח, זה יעקב שנאמר בו ויזרח לו השמש, וכן המזרח עם ד' אתוון של מזרח, במספר ירדן והוא אשר אמר כי במקלי עברתי את הירדן, והרוקח ברמזי שה"ש כ' על נרדי נתן ריחו, שהוא אתוון של נדרי, ונאמר וידר יעקב נדר, אשר ירדן בו נדרי, ובו נרדי נתן ריחו, זה יעקב שנאמר בו ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' ובפשיטות יש מקום לפרש חילוף הגירסא הנאמר בברייתא אילת מן הצפון, כי באמת היתה בדרומה של ירושלים, כבמשנה אילת מן הדרום אך כנגד דרומה של ירושלים, אילת לצפונה, ולפרש בברייתא אילת מן הצפון, כלומר מאילת לירושלים, היא מצפין לדרום. וכן ועקרבה מן הדרום, מעקרבה לירושלים היא מדרום לצפון, אמנם זה טעמא בעי לחילוף הלשון שבברייתא מהמשנה. דייקא באלו שני הקצוות, ויונעם להאמור, ולהודיע כי למעלה בפנימיות כולו חסד ורחמים אשר נשירה ונזמרה גבורתך, שמה גם המה אך שירה וזמרה, אמנם למטה ובלבושים צריכין לכוללם יחד שמאל בימין וימין בשמאל, ולזאת בברייתא שהוא בתי בראי הוחלף מלשון המשנה, אתוון דנשמה בתי גוואי, באלו שני הקצוות דרום וצפון, ימין ושמאל, להורות ולרמז על התכללם, גם יחד, ומה עמקו מחשבת חז"ל ברמיזת לשונם (וברמב"ם ז"ל לא הובא שמות התחומין שבמשנה, אך ההלכה של מהלך יום, כי בנגלה ומה דהוה, אין נ"מ מזה להלכה, ובמשנה נאמרים ונרמזים אך לפנימיות הדברים, כידוע ממהרי"ק ז"ל, דצריך לדקדק בדברי התוס', יותר מבדברי הגמ' מהאי טעמא כי יסוד לשונם ודבריהם, על פנימיות התורה המה בנוים) ודבריהם אשר המה דברי א' חיים וכאשר נאמר בזוה"ק (פנחס) ויעקב אתער וחמי לאברהם מתתקן בגיסא אחרא, כדין אחידן תרווייהו ביה ביצחק, דא מהאי סטרא ודא מהאי סטרא, ולא יכלין תוקפוי לנפקא לבר כו' יעו"ש. כן הכא רבינו הקדוש שנה בלשון המשנה, דרום שהוא חסד לאברהם בראשית, ומזרח שהיא רחמים ליעקב באחרית וצפון, ומערב. הרומזים לחשכת הדין ביניהם, להפכם ולהמתיקם, ושיתכלל גם המה בחסד ורחמים. והמשכיל בכל זה יבין. ומיושב דיוקי א'. ב'. ג'. ד'. וכמובן.
הט"ז באו"ח סי' תר"ע) כ' דמצינו בספר הזוהר על פסוק מה יש ליכי בבית שאין הוא ית' עושה נס ליתן ברכה, אלא במה שיש כבר בעולם. ואפילו היא דבר מיעוט ואז הוא י"ת נתן ברכה להרבות המעט עכ"ל. והוא שתקנו חז"ל לעטר שוקי ירושלים בפירות. כי בציון וירושלים, שם צוה ה' את הברכה לכל בית ישראל ולעולם. וירושלים של מטה מכוון נגד ירושלים של מעלה וכאמרם ז"ל (תענית ה') על ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו. וכשמעטרין בפירות שוקי ירושלים שלמטה בזה ממשיכין השפע וברכה מירושלים של מעלה, לפירות שבעולם הזה. והוא הנרמז בלשון הירושלמי, אפילו דבר קל היה מעטר את השוק. כדברי הזוהר שיש על מה לחול ברכה העליונה וזה יש להעמיס גם בלשון הרע"ב ז"ל (ע"ד שכ' התומים בכללי תקפו כהן ס"ק קכ"ד כי לחכמים וקדושים מהשי"ת לשונם. גם בלא כוונת הכותב שיהיה מקום לפרשם בפירושים רבים וברמזים) על כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות. מתוך שיאכל כל אדם נטע רבעי שלו יתמלא השוק שאר פירות כלומר כי יתמלא השוק משפע העליונה עם שאר פירות שאדם אוכל בעולם הזה. וזאת הברכה עוד יותר כחה, בכרם ונטע רבעי שנאמר בו (ויקרא י"ט) יהיה כל פריו קודש הלולים לה'. אשר בזה מקור הלימוד לברכה לפניהם ולאחריהם (ברכות מ"ה). ונאמר עוד ובשנה החמישית וגו' להוסיף לכם תבואתו. ופירש"י ז"ל שבשכרה אני מברך לכם. פירות הנטיעה הרי שנאמר בזאת המצוה (ובזה יש לנו טעם נכון שתקנו חז"ל זה אך בכרם ונטע רבעי ולא במע"ש ומיושב קושית הצנ"ח שבדיוק ה') כי גדול כחה להוסיף שפע וברכה וסמוכין מן התורה. יברכך ה' וישמרך. כי להברכה מוכרחין גם לשמירה. שילך אך למקום קדושה ולא חלילה... ועל אמרם ז"ל (בכמ"ד) היינו טעמא, דשופר לולב ומגלה, שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר אשר לפשוטו נאמר בזה קושיות הרבה. (בפרט להסוברים, וקיי"ל כוותייהו באו"ח סי' ש"מ דאין רה"ר דאורייתא, אך בששים רבוא בוקעים בה. ועיירות כאלו מועטים המה בעולם) וישובים. ובפנימיות הדברים כ' האר"י הקדוש ודו"ד הברית כהנת עולם ועוד בספרים קדושים ז"ל, כי עיקר חששת חז"ל היה, כי ע"י קדושת שבת אשר רב הוא עד מאוד. ובהצטרפות אלו המצות דתקי"ש לולב ומגלה, המסוגלים לאור גדול והשפעה רבה שלא יעבירנו ד"א ברה"ר כלומר חוץ ממקום הקדושת לס"א שנקראת רה"ר אחיזת האומות. אך בב"ד ביבנה וכדומה, וביחוד בעיר הקדושה ירושלים. שהיו דלתותיה נעילות (עירובין) כלומר כח בי"ד הגדול וחומת ירושלים, כי רב הוא להגביל השפעתם, אך למקום קדושה וזה אך במצות רוחניות שופר לולב מגלה (ר"ת של"ם. לבוא כל הטוב שלם אך ליעקב) אשר לא כן במצות גופניות של אכילת כרם רבעי נטע רבעי, אשר בזה יש יותר אחיזה לסט"א גם בירושלים, החכמים עינם בראשם לראות כי משרבו הפירות למטה ונתרבה בזה השפע גם מלמעלה, עד שגם לעשו ושאר כחות מסט"א שנקראו רב יש יניקה (כאשר אמר עשו יש לי רב וכידוע). לשמור את זה התקינו, ועשו בזה תקנה גדולה כי אך על בית ישראל יבוא ברכת ציון וירושלים שיהא נפדה סמוך לחומה כפי' הפשוט אפילו סמוך לחומה ונחסר מלת אפילו שיהיה גם מקום לרמז הטעם. למען כי השפע מירושלים של מעלה יהיה מוגבל אך תוך וסמוך לחומה. ותנא אקרא קאי שנאמר והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. כי בקצוות ימין ושמאל שיש אחיזה לעשו וישמעאל (יעיון שבת קמ"ו, ובזוהר מבואר זה בכמ"ד. ובביאורי לשירת הים כ' כי הים רומז לאבות הקדושים. ה' זה אברהם שניתוסף בו אות זה לקריאת שם אברהם מימין מ' זה יצחק בן ארבעים שנים אשר בן ארבעים לבינה מדת יצחק משמאל יעקב ישראל, אות י' שבאמצע הים). מאוד מאוד צריכין חומה ושמירה לשפע וקדושה העליונה. לאמור אך עד פה תבוא. ויבאו בני ישראל דייקא הנרמז באות י' של בתוך הים. שהוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה. מראשית ועד אחרית לקדושה.
ר' יוסי אומר משחרב ביהמ"ק היה התנאי הזה. ותנאי היה אימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהיה. בטעם התנאי שהיה בדבר שאימתי שירצו יחזור כו'. כ' התוי"ט וז"ל דחששו המתקנים שמא אותו המנין שיבוא אחריהם לא יהיו גדולים מהם בחכמה ובמנין. ותנן בפ"ק דעדיות אין יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ היה גדול ממנו בחכמה ובמנין לפיכך המתקנים עצמן הטילו תנאי בדבר, להחזיר לכמות שהיה לכשיתבטל הטעם, דהשתא המתקנים עצמם, הם המבטלים התקנה בהתבטל הטעם עכ"ל ולפ"ז י"ל דר' יוסי ס"ל, דבזמן שביהמ"ק היה קיים, לא פסיקא, דלא יהיה ב"ד אחריהם, גדול להם בחכמה ובמנין, ויש בזה ספק וגם ס"ס. שמא לא יתרבו הפירות ושמא יהיה אז הב"ד גדול מהם בחכמה ובמנין, וס' או ס"ס ובתקנתא דרבנן (אשר בכגון דא גם לכתחלה א"צ לברר ולתקן כמבואר ביו"ד ק"י בכללי ס"ס ובאחרונים יעו"ש) לא איצטרכו לתנאי אך לאחר שחרב ביהמ"ק בעו"ה אשר ר"א הגדול אומר (בשלהי סוטה) מיום שחרב ביהמ"ק שרו חכימיא למהוי כספריא כו', וא"א לאחרונים להיות כראשונים (פירש"י ז"ל שלהי פ"ב דר"ה) אז היה מקום להתנאי כשיבנה בית המקדש יחזור לכמות שהיה אם כי אז באפשרות שיהיה ב"ד גדול מהם בחכמה ובמנין, מלבד מש"כ התפארת ישראל דהוצרכו לתנאי, שלא יהיו נראים כמבטלי דברי ב"ד הקדמונים, י"ל עוד בטעם התנאי, לחזק האמונה הטהורה – כדמצינו כן לפרקים בטעם תקנת חז"ל – כי תומ"י לבחורבן הבית היה התנאי על הזמן שיבנה ביהמ"ק, להאמין ולחכות בכל יום ויום, לביאת משיח צדקינו ובנין בית מקדשינו משמים – ובטעם פלוגתא דת"ק ור"י מלבד מש"כ בזה התוי"ט, י"ל עוד להאמור דכשרבו הפירות חשש הת"ק, כי עי"ז שתתרבה השפע, ילך גם חוץ לחומת ירושלים, להאומות, ויש בזה משום לא תחנם, אשר לדעת ר' יהודה (בע"ז כ' וכן פ' הרמב"ם ז"ל) אסור לתן להם מתנת חנם, ואם דאין בזה אך גרמא, י"ל דת"ק ס"ל כר"ש (פסחים כ"ט וכמ"ד) דדבר הגורם לממון כממון דמי, אמנם רבנן דר"ש, אשר סתם ב"פ דר"ש בזה המה ר' יהודא ור' יוסי (יעיון רש"י ז"ל תמורה ל"ג ע"א) כי ר"מ ס"ל בהא כר"ש (ב"ק ע"ב) אשר פליגי על ר"ש וס"ל דגורם לאו כממון דמי, ולזאת ר' יוסי שפיר לשיטתו לא חייש בזמן שביהמ"ק היה קיים להא שרבו הפירות ואך משחרב ביהמ"ק היה התנאי, והרמב״ם ז"ל הלא פסק דגורם לממון לאו כממון דמי, וכמש"כ הש"ך בחו"מ סי' שפ"ח סק"י יעו"ש לזאת פסק גם כאן כר' יוסי, וא"ש ומיושב דיוקי ו'. ז'. ח'. ט'. י'. טו"ב.
בגמ' סנהדרין (ע') ר"מ אומר אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה, ר' נחמיה אומר תאנה היה, שבדבר שקלקלו בו נתקנו, שנאמר ויתפרו עלה תאנה, ולתיקון שניהם באו כרם רבעי ונטע רבעי להידוע כי חטא אדה"ר היה, שלא המתין עד שבת קודש, דאז היה בא גם להשגת עץ הדעת כי ע"י קדושת שבת, עץ הדעת עולה לעץ החיים ובכרם ונטע רבעי הלא ישראל עם קדוש, מבניו המה מתונים ד' שנים עד אשר כל פריו קודש לה', וההסבר בזה, כי יין רומז להשגה כאמרם ז"ל (עירובין ס"ה) יין במספר סוד וחקירה, ובזה מקום אזהרה הגדולה במופלא ממך אל תחקור, ובמכוסה ממך אל תדרוש, אך במה שהורשת התבונן (חגיגה י"ג) ועל זה המליצו חז"ל (במדרש) כי על בים סחטתו לו כלומר לחקור במה שאין בכח אנושי להבן. וכאמרם ז"ל (שם י"ד) ארבעה נכנסו לפרדס וכו', ולתקן זה נאמר זכרהו על היין (נזיר ז') בכניסת שבת קודש יסוד ועמוד אמונה הטהורה, השקול ככל התורה, שבכח זה. האדם על היין, ולא היין עליו אך שיהיה מתפתה ביינו, מדעת קונו (עירובין שם) בהשגת דעת תורה המכרעת את האדם, להתדבק בעץ חיים – ותאנה רומז לתאוה, כי רתיחת הדם שורש התאוה, תאוה דם, במספר השוה עם תאנה, ואחז"ל (במדרש) תאנה בלשון תואנה. אשר במלת תואנה אתוון של תאוה, ולזאת לאחר שידעו כי עירומים הם ונתעורר בהם ע"י החטא תאוה הפחותה, לקחו עלה תאנה. להלבשה מדת. התאוה הנמוכה, להעלותה לתאוה הקדושה, ונרמז בלשון עלה תאנה, אל תקרי עלה אלא עלה, וכאמרם ז"ל בדבר שקלקלו בו נתקנו ולא כן במינות ודעות כוזבות, אשר כל באיה לא ישיבון ולא ישיגון ארחות חיים (אך ע"י תשובה מאהבה מצא המרפא לשון גם להם תקנה) ועל שניהם הזהירה לנו תוה"ק, ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, ואחרי עיניכם זה הרהור עבירה:
(ברכות י"ב) ולתיקון החטא של גפן בא כרם רבעי והאבות הקדושים כרם בית ישראל המה באו בראשונה, לתקן חטא אדם הראשון (כמש"כ בזוה"ק בכמ"ד) והוא שמצינו באברהם אבינו נאמר הוציא לחם ויין, וביצחק אבינו ויבא לו יין, ויוסף הצדיק שלח לאבינו ישראל יין ישן שדעת זקנים האבות שנקראו כולם זקנים, נוחים ממנו (מגלה ט"ז) ולאחריהם בא לכל בית ישראל המצוה של כרם רבעי שהיא גפן לתקן זה, ולתיקון החטא של תאנה (ודברי ר"מ, ור"נ, גם שניהם דברי א' חיים) המצוה של נטע רבעי, כאשר בסדר ז' מינים שנשתבחה בהן הארץ, לאחר גפן יבא תאנה, גם שניהם בכרם ונטע רבעי הרומזים להציל את האדם ממינות, והרהורי עבירה של זנות, ולהכשירו להיות צדיק וטוב בעינא ולבא טבא, והוא ששנה רבינו הקדוש, פעם כרם רבעי ופעם נטע דבעי, כי לב ועין שניהם כאחד טובים וכנאמר (משלי) תנה בני לבי ועיניך, ואז ואך אז בני אתה, ואחז"ל (בירושלמי) כי העין הולך אחר הלב, ובכל מקום בתורה ונביאים קדום לב לעין והוא שהשיב להם ר' יצחק קדמיא כרם רבעי ותנינא:
נטע רבעי, כי תנא אקרא קאי שבאזהרה נאמר ולא תתורו אחרי לבבכם בראשית ואחרי עיניכם באחרית, כן התיקון להם, נשנה במשלם כרם רבעי בראשונה, ונטע רבעי באחרונה, ורבינו הקדוש מסר את רמיזות וסוד פנימיות הדברים, ששנה בלשון משנה לר' יצחק רובא, וכאמרם ז״ל (חגיגה י"א) שאין מוסרין אלא לחכם ומבין מדעתו והוא היה מקבל הראשון ממנו באלו הדברים ומה שיבין, יגלה הוא ואך הוא לדורו להחכמים וזקנים שבהם. ומיושב דיוקי טלו. ט"ז.
והנה גמרא ערוכה, (ר"ה ל' סוכה מ"א) לפנינו, לא נצרכה דאיבני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה, א"נ דאיבני בלילא, וכ' רבותינו רש"י ותוס' ז"ל שם וא"ת היכי משכחת לה דאיבני בחמיסר בי"ט ודאיבני בליליא, והא קיי"ל במס' שבועות, (ט״ו ע"ב) דאין בנין ביהמ"ק לא בי"ט ולא בלילה, הני מילי בנין בידי אדם אבל בנין העתיד לבוא בידי שמים הוא, ובסוכה שם לשון רש"י ותוס' ז"ל, אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך, וכ"כ בתוס' שבועות ט"ז בשם תנחומא. ובכמ"ד בזוה"ק ובתיקוני זוהר, ומהם בזוהר בראשית (כ"ח ע"א) אתבני בי מקדשא ע"י דקב"ה יהא קיימא לדרי דרין, ובמדרש הנעלם וירא (קי"ד ע"א) דאר"י עתיד הקב"ה לחדש עולמו ולבנות ירושלים ולהורידה בנויה מלמעלה בגין שלא יהרס, וכן בתיקוני זוהר תקונא תנינאה, ובגין דבנינא בתראה, יהא על ידא דקב"ה, יתקיים, וזאת היתה בקשת משה רבינו מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך, שארז"ל מרום מראשון מקום מקדשינו, בהמ"ק קדמה לבריאת עולם, וזהו אותו שכוננו ידיך כשיבנה זה, אז ה' ימלוך לעולם ועד (כסא מלך שם אות ג') והוא הנרמז בלשון צדיק, אשר פי שנים, פשטות ופנימיות, ברוח קדשו של פי רבן של כל ישראל אא"ז רש"י ז"ל שם, מכון לשבתך, מקדש של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה, אשר פעלת כו', ומקדש בשתי ידים ואימתי יבנה בשתי ידים (כלומר בלא סיוע יד אדם אך בידי שמים, וזה בקשתינו בבהמ"ז, רחם לא וגו' ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו, כי בית ראשון נקרא בנין שלמה, ובית שני נבנה ע"י עזרא הסופר אבל מקדש שלישי העתיד שאנו מצפין אשר אך ה' יבנה את הבית שנקרא אך שמך עליו בנין ה' שיבוא לנו משמים) בזמן שה' ימלוך לעולם ועד לע"ל שכל המלוכה שלו, ויובן באר היטב הלשון, לאמרם ז"ל בזוה"ק (פ' תולדות קמ"ג) ובהאי זמנא כתיב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה כו', וכי השתא לאו הוא מלכו מקוב"ה, אלא אע"ג דשליט קב"ה לעילא ותתא, הא יהב לון לשאר עמין כו' ובההיא זמנא יטיל מכלא מלכותא, ותהא דיליה בלא דכתיב והיתה לה' המלוכה ליה בלחידוהי דכתיב (זכריה י"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, והוא הנרמז בלשון קדשו של רש"י ז"ל, לע"ל שכל המלוכה שלו ועל בנין זה שיבוא לנו משמים נתפלל (בתפלת מוסף של יו"ט) בנה ביתך כבתחלה, וכונן מקדשך על מכונו והראינו בבנינו ושמחנו בתקונו, ״בנה ביתך״ דייקא שנקרא שמך עליו בלא שום סיוע מידי אדם אך בשתי ידים משמים, כבתחלה שנבנה אך על ידך עוד קודם הבריאה, כאמרם ז״ל על מרום מראשון מקום מקדשינו כי בהמ"ק קדמה לבריאת עולם, וכונן מקדשך על מכונו הנאמר עליו מקדש אדני כוננו ידיך דייקא ולא בנין ידי אדם, אך והראנו בבנינו שיבוא בנוי ומשוכלל מלמעלה, ושמחנו בתקונו. לתקן עולם במלכות שדי שיהיה הבנין לתיקון עדי עד (ובפירוש זה האמיתי יתיישב כל מה שדייק בזה הגאון מהרש"ק ז״ל בפי' יריעות שלמה וז"ל. והנה לכאורה כפול לשון, ובפרט מ"ש בנה ביתך כבתחלה, הרי לא יהיה כבתחלה רק יהיה של אש לפירושי כבתחלה סובב והולך על הבנין שבתחלה שקדמה להבריאה, של אש – וגם מ״ש וכונן מקדשך הו"ל וכונן אותו כבתחלה – כלשון התורה, של מקדש ה' כוננו ידיך נאמר גם בלשון התפלה וכונן מקדשך, כידוע כי זה דרך מתקני התפלה – אך נראה דכאן מרמז מ"ש התוי"ט במס' מע"ש דתחלה יהיה נבנה הביהמ"ק ע"י מלכות ואח"כ יהיה בנין שלו ית' באש, ולכך מדיוק זה היטב, בנוסח התפלה דתחלה אנו מבקשים בנה ביתך כבתחלה ע"י אדם, ואח"כ וכולן מקדשך שיהיה על ידו ית' על מכונו, והראינו בבנינו עכ"ל. ופי' האמיתי, וישוב לכל דיוקיו בלשון התפלה, הלא נתבאר, ומש"כ דתחלה יהיה הבנין בידי אדם ואח"כ בידי. שמים, זה הוסיף מדיליה, ואיני כתוב בתוי"ט. וכנראה כוון אותו גאון, ליישב בזה שלא יסתור אמרם ז"ל, כי ביהמ"ק יבוא לנו משמים, אמנם מה יענה להסוגיא דר"ה וסוכה הנ"ל, אשר מפורש יוצא כי גם מתחלה יהיה הבנין אך בידי שמים דאל"כ הדרא קושית רש"י ותוס' ז"ל לדוכתא וכמובן ולאחר המחילה מכת"ה כי רב הוא של אותו גאון וצדיק מהרש"ק ז"ל, אין בזה אלא פליטת הקולמס באלו הדברים, ואין לזוז גם זוז' כ"ש מדברי חז"ל אשר מפורש יוצא מדבריהם, כי המקדש שאנו מצפין, אך אחד יהיה ומראשית ועד אחרית יהיה הבנין אך בידי שמים, וכל דברי חז"ל הלא המה דברי א' חיים) ואז ה' ימלוך לעולם ועד.
ועתה נבוא לדברי הירושלמי על משנתינו האמורים בזה"ל. אמר ר' אתא זאת אומרת שב"ה עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד, דכתיב ודם ענב תשתה חמר, ואת אמרית הכין, ופי' הפ"מ, ואת אמרית הכין בתמיה, ועל ר"י דמתני' הוא דמתמה כו', אימתי שיבנה ביהמק"ד, הרי זאת אומרת מהמקרא הזה, דבנין ביהמק"ד לעתיד יהיה קודם שיתפשט מלכות בי"ד בירושלים, ואת אמרת שכשיבנה ביה"מ יחזור הדבר לכמות שהיה, לעטר שווקי ירושלים, וכי מה איכפת לעטר שווקי ירושלים עד שלא תוחזר להיות בשלוה וזה לא יהיה, אלא עד שיכבוש מלך המשיח את האומות ותחזור בי"ד למקומה בירושלים יעו"ש ובפי' הרידב"ז מש"כ בזה בשם תלמידי הגר"א ז"ל, וברוח זקנים (בירושלמי דפוס ווילנא) מש"כ בזה בפי דברי הירושלמי – בזה אני אומר, מלבד מה דכללא הוא, כי הלכה כבבלי נגד ירושלמי וגם סמי חדא מה דאמר ר' אחא מפני, הנאמר בש"ס בבלי, זוהר, ת"ז, תנחומא, ועוד במקומות בדברי חז"ל אשר המה רבים, וא"א לפורטם, וגם בירושלמי הלא ר' אחא אך בדרך תמיה וקושיא על ר' יוסי, וידוע הוא שיטת הגאונים ופסקי הרמב"ם, והראשונים (לבד מרשב"ם ב"ב נ"ב, וכ' בזה בכמ"ד בספרי שו"ת בח"מ) ז"ל דבקושיא קיי"ל קשיא והלכתא – לבד מתיובתא – כי לכל קושיא יש פירוקא, וגם הכא הלא קיי"ל כר' יוסי כאשר פסק הרמב"ם ז"ל וכנ"ל, וקאים הלכתא כרבים ככל אלו דברי חז"ל שבכל אלו המקומות, כי ביהמק"ד העתיד יבוא לנו אך משמים.
ועוד אני אומר בעניי, אם כי גם רבינו התוי"ט ז"ל כ' בזה"ל. שיבנה ביהמ"ק ב"ב, ולא יהיה אותו ב"ד שבאותו דור רשאין לבטל כי אולי לא יהיו גדולים מזה הבי"ד. כי בנין ביהמק"ד קודם למלכות בי"ד, כדאיתא בירושלמי אמתני', וכש"כ קודם לתחה"מ כו', יש לי להמליץ בעדו מזה הירושלמי, שביהמ"ק עתיד להבנות קודם מלכות בי"ד, ונמצא שעד מלכות בית דוד, יהיו לאויבים קצת ממשלה עלינו, וכמו שהיה בתחלת בית שני עכ"ל. הנה במש"כ כי בנין ביהמ"ק כו' וכש"כ קודם לתחה"מ, כבר העירו על דבריו שם בתוס' שם וביש סדר למשנה, מגמ' ערוכה יומא ה', כיצד מלבישן כו' לכשיבא אהרן ובניו ומשה עמהם, וגם מדברי התוי"ט עצמו ממש"כ ביומא פ"ה סוף ד"ה מקרן מזרחית כו' והדבר ידוע כו', כשיבנה ביהמק"ד במהרה כבר בא אליהו והתיר כל הספיקות יעו"ש ודברי הירושלמי יש להשוותם עם כל דברי חז"ל הנ"ל, ומתפרשין יפה בדרך זה, אמר ר' אחא זאת אומרת שב"ה עתיד להבנות, כלומר להבנות דייקא מעצמו ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו כנאמר מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך וכנ"ל. ולזאת יהיה קודם למלכות בית דוד, דכתיב ודם ענב תשתה חמר (במ"פ שם כ' להגיה ולהביא הקרא דבדם ענבים סותה, ומפרש בדרך רמז יעו"ש. ולענ"ד בדרך רמז יש לפרש גם גירסתינו, לפי' הידוע מהקדוש מהר"ש אסטרופליער ז"ל על והימים ימי בכורו ענבים לרמז על הימים דשולט בהם כח ס"מ כו' שהמה אתוון. שלפני ענבים כן גם הכא לפרש. ודם ענב דם הנפש של ענב אותיות הקדומות (אשר ידוע כי אותיות הקדומים לאותיות שלאחריהן המה בבחי' נפש) שהמה סמ"א במספר ומיכאל (כידוע כי אז גם הס"מ יתהפך לסניגור על ישראל) שר וסניגור ישראל. ואחז"ל בזבחים (ס"ב ובשילהי מנחות) כי מזבח בנוי למעלה ומיכאל שר הגדול (במדת חסד לאברהם שנקרא גדול) וזה הנרמז. כי ודם ענב הרומז למזבח שבביהמ"ק כפי' המפרשים יהיה קדום ולאחריו תשתה חמר הרומז למלכות בי"ד וזכר לדבר ויין מלכות, ולזאת ליהודה שורש מלכות בית דוד נאמר אוסרי לגפן וגו' וכאמרם ז"ל) ואת ר' יוסי אמרת הכי, לא בלשון בתמיה, אך יתפרש בניחותא, כלומר כי גם ר' יוסי אומר כן, ומלת ואת תתפרש היטב, ואת ר"י לשיטתך. אשר אומר ר"י (ביבמות פ"ב) קדושה שלישית כו', דס"ל קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולעתיד לבוא (אם דממכות י"ט ועוד דוכתי לא נראה הכי, כבר האריכו התוס' שם ובזבחים ס"א וכמ"ד, ליישב ולאמור הא דידיה והא דרביה, או לחלק בין קדושת ביהמ"ק, לקדושת ארץ וחומה, והדברים ארוכים ואכ"מ) והלא אמרי' במגלה יש מקריבין אע"פ שאין בית כו', מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא, וא"כ תומ"י שיוחזר מלכות בית דוד, ולא יהיה עוד שעבוד עמים, צריכה התקנה לחזור למקומה לעטר שוקי ירושלים הצל"ח בביצה שם ה' ד״ה ודע. חקר אם גם בזה"ז יכולין לאכול כרם רבעי בירושלים בלא פדיון והראה פנים לזה, אך דהרמב״ם ז"ל פ' לחומרא יעו"ש) והוא שאמר ר' אחא, את ר"י לשיטתך דקדושה ראשונה קדשה לעת"ל, א"כ קשיא למה תלית התנאי, לכשיבנה ביהמק"ד היה לך לתלות התנאי במלכות בי"ד, (ובפרט לאותה גירסא שבסנהדרין (כ"א) בשלשה מצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ לר"י הסדר מלכות בי"ד. מחיית עמלק, ואח"כ בנין בית הבחירה) שהוא ראשונה, ומזה מוכרח בי ואת – ר"י – אמרת ג"כ הכין, דבנין בית המקדש לעתיד אשר יבוא לנו בנוי ומשוכלל משמים. יהיה הוא קדום למלכות בית דוד, ואז כל אלו שלשה מצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ. הלא הקב"ה מקיים כל התורה כולה כאמרם ז"ל, הוא בכבודו ובעצמו ית"ש יקיימם, ובסדר אשר בפ' בשלח נאמרים בראשית מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדוני כוננו ידיך בשתי ידים (כפירש"י ז"ל וכנ"ל) כלומר בלא סיוע יד אדם אך בידי שמים, ולאחריו והיתה לה' המלוכה, על כל העולם כולו מלכות שמים, ואח"כ, כי מחה אמחה את זכר עמלק. הקב"ה בכבודו ובעצמו, וכנאמר. ראו עתה כי אני אני הוא, ואין אלקים עמדי, ואז יהיה השם, והכסא, שלם לעולם, ונתבאר בעזהש"י אמת לאמתו, כי גם דברי הירושלמי המה לאחדים, עם כל דברי חכמינו זכרונם לברכה, שבגמרא. תנחומא זוה"ק, ת"ז, כי בית המקדש זה בית שלישי, אשר אנו מצפים ומקוים בכל יום ויום לישועה, ולראות בבנינה, יבוא לנו בנוי ומשוכלל משמים, במהרה בימינו עם משיח צדקינו. כי אין לנו להשען אך על אבינו שבשמים. ונשב לבטח בציון וירושלים, ובכל ארצות החיים ואז ה' ימלוך לעולם ועד והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, אמן, סלה.
דברי לב ונפש
באר חיים מרדכי תם ונשלם חלק שלישי. הלל ותודה. לא' חי וישעי במהרה נזכה לבנין בית שלישי וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וימלא ככודו את כל הארץ אמן ואמן
סוף הספר