אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק ג חלק חושן משפט › סימן סט

באר חיים מרדכי חלק ג· רבי חיים מרדכי רולר

חלק חושן משפט · סימן סט

סימן סח

לנכרי אהובי בלבי, המושלם במעלות ומדות, ורב תבוונות, גמיר וסביר כו' ר' שלום נפתלי שליט"א.

בספרי שו"ת בח"מ ח"ב (סי' ע') ויחדתי עמך הדבור של חבה, בביאור דברים אחדים בריש פ"ק דסנהדרין, ועתה הנני אליך פעמים באהבה בזאת המסכת בדברים אשר מפי אליך נאמרים, להיות בספרי זה בכתובים והוא.

ט' ע"א תוס' ד"ה בזמן שהתרו בהן כו' ועוד נ' לר"י לדקדק דלא אמרי' אין עד נעשה דיין אלא עד המעיד, דאלת"ה ק' דר"י אדר"י כו' פ' ר"י ה' כר' יוסי דבראיה בעלמא נעשה עד, אע"פ שאיני מכוין להעיד, ורב יהודה קאמר גבי ג' שנכנסו לבקר את החולה כו' רצו עושין דין ואמאי הא בראיה בעלמא נעשה עד כו' ע"כ. וי"ל בשיטת רשב"ם ז"ל דסובב והולך לשיטתו המובא בתר"י ז"ל פ"ק דברכות, דאם דמצוות א"צ כוונה ה"מ בסתם, אמנם אם כוון כוונה אחרת, לכ"ע לא יצא יע"ש, גם הכי ס"ל לרשב"ם ז"ל דאם דבראייה נעשה עד ה"מ בסתם, אבל אם היסב כוונתו לכוונה אחרת גם לר' יוסי איני נעשה עד, ובכן כיון שנכנס לבקר את החולה, ולזאת המצוה היה כוונתם, ולא לראות ולשמוע גם לר"י לא נעשים עדים, ולכך רצו עושין דין, וצ"ע בזאת הסברא.

שם ט"ז ע"ב, ת״ר מנין שמעמידין שופטין לישראל כו', לכל שבט ושבט כו' לכל עיר ועיר כו', והרמב"ם ז"ל בפ"א מה' סנהדרין ה' א' מ"ע של תורה למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה. ובכל פלך ופלך (יעיון לקמן נ"ו ע"ב, מכות ז', דהוזכר אך שם פלך ועיר ולא שבט ויע"ש בלח"מ) שנאמר כו' והשמיט לכל שבט ושבט יע"ש בר"מ ובאור החיים פ' שופטים מש"כ בישוב זה. ואולי כי הרמב"ם ז"ל הלך בגירסת הר"ח ז"ל, שכ' וז"ל. ת"ר מנין שמעמידין שופטים על ישראל שנאמר שופטים תתן, ומנין שמעמידין כך בכל עיר ועיר ת"ל בכל שעריך ע"כ ולא גרס בכל שבט ושבט, ויעיון ברמב"ם ז"ל שם פ"ה ה' א' ובלח"מ שם בפ"א וצ"ע בזה.

שם י"ח ע"א רבי אומר מאתים ושבעים ושבעה כו', תנו רבנן ושמת עליהם שרי אלפים כו' נמצאו דייני ישראל שבעת רבוא כו'. סמיכות הברייתא לדרכי י"ל כי בא להורות. דכחושבנא דרבי, אשר ר"ל שכנגד שרי עשרות כר"נ, הסנהדרין של כ"ג מכלל המאתים ושלשים. ה"נ דייני ישראל היו מכלל הששים רבוא, וכפי' הי"מ שבתוס'.

שם י"ח ע"ב תוס' ד"ה והא אין מושיבין מלך בסנהדרין. תימה כו'. ועוד מאי קמ"ל מתני' היא מלך לא דן כי'. והקשה מהרש"א ז"ל וז"ל:

ק"ק דהא טובא שמעי' מהך דאין מושיבין כו'. דאפילו מלכי בית דוד אין מושיבין בד"נ, משום לא תענה על רב כמ"ש התוס' לקמן. דממתני' לא שמעי' אלא מלכי ישראל משום מעשה דינאי כדאמרינן לקמן. וק"ל עכ"ל. ונ"ל דלא ניחא להתוס' לאמור דהתוספתא אתי לאשמעי', דגם מלכי ב"ד אין מושיבין בסנהדרין דא"כ העיקר חסר. האם מוכח יותר מתוספתא דקאמר אין מושיבין מלך בסנהדרין. ממה שנאמר במתני' מלך לא דן. והוכחת התוס' הוא רק מטעמא דקאמר הפ"ס דלכך אין מושיבין משים לא תענה על ריב לא תענה על רב. דמזה מוכח דבד"נ גם מלכי ב"ד אין מושיבין, וכמבואר בתוס' ולקמן י"ט ד"ה אבל מלכי ב"ד יע"ש, וזה הטעם איני מבואר בתוספתא, לזאת ניחא להו להתוס' ליישב דהתוספתא אתי לאשמעוי' דגם עם אחרים מושיבין. או דאפי' ישב וידום ג"כ אין מושיבין, דזה מוכח מתוספתא גופא מהלשון דאין מושיבין, דמשמע ישיבה בעלמא. וכן גם עם אחרים אין מושיבין וא״ש.

שם י"ט ע"א, בפירש"י ז״ל ד"ה מקדושת לא יצא, כלומר יעשה חיזוק לדבריו שלא יגרום לצאת מקדושה וליטמא, ע"כ. יעיון בהגהות הג' מהר"ש הכהן ז"ל מווילנא, דמפירש"י ז"ל פ' אמור נראה דס"ל דדרשה גמורה הוא, והוא מה"ת, וכשיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' כלי המקדש ה' ה', הרי מבואר דגם תוה"ק עשתה חיזוק וסייג לדבריה, שלא יצא הכה"ג כדי שלא יבוא לגרום טומאה. וסעד למש"כ הכמ"ג באו"ח בפתיחה כוללת ח"א אות ס"ז יעו"ש. ובט"ז יו"ד סי' קי"ז וכ"מ בפ"א מה' ט"מ ה' ב' יע"ש. אמנם בחי' הר"ן ז"ל כאן הסכים לרמב"ן ז"ל דאיני אלא מדרבנן וז"ל. וכ"נ דעת רש"י ז"ל שכ' מקדושתו לא יצא שיעשה חיזוק לדבריו כו' ע"כ נ' דס"ל דבדאורייתא ל״ש לאמור חיזוק, ואולי יש לחלק בין לשון חיזוק, לסייג, וצ"ע.

שם מ' ע"ב כיון דכולהו בהדי הדדי כתיבא מהדדי ילפי כו' ופירש"י ז"ל כיון דכולהו לחד ענינא לדרישה קאתי, וכן פיר"ח ז"ל, אמנם בחי' ר"ן ז"ל גרם, כיון דכולהו בהדדי כתיבן מהדדי ילפי', ופירש כיון שכולן כתובים בלשון אחד כו' יע"ש, ונראה דהבדל פירושיהם נובע מהבדל הגי' שביניהם, דרש"י ז"ל גרס בהדי הדדי, אשר מוכרח לפרש כלומר בהדי חד ענינא ור"ן ז"ל גרס אך בהדדי אשר יש מקום לפירושו בלישנא חדא, ואולי עוד גרס כהדדי אשר אז מבואר כפירושו. ויעוין בהגהות רש"ש. אולם האמת הוא כפי' הראשונים ז"ל.

שם ע"ו ע"א בפירש"י ז"ל ד"ה ואוקמוה אדינא. והא קיי"ל השוה הכ' אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. פי' וכן הוקשה איש לאשה. כי אין היקש למחצה. ומזה סעד למה שצדד מלוא הרועים באות ה' ס"ק י"ב. דבכלל אין היקש למחצה הוא דגם להיפוך מקשי'. והביא לזה מקידושין ה' ופסחים כ"ה ולא כמש"כ הצל"ח בפסחים כ"ח יעו"ש. והמלוא הרועים הניח זה בצ"ע ומפירש"י ז"ל כאן נראה ג"כ הכי. ובספרי שו"ת בח"מ ח"א סי' ס' הבאתי כן גם מהתומים ועו״ש.

שם ל״ד ע״א כדבעא מיני' ר"א מר' יוחנן אמרו שנים טעם אחד משני מקראות מהו. א״ל אין מונין להן אלא אחד כו' מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות. יעיון בחידושי גאונים בעין יעקב שהקשה על הסוגיא דלעיל י"ז דעפ"י שנים לרעה איך משכחת לה דהלא משכחת בעשרה מזכין וי"ג מחייבין ושנים מהמחייבין אומרים טעם אחד משני מקראות, דאין מונין להם אלא אחד יע"ש בישובו הנעים, אמנם לדעתי כיון דקיי"ל דלא נכתבו שני מקראות לטעם אחד, וחד מינייהו בוודאי מטעא טעי וכפירש"י ז"ל זה גרע עוד יותר מאומר איני יודע, וגם בכה"ג מוסיפין ואין מקום כלל לקושיא, וצ"ע בזה.

וז"ל הרמב"ם ז"ל בפי' מה"ס ה' ה' שנים שאמרו טעם אחד אפילו משני מקראות אין נמנין אלא כאחד ועל ביאור הכ"מ בתיבת אפילו תמה הש"ך בחו"מ סי' כ"ה אות י"ט סק"ב ומסיק וז"ל. אלא הדבר פשוט דתיבת אפי' ברמב״ם הוא ט"ס וכך צ"ל שנים שאמרו טעם אחד משני מקראות כו' (יעיון ברכי יוסף שם בס"ק ל"ד מש"כ בשם חי' הגרשוני בישוב דברי מרן הכ"מ) יע"ש, ואולי י"ל בשנדייק עוד. כי בסוגיא נאמר הלשון אמרו שנים והרמב"ם ז"ל שינה, באמרו שנים שאמרו, לזאת נראה להקדים מלת אפילו ולאמור כי צ"ל אפי' שנים שאמרו טעם אחד משני מקראות אין נמנין אלא כאחד דזה מסתבר יותר מלמחקו לגמרי כנלע"ד בישוב לשון הזהב של הרמב"ם ז"ל.

ואחתום לך נכדי היקר באהבה ובברכה בכח התורה, כי תזכה להתדבק אך בעץ החיים, שהיא תוה"ק הנתונה לנו משמים ואשריך וטוב לך (כאמרם ז"ל) בנחלת שני עולמים כי דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום וכל טוב לך לפני ה' ואדם כחפץ לב זקנך חיים מרדכי

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה