אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק ג חלק אורח חיים › סימן כ

באר חיים מרדכי חלק ג· רבי חיים מרדכי רולר

חלק אורח חיים · סימן כ

סימן יט

לחתני אהובי בלבי התורני ונכון מוכתר חסידות תורה ויראה כו' מו"ה ניסן שליט"א גאלדשטיין, קלוזענבערג.

מכתבך היקר הגיעני, ובדבר דיוקך, למש"כ הט"ז ומג"א ז״ל בסי' תרפ"ו בשם מהרש"ל ז"ל כי בזמר הנרות הללו כו' אשר מקורו יוד ממ"ס סופרים. יהי' אך ל"ו תיבות במספר כוון נגד ל"ו הנרות, וביאר הנוסח במחה"ש שם בסידורים, ושאנו אומרים יש הרבה יותר. בני יקירי יפה שאלת יעיון פמ"ג שם בא"א סק"ג, ובשער כולל לסידור התניא עמד ג"כ בזה, וישובו עולה יפה אך לנוסח הרב ז"ל יעו"ש, ובסידור מהריעב"ן ז,ל וכן בהרבה סידורים יש מ"ח תיבות, ולאחר דיסולק מהם הנרות הללו פעמים, וכמש"כ במחה״ש ישאר מ"ד תיבות הרומז למספר ל"ו נרות עם השמשים שמנה, ויש להסביר כי להמבואר בטוש"ע סי' תרע"ג סעי' ב' דנוהגין להדליק נר נוסף, למען שאם ישתמש לאורה יהיה לאור הנוסף בוודאי דאין מקום צירוף כלל אותו נר וכמובן. אמנם למנהג ישראל היוצאים ביד הרמ"א ז"ל, כי השמש למעלה ועמו מדליקין כל הנרות אשר בקדושת לוי ז"ל כ' וז"ל בחנוכה אנו מדליקין ל"ו נרות כו' כנגדו נדלק למעלה ל"ו נרות כו' הוא ע"ב כנגד שם ע"ב ברוך הוא, ועם השמש שבכל לילה, נרות חנוכה הם מ"ד ונגדה למעלה מ"ד הרי כ"ו, פ"ח. הרמז בזה הפח נשבר ואנחנו נמלטנו, ע"י הפח שנשבר מלכות אנטיוכס, אנו גורמים להדליק למטה ולמעלה פ"ח נרות. ולכן כ' האר"י ז"ל שר"ת נפשינו חכתה לה' הוא פ"ח, וכן להדליק נר חנוכה ר"ת פ"ח עיי"ש. מש"ה ר"ת דברכת להדליק נר חנוכה פ"ח רמז לפ"ח נרות כנ"ל עכ"ל. ולפ"ז יש מקום צירוף לשמנה שמשים המדליקין את הנרות עם הל"ו נרות למספר מ"ד, ובכן נוסחת המ"ס בנרות הללו אך ל"ו תיבות, הוא למנהגא דהדלקת נר הנוסף, ונסחתינו במספר מ"ד תיבות הוא למנהגינו עם שמנה שמשים, אשר חזי לאצטרופי, להנרות ל"ו להשלים מספר מ"ד וכמש"כ הקדושת לוי ז"ל. ומנהג ישראל תורה היא – ודע בני, כי בגוף הדבר דהוספה על המספר המכוון, הלא מבואר ברא"ש ור"ן ומרדכי ז"ל שלהי ר"ה דיכולין להוסיף גם על עשרה פסוקים דמלכות זכרונות שופרות, והמקור לזה, מפ"ג דמגילה, אין פוחתין מהן אבל מוסיפין – יעיון פ"ד דפרה משנה ב' משביעית שמינית, וחזר והזה שמינית כשרה כעין זה – אם כי אמרי' שם בגמ' דבר המכוון כנגד מי יעו"ש. וגם בנר שבת היא הלכה פסוקה ברמ"א ז"ל סי' רס"ג סעי' ב' כי יכולין להוסיף על דבר המכוון כנגד דבר אחר בלבד שלא יפחות והן הן הדברים, אשר גם בישוב דיוקך נאמרים, כי בזמר הנרות הללו, כבנר חנוכה דמוסיף והולך.

ובדבר הלכה הברורה, בסוכה מ"ז ובאו"ח סי' תרס"ח. דבשמ"ע בחו"ל אוכלים בסוכה בלילה וביום, מפני שהוא ס' שביעי, ואין מברכין על ישיבתה, אתה חתני יקירי ואחיך ה' התורני ר' אברהם נ"י שואלים. לאחר שיש בזה מנהגים שונים, איך להתנהג בזה הלכה למעשה.

הנה בסוגיא דסוכה שם אמר רב יהודא ברי' דרב שמואל בר שילת משמיה דרב, שמיני ס' שביעי שביעי לסוכה, ושמיני לברכה, ור' יוחנן אמר שמיני לזה ולזה. כו' כו' עד והלכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן. ויש מהדיוק בסוגיא ובפירש"י ר"ח ותוס' ז"ל י״א דיוקים. א) בפי' אא"ז רש"י ז"ל ושמיני לברכה שאומר בתפלה, וברכת המזון וקידוש. את יום השמיני חג העצרת הזה. הלא קידוש קדום לבהמ"ז, ולמה בא באחרונה. ב) בתוס' ד"ה מיתב כו' בלולב לא רצו לתקן כלל שיטלנו הלולב מספק לפי שהוא יו"ט ומוקצה לטלטול כו' למה לא תי' כסברת הר"ן ז"ל, יען דלולב דרבנן, והוי ספק דרבנן ולקולא. ג) במקום שהיה להם לקצר ולאמור אך בלולב לא תקנו. האריכו באמרם לא ״רצו״ לתקן (יעיון פ"י ז"ל ריש ברכות, דגם במלה אחת דרכם לקצר) כמורה כי אך ברצון תלוי הדבר, וגם מלת כלל שהוסיפו צריך הסבר. ד) בגמ' אר"י נקוט דר"י בידך דר"ה ב"ב וכל גדולי הדור כו', דמשמע דבלא זה גם ברוכי מברכי, הלא מלבד דקיי"ל כר"י נגד רב, גם אם נאמר להחשיבו לספיקא דדינא כלל גדול הוא ד"ס ברכות להקל. ה) להסביר טעמא דרב ור"י בפלגתתם. ו) לכאורה יפלא מאוד על ר״ה ב"ב וכל גדולי הדור דגמירי דמאפר קאתי, כפירש"י ותוס', ולא ישבו בסוכה כל ימי החג, איך לא ראו לישב בביתם, באלו ימים הקדושים ושמחים ולקיים מצוות עשה מן התורה בסוכת שלה. ז). הקשה הצל"ח על תי' התוס' ללולב בזה״ל ודבריהם תמוהים. דתינח למ"ד לא מברכי, אבל למ"ד ברוכי מברכי, א"כ גם סוכה מינכר שנוהג מנהג חיל והדק"ל כו' יעו"ש. ח' הקשה עוד על ר"י בריה דר"ש דבשמיני ס' שביעי לבר מסוכה יתיב, לל"ק דמיתב כ"ע לא פליגי דיתבין, הוא דלא כמאן. ט') ועוד הקשה דאיך יכריע הוא כל גדולי הדור יעו"ש בנועם פלפולו. י') קושית הראשונים ז"ל על מיתב יתב"י, הלא יש בזה משום בל תוסף. י"א). והלכתא מיתב יתב"י ברוכי לא מברכ"י. פיר"ח ז"ל ברוכי לא מברכי לישב בסוכה בשאר הימים, נראה כמיותר, דפשיטא דאינו כשאר הימים, ודברי רבותינו הראשונים ז"ל, הלא המה מזוקקים שבעתים.

והנלע"ד בישוב כל זה, דהנה הברכה שבתפלה היא משולשת, ערבית שחרית מנחה, ובהמ"ז שבסעודה, היא פעמים בלילה וביום, משא"כ בקידוש אמירת יום השמיני היא רק פעם אחת בלילה, ומדויק לשון צדיק רש"י ז"ל ככסף נבחר בסדר זה, להקדים מנין המרובה, ככללא דלתדיר דמצוי (זבחים צ"א) משפט קדומה, ומיושב דיוק א' הלא נודע דגם בספק דרבנן היכא דאיכא לברורי בטורח קל מברכינן וכנראה מפ"ק דפסחים יעיון בש"ך יו"ד בכללי ס"ס אות ל"ה בשם הרשב"א ז"ל ובפת"ש, ובספרי חידושי בן יאיר בחי' ברכות כ"א כ' בזה יעו"ש, – ובפמ"ג או"ח בסי' ס"ז בא"א סק"א כ' וז"ל:

ויש לראות ספק דרבנן כל היכא דאיכא לברורי בקל הוה לחומרא, כו' ואף הרב בהג"ה דמיקל בס"ס, אפשר ע"י נפיחה קצת טרחה, (והרי חזקה עדיף מס' דרבנן, למאן דמחמיר בחזקה בדרבנן. וכיון דחזקה צריך לברר בקל כדמוכח ר"פ נישייליה כו' כ"ש ספק דרבנן) ולמה לא יטול לולב ביו"ט שני ולמ"ש המ"א תרנ"א כ"ח דמוקצה הוה א״ש כו' עכ"ל, והן הן הדברים, אשר בשיטת התוס' נאמרים, שלא תי' שהוא ספק דרבנן, יען דאיכא לברורי בקל, ליטול הלולב, ובכה"ג גם בדרבנן לחומרא. ולפ"ז למ"ד דבסוכה גם ברוכי מברכי לק"מ כי בכה"ג בלולב לא נחשב לטורח קל, דיש כאן חששא ד"ס ברכה חומר דלא תשא. ואמרי' ס' דרבנן לקולא, וכתי' הר"ן ז"ל, וקושית התוס' סובב והולך. אך למ"ד דגם בסוכה ברוכי לא מברכי' דהיא שדייקו בצחות לשונם לאמור בלולב לא רצו לתקן יכלל. כלומר גם בלא ברכה, דאין כאן אך טורח קל, מכל זאת לא רצו לתקן (וכ"ה בלשון הרא"ש ז"ל אבל בלולב לא רצו לתקן שיטלוהו בלא ברכה מספק כו') לפי שהוא יו"ט ומוקצה לטלטול ומינכרא למילתיה שנוהג בו מנהג חול, אבל סוכה פעמים שסוכתו עריבה עליו אוכל בה אפי' ביו"ט הקרבן נתנאל באות ד' כ' וז"ל אמנם אם באותו יום עת צינה, או רוחות או שום שינו אויר, אין מן הראוי לאכול בסוכה ביום שמיני ס' שביעי, לענ"ד נראה דלאחר שתקנו ואמרו כי מיתב יתב"י נדון כתקנת חז"ל, ולפרקים כעין דאורייתא תקנו וכ' בזה במק"א, ובכל עת וזמן מחויבין לישב בסוכה לקיים באהבה ושמחה מצוות חז"ל בישיבת סוכה גם בשמיני ס' שביעי) ומיושב דיוק ב'. ג'. ז'. וכמובן.

והנה הרשב"א ז"ל בחי' הקשה, לל"ב בשיטת ר"י דגם מיתב לא יתב"י, הלא הוא ספיקא דאורייתא ולחומרא, ותי' דאה"נ דכי לא ידעי' בקביעא דירחא, לכ"ע מיתב יתבי' ופלוגתתם הוא אך לזמה"ז דבקיאין בקביעא דירחא, אם כר הצל"ח הקשה על זה הלא בזמן ר"י היו מקדשין עפ"י הראיה, וכמש"כ הרמב"ם ז"ל בה' קה"ח דעד אביי ורבא היו מקדשין עפ"י הראיה ואין כאן הזמן לאמור שהיו בקיעי ב"ק דירחא, בשו"ת שו"מ מהד"ת ח"ב סי' האריך בזה ושם גם ישוב לקושית הצל"ח יעו"ש, ושיטת הצל"ח בתירוצו, דר' יוחנן ס"ל דאיכא לאידך גיסא ס' דאורייתא, דלמא עובר על בל תוסיף, ואין כאן סתירה לתירוצו מדברי הריטב"א ז"ל שכ' בחי' לר"ה ט"ז, דכל שעושה משום תקחז"ל ליכא משום ב"ת, וראייתו מכאן, דיתבי בשמיני בסוכה, אם דאנן בקיאין ב"ק דירחא, מה"ט דכל שעושה משום תקחז״ל אין כאן משום ב"ת יעו"ש, כי ראיית הרטב"א ז"ל, היח רק ממאן דס"ל מיתב יתב"י אמנם ר' יוחנן דס"ל דגם מיתב לא יתבי י"ל מה"ט דחולק על זה, וס"ל דגם בתקחז"ל איכא משום ב"ת, ותי' הצל"ח עילה יפה, אמנם לשיטת הסוברים דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא, רק מדרבנן לחומרא, ובאיקבע חזקת חיוב. אז מה"ת לחומרא, לפ"ז בס' שביעי ס' שמיני, לענין סוכה איכא חזקת חיוב מכח ימים הראשונים, וכמש"כ המג"א בסי' שמ"ב, וריש סימן תקס"ב דגם בזמן איכא חזקת חיוב. אם כי בהגהות מהרש"ם ז״ל שם הביא בשם הרשב"א ור"ן ז"ל דלא כמג"א, ובספרי חב"י על ש"ס בחי' לנדרים ס' הבאתי כן גם מהנ"י ז"ל שם והטעם כ' המהרש"ם בשם שו"ת בש"ר דהזמן אינו מחובר, ואין מחזיקין מזמן לזמן, הלא רבים המה שהחזיקו בפסק המג"א יעו"ש בפמ"ג ובכן ליתב בסוכה האי ספיקא מה"ת לחומרא והספק דבל תוסיף מה"ת לקולא דחינן זה מקמיה זה וסעד לזאת הסברא, מפסק הרמב"ם ז״ל בפ"ג מה' ברכות, וכ"ה בטוש"ע או"ח סי' קפ"ד, דבאכל ואינו יודע, אם בירך ברכת המזון או לאו, צריך לברך מספק מפני שהוא מן התורה, ולכאורה קשה הלא ר"י ור"ל דאמרי תרווייהו (ברכות ל"ג) כל המברך ברכה שא"צ עובר משום לא חשא, בשלמא לשיטת התוס' ר"ן ורא"ש ועוד מראשונים ז"ל וקיי"ל הכי, שאיני אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא, ניחא דס' ברכה שא"צ. הוא ס' דרבנן ולקולא, משא״ר ס' בהמ"ז ספיקא דאורייתא לחומרא לזאת יברך אמנם הרמב"ם ז"ל דס"ל דמדאורייתא עובר בברכו שא"צ וכמש"כ המג"א בסי' רט"ו איך פסק שיברן הלא לעומת ס' בהמ"ז דאורייתא. איכא ס' ברכו שא"צ ג"כ מדאורייתא, ושב ואל תברך עדיף, ולהאמור א"ש. כי הרמב"ם ז"ל לשיטתו דס' דאורייתא מה"נ לקולא, אולם הס' דבהמ"ז. כיון שאכל איקבע על החיוב דמ"ע של בהמ"ז (והוי כאינו יודע אם פרעתיך, דחייב לשלם. ויעיון ברכי יוסף ז"ל או"ח סי' קפ"ו) האי ספיקא גם לרמב"ם ז"ל מה"ת לחומרא:

אשר לא כן בס' ברכה שא"צ שהוא מה"ת לקולא, לזאת נדחה זה מפני ס' דבהמ"ז ויברך אברא רלזה יש תשובה, ולאמור דבס' בהמ"ז א"צ לזאת הסברא אך כיון דמכח ספיקא דאורייתק לחומרא צריך לברך, שוב אין כאן משום ל"ת כי כל הברכות – לבד בהמ"ז הוא חז"ל תקנו, והם אמרו ג"כ דבס' דאורייתא שמחיוב לברך אין כאן משים ל"ת, ונכלל בתקנתם, וכעין זה כ' הכ' בפ"ב מה' ק"ש ה' י"ג בשם תשו' הרשב"א ז"ל בטעם פסק הרמב"ם ז"ל. דבס' קרא ק"ש חוזר וקורא עם ברכותיה, דכך היתה התקנה יעו"ש אמנם א"צ כלל לראיה, כי הסברא מעצמותה ברורה דבמקום שיש שני ספיקות הסותרין זה את זה, וספק אחד מה"ת לחומרא, והשני מה"ת לקולא, נדחה זה מקמי זה – וידוע הסוגיא דכריתות (י"ז ע"ב), איתמר ר"א אמר חתיכה א' שנינו ס' של חלב ס' של שומן, חייא בר רב אמר ח' משתי ח' שנינו כו' ר״א סבר יש אם למסורת מצות כתיב. וחייא בר רב אמר יש אם למקרא מצוות קרינן. וכ' המהרי"ט ומהרש"ם ז"ל דפליגי אי ס' דאורייתא מה"ת לחומרא, ולחייא בר רב דפ' הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה״ש כוותיה – ס' מה"ת לקולא ואיני חייב אגב תלוי מה"ת, אלא בח' א' משני ח' דאיתחזק וא יקבע איסורא, ומסתמא רב, אביו ורבו של חייא, ס"ל ג"כ הכי (כבשבת קכ"ח ביצה מ'). ולזאת, לל"ב אך רב לשיטתו ס"ל דמיתב יתבינן. כי ספיקא דב"ת שהוא מה"ת לקולא נדחה מפני ס' שביעי לסוכה, דאיכא חזקת חיוב מכח ימים הראשונים ומה"ת לחומרא אמנם ר"י לשיטתו, (יומא ע"ה ע"ב) דק מחוספס, אמר ר"ל דבר שנמוח על פיסת היד, ר' יוחנן אמר דבר שנבלע ברמ"ח אברים, מחוספס טובא הוי, ארנב"י מחספס כתיב, הרי דס"ל לר"י יש אם למסורת ויעיון כו"פ בבית הספק, דהוכיח כי ר"ל דס"ל דח"ש מותר מה"ת ס"ל ספיקא דאורייתא לקולא, י"ל דר"ל לשיטתו לא דרש מחוספס כר"י, כי הוא ס"ל כחייא ב"ר מצוות קרינין ויש אם למקרא ור"י דס"ל ח"ש אסור מה"ת, וספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא ויש אם למסורת דורש הכתיב של מחספס) וא"כ ס"ל כר"א מצוות כתיב וסד"א מה"ת לחומרא. לזאת ס"ל לל"ב (ולל"ק דגם לר"י מיתב יתב״י צ"ל דס"ל כסברת הריטב"א ז"ל וכנ"ל) מיתב נמי לא יתב"י כי לעומת הס' דחיוב סוכה איכא לאידך גיסא ספק דבל תוסף אשר הוא ג"כ מה"ת לחומרא לשיטתו, ובכן שב ואל תעשה עדיף, ואזדי רב ור"י לשיטתם ומיושב דיוקי ה' - י' וכמובן.

ובזה אשר ר"ה בר ביזנא וכל גדולי הדור, היו באפר כל ימי החג, ואך בשמיני ס' שביעי איקלעו בסוכה, כמדומה לי שראיתי בספר, וגם אם לא נאמר ראוי להאמר. כמש״כ הב"י ז"ל באו"ח סי' תכ"ג וז"ל:

ולמה נהגו לומר פעמים ולהיות לכם לאלקים בקדושה. מצאתי בתשו' הגאונים, לפי שבימי רב גזר כו', שלא יקראו ק"ש, מה עשו חכמים שבאותו הדור תקנו להבליעו בין הקדושות, רישא שמע ישראל, וסיפא אני ה' א' כו' ובקשו רחמים מן השמים, ובטלה הגזירה, אמרו חכמים שבאותו דור כוי, כדי שיתפרסם הנס לדורות, אלא נקבע אותה בתפלת המוספין כו' ע"כ יעו"ש, כן בזמנם גזרו על מצוות סוכה, מה עשו גדולי הדור, הלכו לאפר כל ימי החג, וגם סכות רועים לא היו להם כמש"כ התוס', למען שיהיו פטורים מסוכה. וכהא דאמרי' בר"ה (ל"ב ע"ב) אר"י בשעת גזרת המלכות שנו. ופירש"י ז"ל אויבים גזרו שלא יתקעו והיו אורבין להם כל שש שעות לקץ תפלת שחרית, כו' כן הכא היו אורבין להם אך שבעת ימי חג הסכות עיקר החיוב דסוכה, אבל בשמיני ס' שביעי איקלעו לסוכה, ומ"מ ברוכי לא ברוכי:

יש מזה סעד לשיטת ר"י, אמנם מהא דמיתב הוי יתבי אין להקשות על רב יהודא בריה דרב שמואל ב"ש, כי י"ל מפני חבוב מצוה, אשר ע"י הגזירה, לא קיימו מצות סוכה כל שבעה, יתבו לפחות בשמיני ס' שביעי, אבל מעיקר הדין אין כאן חיוב וגם רב יהודא חולק על ל"ק, אך ס"ל כל"ב דפליגי למיתב. והלכתא כר"י לגבי רב לזאת לבר מסוכה יתיב, וללישנא קמא דפליגי מברוכי, אם היינו קובעין הלכה כר' יוחנן מבלי לברך. מטעם ספק ברכות להקל, ביה"ש דשמיני היו צריכין לברך, מכח ס"ס שמא הוא שביעי ושמא גם בשמיני בזה ה' כרב לברך, אשר לדעת הלח"מ בפ"ב מה' ברכות ועוד מגדולי האחרונים, בס"ס צריכין לברך, להוציא מזה, אמר ר' יוסף נקוט דר"י בידך כו' בדבר ברור דכן הלכתא, אשר לפ"ז גם בביהמ"ש משביעי לשמיני מיתב יתב"יה לכ"ע אבל ברוכי לא מברכינן – ומיושב דיוקי ד"א ו', ח' ט' וכדאמרן.

והנה בתרגום יונתן בן עוזיאל בפ' פנחס עה"פ ביום השמיני עצרת תהיה לכם, כ' ביומא תמינאה כנישין תהוון בחדוא, מן מטולכון לבתיכון כנישת חדוא, ויומא טבא ואיריע קדיש תהוי לכון, הובא בארחות חיים סי' תרס"ח, ופי' דקאי רק על בן ארץ ישראל, והוא האמת, ופשוט מעצמותו, שאין כאן שום מצוה או חיוב מדאורייתא או מדרבנן, לכנוס ביום השמיני דווקא לבית ולא יעלה כלל על לב אדם להעמיס זאת בכוונת תרגום יב"ע. והכוונה מבוארת לאמרם ז"ל (ספרי וסוכה נ"ה, ופירש"י ז"ל) עצרו מלצאת, והקב"ה אומר לנו בבקשה מכם עשו לי סעודה קטנה, כדי שאהנה מכם, אשר זה עיקר הטעם לגודל מעלת יום הק' הזה, אשר בית ישראל דכוקום בה"א חיים, שמוכין על שלחן אבינו שבשמים. שאין לך שמחה גדולה מזה, היום אשר נגילה ונשמחה בו, ואמרה לנו תוה"ק כי בשמחה הזאת (וגם עושין סעודה ושמחה לגמרה של מצוה כבשבת קי"ט ורשב"ם ז"ל ב"ב קט"ו ע"ב) תצאו מסוכת שלם לביתכם. ולזה כוון יב"ע (אבל לא לעשות חיוב או גם מצוה קלה, בהכניסה להבית ביום זה) באמרו, כנישין תהוון בחדוה מן מטלכון לבתיכון כנישת חדוא דייקא וגו' אשר היציאה מסוכת שלם יהיה עם קול ששון ושמחה לביתם. וזה פשוט ואמת.

הטור ״שם״ הבוא בשם יש נוהגין שאין יושבין בה בלילה, וביום יושבין (יעיון בספרי שו"ת בח"מ ח"א סי' א', שהבאתי קצת סמך לסברתם) ואינו מנהג, והמג"א שם סק"ב כ' ול"נ טעמא דחיישי' לבל תוסיף לכן מפסיקים לילה א', ואח"כ ליכא חששא וכו' ומ"מ הדין עם הטור כמ"ש הרב"י, דהרי סתמא אמרו בגמ' והלכתא מיתב יתב"י וכו' ע"כ. והטעם שאין כאן משום בל"ת הוא יען דאיכא היכרא, מהא דאין מברכין, וכמש"כ המרדכי הובא במג"א ז"ל שם, והוא הנרמז ולפרש בזה לשון חז"ל מיתב יתבי, ואין כאן חששא דב"ת, יען כי ברוכי לא מברכינן ואיכא היכרא, וזה שדייק הגאון ר"ח ז"ל בלשונו הזהב:

מיתב יתובי כולא יומא בסוכה – בהוספת כולא יומא ילמדנו להביא גם הלילה – להוציא מדעת היש נוהגין שבטור ועיקר הטעם שאין כאן חששא דב"ת הוא יען כי ברוכי לא מברכינן לישב בסוכה כשאר הימים. ואיכא היכר גדול מזה שנשתנה יום זה, משאר הימים לענין ברכה, ומיושב דיוק י"א וא"ש כל בעזהש"י.

ובזה נתבאר כי גם הגאון ר"ח ז"ל, שאין לחלוק על גאון (חו"מ סי' כ"ה) וביחיד ר"ח אשר כל דבריו דברי קבלה, (יעיון ש"ך חו"מ סי' מ"ב סק"א וסי' מ"ג ס"ק מ"ז) ס"ל להלכה, דמחויבין לישב בסוכה כל היום וכל לרבות גם הלילה, וכמש"כ המג"א שם, וכן סתמו כל הפוסקים. משמע דאין חילוק בין יום ללילה, ומשמע בכל הפוסקים, דצריך לאכול כל אכילות של אותו היום בסוכה, אפילו איתרמי ליה סעודה ב"ה, צריך לאכול בה, דהא מהאי טעמא אסרינן נוי סוכה בט' וכו', דאם הוא שבת, צריך לאכול סעודה שלישית בסוכה וכ"כ הב"ח בשם המרדכי וכן מנהג הוותיקין עכ"ל. ואם כי בארחות חיים שם הביא בשם ספר אחד, נחלה לישראל, ללמד זכית על המקילין בשמיני בישיבת סוכה, דברים דחוים המה, ואין בהם ממש כלל, נגד דבר המבואר בגמ' וש"ע להלכה פסיקה, והלכה רווחת בישראל, דדברי תלמוד בבלי עיקר המה, נגד כל המדרשים ודבר אגדה ולאלו הבודים מלבם לאמור, שיש בזה טעם נסתר מבלי לישב בסוכה, יפה השיב על זה, בשו"ת מהרש"ג חאו"ח סי' ל"ה בזה"ל:

ואני אומר שלהד"ם, וח"ו לומר כן. שיהיה טעם עפ"י הסוד, נגד מה שמפורש בגמ' ובכל הפוסקים, שמחייבים לישב בסוכה בשמ"ע בחו"ל, והרי ספרי האר"י ז"ל לפנינו, ולא נמצא לא בשער הכוונות. ולא בפע"ח ולא במ"ח שום דבר מזה, ומלבד זה נאמן עלינו בעדותו הגה"ק בעל עטרת צבי זצ״ל ראש המקובלים, בספרו סיר מרע ועשה טוב, על מאמר נשאת ונתת באמונה, שכ' בתוך דבריו וז"ל:

ת"ל ית"ש בעלי גילוי אליהו האמיתים. כמו בעלי הזוהר והרמב״ן וחביריו, והאר"י והבעש"ט לא אמרו לנו דבר אחד נגד דברי הגמ' בתלמוד אפי' כל שהו, לכן אחי הזהר בזה וכו' עכ"ל. יעוי"ש שמאריך שם בדבר זה שח"ו לעלות על הדעת דברים כאלו, והסכים לדבריו שם בהגהות הגה"ק מהרצ"א ז"ל עכ"ל אשר אלו הדברים המה כנים וברורים, והאריך שם בתשובה לבאר, דאך אם יש סבה שמצטער בישיבת הסוכה בשמ"ע ע״י גשם וכדומה (יעוין ארחות חיים שם מש"כ בשם הא"א ושו"ת מהר"מ מרוטונבורג סי' ט' ובהגהות מהרש״ם ז"ל שם) אשר בז' ימי החג, יראים ואנשי מעשה מחמירין יותר מן הדין, כי באכילתם בבית יהיו להם צער יותר גדול. אשר עי"ז גם מברכין (יעו"ש הסבר נכון ואמיתי בזה) ובזה בשמ"ע אין להחמיר והרבה אנשים טעו בזה שראו אדם גדול לפרקים שלא ישב בסיכה בשמ"ע, ובאמת היה בכגון דא של מצטער, שפטור מעיקר הדין (הביא בשם המהר"ם שיק ז"ל. שחרה לו על אנשים. שאין אוכלין בסוכה בשמ"ע, ותלמידי הגה"ק בעל ד"ח זל היו אוכלים בסוכה בלילה וביום) בזה ואך בזה בשמ"ע לא החמיר כבז' ימי החג, אמנם בלעדי זה מחויבין לאכול בסוכה כל היום יעו"ש שהאריך באמרי יושר נכונים ואמיתיים להלכה.

וזאת תורת העולה להלכה פשוטה וברורה, כי אין לנו אלא דברי א' חיים, המזוקקים שבעתיים, ולהלכה פסוקה נאמרים, בגמרא טוש"ע וכל הפוסקים, כי בחו"ל בשמיני עצרת מחויבים, לאכול ולישב בסוכה – מלבד שינה – לילה ויום ואל תהי מצות סוכה, מדברי סופרים שביום הזה, בעיניך קלה כי חביבין דברי סופרים יותר מיינה של תורה, ואשרי הזוכה לשומרה כהלכותיה, גם ביום הזה, לברכת סוכת שלם יזכה וכאמרם זכרונם לברכה שלם בממון בגוף, בבנים. ובתורה. ובזה אברכך עם ביתך חתני יקירי באהבה, חותנך אוה"כ ומוקירך המצפה ומקוה לראות במהרה. בקימת סוכת דוד ובנין ציון וירושלים, ויפרוס עלינו ועל כל בית ישראל אבינו שבשמים, סוכת רחמים שלום וחיים. ובזה אחתום את שמי: חיים מרדכי

סליק חלק או"ח

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה