באר חיים מרדכי חלק ג· רבי חיים מרדכי רולר
חלק אורח חיים · סימן יח
בסי' ס"ו יעיון בש"ע הרב סעי' ה' דאחר שאר ברכות אין עונין אמן בק"ש אפי' בין הפרקים, ויעיון בא"ר כאן סק"ו ובשע"ת לעיל סי' כ"ה ס"ק י"א מש"כ בשם הפמ"א ובה"ט שם, אמנם הפמ"ג בסי' נ"ג בא"א סק"ג הוכיח מלשון הטור סי' ס"א דגם על שאר ברכות עונין אמן בין הפרקים, וכ"נ מבה"ט כאן סק"ט, וכ"פ האחרונים ומצאתי גם בתשו' הרשב"א ז"ל ח"ה סי' ט' שפ' דמותר לענות אמן לכל הח"י ברכות יע"ש.
בסי' צ"ט בטור. אבל כו' ופי' בה"ג ה"מ במהלך ברגליו אבל רכוב וודאי דרך מפיגה היין ע"כ והרי"ף והרמב״ם והרא"ש ז"ל לא חלקו כלל וסתמו דבריהם דברביעית מהני הילוך מיל וביותר לא מהני והאריכו בזה הב"ח וט"ז ושאר פוסקים. יעיון בעירובין ס"ד בפי' ר"ח ז"ל שם וז"ל אמר רחב"א דרך מיל ושינה כ"ש מפיגין את היין ל"ש אלא ששתה כדי רביעית אבל יותר מרביעית כש"כ שדרך משכרתו ושינה טרדתו. ואקשי' כו' קתני מיהא ויטייל אחריהן שלשה מילין ודחינין שאני יין האיטלקי דמשכר טפי כו' ע"כ, מדהשמיט הגאון שינויי אחריני מבואר דלא ס"ל רק החילוק בין יין איטלקי לשאר יינים וכיון שיין האיטלקי אינו בזמנינו לזאת לא חילקו רי"ף ורמב"ם ורא"ש וכשיטת הר"ח ז״ל.
בסי' קמ"ג בס"ת שנמצא חסר תיבה אחת בפ' פנחס בקריאה לש"ק בשביעי לאחר שקרא ג"פ. ויש עוד בכדי לעשות ז' קרואים. הנה הלא נודע פסק רבינו הט"ז ביו"ד רע"ט סק"ב והמג"א כאן סק"ה מבלי להוציא אחרת מטעמא דלמה לנו להכניס עצמינו במחלוקת על חנם משום הוספה יע"ש. ורבינו הפמ"ג ועוד אחרונים החזיקו בפסקם. אמנם לעומת זה הביא הברכי יוסף באו"ח סי' רפ"ב סק"י בשם התורת חסד ופרח מטה אהרן והג'וו והרמ"ע ומנ"י ופרח שושן ומהר"י פראגי ומהר"ם זכות ז"ל שחלקו על פסק זה ושכן המנהג בעה"ק ירושלים יע"ש. ובקש"ע סי' כ״ד פסק כן להלכה למעשה ורמז להבר"י ז"ל. ונלע"ד דכיון דאם אפשר לקרות בס"ת השני שבעה קרואים הלא מהראוי לעשות כן לצאת דעת רובם ככולם מראשונים הרמ"ה וראב"ד ורמב"ן ורא"ש ורשב"א והטור ז"ל ביו"ד שם. דמה שקראו בס"ת פסול אינו עולה להם וכמבואר שם וכאן בב"י ז"ל, וכן פסק להלכה הרב בקש"ע שם סעי' ז' ח' יע"ש, ולזאת כבנידון דידן אשר נמצא הטעות בקריאה של וביום השני אשר יש עוד מקום מביום השלישי עד גמר הפרשה לקרות שבעה קרואים שאין כאן אך הוספה אשר לא נאמר רק כשנקרא אחד או שנים שמוכרח לצרף גם הראשונים דהוי רק כהוספה אשר היא יסוד טעם המג"א ז"ל מבלי להכניס במחלוקת בחנם, משא"כ בשנקרא עוד ז' אשר יצאנו בזה ידי דעת רובם מראשונים ז"ל, אולי גם המג"א וט"ז ז"ל מודים כי כדאי טרחא דצבורא. (ומפני כבוד הצבור יסוד הטעם של הט"ז הלא פירש"י ז"ל ביומא ע' שיהיו מצפין ודוממין לכך. אם כי הט"ז שם הביא בשם הב"י ז"ל דאין לחלק בין זמן לזמן, מ"מ בזה"ז אשר בעו"ה אין הצבור דוממין כ"כ ל"ש טעם זה וכמובן) עבור לקרות עוד הפעם ז' קרואים בס"ת כשר לצאת דעת כל הראשונים ז"ל, אם שאין חוזרין לראש כדעתם לפחות לקרות ז' בס"ת כשר, וכיון שבלא"ה רובם ככולם מגדולי האחרונים חלקו על פסק זה של הט"ז ומג"א ז"ל, ובצירוף זאת הסברא דאם יש עוד לעשות ז' קרואים גם הם מודים, לזאת יש להורות כן להלכה למעשה.
בס' ר"ח בב"ח כ' וז"ל:
ובדברי הרמב״ם ז"ל ספ"ח צ"ע דתחלה כ' אכל בשר ושתה יין מברך בסיף ע"ז בפני עצמו וע"ז בפ"ע ומשמע דדייקי דווקא בשר ויין אבל תפוחים ויין א"צ לברך בנ"ר על התפוחים, ואח"כ כ' דתאנים וענבים ותפוחים ואגסים מברך בסוף ברכה אחת מעין ג' ומשמע דדייקי אבל תפוחים ויין צריך לברך בנ"ר על התפוחים, וקשיא דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא, וחדא לאו דווקא ע"כ, ואולי י"ל יען דטעם הרשב"א ז"ל דברכה אחרונה דיין פוטר גם את התפוחים הוא מפני דחותם על הארץ ועל הפירות וא"כ נהי דהרמב"ם ז"ל פוסק לחתום על הארץ ועל הפירות מ"מ מודה מאן דחתם על הגפן שפיר עבד יעיון ט"ז ס"ק י"ד, וא"כ אז איני פוטר ברכת בנ"ר דתפוחים, ולזה רמז הרמב"ם ז"ל בסתירת הדיוקים דלפעמים איני פוטר בחותם על הגפן ובחותם על הפירות אז פוטר, וכדאמרן.
בסי' של"ה במג"א סק"ד ובפמ"ג מש"כ בכוונתו, ולצדד לאמור דבדשיל"מ ל"א חוזר וניעור יעו"ש. ובזה יש ליישב תמיהת הנו"ב במהד"ת חיו"ד סי' נ"ד שם על המרדכי יעו"ש אולם גם הפמ"ג לא כ' זה רק בדרך אפשר ומחה"ש פי' טעם אחר יעו"ש, ויש בזה להאריך.
בסי' שנ"ה בפמ"ג מ"ז סק"א. ובאמת צ"ע במצרף ידו למה הוה חיוב מה"ת דאין עוקר המים רק זוחל לידו כו' יע"ש. יעיון עירובין צ"ט בפי' הגאון הר"ח ז"ל וז"ל. אבל מצרף לא, כלומר לערב המים היורדין מלמעלה עם המים שכבר נחו בקרקע מ"ט כו', ואלו המים שקלט מן הגג קלטם שהוא רה"י. ולפיכך איני רשאי לצרפם עם התחתונים שהם ברה"ר ע"כ. ונ' הטעם דבשעה שעוקר ידו מהגג הוי כעוקר מרה"י ואח"כ כשמערבם עם מים התחתונים הוי הנחה ברה"ר, וצ"ע.
בסי' תכ"ט בב"י ז"ל תקנה לא זזה ממקומה. יעיון פר"ח יו"ד סי' ט"ז שהאריך בזה בישוב סתירת המקומות שנראה כי בבטל הטעם נתבטלה התקנה, והעיר גם מכאן יע"ש. ואולי י"ל דבכאן הטעם משום דבמהרה יבנה המקדש ויוחזר הטעם, לזאת התקנה קיימת וכדמצינו בש״ס בכמה דוכתי טעם זה דבמהרה יבנה המקדש.
בסי' תל"א בט"ז סק"ד. וי"א שצריך להפסיק יע"ש. מה שתי' לפ"ז לישנא דאביי דאמר לא ליפתח אינש, וי"ל עוד דלפעמים קובע אדם לימודו לסיים הלכה או פלפול מיוחד, ולפרקים רק להתחיל ללמוד, וזה דקאמר אביי לא ליפתח, אפי' ע"מ רק לפתוח בלימוד ולפסוק תומ"י מ"מ אסור קודם הבדיקה.
בסי' תנ"ה בפמ"ג בא"א ס"ק ט"ו, עיין ע"ש וח"י וא"ר נראה דמותר לבטל חמי האור חד בתרי אף לרמ"א ז"ל בתשו' סי' ל"ה וצ"ע רי"ל מים שלא לנו דעבד שרי לכתחלה מותר הא חמי האור לכתחלה אסור, ואף דעבד י"ל דאסור עכ"ל, וי"ל דבמים שלא לנו דבכל עת צריך להמתין י"ב שעות לדידן שייך יותר לגזור שמא ישתמש בעיניו אבל בחמי האור דלא שכיח שלא יהיה לו מים צוננין אך פושרין ובדבר דלא שכיח לא גזרו, עכ"פ בדעבד בוודאי שרי, וכהכרעת האחרונים.
בסי' תצ"ח בב"י ז"ל ד"ה ומ"ש אבל בה"ג כו' בסופו כ' וז"ל. ואפשר עוד דה"ק בה"ג כ' דשרי לר"ש מתרי טעמא, חדא דמוקצה דרבנן ועוד אפילו הוה דאורייתא, כיון דאיכא תרי לישנא דסברי דל"ל לר"ש מוקצה במדבריות אע"ג דלל"ק אמר"י דאית לי' מוקצה במדבריות, אין דבריו של אחד במקום שנים, הלכך אזלי' בה לקולא ע"כ צ"ע טובא בזה להקל בדאורייתא בדאיכא תרתי לישנא להקל, כי הוי כ"ס אחד אם כלישנא דמחמיר או כתרתי לישנא דמקילין (ולעשות ס"ס הוי ס"ס משם אחד, ואולי נאמר כי הבה"ג יסבור כשיטת הרמב"ם ז"ל דס"ס מש"א הוי ס"ס, ויש עוד לחלק ולאמור דגרע עוד מס"ס בש"א וכמובן) יעיון תו"ס בפ"ק דע"ז ד' ע"א ובאמת נ' כי גם רבינו הב"י ז"ל כ' זה אך בדרך אפשר, ובראשית פי' באופן אחר. והב"ח פי' ג"כ כפירושא קמא יע"ש.
בסי' תרנ"א מג"א סק"ח לענין נטילת האתרוג בתחלה, הלא האחרונים חלקו עליו, ובעיקר הטעם שכ' השל"ה להקדים נטילת אתרוג יען דקדים בקרא פרי עץ הדר, יעיון מהרי"ל ז״ל בה' לולב בשם רבו המהר"ם ז"ל להקשות דאמאי מברכין על נטילת לולב והלא כל המוקדם בקרא מוקדם לברכה, כדאיתא בז' מינין שנשתבח בהן א"י א"כ ה"נ נברך על האתרוג דהוא מוקדם בקרא, דכתיב פרי עץ הדר וגו', ותי' משום דבלולב אית בי' ג' מינין לפיכך מזומן הוא לברכה יע"ש באריכות פי' הסוגיא דסוכה ל"ז. הרי דמעלת הג' מינין וגם שהוא גבוה בכולן, כדאיתא שם בסוגיא עדיף ממעלה דאתרוג קדום בקרא לענין ברכה, כן לו משפט קדימה גם ללקוחה, וכמנהגינו להלכה.
בסי' תרס"ח בש"ע אומר ותתן לנו את יום השמיני חג העצרת הזה. ובט"ז מג"א ז"ל בשם מהרש"ל ז"ל לאמור שמיני העצרת חג הזה מבלי להפסיק בין שמיני לעצרת כלישנא דקרא. ואולי י"ל יען כי מדאורייתא אך יום אחד הוא, אשר הוא שמיני, אמנם לתקנת חז"ל לעשות יו"ט שני מספיקא דיומא (יעיון תב"ש בחי' ריש קידושין דלישנא דחז"ל נתקן על דינם, ובספרי חידושי בן יאיר בחי' ליומא כ"ה עשיתי סמוכין לזה מתוס' שם יע"ש) ואיך לאמור ביום התשיעי שמיני העצרת שהוא באמת תשיעי – ובשאר חגים בסוכות גם יום השני חייב בסוכה, ובחג המצות הלא גם ביום השמיני אוכלין מצות, וכן בשבועות גם יום השני הוא ג"כ לאחר ספירת השבעה שבועות, – לזאת הופסק בחג בין שמיני לעצרת אשר ביום התשיעי יתפרש כי נתן לנו ה' יום השמיני וגם חג העצרת הזה (ע"ד שפירש"י ז"ל אנכי עשו בכורך שאמר יעקב אבינו במדתו מדת האמת) והוא תשיעי מדחז"ל, ומיושב דקדוק המהרש"ל ז"ל שכן הכריע גדול המדקדקים הריעב"ץ ז"ל, ובברכי יוסף ז"ל שם הביא מכל גדולי הראשונים ז"ל לאמור את יום השמיני חג העצרת הזה, יע"ש.