אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק ג חלק אורח חיים › סימן יד

באר חיים מרדכי חלק ג· רבי חיים מרדכי רולר

חלק אורח חיים · סימן יד

סימן יג

לחתני אהובי בלבי הרה"ג בהלכה ונאין באגדה המפורסם בעולם לשם ולתהלה למצויין בתורה חכמה ויראה כו' כש"ת מו"ה לוי שליט"א שטרנבורנ אפד"ק דומברבני בסרביא

אשר היה למראה עין חכמתך דבור אחד מחידושיי בזה"ל. במשנה באחד בשבט ר"ה לאילן כדברי ב"ש בה"א בחמשה עשר בו, ובגמ' שם בר"ה י"ד. באחד בשבט ר"ה לאילן, מ"ט אר"א הואיל ויצאו רוב גשמי שנה כו' יעיון פירש"י ז"ל ובתוס' שם, ב"א בשבט מ"ט מפרש נמי לב"ה כמו לב"ש אלא קמא נקט דלמר כו' ב"א בשבט ולמר בט"ו בשבט כו' יעו"ש ובפי' טורי אבן ז"ל מש"כ בזה. אמנם ראה בני אור חדש שהוא עתיק גי' ופי' הגאון ר"ח ז"ל (בש"ס דפוס ווילנא) בא' בשבט ר"ה לאילן דברי ב"ש, בה"א ב ט"ו כו' ואוקימנא מ"ט דאע"ג שרוב תקופה מבחוץ הואיל ויצאו רוב גשמי שנה מתעשרין לשעבר, פי' מצאנו זמן הגשמים המועילין ומתענין בהם שירדו מי"ז במרחשוון עד סוף ניסן כמפורש בפרק מאימתי מזכירין גבורות גשמים. הנה אליבא דב"ה דאמרי בט"ו בשבט יצאו מימות הגשמים י"ז במרחשוון וכסליו וטבת וט"ו משבט הרי ג' חדשים פחות ג' ימים ונשארו מימות הגשמים חצי שבט ואדר וניסן הרי ב' חדשים וחצי, הנה יצאו רוב גשמי שנה כו' עכ"ל. אשר לפי' הגאון וגרסתו מפרש הגמ' טעמא דב"ה שהיא להלכה אולם לפירושא דא ב"ש דאמרו אחד בשבט טעמא בעי. וי"ל דאזדי לטעמייהו דאמרי' ביבמות י"ד ומ"ד עשו כי אזלי' בתר רובא היכא דכי הדדי נינהו, הכא ב"ש מחדדי טפי (יעיון בשירת דבורה ד' מ"ט ע"ב מש"כ בזה באריכות) הרי דלב"ש איכות הדבר גדול מרוב ולב"ה כמות עדיף. וזה ידוע כי הגשמים שבמרחשוון, כסליו. טבת אשר אז עיקר זמן ירידתן הם גדולים יותר באיכותם מהגשמים שבג' חדשים האחרונים שבט אדר ניסן. ובכן שפיר ב"ש אמרו לשיטתם בא' בשבט כי אלו שני חדשים וחצי מן י"ז מרחשוון עד שבט המה גדולים באיכותם מכמות השלשה חדשים, וב"ה לשיטתם דכמות עדיף לזאת ר"ה בחמשה עשר דיצאו רוב גשמי שנים גם בכמותם ובזה יש ליישב גם מה שדייקו בלישנא דמתני' בא' בשבט ר"ה לאילן כדברי ב"ש בכף (יעיון בספר בני יששכר במאמר לט"ו בשבט) ולהאמור הפי' כדברי ב"ש בשיטתם להעדיף כח האיכות על הרוב לזאת ר"ה באחד בשבט עכ"ל.

ואתה חתני יקירי בחכמתך כי רב הוא דקדקת בזה הרבה, הנני בתשובה מאהבה ויעברו לפנינו אחת לאחת:

א) כ' בזה"ל בכלל קשה להבין דברי ר"ח ז"ל, הנא בגמ' מוצגים דברי ב"ש שבמשנה ועליהן שואלת הגמ' מ"ט, ולפי פי' הר"ח מבארת הגמ' דברי ב"ה שאינם מוצגים כלל בגמ' ומשייר דברי ב"ש בלתי מפורשים עד שאנו זקוקים לסברות משלנו, ע"כ. לדיוק זה הביאך יען כי אין ש"ס דפוס ווילנא אתך עם פי' הר"ח ז"ל אשר באמת גירסתו בציון הגמ' כאשר העתקתי. בא' בשבט ר"ה. לאילן דברי ב"ש בה"א בט"ו כו' אשר לגירסתו מוצגים גם דברי ב"ה. ובמה דסליק סובב והולך מ"ט דגמ' לפרש טעמא דב"ה הלא ידוע כי חילוקי הפירושים שבין הר"ח לרש"י ותוס' ז"ל, רובם תלוי בחילוף הגרסאות וגם זה אחת מהם, כי לגי' הגמ' שלפנינו גי' רש"י ותוס' אשר מצוינים אך דברי ב"ש מ"ט נאמר לפרש שיטתם אך דבזה נכלל הפירוש גם לב"ה כמש"כ התוס', ולגי' הר"ח שהיא גי' הגאונים. אך ראשית הציון בדברי ב"ש כאשר נאמרו במשנה בראשונה, ועיקר הציון הולך אחר החתום בה"א בט"ו כו' ומפרש תלמודא טעמא דב"ה שהיא להלכה.

ב) אם ב"ה הקפידו על רוב הימים, די היה להם לאמור שבעשרה בשבט ר"ה להקטין את ההבדל שביניהם – הלא גם בי' בשבט יש רוב ימים, יפה דייקת וגם אני הרגשתי בזה והוא שציינתי לעיין בטורי אבן אשר כוונתי למש"כ שם בחי' לסוגיא זו. בד"ה הואיל וז"ל ולהאי פירושא צ"ל דאע"ג דראש השנה למעשרות תשרי כדפי' לעיל כו' מ"מ עקרו חכמים ר"ה של אילן מתשרי וקבען בשבט כו' יעו"ש באריכות. וכיון שהיא תקנת חכמים לזאת לב"ה קבעוהו בחמשה עשר ולא בעשרה, יען כי רבנן תקנוה כעין דאורייתא, דר"ה לרגלים שהוא בחמשה עשר בניסן אשר בכמה מקומות מצינו כעין זה במדות חכמים.

ג' ד') אפשר לומר שגם עד א' בשבט עברו רוב ימות הגשמים ועפ"י הרוב כן. וגם לדברי ב"ש אשר לסברת כהד"ג דהולכים אחר הגשמים המרובים (כב"ש דמחדדי טפי) למה להן לחכות עד יום א' בשבט הלא בט"ו בטבת ירדו כבר הגשמים הגדולים דמחדדי טפי. הנה ר"ח ז"ל דייק בפירושו לאמור הואיל ויצאו רוב גשמי השנה כו' פי' מצאנו זמן הגשמים המועילין ומתענין בהן שירדו מי"ז במרחשון עד סוף ניסן כו' כשתדייק היטב באלו הדברים הלא בין תבין בחכמתך כי אין מקום כלל לדיוק ג'. וכן לב"ש כיון דלר"ח ז"ל התחלת הזמן לענין זה מתחיל מן י"ז מרחשון עד לאחר ניסן מי הגיד זאת כי מן י"ז מרחשון עד ט"ו בטבת ג"כ ירדו כבר גשמים הגדולים, ושפיר יש מקום לאמיר דקים להו לב"ש דזה רק עד אחד בשבט.

ה') לפי סברת כהד"ג א"א לאמור כי מוחלפת השיטה כו' ואיך נהג ר' עקיבא שני עישורין כו' התשובה הלא מבוארת ממסקנת הסוגיא דמנהג ר"ג ור"א נהג בה, ויש מקום לדבריי שנאמרו בדרך פלפול וסברא למסקנא דגמ' והס"ד דסוגיא י"ל דאזדי להטעמים המבוארים בירושלמי שם על קביעת ר"ה בא' או בט"ו בשבט יעו"ש.

ז') כי משבת י"ג ע"א משמע קצת דגם ב״ש הי זקוקין לרוב כי נאצו חרב בביהמ"ד ואמרי כו' למען לעמוד למנין. הנה לחד לישנא ביבמות שם גם ב"ש לא עשו כדבריהם יען כי ב"ה היו הרוב וגם למ״ד דעשו הוא אך לעצמן יען דשקולין הם וכאן כיון דשקולין המה א' דשבט דקדום הקביעות לר"ה באותו יום לו משפט קדומה, וכמש"כ הריטב"א ז"ל בחי' שם. אבל לקבוע כן לעולם לא היו בכחם אך ע"י רוב אשר עבור זה עמדו למנין והוקבע כן להלכה לעולם ולדורות ובאותו יום כו' כמבואר שם בסוגיא. הלא גלוי וידוע לך חתני יקירי כי המהרשד"ם ז"ל בחאו"ח סי' ל"ז הכריע דרוב בנין עיקר ומכריע רוב מנין מהא דעשו ב״ש כדבריהם אע"ג דב"ה רובא הואיל ומיחדדי טפי, הובא בדעת תורה יו"ד סי' א' ס"ק ס"ב והוסיף הדע"ת עוד לאמור, ושוב מצאתי בר"ן יומא בפ"ק יוה"כ שהביא ג"כ מש"ס דיבמות הנ"ל לענין רופאים ומוכח דס"ל רוב בנין עיקר יעו"ש, וזה מבואר גם בטש"ע או"ח סי' תרי"ח והב"י הביא בשם הרמב"ן וגם הר"ן ז"ל מיבמות והרמ"א ז"ל שם פסק כדעת הטור כבמג"א שם סק"ה, ואנו חוששין לדעת הרמב"ן ור"ן אך לחומרא דספק נפשות להקל וכמש"כ שם הפמ"ג במ"ז סק"ה וא"א סק"ד יעו"ש. ויעיון בש"ע חו"מ סי' קס"ג בסמ"ע ס"ק י"ג מש"כ בביאור תשובת הרא"ש ז"ל, ובפת"ש שם מש"כ בשם הצ"צ סי' ב' ובהג"ה שם בצ"צ דחה ראיית המהרשד"ם. וכן בספר מנחת פתים לחו"מ שם תמה על ראיית המהרשד"ם מיבמות, דהלא הא דמיחדדי טובא מועיל אך שיהיו שקולים. וכמש"כ הריטב"א וכ"מ מדברי הרמב"ן דחושש אך להחמיר אבל לא להקל ולכך עשו ב"ש כדבריהם ולא היו מחויבין לכוף ראשם נגד ב"ה המרובין אבל לא שהרוב בנין עדיף ויכריע רוב המנין יעו"ש. ואני בעניי אוסיף עוד לתמוה על גוף הראיה מב״ש הלא אנן קיי"ל כב"ה ובזה משגיחין בב"ק מטעמא שכ' התוס' ביבמות שם י"ד ד"ה ר' יהושע היא, דכבת קול דב"ה קי"ל משום דהוו ב"ה רובא, אלא דב"ש מחדדי טפי הרי דלהלכה רוב מנין עיקר גם נגד רוב בנין. ואולי י"ל להא דאמרי' בעירובין י"ג ע"ב שלש שנים וכו' הללו חומרים הלכה כמותינו כו' (ופי' הת"ח דב"ה רובא הוי וב"ש חריפי טפי לכך הללו אומרים כו' הובא בעץ יוסף בע"י שם) יצאה ב"ק ואמרה או"א דברי א' חיים, מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן פי' כיון שאו"א דא"ח היה מקום לאמור דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד ולמה ונקבע הלכה דווקא כב"ה, מפני שנוחין ועלובין היו שונין דבריהן ודברי ב"ש ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן כו' אשר יש מהדיוק קצת דהלא עיקר הטעם שנקבע הלכה כמותן היא דרובא הוו וכמש"כ התוס', והגמ' נקיט הטעם מפני שהיו שונין כו' ולא עוד כו', וי"ל למש"כ התוס' רי"ד ז"ל לפרש ושונין דבריהן כו' פי' היו שונין הטענות והתשובות שהיו אומר להן ב"ש ומדקדקין בהן ומתוך שמדקדקין בראיותיהן ובראיות של ב"ש עומדין על בורין של דבר ומכוונין אליבא דהלכתא כו' יעו"ש כי בירור אמתת הדעת לא יוכל לבא אך מתוך הוויכוח של הניגוד וכמש"כ הגאון רי"ש ז"ל שם בהגהותיו בשם הרמב"ם ז"ל בטעמא דכולו זכאי חייב יעו"ש והוא הנרצה לדעתי באמרם ז"ל ב"ק צ"ב ועזר מצריו תהיה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, כלומר כי עזר זה בא מסבת צריו אשר מתווכח עמהם וע"י הוויכוח בוא יבוא לנקודת האמת ועי"ז אשר בי"ה היו שונין ומתבונין גם בדברי ב"ש בטעמי חריפתם והיו מתונים בעיונם באו לקו המשוה לכח הב"ש דמחדדי טפי וכדאמרי' בשלהי הוריות חריף ומקשה מתון ומסיק ופירש"י ז"ל לא הוה חריף כל כך אלא מתוך שהוא שוהה ומעיין יפה יפה מסיק אליבא דהלכתא הי מינייהו עדיף וסלקא בתיקו. וכיון שבכח כל זה אשר ב"ה היו מתבוננים היטב גם בדעת הניגוד והיו מתונים ונוחין להקדים עוד דברי ב״ש, היו שווים לכח הב"ש דמחדדי טפי. שוב הדרינן לכללא דאחרי רבים להטות וזכו לקבוע הלכה כמותן. אמנם אלמלי זאת היה מקום לאמור דמחדדי טפי שהיא רוב בנין מכריע את רוב מנין ונתיישב תמיהתי על גוף הראיה, ודיוק הנ"ל וכמובן וא"ש.

והנה ט"ו שבאב ובשבט המה בגזירה שוה עם התחדשות בריאת העולם שבמחשבה ומעשה דניסן ותשרי כאשר ביאר בארוכה הבני יששכר ז"ל במאמרי לחמשה עשר באב יעו"ש ובמעשה שבניסן עולם חסד יבנה שהוא שורש ודרך שיטת ב"ה (כאשר ביארתי באריכות בס"ד בשירת דבורה שם לקשר כמה וכמה פלוגתא דב"ש וב"ה דאזדי לשיטתם ושורשם) לזאת ר"ה בחמשה עשר בשבט אשר מהיום מאיר ובא זריחת הבריאה מניסן, ביסוד הטוב וחסד אשר הבורא ית"ש הגומל חסדים טובים יאמר יהי אור, ותחיל שנה וברכותיה לכל בית ישראל ולנו ולזרעינו בכללם, ברכת האילן עם הפירות לטוב לנו ולבנינו כל הימים.

ובזה אחתום חותנך המוקירך באהבה

רבה ואהבת עולם חיים מרדכי

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה