באר חיים מרדכי חלק ג· רבי חיים מרדכי רולר
חלק אורח חיים · סימן ו
להרב המופלג בתו"י כו' מו"ה פסח ליב שווארץ נ"י שטעפאנעשט
פתח דברי כת"ה יאירו בשמחה של מצוה, בכיצד מרקדין לפני הכלה דפליגי בזה ב"ש וב"ה בכתובות י"ז וב"ה אומרים כלה נאה וחסירה כי לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות והאריך בדיוקים וגם הבדיל בין מלת יפה לנאה כי נאה מציין לנאה במעלות ומדות עכת"ד. יעיין כ"ת במהרש"א ז"ל בח"א ובהגהות יעב״ץ והרש"ש ז"ל שם ויראה ישוב לדיוקיו. גם בספר באר יצחק עם שירת דבורה בביאורי להפטרת שבת חנוכה ר"ה ויראיני את יהושע הכהן הגדול וגו' הארכתי בזה בעזהש"י. והראיתי כי הרבה דברים דפליגי ב"ש וב"ה סובבים והולכים למקום אחד לשיטתם בשורשם. כ"ת יעיין שם ובעין חכמתו יבין וישכיל את כל הדברים הנאמרים שם בפנימיות ונגלה כאחד משולבים וימצא גם ישוב לדיוקו – וביארו במלת נאה הלא כתוב הוא גם בפרישה אה"ע סי' ס״ב וז"ל. ולומר שהיא נאה וחסידה ואפי' אינה נאה ואע"ג דכתיב מדבר שקר תרחק נוכל לומר כוונתו שהיא נאה במעשיה ע"כ הובא גם בב"ש שם – אולם מה שרצה כ"ת להעמיס זאת הכוונה גם בדברי רע"ק בשלהי גיטין והוסיף עוד לבאר לשון ב״ש וב"ה בדרך מליצה הוא רק בדרך דרוש נאה. אבל באמת אין לו מקום כלל כי לדבריו כמעט שאין כאן פלוגתא בין ב"ש וב"ה ואך חילוק לשונות ביניהם אשר אתפלא על כ"ת גם בדרך דרוש איך יעלה על הדעת לאמור כן וגם בדעת רע"ק אין לזוז אפילו זוז כ״ש מפשטות הסוגיא דלרע"ק אפילו מצא אחרת נאה הימנה מותר לגרשה וכדאמרי' שם כי שנא שלח ר' יהודא אומר אם שנאתה ופירש"י ז"ל שהוא כרע"ק יעיון שו"ת מהר"ם מלובלין ז"ל סי' קכ"ג. ולב"ה אך בהקדיחה תבשילה וגם עשתה זאת בפשיעה להכעיס את בעלה אשר זה פשוט ומבואר בסוגיא, ובטוש"ע אה"ע סי' קי"ט סעי' ג ובמש"כ שם הב"ח ט"ז ח"מ וב"ש סק"ד ובפר"ח שם יעו"ש ויעיון בפלפולי בספרי חידושי בן יאיר לגיטין שם והדברים פשוטים ומבוארים.
ומה שעמד כ"ת עמש"כ בספרי חידושי בן יאיר לברכות כ"ח ע"ב בזה"ל. אלמלא הוא חי ואני מת יכול החי להכחיש את המת בספרי שנכתב החי הוא טה"ד ונתקן בלוח התיקון שם ועכשיו שאני חי כו' ופירש"י ז"ל ע״כ צריך אני להודות שאמרתי לו רשות משמע דאם היה יכול להכחיש היה מכחיש וטעמא בעי שהתנא אלקי ר"י יאמר כן. וי"ל דיען גם לדידיה דת"ע רשות אין לבטלה בחנם והמתפלל מצוה בידו, וראה כי עי"ז יבוא לידי מחלוקת עם ר"ג כאשר היה בדין היה שרי לשנות דמותר לשנות מפני השלום. ויעיון פירש"י ז"ל בבכורות ל"ו שפי' בע"א יעו"ש ובתוס' עכ"ל שבספרי. וע"ז דייק כת״ה בזה"ל. ואני בער ולא אדע מי הכריח למעכ"ת להביא פירש"י הרי אמר בפירוש שהיה יכול להכחיש את המת כו'. ונוראות נפלאתי על מעכ"ת שהציג קושיתו על סוף המעשה ע"י דיוק שאם היה מת היה יכול להכחיש ולא הקשה על תחלת המעשה שאמר ר"ג לחכמים כלום יש אדם שחולק בדבר זה, א"ל ר"י לאו הרי שכיחש בפה מלא. ועל קושיא זו לא הועיל בתירוצו הנ"ל כמו שאבאר כו' עכ"ל. ידע כת"ה כי הציון על פירש"י ז"ל היא בכוונה מיוחדת, כי היפ"ד בח"ש בסופו בדרשתו על זאת האגדה בד"ה אמר לו ר"י אלמלי אני חי כו' דייק ג"כ הכי וז"ל וצריך להבין, כי ח"ו לומר על ר"י שיכחיש בדבריו. ואם היה רוצה להכחישו גם עכשיו היה יכול להכחיש, כפי מה דקיי"ל עד מפי עד כו'. הרי שגם אותו גאון רשכבה"ג ז"ל לא העמיד דיוק זה אך הכא. וסובב והולך בזה לשיטתו שביאר שם דברי ר"י בתחלת המעשה באמרו לאו, כי נאמר באמת אם כוונת השואל היה להלכה ולמעשה יעו"ש בנעימת דבריו הקדושים והחריפים אשר בדרך זה יישב גם האי דיוקא. אולם ביאורו בדברי ר"י במה שאמר ועכשיו כו' וישובו יש לו מקום אך בלישנא דתלמודא. אולם בלשון רש"י ז"ל שכ' על כרחי אני צריך להודות שאמרתי לו רשות אין מקום לדבריו, כמבואר להמעיין בדבריו הנעימים. ולזאת בכוונה מיוחדת השכלתי את קולמסי ולמען שלא להאריך לא ביארתי שם טעמי שהעמדתי האי דיוקא אך על פירש"י ז"ל – וציינתי גם לבכורות ל"ו ולתוס' אשר גם שם פי' כפירש"י ז"ל כאן. ושם אין מקום לישוב היפ"ד וכמובן. וא"ש.
ואשר חידש כ"ת לאמור. דהא דמותר לשנות מפני השלום היינו דווקא בדבר דלא עבידא לגלויי כביבמות ס"ה ע"ב שאמרו אחי יוסף אביך צוה כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו' ועל יסוד זה בנה פירושו אין לזה מקום כלל, וממקומו הוא מוכרע מיבמות שם דר"נ אמר כי מצוה שנאמר ויאמר שמואל איך אלך וגו' אשר שם היה עיקר הליכתו – כמש"כ המהרש"א ומפרשים ז"ל למשוח את דוד, ומשיחת מלכות בית דוד הלא נתגלה ובשרה הלא היא ידעה שאמרה ואדוני זקן – והמג"א ז"ל בסי' קנ"ו בשם ס"ח סי' תכ"ו אך לחלק יצא בין עבר להבא, אבל לא בזה יעו"ש בפמ"ג ובמס' ב״מ כ"ג הני תלת מילי עבידי רבנן דמשני במילייהו יש בהם גם דברים דעבידי לגלויי ובתוס' ושט"מ שם דהני ג"כ מפני דרכי שלום. וברי"ף ז"ל שם דלא חשיב גם דמותר לשנות כו' דמצוה הוא יעו"ש. וברמב"ם ז"ל פי"ד מה"ג ובחו"מ סי' רס"ב דבחדא מחתא מחתינהו. מזה כמבואר הוא להלכה דגם בדבר דעבידא לגלויי מותר לשנות מפני השלום ומראש צורים אראנו אהרן הכהן רבן של אוהבי שלום ורודפי שלום דרכו בקודש הלא ידוע ומבואר באבות דר"נ פי"ב אוהב שלום כו'. וכן שני ב"א שעשו מריבה זא"ז הלך אהרן וישב אצל אחד מהם אמר לו ראה בני חברך מהו עושה מטרף את לבו כו' והולך אהרן ויושב אצל האחר כו' וכשנפגשו זה בזה גפפו ונשקו זה לזה אם כי לאחר שנתפייסו ידעו שניהם כי לא כן היה. הרי מבואר הלכה למעשה דגם במלתא דעבידא לגלויי מותר ומצוה לשנות מפני השלום. ואחתום בשלום. חיים מרדכי