באר חיים מרדכי חלק ג· רבי חיים מרדכי רולר
חלק אורח חיים · סימן ה
להרה"ג חו״ב כו' מו"ה יעקב משלם נינצבערג נ"י אבד"ק נוראהומארא בוקאווינא
קונטרסו היקר בשם עין יעקב על אבודרהם קבלתי. וטוב עין הוא בחריפות ובקיאות, ולאות אהבה כי קבעתי לי פנאי מה לעיין בו הנני בתשובה קצרה לדברים אחדים והוא.
באות א' כ' כת"ה טעם שנקרא קריאת שמע, ולענין נוסח הברכה דמקרא מגילה ולקרוא את ההלל, ובתפא"י בריש ברכות כ' דבמלת קרא יש ד' הוראות יעו"ש. ובתוס' אנשי שם. ולדעתי נ' עוד טעם לפירש"י ז"ל על ויקרא אל משה כי קריאה הוא לשון חבה ולזאת נקרא ק"ש להורות על החיוב בקיום המ"ע דק"ש בקריאה של חבה ומס"נ כסמוכין מה"ת, ואהבת את ה' א' בכל לבבך וגו', ועל הלל ומגילה גם שניהם אחז"ל בפ"ג דמגלה מ"ט כיון דחביבה, לזאת תקנו חז"ל בברכתם לשון קריאה של חבה.
באות ו' מש"כ הוא נחמד למראה בדרך הפלפול, ובנין יסודו שהוא על קושית התוס' דיבמות ד' ד"ה דכ' יעיון בספרי חידושי בן יאיר על ש"ס מש"כ שם בזה הנוגע לפלפוליו. ויש להעיר עוד למש"כ הפ"י ז"ל בחי' לקידושין ל"ד דפלוגתא דר"ש ורבנן תליא בהא דר"ש ס"ל ציצית חובת גברא ורבנן ס"ל חובת מנא ובספרי שם בקידושין הבאתי סמוכין לדבריו יעו"ש. וכיון דקיי"ל ציצית חובת גברא מטעמים המבוארים בראשונים הלא ממילא קאים גם בזה הלכתא כר"ש – אולם בעיקר קושיתו אשר כ' כ"ת, ובאמת נפלא הדבר דמאחר דרבנן פליגי עלי' דר"ש הא קיי"ל יחיד ורבים ה' כרבים אין כאן שום פליאה להכלל הידוע כי סתמא דגמ' והכרעת אמוראי בתראי תכריע בכ"מ גם בקביעת הלכה כדיעה יחידאה יעיון כ"מ פ"ו מה' ביאת המקדש דלטעמו בפסק הרמב"ם ז"ל, כר"י נגד ראב"י ור"י מכח דמסתבר טעמיה דחד, יש כח גם בפוסקים ע"י סברא זו לפסוק כחד נגד כללים הקבועים. אך ע"ז פקפקתי בעניי בספרי שם בחי' לבכורות ל"ט ד"ה ואם כנים אבל להגמ' פשיטא דיש כח להכריע נגד הכלל וכמש"כ שם בשם הרשב"א ריטב"א ור"ן ז"ל, והוא מבואר בכמ"ד בש"ס ופוסקים וכיון דהתוס' בברכות י"ד שבת כ"ה והרא"ש ז"ל בה' ציצית שהביא כ"ת, וכ"כ בתוס' ר"י החסיד והרא"ש ז"ל בברכות שם ובחי' הריטב"א ז"ל בשבת שם והאשכול בה' ציצית סי' ליד ועוד כמה ראשונים ז"ל שכ' להוכיח מכמה סתמי דגמ' כר"ש, וגם ריב"ק וסתמי דברייתות דאזדי אליביה דר"ש אשר גם רבים עמו, אין כאן מקום כלל לקושיא שנצטרך בדרך הפלפול ליישב, ואין לנו אלא האמת הפשוט המבואר בדברי הראשונים ז"ל אשר מפיהם אנו חיין.
באות י' מש"כ כת"ה בביאור המשנה דספ"ק דברכות מזכירין יצי"מ בלילות כו' יש לפקפק מלבד מה דקרא זה דלמען תהיה תורת ד' בפיך הוציאו חז"ל בשבת כ"ח ק"ח להדרשה למן המותר בפיך הלא העולה מפלפול כת"ה הוא, דעיקר חיובא דהזכרת יצי"מ לראב"ע בז' וחכמיה יוצא מקרא דלמען תהיה תורת ה' בפיך א"כ העיקר חסר מהספר ולא רמיזא כלל במשנתינו ובגמ' מכל זאת דבריו בביאור המשנה וליישב בזה הרבה דיוקים המה מפולפלים ומחודדים ובהשכל ודעת נאמרים. ובקראי דבריו באמרו גם צ"ב לשון מזכירין דנקט בזה. דזה לא משמע לשון חיוב כמ״ש, הט"ז בסי' תר"ד סק"א על לשון מתענין דמשמע דמנהג העולם קאמר, עלה על לבי לפרש משנתינו בפשיטות וליישב קושית העולם בקביעת ה' כב"ז נגד דעת חכמים הרבים, אשר לישובים הרבים שנאמרו בזה נאמר עוד. להידוע דמנהג עוקר הלכה דיחיד ורבים ה' כרבים וכמש"כ המג"א ז"ל בסי' תר"ץ ס"ק כ"ב יעו"ש. כי בכח המנהג דוותיקין של הרבים נעשה דעת היחיד כרבים, והמנהג הזה כאשר אנו נוהגין באמירת פ' ויאמר בלילה להתחיל ולגמור למען להזכיר יצי"מ בלילות וכדאמרי' בברכות י"ד ע"ב נתפשט בימי ראב"ע בכח דרשת ב״ז ברבים וזה מזכירין יצי"מ בלילות אשר פתח דברי משנתינו להעיד על המנהג שנוהגין להזכיר יצי"מ גם בלילות. אראב"ע הרי אני כו' ולא זכיתי שתאמר – בפרשת ויאמר ולזאת לא אמר שתזכר כאמרם ז"ל לשון נופל על לשון אשר לשון שתאמר נופל על לשון ויאמר – יצי"מ עלילות כלומר שתוקבע המנהג כן עד שדרשה ב״ז ברבים וזכה שנתקבלו דבריו ונתפשט כן המנהג בעולם, שנ' למען תזכור את יום צאתך מאמ״צ כל ימי חייך, ימי חייך הימים אם כי ימי חייך בכל מקום כולל גם הלילות וכמש"כ כת"ה והביא לזה מכמ"ק. י"ל דהכא שאני כיון דבהאי קרא כתיב ברישא למען תזכור את יום צאתך מאמ"צ יום דייקא ולכ"ע גם לר"י גאולה מעלייתא לא הוי אלא מצפרא כדאיתא בברכות ד' גם ימי חייך בהאי קרא יהיה נדרש על יום שלפניו ותתפרש דווקא על הימים לזאת נאמר כל ימי חייך אשר האי כל גלויא מלתא על ימי חייך – ואלמלי דברי הפמ"ג בפת"ר לה' ק"ש סי' ד' והמנח"ח סי' כ"א שהביא גם כ"ת הייתי אומר כמש"כ הפמ"ג בפתיחתו לטרפות שכך נאמרה הללמ"מ דמה שנאמר בקרא כל טרפה לא תאכלו כולל גם שאר טרפות ולוקין עליהם. כן גם הכא מלת כל בא להורות ביאור הקרא דימי חייך מבלי להוציאו מפשוטו אשר גם לילות בכלל ימי חייך והוא אשר בלשון חכמים נאמר להביא לימות המשיח שעמד בזה בתוס' רע"ק ז"ל יעו"ש. כי דרשתם הוא אך מריבויא דכל להביא ימות המשיח ולזאת אך חכמים יגידו לשון זה. אמנם ב״ז דייק לאמור אך כל ימי חייך הלילות ולא לשון להביא להורות כי לא אתיא מריבויא. אך מעצם הקרא דימי חייך ולפי"ז גם חיובא דיצי"מ שבלילות דינו כמבואר בקרא ולא כדבר דאתיא אך מריבויא דנ"מ לכמ"ד וכמש"כ הפמ"ג בפת"כ שם. ובספרי חב"י בחי' פסחים נ"ה יעו"ש דהכא. כי מתפרש כמו בכ"מ אשר גם הלילות בכלל רמי חייך. ואם כנים אנחנו בזה הלא תתיישב דיוקים רבים במשנה והטעם אשר כב"ז הוקבע ההלכה. ויען כי בביאור משנתינו כבר האריכו מפרשי הש"ס ומפרשי האגדה וגם בשו"ת ופוסקים והדברים ארוכים ועתיקים, לזאת קצרתי, וגם זה כ' הנלע"ד לפום רהיטא. חיים מרדכי