באר חיים מרדכי חלק ג· רבי חיים מרדכי רולר
חלק אבן העזר · סימן נט
לחתני אהובי בלבי המוכתר בחסידות תורה ויראה. איש תבונה כו' מו"ה אברהם צוויבעל שליט"א. שאץ באקאווינא.
אשר שאלתני ליישב לך בהא דאמרינן בפ"ב דר"ה. ראש ב"ד אומר מקודש כו' ויליף לה הגמ' מן וידבר משה את מועדי ה'. הלא מזה הקרא דרשי' בשלהי מגלה, כי משה רבינו תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בענינו של יום כו'. ואיך מקרא אחד יוצא לשני דרשות. שאלתך שאלת חכם וכיונת לדעת הגאון טורי אבן שהקשה כן ולמען להאריך עמך בני יקירי, הדבור של חבה בחבת תוה"ק, אבאר לך כל הסוגיא בעזהש"י
בראש השנה (כ"ד ע"א) ראש ב"ד אומר מקודש, וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש כו'. במשנה ובגמרא כל הסוגיא ועשרה דיוקים המה בשקל הקדש. א הטעם דלראש ב"ד די באמירת פ"א מקודש, והעם מקודש מקודש פי שנים. (ובקדושת לוי ז"ל על פרשת שקלים. ובסוף הלקוטים כ' ליישב זה יעיון שם בנעימת אמרי קודש). ב). בפי' אא"ז רש"י ז"ל ציין. אך ראש ב"ד אומר מקודש כו'. ובגליון הש"ס נרשם כי הוא מיותר אשר בלשון צדיק שהיא ככסף נבחר של רבינו רש"י ז"ל בוודאי יש להעמיס בזה כוונה מיוחדת. ג). בגמ' ראש ב"ד וכו'. מנה"מ ארחב"ר גמדא אריב"ש אמר רבי א"ק וידבר משה את מועדי ה' מכאן שראב"ד אומר מקודש. הקשה הטורי אבן דהלא קרא זה איצטרך לדרשה דשלהי מגלה וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל וכו'. ת"ר משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בעניני של יום הלכות פסח בפסח וכו'. ד). וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש. מנלן אר"פ א"ק אשר תקראו אותם קרי ביה אתם. והקשה הט"א דהכא דריש ר"פ דהאי אתם אכל העם קאי ולקמן בס"פ דריש מג"פ אתם דאפי' שוגגים מזידים ומוטעים אתא ואב"ד קאי הני תלתא אתם יעו"ש. ה). רנב"י אמר אלה הם מועדי הם יאמרו מועדי, טעמא בעי. דר"פ יליף מאתם, ורנב"י מאלה וגוי. ועוד יש מהדיוק קצת בלישנא דגמ'. מקודש מקודש תרי זימני למה לי. דכתיב מקראי קודש. למה מקודם נאמר מנה"מ. מנלן, וכאן למה לי (פי' הפשוט הוא דל"ל תרי זימני מקודש אמנם כיון דיליף גם זה מקרא שייך לישנא דמנלן) ושינוי הלשון בעי הסבר. ו). אר"י אמר שמואל. ה' כר' אלעזר בר צדוק, הטעם דפסק כיחידאה ולא כחכמים הרבים ויצא זה מהכלל דיחיד ורבים ה' כרבים. זא. בפי' הרמב"ם ורע"ב ז"ל שכ' בטעמא דר"א ב"צ. כי אין חייבין בקידוש החודש, על כל פנים. שנאמר וקדשתם את שנת החמישים שנה. שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים ענינו שאין קידש החודש חובה. והלכה כראב"צ, תמה בהגהות רש"ש. דהלא כן ס"ל אך לראב"ש בגמי דבין כך ובין כך א"מ אותו, אבל ראב"צ ע"כ ס"ל דמצוה לקדש חדשים, רק דבשל"ב כבר קדשוהו שמים, ובהגהות חשק שלמה כ' ליישב זה, ולדבריו מה"ת לכ"ע א"צ לקדש, אך בזמנו בעי קידוש מדרבנן משום חיזוק יעו"ש, אשר דבר כזה, בוודאי לקחו הרמב"ם ורע"ב ז"ל מסוגיא דתלמודא. ומנין ח.) בגמ' תניא פלימו אומר בזמנו אין מקדשין אותו, שלא בזמנו מקדשין אותו, ראב"ש אומר בין כך ובין כך אין מקדשין אותו, שנאמר וקדשתם את שנת החמשים, שנים אתה מקדש, ואי אתה מקדש חדשים, א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר' אלעזר ב"ר צדוק לפרש המשך הדברים, כי דברי פלימו, המה כהקדמה וטעמא להא דהלכה כראב״צ ט) בירושלמי כאן סוף ה' ה', ר' בא בשם ר' זבדא בשם רב טעמא דראב"צ כיון שב"ד של מעלן רואין שאין ב"ד שלמטן מקדשין אותו, הן מקדשין אותו, ודקדק היפה עינים בלשון הירושלמי, ויש להבין מה חידש עמ"ש במתני' ואולי משמיע, דב"ד שלמעלה ממתינין קצת עכ"ל. תירוצו ופירושו דממתינין קצת צריך הסבר. י.) בלשון הירושלמי הן מקדשין אותו ופי' קרבן העדה את יום ל"א מיד בתחלת הלילה, הלא אין מקדשין בלילה כבפ"ק דסנהדרין, ועמד בזה בהגהות הרש"ש ז"ל יעו"ש.
והנלע"ד בישוב כל זה בס"ד, דהנה לקושית הב"י וב"ח ז"ל באו"ח סי' תכ"ט, בהא דבפ"ק דפסחים אמרי' שואלין ודורשין כו' שלשים יום, ובשלהי מגילה משה תיקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בענינו של יום כו' יישבתי (ככתוב לעיל בסי' י"ג) כי העיקר של שלשים יום נאמר לראש העם, ולכל אחד מישראל לפחות ה' חג בחג, ולפ"ז עיקר הלימוד דשלהי מגלה הוא מן וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל דייקא לכל אחד ואחד מישראל. אמנם וידבר משה בעצמו, א"א לכלול בדרוש זה, כי אליו עיקר הזמן עוד משלשים יום קודם לחג, ובכן נשאר זה לדרוש וידבר משה' את מועדי ה' להא דראש ב"ד אומר מקודש, ומיושב דיוקך חתני יקירי שהיא דיוק ג'.
ובמשנה דרפפ"ג, ולא הספיקו לומר מקודש כו', כ' הטורי אבן וז"ל. נ"ל הא דלא תנן מקודש מקודש ב' פעמים, כדתני מציעתא וסיפא, ה"ט דתנן בפ"ב, ראש ב"ד אומר מקודש, וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש ונ"ל בג"מ מדכתיב מקראי קודש מש"ה ברישא דתני ה"ז מעובר הואיל ולא הספיק לומר ביום מקודש, אינו מעכב לקידוש, אלא אמירת ראב"ד בלבד שאומר מקודש פעם אחת ואמירת כל העם שעונים אחריו מקודש בפ' אינו מעכב שהרי גמ"ד כו' באמירת מקודש שאמר ראב"ד נגמר הדין ולא תליא באמירת העם, דלא שייך אמירת העם לגמ"ד, ואין אמירתם אלא גזה"כ בלבד כו' כו' עכ"ל יעו"ש, אם כי בהגהות הרש"ש ז"ל העיר בזה מלשון הגמ' כ"ה ע"ב ומקודש מקודש כגמ"ד, דנאמר ב"פ, דמשמע דקאי גם על העם, אמנם יש סעד לדברי הט"א מלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' קה"ח ה' ח', ואפילו ראוהו ב"ד וכל ישראל, ולא אמרו ב"ד מקודש כו', שהוסיף על לשון המשנה מלת ב״ד לאשמעוי' דהעיקר תלוי אך באמירתם, וכמש"כ הטורי אבן, והוא הנרמז גם בלשון צדיק רש"י ז"ל בציונו ראש ב"ד אומר מקודש כלומר דעיקר קידוש החודש, תלוי באמירת מקודש של הראש ב"ד, וכו' שהיא עניית העם מקודש מקודש אחריו, אך למצוה מגזה"כ, אבל לא לעיכובא, ובאמירת מקודש שאומר ראב"ד, נתקדש החודש – ונראה דזה דווקא לילפותא דרב פפא דנלמד מן הקרא, ואמרת אליהם מועדי ה' אשר תקראו אותם, אשר קדום מועדי ה', לאשר תקראו אותם הלא יתפרש הקרא, ואמרת אליהם מועדי ה' המה, עוד בראשית תיכף לאחר אמירת מקודש של הראב"ד, הנלמד מידבר משה, ולמצוה אשר תקראו אותם גם אתם מקראי קודש, לאמור לכתחלה למצוה מקודש מקודש אמנם לרנב"י דיליף מן אלה הם מועדי הם יאמרו מועדי, אשר הם קדום למועדי פשטות דרשת הקרא מורה דדווקא לאחר שיאמרו גם הם מועדי באמירת מקודש מקודש אז ואך אז המה יהיו מועדי, ונ"מ רבתי להלכה בין הילפותות, ולהלכה קיי"ל כר"פ נגד רנב"י (יעיון תוס' ע"ז נ"ט ע"ב ד"ה אמר ר"פ וברא"ש ז"ל שם ס"ס י"ב) ונתיישב דיוק ב'. ה'. ונתברר להלכה כמש"כ הט"א כאשר מפורש יוצא מדיוק לשון הרמב״ם ז"ל.
והנה י"ל הטעם בעניית העם שני פעמים מקודש – אשר אמרת אתה אברהם אהובי כי העם על אמירת ראב"ד מקודש עונים שהמקודש מראב"ד הוא גם מאתנו מקודש. יפה אמרת בפירוש הפשוט וקרוב לאמת – למאי דאמרי' לקמן כ"ה אתם ג"פ. אתם אפי' שוגגין. אתם אפי' מזידין. אתם אפי' מוטעין. וברמב"ם ז"ל שם אתם אפי' מוטעין, שוגגין, אנוסין ובמפרש שם שכן הי' גירסתו בגמ' וכ"ה הגי' בת"כ הובא ביפה עינים יעוין בהגהות יעב"ץ ומהרצ"ח ז"ל. ויש לאחד הגירסאות ולפרש מזידים מסיבת אנוסים, שידעו כי לא כן האמת אך ע"י אונס הוכרחו לעשות כן ובכגון דא אשר לעם נראה כי הב"ד אומרים על שמאל ימין. וכמעשה שהיה לר' יהושע עם ר"ג. מכל זאת אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם. בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו, והוא שעונים העם ב"פ מקודש. בין כשמבינים העם שצריכין לקדש בין כשהב"ד הם בבחי' אתם אפי' שוגגין כו' העם עונים ג"כ מקודש. ולפ"ז ע"י הדרש של אתם אפי' שוגגים וכו' בא הדרש שעונים העם שני פעמים מקודש ומובן בזה דיוק לשון הגמ' מקודש מקודש תרי זימני למה לי. ושניהם הם כאחד משולבים וכמובן. ונתיישב דיוק א, ד.
לדעת החשק שלמה בהגהותיו דראב"צ דמתני' ס"ל ג"כ דמה"ת א"צ קידוש ואך מדרבנן וי"ל דגם חכמים מודים לזה. ולפ"ז פלוגתתם הוא רק בדרבנן אשר אמרי' בנדה ט'. כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק. וכמבואר בכללי הוראה ביו"ד רמ"ו דבדרבנן קיי"ל גם כיחיד נגד רבים ולזאת אחר שהביא הסוגיא הדרש דבין כך ובין כך אין מקדשין אותו, שנאמר וקדשתם את שנת הנ'. שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים (בדרך הצחות יש לרמז סמך להמנהג שאין מברכין את חודש תשרי וכמש"כ הגאון הלבוש בסי' תי"ז ובסי' תקפ"ו דכתיב בכסא ליום חגנו וזה שנים אתה מקדש בעת אשר אתה מקדש שנים תשרי ראשית השנה אי אתה מקדש חדשים. לברך בשבת שלפניו את החודש ויעוין ירושלמי פ"ה דסנהדרין ה"ג סמך להמנהג שמברכין החודש) אשר לדעת הרמב"ם ורע"ב ז"ל זה לכ"ע. והקידוש דבעי' הוא רק מדרבנן וכמש"כ החשק שלמה לזאת אר"י א"ש ה' כראב"צ כי בדרבנן נקטי' לפרקים גם כיחיד נגד רבים. ונאמר כי מרהיטת סדר לשון הסוגיא נקטו הרמב"ם ורע"ב ז"ל שיטתם. וגם למה שבאמת נראה דגם לרמב"ם ורע"ב ז"ל לחכמים מן התורה בעי' קידוש גם לחדשים לאחר שהביא הגמ' דראב"ש ס"ל דחדשים אין מקדשין אותו, וא"כ ראב"צ בשלא בזמנו לאו יחידאה הוא כי בזה בא לעמק השוה עם ראב"ש. לזאת אר"י א"ש ה' כראב"צ דמתני' ומיושב דיוקי ו'. ז'. ח'. וכמובן.
הלא נודע שיטת הסמ"ע בחו"מ סי' ה' כי צידד לאמור דבהדלקת נרות, לילה כיום יאיר לדון גם בתחלת דין. הש"ך שם ושבו"י כנס"י ועוד שהבאו בפת"ש שם כולם כאחד חלקו עליו והברכי יוסף שם האריך בזה לסייע ולסתור והביא גם מסוגיא זו שם בד"ה ועוד נ' קצת ראיה דלא כסמ"ע מהא דתנן התם ראוהו ב"ד. אמאי משהינין לקדש החודש, כיון דהדבר מסור לב"ד, אין לגזור שיבואו לקדשו בלילה בלא נרות, אלא וודאי כו' יעו"ש אם דלא קיי"ל כסמ"ע. מ"מ נוכל לאמור דבשמים אשר לילה כיום יאיר – אך דבלילה תושבע"פ וביום תושב"כ כאמרם ז"ל, אשר שניהם כאחד תורה אור ואין כאן מקום גזירה כלל, שמא יבוא לדון ולקדש גם בלא הדלקת נרות, לכ"ע רשאין לקדש גם בלילה, דוגמא לדבר בנין בית המקדש (אשר בפנימיות הדברים, המה משולבים, קידוש החודש, שיהיה אור הלבנה כאור החמה, היא בנין בית המקדש כמש"כ בכתבי האר"י ז"ל) אשר אמר אביי בשבועות ט"ו ע"ב, שאין בנין ביהמ"ק בלילה, שנאמר וביום הקים את המשכן, מ"מ בנין העתיד לבוא בידי שמים הוא גם בלילה וביו"ט וכמש"כ רש"י ז"ל לקמן ל' סוכה מ"א ותוס' בשבועות שם, כן נאמר דלמעלה בשמים מקדשין גם בלילה, יען כי לילה כיום יאיר באור שבעתים ומיושב דיוק י'.
חז"ל אמרו כי השי"ת אומר. שובו אלי ואשיבה אליכם שבתחילה יעשו ישראל תשובה ואח"כ ואשיבה אליכם וכנסת ישראל אומרים השיבנו ה' אליך ונשובה שבתחלה השיבנו, ואח"כ נעשה תשובה שלימה, וידוע הטעם אשר ישראל מונים ללבנה כי כנ"י נמשלים לה והוא שאמר רבי לר' חייא שלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים. ופירש"י ז"ל. נמשל כלבנה שנאמר בו כסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם ועד. וזה יש לרמז שלא בזמנו כאמרם ז"ל (ע"ז ט') שני אלפים ימות המשיח בעונותינו שרבו יצאו מהן מה שיצאו מהן והשי"ת יאמר ותושע לי ימינו. למעני ולמעני אעשה, ועל זה שנו חכמים בלשון המשנה כבר קדשוהו משמים, ושלא תאמר דכן הרצון לקדש בשמים, בא הירושלמי לבאר, כיון שב"ד שלמעלן רואין שאין ב"ד שלמטן מקדשין אותו, אז ואך אז הן מקדשין אותו וממתינין קצת כי יותר ניחא למעלה שיתקדש בראשית ע"י ב"ד שלמטה, בדרך שובו אלי ואשיבה אליכם, ומיושב דיוק ט' וא"ש בעזהש"י.
ואחתום באמרם ז"ל (ב"ב י') גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר (ישעי' נ"ו) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות (מש"כ בזה על הקרא רני ושמחי בת ציון להפטרת שבת חנוכה יעו"ש) ולפרש כי המקנה בהקדמתו (אות ו') כ' כי למאי דאר"י (יומא פ"ו) גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה, שנאמר הן ישלח איש את אשתו, והלכה מאתו, והיתה לאיש אחר וגו' עד ושוב אלי נאום ה', וקיי"ל דבדחיית עשה לל"ת בעי' בעדנא דמיעקר לאו מקיים עשה, א"כ איך ישיב אותנו קודם התשובה, דבעידן דמיעקר לאו עדיין לא נתקיים העשה, ולזאת אומר השי"ת שובו אלי עמר בתשובה ואח"כ ואשיבה אליכם יעו"ש. ואני בעניי אומר כי אין זה עומד עלי דרך בקשת כנ"י. השיבנו ה' אליך ונשובה. כי בעשה דגדול השלום דחמור ל"ב בעידנא (יעיון תוס' זבחים ל"ג ע"ב, וגם בעשה דרבים ל"ב בעידנא וכמש"כ ש"ל בשם ר"ת ז"ל ויעיון מג"א תמ"ו סק"ב, ובכגון דא, דכל ישראל תלוין בזאת הישועה. בוודאי הוי כעשה דרבים, וכמו שנתבאר בספרי חב"י בחי' לר"ה י"ג יעו"ש) ותשובה מאחד השלום, בין כנסת ישראל לאבינו שבשמים ית"ש. והוא שבא בפתיחה וחתימה של תפלת ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל, אשר עי"ז הוי כעשה דרבים, קומה ה' למנוחתך וגו' עד החתימה, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, אשר ע"י שתי אלה של עשה דרבים ושלום, ל"ב בעדנא דמיעקר לאו מקיים עשה ובכן הצדק עמנו, כי בראשית השיבנו ה' אליך ואח"כ נוכל לקיים ונשובה אליך באמת ובלב שלם, ונאמר ישעיה ל"ב) והיה מעשה הצדקה שלום, ולזאת גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, עוד קודם שיעשו ישראל תשובה, ולהתקדש מלמטה, ונאום ה' ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא (וצדקה וחסד לאברהם, וכנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, וכמו שביארתי לך חתני יקירי בספרי שו"ת ח"ב סי' ס' יעו"ש) להתקדש בקדושה של מעלה כי מצוה לשנות, הכלל של בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה, מפני גדול השלום. שהיא מעשה הצדקה אשר מרבה צדקה מרבה שלום (אבות פ"ב) ובכח זה. צדקה כנסת ישראל בבקשתה לאמור, השיבנו ה' אליך ונשובה – וזאת הברכה של והיה מעשה הצדקה שלום, וגדול כחה בברכה המשולשת של בני חיי, מזוני, בי, כאמרם ז"ל (נדה ל"א) בא זכר בעולם בא שלום בעולם, וכתיב ורב שלום בניך, ונאמר וראה בנים לבניך שלום על ישראל, ואריב"ל (ב"ב ט') כל הרגיל לעשות צדקה זוכה לבנים (יעיון בעיון יעקב שם) ומראש צורים אראנו, כי במצוות צדקה של הכנסת אורחים, אז נתבשר אברהם אבינו, כעת חיה ולשרה בן, ולאחר ההבטחה של כה יהיה זרעך, נאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, פי' החשיב אברהם, שבזכות הצדקה זכה לזה, חיי. כנאמר בריתו היתה אתו החיים והשלום, מזוני רוויחא כדכתיב. השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך אשר בשלש אלה אברכך. חתני יקירי עם ביתך ביחד וכאמרם ז״ל, דברי לב חותנך אוה"נ המצפה בכל יום למבשר טוב ומשמיע שלום מן חי החיים ואור הלבנה יהיה כאור שבעתים ושנהיה כלנו ביחד כל בית ישראל בארצות החיים. ובזה אחתום את שמי חיים מרדכי
סליק חלק אה"ע