אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק ג חלק אבן העזר › סימן נו

באר חיים מרדכי חלק ג· רבי חיים מרדכי רולר

חלק אבן העזר · סימן נו

סימן נה

להרה"ג ובקי טובא כו' מו"ה אלטר לנדא נ"י רב בסיווען.

מכתבו הגיעני והנה כת"ה תמה, בזה"ל. בירושלמי יבמות ראיתי חזות קשה בביאור פני משה שם שלהי פי"א שנדחק במאמרם אמו וודאי לא הספק עיין עליו ומ"ט לא צייר הספק בכשנתערב הוולדות, כדלעיל שם הג' וה"ד ובבלי דצ"ח וצ"ט א' עכ"ל. הלא קרבן העדה שם פי' כן שילדו במחבוא שתי נשים ונתערבו וולדותיהן והא דלא ניחא להפ"מ לפרש כן, מלבד מה די"ל דס"ל דבנתערבו כיון דבשעת הלידה, היתה אמו בוודאי, בזה גם ר"י מודה לרבנן, כי אפושי פלוגתא לא מפשינין, נראה עוד דלשון פשטות המאמר, דדריש ר"י אביו וודאי ולא הספק, אמו וודאי ולא הספק מורה דבחד גוונא נשנו וכן בתוספתא יבמותפי"ב, פלוגתא דר"י ורבנן, נשנית על ס' בן ט' לראשון וז' לאחרון אשר סתמא כמפורש, בהא דתניא ר"י פוטר גם בב"א, ג"כ על זה נאמר, לזאת הוכרח הפ"מ לפרש שלא כפי' הק"ע, וזה פשוט וברור.

ובדבר פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' יבום ובאה"ע קס"ט, דבחליצה גם במסירת מודעה, איני אלא חליצה פסולה ובגט איני גט כלל אשר הב"ש שם בס"ק נ"ד כ' ועיין הטעם בתשו' ריב"ש סי' תפ"ב והובא בכ"מ פ"ד, ובכ"מ שלפנינו איני וטעמא מאי, תשו' הריב"ש ז"ל איני עמדי, אך בספר אור תורה לדודו הגאון ז"ל ראיתי שהביא דברי הריב"ש ז"ל, דבגט אין בו ממש, יען דהוא מבטל שליחות הסופר והעדים, ועצם נתינת הגט, משא"כ בחליצה דאיני יכול לבטל עצם החליצה שתהיה כאלו לא נעשתה, אלא שלא מכוין להתירה לשוק א"כ תו הוי חליצה פסולה עכ"ל. ויש לחזק זה, מדינא דחליצה מוטעת (יבמות ק"ו כתובות ע"ד וטוש"ע שם) דקיי"ל דכשרה, אשר הסבירו הטעם הגהות מרדכי ריטב"א ופ"י ז"ל, יען דמעשה החליצה, כ"כ חזיק ואלים שאינו נעשה ע"י שליח, לזאת לא יוכל לבטלו בתנאי, הובא דבריהם בספרי חידושי בן יאיר בחי' לקידושין ס"א באות נ"ה יעו"ש באריכות אשר זה כעין טעם הריב"ש, אם כי לא דמי ממש, ולזאת התם החליצה כשרה, ובכאן אם שאינה בטלה, אמנם מדרבנן היא פסולה, אולם לדברי לשון הריב"ש שכ' דא"י לבטל עצם החליצה יש כעין סעד מאלו דברי הראשונים ז"ל וכמובן.

ומש"כ כ"ת עוד וז״ל. לא הבנתי תמיהת ר' יוסי שם בירושלמי ר"פ הערל וכי היכן מצינו. שהמילה צריכה כוונה עיי"ש, דלמא הגם דמסתמא מותר, מ"מ במתכוון לדבר אחר פסולה, וכעין זה בבבלי ריש זבחים, ועתר"י ברכות גבי נקט כסא דשכרא כו' ע"כ. יפה העיר וכן בבבלי ע"ז כ"ז ע"א סוגיא זו ואר"י וכי היכן מצינו מילה מן התורה לשמה, בהגהות גליון מהרש"א ז"ל ציין להעיר ע"ז מעירובין י"ג ע"א התם דמנתקה כו' יעו"ש כדיוקו, ולענ"ד י"ל בפשיטות כי נודע מש"כ הר"ן בפ"ג דר"ה בשם הרא"ה ז"ל, דלמ"ד מצוות אצ"כ אפילו עומד וצווח שאינו רוצה לצאת אפ"ה יוצא בע"כ, והט"א שם בר"ה כ"ח הרחיב הדבור לחזק זאת השיטה, אם כי אנן קיי"ל כדעת חכמי הצרפתים, דגם אם מצאצ"כ מ"מ אם כוון שלא לצאת לא יצא, וכמבואר בב"י ז"ל או"ח סי' תע"ה תפ"ט וש"ע שם, מ"מ לאחר דחזי' שיטת תר"י ז"ל לחלק בין מידי דאמירה לעשיה (בספרי חב"י לברכות י"ג כ' בזה יעו"ש) דבעשיה ל"ב כוונה, אם כי רבים חולקים בזה, שלא לאפושי פלוגתא כ"כ יש לנו מקום מורווח לאמור. דהיכי דהמעשה גדולה מאור אין חסרון גם בהיפוך הכוונה, ובכן במצוות מילה שהיא עשיה גדולה עד מאוד. אשר עליה אריב"ל נאמר עליך הורגנו כל היום (גטין נ"ז יעו"ש במהרש"א ז"ל בח"א, ובלשון חת"ס חיו"ד סי' רמ"ח, כי כמה סכנת נפשות איכא בשעת מילה יעו"ש ובספרי שו"ת ח"ב סי' ע') וישראל מסרו נפשייהו עלה (שבת ק"ל) והיא לעד ואות קיימת לעולם בגוף האדם. י"ל דכ"ע מודי בזה לשיטת הרא"ה ז"ל דגם אם מתכוון שלא לצאת יצא וא"ש וכמובן – וגדולה מזה קשיא דהלא ר"ש ס"ל בפסחים קי"ד דמצוות צ"כ וכבר עמדו בזה גאוני בתראי ותי' דשאני התם דכתיב המול ימול מ"מ, וא"כ גם לזה בהיפוך הכוונה שאני מטעמא דכתיב המול ימול מ"מ, ויעיון במלוא הרועים בכללא דמצ"כ באות ח'. ובנחל אשכול בה' מילה סי' מ' אות י"ט. וימצא עוד ישוב לדיוק זה.

ומה שדייק כת"ה בסוגיא דקידושין מ"ט ע"ב דבעי הש"ס מנ"ל לרבא דדברים שבלב אינם דברים הלא יש להוכיח ממה דאמרינן בשבועות כ"ו דבקדשים אמרינן דשב"ל הוי דברים ולא ילפי' משום דהוי שני כתובים הבאים כאחד והתוס' שם בקידושין ל"ה ד"ה אלא למ"ד כו' דשני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין הוי כמו מיעוטא דדווקא בהני הדין כן ולא באחריני גם לשיטת התוס' (כי לשיטת רש"י ז"ל שם ב' כתובים אך אין מלמדין אבל לא ילפינן מהם בעלמא להיפוך וכמש"כ מלוא הרועים בכללא דשני כתובים אות ט' יעו"ש) לק"מ. מלבד כי התוס' לשיטתם בקידושין ס"ה וכמ"ד. דאורחא דגמ' הוא דלא מיפשטא אלא ממשנה או מברייתא. אע"ג דמצי למיפשט מדברי אמוראי, ולזאת גם הכא ניחא להג"מ להוכיח דינא דרבא ממשניות, ולא מסוגיא דשבועות שהוא מימרות דאמוראים וגם אם נימי לחלק בכאן אשר לדברי האמוראים הלימוד הוא משני כתובים, מ"מ מעיקרא דדיוקא ליתא כי בכ"מ דרך הסוגיות לאמור הניחא למ"ד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למימר וכנאמר גם בשבועות שם. ואלמלא הוה מביא הגמרא בקידושין משם, יש מקום להשאלה דלמ"ד מלמדין מאי איכא למימר לזאת עדיפא מיניה הביא הסוגיא לדינא דרבא וזה פשוט ואמת. השי"ת יהיה בעזרתו לחיי מנוחה ושלום.

ואחתום בשלום. חיים מרדכי

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה