באר חיים מרדכי חלק ג· רבי חיים מרדכי רולר
חלק אבן העזר · סימן נה
לידיד נפשי השוקד על דלתי התודה יומם ולילה, וביראת ה' טהורה כו' מו"ה יהושע נח נלבר נ"י ניאמץ.
יבמות פ"ג ע"ב. א"ר חסדא לא לכל אר"א אדרוגינוס זכר מעליא הוא כו'. במוקדשין יקדש ומנלן דלא קדש דת"ר כו' ארנ"ב אף אנן נמי תנינא. ר"א אומר כו' לא קדושין ולא מקדשין. ואמר שמואל לא קדושין בתמורה ולא מקדשין כו'. יש לשאול בשתים הלא משפט קדומה למשנה על הברייתא. ולמה הובא כאן קודם מהברייתא. ועוד מימרא דשמואל למה איצטרך. ונראה כי בלא מימרא דשמואל לא היה יכיל לפשוט מגופא דמתניתן יען כי אנדרוגינוס הלא פי' הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' איסורי מזבח שאין לך מום גדול מהן. וזה כר' ישמעאל בס"פ אלו מומין. ובלח"מ שם כ' וז"ל:
אלא ודאי צריך לומר דבלא קרא ראוי למעטינהו כו' וקרא דטומטום ואנדרוגרס גבי בקר וכאן לא איצטרך לפ' מע"ג מזבח דבלא"ה פסולים היו אלא דלא לקדשו בתמורה כבע"מ וכדכתיבנא יעו"ש. וא"כ גם אם נימי דהוא זכר מעליא מ"מ לא קדיש יען שהוא בע"מ. לזאת הביא הג"מ פירושא דשמואל לא קדושין בתמורה כו' אשר זה חייל גם על בע"מ וכפירש"י ז"ל. ועכצ"ל יען דלאו זכר מעליא הוא ולפ"ז הלא עיקר הש"מ הוא מפירושא ומימרא דשמואל שהוא אמורא לזאת משפט קדימה להברייתא. ובזה יש ליישב מה שעמד שם הלח"מ בפסק הרמב"ם ז"ל דפ' כר"י דאנדרוגינוס הוא בע"מ גדול הלא חכמים פליגו עליו ולדבריי הלא מוכח מסוגיא זו כר"י וזה כלל גדול דכסתמא דתלמודא קיי"ל להלכה.
ושם צ"א ע"ב בפירש"י ז"ל. א"ל ולא שנינהו א"ל
ואשינויי לסמוך אם זה דוחק ומתרץ לדחוק התשובה. אנן ממילא שמעינן דלא אמרינן מאי הוה לה למיעבד אשר דברי רש"י רש"י ז"ל צריכין ביאור ולזאת הגיה הב"ח ז"ל במקום לדחוק התשובה לאמור לדחות התשובה. ובקצורי לא אבין. כי התשובה היא הקושיא של ת״ש והשינויא הלא המה לדחות הקושיא ולא התשובה. ולדעתי העניה יש לקיים גי' הישינה בלשון רש"י ז"ל לכללא הידוע דבסוגיא דיש כמה שינויים בגוונא חדא. מורה לדעת דדחיקא לתלמודא תירוץ זה. ולזאת קפריך עוד ועוד אולי יהיה תירוץ אחר אשר כן חזינן בזאת הסוגיא. תרי שינויי דאיבעי לה לאמתוני וארבעה דאיבעי לה לאקרויי גיטא. הלא בזה ידים מוכיחות איך לא היה ניחא להתלמודא אלו השינויים ולזאת באו כל אלו הת"ש. אולי יהיה ישוב אחר, כי הך שינויא נאמר ע"צ הדחק, והוא שפירש"י ז"ל לרמז בצחות לשונו הקדוש אם זה דוחק ומתרץ לדחוק התשובה, כלומר לדחוק א"ע בכל אלו התשובות, אנן ממילא שמעי' דלא אמרי' מאי הוה לה למיעבד פי' כיון דאלו השינויים נאמרו ע"צ הדחק, הלא קאים הלכתא כדעת כל אלו אמוראים דאמרו ת"ש, ת"ש, אשר כולם כאחד ס"ל דלא אמרי' מאי הוה לה למעבד וכ"ה בטוש״ע אה"ע סי' י"ז להלכה פשוטה וברורה.
שם קי"ז ע"א בתוס' ד"ה וחזרו ב"ה כו' וי"ל דב"ה לא חזרו בהם מטעם מדרש כתובה אלא מטעם ק״ו כו' הקושיא מבוארת דהלא כבר השיבו על ק"ו זה דאחין יוכיחו וכן הקשה בהגהות הג' ר' שמחה ז״ל. וי"ל כי על קושית ב"ש. התרתם ערוה חמורה ולא נתיר ממון הקל, הלא יש להשיב דשאני ממון למאי דקיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב וכן ע"י ס"ס אין מוציאין מיד המוחזק משא"כ בערוה דמתירין ע"י ס"ס. ויש להעמיס זאת בתשו' ב״ה. מצינו שאין האחין נכנסין לנחלה על פיו דרחמנא אמר עפ"י שני עדים דווקא להוציא ממון מיד המוחזק. אמנם התקפו כהן בסי' ק"כ העלה דבממון התלוי באיסור כיון דמתירין איסור זה ע"י ס"ס גם ממון התלוי בזה מוציאין. ובספרי חידושי בן יאיר בחי' לעירובין ז' ע"ב בררתי את זה באר היטב בס"ד והראיתי כי בפלוגתת הראשונים ז"ל הוא שנויה יעו"ש. ויש מקום לאמור דגם בכאן כיון שמספר כתובה נלמוד הוי כממון התלוי באיסור וכיון שמותרת שוב יש לה הכתובה, ולזאת לאחר תשובת ב"ש מספר כתובה שאם תנשא לאחר תטלי מה שכתוב ליכי אם כי ב"ה לא חזרו מטעם זה. אמנם עי"ז נתקיים תשובת ב״ש דאם התרתם כו' וכמובן להמתבונן בזה כי הוא נכון בסברא ברורה ואיש דברי רבותינו בעלי התוס' ז״ל.
כתובות ז' ע״ב. גמרא ברכת האירוסין מאי מברך רבין כו' ורבה כו' תרוייהו משמיה דר"י אמרי:
בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו כו' ע"י חופה וקידושין. ר"א כו' מסיים בה משמיה דר"י בא"י מקדש ישראל ע"י חיפה וקידושין מאן דלא חתים מידי דהוה אברכת פירות ואברכת מצוות ומאן דחתים מידי דהוה אקדושא. ופי' אא"ז רש"י ז"ל כיון דבלשון קדושא היא כקידוש היום חתמי' צריכין להבין סברת פלוגתתם דמר מדמי ליה לברכת פירות ומצוות ומר לקידושא. ונראה די"ל כי הרמב"ם ז"ל בספר המצוות מ' ס"ג כ' מ"ע לבעול בקידושין כו' והיא מצוות קידושין וכ"כ באבודרהם ה' ברכות קל"ה ע"א בשם הרמב"ן ז"ל בתשובה שהקידושין והחופה מצוות עשה ולפי"ז הברכה היא על מצוות הקידושין וזה טעמא מאן דלא חתים כי הוה כברכת המצות וכברכת הפירות בהשתוות דאיכא הנאת הגוף בהדי הנאת המצוה. אמנם הרא"ש ור"ן ז"ל כאן הובאו גם בב"י ז"ל סי' ל״ד האריכו לבאר דאין זה ברכת המצוה ממש אלא שתקנו לברך על קדושתן של ישראל שהקב"ה בחר בהם וקדשם בענין זיווג וכן שבת קודש זיווגו של תורה וישראל כאמרם ז"ל. ובזוה"ק (בשלח ס"ג ע"ב) ר"י אמר וכן נמי כנסת ישראל אקרי שבת בגין דאיהי בת זוגו ודא הוא כלה דכתיב ושמרתם את השבת כי קודש הוא לכם כו' יעו"ש. ונקראת כלה כבש"ס ב"ק ל"ב ולא רחוק הוא להעמיס זה בכוונת פנימיות לשון רש"י ז"ל כיון דבלשון קדושה היא כקידוש היום חתמי' וכמובן ומיושב דיוק התוס' ויעיון במהרש"א ז"ל בח"א והוא הטעם דמאן דחתים מידי דהוה אקדושא כלומר יען כי המה בקו המשוה של קדושת כנסת ישראל לאבינו שבשמים יתברך שמו ויתגדל ויתקדש.
שם קל"ט ע"ב. בפירש"י ז"ל. ד"ה היינו מתני' דאזלי גבי כל חד וחד ומצי מדחי לה כרבנן. והקשה הרש"ש בזה"ל. לכאורה לפיס"ד דר"י אתיא אפילו לאדמון דהא אמרינן לעיל בארבעה דאתו מכח חד מודה אדמון. ע"כ לק"מ דאם דרבא אמר הכי אבל במתניתן איני מבואר. וכיון דהג"מ קאמרה היינו מתני'. ובמשנה הלא נשנית אך שיטת אדמון ורבנן לזאת נקט רש"י ז"ל כרבנן. וגם נודע כי הדרך להזכיר בעל המאמר שאומר בפירוש. אם כי חבירו מודה לו ולשון צדיק אא"ז רש"י ז"ל מזוקק שבעתים.
נדרים כ"ג ע"ב. גמרא איבעיא להו פליגי רבנן עליה דראב"י או לא ואת"ל פליגי הלכתא כוותיה או לא כו'. יעיון תוס' ורא"ש ז"ל בישוב הקושיא דהלא בלא"ה קיי"ל משנת ראב"י קב, ונקי ובעיטור חלק שני אות ח' מחכמה האריך בזה הדבור יעו"ש. ובחי' רשב"א ור"ן ז"ל בשבועות מ"ב ובחי' ריטב"א ז״ל גיטין נ"א. ואני בעניי בספרי חידושי בן יאיר לבכורות ל"ט הארכתי בזה יעו"ש. ובכאן אולי י"ל עוד בישוב האי דיוקא יען דהלכה נאמרה בלישנא דצריכא תיקון וכדאמרי' חסורי מחסרא והכי קתני כו'. והאי כללא הלא נאמר אך היכי דמשנת ראב"י קב ונקי ולזאת קבעי הש"ס הכא אם הלכתא כוותיה ולפרושי דגם בזה הלכתא כראב"י כי לאחר התיקון היא בכללא דמשנת ראב"י קב ונקי.
גיטין כ״ו ע"ב. אמר רב ה' כר"א. קרי רב עליה דר"א טובינא דחכימי כו' יעוין תוס' רי"ד ז"ל שפי' וז"ל:
אר"ז כו' הלכתא כר"א. פי' אמרינן עידי מסירה כרתי. (והרב פי' ה' כר"א דגזר טופס אטו תורף וצריך שיכתוב כולו לשמה) קרי עליו דר"א כו' עכ"ל. אשר מפירושו סעד גדול למש"כ המראה פנים בירושלמי פ"ג ה"ב. ד"ה ה' כר"י בישוב פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' גירושין ה' ז' לחד גירסא דפ' כת"ק שהוא כעין פי' התוס' רי"ד ז"ל יעו"ש. אמנם באמת דחיקא טובא לפרש הכי דרב אמר ה' כר"א להאי תנא דמפרש רק לישנא דמתני' דת"ק דאתי כר"א וכמובן ולזאת באו כל הפוסקים ומפרשים קמאי ובאראי לעמק השוה לפרש ד"ה כר"א דאין לכתוב טופס מגזירה אטו תורף שהוא דעת הרי"ף ורמב"ן ורמ"ה ורשב"א ור"ן וטור סי' קל"א ועיטור בחלק ראשון מאמר ז' ח"א ואו"ז בה' גיטין בסי' תשי"ט תשכ"ב תש"ל יע"ש ורי"ו וכל הפוסקים (וגם ברמב"ם ז"ל למ"מ נ' כגי' הרי"ו ז"ל דגם הוא ס"ל הכי) והכי איפסקא בש"ע סי' קל"א (יעיון ג"פ סי' קכ"ג ס"ק י"ד ובסי' קכ"ד סק"ח לפסול גם בדעבד יע"ש) וכמבואר שם בב"ש סק"ב יעו"ש ובאחרונים וכ"ז פשוט.
שם נ' ע"א תוס' ד"ה כיחידאה כו' מ"מ מסתבר ליה לאוקמי מתני' אפילו כרבנן. זה כעין סעד לסברת הלח"מ בפ"א מה' נזירות הלכה י"ג דדרך הרמב"ם ז"ל לתן הטעם שהכל מודים בו אם דלפי הלכה א"צ לטעם זה יעו"ש.
שם ל"ו ע"א תוס' ד"ה אמימר כו' דקיי"ל כוותיה בדיני ולענין דינא איתשל לענין פרעון כתובה כו'. זה כסברת הרא"ש ז"ל בב״ק, פ' שור שנגח סי' ד' בפלוגתא דרב ושמואל יעו״ש. וברא"ש ז"ל בשלהי נדה. וביו"ד סי' קפ"ט.
קידושין מ"ט ע״א ת"ר ע"מ שאני קריינא כיון שקרא שלשה פסוקים בביהכ"נ. ר"י אומר עד שיקרא ויתרגם. ופירש בתוס' ר"ו הזקן ז"ל שיקרא כל התורה. והוא כשיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה"א יעוין בטור אה"ע סימן ל"ח ובדרישה שם סק"י. וצע"ק לדברי רבינו הב"י ז"ל שעל מש"כ הטור שם. אא"כ קורא ג' פסוקים בתרגום אונקלס. לא הביא כלל כי הרמב"ם ז"ל חולק בזה ובש"ע קבע בסתם כדעת הרמב"ם ז"ל ולא הביא כלל שיטת הטור – ונראה שהוציאו זה ממה דאר"י עד שיקרא ויתרגם ולא אמר עד שיתרגם בלחודא דאז היו סובב והולך על הת"ק שאמר ג' פסוקים להוסיף דבעי' עוד שיתרגם ומדקאמר עד שיקרא ויתרגם בשנים בא להוסיף לקרות כל התורה וגם לתרגם וזה שפי' ר"י הזקן ז"ל עד שיקרא כל התורה וכדאמרן.
שם ע"ב בפירש"י ז"ל חכמה. תורה. ודרך ארץ יעיון אבות דר"נ פכ"ח ובבנין יהושע שם מש"כ בזה. ובעיון יעקב כאן בפירש"י ז"ל ונ' עוד יען דלעיל פירש"י ז"ל דברי חכמה מילתא דתליא בסברא לזאת שמר לפרש כי החכמה בפנים אחרת נדרשת כאן שהיא תורה כי אווירא דא"י מחכי וגם ד"א אשר הפרנסה מצויה כי היא ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם כפשוטו וכדרשת חז"ל שאין לחם אלא תורה.
שם ס״ב ע"ב גר צדק שלשה כו' מי יימר דמזדקק לי' הני תלתא כו' ודקדק המקנה ז"ל דהול"ל מי יימר דמזדקקו לי' תלתא ומלת הני דקמוסיף הש"ס ל"ל יעו"ש מה שתי' בנועם פלפולו ולמה שפי' בתוס' ר"י הזקן ז"ל וז"ל והעיקר דהכי פירושא גבי גר צדק שצריך ג' שיודיעוהו מצות קלות וחמורות. מאן יימר שימצא ת"ח ראוים להודיע אבל גבי עבד הלקוח מישראל אע"ג דבעי ג' הואיל ואינן צריכין חכמים וודאי ימצא ובידו הוא שכל אדם ילך שם דמצוה קעביד כו' עכ"ל יעו"ש. אשר פירושא דהאי סבא קדישא מתבאר מסוגיא דשבת מ"ו דאמרי' נשאלין לנדרים של צורך השבת בשבת ואמאי לימא מי יימר דמזדקק לי' חכם התם אי לא מזדקק לי' חכם סגיא לי' בג' הדיוטות הכא מי יימר דמזדקק לי' חכם. אשר אם בנדרים דמצוה לאיתשולי עליהן כמבואר בנדרים:
נ"ט. וגם הוא לצורך שבת. מ"מ רק ג' הדיוטות דשכיח ונמצא אמרי' דבוודאי יזדקקו ליה. משא"כ חכם דאיני שכיח, ק"ו בגר דבעי' שלשה, אם דל"ב מומחין כמש"כ התוס' מ"מ ת״ח בעי', כמתבאר מסוגיא דיבמות מ"ו, (יעיון הגהות ר"צ חיות ז"ל בשבת שם) וגם איכא אמרם ז"ל לקמן ע"ד קשים גרים לישראל כו' בוודאי אמרי' מי יימר כו'. וזה דקדייק הש"ס מי יימר דמזדקקו לי' הני כלומר הני תלתא אשר הוא צריך ת"ח להודיעהו המצות לא נמצא כ"כ וכפי' ר"י הזקן ז"ל ומיושב דקדוק המקנה בפשיטות וכמובן. מוקירו ואוה"נ חיים מררכי