באר חיים מרדכי חלק ג· רבי חיים מרדכי רולר
חלק אבן העזר · סימן נב
להמצוין כתורה ויראה, איש חמודות כו' מו"ה דניאל שטערינפעלד נ"י טשערנאוויץ.
מכתבו הגיעני, ובו כתוב אלי כדברים האלו כאשר יקבל הדר"ג שליט"א ספר חדש בשם כתיב יושר דברי אמת, ושם מתיר להנשים לילך בגילוי ראש, ימחול הדר"ג שליט"א לעיין בהספר, ולילך נגד המחבר בחרב חדה כיד ה' הטובה עליו. הן מש"ס ופוסקים והן מספרי קבלה כידוע כו'. והיום נשלח לי זה הספר מהמחבר עתה זו תשובה ממעמקי הלב לכת"ה, כי ממש רעדה אחזתני ולבי נמס בקרבי כראות דברי שורש פורה ראש ולענה. המלאים רוח פקירה ומינות ולהתעטף עוד בצביעות לאמור שלום – תוה"ק שנקראת שלום – יהיה לי, כי בשרירות לבי אלך בה, בלבוש ת"ח וחסיד. לגלות פנים בתורה שלא כהלכה, בגימטריות וחסידות, ולבוא בשערים המצוינים להלכה, בדין מרומה, לעקור חלילה הלכה קבועה, הנאמרת בסתמא דתלמודא.
כתובות ע"ב ראשה פרוע דאורייתא הוא, דכתיב ופרע את ראש האשה, ותנא דבי ר' ישמעאל, אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש, דאורייתא קלתה שפיר דמי, דת יהודית אפי' קלתה נמי אסור, אשר מבואר לעין כל כי זאת ההלכה לא נשנית בפלוגתא דתנאי – ולא בסתירה מת"ק דמתני' סוטה ז' – דאל"כ אין כאן מקום קושיא כלל, כשנאמר דגם סתם דמתני' דכתובות ס"ל הכי, אלא פשוט דהוי קים להו לבעלי התלמוד, שאין בזה שום חולק. והיא הלכה ברורה, הנדרשת מקרא ומסירה בתושבע"פ משמים, ואיפסקא הכי ברי"ף רמב"ם רא"ש וטוש"ע ז"ל וכל הפוסקים קמאי ובתראי ז"ל.
ולא כאשר זה החובר חבר. שניכר מתוך כתבו וכזבו, כי דברי מינות אלה טמונים הם בלבו מכבר, ואולי היו רשומים אצלו גם בעט ברזל רק אחר המלחמה הנוראה, שבלבלה כל העולם. ועשתה בעו"ה שפרוריות ברוחניות בית ישראל. מצא ידו לספר מעשה לעורר לב העם ולהלבישו בהתעוררת, ולבוא במחתרת, בדברי הבאי וגניבת דעת, לשנות זאת ההלכה בפלוגתא, ולדרוש מעצמו טעמי תורה בזאת ההלכה, ולאט לאט עד אשר לבן הארמי (כאמרם ז"ל בילקוט וארא, שהיה מלובן ברשע ע"ד שנאמר כשלג ילבינו, כי הרמאות והרשע היה מעוטף עוד בלבוש לבנינות, כאשר אמר כי לא יעשה כן במקומינו וגו' שלא רצה לשנות המנהג) על הכלל כלו יצא לעקור את כולה כרוח החפשים שיאמרו כי עת כפי רוח העת כן יש לעשות לה' כי הפרו תורתך. המה פוקרים בתושב"כ ושבע"פ שהיא תורתך משמים כן גם הוא יאמר כי מנהג עוקר הלכה אשר אלמלי ראיתיו לא האמנתי כי יעוז איש להחטיא את הרבים ושירצה ח"ו להקל להם איסור חמור דאורייתא ולזלזל באיסורי דרבנן. ועוד תחת מסוה התורה. וכל לב משכיל ומאמין באמת לבבו יבין ובעיניו יראה כי בזה לא נאמר ענה לכסיל בדברי תורה. כי אין על מה להשיב כלל, וכל דבריו המה אך דברי הבל ומעשי תעתועים, והלכה פשוטה ומבוארת בש"ס ופוסקים, א"צ חיזוק, ואין טוענין למסית אחז"ל, וכבר נתגלה קלונו ברבים, בקוטרס בית ועד לחכמים – שנת תרפ"ו חוברת ט' – בהדפסת מחאה עזה, ממני ומהרה"ג מו"ה מרדכי אריה הלוי נ"י אבד"ק באנילא – הקרוב אל החלל במקום זה החובר חבר – ובשם ידי"נ הרב הגאון ומפורסם מופ"ה מו"ה שאול בראך שליט"א מקאששוי בהודעה לעין כל שהוא מין. גמור, והבור ריק מים זכים אין בו, רק נחשים מפטיו של נחש, אפיקורסות ומינות, לעוד נפשות נקיים בחרב הכפירה, עם מאמרים. ממים המרים והמאררים לדבר סרה על תורת א' חיים. שב"כ ושבע"פ שנתנה לנו כאחד משמים, והמה חיים וקיימים לעד ולנצח נצחים.
וזאת אשר אמר לב מרדכי בענין זה, בשירת דבורה, בביאורי להפטרת שבת שירה, וז"ל שם – בפלגות ראובן גדולים חקקי לב. למה ישבת בין המשפתים לשמוע שריקת עדרים לפלגות ראובן גדולים חקרי לב, גלעד בעבר הירדן שכן ודן למה יגור אניות אשר ישב לחוף ימים ועל מפרציו ישכון, זבולון עם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה – מלבד פשטות הכתובים הלא יש לרמז בהם, מלחמת היהודים נגד יצר לב האדם אשר רע מנעוריו, וע"ז אחז"ל (קידושין ל') בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין, אשר הנצחון במלחמת היצר הוא אך ע"י קיום ולימוד התורה, וכדאמר ר' לוי ב"ר חמא אמר רשב"ל, (ברכות ה') לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר שנאמר רגזו ואל תחטאו אם נצחו מוטב ואם לאו יפסיק בתורה, אם נצחו מוטב, ואם לאו יקרא ק״ש שנאמר על משכבכם, אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה, שנאמר ודומו סלה. ויש לפרש כי כל זה סובב והולך על עסק התורה, אך בחילוקי הדרגת הלימוד בראשית יעסוק בתורה, יעסוק דייקא. כמש"כ הט"ז באו"ח (סי' מז) בביאור הברכה לעסוק בדברי תורה. כי עסק מציין במשא ומתן ופלפול של תורה בדרך טורח ויגיעה. ואם לאו יקרא ק"ש. אשר מלבד קיום המצוה דק"ש ג"כ נחשב לתורה. וכדתנן (ברכות ט') הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה, והוא הנאמר במדרש הנעלם (פ' חי) אר"נ כל המוסר נפשו בהאי פסוקא – בק"ש נוחל ארבע מאות עולמות לעוה"ב, אמר רב יוסף והא תנן מאתים. אר"נ מאתים על התורה, ומאתים על שמסר עצמו בכל יום על קדושת שמו. כלומר כי בק"ש אור בכפלים, קיום המ"ע דתורה (לרשב"י במנחות צ"ט) וקיום המ"ע דק"ש במס"נ על קדושת שמו ית' פעמים באהבה בכל יום, ויהיה עסקו בתורה ביתר עוז במס"נ, ובקבלת עמ"ש ועול מצוות אשר כולם נרמזים בק"ש (ברכות י"ג י"ד), ואם לאו יזכור לו יום המיתה, כלומר ללמוד ע"ד אמרם ז״ל (ברכות ס"ג) אדם כי ימות באוהל, אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, אשר כל הרגשותיו יתבטלו, בעת לימוד תוה"ק אשר נתנה לנו ולזרעינו משמים, וכדאיתא גבי רבא (שבת פ"ח) דקא מעיין בשמעתא, ויתבא אצבפתא דידיה תותי כרעייא וקא מייץ בהו וקא מבען אצבפתויה דמא, ולא היה מרגיש כלל מתוך עיונו ודביקתו בכל לב ונפש באור התורה, אשר אז לב הלומד נכון בטוח (משלי י"א) כי תומת ישרים תנחם.
והנה פתח דברי רבינו הקדוש, יאירו בתורה שבע"פ בסייג לתורה, כי למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה חכמים יגידו זאת. כי איזהו חכם הרואה את הנולד (תמיד פ"ד) להבין אם כי יצה"ר בתחלה דומה לחוט של בוכיא. אמנם לבסוף הוא כעבותות העגלה (סוכה נ"ב) אולם לרשעים נדמה להם כחוט השערה (שם) מה זה. הלא איני אלא איסורא דרבנן סייג וכדומה, וגם לאיסורי דאורייתא אשר קילי בעיני העולם, המסית ומדיח יטעים לו לאמור האם תוכל לילך נגד רוח העת, אוי חוט השערה, אשר חז"ל תקנו בלשון נוסח הקידושין לאמור, הרי את מקודשת לי כו' כדת משה וישראל ופי' התוס' וראשונים ז"ל בשט"מ (כתובות ג') יען כי כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, לכן אומרים בשעת קידושין כדת משה וישראל יע"ש, ויש לרמז עוד בלשון חכמים, להא דתנינין בכתובות (ע"ב) העוברת על דת משה ויהודית כו', דת יהודית וצאת וראשה פרוע כו'. ובגמ' ראשה פרוע דאורייתא היא כו', דאורייתא קלתה שפיר דמי דת יהודית אפי' קלתה נמי אסור, וזה שאומרים לבת ישראל כי לאחר קנין קידושי האישות, חלה עליה חיוב התורה, לילך כדת משה מבלי לצאת ברה"ר בראשה פרוע שהיא דת משה, וגם בקלתה על ראשה, ובחצר שהוא מדרבנן (לדעת כמה פוסקים כמבואר בטוש"ע אה"ע סי' קט"ו יע״ש בב"ש ז״ל, הזוה"ק החמיר מאוד שלא יראה שום שער מאשה. והובא להלכה באו"ח סי' ע"ה במג"א ז"ל סק"ד יע"ש) ע"ז רומז מלת ״וישראל״ שהיא דת יהודית, כהילוך בנות ישראל הצנועות, אשר המה ובעליהם אבותיהם ובניהם. דבקים באמת באמונת תוה"ק שבכתב ושבע"פ משמים.
אמנם אוי אשר בעו"ה רבים ורבים, אשר עולם הפוך אצלם, הדרת פני ישראל סבא קדישא שהוא הזקן מעבירים, ועוד בתער אשר חמשה לאווי בתורת משה מבוארים ולדעת כמה פוסקים עוד יותר – בכל גילוח וגילוח עוברים ונשיהם הולכים פרוע ראש בשערות שבראשם, והיצה"ר דומה להם כחוט השערה, לאמור מה זה האיסור ומה טעם יש בה, אשר יסודי האמונה כי כל מצוות התורה, גם משפטי השכליות שנאמר בהם גם טעמים גלוים, יסודם בחוקי התורה כי כן צוה נותן התורה ית"ש, וקוצו של יוד מתוה"ק לא תשתנה לעולם, וכדאמרי' בירושלמי פ"ב דסנהדרין. ובמדרש שמות רבה פי"ו, הה"ד (קהלת ב') ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו. הפסוק הזה נאמר על שלמה כו', על שלמה כיצד כשנתן הקב"ה תורה לישראל, נתן בה מ"ע ומצות ל"ת, ונתן למלך מצות שנאמר (דברים י"ז) לא ירבה לו סוסים וכסף וזהב וגו' ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו עמד שלמה המלך והחכים על גזירתו של הקב"ה, ואמר למה אמר הקב"ה לא ירבה לו נשים לא בשביל שלא יסור לבבו, אני ארבה ולבי לא יסור, אמרו רבותינו באותה שעה עלתה יוד שבירכה ונשתטחה לפני הקב"ה, ואמרה רבש"ע לא כך אמרת אין אות בטלה מן התורה לעולם, הרי שלמה עומד ומבטל אותי, ושמא היום יבטל אחת ולמחר אחרת עד שתתבטל כל התורה כולה, א"ל הקב"ה כו' וקוצה ממך אינו מבטל כו' ולכך אמר שלמה על עצמו, ופניתי אני לראות חכמה ודעת הוללות וסכלות. אמר שלמה מה שהייתי מחכים על דברי תורה, והייתי מראה לעצמי שאני יודע דעת התורה, אותה הבינה ואותה הדעת של הוללות וסכלות היו. למה כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו, מי הוא שיהיה רשאי להרהר אחרי מדותיו וגזרותיו של ממ"ה הקב"ה, דברים אשר הם חצובים מלפניו, שכל דבר ודבר שיוצא מלפניו. טרם הוא נמלך בפמליא של מעלה, ומודיע להם הדבר כדי שידעו ויעידו כולן כי דינו דין אמת וגזירותיו אמת וכל דבריו בהשכל וכן הוא אומר (משלי ל') כל אמרת ה' צרופה כו' ע"כ וכדברים האלו בויק"ר פי"ט שהש"ר פ״ח ותנחומא ס"ז יע"ש, ותוה"ק שב"כ ושבע"פ דברי א' חיים אשר זכינו שנתנה לנו בני ישראל מאבינו שבשמים. לא תשתנה חלילה לרוח העת והזמן גם אותה אחת מתוה"ק, ולאמור כי התירו פרושים את הדבר אשר בעו"ה גם במקום גדולים פרצה הפרצה עד מאוד – אוי לעינים שכך רואות הילוך בנות ישראל בקרית חוצות, בזרועות מגולות בידים גלוית ובעואר פתוחה עד החזה נגד דת תוה"ק וגם נגד חוקי המוסר והצנועות הבנים מדור החדש נשולחים מאבותיהם אך לבתי ספרי דעמים, ומימי אשותיהם מילדותם עוד מחללים ש"ק השקול ככל התורה כולה. ומגדלים אותם ללא תורה ומדות, ואך שם יהודי שנשאר עליהם, אוי לנו שכך עלתה בימינו, ואנו רואין בעינינו ולתקן ולמחות אין בידינו. ואין לנו להשען אך על הנותן התורה ית"ש אבינו שבשמים, לתקן העולם כהבטחתו בתורת משה, וכל יעודי הנביאים ודברי חז"ל בביאת משיח ובנין בית המקדש ויקבץ נדחינו מארבע כנפות הארץ לארצות החיים, ב חד עם תורת א' חיים וקבלת מלכות שמים ועד אז יצליח ה' לאלו אשר נפשם בשאלתם וזאת בקישתם לגדל את בניהם על ברכי התורה והיראה באמונה תמימה ויראת ה' טהורה.
וזה בפלגות ראובן גדולים חקקי לב, כי ע"י אשר דרך רשעים צלחה (ירמי' י"ב) דרך דייקא, כי בראות אדם את חבירו שיצא חלילה לגמרי מכלל כל התורה לא יעלה על לבו לקל בעושי עולה, אולם בראשית אך הצעדים והאורחים אשר יעקמו נתיבתם לצאת מסייגי וגדרי התורה, אשר הוא דרך הרשעים בתחלה צלחה, ולאט לאט וכאמרם ז"ל (סוכה נ"ב) יצה"ר בתחלה דומה לחוט כו' ולבסוף כעבותות העגלה כו' היום אומר לו עשה כך ולמחר כו' עד שאומר לו לך עבוד ע"ז, וחז"ל דרשו (ברכות ז) בשם ראובן ראו מה בין בני לבן חמי, אם כי בא הביאור מפורש בדבריהם שם, הלא נרמז עוד בקדושת לשונם, על גלות אדום עקב עשו, אשר עתה בעקבא דמשיחא רבים המה מהדור החדש בעו"ה אשר ההבדלה ביניהם, הוא אך שזה בן ישראל וזה בן עשו (ובעין יעקב שם בחי' גאונים הרבה לדקדק במאמרם ז"ל אשר בצרמיזתי יתיישב יע״ש) אלו אשר נפלגו מעדת היראים וחרדים לדבר ה' הלא גדולים חקקי לב. כי נכלי לבם מלאים ערמימות, ובכאן השאלה לאלו הבנים ״למה ישבת בין המשפתים לשמוע שריקת עדרים״ אשר זה דרך כסל למו לאלו היושבים בגבול ותחום היהדות, לראות למי קול ענות גבורה ולמי קול ענות חלושה וגם בינונים כאשר יראו שלום רשעים וגבורתם בזה העולם, ולעומת זה יסורי הצדיקים וחלישתם, וזאת היא הסבה אשר לאט לאט שתו בשמים פיהם, ולשונם תהלך בארץ, לאמור הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל, הלא הם רשעים ועוברים על תורתו והרי הם שלוים בעולם, ומגדילים כח ועושר (פירש"י ז"ל תהלים ע"ג) אשר עי"ז לפלגות ראובן גדולים חקרי לב, פתח בחקקי לב וסיים בחקרי לב, כי בא חבקוק והעמידן על אחת צדיק באמונתו יחיה (שלהי מכות) והמה המושלים ביצרם לאמור, בואו חשבון בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עברה כנגד הפסדה (ב"ב ע"ח ע"ט) לעתיד בעולם הנצחי. ולא חלילה כדברת הרשעים אשר ע"י גבהות לבם ונירם. אמר רשע אין רם, אבד חשבון אבד חשבונו של עולם. (כלומר חלילה לית דין ולית דיין פי' רשב"ם ז"ל שם) עד דיבון, אמור לו רשע המתן עד שיבא דין ונשים עד נפח עד שתבא אש שאינה צריכה ניפוח עד מידבא עד שתדאיב נשמתן, ואמרי לה עד דעביד מה דבעי, ופי' רשב"ם ז"ל עד דעביד קב"ה מאי דבעי למיעבד לרשעים לעוה"ב, דאילו בעוה"ז דרכם צלחה כדי לטרדם לעוה"ב כו' יע"ש, וכל זה בא להמתפתה ביצרו ובדברי האפיקורסים בראשית ע"י תאוות הלב, וכאשר כינה זה העקידה ז"ל הפוקר המכונה החוקר. כי עזר שעבודו לתאוותו לעשות כל חפץ לבו לרע, עבדא בהפקירא ניחא ליה, עד שיבא גם למינות רח"ל מכל זה – לפרוק ממנו כל עול מלכות שמים, וזה ע"י חקקי לב בראשית למלאות כל חפץ לבו לרע לפני ה' ואדם. יבוא מזה גם למינות ולכנות א"ע בשם חקרי לב, ולהיות מאלו אשר שתו בשמים פיהם, ביסוד האמונה של התורה משמים ובא רמז סבה הראשונה שבאו לכלל זה. יען כמו גלעד בעבר הירדן שכן ודן למה יגור אניות אשר ישב לחוף ימים ועל מפרציו ישכון אשר לא באו לשדה המלחמה יען כי ראו א"ע רחוק מרגל אויב (כאשר פי' מלבים ז"ל ע״ש) כן דרך המלך זקן וכסיל הוא היצר המסית ומדיח בתחלה, לביא בחוט השערה לעשות פרצות בגדרים וסייגים של חז"ל, ומטעה את האדם כי בזה יהיה עוד רחוק מדרך רשעים, עד אשר לאט לאט מביאו לשרש פורה ראש ולענה, לאמור כי שלום יהיה ני הם כי בשרירות לבי אלך, ולפרוק מעליו חלילה כל עול התורה, אמנם זבולון עם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה כי זבולון לחוף ימים ישכון (בראשית מ"ט) כלומר תושב"כ ושבע"פ אשר בשם ימים יקראו, הגדרים והסייגים, שהם לחוף ימים בהם ישכון למסור נפשו עליהם, וכאמרם ז"ל (ברכות כ') קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, ותניא חכמים עשו סייג לדבריהם כו' וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה (שם ד' עירובין כ"א), והוא הנרמז אשר זבולון עם חרף נפשו למות גם על סייגי וגדרי חז"ל, וצאמר (בראשית כ"ה) ויהי עשו וגו' איש שדה אשר שרו הוא הס"מ הוא השטן והוא יצה"ר (ב"ב טז) ונפתלי כמסירת נפשו בשדה המלחמה למטה, כן מסירת נפשו במלחמת התורה על מרומי שדה, אשר האותיות שלפני אותיות שדה הם אותיות גדר, כלומר כי גם על גדרי תוה"ק מסרו נפשייהו אשר באור (אור במספר גדר) התורה שהמה תבלין ליצר כבש את המלחמה לעמוד על מרומי של איש שדה, יען כי הוא הנותן אמרי שפר באור תושב"כ ושבע"פ אשר כאחד משולבים, ונצחו המלחמה למטה ולמעלה, אשר על אלו המושלים ביצרם נאמר תבנה ותכונן תבנה בעוה"ז ותכונן לעוה"ב בישועה בכפלים, כן יעזור ה' לכל בית ישראל ולנו ולבנינו בכללם, לעבוד את בוראינו ית"ש מת באמונה תמימה וטהורה באור התורה. ולזכות לנחלה שני עולמים למענו ית"ש כי זה ככוד שמים.
דברי לב המצפה לישועה מהנותן התורה ית"ש לרומם ולחזק קרן תוה"ק ולשמוח בבנין ציון וירושלים. בכיאת גואל צדק בב"א. חיים מרדכי