באר חיים מרדכי חלק ג· רבי חיים מרדכי רולר
חלק אבן העזר · סימן נא
להתורני דייק וסביר כו' מו"ה שמואל ב"ר אברהם נ"י בעיר מיגאפאל, אמעריקא.
מכתבו הגיעני, ואשר דקדק בפירש"י ז"ל בסנהדרין נ״א ע"א ד"ה עכו"ם כו' אע"פ שאסורין לבוא בקהל יש להם קידושין, והרי היא א"א דקידושין תופסין בחייבי לאוין כו' עכו"ם איכא לאו דלא תתחתן בם כו', דהלא זה ידוע כי אין קידושין תופסין בעכו"ם, כבר עמדו בזה גאוני בתראי, ויעיון בחי' פ"י ז"ל בקידושין ע"ה, מש"כ בזה, ובהגהות הרש"ש ז"ל כ' וז״ל ניסת כו' לעו"ג כו', עפירש"י ותמוה לקרותה בעבור נשואי עו"ג זיקת בעל הלא אין כו' ע"י (יבמות מ"ה ע"ב ע"ו ע"א) ואולי ר"ל א' מז' עממין אחר שנתגייר ע"כ ובספר טל תורה לידי"ל הגאון האמיתי מהר"מ ריק (שליט״א) ז"ל על ש"ס כ' וז"ל. ד"ה עכו"ם בסיה"ד, איכא לאו דלא תתחתן בם – ע' מנ"ח מ"ע ל', שתמה ע"ד רש"י ז"ל אלו דהא בלא"ה אין קידושין תופסין בנכרית ולק"מ, דכוונת רש"י בגירותן כמש"כ רמ"ה ז"ל להדיא עכ"ל. ויעיון בפ"ז דתרומות משנה ב' פלוגתא דר"מ וחכמים ובפיה"מ להרמב"ם ז"ל דמגלה כל הפסולים, ועכו"ם לא בא בתוכם, וכן בפ"ג מהא"ב ה' ג' יע"ש כי הוא לשיטתו בפי"ב מהא"ב, דפ' כר"ש הלאו דלא תתחתן בם אחר ז' עממין וא' שאר עכו"ם בהלל זה. ודווקא בגיותן אבל לא בגירותן. לזאת בפיה"מ וברמב"ם ז"ל השמיט בעלה עכו"ם כי לא יציור זה דבגיותן אין כאן תפיסת קידושין ובגירותן אין כאן לאו דבל תתחתן, והוא יגרוס בסוגיא זו כותי כמובא הגי' בפ"י ז"ל בקידושין שם. וביאר דגם לאחר שנתגיירו איכא בהו חשש ממזרות יע"ש. ורש"י ז"ל יסבור כשיטת הסוברין דקיי"ל כמסקנת רבא ביבמות ע"ו דלאו דלא תתחתן קאי בז' אומות ובגירותן. לזאת קיים ופירש כגי' דידן עכו"ם וקאי על אחר בגירותן וכמש"כ הרמ"ה ז"ל. ומצאתי חבר לרמ"ה הר"ן אלפסי ז"ל בריש עשרה יוחסין שכ' על פירש"י ז"ל שפי' נתיני גבעונים שמלו בימי יהושע. ואמרינן ביבמות דוד גזר עליהן כו' ולפ"ז לא קיי"ל כרבא כו אבל אחרים סוברין כו' ואף רש"י ז"ל עצמו כ' בפד"מ עכו"ם (בר"ן ז"ל שלפנינו הגי' עכו"ם, ובב"י ז"ל באה"ע סי' ט"ז העתיק לשונו בגי' כותי יע"ש) בלא תתחתן בם וכן הנתין דהוא מן הגבעונים. וכ"כ בפ' אלו הן הלוקין עכ"ל. הרי מפורש יוצא מפי רבותינו הראשונים הרמ"ה ור"ן ז"ל הפי' בכוונת רש"י ז"ל בז' עממין ובגירותן והוא האמת.
ומה שתמה על פירש"י ז"ל שם מ"ד ע"ב. אביך האמורי תרח ואבותיו מכנען באו, הלא משם באו כמבואר בתורת משה. יפה דקדק וכבר עמד בזה בהגהות הרש"ש ז"ל וז"ל:
הן המה היו מבני שם ולא מורע כנען, וגם לא מצינו שגרו בארץ כנען. ועי' רש"י ז"ל בפיה"ת בפ' לך בפ' והכנעני אז בארץ ע"כ. ולחומר הדיוק נלע"ד לפרש בכוונת רש"י ז"ל באמרו מכנען באו כלומר מדרכיהם המקולקלים באו, ויען שעשו כמעשיהם המכוערים, לזאת נקראו על שמם – וכדרך זה יש ליישב גם הירושלמי שהובא בפירש"י ז"ל (שבת ק"ל ותוס' שם ובנדה ז'), כי ר' אליעזר מתלמידי שמאי היה, אשר הדיוק מבואר, הלא אמרי' (סוכה כ"ח) שמנים תלמידים היו לו להלל הזקן ומהם ריב"ז, ור"א הלא היה מתלמידי ריב"ז (אבות פ"ב) וא"כ היה מתלמיד תלמידי דהלל ובחי' הריטב"א ז"ל בשבת י"א ד"ה אמר ר"ה כ' וז"ל, ופי' תלמידי ב"ש כו' דאע"ג דר"א תלמידו של ריב"ז היה ור"י תלמידו של הלל שמא חזר ושמש את שמאי או א' מתלמידיו, או שחזר ונמנה עמהם כו' עכ"ל, הרי שתי' בדרך שמא, ונראה למאי דאמרי' ביבמות י"ד אב"א קודם בת קול וכגון דב"ה רובא, כו' למ"ד עשו כי אזלי' בתר רובא היכי דכי הדדי נינהו הכא ב"ש מחדדי טפי, אשר מבואר שיטת ב"ש דמחדדי טפי עדיף מרובא (יע"ש בתוס' ד"ה ר״י ובטוש"ע או"ח סי' תרי"ב מש"כ בשם הרמב"ן ז"ל והב"ח פ' כוותיה יע"ש ובמג"א ז"ל סק"ד) והוא היה גם שיטת ר"א, אשר גודל חכמתו היה על כל חכמי דורו כמבואר בסנהדרין ס"ח, ורבו ריב״ז הע״ד עליו אשר הוא מכריע את כולם, בכח זה הלך נגד חכמי ישראל הרבים, בפלוגתא דתנור עכנאי (ב"מ נ"ט), אמנם ר' יהושע עמד על רגליו, ואמר אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כ' בתורה בהר סיני, (הר סיני לרמז כי סיני עדיף מעוקר הרים כבשלהי הוריות) אחרי רבים להטות גם נגד חריפי טובא, ולזאת קיי"ל כב"ה (ובמקום שרבו ב"ש על ב"ה הוקבע הלכה כמותם כמבואר בפ"ק דשבת גבי י"ח דבר), ור' אליעזר הי' עומד בדעתו כי הלכה כיחיד חריף טובא גם נגד הרבים, ורמיזא באורייתא, ושם האחד אליעזר, אשר הדיוק במלת האחד ידוע, וי"ל לאמרם ז"ל דרומז מל ר"א בן הורקיניס (ילקוט פ' יתרו) וזה ושם האחד אליעזר, הסובר דהלכה כאחד גם נגד רבים היכי דחריף טובא. ומרבם ריב״ז אשר קבל מהלל ושמאי (אבות שם) תלמידיו ר' אליעזר ור' יהושע, הקבלה והשיטה אשר קיבל ריב"ז משמאי תפס ר"א, ואשר קבל מהלל תפס ר"י, וזה כוונת הירושלמי שהיה מתלמודי שמאי כלומר דהלך בשיטתם דה' כיחיד החריף טובא גם נגד רבים, וסעד לדבריי מצאתי בשט"מ ב"מ ל"ז ד"ה מודה שכ' בישוב זה וז"ל והא דאמרי' ר"א ש' הוא שהיה נוטה אחר ב"ש לכל דבריהם עכ"ל יעו"ש.
ובזה ניחא מה שיש מהדיוק קצת דבשבת שם פירש"י ז"ל, שמותי הוא ברכוהו כדאמרי' בהזהב, ובתלמוד ירושלמי מפרש שמותי הוא מתלמודי שמאי היה ואולי בנדה לא פי' אך כפירושא קמא, יען כי בשבת שם אמרי' והיה הדבר קשה לחכמים האיך מניחין דברי חכמים ועושין כר"א חדא דר"א שמותי הוא, ועוד יחיד ורבים ה' כרבים, אשר נרמז בזה שני הפירושים, חדא דר"א שמותי הוא, כדאמרי' בהזהב פי' הא' דרש"י ז"ל, ועוד דיחיד ורבים ה' כרבים, והוא כפי' הב' בשם הירושלמי דהוא היה מתלמודי שמאי, לפסוק גם כיחיד המופלא בחכמה נגד רבים (ומזה נסתעף הן דב"מ) כשיטתם אשר לא קיי"ל הכא ולזאת היה הדבר קשה לחכמים ואין זה דוחק לפרש מלת תלמוד על ההולך בדרכו לשיטתו, כי כך שנו חכמים בלשון משנה (פ"ה דאבות) כל מי שיש בו שלשה דברים הללו, הוא מתלמידיו של אברהם אבינו. כו' תלמידיו של א"א עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה כו' הרי כי ההולך בשיטתו ודרכו לתלמוד נקרא בלשון חז"ל – ולעומת זה תלמידיו של בלעם הרשע, ולזאת לא רחוק הוא לפרש בכוונת לשון הזהב של רש"י ז"ל תרח ואבותיו מכנען באו. כלומר שהלכו בדרכיהם המקולקלים, וכנאמר (יהושע כ"ד) ויאמר יהושע וגו' בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלהים אחרים. כתועבת כנען, ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען וגו', ולא זו שלא למד ממעשיהם (וכפירש"י ז"ל רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם וגו' שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע ולא למדה ממעשיהם) אך האיר שם ממזרח צדק לקרוא בשם ה' א' עליון קונה שמים וארץ. והוא שפירש"י ז"ל ביחזקאל ט"ז אביך ואמך אברהם ושרה משם נטלו גדולתם, ובני חת נתנו לה קבר, וכן בת"י פי' הקרא לכבודם של אברהם ושרה, אשר פירושם מקושר עם המשך פשטות המקראי קודש – ובגוף המאמר מחז"ל יש עוד דברים צפונים, שהן מהדברים דברי א' חיים. אשר אך מפה לאוזן נאמרים.
ועל שלשה אשיבנו בהא דאמרי' שם בסנהדרין ע"א, בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב דרוש וקבל שכר, כמאן כר' אלעזר בר' שמעון כו', הלא מקרא מלא הוא (ויקרא י"ד) כי תבואו אל ארץ וגו' ונתתי נגע צרעת בבית וגו' ופירש"י בשם חז"ל בויק"ר כי בשורה טובה היא להם, אשר בוודאי קיים ה' הבטחתי, יפה שאל, ויש לחזק עוד דיוקו לאמרם ז"ל (ברכות ז') דבור שיצא מפי ה' לטובה אפי' על תנאי איני חוזר ונראה די"ל כי בת"כ שם פ' ה' סי' ע"ה, תניא ונתתי נגע צרעת אמר ר' יהודא בשורה הוא להם שבאים עליהם נגעים, ר' שמעון אומר ונתתי נגע צרעת פרט לנגעי אונסים. הובא בש"ס הוריות י', הלא מבואר דר' שמעון שהוא סתם בר פלוגתא דר' יהודא, דורש ונתתי נגע צרעת פרט לנגעי אונסים, ולא לבשירה (יעיון בתוס' הרא"ש ז"ל בהוריות שם, ובפי' מלבים בתוה"מ שם בת"כ) וידוע דמסתמא תלמיד ס"ל כרבו כמבואר בשבת קכ"ח וביצה מ' יעו"ש ובנדה ט"ו ע"ב בפירש"י ותוס' ז"ל ובשו"ת יעב"ץ ח"ב סי' ה' באריכות, גם פה ראב"ש סובב והולך לשיטת אביו ורבו רשב"י דהאי ונתתי בא למעט נגעי אונסים, ולא לבשורה, וכדאמרי' בהוריות שם. לאו אר"י בשורה משמע דאך הוא אמר כן ולא ר"ש, אם כי בויק"ר פי"ז תני ר' חייא כי הוא בשורה ואמר משום רשב"י המובא בפירש"י ז"ל, הלא צ"ל דמדרשות חלוקות המה, וסוגיא דסנהדרין כסוגיא דהוריות דנראה כמבואר דבשורה נשנית אך לר"י ולא לר"ש, ואין כאן הבטחה מפי ה', ושפיר אמר ראב"ש לשיטתו דלא היה ואנן קי"ל כר"ע בנגעים פי"ב יעיון בתוספתא פי"ו דנגעים בביאור והגהות הגר"א ז"ל, כמבואר ברמב"ם ז"ל פי"ד מהט"צ ה' ז' לשיטתו אמרו ראב"צ ור' שמעון איש כפר עכו שהיה. כי האי קרא לבשורה טובה נאמר אשר דבור שיצא מפי ה' לטובה אפי' על תנאי אינו חוזר כאמרם ז"ל. והנלע"ד כתבתי חיים מרדכי