אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק ג חלק אבן העזר › סימן מז

באר חיים מרדכי חלק ג· רבי חיים מרדכי רולר

חלק אבן העזר · סימן מז

סימן מו

להרב המאוה"ג זקן הוראה, כו' כש"ת מו"ה אלטר שפירא נ"י ראב"ד בטשערנאווי"ץ ובעה"ח ספרים יקרים.

מכתבו הגיעני, ובדבר שאלתו בכהן שעזב את אשתו זה שנים אחדים ופעמים רבות אשר רצה לגרשה, והיא לא נתרצית, ונסע לאיזה רב, והביא גט פטורין, וזרק לתוך חיקה הגט, אם היא מותרת להנשא לאיש אחר, וגם אם הוא מותר לשא אשה אחרת, והביא דברי הרמ"א ז"ל באה"ע סי' קי"ט, עבר וגרשה בע"כ בזה"ז ונשאת שוב אין האיש נקרא עבריין, וציין להפת״ש שם בסק"ז שהביא פלוגתא בזה, אם הגט הוי גט ויצא לחלק ולאמור דבכהן כיון שאסור להחזירה כי אפי' ריח גט פוסל בכהונה – יש מקום לצדד דבזה לא קנס אותו רגמ"ה ז"ל מבלי לשא אשה אחרת יען דלעולם יהי' מעוגן. אחרת לא ישא ואשתו הראשונה הוא אסור להחזירה. זה ת״ד כת"ה.

הנה הב"ש ז"ל שם בס"ק י"ב, כ' ואם חר"ג דמיא לתקנת חז"ל, י"ל בזה"ז אפי' אם עבר וגירש אינה מגורשת, וכל מה שהביא הפת"ש בזה הלא היה למראה עיניו, ומה שהביא הנו״ב מהד"ת בסי' קי"ט, מתשו' מהר"י מינץ ז"ל סי' כ"ב בתקנת רגמ"ה שלא לתן גט לאשה בע"כ, ואין הגט כלום. כי המה מדברי הרי"מ, הוספה על התקנה, מלבד גדולתו של המהרי"מ מעצמותו, הלא בירר בשו"ת בית שלמה חאה"ע סי' פ"ב שהוא מלשון התקנה של רגמ"ה עצמו כמפורש בתשו' מהרי"מ סי' י"ז בזה"ל:

כי מפורש בתקנת ר"ג שאם גירשה בע"כ דלא הוי גט ובטל אפי' בדיעבד יעו"ש. וז"ל המרדכי ז"ל בריש פ' האומר – הובא גם בנו"ב שם ואין שייך כאן לומר. כיון שעבר השליח על תקנת הגאונים מאירי הגולה – בהגהות מהר"ם מטיקטין שם על תקנת רגמ"ה – כל דמקדש אדעתא דרבנן קא מקדש ואפקעיי' רבנן לקדושין מיניה דהא איכא חייבי לאווין ושניות וכמה עבירות דאורייתא ודרבנן דתפסי בהן קידושין וזה הכלל נראה להר"ם ז"ל דווקא גבי אם בטלו דפ' השולח (אם דשם קיי"ל כרבי הלא הוא מטעמא המבואר בסוגיא דמשום כח ב״ד יפה לא הפקיעו כלומר לא רצו ומש"כ בכסף נבחר כלל כ"ה בשם פי' הראב״ן ז"ל לגיטין שם וז"ל:

ומדפסק ר"נ הכא ה' כרבי. ובאיסורא לא אמרי' מה כח ב"ד יפה, ואין כח בב"ד להפקיע קידושין, ש"מ מהכא דכל היכן דאמרי' בתלמודא, כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעוי' לקידושין כרשב"ג הוא, ופליג רבי עליו וה' כרבי עכ"ל. לענ"ד הוא דיעה יחידאה נגד דעת כל המפרשים ופוסקים, שכ' האי כללא להלכה בכמה דוכתי, יעיון רש"י ז"ל פסחים ז' ע"א ד"ה אפי' בחטי קורדנייתא, ובאה"ע סי' כ"ח ב"ש ס"ק נ"ב, ובקידושין ו' ע"ב תוס' ד"ה לבד מאשה וברא"ש ז"ל שם, ובאה"ע כ"ט ב״ש סק"ב ובט"ז, ויעיון ר"ן ז"ל שלהי נדרים במשנה דהאומרת כו' לחד שינויא, ובקונט' באר חיים מרדכי להיתר עגינות באות כ' הראיתי כי כל מה שהקילו חז"ל להאמין בעדות אשה אם שאמרו מפני כי אשה דייקי ומנסבא, ומתוך חומר כו' ועבידא לגלויי, וכדי שלא תשארנה בנות ישראל עגונות, וכמש"כ הרמב"ם ז"ל בסוף ה' גירושין עיקר יסודם היה מכח כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעי' רבנן לקידושין וכמש"כ רש"י מהר"ם ב"ר ברוך, רמב"ן. רשב"א. שט"מ. ומהרי"ק ועוד פוסקים ז"ל יעו"ש) דהיינו הבא לאחר זמן שקידשה דאיכא למימר בשעת קידושין לא עבר וכאשר הוא דיינינין ליה ואמרינן על תנאי כן קדשה שאם יעבור לאחר זמן אדרבנן. שיבטל הגט ששולח לה שלא יהיו הקידושין חלין כי' עכ"ל יעו"ש. והסתירה שיש לכאורה לסברת המרדכי מהא דאמרי' בש"ס ב"ב מ"ח. ואמר אמימר תליוה וקדיש קדושיו קדושין, מר בר רב אשי אמר באשה וודאי קידושין לא הוו. הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו עמו שלא כהוגן ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה הלא נתיישב במש"כ התוס' שם ד״ה תינח דקדיש בכספא להמעיין בדבריהם.

ובסברת המרדכי יש ליישב קושית העולם בהא דאמרי' בריש קידושין ונתני הכא האיש קונה כו', ואב"א אי תנא קונה, הוי אמינא אפי' בע"כ, תני האשה נקנית מדעתה אין שלא מדעתה לא, דהלא כ' התוס' בריש כתובות ד"ה נשאת לחד תירוצא, דלכך תני בתולה נשאת ולא תני נישאין את הבתולה, כי מנושאין הו"א דיכול לקדשה גם בע"כ תני נישאת לאשמעי' דווקא מדעתה, ולפ"ז מוכח ממשנה דכתובות, דאין אשה נישאת בע"כ אלא מדעתה, ולמה איצטרך התנא לאשמעי' זאת גם בקידושין (ויעיון במהרש"ל ומהר"מ שיף ז"ל בכתובות שם הטעם דאיצטרך לאשמעי' התם, ולדבריהם יש ללמוד בקידושין מהתם מק"ו יעו"ש). ולהאמור י"ל דהנה הרשב"א ז"ל בחי' לקידושין כ', דזה לא היו ס"ד, שתהא אשה נקנית בע"כ, רק מתני' אתי לאפוקי מסברת אמימר דס"ל בב"ב שם דבתלייה וקדיש קדושיו קידושין, כמו בתלויה וזבין. דאגב אונסא דזוזא גמר ומקנה נפשה אך כרב אשי דאינה מקודשת יען שעשה שלא כהוגן יע"ש. ולרשב"ם ושאר מפרשים דפי' הטעם מפני דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעי' רבנן לקידושין מיניה. הרי מוכח לכאורה, דגם אם בשעת קידושין עשה שלא כהוגן אפקעי' רבנן לקידושין מיניה, ולפ"ז י"ל דממתני' דכתובות, הוי אמינא, דווקא התם דכבר קידשה, וכעת בא לכונסה לחופה בזה דווקא אמרי' דאם אנסה לחופה עד שנתרצית לא הוי נשואין, מפני דאפקעי' רבנן לקידושין מיניה, יען שקידשה כדינא מכבר אדעתא דרבנן. אבל הכא דבהתחלת הקידושין עשה שלא כהוגן. הו"א דלא אפקעי' רבנן לקידושין מיניה, וכסברת המרדכי בשם הר"ם ז"ל, קמ"ל דגם בכאן איני מקודשת בתלויה וקדיש כר"א, ומטעמא שכ' שם התוס' דאם דלא קדש אדעתא דרבנן, מ"מ יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת, כיון דאפקעי' רבנן לקידושין מיניה, ואע"ג רלא קידש אדעתם יעו"ש. וא"ש.

וזאת מפורש יוצא מהמרדכי ז"ל, דבכגון דא הקידושין היו כדינא אדעתא דרבנן. אך בגירושין עבר חדר"ג בכחו של מאור הגול' לאפקועי' הקידושין וכמש"כ המהרי"מ ז"ל, אולם רבים החולקים בזה, וס"ל דכח זה היו אך ביד חז"ל חכמי התלמוד ואיפלגו בזה, רבותינו הרשב"א רי"ו ריב"ש ורשב"ץ הובאו בב"י ז"ל באה"ע כ"ח, ולהלכה הוקבע שם בש"ע סעי' כ"א ברמ"א ז"ל, דקהל שתקנו כו' מ"מ חיישי' לקידושין וצריכה גט יעו"ש ובביאור הגר"א ז"ל חדא ועוד שנית דנו בזה רבותינו משום כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני כרבא בפ"ק דתמורה – ובגירשה ע"י שליח עוד בה שלישיה. מכח אין שליח לדבר עבירה, ואין להאריך בזה, יען כי כבר האריכו בזה למעניתם רבותינו גאוני קמאי ובתראי ז"ל, בכל אלו הפרטים ויפה כ' בזה בשו"ת אבני צדק חאה"ע סי' י"ז, דמאן ספין ומאן רקיע בזה"ז להכריע בין הרים גדולים ובוודאי הוי ספיקא דדינא וצריכין גט שני, אשר המה דברי אמת וצדק להלכה.

הלא מבואר בנו"ב שם ד"ה ומעתה, שגם הוא מודה, דאם הסופר והעדים ידעו מזה, א"כ גם המה עברו על תקנת רגמ"ה ז"ל כמבואר שם בהתקנה, והמה פסולים ומש"ה הגט פסול, ובכגון דא מיירי הרי"מ, ופסק הרמ"א מיירי שהעדים לא ידעו מזה יעו"ש. ובנד"ד לא נתברר זה, אשר קרוב יותר כי העדים ידעו מזה והגט פסול לכ"ע – ובשו"ת שו"מ מה"ד תליתאה סי' קס"ו, הוסיף עוד לאמור בזה, בזה"ל. על כל אלה אני מתמה על שו"ת נוב"י שהאריך הרבה בענין הגט בע"כ, וכולם לא העירו שהעדים צריכין לקרות הגט אחר הנתינה, וכמבואר בסי' קל"ה, וג"כ כאן לא קראוהו והוא פסול כו', וע"כ הדבר ברור שאינה מגורשת והבעל עוד אסור בכבלי חרגמ"ה עכ"ל. אם דבדעבד אם קראו אותו מקודם סגי בהכי כמבואר בש"ע שם, כוונת השו"מ כי בכגון אלו הדברים, יש מקום לחוש דלא נקרא גם קודם הנתינה, אשר בכה"ג לא הוי, אך ספק מגורשת כבש"ע שם.

ועוד אני מוסיף לאמור בכאן, דזרק הגט אך לתוך חיקה. הלא פסק הרמ"א ז"ל לפנינו בסי' קל"ט סעי' י"ד, ואפי' בדעבד אין להתירה לעלמא עד שבא הגט לידה ממש, וכדאמר שמואל בגיטין ע"ח, ואת לא תעביר עובדא עד דמטי גיטה לידה, אם כי הב"ש שם בס"ק כ"ד כ' בשם הריב"ש שאם נפל על בגדיה, הוי כמטי לידה הלא בנו"ב הד"ת סוס"י כ"ו הובא בפת"ש שם. כ' דמשמעות לשונו היינו בדעבד, שכבר ניתן הגט, ובנשאת לא תצא – ויש להעיר בזה, כיון דגם אם לא נקרא רק אחר הנתינה פסול לכתחלה, וכן בנתן לחיקה לכתחלה פסול, ובדאיכא יחד ב' פסולי לכתחלה, אז גם בדעבד אסיר לדעת הלח"מ בפ"ד מה' יבום ה' ז', אברא כי הדעת תורה בפתיחתו לה' שחיטה, אות ל"ו הביא מכמ"ק דגם ב' דעבד שרי יעו"ש אמנם איכא בזה פסולא דבדעבד לשיטת הלח"מ אמנם לכתחלה לא תנשא וכמש"כ בשו"ת שאילת שלום מהד"ת סי' ע"ג – וגם על זה הרב שסדר זה הגט אשר יצא מכלל חבר. שאיני מוציא דבר שאיני מתוקן מתחת ידו. אדרבה סייע ידי עובר עבירה, לעבור על חדר"ג, יש לחוש הרבה, אם איני בכלל מש"כ הרמ"א ז"ל, בסי' קמ"א סעי' לי דיש לחוש לכמה פסולין בגט, כיון שניכר אותן שסדרו הגט שהיו הדיוטות, וכמש"כ האחרונים בתשובותיהם, ויש להוסיף. ולאמור למש"כ הכו"פ בסי' י"ח ד״ה ויכול החכם למחול, בישוב דברי הרמב"ם ז"ל דכמו שאמרו במורה הלכה בפני רבו, דלא מסתייע מלתא להורות כהלכה, כן במעמיד סכין ולא מראה לחכם. לא אסתייע מלתא להעמיד הסכין על בירי' ולכן מנדין אותו, דהואיל דפקר יכשל בסכין שיש בו פגימה יעו"ש. כן המסדר גט כזה גם אם איני הדיוט כיון דעבר על ל"ע לת"מ מה"ת, או מדרבנן גם אם הוא בסוג חד עברי דנהרא כבפסחים כ"ב ע"ז ו' וכמש"כ התוס' רא"ש ור"ן ועוד ראשונים ז"ל, דאסור משום מסייע יע"ע, ואיפסקא הכי ביו"ד סי' קנ"א ובמג"א שמ"ז סק"ד, ונתבאר בארוכה זה בספרי שו"ת בח"מ ח"א סי' ל"ה יעו"ש לא מסתייע מלתא לרב מסדר כזה כי יצא דבר מתוקן מתחת ידו, ויש לחוש לכמה פסולין בגט כזה וכדאמרן.

סברת כת״ה לצדד יען שהוא כהן, וא"א לו להחזירה, יעיון שו"ת שו"מ מה"ד תנינא ח"ג סי' ק"ב, לענין גרשה משום שם רע, דג"כ אסור להחזירה. מש"כ בזה, וכעין שאלתו הלא כבר כתוב הוא עלי שו"ת ד"ח ח"ב סי' כ"ז, בכהן שנשא אשה ולא איתדר עמה, מכמה טעמים. אשר לפי הנראה, שמותר לו ליקח אשה אחרת עליה. אך אעפ"כ לא מילא לב האדם להתיר זה, עד שדיין א' הורה לו שמותר לו לגרשה בע"כ, ועשה כן. אך הגט נמצא פסול וכיון שהוא כהן אסורה ג"כ לחזור לו, ונמצא קרח מכאן, ומכאן, ולאחר אשר הב"ד יתרו בהאשה שתקבל גט וכתובה ברצון ולא תשמע לדבריהם, צדד להתיר דווקא ע"י מאה רבנים. והאריך בזה כידו הגדולה, והעלה להלכה ולא למעשה, עד שיסכימו עמו שני גדולי הדור אמיתיים.

ועתה זאת תורת העולה. מן המדובר עד כה להלכה, מכל הלין טעמים הנאמרים, אשר המה כנים וברורים. כי זאת האשה היא ספק מגורשת ואסורה להנשא עפ"י התורה, עד שתקבל ג"פ ברצון כדת תוה"ק וכיון דהיא אסורה להנשא בגט זה, פשיטא דעל הבעל חדר"ג מבלי לישא אחרת וכמבואר בתשו' גאוני בתראי דכל אימתי דהוא אגודא ביה מחמתו גם הוא אגודא בה מבלי לישא אחרת, ואין עצה בזה, אך לראות שיגרשה כדת, ואז ואך אז, יצאו גם שניהם מכבלי העיגון, ובוודאי תבין את אשר לפניה, לקבל עתה גט ברצין למען לא תתעגן לעולם, ואם לאחר התראת ב"ד בה, ולא תתן אוזן קשבת לקול התירה, אז יש מקום לצדד להתיר להבעל לשא אשה אחרת, אמנם בתנאי כפול אך ורק ע"י מאה רבנים, וכמש"כ הד"ח ז"ל, אולם בראשית צריכין להשתדל בכל עוז. שתתגרש ממנו עתה ברצון, אשר היא דרך הטוב והישר לשניהם כנלע"ד בזה להלכה ברורה בס"ד. חיים מרדכי

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה