באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר
חלק יורה דעה · סימן לט
להרה"ג כו' מו"ה הילל פוסק נ"י רב בטטרבונר בסרביא
מכתבו הגיעני. ובדבר הוראה הברורה שהעלתי בספרי שו"ת באר חיים מרדכי חלק ראשון סי' מ'. כי בן נכרית הנולד מישראל דחלילה ואסור גם למולו בחול והבאתי שמה שכן הורו הגאונים מהרש"ק מהר"מ שיק ומהרש"ם מהר"א בהרש"ל. ומאורי אור ז"ל אשר העתיק לי כת"ה דברי אביו הגאון הגדול המפורסם מ"ה אלי' פוסק שליט"א בספרו כורת הברית שגם הוא העלה כן להלכה הלא באנו לעמק השוה. וכדבריו הלא נתבאר שם בתשובתי באריכות. ומש"כ וז"ל ונקט שם בירושלמי בשבתא דנ"מ לענין המעשה (בירושלמי א"צ לנתינת טעם על מה דנקט בשבתא יען כי מעשה שהיה כך היה. ולדעתי הוא שהובא גם בטוש"ע יו״ד סי' רס"ו לענין שבת כמעשה שהיה כי כן דרך הפוסקים לאמור בלשון רבם ובלשון שהובא בתלמוד. אמנם גם בחול פשיטא דאסור למולו. ועוד גרע מנכרי אחר שלא יבואו לטעות דישראל הוא ובאמת הוא כנכרי גמור וכאשר ביארתי בספרי שם) שהורה אחד וצוה להלקותו. וי"ל מדוע ילקה עפ"ז דהלא הוי מקלקל בחבורה. ואינו מתקן דמחוסר טבילה עכו"ם הוא. וי"ל דמלקות הם מכות מרדות דרבנן עוד י"ל דמיירי בטבלו אותו מקודם. ובקטן י"ל כו' עוד י"ל דבמציצה עכ"פ יש איסור תורה ולפיכך לוקה. ובאמת אי לא מצץ פטור עכ"ל אביו בספרו. הנה בזה דהוי מקלקל בחבורה יש לשדות נרגא. יען כי לאחר הטבילה יהיה זה לתיקון גדול לו להכנס תחת כנפי השכינה. וכעין מש"כ התוס' בשבת ק"ו ע"א ד"ה חוץ. ור"ת מפרש כו' לפי שאין התיקן בא באותה שעה אלא לאחר מכאן כו' וקורע ע"מ לתפור כו' אע"ג שבשעת הקלקול אינו בא התיקון. היינו משום שהקלקול גורם תקון יותר טוב לבסוף כו' יע"ש ובזה יש להסביר כלל הידוע דאין עשה דוחה ל"ת אך אם הוא בעדנא דמעקר לאו מקיים עשה. אמנם בעשה דכרת דרבים או דגדול השלום ל"ב בעידנא. כי בעי' התקון בשעת קלקול עקירת הלאו אולם אם התיקון הוא בעשה החמור וגדול השלום אז לא אכפת לן גם אם יבוא התיקון אח"כ וכסברת ר"ת ז"ל. ויש להאריך בזה ואכ"מ. אמנם בגוף הקושיא אתפלא איך עלה כלל על דעת אביו הרה"ג לאמור כי מה דאמר ר' חגי ייתי אייתוניה דילקי כוון לחיוב מלקות מה"ת האם יעקב איש כפר נבוריה חתך בעצמו. הלא אך סבר מישרי (ולמש"כ בספרי להשוות לשון הירושלמי שלא יסתור להסגנון שנאמר במדרשות מתבאר שלא בא כלל לידי מעשה יע"ש) לאחרים. הלא גם בב"ד שטעו בהוראה ונעשה מעשה אין כאן מלקות. אך חיוב קרבן מה"ת יש. והאמת הפשוט הוא כמש"כ גם אביו דעל מכת מרדות כוון ר' חגי (עיי' ב"י וב"ח ז"ל חו"מ סס"א פירושם במרדכי פ' הזהב) אשר בכגון דא מצינו בגיטין י"ט. ההוא דעבד עובדא בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא וכמש"כ במתנת כהונה במדרש ב״ר פ' ז' יע"ש. אשר נגידא בלשון חז"ל בכ"מ על מכות מרדות נאמר אם כי בש"ך חו"מ סי' מ"ה סק"ז החזיק בגירסת לשון הש"וע מכים אותם וקאי על העדים הלא התומים ונתיבות החזיקו בגי' הסמ"ע מכין אותו וקאי על הדיין המורה. וכמש"כ בטור אה"ע סי' ק"ל אשר כן הוא משמעות פש טות התלמודא בגיטין שם יע"ש והן המה גם דברי ר' חגי כאן וזה פשוט ואמת.
ובמה שדן אביו לאמור דבנתעברה בגיותא ונתגיירה ואח"כ ילדה דנימול בשבת. ודייק כן בלשון הש"ע באו"ח סי' של"א ועכו״ם שילדה ואח"כ נתגיירה שאין מילתו דוחה שבת דבדווקא נאמר נתגיירה אחר שילדה אבל אם קודם הלידה נתגיירה גם בנתעברה בגיותא מלין אותו בשבת וכ' בזה מלתא בטעמא. ושכ"כ בשו"ת מהר"מ שיק ז"ל סי' רמ"ז. אולם בד"פ נסתפק כזה ובבנין ציון סי' כ"ב ובנחלת בנימין שם כ' שאינו נימול בשבת והוא הסכים לדעת המהר"מ שיק ז"ל. וכת"ה העיר על דבריו מטוטו"ד מהד"ג סי' רכ"ט. שאסור אפי' לקרות שם לילדה בנכרי שנשא ישראלית אף דהולד כמותה טרם שיגייריה ובפרט למולו ובקידושין ע' דקשין גרים. ובתוס' שם משום ערבות ולפי דברי הרא"ש דנשים אינם בכלל ערבות. נמצא דמילה חמורה מקריאת שם לנקבה עכת"ד. מה דפשיטא ליה לכ"ת דלדעת הרא"ש ז"ל גם אנשים אינם בכלל ערבות עבור נשים. הלא להדג"מ ספוקי מספקי ליה זה באו״ח סי' רע"א. ובברכי יוסף ז"ל באו"ח קכ"ד סק"ג בשם מהרי"ט ז"ל פשיטא ליה דאנשים הם ערבים עבור נשים גם לרא"ש ז"ל ימ"ש ולזה הסכימו האחרונים – ספר טוט"ד מהד"ג אינו אתי. ואם טעמו שם לחוש לשיטת התוס' וכמש"כ המהרש"א ז"ל בקידושין ע"ה דס"ל דעכו"ם שבא על ב"י דהולד עכו"ם וצריך גיורת. אשר לשיטתם כ' בהגהות רע"א ז"ל ביו"ד רס"ו דאין מלין אותו בשבת הלא בפתחי תשובה שם ס"ק י"ב בשם תפל"מ דמלין אותו בשבת יע"ש ובפ"ת יו"ד רס"ח סק"ה ובאה"ע סי' ד' סק"א שהביא משעה"מ נו"ב חמדת שלמה ברית אברהם ועוד אחרונים ז"ל. דדינו כישראל גמור וא"צ טבילה ובזה נסתייע דעת אביו הרה"ג נ"י.
ונראה דיש לתן לב בזה אם דבטבילת גרים בעי' ת"ח כמבואר מסוגיא דיבמות מ"ו אשר בזה יש ליישב לישנא דתלמודא. בקידושין ס"ב ע"ב דקאמרה גר צריך שלשה כו' מי יימר דמזדקקי ליה הני תלתא כו' ודקדק המקנה שם במלת הני דקמוסיף הש"ס ל"ל והאריך בפלפול נעים ליישב זה יע"ש. ונלע"ד כאשר פי' בתוס' ר"י הזקן ז"ל שם. וז"ל והעיקר דהכי פירושא גבי גר שצריך ג' שיודיעוהו מצות קלות וחמורות מאן יימר שימצא ת"ח ראוים להודיע. אבל גבי עבד הלקוח מישראל אע"ג דבעי' ג' הואיל ואינן צריכים חכמים וודאי ימצא ובידו הוא שכל אדם ילך שם דמצוה קעביד כו' עכ"ל יע"ש. אשר פירושא דהאי סבא קדישא מתבאר מסוגיא דשבת מ"ו דאמרי' נשאלין לנדרים של צורך השבת בשבת ואמאי לימא מי יימר דמזדקק ליה חכם התם אי לא מזדקק ליה חכם סגי בג' הדיוטות הכא מי יימר דמזדקק ליה חכם. אשר אם בנדרים דמצוה לאיתשולי עליהן כבנדרים נ"ט. וגם הוא לצורך שבת קודש מ"מ רק ג' הדיוטות דשכיח ונמצא אמרי' דבוודאי יזדקקו לי' משא"כ חכם דאינו שכיח ק"ו בגר דבעי' שלשה אם דל"ב מומחין כמש"כ התוס' מ"מ ת"ח בעי' כמתבאר מסוגיא דיבמות מ"ו (יעיון בהגהות מהר"צ חיות ז"ל בשבת שם) ואיכא עוד אמרם ז"ל קשים גרים לישראל כו'. בוודאי אמרי' מי יימר כו' והוא דקדייקא תלמודא מי יימר דמזדקקי ליה הני תלתא. כלומר הני תלתא שהוא צריך ת״ח להודיעהו המצוות. אשר לא נמצא כ"כ וכפי' ר"י הזקן ז"ל ומיושב דקדוק המקנה לנכון בפשיטות. מכל זאת כיון דמומחין לא בעי' ובדיעבד גם בפני ג' הדיוטות הוי גיורת אולי לא חקרו ולא ידעו הני שלשה שהיא מעוברת. אשר ידוע מש"כ הדג"מ ביו"ד סי' רס"ח דאם דהלכה פשוטה ופסוקה היא בש"ס וטוש"ע. דבשנתגיירה היא מעוברת דבנה א"צ טבילה. אולם בלא ידוע שהיא מעוברת תלי באשלי רברבי ויוכל לבוא מכשול בהמולו בשבת ושלא לחלק בכל גווני מבלי למולו בשבת. ידעתי גם ידעתי כי יש לדחות זה אולם יש גם מקום לקבוא מסמורות בזאת הסברא ולא נפניתי עתה יען כי בעיקרא דדינא כל אלו הספרים הנ"ל אינם עמדי לראות דבריהם וטעמיהם ובספר מלחמת ארי על ה' מילה בסי' רס"ו ראיתי כי פסק בפשיטות דבן ישראל מנכרית אפי' נתגיירה הנכרית קודם לידתו אינו נמול בשבת ולא ביאר הטעם ועתי בל אתי. לזאת אינני אדון בדבר הזה להחליט עתה בדעתי העניה איך להורות בזה הלכה למעשה. דברי חיים מרדכי