אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק ב חלק יורה דעה › סימן לו

באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר

חלק יורה דעה · סימן לו

סימן לה

להרב המופלא כו' מו"ה משה חיים וואסירמאן נ"י רב בסטראשען בסרביא

מכתבו הגיעני ובדבר שאלתו בכתב קבלה שנתן נכדו השו"ב להשובי"ם דעיר אהריוב הלא ידע כי מעולם משכתי ידי גם במדינתי מבלי לבוא באיסור איש או בהיתר איש מטעמים אשר עמדי וביחוד במדינתכם לבוא ולדון בדברי ריבות אשר בשעריכם הרחוקה ממני לקיים שמוע בין אחיכם וככל אשר יורו אתכם גדולי מדינתכם עפ"י התורה כן יקום אך יען כי כ"ת האריך בד"ת – וגם הניח בולים (מארקין) להשיב – אמרתי להשיב מפני הכבוד ולא אעתיק את שאלתו אשר ע"ז יהיה סובב והולך תשובתי ואך על דברי תורה באתי ולהעיר את כ"ת בנדון שאלתו.

מה שהביא דברי הש"ך ביו"ד סי' ר"ה סק"ד שכ' וז"ל ומיהו י"א כו' והב"ח חולק דהשתא כ"ע כע"ה הן אפילו בשאר נדרים ודברי הרב נראין עיקר לפי שסוגית הש"ס מוכחת כן וכן דעת הרא"ש הר"ן ורי"ו ז"ל ע"כ. וכ"ת צדד לאמור דלכללא דבדרבנן אזלי' בתר המיקל יש לפסוק כדעת הש"ך נגד הב"ח. יפה אמר כי המעיין היטב בסוגיא דנדרים י"ד וברמב"ן ז"ל בהלכותיו (יעיון כ"מ פ"ב מה"נ ה' י"ג במה שתמה על הרמב"ם ז"ל וכיוון לדעת קדשו של הרמב"ן ז"ל שכ' ג"כ כן ע"ש) הלא יראה מבואר כי גם הרמב"ן ריטב"א ונ"י ז"ל פסקו הכי. וכ"כ הרשב"א ז"ל בחי' שם (ונ' דמה שהביא באר הגולה ביו"ד שם תשו' הרשב"א ז"ל היפוך זה והוא בח"ג סי' שי"ד הובא בב"י ז"ל חזר ממש"כ בחידושיו אולם לתשו' שומעין כמש"כ בפמ"ג בפתיחה ליו"ד בכללים להוראת או"ה אות ט' דלתשו' שומעין נגד ח"י כי תשובה הוי הלכה למעשה וכדאמרי' בש"ס ב"ב ק"ל יע"ש ובפי' רשב"ם ז"ל) וכ"כ התוס' רי"ד ז"ל יע"ש וגם המאירי פי' כן הסוגיא וכ' בסופו וז"ל וגדולי המחברים (הוא הרמב"ם ז"ל) השוו בהם את המדה. וכ' שאף בראשונה צריך שאלה לע"ה. ואף גדולי המגיהים (הראב"ד ז"ל) מחלו להם בזה והדברים מתמיהים ע"כ וכיון דלדעת הרא"ש ר״ן ורי"ו ז"ל שהביא הש"ך יש לנו עוד דעת הרמב"ן תוס' רי"ד מאירי (רשב"א ז"ל בחי') ריטב"א ונ"י ז"ל דס"ל הכי. בוודאי דלכל אלו רבוותאי שומעין להקל בדרבנן וכהכרעת הש"ך כפסק הרמ"א ז"ל להלכה ולמעשם.

ובדינא דמהר"ל נ"ח ז"ל באומר הרי את אסורה עלי כאמא מלבד מה אשר המל"מ בפ"א מה"נ ומחנה אפרים ז"ל בה' נדרים סי' י"א הביאו מריטב"א ז״ל קידושין נ"ד היפוך זה שו"ת ב"ש חיו"ד שהביא כ"ת אינו עמדי) יש להביא עוד מריטב"א ז"ל בנדרים י' במשנה. כאימרא כו' שכ' וז"ל והא דאסרי' באומר כאימרא כו' לא תקשי לך למאי דקיי"ל כו' דליכא התפסה בנדר ושבועה דהתם הוא באמר זה כזה אבל הכא מיירי בנזכר שם איסור בככר זה שאומר ככר זה אסור עלי כאימרא. והוי נדר גמור כו' ע"כ יע"ש אשר מבואר דעתו דדווקא באומר כאימרא שהוא דבר הנדור אסור אבל אם סיים בדבר האסור אם שאמר מקודם ככר זה אסור עלי מ"מ שרי. ושלא כדעת מהרלנ"ח ז"ל ויע"ש ביו"ד סי' ר"ה. בכנה"ג ובהגהות מהרעק"א ופ"ת וכבר האריכו בזה הפוסקים ולהלכה הוא ספיקא דדינא.

ובדבר תשו' הרא"ש ז"ל המובא ביו״ד סי' ר"ה הלא הט"ז שם בסק"ד כ' דלאו דסמכא הוא ולזאת לא הביאה הטור וגם מהש"ך בסק"ו נראה החלטת דעתו כשינויא בתרא בכוונת הרא"ש ז"ל יע"ש ובמל"מ בריש ה' נדרים כ' ע"ז ונראה דכ"ז דלא כהלכתא דודאי אף לאחרי' יכול לאסור בלשון איסור. וא"צ לזה להביא ראיה יע"ש אם כי בירושלמי דנדרים פ"ב ה' א' אמרי' לאסור איסר על נפשו אית תניי תני על נפשו לא על אחרים. אית תניי תני אפי' על אחרים. הוון בעי מימר מאן דאמר על נפשו לא על אחרים שלא לאסור נכסיו על אחרים. ומאן דאמר אפי' על אחרים. לאסור נכסיו על אחרים. הא נכסי אחרים עליו לא. ופי' שם קרבן העדה דפליגי תנאי בזה אם בלשון איסור יכול לאסור גם לאחרים. וזאת הביאו לתמוה על המל"מ והפוסקים באמרו שם וז"ל ותימא שהרי מפורש כאן דאיכא תנא דסובר כך ואיך כתב – המל"מ שהדבר פשוט שיכול לאסור גם לאחרים בלשון איסור גם תמהני שלא הביאו הפוסקים דין זה דאינו יכול לאסור נכסי אחרים עליו דבזה כ"ע מודים וברייתא זו שנוייה בספרי וצ"ע עכ"ל. אם כי לפי' הפני משה ז"ל שם לא מיירי הירושלמי כלל מזה. אמנם גוף פי' הפ"מ וציונו לבבלי מ"ז איני מובן לפום רהיטא וצ"ע בישוב פירושו יע"ש – ולפי' הק"ע הלא פליאתו על המל"מ והפוסקים היא נשגבה. וגם הרא"ש ז"ל מרא דהאי תשובה דבלשון איסור אינו יכול לאסור לאחרים. לא הביא כלל מהאי ירושלמי וחלילה לאמור על רבותינו הראשונים וגאוני בתראי דלכולם היה בהעלם עין גם לשעה דברי הירושלמי אשר מוכרח לאמור כי לא פי' הטעם בפלוגתתא דתנאי אם בלשון איסור יכול לאסור גם לאחרים כפי' הק"ע וא"כ דברי הירושלמי צריכין ביאור ועוד יש לדייק כי לשון הירושלמי דקאמר הוון בעי מימר מורה דאך ס"ד הוי לאמור הכי ולא קיימא במסקנא ונלמד מענינו הסמוך לו הוון בעי מימר כגון הקרבן בשבועה כו' דמבואר בירושלמי דלא קיימא במסקנא יע"ש ולפי' הק"ע ופ"מ מה דהוון בעי מימר קיימא גם במסקנא ועוד יש מהדיוק קצת דבספרי פ' מטות אך דרשת המ"ד על נפשו לא על אחרים נאמר שם. לא דרשת המ"ד אפילו על אחרים יע"ש – גם קושית הקרבן עדה לפירושו דהירושלמי מסיק דנכסי אחרים עליו לא לכ"ע והפוסקים השמיטו זאת ובאמת היא הלכה פשוטה דגם נכסי אחרים יכול האדם לאסור עליו כמבואר בש"ס ופוסקים.

וליישב כל זה נלע"ד לבאר דברי הירושלמי בהקדם מקור האי ברייתא הנאמרה בספרי שם בזה"ל. לאסור אסר על נפשו על נפשו הוא אוסר ואינו אוסר על אחרים. שהיה בדין ומה במקום שאין מפר נדרי עצמו משנודר. הרי הוא מפר נדרי עצמו עד שלא ידור. מקום שמפר נדרי אשתו משנדרה אינו דינו שיפר נדרי אשתו עד שלא תדור. [כדברי ר"א יכול כשם שמפר לה עד שלא תדור. כך מקיים לה עד שלא תדור] ת"ל לאסר אסר על נפשו. על נפשו הוא אוסר ואינו אוסר על אחרים. עכ"ל (לגי' הגר"א ז"ל וכמש"כ בפי' מלבי"ם יע"ש) הרי מבואר במקום הברייתא. הפירוש בכוונת דרשת האי מ"ד על נפשו ולא על אחרים דסובב והולך לשיטת ר' אליעזר בנדרים ע"ה וללמד שאיני יכול לקיים נדרי אשתו עד שלא תדור אם דיכול להפר ובדרך המבואר במקור מקומו צריכין לפרש גם הפלוגתא דתנאי בירושלמי. ולבאר שלא כפי' הק"ע ופ"מ ז"ל אך בפנים חדשות. והוא ״הוון בעי מימר״ דאך ס"ד הוי לאמור הכי מאן דאמר כו' ומאן דאמר כו' ומסיק הירושלמי בתור דחיה וקושיא למה דהוון בעי מימר הכי הא נכסי אחרים עליו לא. כלומר בתמיה. (כאשר רגיל בתלמוד ירושלמי לשנות בלישנא קלילא וברמיזא) איך אפשר לומר כן שהוא נגד הלכה הפשוטה בכמה דוכתי במשנה וגמ' כי יכול אדם לאסור נכסי אחרים עליו. (וגם על מ"ד שלא לאסור נכסיו על אחרים. היה יכול הירושלמי להקשות כן כי גה זה נגד הלכה הנשנית בכמ"ד שיכול לאסור אך דעדיפא מיניה קמקשה הירושלמי מנכסי אחרים עליו לא. דלמאי דהוון בעי למימר זה לכ"ע) אלא דלא קיימא מה דהוון בעי למימר. ופירושא למ"ד על נפשו לא על אחרים. הוא כאשר כבר מבואר בספרי. דאינו יכול לקיים נדרי אשתו עד שלא תדור ולא הובא האי פירושא כדרך הירושלמי לקצר וקסמך על המבואר במקור האי ברייתא בספרי – וטעמא דמ"ד אפי' על אחרים לפירושא דא. וגם במאי פליגי י"ל כי הרא"ש ז"ל שם בנדרים פי' הטעם דגם לר"א אם אמר הרי הן קיימין לא אמר כלום דהוה ליה קיום בטעות לפי שיש נדרים שלא יחפוץ וכ"כ שם בד' ע"ב יע"ש וכ"פ הרעיב זל אשר לפ"ז אם פי' דנדר דניחא ליה שתדור יהא קיים מהני קיומם לר"א וכמש"כ שם התחארת ישראל בפי' המשנה ובהגהות רש"ש ז"ל שם יע"ש. וזה הוא טעמא ושיטת האי תנא שתני אפי' של אחרים כי יצויר בכה"ג אשר יכול לקיים נדר אשתו גם קודם שתדור. אמנם לטעם הרא"ה ר"ן ונ"י ועוד ראשונים ז"ל שם. דנהי דאשכחן דנדרים שחלו דחמירי מצי לקיומי מאן לימא לן הכי בנדרים שעדיין לא חלו דלא חמירי ולטעם הריטב"א ז"ל שאין אדם מקיים דבר שלא בא לעולם. גם בידע ומפרט איזה נדר מ"מ לא הוי קיום קודם שתדור. הוא טעמא דהני תנאי דתני על נפשו ולא על אחרים. כי בכל גווני גם בפירש הקיום על איזהו נדרים פרטים מ"מ לא הוי קיום. ובספרי לא הובא רק זאת הדרשה דהאי תנא. דראה דברי האי תנא להלכה. והכי קיי"ל. (עי' במנחת פתים ביו"ד סי' ר"ד שצדד לאמור. דבאומר פירות של פלוני יאסרו עלי כאמי גם להרל"ח מותר בתור ממ"נ. אם כי הוא דבר חכמה וחריף. אולם הוא בנוי על פי' הק"ע בירושלמי. ולפירושי אין מקום לזה וכמובן להמעיין יע"ש) כמבואר מסתימת פסק הטוש"ע יו"ד סי' רל"ד גבי הפרה. וכמש"כ גם בגליון מהרש"א ז"ל בנזיר כ' לדייק מלישנא דש"ע סי' רל"ד סעי' כ"ח יע"ש וא"ש הכל בעזהש"י.

ולפ"ז אין כאן פלוגתא דתנאי בירושלמי אם בלשון איסור יכול לאסור לאחרים והוא שכ' המל"מ דבוודאי יכול לאסור גם לאחרים בלשון איסור וא"צ כלל להביא לזה ראיה גם בהגהות בית מאיר וגליון מהרש"א ז"ל ביו"ד שם הביאו מטור יו"ד סי' רי"ז ומתשו' הרשב"א ז"ל שגם בלשון איסור יכול לאסור גם לאחרים יע"ש והיא הלכה פסוקה.

ומה שצדד כ"ת מכח דהוי שבועה ונדר בכתב. והאריך להביא בזה דעת גאוני בתראי בתשובותיהם לוטה פה העתקה ממש"כ בעניי בבירור זאת ההלכה. בספרי חידושי בן יאיר על ש"ס בחי' לתמורה ויעיון מש"כ בקצרה בספרי שו"ת בח"מ סי' כ' אשר יראה כי דעתי העניה מבלי לסמוך על צדדי היתר כאלו וכהכרעת רבינו החת"ס והשו"מ ז"ל.

אמנם תפוס לשון אחרון לכחא דהיתרא שהביא כ"ת כי היו לו תנאי גמור עמהם. דבאם דרוש לבני העיר שו"ב הוא קודם לכל אדם. ואין עליו שום שעבוד מכתב זה שנתן אשר בזה יש כדי סמיכה. והוא אומדנא דמוכח דמועיל גם בח' ושבועה. יעיון קידושין מ"ט בתוס' ובראשונים ז"ל ובתשו' דרכי שלום סי' י"ב. ובספרי חידושי בן יאיר בחי' ב"מ קט"ז ובשו"ת בח"מ סי' ל"ז ויש להאריך בזה לקבוע מסמורות ולטייל באריכות וקצרות אמנם מראשית גליתי דעתי כי לא להורות הלכה באתי. לזאת הנני אך בזה. דברי חיים מרדכי

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה