באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר
חלק יורה דעה · סימן לה
להחריף להחריף ובקי כו' מו"ה צבי הערש כהנא נ"י פעטראווא טראנסילוואניא
מכתבו הגיעני ובדבר מה שהעיר על מה שהעליתי בספרי שו"ת בח"מ ח"א סי' ג' להחמיר לכתחלה מבלי להתיך מקוה משלג וכפור ע"י כח חימום הדאמפף מחששא דשמא יתקבץ ג' לוגין מהטיפין של זיעה טרם אשר יופשר מ' סאה מים מהשלג וע"ז פקפק כת"ה למה שנראה מתוס' תמורה י"ב ע"ב ד"ה יוסף דגם מכלי אחד שפוסל גם בהרבה פעמים זה דווקא בהיה פ"א בהכלי כל הג' לוגין אבל בשאב מעט מעט יש בזה הדין כהרבה כלים ובד' או ה' פעמים אין מצטרפין והביא כן בשם שו"ת תש"י תנינא מהדמו"ץ דסיגעט שהאריך בזה ומביא דכן דעת הראשונים ז"ל וכיון שכן בנד"ד ג"כ הכי יען דליכא הג"ל בפ"א בהסילון של הדאמפף אך מעט מעט מזיעת הדאמפף ונעשין טיפין א"כ בוודאי אינם מצטרפין עכת"ד – הנה השו"ת תש"י תנינא שהביא לא ראיתיו ולדעתי מהא דסיימו התוס' בתמורה שם ויש מחמירין שנוקבין את הדלי בכונס משקה משום הך חששא דפי' נראה דעתם כמסקנתם בשם יש מחמירין מבלי לסמוך על זה והן הן הדברים אשר בסמ"ק מבוארים שהביא הב"י ז"ל בסי' ר"א ד"ה ומ"ש וז"ל וסמ"ק כ' כל צירוף כו' אבל בד' או יותר כשר. ולפ"ז א"צ לנקוב הדליים ששואבים בהם המקוה כדי לנקותו שמה שנופל מן הכלי אין עולה כ"א מעד בכל פעם והוי כמו מד' או מה' כלים ומ"מ טוב לנקוב אותה למטה בכונס משקה עכ"ל וכך הם דברי התוס' בפ"ק דתמורה י"ב ע"ב עכ"ל יע"ש ובב"ח ד"ה ומ"ש בד"א שהתחיל מכלי שני אם כי יש לדחוק ולפרש דלכתחלה יש לחוש שמא יפול פעם אחת ג' לוגין מהכלי אבל האמת נראה כפי' הפשוט כי על סברא הזאת שאין עולה כ"א מעט בכל פעם גם בכלי אחד יחשב כאשר יבוא מד' או ה' כלים אין לסמוך ע"ז לכתחלה ולזאת טוב לנקוב אותה למטה בכונס משקה וכן מורה לשון הרמ"א ז"ל שם סעי' מ' ואפי' במקוה כו' אם אין הכלי גדול כ"כ שבוודאי יפלו שם ג"ל שאובין אלא שיש לחוש שמא נפלו בזאח"ז וכיוצא בזה אזלי' לקולא דספיקא דג"ל שאובין הוי ס' דרבנן ואין לחוש בדעבד והגאון מהרש"ק ז"ל בשירי טהרה לה' מקואות סי' כ' כתב וז"ל וגם כיון דא"א שנפלו ג"ל ביחד רק בזאח"ז מעט מעט ובזה נמי יש צד להקל כמש"כ רמ"א ז"ל סעי' מ' וגם הוי כו' יע"ש דמבואר דמיירי בנידון שהיה ברור שא"א ליפול רק מעט מעט מ"מ החשיב זה אך צד להקל והבין כן בכוונת לשון הרמ"א ז"ל (ונראה שפי' כי תרי צדדי קולא נאמרו ברמ"א ז״ל יען דבוודאי נפלו אך זא"ז מעט מעט וגם הוי ספק ג"ל) ואך בדעבד להקל מכח זה ואיך נעשה אנן מקוה חדשה ע"י התכת חום הדאמפף ולסמוך ע"ז לכתחלה – חדא ועוד קאמינא מלבד זה דיש מקום לאמור כיון שסילון הדאמפף מחובר להיורה הגדולה של מי הרתיחה אשר משם יעלה הדאמפף נחשב ככלי אחד ונמצא כי בכלי שיוצא ממנה טיפי זיעת הדאמפף יש הרבה מים שאובים. בלעדי זה הלא משנה מפורשת בפ"ג דמקואות מ' ד' ואיפסקא בטוש"ע יו"ד סעי' ט"ו דאם מתחלה היה דעתו לתן כל הג"ל אפי' אם לא נתן אלא מעט מעט מכמה כלים עד שהשלים לג' לוגין פסול ואם יהי' אך כן כי בשיעור ההכרח שילך הדאמפף להמקוה להתיך עכ"פ שיעור מקוה של מ' סאה יתקבץ מטיפי הזיעה ג' לוגין הלא בראשית נתינת הדאמפף להמקוה דעתו על אותו זמן שיהיה בצירוף ג"ל אשר נחשב כדעתו לתן כל הג"ל ובזה גם מכמה כלים פסול כש"כ מכלי אחד מעט מעט אם כי דעתו אך על הדאמפף ולא על המים שיתקבץ וגם בהוי פסיק רישא הלא אנו דנין בפסולא דג"ל שאובין שהוא רק מדרבנן וידוע הפלוגתא בפ"ר באיסור דרבנן אשר הדברים ארוכים ועתיקים לא אפלפל עתה בזה כי המעיין בתשובתי שם הלא יראה כי ציינתי שם לתשו' חש"ש ז"ל במהד"ק סי' ס"ח אשר צדד להתיר וידעתי גם ידעתי מכל מה שיש לצדד בזה. לאחר כל זה בעשיית מקוה לעולם ולרבים איסור כרת ופרט העומד ברומו של קדושת בית ישראל אשר לכתחלה צריכין לעשותה שתהיה כשרה לכל הדיעות כמבואר בתשובות גאוני בתראי וביחוד בתשו' ד"ח (יעיון ר"ש ז"ל פ"ב דמקואות מ' ג') ז"ל למה נכנס עצמינו במקום צר ולחפש צדדי היתר והוא שסיימתי שם בתשו' הלא לפנינו דרך כבושה של הוראת אותו זקן וגאון רבינו החת"ס ז"ל להפשיר השלג או הכפור ע"י טסי ברזל מלובן וגחלים הרבה עליו עד שיופשר השלג ובזה נלך לבטח דרכינו כי הוא משומר מכל מכשול ושיהיה ברור מקוה כשרה באור דעת התורה עכ"ל יע"ש.
אמנם על זה נטה קו כת"ה לאמור דהלא גם זה איני דרך כבושה יען דבתשו' בית שלמה ז"ל ח"ב בחיו"ד סי' ע"ו שדי נרגא בזה דבהכשר המקוה ע"י טסין הוי הווייתן ע"י אדם אם כי הבי"ש שם יצא לחלק בין הוויית המים להכשר המים אשר בזה לא נאמר לפסול ע"י הוויית האדם הלא הגאון מהר"מ מטארנא ז"ל בספרו שירי טהרה פ"ו חולק עליו וגם הבי"ש בעצמו מסיק בסוף דבריו דלכתחלה אין לעשות כדברי מרן החת"ס ז"ל רק יניח השלג כמו ג' טפחים קודם הבור ושם יניח הטסים ואז ליכא למיחש כיון דאיכא המשכה. ובשירי טהרה שם הוסיף עוד כיון דלדעת הראב"ד והאשכול ז"ל בשלג אפי' לאחר שהופשר ונעשה מים אסור לטבול בתוכו מש"ה נכון לעשות כדעת הבי"ש ז"ל ולזאת נכון יותר להתיך ע"י דאמפף דאיכא כמה ספיקות מלעשות כעצת החת"ס ז"ל עכת"ד כת"ה.
הן אני בתשובתי שם רמזתי בקצרה באמרי יעיון שו"ת מהרש"מ ז"ל מהד"ק סי' ר' ועתה אבאר קצת בשו"ת מהרש"ם ז"ל שם כ' וז"ל ובדבר מה שהניחו הקרח ע"ג טסין של ברזל והסיקו מתחתן עד שנימוחו ונמשכו למקוה הגם דפשוטי כלי מתכות מקב"ט מ"מ כיון שלא נמשכו מהטסין למקוה אלא דרך ג"ט קרקע יש להקל כמש"כ הרא"ש והובא בש"ע סעי' מ"ח ע"כ הרי דפשיטא ליה להמהרש"ם ז"ל דהני טסין דינן כפשוטי כלי מתכות ומקב"ט אולם בשו"ת חש״ש שם הביא בשם שו"ת פמ"א ח"ג סי' מ"ב שהוכיח מפי"א דכלים מ' ג' דהני טסין אין דינם כפשוטי כ"מ אך כגולמי כלי מתכות ואינם מקבלים טומאה. הובא גם בסדרי טהרה סי' קצ"ח ס"ק ס"ג יע"ש ולפלא על רב האי גאון אמיתי מהרש"ם ז"ל שלא הביא דברי הפמ"א וס"ט. ונראה דעתו כמש"כ בשו"ת שאילת שלום ז"ל מהד"ת סי' רס"א וז"ל. וגם טסין של ברזל שלנו המוזכר בתשו' חת"ס וודאי לא מיחשבי גולמי כלי מתכות כיון שאינם מחוסרין תיקון. גם ראוים להשתמש בהם לתשמיש אדם וגם ראוים כך לעשות מהם כלים ול"ד להטסין המוזכר בפי"א דכלים מ' ג' דהם מחוסרים תיקון מש"ה לא מיחשבו אלא גולמי כלי מתכות וכמבואר בתוספתא לא כן הני טסין שלנו אין לדונן כ"א לפשוטי כ"מ דמקב"ט ובכ"ז התיר החת"ס לפשר בהם השלג וע"כ דאין בזה משום הווייתו ע"י טומאה וכמש"כ (משום דאינו אלא גרמא בעלמא לא מיחשב הווייתו ע"י טומאה ולא הווייתו ע"י אדם יע"ש) עכ"ל. ולענ"ד נראה דזאת הסברא יש לה מקום אך לפי' הרמב"ם ז"ל שם בפיה"מ דפי' כל הני דמתני' משום גולמי וצריכין תיקון. משא"כ בטסין שלנו שא"צ תיקון וכמש"כ הש"ש. משא"כ לפי' הר"ש ורא"ש ז"ל דכל הני לא נראה לקבל טומאה מעולם שאין עליהם צורת כלי כלל וכאשר ביאר במשנה ברורה שם יע"ש נראה לכאורה דאין לחלק בין טסין שלהם לשלנו. ולפ"ז טסין שלנו אם ידונו כפשוטי כלי מתכות או כגולמי כ"מ. תלוי בפלוגתא דרבוותאי בפירושי הרמב"ם ז"ל עם הר"ש ורא"ש ז"ל וצ"ע בזה כי כ' לפום רהיטא.
ז"ל כ' עוד שם וז"ל, ובדבר והמהרש"ם מה שנעשה ביד"א כבר הארכתי בתשו' דאף שנעשה ע"י גרמת אדם גרמא בעלמא היא ומקרי הווייתו ע"י טהרה כמש"כ בנח"א סי' נ"ג ובתשו' ר"מ שיק סי' קצ"ו וכ"ה באשכול סוף סי' נ"ב שם והארכתי בזה. ובפרט דמיחוי השלג למים הרי כבר כ' הראב"ד דפנ"ח באו לכאן וכ"פ החת"ס כו' ובפרט בנ"ד שהמשיכו המים ג"ט כבר העלה בנח"א סי' נ"ג שם דהמשכה מבטל חשש תפיסת יד אדם אפי' בכולה ושכ"ה דעת רוב הראשונים ע"ש ולכן הגם שדחקו את הקרח אל הטסין מ"מ הוי רק גרמא וגם פנ"ח באו לכאן. ולהסוברים דשלג כמות שהוא כשר בוודאי מה שנימוח לא מקרי הווייתו ביד"א ומכח מה שהביאו הקרח כבר ביאר החת"ס שאין בזה חשש. ועכ"פ בצירוף ההמשכה יש להקל בפשיטות ולא ידאג ולא יפחוד כלל וגם בתשו' מהרי"א יו"ד סי' רי"ג העלה דבהמשיך המים לכ"ע יש להקל עכ"ל הרי כי רמזתי שם לתשו' אשר מבואר לעשות גם המשכה. וסמכתי בזה על רמיזא בעלמא יען כי החת"ס בסי' ר' רי"ג הלא כ' דמשום הויה ע"י אדם לית לן בה דלא מקרי זה הוויה, אלא הוי כמו הסרת המניעה. ולא מקרי הוויה אלא כמו הבאת מים כו' והוא פשוט הרי דפשיטא ליה זה לרבינו הח"ס ז"ל אשר רב גובריה לסמוך עליו וכמה גדולי אחרוני' בתשבותיהם נמשכו אחריו להורות בהתכה ע"י טסי ברזל. ומדברי מהרש"ם ז"ל שם בתשובה נראה ג"כ דעתו כן להלכה אך שכ' כי בצירוף ההמשכה יש להקל בפשיטות וגם הוצרך שם לסלק גם החשש מהבאת הקרח ומדברי הבית שלמה חיו"ד ושירי טהרה להגאון מהר"ם ז"ל לא ידעתי. כי אינם עמדי זאת היא שהביאני לסתום את דבריי ולדבר אך ברמז ולקצר במקום שהיה לי להאריך אמנם עתה אשר כ' לי כת"ה כי הגאונים הבי"ש ושירי טהרה ז"ל גם שניהם באו לעמק השוה מבוי להתיר לכתחלה ע"י טסי ברזל. אך ע"י המשכה ג' טפחים – וכה ראיתי בשו"ת מהרש"ם ז"ל מהד"ג סי' י"א שהביא דברי הבי"ש והעיר ע"ז ממשנה דמקואות פ"ו מ"ג ואיפסקא ביו"ד שם סעי' נ"ה ומפסקי הש"ע סעי' מ"א מ"ב מ"ג יע"ש ושם בסי' רמ"ד כ' וז"ל ואולם כת"ר העיר עוד מהא דהווייתו ע"י אדם ובד"ז הארכתי בתשובה לק' סאטמאר. והבאתי מס' דרוש וחידוש לרע"א ותשו' ז"י ועוד מכמ"ק דכל שהוא רק גרמא בעלמא לא מיקרי הווייתו ביד"א והן אמת דלפמ"ש בתשו' מהר"מ שיק ז"ל סי' קצ"ו כמה חילוקים בזה יש לדון ולהחמיר קצת בנ"ד. אבל כ' בתשו' הנ"ל דאם עושים ע"י עכו"ם יש להקל טפי כיון דאיני מקב"ט מה"ת והבאתי סמוכין לזה ואכמ"ל. ולכן גם בנ"ד יוכלו לעשות כן כו' עכ"ל יע"ש אשר חזי' להכרעת דעתו של המהרש"ם ז"ל כי בעיקרא דדינא ס"ל דע"י גרמא בעלמא לא מיקרי הווייתו ביד"א ובנידון זה שאין כל צדדי ההיתר שצידד בסי' ר' גבי שלג וכפור וגם לא היה אפשר ע"י המשכה (כמבו' להמעיין שם תואר השאלה) צירף לעשות ע"י עכו"ם אם כי הוי אך צירופא כ"ד ובסי' ר' דהיה אפשר ע"י המשכה לאחר כל צדדי ההיתר צוה לעשות ע"י המשכה ג"ט ולא אכניס א"ע עתה בבירור הלכתא דא, יען כי ספרי בי"ש ושירי טהרה המדברים מזה באריכות אינם אתי לראות דבריהם וגם אם לאחר העיון אכריע בעניי שלא כדעתם הרמה האם אעמיד על דעתי העניה בעשיית מקוה לכתחלה נגד דעת הגאונים המפורסמים לעמודי הוראה בכל בית ישראל, והצדק בזה עם כת"ה לזאת להלכה למעשה להתיך מקוה משלג או מכפור ע"י חימום הדאמפף כדעתי מאז כן גם עתה. מבלי להפשיר לכתחלה אך אם באפשרות לעשות כעצת בני הרה"ג כו' מוה' מנחם מענדיל שליט"א שהבאתי שם כי פי הצנור מהדאמפף יהיה למעלה מהמקוה באופן אשר טיפי הזיעה מהדאמפף לא ינטפו כלל להמקוה והפשר המקוה יהיה אך מחימום צנור הדאמפף אשר באופן זה אין עוד שום חששא ושרי גם לכתחלה או ע"י טסי ברזל כהוראת רבינו החת"ס ז"ל אך ורק בצירוף שיהיה ע"י המשכה ג' טפחים כהחלטת הגאונים הבי"ש מהרש"ם מהר"ם ז"ל אשר אין לזוז מדבריהם גם זוז כ"ש בעשיית מקוה לכתחלה לרבים ולעולם שלא יהיה שום מקום פקפוק ולכ"ע יהיה המקוה כשרה לטהרת בית ישראל בדעת תורה וכן יש להורות הלכה למעשה.
מה שהביא כת"ה קושית ידי"נ רב האי גאון וצדיק מפורסם מהר"ח ז"ל מאנטיניע לשיטת הרמ"א ז"ל דחשש בסעי' נ' לדעת הר"ש ז"ל למה העביר בשתיקה על סעי' ס' ולא הגיה דלשיטת הר"ש ומרדכי גם האמצעית פסולה עכ"ק. מלבד מה די"ל בזה כעין מש"כ בנו"ב מהד"ת סי' קל"ז ד"ה ומה ששאל יע"ש מעיקרא דקושיא ליתא כי הלכתא דסעי' ס' הלא נובע מתוספתא פ"ז דמקואות הובאה בסוגיא דחגיגה י"ט (יעיון בספרי שו"ת סי' ט"ז). ובביאור הגר"א ז"ל שם. בסעי' הביא מתוספתא זו נגד שיטת הר"ש ומרדכי ז"ל ואין בכח הפוסקים לחלוק על תוספתא המובא בסוגיא דתלמודא ומוכרחין ליישב שיטתם ובמי השילוח סי' ב' ס"ק ט' כ' ישוב נכון לזה יע"ש ובשבעה עינים להגאון מהרש"ק ז"ל לענין זחילה ממקוה למקוה ובבית יצחק חיו"ד סי' כ"ט והאריכו בזה האחרונים. הישוב לזאת השיטה שלא תקשי עליה מהתוספתא. עולה גם לטעם סתימת הרמ"א ז"ל וזה פשוט ואמת.
והנלע"ד כתבתי חיים מרדכי