באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר
חלק יורה דעה · סימן לג
להרה"ג כו' מו"ה יצחק משה ראבינאוויטש ג"י אבד"ק בארלאד
מכתבו הגיעני ובדבר שאלתו על המקוה מעיר פאיעשט בזה"ל. המרחץ בנוי לא רחוק מהר. מפנימיות ההר נובע מעיין מים אל תוך באזען גדול עגול עשוי מסימענט. והבאזען הוא מלא על כל גדותיו ויש בו שעורים של מקוה רבים מאוד. הוא מכוסה במכסה תמיד בהבאזען שוכב צינור של מתכת נמשך משם והלאה. ונוקב קור המרחץ, והולך הלאה ונוקב קור של חדר המקוה. ושם בולט הצינור מהקור כמו חצי אמה ומקלח משם מהאויר מים אל המקוה. הצינור לא שוכב וקבוע שם על הרצפה' כי מהריצפה עד הצנור יש כמו חצי אמה, ע"כ המים מקלחים מן הצנור באויר מן הגבוה אל הנמוך היינו אל המקוה כמו אזלא או כמו שקוראים ההמון טשיזמע, ויש ריחוק מקום הרבה. מסוף הצינור שהוא בגובה הקור, עד מקום המים שבמקוה.
בצינור הגדול שיורד מהבאזען אל המקוה, בתוך המרחץ יוצא שני ענפי', צינור אחד מתפרד משם ובא אל היורה וימלאהו מים למען הרתיחם וצינור שני בא למרחץ להיות להם מים קרום הנחוץ להם לתשמישי המרחץ
בעת אשר הם צריכים מים צוננים לתשמישי המרחץ אז מוכרחים הם לסתום את פי סוף הצינור המקלח להמקוה. בברזא של עץ. ואז ישיבו המים למרחץ וישתמשו בהם לכל צרכיהם.
את כל אלה ראתה עיני ועתה אשמיע לכתה"ר את כל אשר אמרתי להם, ואת אשר צויתי לעשות – בתחלה אמרתי להם, כי לא טוב הדבר הזה, כי המים מקלחים מן פי הצנור אל המקוה באויר מן גובה הקיר. מחשש דהנצוק והקטפרס אינו חבור, לענין שני מקואות לחבר אותם עם המעיין. ע"כ הגדתי כי יורידו את הצנור, ויאריכו אותו עד שיגיע אל תוך המקוה פנימה, ויען כי חוששתי לדברי המחבר סי' ר"א סעי' מ"ט בסופו, שכ'. ויש מי שאינו מחלק בכך. ויעיון שם בט"ז ס"ק ס'. ע"כ הוריתי אותם להאריך הצנור עד המדרגה העליונה של המקוה. ויזולו המים על המדרגה העליונה. ומשם יזובו אל המקוה שזאת מותר אפי' לדעת הרשב"א ז"ל כמ"ש המחבר בפ"י בסעי' מ"ח בסילון של מתכות, וז"ל. אבל אם נופלים על שפתו בחוץ ונמשכין לתוכו כו' למקוה כשר.
הדבר השני אשר הראו לי כי מהצינור הגדול יוצא ענף אחד צינור הנוזל מים לתוך היורה. שמרתיחין אותו להיות להם רותחים עבור אמבטאות ועבור המקוה לחממו. ועלה על דעתי חשש מדברי המחבר סעי' ח' שם מעיין שמקלח לתוך הכלי, וכאן יורד המעיין ליורה שהוא כלי שלם. וראיתי כי פחד חנם פחדתיו דמבואר שם דאם המעיין מקלח אל שפת הכלי ולתוכו חוצה לה מותר, ובט"ז שם ס"ק ט"ז מבאר שם הדבר היטב. ובפרט פה שהמים שביורה אינם יוצאים מהיורה, כי אם נשארים שם, ומים אחרים מהמעיין נוזלים דרך הצנור למקוה, ואף אם יציור כי יבואו גם המים מהיורה להמקוה, מה בכך הלא במקוה יש שיעור, ואינה נפסלת אם יפול לתוכה שאובים, כי אסור לטבול רק אצל הכלי, אבל לא במקוה, עכ"ל שאלתו עם התשובה ביחד כדרך שאלת חכם
והנה יען כי פתח דברי כת"ה, הוא בתיקון החששא שיש בזה, לענין הווייה ע"י טהרה, והחיבור הוא ע"י ניצוק וקטפרס, אמרתי בראשית לציין לו לעיין מש"כ בזה בספרי חידושי בן יאיר על ש"ס, בחי' זבחים כ"ה ע"ב, בד"ה, ג"מ תנן התם נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כו' כו' עד גמירא בחתימת הלשון – ע"י טהרה גמורה. אשר העולה מכל האמור שם כי להלכה קיי"ל דבעי' הווייה ע"י טהרה גם במקוה בטהרת אשבורן. והיא דרשה גמורה. מקרא דיהיה טהור. אשר מה"ת בע"י הווייה עי"ט. ושפיר קאמר כ"ת.
דכיון דהמים מקלחים מן פי הצינור אל המקוה באויר מן גובה הקיר. הוי ניצוק וקטפרס דאינו חיבור. כי אך בדרבנן לדעת התו"ס בחולין ק"ו ובר"ש ז"ל פ"ו דמקואות מ' ח', ובב"י בסי' ר"א בשם הראב"ד ז"ל ד"ה ומ"ש טבלו בו שנים בסה"ד, אמר"י דנו"ק חבור יעו"ש. ובח"י פ"י לגיטין ט"ז. וגם בזה יש חולקין כמבואר. בספרי שו"ת באר חיים מרדכי ח"א סי' ט"ז ד״ה ומה דכלל יעו"ש ובשו"ת מהרש"ם ז"ל ח"ג סי' רמ"ד במפתחות שם ובסי' שדים הביא בשם ר"מ שיק ז"ל סי' ק"צ שדעת הב"י ונו"ב ז"ל דגם בדרבנן קטפרס אינו חבור יעו'"ש. אמנם בדאורייתא כבר הארכתי בספרי שו"ת שם ובררתי בס"ד להלכה ברורה דנו"ק מה"ת לא הוי חבור – וע"י בד"ח ז"ל לה' מקואות אות נ"ז דחולק על הנט״ש גם במעיין – וכיון דאין כאן חיבור המקוה להמעיין. והמשכת המים הוא ע"י סילון המקב"ט. א"כ מרחף על המקוה חששא מפסולא דאורייתא. ויישר חיליה אשר תקן זאת בעצתו להוריד את הצנור ולהאריך אותו עד שיגיע אל תוך המקוה פנימה.
גם מה שחשש כ"ת לדעת היש מי שאינו מחלק בכך. הדין עמו. אם דלכללא הידוע. כי היכא דאיכא בש"ע דיעה א' בסתם. ואח"כ בשם יש מי שחולק ה' כ"ד הראשונה. (יעיון בספרי שו"ת שם סי' נ"ב ד"ה ומה דפשיטא ליה) הלא בזה ראינו דיצא מהכלל. וכמש"כ הב"ח שם בס"ק נ"ב. דנקט"י להחמיר כדעת הרשב"א ז"ל. והבין כן גם בדעת הש"ע יעו"ש. ובהגהות הגר"א ז"ל ס"ק פ"ט דמתוספתא משמע כסברא האחרונה. ובשו"ת שבס"ס מנחת יעקב ז"ל סי' ד' כ' דיש לחוש להכרעת הב"ח לכתחלה יעו"ש – ויש עוד לתן לב כי לפרקים אולי יופסק הנביעה מהמעיין אל הבאזען. והמים למקוה יבואו אך מהבאזען העשוי מסימענט. ואז הופסק כח מעיין ודין מקוה עליו. כמבואר שם ביו"ד סעי' י' יעו"ש בש"ך ופוסקים, ועיין במהרי"ט ז"ל בשניות סי' ח"י. לדון בכלל על המעיינות שלנו שאין עליהם דין מעיין. ורבים מפוסקים בתראי דחששו לדעתו כידוע – ובשו"ת ד"ח ז"ל ח"ב סי' צ"ט כ' דאם עושין מקוה צריכין לעשותה לכתחלה כשר אליבא דכ"ע. כי היא קדושתן של ישראל וכמבואר בת"ה ברשב"א ז"ל יעו"ש. ובר"ש ז"ל פ"ב דמקואות מ' ג' דחזקת העושה מקואות עושהו בכשרות. ולתקן זאת צוה להאריך הצנור עד המדרגה העליונה של המקוה. ויזולי המים על המדרגה העליונה ומשם יזובו או המקוה. תקנתו היא תקנת חכמים. אולם כמוכרח לעשות עוד תקנתא לתקנתא. אשר כלות הצנור יהיה בריצפת המרחץ סמוך להמקוה. (כי בהויה עי"ט ל"ב ג"ט וכמש"כ החת"ס הובא בפת"ש שם) שיהיו נופלין על שפתו בחוץ ונמשכין לתוכו (א' בצנור קטן של עץ או חרס. כמבואר שם ביו״ד ר"א סעי' מ"ח. ושיכול לעמוד ולהזחיל בלא דבר המק"ט. וכמש"כ בחת"ס סי' קצ"ט הובא בפת״כ שם. ובתשובות האחרונים יעו"ש) באופן כי לראשית תוכיות המקוה. יבואו המים בהווייה ע"י טהרה. אשר יהיה התיקון בשלימות גם לעת אשר מוכרחין לצרף המים של המדרגה העליונה לשיעור מקוה. ואם אולי בזאת המקוה א"צ לזה. הן הן מהדברים שנאמר בהם לא פלוג. וביחוד בחומרא דמקוה. איסור כרת. ולעולם. ולרבים אשר החכם יהיה עיניו בראשו לתקן שיהיה עצהיו"ט לעולם.
ומש"כ להסיר החשש בדבר השני שהראו לו. כי מהצינור הגדול יוצא ענף אחד כו' כל דברי כ"ת בזה פשוטים וברורים.
והנה כ"ת כ' עוד בזה"ל. ועוד בה שלישיה. כי ספרו לי. כי כאשר הם צריכים מים קרים במרחץ לרחוץ בהם. אז הם מוכרחים לסתום פי הצנור הקולח למקוה בברזא של עץ. בזה לפי ע"ד אין חשש. הלא מבואר בסע"י נ"ב בפירוש. וז"ל ולאחר שנתערב כו'. נשאר לעולם בהכשרו כו'. ואם שהביא הש"ך ס"ק קי"ב בשם רי"ו. שנסתפקו בו המפרשים. שאני התם. דשם אמרו במקוה פסול ובא לערב אותה עם מקוה כשר. ופה בנד"ד המקוה כשר ויש בה כשיעור. א"כ מה איכפת לן אם סותמים הצנור בברזא של עץ רגעים אחדים. ואפ"י לכתחילה נ"ל דמותר לסתמו ולהשאר סתום ימים רבים. כי הפוסקים המחמירים. הם מדברים ממקוה גשמים. ופה היא המקוה מהמעיין ודין מעיין לו לטהר בין בזוחלין בין באשבורן. וכיון דנכשר פעם אחת עומד בהכשרו כל הימים. בכל זאת פחד לבי להתיר זאת. כי אולי צריך להיות המקוה מחובר תמיד עם המעיין.
עוד הגידו לי כי יכולים לעשות גם זאת כי יעשו סוף הצינור בפיו צר. למען יהיה הקילוח דק מאוד. (ובטח תהיה הנקב כשפופר הנאד) ואז אינם מוכרחים כלל לסתום בברזא עץ. כי הקלוח יהיה דק מאוד. ויוכל לזוב המים בתדירות. וגם יכולים להיות להם מים צוננים כאשר מוכרחים להם במרחץ. אך דא עקא כאשר יזוב המים בתדירות אף קלוח דק אזי ימלא המקוה על כל גדותיו. ויעברו על שפתיו. ויציפו על כל המרחץ. ע"כ הוריתי אותם לעשות חור למעלה בדופן המקוה. אחרי השיעור מקוה והטבילה. למען יצאו המים לחצר ולא יציפו המרחץ. עכ"ל ובמכתבו השני כ' אשר יעורר כתה"ר על אשר צויתי לעשות חור למעלה משיעור מקוה לטבילה. למען יזל מן המקוה החוצה להחצר. ולא יציפו המרחץ. והעיר כת"ה מדברי היש מחמירין שברמ"א סעי' כ' דיש בזה חששזחילה. וכתה"ר חושש לדבריהם להלכה. ובעבור זה דורש כתה"ר ממני לתקן זאת כו'. לפענ"ד אין כאן חשש זחילה. ואין צורך לשום תיקון כלל. יען כי המקוה יבואו ממעיין. ומעיין מטהר בין בזוחלין בין באשבורן. וכן מחלק הרמ"א ז"ל שם בפירוש. וז"ל. וכ"ז דווקא במקוה שאינה יבא ממעיין אבל כו' – ואף גם זאת. כי גם במקוה ממי גשמים ג"כ אין חשש גדול אם יש חור אשר מימיו נוזלים דרך שם. אם קודם הטבילה יסתמו החור בברזא של עץ. אשר איננו מקבל טומאה. כי אז המקוה שלימה ואינה נוזלת. וזאת לפע"ד גם לדברי הי"מ שברמ"א מותר אם הוא למעלה משיעור מקוה וטבילה עכ"ל כ"ת. אשר למען חומרא דמקוה הארכתי והעתקתי כל לשונו למען תתברר בדיוק היטב השאלה בכל הפרטים.
בכל אלו הדברים שכ' כ"ת טוב ראשית דבריו מאחריתם כי מש"כ וכתה״ר חושש לדבריהם להלכה כאלו אני אך חושש לזה לא כן הוא כי ידועים המה דברי התשב"ץ ז"ל בח"ג סי' ל"ד לאחר שהביא ב' הדיעות סיים אבל מי יכניס ראשו בין הרים גדולים באיסורי תורה ובחיוב כרת ובמה שהראשונים ז״ל החמירו. ובמה שאפשר לתקן לצאת ידי כל הספקות יתקן עכ"ל ויעיון במי השילוח סי' ב'. אם כי בשו"ת שדה יהושע סי' י' ראיתי שהביא בשמו מח"א סי' י"ז. שהכריע להלכה כדעת הרא"ש ז"ל. הלא להכרעתו להחמיר שומעין. יען שהיא בח"ג הנכתב באחרונה וכמש"כ בכה"ג הפמ"ג בפתיחתו ליו"ד בכללי הוראת או"ה יע"ש וכ"כ הב"ח שם דהכי נקטי' וכל בני ישראל יוצאין ביד רמ"א ז"ל בפסקיו דיש לחוש לדבריהם לכתחלה והחמירו בזה גאוני בתראי בתשובותיהם כמבואר להמעיין בדבריהם יען כי פסול זוחלין הוא מה"ת יעיון בספרי שו"ת שם סי' טז ד"ה וכן כמבואר ביו"ד שם סעי' ב' ברמ"א ז"ל.
ומש"כ שאין כאן חשש זחילה יען כי המקוה יבוא ממעיין ומעיין מטהר גם בזוחלין הלא נודע דברי המהרי"ט ז"ל הנ"ל דמעיינות שלנו אין עליהם דין מעיינות גמורים. והאריך בזה בטעמים נכונים יעו"ש. ובפת"ש שם ס"ק מ"ג שהביא כן גם בשם המשכנות יעקב. ובד"ח בפתיחתו לה' מקוואות אות י"ב כ' וז"ל. מקוואות שלנו ראוי להחמיר שלא יזחלו המים להיות יוצאים מצד זה ונכנסים מצד זה. חדא דיש להחמיר לכתחלה. שמעיינות שלנו אינם מעיינות גמורים כדברי מהרי"ט ז"ל. ולפיכך פוסל בהם הזחילה וגם כי לפעמים כו' כו'. ולכן מהראוי ליזהר שכל מקוה לא יהיה זוחל כלל עכ"ל יעו"ש. ובתשובותיו ח"א בחיו"ד סי' מ"ב שכ' ומעודי אני רואה לתקן בית הטבילה שלא יהיו זוחלין כלל. כי כמה דיעות בזה. ולמה לן לחוש ולהקל באיסור חמור כזה. ובח"ב בסי' צ"א מסיק דק' לסמוך על מעיינות שלנו יעו"ש ובסי' צ' דחשש ג"כ לדעת המהרי"ט ז"ל. וגם האריך שם לבאר להלכה. דמעיין אינו מטהר בזוחלין. רק במעיין משוך אבל לא במעיין עומד. ומסיק דמי לא יחוש לאיסור כרת כזה להקל נגד הר"ש ראב"ד והרמב"ן רז"ה וט"ז ז"ל יעו"ש. ובכאן בראשית בהבאזען הגדול אשר משם יבוא אל המקוה הוא עומד. וכן בהמקוה (ועל חיבורו לראשית המעיין יש לפקפק בזה וכמובן.) אשר נקטי' בזה לחוש לפסול דזחילה. וכהכרעת הד"ח ועוד מגאוני בתראי בתשובותיהם. ויעוין בפת"ש שם ס"ק ל"ד מש"כ בשם המ"צ ובס"ק נ"ד בשם החת"ס סי' ר"ט ויש להאריך בזה. אולם אין הזמן עמדי עתה. וגם הדברים עתיקים וארוכים בתשובות ובפוסקים.
גם מש"כ כ"ת גם במקוה ממי גשמים כו'. אם קודם ה"ט יסתמו החור בברזא של עץ כו'. אם כי בזה שפיר קאמר דבשעת הסתימה ואינה נחלת המקוה כשרה בלא שום פקפוק. אולם כבר מבואר בתשו' חת"ס ועוד בתשובות גאונים. דאין למסור דברים כאלו העומדים ברומו של עולם היהדות בקדושת וטהרת בית ישראל לבלנים ולסמוך על סתימתם או פתיחתם בשעת הטבילה. אשר יש בזה חששא דשכחה ופשיעה. ואם הם כך אמרו בזמנם אנן מה נענו אבתרייהו בימים האלו ובזאת המדינה וחלילה למסור ההשגחה בזה להבלנים. וכמש"כ בספרי שו"ת שם סי' ט"ז ד"ה הלא מצוה דרבים יעו"ש.
אברא כי יש דיעות ושיטות החולקים בכ"ז. וידעתי גם ידעתי בעזהש"י מה שיש לצדד בזה (גם זה הכלל ידוע דבמקום דבדיעבד שרי ל"ח לשמא ישכח. אולם יש לחלק וכמובן.) אמנם למה נכניס עצמינו למקום צר ודחוק במקוה החמורה. ואם מפני כי בעת שצריכים למים קרים במרחץ לרחוץ בהם. אז הם מוכרחים לסתום פי הצנור הקולח למקוה בברזא של עץ. וחושש כ"ת להסתפקות המפרשים שברי"ו ז"ל המובא בש"ך ז"ל שם ס"ק קי"ב דכיון שנסתם הנקב חוזר לפסולו. הנה אם כי בשו"ת ד"ח חיו"ד סי' צ"א כ' ומ"ש שא"צ לחיבור רק פ"א אפי' הפסיק אח"כ. לא כן כ' הש"ך ז"ל ס"ק קי"ב. וכן נוהגים כדברי הש"ך ז"ל הלא לעומת זה נאמן עלינו גם עדותו של החת"ס בחיו"ד סי' רי"ב (יעו"ש דבחבור למעיין חמור מחבור למקוה. שיש לחוש לשיטת הרא"ה ז"ל שהובא בשט"מ ביצה י"ח) דלית מאן דחש למש"כ הש"ך בשם רי"ו ז"ל. וכדעת הנו"ב והסכמת רובם ככולם מהאחרונים יעו"ש וכ' בכ"ז בספרי חידושי בן יאיר לחי' יבמות פ"ב בביאור הסוגיא דנ"ס ונ"ס ובספרי שו"ת שם יעו"ש. אולם גם לדברי המפרשים שברי"ו ז"ל והחוששים לזה הלא מש"כ כ"ת כי לא אמרו אך במקוה פסולה ובא לערב אותה עם מקוה כשרה להכשירה. משא"כ בנד"ד המקוה הלא היא כשרה ויש בה שיעורה. א"כ מה איכפת לן אם סותמים הצנור בברזא של עץ רגעים אחדים ואפי' לכתחלה מותר לסתמה ולהשאר סתום ימים רבים. דבריו בזה הם פשוטים כנים וברורים. והוא אשר אמרתי כי טוב ראשית דבריו. ותפוס לשון ראשון. והחור בדופן המקוה צריכין לסתום מטעמים הנאמרים ובשעה שצריכין מים קרים למרחץ יכולים לסתום פי הצנור הקלוח להמקוה. ואין שום פקפוק כלל עי"ז בכשרות המקוה וכדאמרן.
וזאת תורת העולה. כי לאחר הציור מכ"ת בעשיית הבאזען בזה"ל. הבאזען הגדול אשר בו נובע המעיין. מפנימיות ההר. המרוצף בסומענט. הוא עשוי בתוך האדמה. בפנימיות הקרקע. ישר אם שטח פני האדמה. הוא לא בנוי על פני האדמה ממעל רק בעמקות האדמה עכ"ל. והנביעה להמקוה לא יבוא ע"י אופן וואסערלייטונג כי בזה כבר העלו גאוני זמנינו בתשובותיהם לפסול מטעם שאובה רק ע"י הצנור של מתכות. ואם כי הוא מקב"ט. לתקן שיהיה הווייה ע"י טהרה כלות הצנור יהיה ברצפת המרחץ סמוך להמקוה. שיהיו המים נופלין על שפתו בחוץ ונמשכין לתוכו – וכמבואר ביו"ד שם סעי' מ"ח באופן כי לראשית תוכיות המקוה יבואו המים בהויה ע"י טהרה. וחור הנעשה למעלה בדופן המקוה לסתמו וכנ"ל. בהתאסף יחד כל אלו התנאים. אז ואך אז הנני מסכים להוראת כת"ה שהיא הוראה ברורה. והמקוה כשרה עפ"י התורה.
והנלע"ד להלכה כתבתי. חיים מרדכי