אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק ב חלק יורה דעה › סימן לב

באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר

חלק יורה דעה · סימן לב

סימן לא

הגאון כו' מו"ה עקיבא גלאזגער נ"י אבדק"ק קלויזענבורג.

מכתבו הגיעני ובדבר שאלתו בזה"ל ע"ד מקוה של מ' סאה שנמשכה מן הנהר וכיון שייבש הנהר וא"א להמשיך אל המקוה מים חדשים. מוסיפין תמיד מים שאובים ע"י המשכה לתוך המקוה ועי"ז מתחלפים המים ואח"כ ממשיכין המים מן המקוה עד שנשאר כשיעור ומוסיפין מחדש מים שאובין בהמשכה כדי לנקות המקוה ולהחליף המים הסרוחים וכך עושין תמיד זה כמה שנים אם יש בזה משום נטל סאה ונתן סאה אשר לפי דעת הרמב"ם והראב"ד ז"ל פסול וכתב הש"ך בסי' ר"א ס"ק ס"ג שאין להכניס ראשינו במחלוקת עכ"ל השאלה ודן בזה כת"ה מצד הסברא כיון דהב"י כ' בטעם פסק הרמב"ם ז"ל מפני מראית עין א"כ די לגזור בזה בהוסיף שאובין ממש אבל לא בשאובין שהמשיכהו והרמב"ם וראב"ד ז"ל פסלו אך בנתן מים שאובין ממש אבל ע"י המשכה לא אמרו ולזאת המקוה כשרה זה ת"ד כהד"ג.

הנה הסוגיא דנ"ס ונט״ס ביבמות פ"ב ושיטת הרמב"ם וראב"ד ז"ל נתבאר בספרי חידושי בן יאיר על ש"ס באריכות באר היטב בעזהשי״ת יע"ש – ובררתי כי מה יפה אף נעים דברי בן פורת רבינו הב"י ז"ל שנתן הטעם עלי עין והוא עיקר הטעם בפסק הרמב"ם ז"ל והיכא דלא ניטלו ביד ליכא למיחש למ"ע ולזאת ממלא בכתף ונותן לעליון עד שירד לתחתון מ"ס דתנינן בפ"ו דמקואות כיון דלא ניטלו ביד ומקור זאת הסברא מחי:

הרמב"ן ז"ל ב"ב ס"ו כמבואר בב"י שם בד"ה אבל הרמב"ם ז"ל יע"ש – והבאתי שם דברי החת"ס ז"ל בסי' רי"ד דמחי' הרמב"ן ז"ל נראה קצת דדווקא בנותן ונוטל אבל אם נפלו מאליהם אע"פ שניטל בידים או להיפוך כל שלא שלטו בו ידי אדם פעמים לא גזרו יעו"ש מה שפקפקתי בזה והנחתי בצ"ע. אמנם בנחסר מאליהן וודאי לדעת הרמב"ם ז"ל שרי ולאחר שביארתי ההבדל והחילוק בין שיטת הראב"ד לשיטת הרמב"ם ז"ל כ' בד"ה המורם מן המדובר וז"ל ולראב"ד ז"ל פסול גם בנחסר מאליהן אמנם דעת הרמב"ם ז"ל נ' דמכשיר במע"מ וכנ"ל גם אינו פוסל רק בנותן ונוטל ביד משא"כ כשנחסר מאליהן וכנ"ל. ולפ"ז יש לשאול מה ראה הש"ך להביא דעת הרמב"ם וראב"ד ז"ל בחדא ד"ל דשווין המה ולא כן הוא ונלע"ד די"ל דכיוון בזה כוונה מיוחדת והוא אם דחזי' נהרשב״ץ ז"ל שסיים בסי' י"ז וז"ל. מ"מ מקום שאפשר לצאת ידי כל הספקות אין ראוי להכניס ראשינו במחלוקתן ע"כ ובח"ג סי' י"ב לאחר שהביא דעת החולקין על הראב"ד ז"ל סיים וז"ל וזאת הסברא ראוי לסמוך עליו בשעת הדחק דוודאי שאובה שהמשיכוה אינה פסול אלא מדרבנן ואם אפשר לצאת ידי כל הסברות הוא הישר והנכון ואם הוא שעת הדחק באיסורא דרבנן אפשר לסמוך על המיקל בכיוצא בזה שהדעת מכרעת כן ע"כ. הרי שהחמיר עוד יותר שלא להקל רק בשעת הדחק ובא"א בענין אחר נגד דעת הראב"ד ז"ל בלחוד (ומהחס"ל שם נ' דס"ל כן להלכה ולשיטתו הולך דגם הרמב"ם ז"ל ס"ל הכי אבל כבר כ' שהאמת הוא כדברי רבינו הב"י ז"ל) אמנם אנן דחזינן לרבותינו בעלי הש"ע הב"י ורמ"א ז"ל אם שראו דברי התשב"ץ מכל זאת קבעו להלכה כדעת רובא ככולא מן הפוסקים להכשיר במים שאובים בנתן ונטל למקוה כשרה אפילו עשה כן עד עולם אין לנו אלא הכרעת הש"ע לולי שהש"ך הביא דברי הרשב״ץ ז"ל דנראה דעתו הטהורה לחוש לזה אבל שפתי כהן ישמרו דעת והביא דעת הרמב"ם וראב"ד ז"ל ביחד להורות לנו דכיון דיש לפנינו שני גדולי הפוסקים צריכין אנו לחוש לדעתם כי בדינו של הרמב"ם ז"ל גם הראב"ד ז"ל מודה כי בכלל מאתים מנה אמנם היכא דליכא חששא דמ"ע דלדעת הב"י גם לרמב"ם ז"ל כשר יש לנו להורות כפסק הש"ע כנלע"ד בכוונת דברי הש"ך.

ונלע״ד פשוט דלפסק הש"ע בסעי' נ"ב דמקוה שאובה שהוכשרה ע"י נקב כשפ"ה למקוה כשרה נשאר לעולם בהכשירו אפי' נסתם הנקב ק"ו הוא בנתן מים שאובים למקוה כשרה ונזרעו בתוכה ואח"כ נחסר המקוה עד שלפי חשבון לא נשאר רק המי שאובים בוודאי דכשרה והוא פשוט ועתה דחזי' דאם שכ' הש"ך בס"ק מ"א קי"ב דיש לחוש לדעת רי"ו ז"ל שהביא בשם י"מ לפסול העיד לנו החת"ס דלית מאן דחש בזה לרי"ו ז"ל ק"ו דלא חיישי' לדעת הראב"ד ז"ל דיחידאה הוה נגד כל הפוסקים הראשונים ועד נאמן הוא החת"ס שהעיד שם ובסי' ר"ג אופן עשיית המקוה בקהלתו דנעשה כדעת הפוסקים נגד דעת הראב"ד ז"ל יע"ש ולזאת נלע"ד כי אין לנו לחוש רק לדעת הרמב"ם וראב"ד ז"ל בצירוף היכי דנטל ביד דאיכא למיחש למ"ע אמנם בנחסר מאליהן דגם להרמב"ם ז"ל כשר כשיש מ' סאה אם כי לערך החשבון לא נשארו רק המי שאובין כיון שנזרעו מקודם במים כשרים וחששא דמ"ע ליכא וכנ"ל יש לנו להורות כפסק הש"ע שהיא שיטת רוב הקדמונים ככולם לבד הראב"ד ז"ל ובפרט שכבר הורה זקן הגאון החת"ס ז"ל כנלע"ד להלכה בס"ד עכ"ל בספרי שם יעו"ש.

ככה ראיתי עתה בשו"ת משיב כהלכה סי' ט"ז ובשו"ת אמרי יושר ח"ב להגאון האמיתי מהר"מ אריק ז"ל סי' ע"ג ובנחל אשכול שם להלכה למעשה כן דבכה"ג שיוצא מאליו ליכא למיחש משום נ"ס ונט״ס יע"ש ולפ"ז בשאלתו אשר מלשון כת"ה שכ' ואח"כ ממשיכין המים מן המקוה עד שנשאר כשיעור, נראה שאין נוטלין ושואבין ביד אך מסתמא ע"י צנור הקבוע בקרקע או דרך אחר אשר בהסיר אך הסתימה והמניעה מיציאת המים שוב המים נמשכין מאליהן לענ"ד דינו כנחסר מאליהן כי כבר ביארתי בספרי חידושי בן יאיר שם ובשו"ת באר חיים מרדכי ח"א סי' כ"א ד"ה ועוד זאת העליתי דגם לשיטת הראב"ד ז"ל איני אלא פסולא דרבנן והבאתי כן גם בשם הנח"א ומהרש"ם ז"ל במהד"ק סי' מ"ד יע"ש ולזה הסכימו עוד הרבה מגדולי האחרונים אשר בדרבנן על המחמיר להביא ראיה וכיון דבלשון חז"ל נאמר ונטל סאה בהסרת המונע ונמשכין מאליהן אין נכנס תחת סוג נטל ביד אך נדון כנחסר מאליו אשר כבר יצאה הוראה הברורה מכל הגאונים הנ"ל להכשיר בנחסר מאליו וכדאמרן.

חדא ועוד כי גם בכלל נתן סאה איני בנד"ד יען שבא המים ע"י המשכה וכמש"כ כת"ה מסברא וכוון בזה לדעת גדולים וגם בספרי חידושי בן יאיר כ' בזה בד"ה ובישוב פסקי הרמב"ם ז"ל וז"ל שם. אברא כי יש לשאול לנוסחא הראשונה של הראב"ד ז"ל הנ"ל דפוסל גם במע"מ ולא מטעם מ"ע דנימי לחלק בין נתן ונטל לירדו מאליהן כתי' הכ"מ א"כ מה יענה להמתני' דנותן לעליון ויורד לתחתון ועלה על רעיוניי לאמור דהראב"ד ז"ל בנוסחא הראשונה ס"ל דמים העליוני' הם יורדים יותר להתחתון וא"כ במקוה הראשונה היא העליונה שנותן שם בידו איכא רובא דמים שאינם שאובים ואין לשאול רק על התחתונה וי"ל דדווקא בנותן ונוטל פוסל הראב"ד ז"ל במע"מ מפני דאיכא לימגזר שמא יעשה מקוה כזו מתחלה למלאות חצי בידים ותהיה פסולה מה"ת לדעת הראב"ד ז"ל (יעוין ב"י ז"ל שם) משא"כ בתחתונה שלא נעשית רק ע"י המשכה ושאובה שהמשיכוה כולה דלדעת הפוסלין דקיי"ל כן ג"כ איני רק מדרבנן גם הראב"ד ז"ל ס"ל כדעת רוב הפוסקים דשרי כיון דנזרע מקודם במקוה כשרה ולא גזרינן שמא יעשה מתחלה כך דהוי גזירה לגזירה אבל מה אעשה כי הרשב"ץ ז"ל בסי' י"ב כ' להדיא דלדעת הראב"ד ז"ל מים שבאו בהמשכה ורביה במקוה חסרה דמי לממלא בכתף למקוה שלם יע"ש כל התשובה אם דתפס שיטת הראב"ד ז"ל דפוסל במע"מ וחלילה לי העני בדעת לומר נגד אביר הראשונים אשר מפיו אנו חיין אבל צ"ע ליישב זה עכ"ל יע"ש ועתה ראיתי בשו"ת הרי בשמים סי' קל"ד ח"ב שכ' שיהיו המשכה ג"ט קודם שבאים המים להארגז ובכה"ג גם הרמב"ם וראב"ד מודו דכשר בנ"ס ונט״ס בכל ענין וכמש"כ בתשו' תשב"ץ ח"ג סי' י"ב וכ"כ בישיע"ק סי' ר"א בהתשובה קאמינקא (ספר ישי"ע איני אתי) יע"ש ובשו"ת בית יצחק ז"ל ח"ב חיו"ד סי' כ"ז (אותו גאון וגם המשיב כהלכה שם הרחיבו הדיבור בשיטת הראב"ד ז"ל ויש להעיר בדבריהם בכמה פרטים ממש"כ בעניי בספרי חב"י שם אך עתי בל אתי להאריך והמעיין יראה ויבין) שהאריך בזה ומסיק ג"כ דע"י המשכה גם הראב"ד ז"ל מודה יע"ש ובספרי הלא כתבתי כי מתשב"ץ מבואר דהראב"ד ז"ל פוסל גם ע"י המשכה אולם בשו"ת מהרש"ם ז"ל שם ד"ה אולם מ"ש כ' וע"ש בישוע"ק בתשו' שבסו"ס שכ' בפשיטות דבדרך המשכה גם לשיטת הרמב"ם וראב"ד ז"ל שרי וליתא וכמש"כ פי' כי לראב"ד ז"ל פסיל גם בהמשכה יע"ש וכן בשו"ת אמרי יושר שם כ' ותי' רו"מ דכיון דיורד ע"י המשכה קיל יותר זה יש לו מקום בשיטת הרמב"ם ז"ל אבל הראב"ד ז"ל נראה שמחמיר גם בכה"ג כמבואר בתשו' תשב"ץ ח"ג סי' י"ב אשר זה כמש"כ בספרי בשטת הראב"ד ז"ל והוא האמת.

אמנם אם דלשיטת הראב"ד ז"ל פסול גם ע"י המשכה (ולכתחלה בעשיית מקוה אם אפשר בוודאי טוב לחוש לדעתו וכמש"כ בשו"ת ד"ח ח"ב סי' צ"ט אם עושין מקוה צריך לכתחלה לעשותה כשר אליבא דכ"ע כי היא קדושתן של ישראל וכמבואר בת"ה ברשב"א ז״ל יע"ש ובר"ש ז"ל פ"ב דמקואות מ' ג' דחזקת העושה מקואות עושהו בכשרות) הלא הוא דעה יחידאה ובדרבנן אשר הכריעו גאוני בתראי הישיע"ק בי"צ מהרש"ם (בח"ג סי' ש"ע יע"ש ובאמרי יושר שם שכ' כי הבי"ש בח"ב סי' נ"ט כ' כמה צדדי להקל בזה דנ״ס ולט"ס יע"ש ובשו"ת השיב משה ז"ל סי' מ"ה) נח"א שם אוריין תליתאי סי' נ"ג הרי בשמים אמרי יושר ועוד כמה גדולים בתשובותיהם ז"ל דע"י המשכה כדינא שלשה שפיר דמי מורין להקל.

אולם להשגיח שיהיה ההמשכה טפחים וע"י קרקע הראוי לבלוע וכאשר ביאר רבינו החת"ס ז"ל בסי' רי"ז דשאובין הפסולין מה"ת לא יתבטלו מהיות שאובין אלא ע"י קרקע הראוי לבלוע והוא לעיכובא גם בדעבד יע"ש ובספרי שו"ת בח"מ סי' ט״ז י"ז אשר קבעתי מסמורות בפסק זה שהוא לכ"ע בלעדי דיעה יחידית החולקת ועוד יותר נתבאר באריכות למעלה (בסי' ל"א) כי היא הלכה ברורה אמת לאמיתו ואם ההמשכה בזאת מקוה כהלכה בצירוף כל הטעמים הנאמרים בלי שום פקפוק כי המקוה כשרה עפ"י התורה.

החותם ברגשי כבוד חיים מרדכי

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה