אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק ב חלק יורה דעה › סימן לא

באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר

חלק יורה דעה · סימן לא

סימן לא

להרב הגאון הגדול המפורסם בכל העולם כו' מו"ה אברהם מענדל שטיינבערג (שיליט"א) ז״ל אבד"ק בראד

תשובתו הארוכה ויקרה הגיעני. ויען כי יחוד הדיבור בזה להלכה חמורה לזאת לא באתי גם בפלפלת כ״ש. אך בדברים פשוטים הנלע"ד ברורים וסובבים והולכים אך למרכז ההלכה. בזה אבוא לפני כהד"ג בס"ד.

דקיי"ל שהיא פסולה

ובראשית נחתי משפט קדומה בכלל התשו' לפרט זה אשר העלה רבינו החת"ס ז"ל בחיו"ד סי' רי"ד דבמקוה כולה שאובה מה"ת. אז כל הפוסקים ס"ל דבעי' דווקא המשכה עג"ק הראוי לבלוע. ואך ברבייה והמשכה שאין כאן אך פסולא דרבנן. בזה פליגי. ובאשר דאנן לא נהיגין לסמוך אך ע"י המשכה ורבייה. לזאת לא הביא הב"י ז"ל דיעה זו בש"ע. אם כי רבים וגדולים המה הרא"ם ר"א מוורדין ורוקח ועוד מקמאי ז"ל דס"ל הכי. וגם רמ"א ז"ל לא חשש אלא חומרא בעלמא לכתחלה. אולם שאובין הפסולין מה"ת לא יתבטלו מהיות שאובין אלא ע"י קרקע הראוי לבלוע והוא לעיכובא גם בדיעבד. והוכיח זה בראיות ברורות ומוכרחות מסידור לשון המרדכי ז"ל בפ"ב דשבועות סי' תשמ"ה ועל עמוד זה של הוראה אשר כל בית ישראל נשען על רבינו החת"ס ז"ל גם אני תמכתי יסודי בספרי שו"ת באר חיים מרדכי חלק ראשון סי' ט"ז. וכהד"ג יצא לפקפק ע"ז. ושלש אלה המה ראיותיו לעומת זאת הלכה הברורה.

ראשית אמר מר בזה"ל. ונראה דלא חלקו הקדמונים בזה בין המשכה בכולה לבין מיעוט שאובין. ומוכח כן ממ"ש המרדכי בפ"ב דשבועות הביאו הב"י שכ' הרא"מ בס"י שמעתי הללמ"מ דהמשכה היא עג"ק הראוי לבלוע כו' אבל ע"ג רצפת אבנים כו' לא מבטל שם שאובין מינייהו כו' ואח"כ כ' המרדכי וז"ל. מה שפ' הרא"ם דאם המשיכוה על רצפת אבנים או נסרים דלא הוי המשכה. בהא פליגי עליו השאלתות. ופ' דאם המשיכו ע"ג צנור שקבעו ולבסוף חקקו דכשרים עכ"ל. ואם נימא שיש בזה חילוק מנ"ל להמרדכי דפליגי הלא הרא"ם מיירי בוודאי בהמשכה בכולה מד"כ הללמ"מ כו' וס"ל דהמשכה בכולה ג"כ מועיל. וס"ל לרא"ם דכולו שאוב פסול מדאורייתא. ולכך קאמר הללמ"מ וכ"כ בגדולי טהרה בכוונת הרא"מ ז"ל (גם בספרי כ"כ ומבואר הוא גם בחת"ס שם כדברי הג"ט בכוונת הרא"מ ז"ל) וא"כ היכי מוכח דהשאלתות פליג עליו בזה. הא השאלתות פוסק דהמשכה בכולה ל"מ. ומיירי רק ברבייה והמשכה. ולכך ס"ל דמהני אף ע"ג צנור שא"ר לבלוע. אבל הרא"מ הא מיירי בהמשכה בכולה ולכך כ' שפיר דבעינן קרקע הראוי לבלוע. ולמה כ' המרדכי דפליגי בזה. וכן הב"י כ' דדעת הרמב"ם כשאלתות והרמב"ם הא פוסק דהמשכה בכולה לא מהני. ומיירי רק ברבייה והמשכה ומהב"י נראה דכוונתו ג"כ דפליגי על הרא"ם. ולפי הנ"ל הא לא פליגי כלל א"ו מוכח דס"ל דאין חילוק בזה בין המשכה בכולה לבין רבייה להמשכה. ומאן דפוסל פוסל בכולם ומאן דמכשיר מכשיר בכולם עכ"ל. וזאת היא העיקר שבראיותיו ממקור זאת ההלכה.

ואני אומר כי אין כאן שום הוכחה. כי לשיטת כהד"ג בהבנת דברי הרא"מ ז"ל תקשי על כל הפוסקים והרמ"א ז"ל מכללם. אשר הביאו דעתו לפסול בקרקע שא"ר לבלוע גם ברבייה והמשכה. מאין הוציאו זה הלא היראים מיירי בשאובה שהמשיכוה כולה. מדהביא ע״ז הללמ"מ. וכמש"כ החת"ס וג"ט. וא"כ י"ל דדווקא בזה שהוא פסולא דאורייתא הצריכו קרקע הראוי לבלוט. משא"כ ברבייה ובהמשכה שאיני אלא מדרבנן. אלא ברור כי למדו זה מלשון המרדכי ז"ל שכ' שם. כ' הרא"ם בסי' וז"ל. שמעתי (מפרש) דהללמ"מ היא ל"ש המשיכוה ע"ג קרקע או ע"ג רצפת אבנים ולא נראה דלא אר"י אלא שהמשיכוה עג"ק שהמים ראויות להבליע. וטעמא כיון שראוים להבליע נתבטלו עג"ק. וכשזוחלת לגומא נעשה כאלו באו מתמצית הקרקע. כי נתבטל מהם שם שאובים אבל המשיכוה ע"ג רצפת אבנים או נסרים שאין ראייות להבליע. הוו כמו שמונחין בכלי ולא מבטל שם שאובין מינייהו שהרי אינו יכול לדונם. כאלו באו מתמצית מקום שהמשיכו עליו. שהרי אינם ראויות לבלוע בה להתמצית וכ"מ בתשו' הר"א מווארדין וספר רוקח כו' עכ"ל. אשר מהמלות האלו הוו כמו שמונחין בכלי ולא מבטל שם שאובין מינייהו מפורש יוצא שיטתו לפסול בקרקע שא"ר לבלוע גם ברבייה והמשכה דכיון שמבאר ואומר כי המים שיבואו ע"י אבנים או נסרים שאין ראויות להבליע הוו כמו שמונחין בכלי פשיטא דאין מבטלין גם שם שאובין מדרבנן. אך בשאובה כולה היא מהללמ"מ לפסול ע"י קרקע שא"ר לבלוע וברוב מים כשרים אשר המים שיומשכו ע"י קרקע שא"ר לבלוע הוו כמונחין בכלי ולא מבטל שם שאובין מינייהו פסול מדרבנן. והשאלתות והרמב"ם ז"ל דמכשירין ברבייה ובהמשכה ע"י צנור שא"ר לבלוע הלא מוכרח דפליגי על הרא"ם ז"ל בזה וכמש"כ המרדכי וב"י ז"ל כי הרא"ם ז"ל פוסל גם בזה כמפורש יוצא בדבריו. אמנם בכולה שאובה למאן דס"ל וכדקיי"ל דהוא מדאורייתא. לית מאן דמכשיר ע"י קרקע שא"ר לבלוע אך המפרש שהביא הרא"ם ז"ל וזה פשוט ואמת.

שנית מה שהביא כת"ה דברי התוס' ב"ב ס"ו בשם מהר"ם מפונטיזא והר"ש ז"ל מפ"ב דמקואות מ' ג' עד שסיים הרי דס"ל להתוס' והר"ש דאף בשאובה שהמשיכוה כולה מהני אף בהמשכה ברצפה הלא התשובה לזה כבר אמורה בספרי שם סי' י"ז על תשו' הגאון האמיתי מוה' מאיר אריק זיל הנדפסת עתה בשו"ת אמרי יושר סי' קע"ה שהשיב אלי בענין זה. וז"ל בספרי שם. אבל בכולה שאובה ולהסובר שהוא פסולה מה"ת לא מצינו בפירוש שיכשיר בהמשכה ע"ג רצפת אבנים אך ממה שהראה כת"ה מדברי הר"מ מפונטיזא ז"ל בתוס' ב"ב ס"ו והר"ש ז"ל בפ"ב דמקואות מ' ג' וגם במי השילוח במקור נפתח סי' ד' הרגיש בזה (וכ' להוכיח מכאן דהמשכה ע"ג קרקע הראוי לבלוע בעי' רק מדרבנן יע"ש. אמנם מלשון המרדכי בשם הרא"ם ז"ל והפוסקים מבואר דהוא מהללמ"מ) אשר גם לזה יש מקום לדחוק ולאמור דהלא גם בהמשכה עג"ק אם כי הרא"ם ז"ל הסביר הדבר דאם נתבטלו אגב קרקע וכשיזחלו לגומא נעשית כאלו בא מתמצית הקרקע נתבטל מהם שם שאובים. אבל המשיכום. ע"ג רצפת אבנים כו' לא תבטל שם שאובים מינייהו. שהרי אינם יכולים דונם כאלו באו מתמצית הקרקע שהרי אינם כולים לבלוע מהתמצית. מכל זאת מצד הסברא במים שאובים גם ע"ג קרקע מ"מ ידעי' בבירור דהן הן המים שאובים שבאו להגומא ולא מתמצית הקרקע ועכצ"ל כמש"כ הר"י ז"ל בחגיגה כ"א דטומאה וטהרה והשקה הלכתא גמירי לה ולא בסברא עיין בתוס' ב"ב שם והתם בעזרה רצפת אבנים היו אלא וודאי דמדאורייתא מהני אפי' המשכה כזה ומהתם נמי מוכח ד"ש שהמשיכו אפי' כולה כולה דכשרה ובפ"ק דתמורה דלא מכשיר המשכה אלא כי איכא כ"א סאה במקוה אפשר דהיינו תליא מלתא וכך בא הלכה דהתבטלות השאובין אך עג"ק הראויה לבלוע. וא"כ י"ל דרצפת עזרה שאני כיון דאמרי' ביומא כ"א וזבחים צ"ו דשברי כלי חרס וכן מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה נבלעין במקומן אם שהיה בדרך נס. ולבלוע גם דברים גושים ולא מצינו שיפליט. מכל זאת נוכל לקרוא רצפת עזרה כקרקע הראוי לבלוע גם לענין המשכה. וכעין דאמרי' בחגיגה כ"ז שאני שלחן דרחמנא קרייה עץ ומזבח הנחשת נחשב כקרקע יען שהכתוב קראו מזבח אדמה ומסלקין ממנו הציפוי כאלו אינו כך הכא ברצפת עזרה נסלק את רצפת אבנים יען שבולע גם ע"י האבנים וכקרקע הראויה לבלוע יחשב לזה. אשר נאמר כי גם ר"מ מפונטוזיא ז"ל יודה דבשאובה דאורייתא בעי' דווקא עג"ק הראויה לבלוע. ידעתי גם ידעתי דשינויא דחיקא הוא. אולם חזי לאיצטרופי למה דבתוס' שם בשם הרשב"א ז"ל דרך אחר לו בסוגי דפסחים. ולרמב"ן ועוד קדמונים ז"ל בשיטתם דאם שאובה כולה מדאורייתא א״א להכשיר בשאובה שהמשיכו' כולה ע"כ דלא ס"ל כשינויא דר"ס ז"ל. יעיון באו"ז סי' של"ה כו' עכ"ל שם והיא תשובה גם לדברי כת"ה. כי מש"כ בלשונו הרי דס"ל להתוס' כו' לייחס זה עוד בסתם לשיטת התוס' בוודאי דאינו כי התוס' בשם הרשב"א ז"ל וגם הר"י ז"ל לשיטתו – לא אזדו בשינויא דר"מ מפונ"ט. ואך הראיה היא לאמור כי כן ס"ל להר"מ מפונ"ט והר"ש ז"ל אשר לסברתי כי רצפת אבנים שאני אם כי היא דחוקה קצת מ"מ יש לה מקום בדרך דחיה בסתירת זאת הראיה ושלא לאפושי בפלוגתא עדיף.

ועוד נסתרה זאת הראיה בדברי המי שילוח אשר בספרי רמזתי אליו בקצרה. ועתה אבוא קצת בארוכה בהעתקת לשונו שכ' במקור נפתח בהקדמה לסי"ד סק"ו וז"ל עוד פ' הרמ"א בסעי' מ"ז דבעי' המשכה עג"ק שיוכל לבלוע ולא מהני ע"ג רצפת אבנים וע"ג דף. ונראה דזה וודאי הוא מדרבנן. תדע דהא הני דעות דס"ל דכולו שאוב מדאורייתא מתרצו הא דפסחים דף י"ז דבקרקע טהורין הואיל וחזי להטביל וכו'. דמשמע דכולו שאוב כשר. מתרצו כיון שנמשכין על הרצפה כשרין. כשרה מדאורייתא עכ"ל אם דמה שכ' בדרך וודאי שאיני אלא מדרבנן. ז"א דבמרדכי בשם הרא"ם ופוסקים ז"ל מבואר דהוא מהללמ"מ. (גם מש"כ המי שילוח דמהתם מוכח דשאובה שהמשיכוה אפי' כולה כשרה מדאורייתא. כ' לפום רהיטא אשר על תירוצא דר"מ ז"ל כ' בתור מתרצו אשר באמת רובם ככולם מראשונים ז"ל נאדו מתי' הר"מ ז"ל כמבואר להמעיין) אמנם זה יציב וקיים לאמור דלתי' הר"מ ור"ש ז"ל איני אלא מדרבנן. וכמש"כ התוס' דהר"י ז"ל דייק מסוגיא דפסחים דכולו שאיב מדרבנן ולזאת בקרקע טהורין וכן בתי' הר"ם מפונטיזא. סיימו התוס' והו"ל כשאובה שהמשיכוה מדרבנן (כת"ה כ' במוסגר ליישב מש"כ בס' לחם ושמלה ס"ק ע"ד – ספר זה אינו עמדי – בשם המהריב"ל ז"ל ח"ג סי' ע' שהקשה. עמש"כ הר"ן בפ"ב דשבועות דר"ש ז"ל ס"ל שאובה שהמשיכוה כולה טהורה דמאין הוציא זה. ותי' כת"ה דהוציא זה מדברי הר"ש ז"ל בפ"ב דמקואות הנ"ל דשאובה שהמשיכוה כולה טהורה מדתי' כתי' הר"מ מפונ"ט ז"ל עכ"ד אם כי הרא"ש ז"ל בריש ה' מקואות הביא בשם הר"ש ז"ל שתי' כישוב הרשב"א ז"ל שבתוס' ב"ב שם. הלא דבריו נאמרים בישוב דברי הר"ן ז"ל אשר שם הביא בשם הר"ש ז"ל ככתוב לפנינו בפ"ב דמקואות שתי' כתי' הר"מ ז"ל. אולם הלא חזינן דהתוס' סיימו בתי' הר"מ ז"ל ובפ"ק דתמורה דלא מכשיר כו' אפשר דהיינו רק מדרבנן א"כ אין ראיה גם מתי' הר"ש ז"ל שתי' הכי, דיסבור דשאובה שהמשיכוה כולה טהורה גם מדרבנן. ודיוקו של מהריב״ל ז"ל במקומו עומד. אבל להמעיין באו"ז סי' של"ד של"ה יראה מדבריו דמתי' של הר"מ ז"ל נראה דס"ל שאובה שהמשיכוה כולה כשרה גם מדרבנן א"ש תירוצא דמר יעו"ש) פירוש. ובמקדש אוקמוה אדאורייתא ולא גזרו כמבואר בסוגיא דפסחים שם (וידוע שיטת הרבים כי לא אך לענין שבת רק בכל השבותין נאמר האי כללא דאין שבות במקדש) ובדרך זה סובב והולך גם תירוצא של הר"מ ור"ש ז"ל. שהיה המשכה ע"ג רצפת אבנים. אשר אך בזה פליגי על הרא"ם ועוד מקמאי ז"ל. הסוברים שהוא הללמ"מ והם ס"ל שאיני אלא מדרבנן. ובמקדש לא גזרו ואוקמוה אדאורייתא. לטהר בהמשכה גם ע"י מקום שא"ר לבלוע. אמנם. גם הר"ש ור"מ ז"ל מודים דמדרבנן בעי' המשכה עג"ק הראוי לבלוע בשאובה שהמשיכוה כולה. ולהסוברים דקיי"ל הכי דשאובין דאורייתא. נאמר זה לעיכובא גם בדעבד מדרבנן וכדברי הגאון מי השילוח ז"ל.

שלישית כ' כת"ה וז"ל ועוד נראה להוכיח ממה שהקשה הראב"ד ז"ל בבעה"נ לשיטת הסוברים דאף בהמשיכוה כולה כשר. ממשנה דפ"ה דמקואות דמעיין שהעבירו ע"ג השוקת פסול. ע"ג שפה כ"ש כשר חוצה לו שהמעיין מטהר בכ"ש הרי דברישא אף חוצה לו פסול משום דנעשו שאובין אף שנמשכו אח"כ ע"ש. ומאי קושיא הא י"ל דברישא נ"מ היכא שנמשכו שלא ע"ג קרקע שראוי לבלוע כגון על אבנים או ע"ג עץ. ובשאובה שהמשיכוה כולה לכ"ע בעי' עג"ק שראוי לבלוע להנ"ל. א"ו דאין חילוק להסוברים דל"ב קרקע הראוי לבלוע גם בהמשכה כולה ס"ל כן עכ"ל. התשובה לזאת הראיה ג"כ מתבארת מדבריי בתשובתי שם להגאון האדיר מהר"מ ז"ל בזה"ל, והאי ספיקא דשמא המשכה מהני גם ע"ג אבנים. הלא גם כת"ה כ' דדברי החת"ס ברור מללו. ודעה הישרה מכרעת מאוד לסברתו. דשאובין הפסולין מה"ת לא יתבטלו מהיות שאובין אלא ע"י קרקע שראוי לבלוע והמקילים הקילו רק ברבייה והמשכה דאין כאן אך שאובין דרבנן. ואני מוסיף עוד על דברי החת"ס כי המכשירים בהמשכה ע"י צנור הלא המה השאלתות והרמב"ם וכמבואר בב"י ז"ל אזדו לטעמייהו דשיטת הגאונים (אשר מסתמא גם רב אחאי גאון ז"ל בעל השאלתות מכללם) והרמב"ם ז"ל הוא דשאובה כולה ג"כ מדרבנן ולזאת בש"ע סעי' נ"ג דהכריע כשיטתם. וכמש"כ בש"ך ס"ק י"ז. לזאת גם בהמשכה פ' המחבר כוותם בסעי' מ״ד. כי שאובה כולה מדרבנן. וגם איכא רבייה והמשכה דהוי תרי דרבנן והרמ"א ז"ל לשיטתו בסעי' ג' דשאובה גה רובה היא מה"ת לזאת החמיר דבעי' דווקא עג"ק הראוי לבלוע אך יען דהוא ברבייה והמשכה שאינו אלא מדרבנן החמיר אך לכתחלה וגם בזה מלשון הב"ח שם שכ' וז"ל ונראה עוד כו' דלא נהיגין הכי ע"כ נראה דעתו לפסול גם בדעבד וכנראה דלזה כוון הש"ך בסקצ"ז במש"כ ואנן לא נהגינין הכי אלא בעי' המשכה עג"ק שראוי לבלוע כדלקמן סעי' מ"ו וכ"כ הב"ח דלכאורה מאי הוסיף בזה. הלא מבואר הוא ברמ"א ז"ל אלא כוון לאמור דאנן בעי' המשכה עג"ק הראוי לבלוע גם בדעבד. והוא שסיים וכ"כ הב"ח אשר בלשונו כמבואר דהכי נקטי' גם בדעבד. וכ"נ מרהיטת לשון הש"ך בס"ק י"ז שכ' והרב כו' והלכך הכא בגג פוסלת המשכה כו' אשר לשון הש"ך והב"ח מורה גם ברבייה והמשכה שאיני אלא מדרבנן לפסול גם בדיעבד ובזה החמיר הרמ"א ז"ל אך לכתחלה אבל בכולה שחובה ולהסובר שהוא פ' מה"ת לא מצינו בפירוש המשכה שיכשיר ע"ג רצפת אבנים עכ"ל שם וזאת היא תשובה מספקת לדעת הראב"ד ז"ל דגם הוא משיטת הסוברים דשאובה ע"י כלים מאילהם ולא מילא בכתף איני אלא מדרבנן וכמש"כ בשמו הר"ן ז"ל בשבועות שם ובב"י ז"ל בריש סי' ר"ח. כזאת גם בזה עומד בשיטת השאלתות והרמב"ם ז"ל. ועוד יותר להתיר גם בשאובה כולה בהמשכה ע"י רצפת אבנים או נסרים יען דפסול שאובה איני אלא מדרבנן משא"כ לדידן דקיי"ל שאובה דאורייתא שאובין פסולין מה"ת לא יתבטלו אך עי"ק הראוי לבלוע וכמש"כ החת"ס וזה כ' להשיב לדעת כהד"ג שהחשיב זאת לראיה אבל לענ"ד מעיקרא אין כאן גם סמך ראיה כלל. להידוע דרך הראשונים ז"ל להביא ראיה מסתימת ופשטות המשנה דברישא דהעבירו ע"ג שוקת דפסול גם חוצה לה מיירי בכל גווני גם בקרקע הראוי לבלוע אשר סתם קרקע כן הוא ומ"מ פסול גם חוצה לו (כעין זה גם בר"ש ז"ל פ"ב דמקואות מ"ג שאנו עוסקים בו במש"כ והא דפריך כו' משום דסתמא קתני כו' ואלו הראשונים שהביאו ראיה מסוגיא זו דשאובה דרבנן ס"ל כי הסתמא לא יכריח כן גם הכא המכשירים גם בשאובה שהמשיכוה כולה. ישיבו לדיוק הראב"ד זל באמת כן אם בי נאמר בסתמא מ"מ י"ל דמיירי ונ"מ בקרקע דא"ר לבלוע והראב"ד ז"ל לא ניחא ליה בזאת הסברא ודייק מדנאמר סתמא דבכל גווני מיירי וכמש"כ הר"ש ז"ל) אשר כה"ג מצינו בכמה דוכתי דדייקו כן הראשונים ז"ל.

ועתה אשר כל אלו השלש ראיות נסתרו בתשובות ברורות. ולא נשאר אך מי דסיים כהד"ג. ועכ"פ חזי' דעת הי"מ שהבי' היראים. ס"ל אף בהמשכה בכולה ל"ב עג"ק. ולפ״ז הוי עכ"פ ספק גדול. אי בעי' קרקע הראוי לבלוט גם בהמשכה בכולה. בזה אני אומר לא כן אדוני כי האמת הוא מש"כ שם בתשובתי. אם שלא צוי״ל לאמור כ"ע. כי הרא"ם ז"ל הלא כ' שמעתי דמפרש דהללמ"מ ל"ש המשיכה ע"ג קרקע או רצפת אבניו הלא זה המפרש מדבר מהללמ״מ שהוא לשאור:

דאורייתא. אבל רובם ככולם נאמר ברור שהם סוברים דבשאובה דאורייתא בעי' דווקא קרקע הראוי לבלוע אשר החולק לדיעה יחידאה יחשב. ולא זו דלא יקרא ספק גדול אך גם לספק קטן לא יחשב. ולדידן דקיי"ל להלכה ברורה דשאובין דאורייתא לענ"ד חלילה באיסור תורה להחשיב דיעה יחידאה שהוא דעת הי"מ שברא״ם. נגד דעת הרא"ם ר"א מווארדין רוקח ועוד פוסקים ז"ל ולעשות מזה ספיקא דדינא.

עוד זאת הלא צריכין לתן לב למש"כ שם בספרי. דיש עוד מקום לאמור דגם לאותה שיטה הי"א שברא"ם ז"ל הוא רק ברצפת אבנים או בנסרים עג"ק אשר בטל לגבי קרקע. וכדמצינו בכ"ד דנחשב כקרקע. ע"ז בא ג"כ הללמ"מ לבטל השאובה גם דאורייתא. אם שא"ר לבלוע. מ"מ נחשב כהומשך עג"ק. משא"כ בשוקת שבגובה כבנד"ד. זה לכ"ע גם לדיעה זו לא תוכל לבטל השאובה דאורייתא. ומלשון השאלתות רמב"ם ומחבר ז"ל. אין סתירה לזאת הסברא דהם לשיטתם דגם כולה שאובה היא רק מדרבנן הם אמרו והם אמרו להקל גם בהומשך עג"ק שא"ר לבלוע משא"כ לדידן דשאובה דאורייתא להלכה פסוקה מבלי לעשות כלל ספיקא דדינא משיטת הסוברים דשאובה מדרבנן אשר ממקומו הוא מוכרע מפסק הרמ"א ז"ל בסעי' ג' דכל המקוה שאובין הוא פסול מה"ת וספיקא לחומרא הלא איכא ס"ס בדאורייתא וס"א בדרבנן. שמא כולה שאובה מדרבנן וס' שמא אינו שאובין. אלא ע"כ דהחלטת הרמ"א ז"ל מבלי לצרף זה לספק כלל אך בהחלט קיי"ל דשאובה כולה מה"ת וכמש"כ הפמ״ג בכעין זה בפ"ב דשער התערובות ד"ה ואני העני לענין טכ"ע מן התורה וכן בכמ"ד יע"ש. אשר באיסור תורה וחזקת טומאה ואיסור כרת על המיקל להביא ראיה ברורה ומפורשת בדברי רבותינו הראשונים ז"ל.

העולה מזה כי דברי רבינו החת"ס ז"ל שרירין וקיימין דשאובין דאורייתא לא יתבטלו אך ע"י המשכה בקרקע הראוי לבלוע והוא מהללמ"מ. ומר"ש ור"מ מפונטיזא ז"ל. לסברתי אין הכרח כלל דיחלוקו על זה וגם אם נימי דפליגי הוא רק בדינא דאורייתא. אבל מדרבנן גם לדידהו צריכין המשכה עג"ק הראוי לבלוע וכמש"כ המי שילוח וכנ"ל. ואך הי"א שברא"ם ז"ל שנמצא מפורש החולק בזה אשר הוא דיעה יחידאה נגד כל הני רבוותאי רבים ואיסורא דאורייתא. חזקת טומאה ואיסור כרת פשיטא ופשיטא דהלכה ברורה כוותם. ואין כאן שום ספיקא דדינא כלל וכלל – וגם לזאת הדיעה מצינו מפורש אך באבנים או נסרים עג"ק. אמנם בהמשכה ע"י שוקת שבגובה י"ל כי גם לי"א שברא"ם ז"ל לא נחשב להמשכה כלל וכאמור מלתא בטעמא זה הנלע"ד בפרט זה להלכה ברורה ופסוקה בס"ד.

ומש"כ כהד"ג וז"ל ובס' אחרון ראיתי שמו אמרי משה אודות המקוה הנעשית בטארנא ע"י המשכה רק שלא היה ע"ג קרקע הראויה לבלוע וכ' להקל שיהיו עכ"פ המשכה כ״ש ע"ג קרקע הראויה לבלוע ולא בעינן ג"ט עג"ק הראויה לבלוע וכיון דאיכא המשכה עג"ק ג"ט ויותר מהני אם כ״ש עג"ק הראויה לבלוע. וכן נעשה המקוה בק' טארנא. לכן אפשר עכ"פ שיהי' נמשך עג"ק כ״ש הראוי לבלוע יכולין לסמוך וכמ"ש בס' הנ"ל. דדעת הרשב"א הביאו הריב"ש בתשובה דהמשכה אין לה שיעור ואפי' כ״ש. ועיי' בב"י שהביא מ"ש הרשב"ץ. שכ"נ פי' הר"ש וכ"נ מהרא"ש בפ"ו דמקוואות מ"ג. ואע"ג דהריב"ש כ' דלא נ"ל דכל פחות מג' כלבוד דמי. וכן כ' הרשב"ץ בשם הר"פ ובשם הר"י ז"ל וכן סתם המחבר בסעי' מ"ם דשיעור המשכה אינו פחות מג"ט. מ"מ היכי דהיכא המשכה תוך סילון של עץ כשיעור ג"ט והיה ג"כ המשכה קצת ע"ג קרקע הראויה לבלוע די"ל דכשר לכ"ע דבכה"ג ל"ש לבוד ע"ש בס' הנ"ל. ועכ"פ בשעת הדחק יכולין לסמוך בזה להקל כנלפע"ד עכ"ל ולכאורה יש להביא עוד מלשון התוס' בשם הר״מ מפונטוזא והר"ש ז"ל. שכ' משום שא"א בלא המשכה דכי נפלי מן הכלי לרצפה שהיא חלקה מימשכי אילך ואילך. ש"נ ג"כ דס"ל דאין שיעור להמשכה כי האם א"א שיומשך ג"ט הלא יוכל היות שנמשך פחות מג"ט אולם אם נאמר דהאי שיעורא דג"ט רק מדרבנן י"ל דבמקדש שאני דאין שבות במקדש ואוקמוה בזה אדאורייתא וכנ"ל. אמנם לטעמא דנתנו הפוסקים כי פחות מג' כלבוד דמי נראה דנכנס תחת הסוג מהכלל דפחות מג' כלבוד דמי שהוא הללמ"מ. אך די"ל דהלא הרשב"ץ ז"ל כ' דמחיצות שאני א"כ יש מקום לאמור גם למאי דקיי"ל דבעי' ג"ט היא רק מדרבנן. אמנם מפשטת הטעם דפחות מג' כלבוד דמי נ' שהוא מדאורייתא וכן מסתבר ובדאורייתא הלא לסמוך איחיד נגד רבים גם בשעת הדחק אין לסמוך כמבואר בש"ך בהוראת או"ה וגם אם לעשות סניף מדיעה שלא הובא כלל בש"ע ידוע דעת הלבוש בחידושי דינים ס״ק מ"א דאין לעשות ממנה גם סניף ופלוגתא הוא בין האחרונים מובאים בדרכי תשובה סי' נ"ז סק"ט ובתומים בקיצור תקפו כהן ס"ק קכ"ד שאין לומר קים לי נגד פסק הש"ע ורמ"א ז"ל יעו"ש בדבריו הקדושים. ובפמ"ג חיו"ד מ"ח ש"ד ס"ק כ"ה. וספר זה אמרי משה אינו עמדי לראות את דבריו לא אכניס א"ע עתה בזה יען כי אינו נוגע לנד"ד. אשר השוקת של קרשים מגיע עד כותל הבאזאן. ונמשך ע"י השוקת לתוך הבאזאן אשר אין כאן גם השקה כ"ש ע"ג קרקע הראוי לבלוע – אך כ' להעיר. כי גם במקום אחר שיש השקה יותר מג"ט ע"י צנור ואח"כ השקה כ"ש בקרקע הראוי לבלוע לפי מה שנתבאר להלכה ברורה כדעת רובם ככולם מהפוסקים דמדאורייתא בשאובה כולה בעינן המשכה עג"ק הראוי לבלוע אם גם בשעת הדחק גדול לסמוך ע"ז לענ"ד צ"ע טובא ולפום רהיטא נראה שאין בזה כדי סמיכה.

ופתח דברי כהד"ג אשר יאירו בראשית תשובתו בזה"ל. והנה כבר נודע בזה פלוגתת אחרוני זמננו אם זה חשיב קטפרס כיון שהמים עומדים זה ע"ג זה. והד"ח סי' פ"ח פוסל את המקוה ובתשו' שו"מ מכשיר ועיי' בתשו' אבני נזר שהכשיר בזה. וכ' דזה לא חשיב קטפרס וכן בשו"ת נפש חיה מהגאון מו"ה חיים אלעזר ז"ל וואקס עיי' באבני נזר יו"ד סי' רע"ט. ובשו"ת עמק שאלה מחתנו של הגה"ק ד"ח הסכים לחותנו שלא להכשיר מקוה כזו ע"ש בסי' נ"ט עכ"ל. ובתוך אריכת פלפולו כפל ושלש כת"ה כיון ש המים עומדים זעג"ז והקלוח עומד שפיר אמרי' קטפרס הוי חבור. לדעת השו"מ מהד"ג ח"ב סי' כ"ו. וגם הגאון מהרש"ק ז"ל דהצריך המשכה עג"ק הוא אך לחומרא. וכיון שכמה גדולים הסכימו לדעת השו"מ לזאת עשה צירוף לעשות מזה ספיקא דדינא. אם זה נחשב לקטפרס עכת"ד כת"ה. מאוד מאוד אתפלא על כהד"ג. איך לא שת לבו לב חכם. אשר כ"ז אינו ענין להמקוה המבוארת והמצוירת בספרי כי שם המים אינם שקטים ונחים כרגע. וכל דברי כת"ה בתשובתו הארוכה הובאו ונתבארו מלבד הרבה תשובות אחרונים שהביא אשר מעולם לא ראיתים ואינם עמדי שם באר היטב באריכות בעזהש"י ולהלכה כ' שם וז"ל. ועתה בס"ד נבוא לעמק יהושפט הנה סברת השואל בשיירי טהרה שם דרצה לאמור דניצוק וקטפרס לא נקרא רק אם אין לו דפנות הסובבין אבל אם יש לו דפנות הסובבין לא נחשב לניצוק וקטפרס דחה הגאון מהרש"ק ז"ל בשתי ידים בראיות ברורות ומוכרחות. עד שבא למסקנא לאמור ובע"כ דאין חילוק בין אם מסובב מד' רוחותיו או מב' רוחותיו יע"ש. בד"ח שם שכ' וז"ל והנה לכאורה נראה דכשהוא בכלי מקרי קטפרס אך לפי הנראה מתוס' גיטין הנ"ל דמפרש ר"ת ז"ל גבי גישתא דמה שיורד בקילוח מקרי ניצוק ולכן מפרש שם במונח אבת גישתא יע"ש. וא"כ לפ"ז מקוה זו דהוי שאובין דאורייתא לא מהני השקה ע"י ניצוק לכל הפוסקים עכ"ל. הרי שהוסיף עוד לאמור דזה הוי ניצוק. ויעוין בהגהות תפארת ישראל בע"ז ע"ב ע"א אך אשר תמך יסודו המהרש"ק ז"ל הוא מש"כ שם וז"נ מיהו מ"ש רו"מ בסוף דבריו דבאשבורן בוודאי הוי חיבור. זה נ' נכון לענ״ד דבזה אמרי' גוד אסיק ג"כ. עד שסיים והנה נחזור לדינא דנראה לי נכון כדעת רו"מ. דהיכא דהמים עומדים באשבורן וודאי אמרי' גוד אסיק (מכל זאת למעשה לא סמך האי סבא קדישא ע"ז להתיר אך ע"י המשנה ענ"ק וכת"ה דעתו בתשובתו שלא הצריך המשכה אך לחומרא וכ"נ מדברי הבית יצחק ז"ל במפתחות לחיו"ד ח"ב סי' כ"ז. אשר לא כן דעתי בספרי יען אם כי מלשון המהרש"ק ז"ל שסיים לכך אם א"א לעשות בקלות מקוה אחרת מותר לעשות מקוה כזו. וליתר שאת יראו להמשיך כל השאובין למקוה להיות דרך המשכה עג"ק כו'. נראה כדעתו אולם ממה אשר אותו צדיק ביציאתו מאותה תשובה התפלל תפלה קצרה כי ה' יצילנו משגיאות כו' ונתן עוד אל לבו לבאר טעמו בסמיכתו על היתרא דהמשכה גם כולה וחתר עוד להוסיף עצה בעשות ההמשכה ע"י קטנים פחות מיג"ש וסיים כי צרפנו כל היתרים יחד כדי לימטיין שיבא מכשורא. מכ"ז נראה כי למסקנא היו לבו של אותו צדיק נוקפו לסמוך אך ע"ז דאשבורן הוי חבור כיון דנח אך ע"י הכרח דינו כקטפרס וכדעת הגאון הד"ח ז"ל. ובמסקנתו מעיקרא דדינא הצריך המשכה ומבלי להתיר אך ע"י המשכה עג"ק ובהוספת תקנה בפחות מיג"ש. ולאחר כפ"ז סיים ויהא רעווא שלא יצא מתחת ידי דבר שאינו מתוקן אשר כ"ז הדגשתי בספרי יע"ש.) עכ"ל והן הן הדברים אשר ג"כ בשו"ת שו"מ שם נאמרים דכל שהן שקטים ונחים אמרי' גוד אחית וגוד אסיק ומצטרפין יע"ש. אמנם רוח אחרת בזה בדעת הגאון הד"ח ז"ל באמרו שם וז"ל יעיון בב"י ז"ל ונ' דגם הוא כ' בשם הראשונים דמים ע"ג מים בדרך הנחתן לא מקרי קטפרס מה שגבוהים והחילוק מובן במוחש דמים הניתן על מים שבבור הרי נחו ואינם זוחלין ורק בטבעו הם נחים. הרי נתחברו מים במים בשטח השוה. אבל מים שנתחברו. ע"י ניצוק ורק ע"י תחבולה ומכריח הוא עומד באוויר בסור המכריחו יפול למטה בוודאי לא הוי רק כמו שעומד באוויר עכ"ל ולדעתי העניה פשטות לשון המשנה שנאמר הניצוק והקטפרס או משקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה והאשבורך חיבור לטומאה ולטהרה מורה כדברי חיים ז"ל. דדוקא באשבורן ממש דנוחים בטבעם הוי חיבור דאל"כ רבותא הוי קמ"ל דגם ניצוק וקטפרס כאשבורן שנחו ע"י הכרח הוי חיבור לטומאה ולטהרה ולסברת הגאונים מהרש"ק ומהר"ש ז"ל מוכרחין לפרש דבאופן כזה נקרא אשבורן ונכלל באלו הדברים שנשנו והאשבורן חיבור שאין זה במשמעות הלשון ופי' הפשוט כמבואר בס' הד"ח ז"ל.

ולאחר שהארכתי שם. כ' בד"ה וקורא אני וז"ל. כן אני בתשובת זאת השאלה. גם אם היה המים שבצנור המחברם נחים אשר זה יסוד ההיתר של הגאון רי"ש (וכן מה שרצה לצדד המהרש"ק ז"ל בפלפולו כנ"ל) ז"ל. דכל כהן שקטים. ונחים אמר ינון גוד אחית וגוד אסיק (ועתה אשר שו"ת בי"צ ז"ל ח"ב בא לידי. ראיתי ציור המקוה אשר צייר שם במפתחות הוא. כי המעיין דלמטה נובע למעלה דרך הקנה. ומחבר עד מקו' השאוב' דלמעל'. ובכח נביעת המעיין נח ומתחבר עם המקוה השאובה דלמעלה אשר גם הוא צדד להקל אך בנח וכדעת השו"מ. ובצירוף ההיתר שבאו השאובין ע"י הפלומפף ע"ש. משא"כ בנד"ד אשר הקלוח הולך ושוטף ואיני נח כרגע – והצידוד יען דהמים באים מוואסיר לייטונג. מלבד מה אשר כה ראיתי בבי"צ סי' ל' שהרחיב הדבור בזה והעלה דחלילה להקל בזה יע"ש. הלא מבואר בתשובתי שם. בד"ה ואל תטעה – אמנם בנד"ד אשר המקור ממי הקאנאליזארעא רחוק לערך מאה קילימעטור. ויש כמה בתי אוצרות מים בהדרך. ממקום נביעתם עד עיר פאדילוי. אשר מבתי האוצרות מתחלקים גם למקומות אחרים. וכברור כי כמה פעמים נפסקים המים ממקום נביעתם. מסבות שונות. וזחילת המים בא להמקוה אך מבתי האוצרות שיש בהם מים. דפשיטא דהם שאובים גמורים מה"ת. (אשר זה תשובה מספקת. בסתירת כל דברי כהד"ג. שהדפיס זה השואל ששאל שלא כענין ביורה דרך תשובה קצרה בשם כת"ה) ומצטרפין מכל זאת איך יעלה על הדעת לסמוך באיסור דאורייתא וכרת על דיעה יהודאה רי"ש ז"ל במקום אשר חביריו הגאונים הד"ח והמהרש"ק ועוד מגדולי האחרונים ז"ל. רבו עליו לחלוק בזה (אם כי עתה הביא לי כת"ה מחש"ו אחרונים שלא ראיתים העומדים בדעת השו"מ. מכל זאת לענ"ד העיקר כדעת הד"ח אשר רבים וגדולים העומדים בשיטתו. שהביאם גם כהד"ג בתשובתו) דכיון שנתחברו ע"י ניצוק. ורק ע"י תחבולה ומכריח הוא עומד באווירי, ובסיר המכריחו יפול למטה. בוודאי לא הוי רק כעומד באוויר ואינו חיבר והמקוה פסולה מה"ת וכנ"ל, בפרט על ציור המקוה שאנו דנין עליה. אשר המים מכל שטח מקוה העליונה. בגובה 15 סענטי מעטיר שוטפין ועוברין בתוך הצנור בערך חצי מיניט לפול כולם למטה בתוך המעיין ואינם שקטים ונחים כרגע. פשיטא דגם לדעת הגאון מהרי"ש ז"ל המקוה הזאת פסולה כאשר קיי״ל דנצוק וקטפרס אינו חבור גם למקואות ומן התורה אין חיבורן חיבור כאשר נתבאר לעיל בס"ד עכ"ל שם וכן הגאון האמיתי מהר"מ ז"ל בתשובתי סי' קע"ה כ' וז"ל. והנה כפי הוצעת הענין השקה של השאובים למעיין ע"י הצנור שבתוך המקוה הוא קטפרס. כי המים מגובה המקוה. יורדים תיכף למעיין. ואינם נחים ובכה"ג הוי קטפרס גמור. ובאמת אם היו המים נחים שם. דהיינו שנתמלא הצינור ונח לא הוי קטפרס אף שהיא מלמעלה למטה. כמ"ש בזה בספרי שו"ת א"י ח"א סי' ק"א (וגם בזה אותו גאון ביראת ה' אשר בלבו. בסי' ע"ג שם. כ' על שיטת הד"ח ובאמת שדבריו צע"ג כיון דהמים נחים אין זה קטפרס כלל. וכבר הארכתי בזה בספרי שו"ת א"י ח"א סי' ק"א. ושם כ' דאף ע"י סילון כשר. וכ"נ משו"ת שו"מ מהד"ג סי' כ"ז שהדבר פשוט. ואז לא ראיתי מ״ש בד"ח. ולאשר הגאון הנ"ל רב גובריה וודאי דיש לחוש לדבריו כו' יע"ש. אשר למעשה חש לדבריו. ולדעתי הענין כן הוא מעיקרא דדינא וכמש"כ בספרי שם) אך הכא שאין המים נחים שם ויורדים למקוה הוי קטפרס עכ"ל. אשר בוודאי תשו' האחרונים שהביא כת"ה דסמכו על השו"מ וסברת מהרש"ק ז"ל ג"כ אך בנח. משא"כ בשאלתונו דהמים שוטפין ועוברין בתוך הצנור ואינם שקטים ונחים כרגע. פשיטא דלכ"ע היא קטפרס גמור דבמשנה ג"מ ופוסקים וזה פשוט וברור.

והצירוף שעשה כהד"ג משיטת הר"י ז"ל בתו"ס גיטין. דהא דקטפרס אינו חיבור היינו דווקא לענין השקת מים טמאים נאמר ולא לענין מקוה (דברי כת"ה ש"כ ומ"ש בס' הנ"ל דמ"ש ר"י ולא לענין מקוה חסר. אבל במקוה שאוב הרי כלל ההכשר מדין השקת מ"ט כמש"כ הרא"ש ז"ל בתשו' כו' אין זה מוכרח כלל. דגוף דברי הרא"ש ז"ל כו. (פקפוקו הוא על דברי הגאון מהר"מ ז"ל שהבאתי שם בסי' י"ז. וגם אני פקפקתי בזה מפי' הרא"ש ז״ל בפ"ו דמקואות מ' ז'. והבאתי דברי הגאון מהרש"ק וד"ח ז"ל יע"ש) ולבסוף הרגיש כת"ה בעצמו לאמור. ובמ"ש לעיל משיטת הר"י ז"ל דס"ל דקטפרס הוי חיבור. דהא דקתני דקטפרס ל"ה חיבור לענין השקה מיירי. וכ' בד"ח דאין ראי' דס"ל לר"י כן. דל"א כן אלא לר' יהודא. אבל הוא בעצמו פוסק כחכמים. דקטפרס אינו חבור גם לענין מקואות. עיין בדברי אמת שם שהביא ממהרי"ט ז"ל. שמצטרף שיטת הר"י דקטפרס הוי חיבור לענין מקואות. וכ' עליו כמ"ש הד"ח דר"י בעצמו י"ל דפוסק כחכמים. מ"מ אין משיבין את הארי ומסתייען דרב גובריה אמרו ע"ש בדברי אמת עכ"ל הלא האמת הוא כמש"כ בספרי בסי' ט"ז ד"ה והנה באריכות. ובסי' י"ז בקצרה. בזה"ל. וכאשר ביארתי באריכת קצת כי דברי הר"י ז״ל יחידאה הוא נגד כל הפוסקים והמפרשים. וגם בשיטת הר"י ז"ל האמת הברור כדברי הד"ח ז"ל בסי' פ"ז שהבאתי. דגם הר"י ז"ל לא כ' זה אך לר"י דס"ל גבי מקוה גוא"ח אבל לרבנן דתוספתא דקיי"ל כוותייהו. נשאר הדבר ממילא ד"ק אינו חיבור, והוא שכ' הריב"ש ז"ל, דלא מצא מי שיקל לאמור. במקוה דנו"ק חיבור, וכ"כ השו"מ במה"ד ח"ב סי' כ"ז דגם לו"ת – דכ' משלמה לחסרה הוי חיבור – ור"י מודים דנו"ק אינו חיבור כרבנן דתוספתא. והתוס' לא כ' רק לר"י ור"מ, ואני הראיתי כי כן מבואר באו"ז בסי' של"ג, דאם דמפרש המתני' כפי' הר"י, ז"נ לענין השקה, מ"מ מתוספתא אנו לומדים דקטפרס אינו חיבור לחכמים דקיי"ל כוותייהו, האמת הברור כי גם ר"י ז"ל יודה להלכה ד"ק אינו חיבור – גם לכלל הידוע דבעי' ס"ס השקולין פשיטא ופשיטא דאין כאן שום צידוד לעשות ס' שמא ק' חיבור, כי רובא ככולם הכריעו דקטפרס אינו חיבור, ולא נחשב לס' כלל וכמש"כ גם כהד"ג עכ"ל שם. אשר לא אפונה. כי אלמלי הוי דברי הראשון שבראשונים האו"ז ז"ל נגד עינו של הד"א, לא הוה כותב דאין משיבין את הארי, והברור כמש"כ הד"ח ושו"מ, ואין לנו, אלא דברי רבותינו הראשונים האו"ז וריב"ש ז"ל, דגם לפי' הר"י ז"ל האי דינא דקטפרם איני חיבור גם במקוה הוא יציב וקיים, וזה הוא דברי אמת.

דכרי הנח"א שהביא כת"ה שיצא להוכיח כי להרמב"ם ז"ל קטפרס הוי חיבור. נתבאר סתירת ראייתו בספרי שם ד"ה וצופה הייתי יע"ש – ודברי הרמ"ץ ז"ל שהביא. הנה מש"כ בסי' נ"ח אות א' דהך דינא דקטפרס איני חיבור לא הובא אך בט"ז. ז"א כלל אך הוא מוסכם מכל הפוסקים וכאשר ביארתי בספרי שם ד״ה והנה הלא נודע יע"ש – ומה שצדד שם באות ד' ולעשות כעין הוכחה דהא דקטפרס אינו חיבור. אינו אלא מדרבנן הלא מבואר בספרי שם ד"ה ועם האמור, דאין מקום כלל וכלל להוכחה שלו. וביארתי שם בס"ד בשלש ראיות ברורות ומכריחות, כי קטפרס מה"ת אינו חיבור יע"ש. וכדפשיטא לי' להדברי חיים, אשר ה' עמו לכוון האמת להלכה בתורת א' חיים.

ועתה זו סיומא דהך פיסקא הלא גם כהד"ג מודה, בתשובתו דבדבר שטהרתן של ישראל תלוי בזה חלילה לעשות מקוה כזו היכי דאפשר באופן אחר (כאשר בעזהש"י עלתה בידי להסיר מכשלה הגדולה. ונעשית מקוה כשרה בלא שום פקפוק כלל) אך היכי דנח. צדד דבשעת הדחק לסמוך גם על המשכה כ"ש עג"ק הראוי לבלוע אשר גם בזה אין דעתי שוה עם דעת כהד"ג וכנ"ל – אמנם בציור המקוה מעיר פאדילוי המבוארת בספרי שם. אין שום צידוד היתר מכל מה שסיים בצדדי היתר במסקנתו. ויעברו לפנינו אחת לאחת, מש"כ כהד"ג. וא"כ יש כמה ספיקות במקוה כזו, די"ל דלא הוי קטפרס כלל כדעת הרבה גדולים הנ"ל. הלא כבר נתבאר היטב:

דבזאת המקוה אשר המים אינם נחים כרגע ויורדים תיכף למעיין לכ"ע הוי קטפרס. – ומה שאמר מר, וגם איכא דעה דקטפרס לא פסול כלל במקוה כו' ובדעת הר"י כו', הלא האמת כי גם הר"י ז"ל ס"ל להלכה דקטפרס אינו חיבור כחכמים וכנ"ל – ומש"כ כת"ה. ועוד יש דעות דכולו שאוב ג"כ לא הוי רק מדרבנן, ובדרבנן מהני קטפרס, מלבד מה דיש דעות דגם בדרבנן לא מהני קטפרס, וכמש"כ בספרי שם ד"ה ומה דכלל. הלא מבואר מפסק הרמ"א ז"ל דאין לעשות מזה ספיקא דדינא כלל וכנ"ל – ועל ארבעה אשר כ' כהד"ג, וגם איכא דעות דמהני המשכה אפ"י שלא עג"ק הראוי לבלוע, הלא תשובתי ברורה כשמש בצהרים, דלדידן דקיי"ל דשאובין דאורייתא, אין לנו דעה החולקת בזה, אך הי"א שברא"ם ז"ל דיעה יחידאה נגד כל הני רבוותאי קמאי ובתראי ז"ל אשר אין לעשות מזה גם ספק קטן – ובהמשכה ע"י שוקת שבגובה י"ל דגם הי"א שברא"ם ז"ל יודה, וכאשר נתברר כ"ז היטב בדברים כנים וברורים בעזהש"י – לזאת המקוה הנ"ל אשר היא שאובה כולה, והחבור אינו נח כרגע, אך שוטף והולך במרוצה, ואין כאן המשכה עג"ק הראוי לבלוע, וההמשכה היא עוד ע"י שוקת שבגובה, אין כאן שום צידוד להתיר, והאמת לא מתיו כאשר נתברר להלכה ברורה בעזהש"י בספרי שם, כי זאת המקוה פסולה מה"ת, ובזאת ההוראה בטלה דעתו הרחבה, נגד דעת הרבים רב האי גאון הגאונים הר"מ אריק ז"ל, והגאונים המפורסמים מו"ה יהודא ליב צירילסאהן שליט"א מקעשנוב, ומו"ה בצלאל זאב שאפראן שליט"א מבאקוי, ועוד כמה גדולים אשר כלנו באנו לעמק השוה, לפסול זאת המקוה, וה' עמנו אשר עלתה בידינו להסיר מכשלה גדולה הזאת וישראל קדושים הם לשמוע בקול התורה, ועשו מקוה כשרה וטהורה, כדת וההלכה עפ"י התורה – ובזה אחתום ברגשי כבוד ואהבה בחותמי ברכות שבתוה"ק חיים מרדכי

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה