באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר
חלק יורה דעה · סימן כט
להרב כו' במדינת בסרביא.
מכתבו הגיעני, ובדבר שאלתו בזה"ל נשאלתי מאיש אחד אשר פרנסתו הוא שיש לו בית מזיגה מיי"ש, שמוכר שם לערלים, וכנגדו יש ג"כ בית מזיגה משוכר ערל, ועי"ז שזה שכנגדו יש לו למכור גם מאכל איסור קלבוס, עי"ז הולכים הערלים לזה שכנגדו, להיות כי לאיש הזה אין כל, כ"א קותה אחת להתפרנס מבית המזיגה, ע"כ הוא שואל ומבקש איזה התרה שיהיה לו עצה עפ"י התורה למכור ג"כ הקלבוס שזה שכנגדו מוכר וכ"ת חתר למצוא עצה ע"י שט"מ לעשות שותפות עם עכו"ם, אשר מכירת דברים האסורים יהיה ע"ח השותף. וראה בעצמו כי עצתו לא תקום. לטעם הפוסקים באיסור סחורה בדברים האסורים, שלא יבוא לאכול מהם, אשר גם בעצם השט"מ, איכא הך חששא שלא יבוא לאכול מדבר שמוכר בעצמו, אך שהעיר ע"ז מהמבואר ביו"ד סי' קל"ג סעי' ה' שלא יהא ישראל משמש למוזג לעכו"ם ביי"נ, מטעם איסור הנאה, ואם נימא שגם בשל עכו"ם יש לגזור שמא יאכל, ל"ל האי טעמא, הלא בלא"ה איכא חששא דשמא ישתה ממנו עכת"ד.
דהנה מיו"ד שם אין שום הוכחה, כי האי טעמא דאיסור הנאה, נאמר, יען שהוא טעם הכולל, לכל אלו הדברים שנאמרו שם לאיסור, שאין בהם חששא דשמא יבוא לאכול. וכה"ג מצינו בכמ"ד, וגם נ"מ לאסור במזיגה גם בגווני המבואר ביו״ד סי' קי"ז דמותר לסחור. וכבר הורה זקן רבינו החת"ס בחיו"ד סי' ק"ד ק"ה, דפועל אסור לעשות בדברים האסורים מחששא דלמא אתי למיכל מיניה, ובספר מנחת פתים ביו"ד שם ציין גם לשו"ת ב"ש סי' קצ"ב – אינו תח"י – שהעלה לאסור גם בפועל, אם כי בספר מ"פ שם, כ' ע"ז. וקצ"ע בג"מ ב"ב ק"י פשוט נבילה בשוק וחל תצטרך לבריות, ופירש"י ז"ל שם בשכר, הרי דמותר לקח שכר בפעולת דברים האסורים מלבד ישובו שם יע"ש י"ל עוד כי דייקו חז"ל לאמור בשוק, מלבד פי' הפשוט שפי' שם הרשב"ם ז"ל אשר בשוק אין דרך בני אדם לאכול, וביחוד לגברא רבא, וכאמרם ז"ל כל האוכל בשוק כו'. ולזאת בנבלה שהוא מאוסה, ואיני עומדת לאכילה חי – רעיון ש"ך רס"י קי"ז ובשי"ת שו"מ ח"א מהד"ב סי' מ"ג, ובשו"ת אמרי יושר מהד"ת ח"ב סי' קנ"ב – ובשוק, בצירוף כ"ז ל"ח לתקלה דלמא אתי למיכל מיניה. (בספרי חידושי בן יאיר על ש"ס בחי' ליומא ס"ה הארכתי בענין חששא דתקלות, אשר ממש"כ שם יש סמוכין לזה יע"ש) וזה פשוט דלפסק החת"ס וב"ש ועוד אחרונים דגם לפועל אסור, שאין כאן שום צד היתר ע"י שטר מכירה עם עכו"ם כי אם בפועל אסור ק"ו לשיתוף וכמובן.
גם לדעת השו"מ שהאריך בח"א מהד"ג סי' קכ״ב ובח"ב מהד"ת סי' נ"ז ובח"ג מהד"ק סי' רס"ט לחלוק על החת"ס בזה, וס"ל להתיר לפועל בדברים האסורים, מ"מ בנד"ד גם הוא אוסר, כאשר מפורש שם בח"ב סי' ס"ה כשאלת כ"ת וז"ל, נשאלתי מאחד שהוא מוזג יי"ש ושכר, ובא עכו"ם ועשו ג"כ להם בסמוך לביתם מזיגת יי"ש, אבל הם מוכרים דברים טמאים בשר נבילה וחזיר, והקונים כו"ם שבאים לבית היהודי, ואין לו למכור דברים טמאים, הם הולכים לבית עכו"ם הנ"ל, וע"כ מקופח פרנסתי, וע"ז שאל אם אולי יוכל לתת לעכו"ם מעות לקנות דברים אלו, והשכר יהיו לעכו"ם אם חסור משום דאין עושין סחורה בנו"ט. ואסרתי לו, והאריך שם ומסיק לאסור, מטעם שליחות, ועוד דחיישי' שמא ישכח דהוא איסור ויאכל ממנו יע"ש, והטעם מובן, להמבואר שם בשו"מ סי' קכ"ב, נ"ז טעם ההיתר בפועל, דכל שנותנין לו במשקל, והוא משלם עבור הנחסר ל"ח לזה, דאם יאכל יצטרך לשלם, וגם יחשדוהו שלקח יותר יע"ש, אשר פשוט דזה ל"ש בשותפין. אשר דרכם בוויתור ושלא להקפיד זע"ז בכגו' אלו הדברים, יעיון פסחים פ"ט ע"ב, ובש"ע חו"מ סי' קע"ו סעי' י' ברמ"א ז"ל ובפת"ש שם ס"ק י"א מש"כ בשם תש"ו כנ"י ז"ל, דבוודאי איכא חששא לדלמא אתי למיכל – והשו"ת מהרש"ם ז"ל ח"ג סי' מ"ה אם שצדד בענין כזה, שם יש עוד הרבה צדדי היתר, ודהוי כנזדמנו ולא דמי לנד"ד כמבואר להמעיין שם.
ועתה הלא נתבאר. להאוסרין בפועל, פשיטא דאסור, וגם להמקילין בפועל אמנם ע"י שליחות של עכו"ם או בשותפות עמו אסור. ואין שום צד היתר ע"י שט"מ. והיהודי השואל יהיה לו קותה אחת בהשי"ת כי יפרנסיהו בהיתר ולא באיסור, ואשרי ש"א יעקב בעזרו בדרך התורה והנלע"ד פשוט וברור להלכה כתבתי. חיים מרדכי