באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר
חלק יורה דעה · סימן כז
להתורני כו' ר' אברהם חיים מיראוויטש נ"י בשאטמאר.
בדבר דקדוקך ביו"ד צ"ה סעי' א'. ואם לא היתה רחוצה יפה. אם יש בממש שע"פ הקדרה יותר מאחד בששים בדגים. אסור לאכלם בכותח. שהוא לשון הרשב"א שבב"י ז"ל שם. דמאי קמ"ל בזה, דפשיטא אם אין ס' דאסור לאכלו בחלב. יפה דקדקת, אמנם הכוונה לדעתי להידוע פלוגתא דקמאי הובא בב"י בטור יו"ד סי' קכ' די"מ שבר"ן ז"ל שלהי ע"ז והרמב"ם ז"ל ס"ל דבכלי שאב"י גם בלא הודח שרי דגם טיחת הכלי נחשב כבלוע שנפגם. שהוא דעת היש מתירים שבסי' ק"ג סעי' ה' והש"ך בסי' פ"ז ס"ק י"ט פסק. דבנתבשל בקדירה שלא הודחה קצת יפה, ויש קצת ממשות של איסור, מכל זאת שרי לאכול אחריו גבינה. ולדעת מקצת אחרונים גם באין ס' נגד הטוח התיר. וכמש"כ שם בפ"ת לזאת היה מקום ס"ד לאמור גם כאן, דקצת הממשות של הקדרה מסבה שלא הודחה, להחשיבו אך כטעם שבקדרה בעלמא. ולדון גם בזה קלישת טעם כנ"ט בר נ"ט. אשר ע"י זה גם בלא ס' יהיה שרי לאכלו בכותח. קמ"ל הרשב"א וש"ע דנחשב כממש ואסור בלא ס'. כי באמת אנן קיי"ל כדעה הראשונה שבסי' ק"ג, אשר גם הרשב"א ז"ל מכללם, דבלא הודחה הכלי אסור גם באב"י כי הטוח שבכלי נחשב כחתיכת איסור שלא נפגמה יע"ש – ואגב נכלל בלשון זה, דאם יש בממש שעפ"י הקדרה יותר מאחד בששים כו' המשמעות דדווקא אם ידוע שאין ס' אסור, אבל בסתמא יש ס' נגד טוח הכלי וכמש"כ הפמ"ג שם בשם סק"א בשם האו"ה– ויעיון בהגהות יד אברהם ז"ל שם ש"כ ז"ל דאגב רישא נקט כותח, ולא דווקא דה"ה דאסור בפ"ע אם אין ס' נגד שמנונית הבשר משום סכנה, דלקמן סי' קט״ז סעי' ג'. וע"ש די״א דאפי' ס' לא מהני דחמירא סכנתא מאיסורא עכ"ל, לכאורה י"ל כמו בטעם אמרי' דאין סכנה כבט״ז שם סק"ג יע"ש ובקט"ז בט"ז וש"ך, ובפמ"ג בסי' ק"ח ש"ד ס"ק חי' ובאחרונים. דבהרבה פרטים שנחשב לטעם כעיקר מדאורייתא לענין איסורא ולא נאמר בזה סכנה לדגים, אולי בטוח שע"פ קדרה שאינו רחוצה, דלהרבה קדמונים באב"י קיל מממשו של איסור, ונחשב אך כטעם אשר יופגם ונהי דלא קיי"ל הכי, אבל לענין סכנה מבשר לדגים דקיל, גם הרשב"א וש"ע ז"ל יודו דשרי, כריהטת פשטות משמעות הלשון, דבאין ס' אך עם כותח אסור. אבל בפ"ע שרי, ולפ"ז טובא קמ"ל בלשון הזה, אמנם צ"ע לי בזה אם נימא שלא כדברי היד אברהם ז"ל וחמירא סכנתא, אבל דקדוקך גם בל"ז נתיישב וכדאמרן.
ומה שעמדת עמש"כ הב"י ז"ל בסי' פ"ז, וכ' רי"ו דברי רש"י והרא"ש, ואח"כ כ' וי"מ דווקא שנגמרו בחלבון ובחלמון. וראשון נראה עיקר עכ"ל הרי שהסכים רי"ו לשיטת רש"י ז"ל ואח"כ כ' וכ"כ רי"ו בני"ד אות כ"ב, שאם אין לה חלבון, עדיין בשר הוא וטעינה מליחה ע"כ, אשר זה שלא כדעת רש"י ז"ל, יש מקום ישוב, למש"כ במ"י ז"ל בכלל ע' אות ב' (יעיון ישועות יעקב ז"ל שם) דלענין בב"ח מקילין יען דבשר עוף בחלב דרבנן משא"כ לענין מליחה דדם דאורייתא, וסמך עצמו על דברי התו"ס וראשונים דחלקו כן מביצת נבלה יע"ש, אשר ה"נ י"ל בשיטת רי"ו ז"ל, דלענין בב"ח, דרבנן. סמך עצמו על רש"י ז"ל להיות לו לעיקרן משא"כ לענין מליחה דדם דאורייתא – אולם אין ספר תא"ו לרי"ו ז"ל עמדי לעיין בו, כי נראה לי מש"כ בני"ד אות כ"ב, הוא לשיטת הי"א שהביא, דלא נחשבו גמורות אך בחלבון וחלמון, וזה לדעתי האמת.
והנלע"ד כתבתי חיים מרדכי