באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר
חלק יורה דעה · סימן כו
להרב המופלא כ"ו מו"ה יצחק נ"י לעספיץ
מכתבו הגיעני. ואשר שאל אם שרי לעשות ווושניק מוואנשיל שיש מהם מתולעים. והוא רק להוציא טעם הפירות ולא את הממשות. באופן שאין מקום לחוש לממשות התולעת אלא לטעמו. ודעתו להתיר לעשותו גם לכתחלה הנה תשובת שאלתו. כבר כתוב הוא עלי ספר שו"ת צ"צ סי' נ"א. להתיר לעשות י"ש מפלומען מתולעים אם הוא בענין שאין לחוש רק לטעם התולע יע"ש באריכות הובא בפמ"ג יו"ד סי' פ"ד במ"ז סק"ח ופ"ת סק"ג כי גם הפמ"א ח"ג סי' ל"ה כ"כ יע"ש. אם כי הט"ז שם בסק"ט אוסר לעשות יי"ש מקמח שהתליע. מלבד מה שרבו החולקים עליו כמבואר שם. הלא טעמו הוא מפני חשש תקלה. שאם יהיה לישראל שום היתר (יעיון יומא ס"ה הך דבת החרבה היא טריד בה ובספרי חידושו בן יאיר על ש"ס שם שהארכתי בזה. ובספרי שו"ת באר חיים מרדכי ח"א סי' י' יע"ש) יבוא לאכול כשהוא בעין. וזה יש לחוש בקמח שהתליע אשר כל הקמח אסור. משא"כ בשאלתו אשר הוואנשיל רובם אינם מתולעים. ויש תקנה לאכלם ע"י שיבדוק כל אחד. אין כאן חשש תקלה ושרי גם לט"ז – ולפ"ז היה מקום לאמור כי הצ"צ לא התיר רק בעשיית יי"ש מפלוימן אם כי הוא מיירי ברובן ככולם מתולעים. מ"מ הלא יש תקנה לאכול ע"י בדיקה היטב המיעוט. משא"כ בקמח שהתליע יודה להט"ז דאסור מחשש תקלה. אולם ממש"כ שם בתש"ו. ומכש"כ בדאיכא בהדייהו נמי קצת פירות שאינם מתולעים. דפשוט הוא דטעם התולעים מתבטל כו' מלת מכש"כ מורה דגם בכולם מתולעים היה מתיר. וכמבואר שם מהטעמים שכ' להיתרא. אשר מוכח דחולק על הט"ז וכמש"כ בפמ"ג שם אמנם בעשיית הווישניק מוויינקשל שרובם אינם מתולעים. פשיטא לי דשרי גם להט"ז. אך לסנן הווישניק בבגד עב כמש"כ הפמ"א ז"ל שלא יתערב ממשות התולע. ושרי בלא שום פקפוק והיא הוראה פשוטה ומבוארת.
ובדבר דיוקו במש"כ הט"ז שם ס"ק כ' נראה דהא דשאר מותר הטעם. דהא יש ס"ס ספק נימוח בשעת האפייה כו'. דהלא לא הוי ס"ס המתהפך לשיטת הט"ז בס"ס מ"ט דגם אם ס' השני תלוי בראשון מ"מ בעי' שיהיה מתהפך יפה דייק. וי"ל למש"כ הש"ך בכללי ס"ס אות ט"ו בשם הרמ"ע ז"ל לענין ס"ס המתהפך דבאיסור דרבנן כמו דשיל"מ וכדומה ל"ב מתהפך יע"ש. והכו"פ ודגול מרבבה שם כ' דלשיטת הרמב"ם ז"ל דס' מה"ת לקולא ואך מדרבנן לחומרא. ל"ב ס"ס המתהפך. כיון שב"ס הראשון אין כאן אך איסור דרבנן יע"ש. לזאת גם כאן דמה"ת בריה בטלה. ואין כאן רק איסור דרבנן. אך דבחדא ספיקא דשמא נימוח. לא שרינן מטעם ש"כ הפמ"ג שם בש"ד ס"ק ל"ב. או מטעמים אחרים ש"כ האחרונים. ובעי' לס"ס. אבל ס"ס המתהפך ל״ב. כיון שאין כאן רק איסורא דרבנן – אולם יש מקום להאי דיוקא גם במש"כ הט"ז שם בס"ק י"ב וז"ל. משמע אבל באם אין דרך להתליע אלא בתלוש א"צ בדיקה וע"כ אין חיוב בדיקה בקמח או בפירות יבשים כגון רוזיני כו' אם יש מילבין כו' ונמצא דהוי ס"ס ובס"ס מותר אפי' בשל תורה כמש"כ ב"י בשם הרשב"א ז"ל כו' ע"כ. (להלכה לא קיי"ל הכי כמבואר שם באחרונים) ובפמ"ג שם כ' דבראזינקס לאכול כמות שהן ליכא אלא ב' ספיקות. גם ל"ש ביטול מה"ת יען כי רוחשין ונראין לעינים יע"ש. דהלא לא הוי ס"ס המתהפך. כי א"א לומר שמא לא פירשו ואת"ל פי' שוב אין כאן עוד סי'. ולכאורה י"ל דכיון שאותן פירות אין דרכן להתליע במחובר. א"כ יש להם חזקה דמעיקרא חזקת כשרות (עי"י כו"פ בבית הספק דבחזקה ל"ב לס"ס המתהפך. אבל אזיל שם לשיטת הש"ך יע"ש) ומה"ת גם בספק אחד אם יש מילבין יש לעמוד על החזקה. אך לדעת צבא רב מפוסקים קמאי בתראי. בס' השקול לא מוקמ"י אחזקה כמבואר בש"ך סי' נ"א סק"ג. אמנם גם לשיטתם איני אלא מדרבנן לזאת דבספק הראשון אם יש מילבין יצא מאיסור תורה. שוב לא בעי' ס"ס המתהפך וכנ"ל. ובזה יתפרש היטב לשון הט"ז במש"כ ובס"ס מותר אפי' בשל תורה. דהלשון מורה דכאן איני אלא מדרבנן. אשר הפמ״ג שם נתקשה בזה יע"ש ולהאמור א"ש אולם חזי לרבינו הפמ"ג וכ"נ עוד מאחרונים דלא ס"ל הכי. אך דבחדא ספיקא יש כאן איסור תורה. ונ' יען דדרכן להתליע בתלוש הוי כשכיח לאיסור (עי"י ט"ז ס"ק י"ז ויש לחלק) דלא מוקמי' אחזקה מה"ת והדק"ל, ונראה די"ל כי אפושי פלוגתא לא מפש"י. ולא מצינו דהט"ז חולק על הש"ך לאמור. דבעי' ס"ס המתהפך גם בספק השני תלוי בראשון. אך בדינא דס"ס מ"ט. אשר יש ריעותא לפנינו. ואנו רוצים להתיר ע"י ס"ס בזה ס"ל דבע"י ס"ס המתהפך. משא"כ כאן דאין אנו רואין שום ריעותא. ויש עוד ס"ס שלא להחזיק שים ריעותא אם כי איני מתהפך כיון דה"ס השני תלוי בראשון. בכגון דא ס"ל גם להט"ז ז"ל דהוי ס"ס להועיל מבלי להחזיק ריעותא. ונוח לאמור כן בשיטת הט"ז. כיון דאנן קיי"ל בכ"מ דס' השני תלוי בראשון הוי ס"ס מעליא ההכרעת הש"ך ז"ל.
והנלע"ד לפום רהיטא כתבתי. חיים מרדכי