באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר
חלק יורה דעה · סימן כה
להרה"ג כו' מוה' שמואל מאיר האלענדער נ"י רב בטשערנאווי"ץ באקאווינא
מכתבו הגיעני. ובדבר מה שהעיר עמש"כ בספרי שו"ת באר חיים מרדכי ח"א. סי' ב' לענין שאור שנתערב בתבשיל איך להתנהג בהפרשת חלה. לתקן התבשיל. והבאתי שם דברי הל"ש ביו"ד ס"ק רמ"ב. ובזה כ' כ"ת כי בסידור דרך החיים חולק על הל״ש. וגם הביא עצת שו"ת בית שלמה חיו"ד סי' קל"ז. לערב בתבשיל עוד שאור של טבל. שלא יהיה בוודאי ס' נגד השאור. ואין זה מבטל איסור לכתחלה. ואדרבה מוסיף איסור במה שמערב. ואז יכול להפריש ממק"א. אתפלא עליו. הלא הבאתי שם דעת דה"ח ותלמידו החלת לחם ופלפלתי וביארתי דבריהם. ועצת הב"ש. (אשר אינו תח"י) הובא שם בשם שו"ת הרמ"ץ סי' פ"ד והסברתי דבריו והעמדתי פסקו יע"ש.
וכמש"כ בסי' כ"א לענין מקוה. שמימיה מרודדין ויש שיעור מקוה. דמעיקר הדין שרי להוסיף מים שאובין. עד שיהיה גם שיעור טבילה. וע"ז פקפק כ"ת ממש"כ בשו"ת אבן יקרה ח"ג סי' ס"ח. יען כי מים הנשפכים אינם מתחזקים ועומדים אך מתמעטים. לזאת אין להוסיף מחשש זוחלין. ספר זה אין עמדי לראות כל דבריו. אך מה שהביא כ"ת בשמו לא שמיע לי. כלומר לא ס"ל לי כלל וכלל. בכגון שאלתי שהשבתי עניה לחוש לזה. הלא ידוע דעת המחבר בסי' ר"א סעי' נ'. דאם ישאר מ' סאה אין כאן חשש זוחלין. אם כי אנו חוששין לכתחלה. לדעת היש מחמירין גם בזה. וכפסק הרמ"א ז"ל שם. הלא הלכה פסוקה הוא שם בסעי' נ"א. דאם מימיו נוטפים מעט מעט. או נבלעים בקרקע מעט מעט. כשר לפי שאין זחילתן נכרת. ומש"כ שם בביאור הגר"א ז"ל ס"ק צ"ו וז"ל, דברי המחבר תמוהין. דהרשב"א כ' לשיטתו דס"ל כפי' הר"ש. אבל לפי מ״ש בסעי' הקודם. דאין נפסל אלא א"כ לא ישאר מ' סאה. ואז אף בכה"ג פסול עכ"ל. הן הדברי חיים. ומי השילוח על ה' מקואות. ועוד מאחרונים אשר כולם נמשכו אחר דעת המחבר. דגם באם לא ישאר לאחר הזחילה מ' סאה. מ"מ אם נזחלין מעט מעט ואין זחולתן נכרת כשר. ולדעתי זה מוכרח מראיית הרשב"א ז"ל מרא דהאי שמעתתא. שהובא לשונו בב"י ז״ל באמרו. ואם אי אתה אומר כן. אין לך מקוה כשר. שהקרקע מתחלחל ובולע מעט מעט. והלא שיעור מקוה שנתנה לנו תוה״ק הוא על ארבעים סאה. וסתם גם על מצומצמור נאמר. ומקוה שבידי שמים. הלא הוא בור שאול מסויד אשר מאבד מימיו. וכאשר ביאר בחת"ס סי' רי"א. וא"כ כיון שנחסר מה שוב אין שיעור מקוה מ"מ כל עוד שיש השיעור כשרה. ועוד הלא גם בנבלעין מעט מעט בקרקע כל עוד שלא יוסיפו בהכרח בזמן רב יחסר עד שלא ישאר גם מ' סאה. ועכצ"ל כל עוד שאין זחילתן נכרת אין שם זוחלין עליו וכשר בכל גווני וכפסק הש"ע והאחרונים. ובמים הנוספים גם אם נאמר כסברת האבן יקרה. שמתמעטין והולכין – אשר כמדומה לי כי גם זה איני – אין זחילתן נכרת ומתמעטין לאט לאט. ושיעור מקוה בוודאי ישאר הלא אין כאן שום חששא (גם לדעת הגר"א ז"ל) וכאשר העליתי שם בתשובה ברור להלכה. אך לכתחלה לחוש לשיטת הרא"ה ז"ל מטעם המבואר שם ובשיעור טבילה הלא פשיטא דצריכין להשגיח שיהיה כשיעור המבואר בש"ע. וגם באפשר הטבילה במיגנדרא כבניתא. מקוה לרבים אין להתיר. כאשר ביארתי בספרי חידושי בן יאיר. בח"י לחגיגה י"א יע"ש.
בסי' כ"ט באווזות שלא הופשט ונקרשו מקור גדול. הראיתי שם פנים להלכה. דיש מקום לצדד ולהתיר ע"י מליחה וביטול ברוב. כאשר נתבאר שם באריכות. ובזה פקפק דבעור אווזות. יש לדון שלא יתבטלו מכח חהר"ל. הנה בפמ"ג וחוו"ד ביו"ד ק"א מבואר דעור אווז שומן שעומד להתיך לא הוי ר"ל. והאמת הוא מגודל פשטותו. הידוע לכל מורה הוראה מזאת ההלכה לדון בעור אווז מכח חהר"ל. כפסק הרמ"א ז"ל ביו"ד שם. ומה דפליגי בזה המהרש"ל ט"ז ש"ך ונה"כ שם. אשר בוודאי השואל יתן לב לזה. לזאת לא דברתי מזה. מכל זאת הצדק עם כ"ת שהיה לי לעורר את השואל בזה. וקרח. ושהו כך כשני שבועות ביש הפסד
ומה שהביא כ"ת מתשובות האחרונים. אשר אינם אתי. סעד לכמה פסקי הלכות שהעליתי בספרי. דין הניין לי אשר בעזהש"י דעתי דעת תורה לכוון לדעת גדולים בהוראה ברורה בס"ד. דברי חיים מרדכי