באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר
חלק יורה דעה · סימן כד
להרה"ג כו' מוה' חיים ראבינאוויטש נ"י רב בעיר באקארעשם
מכתבו הגיעני ובדבר מה שהעיר על מש"כ בספרי סי' כ"ה לסתור דברי השאילת שלום ז"ל במהד"ת סי' ק"ז. דבטרפות שהוא g"ש סופו. ל"א רק בוודאי ולא בספק. והבאתי מלשון האו"ז בסי' תכ"ח והג"מ פא"ט סי' מ"ט ומרדכי ז"ל בסי' תרל"א דכ' ומכאן יש סמך ל"ד הגאונים שמטריפים בנקב חצה"כ דחיישי' שסופו לינטל כל הכבד. הרי דמשום ספק מטריפין ע"ש סופו. וע"ז הביא כ"ת מלשון הש"ע ביו"ד ל"ג. גבי וושט דנקבר זשלכ"ז מרוח א' דטרפה. דאפשר דמתרמי אהדדי. ומ"מ ס"ל לרבים מאחרונים שהוא וודאי טרפה. כמש"כ בדרכי תשובה שם ס"ק ל"ו. וכן בסי' נ"ח גבי נפילה חוששין שמא נתרסקו והוא וודאי טרפה לדעת רובם מאחרונים המובאים שם בד"ת סק"ב. וכן נאמר לפרש גם הכא בלשון הראשונים ז"ל אם דאמרי' דחיישי' ושמא ובספר קה"י בלשונות הפוסקים ציין כמה מקומות שמצינו לשון חיישי' בוודאי. וכן בתו"ס גיטין מ' ע"ב ד"ה חיישי' וברא"ש ז"ל שם עכת"ד הנה מכל אלו אשר המה רבים וגדולים המובאים בד"ת שם. הסוברים גבי וושט ונפילה. דאינו אלא ספק טרפה. מכח לישנא דאפשר וחוששין הלא יש ראיה ברורה לדבריי לפרש כן. בלשון הראשונים ז"ל. שכ' שמ"א ודחיישי' וגם להסוברים שם דהוי וודאי טרפה. אין שום סתירה לדבריי. כי להמעיין בלשון הר"ן בשם הרמב״ן ז"ל שהובא בפמ"ג סי' נ"ח מ״ז סק"א. ובגיטין, שם במהרש"א וק"נ סק"צ ובפי' ז"ל שם. ובלב ארי' בחולין מ"ב. הלא יראה כי כ"ע מודי דפי' הפשוט של חוששין או חיישי' מורה על ספיקא. כדמוכח ומבואר בכמה דוכתי. אך היכא שיש הכרח והוכחה. כי על וודאי נאמר אז ואך אז מוציאין המלה ממשמעות הכוונה. ולפרש חוששין וחיישי' לוודאי. (ספר קה"י המדבר בזה שהביא כ"ת אין אתי. ולא ראיתיו עד היום. ובהני אימר דפליגי בזה הרשב"א ור"ן ז"ל. הלא כ"א סובב והולך לשיטתו בפירושו. כמבואר בדבריהם. ויעיון פמ"ג נ"ז במ"ז ס"ק י"ד. ובספרי חי' בן יאיר בחי' לחולין שם) וא"כ כאן שאין לנו הכרח (ראייתו מהוריק הכבד לטעם הראשון שכ' המרדכי ז״ל אינו ראיה והכרח כלל. כי הפרי תואר בסי' נ"ב ס"ק י"ג כ' בשם הראב"ד ז"ל דהוריק הכבד לא הוי אלא ס' טרפה. ואם דלא קיי"ל הכי אולם לא רחוק הוא לאמור דגם המרדכי קאים בשיטת הראב"ד ז"ל) על זה. למה נוציא דברי הראשונים ז"ל מפשטן. וכל דבריי שם בסתירת סברת הש"ש המה ברורין.
ובזה שהביא כ"ת מדינא דוושט דנקוב זשלכ"ז נלע"ד ביאור דבריהם ז"ל שאמרו בחולין מ"ג. וושט דאכלה ביה. ופעיא ביה. רווח גמדא ליה. ופשטה ליה. זמנין דמיהנדזן בהדי הדדי. ופירש"י ז"ל ופעיא ביה צועקת שאע"פ שהקנה מוציא קול. א"א שלא יהיה הוושט מתפשט עמו. ואני שמעתי פעיא מנשמת. ופי' האחרון ניחא ליה יותר לרש"י זיל (יעיון יש"ש שם) כי צעקה היא אך לפרקים. משא"כ נשימה שהיא בכל רגע. ואם כי נשימה ג"כ מהקנה. מ"מ מוליך עמו גם הוושט. ובפרי תואר סי' ל"ג סק"ד דקדק. הלא כי פשטי לוושט פשטי ב' עורות. וכי גמדא ליה גמדו ב' עורות וכל נקב נשאר במקומו יע"ש. ונ"ל דכיון דע"י אכילה הפעולה. היא בעור פנימי מהוושט מחוץ לפנים. וע"י הנשימה מהקנה. שמושך עמו את הוושט. פועלת יותר בעור החיצון מהוושט יען שקרוב יותר להקנה. מפנים לחוץ אשר הדעת נותנת לאמור דע"י אכילה נמשך מהעור הפנימי למטה. וע"י הנשימה עור החיצון למעלה. והוא שאחז"ל בלשונם המזוקק שבעתים. דאכלה ביה ופעיא ביה כלומר ע"י שניהם ביחד זימנין דמיהנדז] בהדי הדדי (בהגהות חוות יאיר על הרי"ף ז"ל דעתו לדינא כפרי תואר. ובדרכי תשובה ל"ג ס"ק ל"ה בשם אחרונים להלכה כתב"ש סק"ז יע"ש) וכאמור מלתא בטעמא וא"ש.
ואת אשר דחיתי שם בתשובתי דברי הש"ש גם לסברתו. הביא כ"ת ע"ז משיטת הרא"ה. ור"ן ז"ל שהובא בתב"ש ל"ט ובפמ"ג שם בפתיחה. דבכ"מ דמהני סתימה אמרי דע"י הסתימה אגלאי למפרע דלא היה טרפה כלל. כן בנמצא סתימה וקצת נקב. די"ל כיון שהתחיל להעלות ארוכה כן יוגמר הסתימה כולה. לאו שמיה מתיא כי אין מדמין בטרפות זה לזה ואם הם אמרו כן בנסתם בטוב בסתימה מעלייתא דמדעלולה ליסתם וזה אך בנקבים מיוחדים כמבואר בדבריהם – למפרע לא היה טרפה כלל. מנין לנו לאמור וללמוד כי בהתחיל להתקרם יוגמר הסתימה כולה ולהקל מספיקא באיסור תורה. ואין להאריך בזה. וגם ב"ת ראה כי הדין דין אמת. להטריף. וכאשר ביארתי בספרי שם באריכות. דחלילה לסמוך בזה על הש"ש ז"ל. ובנקב בחצה"כ אם דאנו מכשירין כשנסתם הנקב. כל עוד שלא נסתם כולו אם כי נסתם רובא דרובא מהנקב. ונשאר אך נקב משהו הוי כלא נסתם כלל וטרפה. ואין להכשיר אך בנסתם כל הנקב בשלימות וכאשר העליתי בספרי הוא האמת להלכה בס"ד.
והנלע"ד כתבתי חיים מרדכי