באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר
חלק חושן משפט · סימן עב
כבוד אאמ"ו הרש הגאון המפורסם ביראת ה' כו' כש"ת מוה' יצחק יהודה אייזיק ליב (שליט"א) זללה"ה אבד״ק פאנזעשט
עתה זו תשובה מאהבה כבוד ויראה כמצות התורה לחיות דעתי העניה במה דבדק לן מר בהא דאמרי' פ"ק דב"מ ו' ע"א אלא לא אמרינן מגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא שנאמר למסקנא ובזוה"ק פ' יתרו ד' צ', ע"א דהא גנבא אזדמן לאומאה בשקרא מאן דעביד דא עביד דא אשר זה לכאורה כסתירה להא דקיי"ל דחשוד אממונא לא חשוד אשבועתא עכ"ל כהד"ג אשר בזה אני אומר כתלמיד לפני רבו כי לפירוש אא"ז רש"י ז"ל שם ג' ע"ב ד"ה והאי בכוליה בעי דלודי כו' ובד"ה דליכא למימר הכי מוכרח לומר כי תני ר' חייא דשם וכן רבה ס"ל דאמרי' מאן דחשוד אממונא חשוד אשבועתא כמבואר להמעיין בסוגיא ובתוס' ועוד יותר בשט"מ שם בשם הריטב"א ז"ל דאביי יען שהיה תלמודו דרבה כרבה ס"ל לזאת אמר הטעם דחיישי' למלוה ישינה יע"ש וא"כ ר' חייא בעל המאמר שם בזוה"ק לשיטתו סובב והולך לאמור מאן דעביד דא עביד דא כי הוא ס"ל דאמרי' מגו כו' – חדא ועוד קאמינא די"ל דגם למ"ד דלא אמרי' מגו כו' הוא רק מדרבנן וכמש"כ שם התוס' בד"ה בכוליה בעי דלודי ואם דדחו פירושא דא הלא חוזר ונראה בחי' ד"ז הפ"י ז"ל שם דקבע בזה מסמורות ובזוה"ק אקרא קאי בדיני דאורייתא – ועוד בה שלישיה דלדינא הלא פ' הרי"ף והרא"ש ז"ל ואיפסקא בטוש"ע חו"מ סי' צ"ב דבמקום ברור שחשוד לקח ממון חבירו חשיד גם אשבועתא כאביי וכמבואר שם הטעם בב"י וסמ"ע ז"ל סק"י וכהד"ג האיר עיני גם מזוה"ק לסעד לפסק זה שהוא הלכה ברורה בשיטת הפוסקים ז"ל.
ובציון כהד"ג לזוה"ק (ויחי רל"ג) ת"ח ברכתא דבריך לבני יוסף אמאי אקדים לון ברכאן עד לא יברך לבנוי אלא מכאן דחביבותא דבני בנוי חביב עליה דבר נש יתיר מבנון ובגין כך תקדים חביבותא דבני בנוי קודם לבנוי לברכא לון בקדמיתא יומתק לפרש סדר המדריגות אשר חשבם בעל הגדה ואפילו כלנו חכמים כלנו נבונים כלנו זקנים כלנו יודעים את התורה וגו' כי המשיא את בנין בדרך התורה אשר בן שמונה עשר לחופה (אבות פ״ה) הלא אז בהיות האדם בן ששים בנו נערך ארבעים ובן בנו לערך עשרים ואם הוא זוכה בלימוד התורה כסדר המשנה מבן חמש עד עשרה לנמוך כל המקרא ומבן עשרה עד חמש עשרה ללמוד כל המשנה ומבן חמש עשרה עד עשרים ללמוד כל הגמרא וכיון שמוכתר במקרא משנה גמרא נקרא חכם ובן ארבעים לבינה נקרא נבון ובן ששים לזקנה נקרא זקן ואלו המדרגות משולבים עם החמור למעלה אנו ובנינו ובני בנינו וכשאדם זוכה להסיב עם בנו וכן בנו במעלות של כלנו חכמים המתחיל מבן בנו בן עשרים בשם חכם כלנו נבונים בני בן ארבעים לבינה בשם נבון כולנו זקנה הוא בן ששים לזקנה כלנו יודעים את התורה הזוכה שהוא, ובנו, ובן בנו. כולם יודעים את התורה מכל זאת מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. אמנם לפירושא דא יש לשאול למה הקדים מעלת בן בנו לבנו אשר יתיישב בדברי הזוהר שהביא כהד"ג דחביבותא דבני בנוי חביב עליה דבר נש יתיר מבנוי ובגין כד אקדים לברכא לון בקדמיתא לזאת אמרתי תחת הפלפול בארוכה ממני בנך ותלמידך יגיע לקח טוב מדברים אחדים של בן בנך הוא נכדך ותלמידך בני אהובי בלבי בן יקיר וחריף קולע אל המטרה בסברא ישרה מוכתר במעלות ומדות כמר מנחם מענדל יחי' באורך ימים ישנות חיים טובים, ולדעתי כי זה היה לך מא״ד לקורת רוח ובזה ישמח לבי גם אני כי זכיתי לענג את נפשך היקרה מדברי בן בנך שחידש בלמדי עמו חושן המשפט שותפים אשר לערך שנותיו המה אמרי נועם ודברים ישרים. והוא
בסי' קעו בסמ"ע ס"ק י"א ולא מיקרי דבר שלא בא לעולם כיון שהבגדים כו' מצוי לקנות כו' דלכאורה יש מקום לאמור למאי דאמרי' בש"ס ב"מ ט"ז ע"ב אר"ה א"ר האומר לחבירו שדה שאני לוקח לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה אמר רבא מסתברא מלתא דרב בשדה סתם אבל בשדה זו לא מי יימר דמזבין לה ניהליה והכי איפסקא לקמן בטוש"ע סי' רי"א דבאומר שדה זו לכשאקחנה קנויה לך לא אמר כלום דהוי כדשלב"ל א"כ ה"נ אם נשתתפו בהבגדים שיקחו מחנות פלונית מיוחדת נאמר ג"כ זאת הסברא מי יימר דמזבין להם בעל החנות ושיהיה נדון כדשלב"ל כמו בשדה זו אולם נראה דיש לחלק בין שדה דלאו למכירה עומדת לסחורה גם מחנות מיוחדת מכל זאת הלא למכירה עומדת וגם בכה"ג לא מיקרי דשלב"ל והכי מסתבר.
שם בש"ך ס"ק ל"ז ונתעכב באונס פי' דווקא שהאונס בא מחמת שהלך בשותפות כגון כו' אבל אם לא היה האונס מחמת השליחות כגון שחלה שם אין לו חלק דאם היה כאן היה ג"כ חולה עכ"ל ונראה דגם בחלה אם רופא מומחה אומר כי סבת החולמת מסובב משינוי האוויר יחשב גם בזה כי האונס בא מחמת שליחות השותפות ולא הפסיד חלקו – אאמ"ו עט"ר זללה"ה השיב לו אם כי סברתו טובה וברורה להלכה מ"מ לחלק יצא כי דברת הרופאים ג"כ אינו ברור וכמש"כ בשו"ת מהרי"א ז"ל והא דמחללין שבת ומתירין גם איסורי דאורייתא ע"י דבריהן בחשיב"ס הוא מטעמא כי בפיקוח נפש גם באיכא ספיקא טובא מחללין שבת כבמשנה שלהי יומא וטוש"ע או"ח סי' שכ"ט אולם לא אלים דבריהם מרוב דקיי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב ולזאת אם השותף שחלה מוחזק בממון השותפות ורופא מומחה אמר שחלה שם משינוי אוויר אז לא הפסיד חלקו משא"כ אם שותפו מוחזק ע"י דברת הרופאים אין יכולין להוציא מידו כי חזקת ממון עדיפא מכל החזקות אשר גם ע"י ס"ס אין מוציאין – אם כי הרה"ג כו' ר' יעקב לאנדא נ"י הרב מטשארטקוב חתן הגאון מהרש"ם ז"ל ש"ב של בני הרה"ג שליט"א הביא לזה מש"ס ב"ק צ"א ע"א וטוש"ע חו"מ סי' ת"כ סעי' חי שאם אמדוהו הרופאים על חמשה ימים והוא נתרפא בשני ימים אעפ"כ מחיוב ליתן לו את כל מה שאמדוהו אם שנתרפא מ קודם דאמרי' משמים רחימו עליה הרי דסומכין על דברי הרופאים לתלות גם בדבר רחוק כי לא כל אדם זוכה לנסים מ"מ מוציאין ממון מכש"כ בזה שאומרים הרופאים הסבה ממה שבא החולאת דשומעין לדבריו הם להחשיבו כחלה מחמת השליחות גם להוציא ממון יפה השיב בני נ"י מלבד כי בש"ס וחו"מ שם נאמר דלאחר האומד נותן לו מיד וא"כ הניזוק הוא המוחזק ואין ראיה משם דגם להוציא נסמך על דברת הרופאים אולם סתימת פסק זה הוא כמבואר להדיא דע"י אומד הרופאים אם כי נתרפא מקודם יכולין להוציא גם מהמזיק מ"מ אין לפשוט משם לכאן להמבואר ברמב"ם ז"ל בפ"ב מה' חובל ומזיק ובטוש"ע שם דדבר זה תקנה הוא למזיק מטעמא המבואר שם בסמ"ע ס"ק כ"א דאם היה צריך לתן לו שכר רפואה דבר יום ביומו שמא יתרשל המוכה ברפואתי באמרו דמי הרפואה הן על המכה אעצרנו בזה כדי שיוציא הרבה דמים ולזאת גם אם מתגלגל בחליו והולך ואריך החולי יותר על מה שאמדוהו אין מוסיף לו כלום ועתה איך יוכל המזיק לאמור כי את הטוב לו מהתקנה יקבל ואת מה שיארע לפרקים לרע לו ולטוב לניזק בהבריא קודם זמן שאמדוהו לא יקבל הלא תקנת חז"ל מוכרח להיות מלתא דפסיקתא והפקר ב"ד הפקר ובאם המזיק אומר אי אפשי בתקנת חכמים שנעשה לטובתו אלא ארפאנו דבר יום ביומו באמת שומעין לו כמבואר שם משא"כ בזה שאינו בא להוציא מכח שותפו מכח תקנת חז"ל אך מכח דברי הרופאים וכיון שהסכמת הפוסקים דדברי הרופאים שאינו אלא מאומד הדעת וחכמה עיונית אין יכולין לעשות הדבר רק ספק או לכל היותר כרוב וזה כלל גדול דאין הולכין בממון אחר הרוב להוציא מיד המוחזק וזה ברור בסברא להלכה.
בסי' קע"ז בש"ך סק"ג אך לכאורה צ"ע קצת לדינא כיון דהרי"ף ורמב"ם ז"ל ושאר פוסקים לא הביאו התוספתא אבל באמת לק"מ דסמכו עצמם אמה שכתבו גבי אלמנה לחלק בין רפואה שיש לה קצבה א"כ ה"ה הכא כו' ע"כ לא זכיתי להבין דהלא גבי אלמנה גם באונס מאלקינין בין יש לה קצבה לאין לה קצבה והכא להמחבר אפי' ביש קצבה באונס מתרפא מאמצע ואיך אפשר לומר דרי"ף ורמב"ם ז"ל סמכו עצמם אמה שכתבו גבי אלמנה וצ"ע.
סי' קע"ח סעי' ג' ברמ"א ז"ל ואין השותף נוטל הוצאה רק כפי השבח שמשביח ואם לא השביח כלום אינו נוטל כלום כי נחשב אך כיורד ברשות כבסמיע סק"ד ויש מהדיוק כי לעיל בסי' קע"ו סעי' י' סתם הרמ"א ז"ל לאמור דכל שאינו משנה או פושע יעשה בשל חבירו כמו בשלו ונוטל מחבירו חלקו במה שהוציא דכל שותף כיורד ברשות דמי דמשמע דעושה ממש כבשלו ובכל גווני גם בהוצאה מרובה על השבח נוטל מה שהוציא ונראה דמזה יהיה סעד למש"כ הנתיבות בסי' קע"ו בביאורים ס"ק נ"א וכאן בחידושים סק"א דדווקא בהוציא מעות שלו אז אינו נוטל השותף רק כפי מה שהשביח אבל אם הוציא ממעות השותפות לאיזה עסק שלא בידיעת השני הפסד הוצאה לעולם על שניהם יעו"ש ונאמר דדינו של הרמ"א ז"ל דלעיל בסי' קע"ו מיירי שהוציא ממעות השותפות ומש"כ ונוטל מחבירו חלקו במה שהוציא פי' מחלק חבירו שיש לו בשותפות ולזאת גם בלא השביח ההוצאה על שניהם וכפסק הנתיבות
סי' קפ"ה סעי' א' ברמ"א ז"ל מי ששלח שליח להוליך לו דבר למקום אחד ובתוך כך שלח לו דורן הוי שומר שכר יעיון ש"ך סק"ב ובט"ז שהתנה דהאי דינא לא נאמר רק ביש הוכחה ששלח לו הדורן בשביל השליחות כגון שאינו רגיל בזה כו' יעו"ש ונראה דיש להתנות עוד בזה כי לא נעשה השליח ש״ש רק בידע משליחת הדורן שנשלח עבור השליחות ומדשתק ש"מ דניחא ליה אבל אם לא ידע כגון שהיה בדרך וכדומה יוכל השליח לאמור אלו הייתי יודע לא הייתי מקבלו למען לא יהיה עלי אחריות השליחות כדין ש"ש רק אם היית אומר לי כי גם לאחר קבלת הדורן הנני אך כשומר חנם על השליחות או שהייתי ממאן בקבלתו משום שונא מתנות יחיה וזה פשוט ואמת.
כהנה וכהנה רבות המה אשר יחדש בלימוד גמ' והלכה ולערך שנותיו בר חמיסר הוא גמיר וסביר אשר מובטח אני בו שיהיה למורה הוראה בישראל ותזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה וביראת ה' טהורה ולשאלת זוה"ק דאמאי אקדים לון ברכאן עד לא יברך לבנוי יש עוד לתן טעם לאמרם ז"ל (פסחים נ"ו) ויקרא יעקב אל בניו כו' אמרו לו בניו שמע ישראל (בב"ר ישראל אבינו) ה' א' ה' אחד כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד ובזוה"ק (פ' ואתחנן) א"ר ייסא ישראל סבא כי נקודת האמונה טהורה שהוא בישראל סבא בשלש עשרה עיקרים כן יהיה בהבנים ובני בנים ואמר ר' לוי (דברים רבה ב') ומה ישראל אומרים עכשיו שמע אבינו ישראל אותו הדבר שצויתנו נוהג בנו י' אלקינו י' אחד הרי כי בשעת הברכות בא גם הציווי וכנאמר באברהם (בראשית ח"י) אבינו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וגו' אחריו דייקא אשר הבנים ילכו בדרך האבות בדרך התורה (אשר יצוה את בניו ס"ת תורה כמש"כ בעה"ט שם) ואמונה הטהורה כן עשה ישראל אבינו ולבני בנים צריכין לצוות עוד יותר מהבנים – וכאמרם ז"ל בהשתלשלות הדורות בכמ"ד ולזאת הקדים הציווי והברכה לבני בנים מהבנים ועד סוף כל הדורות לאמור שמע ישראל סבא – סבא וזקן אחד הוא אך זה תרגום וזה לה"ק וזקן הוא השם גם לבני בנים וכנאמר עטרת זקנים בני בנים– ה' א' ה' אחד כשם שאין בלבך, אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד וקב"ה אורייתא וישראל חד הוא וזכות אבותינו הקדושים יגן עלינו לזכות כי יקיים בנו מה שנאמר ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך וזרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם והנני בזה בנו ותלמידו היוצא בקידה והשתחוואה וחותם ברגשי כבוד ואהבה רבה המצפה לשמחה רבה מאור שבעתים לבנין ציון וירושלים ע"י משיח צדקינו ובנין בית מקדשינו העתיד לבוא לנו משמים וכמש"כ אא"ז רש"י ז"ל בר"ה ל' סוכה מ"א דמוכח כן מהגמרא ובתוס' שבועות ט"ז בשם תנחומא וכן מבואר בזוה"ק בת"ז בכמ"ד ומהם בזוהר בראשית כ"ח ע"א אתבני בי מקדשא ע"י דקב"ה יהא קיימא לדרי דרין ובמדרש הנעלם וירא קי"ד ע"א דאר"י עתיד הקב"ה לחדש עולמו ולבנות ירושלים ולהורידה בנויה מלמעלה בגין שלא יהרס בתקוני זוהר תקונא תנינאה ובגין דבנינא בתראה יהא על ידא דקב"ה יתקיים וזאת היתה בקשת משה רבינו מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך כארז"ל מרום מראשון מקום מקדשינו בהמ"ק קדמה לבריאת עולם וזהו אותו שכוננו ידיך כשיבנה זה אז ה' ימלוך לעולם ועד (כסא מלך שם אות ג') והוא הנרמז בלשון צדיק אשר פי שנים פשטות ופנימיות ברוח קדשו של פי רבן של כל ישראל רש"י ז"ל שם מכון לשבתך מקדש של מטה מכוון כנגד כסא של מעלה אשר פעלת כו' ומקדש בשתי ידים ואימתי יבנה בשתי ידים כלומר בלא סיוע יד אדם אך בידי שמים בזמן שה' ימלוך לעולם ועד לע"ל שכל המלוכה שלו:
בלשון קדשו לע"ל שכל המלוכה שלו נרמז דברי זוה"ק (פ' תולדות קמ"ג) ובהאי זמנא כתיב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה כו' וכי השתא לאו הוא מלכו מקוב"ה אלא אע"ג דשליט קב"ה לעילא ותתא הא יהב לון לשאר עמין כו' ובההוא זמנא יטול מכלא מלכותא ותהא דיליה כלא דכתיב והיתה לה' המלוכה ליה בלחידוי דכתיב (זכריה י"ד) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא היה ה' אחד ושמו אחד כן נזכה במהרה בימינו אשר יגאלינו ה' גאולה עולם ונשמח בבנין בית עולמים בארצות החיים ותגלה ותראה על כל העולם כולו מלכות שמים באור תורת א' חיים. ובזה אחתום לב. חיים מרדכי