באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר
חלק חושן משפט · סימן עא
לנכדי אהובי נסיר סביר ונבון כו' מר שלום נפתלי נ"י
בדבר דיוקך בתוס' ריש סנהדרין ד"ה דיני ממונות י"מ כו' ודלא כריא כו' וא"נ דהא איכא אמוראי התם דסברי דאפי' ר' עקיבא דריש כו' הלא נוכל לאמור דמתני' אתיא גם דלא כר"ע וגם להבין למה לא מסתבר לי"מ לאמור דכופר ושלשים של עבד הוי בכלל חבלות כתי' ר"ת ז"ל ליישב זה וגם לבאר דברים אחדים בדבורי תוס' בדף זה הנני לך נכדי היקר כבקשתך
זה כלל גדול כי סתם מתני' ר"מ ואליביה דר"ע כבסנהדרין פ"ו לזאת דחיקא לאמור דמתני' דלא כרע"ק – והא דלא מסתבר להי"מ לאמור דכופר ושלשים של עבד הוי בכלל חבלות י"ל יען כי בכופר ושלשים של עבד איכא מיתת איש ואיני נכנס בשם חבלה ופשוט – שם ע"ב תוס' ד"ה הכל כו' ע"ק דר"י אית ליה בהגוזל שם דרמי בר חמי ובירושלמי דריש מכילתין אמרי' ר"י ור"ל דאמרי תרווייהו שנים שדנו אין דיניהם דין ובהחולץ נמי קאמר כו' פי' כי מירושלמי י"ל אם דמה"ת לא בעי שלשה מ"מ שנים שדנו אין דינהם דין ודלא כסוגיא דידן (יעיון חו"מ סי' ג' בסמ"ע וש"ך סק"א) לזאת הוסיפו התוס' להקשות עוד מפ' החולץ דמבואר דר"י בעי שלשה בגר יען כי משפט כתיב ביה דמשמע דמה"ת בעי שלשה וק"ל
שם בתוס' בא"ד וא"ת כי היכי דילפי' דרישה וחקירה ממשפט אחד נילף נמי לענין ג' מומחין אפי' מאן דלית ליה עירוב פרשיות פי' דהאי קושיא סובב על תי' התוס' שמקודם דה"ה דהמ"ל דאפי' אין עירוב פרשיות כתיב כאן בעי' מומחין וג' ממשפט אחד אך התרצן לא רצה לחזור מדברי המקשן דלא ס"ל הדרשה דמשפט אחד לענין ג' מומחין וק' דמה הועיל התרצן בזה כיון דסוף סוף צריך לבוא לדרשת ר"ח לענין דו"ח ועכצ"ל דפשיטא ליה להתרצן דדרשה דמשפט אחד לענין דו"ח הוא לכ"ע וצריך טעמא מ"ש דו"ח מג' ומומחין ויעיון מהרש"א ז"ל דהקושיא סובב והולך לסברת המקשן דבוודאי ידע הך דרשא דר"ח יען דמתני' הוא ולפירושי א"ש בפשיטות וכמובן
שם בא"ד ושמא לענין מומחין אין ללמוד דין ממונות מד"נ כיון דסגי בשלשה פי' כי חזי' דמה דתלי בדיעות החמירה תוה"ק בד"נ דבע' כ"ג ובד"מ סגי בג' ה"נ הוי אמינא דגם מומחין דבעי' ליתרון הדעת ל"ב רק בדיני נפשות ולא בדיני ממונות
ג' ע"א תוס' ד"ה ועוד ג' ג' ל"ל איכא דוכתי דדייק הכי ואיכא דוכתי דלא דייק פי ולזאת לא פריך הסוגיא לעיל על שינויא דר"א דמה הן קתני דלפ"ז שלשה שלשה למה לי יען דלאי נחשב דיוק חזק אך דחזי לאיצטרופי בהדי דקפריך אי הכי תרתי קתני אמרה הסוגיא דיש עוד לדייק ובגיטין ג' ע"א בתוס' ד"ה כיון דאילו אמרי ידענו ובמש"כ בספרי חידושי בן יאיר שם והוא כעין זה יעו"ש.
ואת אשר שאלת בהא דקיי"ל כר"י (ב"מ מ"ז ע"ב) דמעות איני קונות מתקנת חכמים גזירה שמא תפול דליקה באונס אי מוקמת להר ברשותיה מסר נפשיה טרח ומציל ואי לא לא מסר נפשיה טרח ומציל אם הסחורה הובטחה מהלוקח באחריות – האסיגארארע דל"ש החשש דיאמר נשרפו חטיך בעליה אם בכה"ג מעות קונות שאלתך נכדי יקירי היא שאלת חכם – ובהשקפה ראשונה עלה על דעתי כי תשובת שאלתך מבוארת היא בש"ע חו"מ סי' קצ"ח בפתחי תשובה סק"ו לאחר שהביא דברי הש"ך החולק על פסק הרמ"א ז"ל דאם היו המטלטלין במקום דליכא למיחש לדליקה נקנו במעות דז"א מטעמא דלא נתנו חכמים דבריהן לשיעורין כ' וז"ל ומה"ט נ' פשוט דאפי' לפי מה שנהגו עכשיו באלו המדינות שיש חבורת סוחרים שמשלמים למי שאירע לו דליקה בסחורתו באם שילם להחבורה הנ"ל פריצענט הנהוג וזה מכר הסחורה שכבר נרשם בחבורת הסוחרים הנ"ל כו' דאדרבה טובה היא לגביה שישלמו לו בשלימות כפי מה ששם הסחורה בעצמו מ"מ גם בכה"ג לא נקנה במעות משום דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין ועוד י"ל דגם בכה"ג שייך תקנת חכמים כדי שלא יגיע הפסד לאנשי החבורה ע"כ אולם טעם הפת"ש בחתימתו דשייך תקנת חכמים שלא יגיע הפסד לאנשי החבורה פשיטא דבאחריית האסיגארארע הנהוגים עתה אין מקום לטעם זה ועוד נלע"ד דגם להש"ך י"ל כי רק לאמיר דמקומית מקומות יש, כאן יש חשש דליקה ובכאן אין למיחש לדליקה הוי כדברים לשיעורין משא"כ בכגון דא שהובטח באחריות מאיש שאם ישרף ישלם אן זה תחת סוג של נתת דבריך נשיעירן כי ההבדל ידיע וקבוע לחלק בין הובטח לא הובטח ואין כאן משום לא פלוג כי חזי' בכמה דברים דלא שייך האי חששא דנשרפי רטיך בעלייה העמידו דבריהם על דברי תורה כמבואר שם בש"ע יע"ש וגדולה מזו חידש בשו"ת שי"מ מה"ד תליתאה ח"א סי' ח' שכ' וז"ל ולענ"ד נראה דבר חדש שכל שהיה לי עוד סחורות מויחים ל"ש הגזירה דהא רח ומציל בשביל שאר סחורות שלו וכעין מ"ש הרמב"ם ז"ל דחצר של הלוקח ל"ש זאת דטרח ומציל וה"ה בזה ודו"ק ע"כ דבזה שייך יותר לאמור דנתת דבריך לשיעורין מלחלק בין הובטח ללא הובטח וכמובן – אמנם אם חוקי האסונארארע היא דאם יכול להציל ולא השתדל להציל איהו דאפסיד אנפשיה פשיטא דאיכא חששא דהמוכר יתרשל בהצלה ועי"ז יופסד ממונו של לוקח ועוד כיון דרוב פעמים האסיארארע אינם משלמים כל ההפסד הלא שייך גם בזה תקנת חכמים וכן נראה להלכה.
ולהלכה למעשה תנה עינך ולבך לדברי זקנך הנאמרים בספרי שו"ת בח"מ חלק ראשון בסי' ע"א בזה"ל מרגלא בפומי לפרש מה שנאמר (תהלים ע"ה) כי אקח מועד אני משרים אשפיט כי תוה"ק שבכתב ושבעל פה דברי א' חיים אשר זכינו שנתנה לנו מאבינו שבשמים לא תשתנה חלילה לרוח העת והזמן גם אות אחת מתוה"ק וח״ו שתשתכח תורה מישראל (שבת קל"ט) שנאמר כי לא תשכח מפי זרעי (דברים ל"א) – ונאמר (ישעיה נ"ט) ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אל ה' מעתה ועד עולם ראה נא נכדי אהובי את הקדמתי לספרי שו"ת שם בכלל ופרט ביאור מקרא זה בזה"ל קוב"ה אורייתא וישראל חד הוא (זוה"ק בכמה דוכתי) והוא הנאמר בהבטחת צור עולמים ״ואני' זה קב"ה, ״זאת בריתי״ תושב"כ ושבע"פ המרומזים בזאת בריתי שהוא אורייתא, אותם, אל ישראל אשר על שלש אלה אנו אומרים בתפלתינו אתה אחד ושמך אחד – דא אורייתא אשר כולה שמותיו של הקב"ה – ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אמר ה' לישראל סגולתו, בכח דבקתכם בתורתי הלא בכח ״רוחי אשר עליך״ אשר מלת עליך מציין על הגלוי פשטות והתגלות תוה"ק ״ודברי אשר שמתי בפיך״ שהוא פנימיות נשמת התורה אשר ע״ז נאמר דבש וחלב תחת לשונך כרים שהן מתוקים מדבש יהיה תחת לשונך כאמרם ז״ל כהוראת מלת בפיך דייקא לא ימושו מפיך ומפי זרעך וזרע זרעך עד עולם אמר ה' אשר דבר ה' תקים מעתה ועד עולם כי הקב"ה ערב לנצחיות התורה לקיום ישראל סבא קדישא מעולם ועד עולם – ודברי תורה שנתנה לנו ולזרענו ולזרע זרענו מתי הגבורה אשר היא ואך היא לכל בית ישראל לאורה המה חיים וקיימים בכלל ופרט לעד ולעולמו עולמים. אמנם בדבר שבממון אשר כל תנאי שבממון קיים צריכין לתת לב למנהג המדינה והעת והזמן כי כן היא דין התורה לדוגמא בקנין כסף ומשיכה פליגתא דר"י ור"ל דכלל גדול הוא ד״ה כר"י דאין מעות קינות במטלטלין וכדאיפסקא בטוש"ע חו"מ קצ"ח בי דינא דדיינא אך הכי לא ישפטו בזה דין אמת לאמתו להמבואר (ב"מ ע"ד) דקנין סיטומתא קניא וכל דבר שנהגו התגרים לקנות בו כגון ע"י שנותן הלוקח פרוטה וכדומה נקנה המקח קנין גמור ואין אחד בהם יכול לחזור בי (חו"מ ר"א) וזה ״כי אקח מועדא נצרף מנהג המדינה ודרך התגרים בכל עת וזמן אז ״משרים אשפוט״ כי כן הוא דעת התורה בדבר שבממון ודינא דמלכותא דינא כל שאינו סותר דין תורה (יעיון ש״ך חו"מ סי' ע"ג ס"ק ל"ט) כו' עכ"ל שם אשר הן הן הדברים שגם לתשובת שאלתך נאמרים כי כדרך מנהג התגרים שהוא קנין סיטומתא יש להורות בזה ובדרך פשרה היא סנהדרין ו') אמת ושלום ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום זקנך החותם לך באהבה בכל חותמי ברכות שבתוה"ק. חיים מרדכי