אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק ב חלק חושן משפט › סימן ע

באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר

חלק חושן משפט · סימן ע

סימן סט

הנה בספרי שו"ת באר חיים מרדכי ח"א סי' מ' תשובה להרב הגאון המפורסם כו' מו"ה יהודה ציב צירילסאהן שליט"א אבד"ק קעשנוב בזה"ל. הן היה למראה עיני התשובה שהשיב כהד"ג בספרו היקר שו"ת עצי הלבנון בסי' ס"ד אשר זה השואל שאל גם ממני וזאת אשר השבתי לו.

מכתבו הגיעני ובדבר איש בליעל אשר הפר מצות ה' להתחתן עם אשה נכריה זה שנים אחדים ועדיין עומד במרדו וכעת ילדה לו בן זכר ואבי הילד רוצה עוד לפשוט את טלפיו ולמול את בנו וע"ז שאל כ"ת בשתים אם רשאין או עוד שפיר דמי למולו – הנה אם כי בטוש"ע יו"ד רס"ו סעי' י"ג איפסקא כי ישראל שנולד לו בן מעכו"ם אין מלין אותו בשבת אין לטעות ולומר כי בחול יש בזה ענף מצוה למולו כי פשוט הוא דדינו כגוי גמור כי ולדה כמותה וכמבואר ביבמות כ"ג וקידושין ס"ח וכ"ד דא"ק כי יסיר את בנך מאחרי בנך מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העכו"ם קרוי בנך אלא בנה ומלבד דזה ברור מסברא הלא הוא מפורש יוצא מפי רבינו הגדול הפרישה שם בסק"ל שכ' וז"ל אינו נימול בשבת הו"מ למימר דגם ביום השמיני איני נימול דהולד כמוה ואינו נקרא ילוד ביתך אלא אגב דאיירי כאן בדין מילה בשבת כ"כ ע"כ ולענ"ד נראה הטעם שהובא האי דינא בטוש"ע אך לענין שבת יען דבירושלמי פ"ב דביבמות ופ"ג דקדושין אמרי' תמן יעקב איש כפר נבוריו אזיל לצור אתון שאלון ליה מהו מיגזר בריה דארמייתה בשבתא וסבר מישרי לון מן הדא ויתילדו על משפחותם לבית אבותם (במדבר א') שמע ר' חגי אמר ייתי אייתוניה דילקי א"ל מהיכן אתה מלקימי א"ל מן הדא דכתיב (עזרא י') ועתה נכרות ברית ל"א א"ל מן הקבלה אתה מלקיני א"ל וכתורה יעשה א״ל מן הדין אורייתא א"ל מן ההיא דאמרי' משום רשב"י כתיב לא תתחתן בהם כי יסיר את בנך מאחרי בנך מישראל קרוי בנך ואין בנך מגויה קרוי בנך אלא בנה א"ל חבוט חבטך דהיא טבא בקלטא יע"ש ובמד"ר בראשית פ' ז' במדבר פ' י"ט ובקהלת פ' ז' ובתנחומא פ' חוקת דהובא האי עובדא בסגנון זה והשינוי שבא בין ירושלמי למדרש כי בירושלמי נאמר כי אך סבר למשרי נון ובמדרש בכל אלו המקומות נאמר כי הורה על בר ישראל הבא על הנכרית והוליד בן שנימול בשבת י"ל יען כי בכל אלו המקומות מבואר דר' חגי שמע על אתר והחזיר אותו ממה שהורה והודה לר"ח כי הקב"ה שומר את הצדיקים שלא יבוא תקלה על ידן וכדאמר רבא לרב עיליש בב"ב קל"ג יעו"ש ובפי' הרשב"ם ז"ל ויען שלא בא זאת ההוראה לתקלת מעשה לזאת נאמר בירושלמי אך כי סבר למשרי לון יען שחזר מיד ממה שהורה ולא היתה הלכה למעשה ולאחדים המה דברי הירושלמי והמדרש וכיון דלגבי שבת נשנית בדחז"ל ע"י מעשה שהיה לזאת גם בטוש"ע הובא לענין שבת וכמעשה שהיה אשר מזה נובע האי דינא בטוש"ע וכדרך הפוסקים לאמור בלשון רבה ואיך שהובא בתלמוד.

אמנם זה פשוט וברור. כי גם בחול דינו כגוי גמור אשר מבואר בב"י ז"ל בס"ס רס"ו וברמ"א ז"ל בסי' רס"ג דאסור למול עכו"ם שלא לשם גירות אפי' בחול ולטעם העט"ז והט"ז שם בסק"ג בכל גווני אסור יעו"ש ואם כי הש"ך שם בסק"ח יצא לחלק בזה בין בחנם לשכר יע"ש ובסי' רס"ח סעי' ט' בש"ע עכו"ם שבא לחתוך ערלתו מפני מכה כו' אסור לישראל לחתכה מפני שלא נתכוון למצוה לפכך אם העכו״ם נתכוון למילה מצוה לישראל למול אותו והוא לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' מילה יעו"ש ולכאורה איני מובן כי מאי מצוה ומ"ט יש בה וראיתי לנחל אשכול שבאשכול לראב"ד ז"ל בה' מילה בסס"מ שהאריך בזה והביא בשם הגאון מוה' ליב ק"ב ז"ל דמיירי בבני קטורה ורמב"ם ז"ל לשיטתו דחייבים במילה והוא פקפק בזה וחתר ליישב זה עפ"י דברת הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' מלכים דהואיל דנתערבו היום בני ישמעאל בב"ק כולם חייבים למול עצמם ואינם נהרגין (יעיון שם ברדב"ז כ"מ ומל"מ ז"ל ויעיון מש"כ בספרי חידושי בן יאיר לקידושין ס"ז בביאור דברי הרמב"ם ז"ל ושיטת הכ"מ ומל"מ) ובימי הרמב"ם ז"ל נתפשטו הישמעאלים בכל מדינות הנודעות לו לכן סתם והאריך בביאור דברי הש"ע בזה יעו"ש ובהגהות מילואים בסי' רס"ג לש"ך שם שהעיר ג"כ בזה אולם באמת אין זה במשמעות סתימת לשון הרמב"ם וטוש"ע. והמעיין בכ"מ וב"י ז"ל שם הלא יראה פי' הפשוט והאמיתי כי הכוונה למצוה הוא כשמתכוון לגירות וקמ"ל דגם באיכא מורנא ובשעה שמל אותו עדיין נכרי הוא מ"מ מצוה לישראל למול אותו כיון שבא להתגייר וכמבואר שם בב"ח יעו"ש וזה הוא אמיתת כוונת הרמב"ם וטוש"ע.

אמנם בנכרי שאינו מתכוון נגירות אך לחתימת ברית זה גרע טפי דגם בשכר אסור וכאשר העלה בתשו' מעיל צדקה הובא בפת"ש שם רס"ג ס"ק י"ג יעו"ש ובהוליד ישראל בן מנכרית נלע"ד דגם הש"ך מודה דאסור בכל גווני כי להמ"ל לא גרע מטלית מצויצת שאין מוכרין לנכרי כבמנחות מ"ג וטוש"ע או"ח סי' כ' גם בנכרי אשר אביו ואמו גם שניהם נכרים מ"מ חיישי שמא יתדמה לישראל באביו מישראל גם שפתי כהן ישמרו דעת הברור בסברא דאסיר למולו שלא יבוא למטעי יען כי אביי ישראל ויראו עוד שמלין אותו ובאמת אין כאן שום סרך גירות כי טבילה אין כאן ומי יבוא נדקדק אחריו כשיגדל אם לא ימחה וכוונת אביו רק למינו אשר בזה לבד יעשה אותו לישראל שאינו מאומה רק כגוי הנמול בקל יש לטעות שהוא כישראל שיבוא מזה כמה תקלות כי באמת דינו כגוי גמור וכ"כ בספר ארחות חיים בש"ע או"ח סי' של"א בשם ס' מאורי אור וז"ל וגם בחול אין למול שמטמעם בישראל ופוקרים בתורה שבע"פ כו' מכש"כ למול נשואי גויות כי ולדה כמוה רק דמשכחת בנוהג יהדות ממש ובמקרה רע הוליד מעם אחר והרשות בידו לנהוג גירות ממש במילה וטבילה ותינוק כהכי משתעי עובדא במדרש בראשית פ"ז כ"ל והוא הוראה ברורה כאור התורה וחלילה חולין הוא לחותם קודש לשומו על ולד שהוא כגוי גמור כנלע"ד להלכה למעשה בזה וזה האיש יתן אל לבו כי מעל מעל בתורת ה' ועקר א"ע מבית ישראל כי בניו כגוים גמורים המה וישוב אל ה' ותורתו להוציאה מביתו וימול את ערלת לבבו ואז ורפא לו דברי לב המצפה לרחמי שמים לרומם ולחזק את דת תורת א' חיים כי אין לנו להשען אך על אבינו שבשמים.

וכנראה השואל לאחר שקיבל תשובתי חזר ושאל מכהד"ג ולא העתיק לו דברי תשובתי אך דברי הארחות חיים שהבאתי כי מפורש לאיסור ציין לו וע"ז כ' כת"ה אולם הדברים תמוהים מאוד ואני אומר כי דברי כהד"ג בזה תמוהים. אם כי פתח דבריו אשר יאירו בכוונת דברי הטוש"ע סי' רס"ח סעי' ט' הוא האמת ובאנו בזה לעמק השוה אולם מש"כ על דברי הא"ח שהם תמוהים מאוד בזה"ל דהרי מלשון הטוש"ע יוצא מפורש דרק בשבת אין מלין ילד אשר כזה אבל בחול שפיר דמי וכן מתבאר להדיא מהפרישה שהעיר ע"ז והומ"ל דגם ביום השמיני אינו נימול דהולד כמוה ואינו נקרא יליד ביתך כו' ר"ל דיש לו דין ילד שאינו יליד בית כגון הנולד משפחה שנלקחה ע"מ שלא להטבילה לשם עבדות וכדומה שנימול ביום שנולד כדנקטי' ברסי' רס"ז הרי שמעי' מהפרישה דילד כזה יוצא רק מגדר חיבת הזמן של שמנת ימים אבל לענין למול מיד אין שים איסור בדבר והדברים מפורשים בס' תפל"מ שהביאו הפת"ש (סי' רס"ח סק"ו) עכ"ל הלא כת"ה בחכמתו כי רב הוא יראה כי סתירת כל דבריו בזה בתשובתי ומש"כ בכוונת דברי הפרישה אתפלא כי מה ענין דינא דיליד בית הנאמר אך בשפחה הקנויה לו לכאן וכוונת הפרישה במש"כ ואינו נקרא יליד ביתך הוא פשוט שאין כאן שום סרך חיוב מדין יליד בית – וציונו להפת"ש הלא כ' שם על דינא דש"ע דכותית שנתגיירה והיא מעוברת בנה א"צ טבילה דזה דווקא כשנתגיירה היא אבל אי לא נתגיירה היא מצריכין טבילה לבנה ומה המה דבריה המפורשים לנידון דידן ? אשר כל דברי כהד"ג בזה המה תמוהים מאוד.

ומש"כ כת"ה וז"ל הנה באם שיבטיח האב שתיכף לכשיהיה באפשרות להטביל את הילד לשם גירות יטבילו פשוט הדבר דמותר למולו לא ידענא באיש כזה שיצא מדת ישראל לדור עם נכרית ועומד במרדו וכל התנהגות ביתו שלא כדת התורה האם הבטחתו נחשב למאומה על מה שמושבע מהר סיני עובר בשאט נפש ופריקת עול בפרהסיא ומה שיבטיח לנו יקיים ? עפ"י התורה הלא לאו אביו הוא ואין בכחו לגיירו כשהוא קטן וקוט ההבטחה סובב והולך אשר יפעול אצלו שהוא בעצמו יבוא לב"ד ולהתגייר הלא לעומת זה אמו הנכרית שאין ברצונה עתה להתגייר היא לא תניח אותו. ותוה"ק העידה לנו כי בנה הוא להיות נגרר אחר דעתה ורצונה לזאת לדעתי אין שום ממש בהבטחה זו.

ובכלל ענין הגירות היכא דיש סבות צדדיות כו' כו' יעיון שם תשובתי באריכות עד אשר באתי למסקנא בזה"ל מכל האמור הנא מתבאר כי בנד"ד אשר גם אם תבוא להתגייר יש לדון טובא אם לקבלה (שם הבאתי גם דברי שו"ת בית יצחק בה' גרים סי' ק' ומש"כ כי בעיקר דין גרים בזה"ז צריך לראות שיקבלו עליהם באמת לשמור עקרי הדת. ושאר מצוות ושבת הוא עיקר גדול. דהמחלל שבת כעובד ע"ז ואם מגייר עצמו ואין מקבל עליו שמירת שבת ומצות כדת ל״ה גר יעו"ש) עתה שהיא אינה מתגיירת והוא קשור בה ועובר על כל התורה כולה ואך שם יהודי עליו רק לפשוט טלפיו בא למול את בנו ולקרוא לו שם יהודי בלא תורה כתשובתי מאז כן דעתי גם עתה כי חלילה למולו וכמש"כ שם הא"ח בשם המאורי אור ועתה מצאתי כהכרעתי בחוברת המאסף מירושלים עה"ק מניסן תרע"ג תשובה מהגאון ר' יצחק יעקב בהרש"ל ראבינאוויץ ז"ל לאחר שהאריך בתשובת זאת השאלה בא למסקנא בזה"ל:

מכל אלה נראה דחו' למולו ומחויבים אנו להודיע לו כי הבנים אינם שלו אחרי שבעל בת נכר עכ"ל יעו"ש וכן בשו"ת מחו' הגאון מהרש"ם ז"ל מהד"ג סי' ש"ס כ' וז"ל ובדין הבן הנולד מישראל שבא על נכרית כבר נשאלתי בזה כו' והעליתי בתשו' ארוכה באם גם האשה רוצית להתגייר מותר לקבלם כמש"כ בשו"ת טוטו"ד מהד"ק סי' ר"ל וביארתי באריכות בראיות כן אבל אם היא אינה מתגיירה אין למול את בנה וכמש"כ בתשו' מהר"ם שיק סי' רמ"ח כו' ע"ש באורך עכ"ל. ועתה בזאת ההוראה בטלה דעתו הרחבה נגד דעת כל אלו הגאונים מהרש"ק מהר"ם שיק, מהרש"ם, ומהר"א בהרשול, ומאורי אור ז"ל וזאת היא דעתי דעת תורה להלכה ברורה כ"ל בספרי שם.

וזאת היא התשובה לסתום פי רב ספרדי אחד שהעיד עדות שקר בזה – אשר השיב לי הרב הגאון המפורסים סבא קדישא בארעא קדישא כקש"ת מו"ה יוסף חיים זאנענפעלד ז"ל הרב הראשי בעה"ק ירושלים תובב"א – נדפסה בקונט' אוהל מועד סי' קי"ב – בזה"ל.

חיים ברכה שלום וכט"ס מציון לכבוד הרב הגאון המפורסים בחיבוריו היקרים גודר גדר ועומד בפרץ כקש"ת מו"ה חיים מרדכי ראללער נ"י אבד"ק ניאמץ. אחר ד"ש הד"ג נ"י

הגיעני מכתב נעימות ימינו וכבוד הד"ג וכו' ונבהלתי משמוע הבשורה מחכם הספרדי והוא באמת עם הארץ גמור כמעט שא"צ להשיב עליו לכל מי שיודע פרק בהלכה ברורה.

ולענ"ד יש בו גם איסור חובל כי עכ"פ היא סכנה לתינוק אבל למי שמצווים עליו זכות המצוה מגינה בעזרתו יתברך שמו אבל לתינוק שהוא גוי גמור אין רשות להכניסו לסכנה אפילו בגוי עע"ז אין מורידין ובפרט הגוים שבזמננו שאינם עע"ז חלילה להכניס תינוק מהם בסכנה ואם אב ואם של התינוק באים להתגייר בזה מצינו שהוא זכות להתינוק ורשאין עכ"פ הב"ד לקבלו דווקא עם מילה וטבילה אבל באופן שאמו תשאר בגיותה והאב שהוא ישראל אין לו רשות עליו כלל חלילה לסכנו ברור אצלי שהחכם הזה אירע לו מעשה כזה ולא נתן דעתו על בירור ההלכה ולפי מיעוט דעתו חשב שיש בזה מצוה ושוב לאחר שנכשל לא רצה להודות על האמת ותלה בוקי סרוקי ברבינו הב"י ז"ל ואפשר ראה ג"כ בזה באיזה ספרים שרצו להמציא היתרים ואין כאן מנהג חלילה ולא יעשה כזאת בישראל ופשיטא שראוי לפרסם שחכם א' רצה לומר עפ"י טעותו איזה היתר ואין בו ממש וראוי שלא להזכיר שמו שלא להתגרות וחלילה לשום בר אוריין שיש לו ידיעה בתוה"ק לחשוב איזה היתר בזה ועיין בס' ראשון לציון מהגאון בעל אור החיים על מסכתות ונדפס בסופו איזה חידושים בה' מילה הוכיח במישור הדין שאסור למול לגוי גם מדברי הש"ס ועיי' בדבריו כי נעמו ועכ"פ ראוי לפרסם זה ברבים כי זה שקר מוחלט ואין כאן מנהג ואינו אלא חוכא וטלולא כו' ואחתום מעין הפתיחה בברכה יזכהו השי"ת לעשות חיל מתורה ומצות ומע"ט ולהגדיל תורה ולהאדירה ולעמוד בפרץ ולגדור גדרן של ישראל ולהחזיר לב הבנים לאביהם שבשמים כעתירת לב ונפש הדו"ש הד"ג המחכה לישועה קרובה.

הק' יוסף חיים זאנענפעלד

רב בעה"ק ירושלים תובב"א

ועתה יצא אריה ממעונו ידיד לבי שאהבה נפשי הרב הגאון חכם הכולל כו' מהרי"ל שליט"א בספרו מערכי לב סי' נ"ה להעמיד את דבריו ויען כי בהלכה זו יש חיזוק לדת תוה"ק בשמירת קדושת בית ישראל לא אוכל כלומר איני רשאי לעבור ע"ז בשתיקה ואני מוכרח לבוא קצת בארוכה בתשובה מאהבה לכל דברי הרב הגאון הנאמרים בזה.

גרסי' בע"ז כ"ו ע"ב ת"ר ישראל מל את העכו"ם לשום גר לאפוקי לשום מורנא דלא ובתוספתא פ"ג הג"י לעולם מלין את העכו"ם לשום גר – ופירש"י ז"ל לאפוקי כ"ו תולעת שיש לו בערלתו דלא דאסור לרפאותו בחנם ובתוס' שם ד"ה לאפוקי כו' כפ"ה דאסור לרפאותו בחנם אבל בשכר שרי משום איבה וראיה מפ' מ"ש (גיטין ע') דר"ש בר"א עבדא ליה לההוא עכו"ם לדבר אחר ואיתסי אלמא שרי לרפאות עכו"ם אלא וודאי בשכר היה ועי"ל דהתם נמי בחנם הוה ולהתחכם ברפואות יכול להיות מותר כ"ו עכ"ל והקשה הגאון מהרש"ק זל בספרו עבודת עבודה וז"ל תמוה לי למה הוצרכו להביא ממרחק לחמם להביא ראיה דמותר לרפאותם בשכר ולמה לא הביאו ראיה ממקומו דהרי לעיל מתיר למיילדת ניילד לנכרית בשכר משום איבה ומה לי ליילד או לרפאותם ואדרבה ליילד גרע דאית ביה תרתי שמרפא אותה וגם מיילד בן לע"ז ג"כ ואעפ"כ מותר משום איבה וצ"ע עכ"ל – והרמב"ן ז"ל הובא בב"י ז"ל יו"ד סי' קנ"ח הביא באמת הראיה דמותר לרפאות בשכר גם ממילדת יעו"ש ואני מוסיף על דברי הגאון מהרש"ק ז"ל כי עוד יותר יש לתמוה על לשון התוס' בגיטין שם דה וי"ש בר"א שכ' הקשה הר"א אמאי לא אסור לרפאות העכו"ם כדאמר"י בפ' אין מעמידין גבי מילדת ומניקה אפי' בשכר לפי שמגדלו לעכו"ם ואור"י דשמא כדי להתחכם כ"ו א"נ העכו"ם היה יודע שהיה בקי ברפואה זאת ושרי משום איבה או שמא ל"ש כאן מגדל בן לעכו"ם כמו במילדת ומניקה ע"כ הלא מפורש בברייתא – שם כ"ו ע"א יהודית מילדת עכו"ם בשכר אבל לא בחנם ואמר רב יוסף בשכר שרי משום איבה ואך במניקה אסור גם בשכר מטעמא דאביי דיכלה למימר אי פנויה היא כ"ו ואיך כלל התוס' שניהם דאסורים בשכר וכ"ה לשון המרדכי ז"ל בפ' א"מ סי' תתי"ג אמר"י גבי מילדת ומניקה דאסורה אפ"י בשכר כ"ו במפרשי והגהות הש"ס לא עמדו בזה ולכאורה הוא תמוה ונלע"ד דמוכרח לפרש בכוונתם כיון דבמשנה ותוספתא פ"ג מילדת ומניקה נשנו גבי הדדי נראה כי יש להם צד השתוות וכמו במנקת דקיי"ל כאביי דגם בשכר אסור יען דיכלה לאישתמוטי ולאמור כ"ו כן גבי מיילדת לאסור גם בשכר במקום שאין כאן משום איבה כגון במילדת שאיני ידועה וכמש"כ הטור יו"ד בסי' קנ"ד בשם הרשב"א ז"ל הא דשרי בשכר דווקא במילדת ידועה שמתעסקה בכך שאז יהיה לה איבה אם לא תעשה אבל אשה שאינה רגילה בכך אפי' בשכר אסיר דליכא איבה דמצי למימר אינה בקיאה בכך וכ"ה בש"ע שם להלכה ולפ"ז הברייתא דיהודית מילדת עכו"ם בשכר מיירי בידועה והמשנה דנשנית בסתם מילדת ומניקה עבריות לא תיילד ולא תניק עכו"ם מיירי במילדת שאיני ידועה דאז שניהם שווים לאיסור גם בשכר ולתי' האמצעי דתוס' בגיטין שם דהעכו"ם היה יודע שהוא בקי ברפואה זאת ושרי משום איבה כה"ג במילדת ידועה שרי ג"כ בשכר משום איבה ולזה כוונו התוס' ומרדכי ז"ל – ובזה יש סברא לאמור דמינדת שצריכה זמן רב ללימודה עד אשר בשם מילדת תקרא וביחוד לקנות עוד שם חכמה ובקיאה ורובא ככולם מהם ידועים המה למינדות וגם תלוי בזה חיי נפשות של הילד והאם ובהשתמטות המילדת שאיני מצוי אומנתה בסתם אשה מובן מאליו שיש בזה חשש גדול דאיבה לזאת שרי בשכר משא"כ בחתיכת ערלה משום מורנא שא"צ בזה אומנת יתירה וכמעט לכל אדם מסורה במתינות וישוב הדעת לעשות זה ואין מקום לשם אומן מפורסם וגם סכנת נפשות אין כאן י״ל דאין כ"כ משום איבה ולאסור גם בשכר כמו במנקת לזאת הביאו ראייתם מגיטין שהוא בקו המשוה עם האי דינא דחתיחת ערלה בכל אלו הפרטים ומכל זאת שרי בשכר משום חשש איבה וכמש"כ בתי' האמצעי – ומיושב קושית המהרש"ק ז"ל וקושיתי וכמובן.

והנה למול ילד שנולד לישראל מנכרית בשלש אלה אשר יש לדון בזה ראשית דינא דגמרא המבואר כאן דאסור למול משום מורנא משום דאסור לרפאותו אם יש כאן משום רפואה ובזה לחלק יצא דבשכר שרי וכמש"כ רש"י ותוס' ז"ל ובח"י ריטב"א ז"ל כאן הוסיף לאמור דאפ"י בחנם שרינן כל היכא דאיכא איבה כגון בזה"ז וכ"כ הב"י שם בשם הרמב״ן ז"ל והוקבע להלכה ברמ"א ז"ל דאם לא יוכל להשמט ואיכא משום איבה אז אפי' בחנם שרי יעו"ש.

שנית מש״כ הב"י ז"ל בס"ס רס"ו כ' ר"י בשם הגאונים אסור למול הנכרי שלא לשם גירות ומדייחס זה אך להגאונים הלא הוא כמבואר דאיסור זה אך מפי הגאונים נפיק ולא האיסור הנאמר בגמרא מטעם רפואה אך הטעם נלמד מענינו של ציון הד"מ בסי' רס"ג סק"ג אשר על מש"כ הטור כ' גאון ינוקא דמית ולא הוה ליה ח' יומין נהגינן דמהלינן ליה אבי קברא ובב"י כ"כ הכלבו וז"ל נהגו למול בן שמת קודם שיגיע כו' להסיר חרפתו ממנו שלא יקבר בערלתו כי חרפה הוא לו בזה ציין הד"מ כ' ר"י בשם הגאונים דאסור למול נכרי שלא לשום גירות אשר מציון במקום זה שתים שמענו כאשר המנהג שהביא הטור הוא אך מגאון כן הוא הך איסורא דמילה בנכרי אך מהגאונים וכטעם הגאון דמוהלין תינוק קודם ח' ימים להסיר חרפה מבן ישראל היינו טעמא דהגאונים דאסור למול נכרי שלא לשום גירות מבלי להסיר חרפתו ממנו ולהחתומו בברית קודש והעט"ז תלמיד הרמ"א ז"ל טעמו מציון רבו תצא והט"ז הוסיף לתן טעם בזה משום מבטל סימן המילה וגם הש"ך שם בסק"ח הודה לזה דכן משמע מדברי הרב והב"י ז"ל אך דקשיא ליה מג"מ דע"ז הנ"ל ודברת הראשונים ופסק הטוש"ע בסי' רס"ח סע"י ט' דטעם האיסור משום רפואה ובשכר שרי וליישב זה יצא המעיל צדקה – בגוף הספר לא ראיתי אך דבריו המובא בפת"ש – לחלק דבריאין שכוונתו לרפואה חז שרי בשכר אבל בלא"ה אסור לחתום כ"ו מטעמי הט"ז ועט"ז ומטעם שהוסיף עוד הוא מטלית מצויצת שלא להתלוות עם ישראל בדרך ואלמלי דברי רבינו הש"ך ז"נ לא היה עילה על הדעת לחשוב אחרת אך כאשר הוא כפשוטו האמת כי האיסור דלמול משום רפואה הוא דינא דש"ס ופסקוהו הרמב"ם וטוש"ע ואיסור דמילה בנכרי הוא אך מהגאונים – ומש"כ ה"ג מהרי"ח ז"ל הנ"ל בשם הראשון לציון כי הוכיח במישור הדין שאסור למול לגוי גם מדברי הש"ס וציין לעיין בדבריו כי נעמו לא זכיתי לטעום בזה מנעימת דבריו כי אינו אתי וכנראה דבריו המה אך בדרך כי איסור הגאונים יש להם רמז ומקור גם בש"ס – ויש לזה מקור גם באגדה שהביאו בשם זוה"ק כי יוסף הצדיק נענש על שמל את המצרים אע"פ שכוונתו היה לטובה – כאשר כן כמה דברים מאיסור ותקנת הגאונים והב"י בש"ע סמך על מה שהביא דבריהם בס"ס רס"ו ובסי' רס"ג פסקוה הרמ"א ז"ל להלכה.

שלישית למול בשבת כיון שהלכה רווחת בישראל כי הוולד כמותה הלא יש בזה איסור דאורייתא מחילול שבת קודש שלא במקום מצוה שהוא דינא דירושלמי המובא בטוש"ע יו"ד רס"ו סע"י י"ג וכ"ז פשוט וברור – ועתה נבוא לכל דברי הרב הגאון פתח דבריו בזה"ל הנה עוד יפלא נהמ"צ – איך שרינן למול בשכר לרפואה שלא לשום גירות הרי נהי שמסולק בזה האיסור של הבאת תועלת להנכרי בחנם מיהו בהשאר מהול אחר החרפותו הלא נצבים עדיין כמו נד הן חשש המעיל צדקה כ"ו הן החשש של העט"ז כ"ו והן החשש של הט״ז כ"ו – אלא על כרחך לומר דמדשרינן מיהא לרפאותו בשכר באמצעות המילה אף שלסבה כזו ישאר מהול שלא בשביל הגירות שמע מינה דלא נקט"י כלל לכל הני חששי עכ"ל פלא על פליאתו האם אנו מתירין בשכר משום ריוח הישראל? הלא עיקר טעם ההיתר הוא משום איבה וכדאמר רב יוסף שם בשכר שרי משום איבה ופירש"י ז"ל דבחנם מצי לאישתמוטי ולמימר צריכה אני לשכר מזונותי – ועד היכן גדול כח ההיתר משום איבה הלא אנו רואין ממה דסבר רב יוסף למימר אולידי עכו"ם בשבתא בשכר שרי משום חיבה ואביי דדחי הוא רק מטעמא דליכא משום איבה דיכלה למימר לה דידן דמנטרא שבתא כ"ו הרי דמשום איבה מתירין איסור דרבנן וכמש"כ בתוס' ד"ה סבר ר"י יעו"ש ובשו"ת חת"ס חיו"ד סי' קל"א – הובא בפת״ש יו"ד קנ"ד סק"ב כ' דאם יש באיבה זו חשש סכ"נ יש להתיר גם מלאכה דאורייתא וציין למג"א סי' של"ד והביא מעירובין מ"ד ע"ב ומש"ג שם והאריך עוד בזה בחחו"מ סי' קצ"ח יעו"ש וגם בחנם שרי היכא דאיכא חששא דאיבה וכנ"ל בשם רמב"ן ריטב"א ופסק הרמ"א ז״ל ועתה אם האיסור המבואר בש"ס שאין מרפאין הותר ע"י שכר או גם בחנם משום איבה הלא פשיטא דהותר בזה ע"י חיבה גם איסורא של הגאונים שאין מלין נכרי שלא לשום גירות אשר כל החששות של העט"ז ט"ז ומ"צ לא נאמרו אך בטעם איסור הגאונים אולם זה אך בבא לימול לרפואה דאיכא משום איבה משא"כ בבא לימול בלא שום טעם רק להתדמות בזה ליהודי דאין כאן משום איבה דיכולין לאמור לו כי אך לישראל נתנה זאת המצוה (ובמקום שאין מצוה היא לפרקים גם סכנה כסברת מהרי"ח ז"ל בתשובתו הנ"ל) גם בשכר אין למול נכרי שלא לשום גירות וכדברי המעיל צדק אשר דבריו המה אמת וצדק בפסק הרמ"א ז"ל.

והראיה שהביא הגאון שליט"א לשיטת הש"ך מעובדת דשלשת הנכרים (שבת נ"ח) שגיירם הלל על הסמך שהוא יטה אותם בחכמתו אל הדרך הנכונה איך עשה על הספק מעשה האסור דאין למול נכרי אלא וודאי שאין שום איסור במילה שלא לשום גירות זה תוכן דבריו אך שהאריך להסביר זאת הראיה בכח לשונו הזך שלש תשובות בדבר חדא לפי' המהרש"א ז"ל בח"א שם באמרו וצ"ל הא דקאמר בא לפני הלל וגייריה כ"ו לאו דווקא אלא דלא גייריה עד לבתר הכי שידע דגר אסור בכהונה ולא קאמר לעיל דגייריה אלא שקבל עליו לגייר כ"ו לפירושו הלא גם לא מל אותם עד קבלת הגירות בשלימות כדת חדא ועוד למש"כ המהרש"א ז"ל שם עוד ואין להקשות דא"כ איך למדו תורה קודם שנתגייר הא אמרי' פד"מ סנהדרין נ"ט – דכנעני אסור ללמוד תורה די"ל דהכא כיון שבא לגייר שרי ללמוד הרי דעת המהרש"א ז"ל דגם באיסור המבואר בדברי חז"ל כיון שבא לגייר גם על ספק שרי קל"ו לאיסור הנובע אך מדברי הגאונים ואם נאמר כדברי הראשון לציון כי איסור זה של הגאונים הוא גם מדינא דש"ס יש לפרש אמרם ז"ל ישראל מל את העכו"ם לשום גר מלבד הדיוקא שעשה הגמ' לאפוקי לשום מורנא דלא גם זה נשמע דלשם גר בכל גווני מל ישראל את העכו"ם ונרמז עוד יותר בלשון התוספתא לעולם מלין את העכו"ם לשום גר אשר מלת לעולם לכאורה הוא כיתר וצריך ביאור אך ללמד בא כי לעולם כלומר גם על הספק מלין את העכו"ם לשום גר כיון דשם גירות יהיה איך שיהיה מרחף על המילה – ועוד בה שלישיה אשר הוא לפלא עליו לאחר שאותו גאון בעצמו רמז שם לתוס' יבמות כ"ד איך עלה כלל על דעתו הרחבה להביא זאת הראיה הלא קבלת גרים לסבות צדדיות מבואר בתוספתא ובג"מ שם ביבמות דל"ר נחמיה גם בדעבד אינם גרים אך להלכה מסיק התלמוד דבדעבד הוי גריס. אמנם על לכתחלה הלא האיסור מבואר בדברי חז"ל מכל זאת ניחא להו לרבותינו הראשונים בעלי התוס' ז"ל שם וב"ד ק"ט בהאי שינ״א כי בטוח ויודע היה הלל בהן שסופן לעשות לשם שמים ושיהיו גרים גמורים כמו שהיה באמת וכשהשיב לו מן הדין ועתה נכרות ברית וגו'. לבסוף על אחת כמה וכמה דזה יספיק לישוב פשוט וברור לאיסור אשר מקורו אך מדברי הגאונים ז"ל ובב"י ז"ל בסי' רס"ח לאחר שהביא דברי התוס' כ' דמכאן יש ללמוד דהכל לפי ראות עיני הב"ד וכ"כ בהגהות דרישה הובא בש"ך שם סקכ"ג יעו"ש הרי דדברי התוס' בזה המה ברורים גם להלכה.

ועתה יסוד הראשון שבנה על שיטת הש"ך באמרו כי הוא מתבוסס על עמודי ברזל של גדולי הראשונים ז"ל הנא נתבאר כי אין כאן שיטת ראשונים המדברים בדינא דש"ס בבא למול לצורך רפואה והש"ך בעצמו הודה כי מדברי הב"י ורמ"א ז"ל מבואר דאך משום מילה בעכו"ם נגעו בה דברי הגאונים אך דקשיא ליה מהג"מ ופסק הטוש"ע בסי' רס"ח אשר נתיישב היטב בדברי המעיל צדקה ובמה שהוספתי אני וכנ"ל ואת אשר כ' על דבריי וכי דחיתי באפס יד מפני ההשגה השטחיית של המעיל צדקה נהפוך הוא כי אותו גאון אזיל בתר יחידאה שיטת הש"ך במקום אשר העט"ז וט"ז חולקים בזה ושיטתם הוא גם דעת הב"י ורמ"א ז"ל אשר המה רבים מקמאי וגם מבתראי מ"צ המובא בפת"ש ועוד מאחרונים אשר דבריהם המה כפסק העט"ז וט"ז ואחרי רבים להטות זה כלל גדול להלכה ברורה.

בנין יסוד השני. אשר בנה על סגנון. לשון הטוש"ע בסי' רס"ו סעי' י"ג. שכ' ישראל שנולד לו בן מנכרית אין מלין אותו בשבת. דמשמע דבחול שפיר דמי. והיינו שקבעו הדין בין יתר דיני מילה בשבת. ולא בסי' רס"ג בין דיני הילדים הכלתי ראוים להמול, סתירת דבריו בזה. הלא כבר אמורה בתשובתי שלמעלה. אך עתה הוסיף הגאון. להביא לשון הירושלמי ומדרש מקור ההלכה ולאמור בזה"ל. ואם איתא דר' חגי סובר דגם בחול אסור למולו כו' אחרי המשא והמתן התורני המבואר שם הלא היה לר' חגי להגדיל את סאת הטעות ולהגיד להמנוצח בהלכה דבר ולא חצי דבר. דהרי אפ״י בחול אסור למולו. וכש"כ שחלילה לחלל שבת בשביל מילה אסורה אשר כזו. וזולת זאת. הרי היה צריך גם מסדר הירושלמי לבאר. דהוא הדין נמי שאסור למול גם בחול. כדרך אמירא לפרש דבריו וכו'. והאריך להחזיק זה במתק לשון עט סופר מהיר אמנם באמת ז"א כי גם אם נימי כמש"כ הגאון מהרי"ח ז"ל בשם הראשון לציון. דאיסור זה של הגאונים הוא גם מדינא דש"ס. ונאמר בימי חז"ל. מ"מ לחלק יצא להתיר ביש גם ספק גירות וכנ"ל וכן לרפואה בשכר – ולכל הטעמים הנאמרים בפסק הגאונים. מכל זאת לאיסור קל יחשב. נגד מילה בשבת שהיא איסור דאורייתא. ור' חגי אמר כי ייתי וילקי ויעקב איש כפר נבוראי – אשר הוראת מלת איש כפר נבוראי מורה לאדם גדול. כרשו"ה מהרלב"ח ז"ל בקונ"ט הסמיכה – שהורה בזמן אמוראים הלא נראה כי גם אז היה גדול בתורה – וביתרון דברים נותנים מקום להשיב כבשו"ת מהרמ"פ בשו״ת רמ"א ז"ל סי' מ"ח והתווכח עס ר' חגי ושאלו מהיכן אתה מלקיני תשובתו היה לאמור מן הקבלה אתה מלקיני כו' הרי דגם מן הקבלה שהוא כדברי תורה לא היתה תשובה מספקת להמלקות. עד שהוכרח ר' חגי להביא לו הקרא דכי יסיר וגו' מן התורה. הלא מובן מאליו כי בקוטב פלפול זה הסובב והולך. על איסור דאורייתא וחיוב מלקות. לא היה מקום כלל להובות של איסור מילה בנכרי שהוא רק מדרבנן חדא ועוד אולי בעובדא דבירושלמי ומדרש. גם הנכרית האם היתה רוצה להתגיירת. והסכימה למול את בנה. אשר בכה"ג בחול באמת מותר וכנ"ל בשם הטוטו"ד ומהרש"ם ז"ל – שלישית למה שביארתי כי איסור זה למול נכרי בחול. הוא אך מהגאונים. א"כ אין התחלה כלל לראייתו ממה שלא דברו חז"ל מזה וכמובן – ואך יען כי אירע אשר יעקב איש כפר נבוראי טעה בזה להחשיבו כבן ישראל גם בשבת למולו. וכמעט שהיה בזה שגגת הוראה למעשה. אשר על זה חרד ר' חגי זאת החרדה לאפרושי מאיסור תורה ודברי חז"ל שבירושלמי ומדרשים נאמרים אך לקבוע זאת ההלכה, דכיון דוולדה כמותה המולי בשבת נדון כמחלל שבת באיסור תורה. מובן מאליו כי בזה הסגנון היה מוכרח להיות פירש"י ז"ל בבראשית רבה שם. ודברי היפ"ת בקהלת שם ועץ יוסף בתנחומא שם שהביא הגאון. ואין מהם אפילו סמך ראיה לפירושו בפרישה. והאמת הוא כפשוטו וכפירושי. וכן פירשו כל האחרונים בכוונת הפרישה דס"ל דגם בחול אינו נימול – והלכה הנאמרת בירושלמי ובמדרשים לעולם ולדורות בסגנון זה נאמרה בטוש"ע יו"ד רס"ו וכמש"כ בתשובתי לעיל כי באמת כן הוא דרך הפוסקים להעתיק ההלכה בדרך המובא בדחז"ל. ואין כאן מקום שאלה כי המחבר היה לו להוסיף, דהוא הדין בחול אסור כי מה ענין השתוות האיסור דבחול שהוא אך מהגאונים ולפרקים הותרה וכנ"ל. לשבת שהי איסור סקילה. והתלמידים לא יבואו לטעות כי חבר סמך א"ע כנמצא כן פעמים רבים בש"ע – על מה שהביא דברי הגאונים בבית יוסף בס"ס רס"ו במקום שהביא הטור דינא דאורייתא לאסור בשבת כבירושלמי. הביא הב"י כי הגאונים אסרו גם ובדיני הילדים שאינם ראויים להמול בסי' רס"ג הביא הרמ"א ז"ל פסקם להלכה – ומעתה לכל מש"כ הגאון מן ד"ה והכי פשיטא לרש"י ז"ל כו עד ד"ה שוב הוסיף. תשובה מספקת באלו הדברים ויש אתי עוד להאריך ולהסבירם. אמנם אין מהצורך כי כל מעיין בצדק הלא בעיניו יראה ולבבו יבין כי כל דבריי בזה המה כנים וברורים בס"ד.

ובכל זה חשובה מבוארת גם למש"כ הגאון בד"ה עפ"י הנחה בזה"ל. לתרץ דברי העט"ז התמוהים מאוד לכאורה, שבס"ס רס"ג פסק בסכינא חריפא שאסור למול גוי שלא לשם גירות אפ"י בחול כיון שאין כוונתו לגיור למה נסיר חרפתו ממנו. ואילו בסי' רס"ו סעי' י"ג פ' להיפך דישראל שנשא גויה וילדה לו בן אינו נימול בשבת ולדה כמוה. ומחזקינין ליה שיצא לתרבות רעה דמשמע ברור דבחול מותר למולו. דלולי זאת היה לו לכתוב בקצרה, ישראל שנשא גויה וילדה כו' אינו נימול דולדה כמוה. כלומר דהוי נכרי שדינו נתבאר אצלו כבר לעיל דגם בחול אסור א"כ הרי הוא סותר א"ע מיניה וביה, ונוסף לזה הרי יפלא כוון דולד הנכרית כמוה הרי הילד נכרי. דטעם איסור מילתו הרי אמור כבר שהוא מצד איסור הסרת חרפתו א"כ למה נזקק כאן לטעם אחר לגמרי דהיינו משום שמחזקינין ליה שיצא לתרבות רעה שהוא למותר בתכלית כוי וליישב. זה יצא הגאון לחלק. בין סתם נכרי. לילד הבא מישראל ולהעמיס בדעת העט"ז. כי בילד כזה מותר למולו בחול. יעו"ש. ומן האמור בדבריי הלא מבואר כי אין כאן שום דיוק בלשון העט"ז כי במקום שאמרו להאריך גם חז"ל בירושלמי ובמדרש האיסור מילת ילד כזה בשבת למען לאפרושי מאיסור דאורייתא ועוד איסור סקילה לא היה מקום כלל לעט"ז לקצר ולסתום דאינו נימול דולדה כמוה, ומהטעם שביאר בסי' רס"ג מבלי להסיר חרפתו אשר איסור זה אך מהגאונים ולפרקים להתיר כנ"ל, והיה מוכרח להביא זאת ההלכה בצורתה כבדחז"ל וטוש"ע, שאינו נימול בשבת אשר בשבת דייקא איסור זה לעולם ומדאורייתא. והאיסור דבחול סמך א"ע על מה שכבר ביאר בסי' רס"ג – ומה שהוסיף עוד העט"ז אינו עמדי לראות את כל לשונו הזהב שבסי' רס"ג רס"ו. אך מה שהביא הגאון ומחזקינין ליה שיצא לתרבית רעה מלבד שהיא דיוק קל נראה דרמז בזה למש"כ הט"ז שם בסק"ט וש"ך ס"ק ט"ז דבמומר נשוי מומרת אם דהולד הוי ישראל מכל זאת אין מלין אותי בשבת מטעמא דמחזקינין אותו שיצא לתרבות רעה יעו"ש – ובמילת ילד כזה האמת הוא כאשר כ' בתשובתי למעלה שאין כאן אך פשיטת טלפיו של המכנה א"ע בשם אב לעשות מעשה זמרי. ולבקש שכר כפנחס מלאך הברית. הכשיר זרעו לפני המון וז"ל הר"ן אלפסי ז"ל בס"פ האומר בנה ליכא ביה משום הסרה וכל האיסור בשעה ראשונה נעשה שהוא מוצא זרעו מכנפי השכינה אכל אחר שנולד אין הסרתו כלים שעכו"ם גמור הוא ע"כ ואין שום הבדל מבן ערלת זה לבן ערלת אחרת ותוה"ק אמרה שאין כאן משום הסרה ולא נכנס זה כלל תחת סיג של ולא ידח ממנו נדח ושלא כדברי הגאון שכ' בד"ה וכה יעו"ש.

בהותם התשובה שאמר בזה"ל שוב הוסיף הרב הגאון הנ"ל תבלין להשגתו דהיינו שאסור למולו שלא יבואו למיטעי יען כי אביו מישראל ובהטמעו בינינו תביאנה מזה כמה תקנותא והביא כך גם מספר ארחות חיים כו' אין לנו להמציא חששות כאלה כו' דממה נפשך אם בבוא הילד באנשים יבחר לבוא בקהל ה' בהתגיירו כראוי הרי מה טוב שיכנס תחת כנפי השכינה ובאם לאו הרי הכל יודעים טובו של עובר זה שהוא נכרי גמור אף שהולדו ישראל ממילא כשם שישראל קדושים הם לפיכך אינם מניחים שיטמעו בהם ישמעלים מהולים כך לא יניחו שיטמע בהם הנכרי המהול הזה יליד הישראל הפושע והבוגד בעמו עכ"ל תמה אני הן דרשת ר"י בשם רשב"י מהקרא דכי יסיר את בנך וגו' דאין בנך הבא מן העכו"ם קרו' בנך אלא בנה היתה קדומה וידועה לחכמי התלמוד ירושלמי ובבלי ומכל זאת בזמן האמוראים נמצא אדם גדול כיעקב נבוראי שלא ידע מזאת הדרשה וטעה בזה להחשיבו כישראל גמור למול גם בשבת והמכשלה הזאת היתה קרובה לצאת למעשה אלמלא שהחזירו ר' חגי מטעותו ועתה בעו"ה בימים שאין בהם חפץ אם כי ח"ו שתשתכח תורה מישראל אמנם אין הלכה ברורה (כבשבת קל"ט) ומידי יום ביומו.... יאמר אותו גאון וחכם על דור הזה כי הכל יודעים טובו של עובר זה שהוא נכרי גמור אף שהולידו ישראל אין זה אלא דברי תימה ?, ומה ענין פרטי זה לכלל האומה של ישמעאלים אשר זה ידוע לכל אם כי מהולים המה מכל זאת המה ישמעאלים ואסורים לבוא בקהל ה' כל עוד שלא נתגיירו כדת אמנם בילד כזה כשיראה המון המשובש בגסות את המכונה אביו ישראל רשע משתדל למולו כילדי העברים קרוב לוודאי הטעות בעיני ההמון לדונו כבנו ולאמור עליו כי עברי הוא ויבוא להטמע בישראל ויבוא מזה כמה וכמה תקלות וכמש"כ הרבה מגאוני האחרונים בספריהם ולזאת מש"כ בתשובתי כי מה"ט י"ל דבזה גם הש"ך יודה דאסור למולו הוא אמת ויציב.

והנה ידי"נ גאון וזקן ישראל אשר זקן זה קנה תורה חכמה ויראה וזקני ת"ח כ"ז שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם את אשר התיר בסתם בספרו עצי לבנון עתה בספר מערכי לב בסיום התשובה הודה במקצת לאסור משום גדר ולאמור בזה"ל אך לאחר כל אלה מכיוון שהר הגאון המשיג הביא מספרי הגאונים מבני דורו שהם מחמירים בזה קרוב הדבר שבקעה מצאו וגדרו בה גדר לכן אינני קובע בזה הלכה למעשה אלא שהדבר תלוי בראית עיני ב"ד בכל מקום ומקום לפי מצב הענינים והסתעפותיהם ממעמקי הלב אברך את רב רחומאי דנפשאי הגאון המפורסם וחכם הכולל כו' מהרי"ל שליט"א כי השי"ת יאריך ימיו ושנותיו להפיץ חוצה מעינותיו ולא אפונה כי עתה שיהי' למראה עין חכמתו כי רב הוא את כל דבריי הנאמרים בזה באמת בספרים יקרים אשר יוציא עוד לאור עולם יודה בכל לאמור כי באין ספק אשר מעיקר הדין אסור למול ילד כזה כאשר נתברר הלכה זו בכל אלו הדברים באר היטב אמת לאמתו בעזהש"י.

וזאת תורת העולה מכל האמור בזאת החשובה לכל בית ישראל היוצאים ביד הרמ"א ז"ל בשם הגאונים דאסור למול עכו"ם שלא לשם גירות איסור זה נאמר ביתר שאת על בן הנולד לישראל מנכרית מטעמים ברורים וכנים הנאמרים וחלילה לשום על וולד שהוא גוי גמור חותם קודש וגדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות (נדרים ל"א יעו"ש ובזוה"ק סוף לך) במספר אחד כי הוא אך לישראל גוי אחד קדוש וכאשר יצאה זאת ההוראה להלכה פסוקה מגאוני עולם מהרש"ק מהר"ם שיק מהרש״ם ומהר"א ברש"ל כורת הברית ומאורי אור בקונט' אוה"מ שם סי' קס"ג כתב כי השיג מכתבים רבים מרבנים לאיסורא – ומוה' יוסף חיים ז"ל ועוד כמה מגאוני בתראי שהורו כן מעיקר הדין לאיסורא הלכה למעשה והיא הלכה ברירה בתורת א' חיים ונאמר פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו אשר בזכות קדושת זאת המצוה ישראל נגאלין כאמרם ז"ל ונזכה במהרה לראות בבנין ציון וירושלים דברי לב חיים מרדכי

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה