באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר
חלק חושן משפט
סימן נט
להרה"ג כו' מוה' שמריה אפפעלבוים נ"י אבד"ק הונטשעסט כסרביא
מכתבו הגיעני עם שאלתו שאלת חכם, בזה"ל זה איזה זמן הגיע הלום, מהועד הפלכי לתמיכת מעחני אוקריינא אשר בקעשנוב ״קול קורא״ לעזרת יתומי מעוני הפרעות הנוראית שבאוקריינא ויתספו אחדים מתושבי עירי ויסדו ״ועד״ של י"ב י"ג חברים כנהוג ובתוכם נמנתה גם אשה גדולה אחת, בעלת מעש"ט ועסקנית במצוות מעידה והאשה הגדולה הזאת, ע"י השתדלותה הנמרצה, והשפעתה המרובה הרבתה מספר גדול של מנדבים תדוריים. שהרימו את נדבתם מידי שבוע בשבוע לידי הנכחיות שהיו מסבבות שבוע בשבוע במנאכותה של הרשה הזאת חליפות חמירות כסדרן ויגדל מספר המנדבים היחידים, הללו בראשונה עד 175 נפש. וגם לאחר אשר אחדים מהמנדבים התחינו משתמטים כרגיל, עדיין היתה התרומה הזאת מתקיימת והולכת מידי שבוע בשבוע, על לא פחות מן 147 מנדבים. כבר עלה פעם ביד הועד המקומי לשלח סכום ידוע אל הועד הפלכי שבקעשנוב. כדי להעבירו לתעודתו באמצעות הועדים השונים עד הגיעם לאוקריינא. כמנהגם אך זה זמן שנפוצה השמועה, אשר לשעה חדלו הועדים מלהעביר את הכספים לאוקריינא. מטעם חסרון ידיעות מספיקות מהתם, וגם מטעמים של רשמיות ופורמליות וכיו"ב, וכי לע"ע קיימים הועדים רק על סמך שעתידים להשיג את הידיעות הנחיצות להם ואז יוטל גורלם של הועדים אם להמשיך את כתם הראשונה, או כי יחדלו לגמרי מלהתקיים ובנתים נצטמד פה. סכום הגון המוטל באוצר הועד דפה בלי העשות בו דבר ויתחילו חברי הועד להתאסף לישיבות לשם זה מזמן לזמן עד כי באחרונה העבירו קול במחנה לבלתי ירימו מעתה את תרומתם זאת, ויעמדו המנדבים מלהרים, ועל אודת אותו הסכום הצבור ומצוי בעין נכנסו לישיבה רוב חברי הועד (ב' או ג' מהם לא היו בישיבה זו) וברוב דעות החליטו לקחתו ליסוד בנין בית ת"ת החסר פה זה עשרות שנים מאז חרב בית הת"ת העתיק מאין אמצעים לבנותו.
והנה משנשמעה החלטה זו מהרו רוב המנדבים ובראשם האשה הגדולה הנ"ז, ויערכו מחאה בכתב. ויבואו על החתום 102 מנדבים כדי לבטל את אותה ההחלטה. בדרשם פה אחד. שלא לעשות בסכום זה שום דבר אחר בלתי לשלחו לתעודתו באמצעות היותר בטוחה נאמנה וראויה עכשיו פונים הם בשאלת התורה, להורות להם כתורה, ובמצוה את הדרך היותר מובחרת אחת מעין שלש שלפניהם א') אם להשמע אל החלטת הועד לקחתו לבנין הת"ת. ב') אם לשלחו להועד הפלכי שבקעשנוב. להיותו משומר בידם עד עת מצוא תכליתו של דבר. ג') או לשלחו ישר מפה לאיקריינא באמצעות חדריסות של אנשים ידועים לנאמנים כדי לחלקם שם בין מעוני הפרעות הידועים במקומם עכ"ל. וכת"ה כ' בזה סברות ישרות.
והנה בגוף החלטת חברי הועד. שהם י"ג ושנים או שלשה לא היו אז, יש מקום לדון בסתירת החלטתם, למש"כ הב"י בשם הרשב"א ז"ל ביו"ד סי' רכ"ח ובחו"מ סי' י"ג שאין קיום להסכמות אלא כשהיתה במעמד כולם כענין דינין דעלמא יעו"ש. ובברכ"י ז"ל בחו"מ שם. דמבוררים כממונים ופרנסים אשר בכל בדקי העיר המה נועדים, אז בע"י רוב מתוך כולם יעו"ש. ובג"פ בכלל א' ובה"ט חו"מ סי' רל"א ופת"ש סק"ו ובספרי חידושי בן יאיר על ש"ס בח"י למגלה כו' ד"ה ולכאורה כ' בזה יע"ש, ובספרי שו"ת באר חיים מרדכי חלק ראשון סי' כ'. שהבאתי תשו' המבי"ט ז"ל בח"ב סי' רכ"ז שכ"כ בשם הרא"ש ז"ל. ובש"ך יו"ד רל"ו ס"ק י"ז כ' כי פסק הרמ"א שם בשם הריב"ש ומהרמ"פ ז"ל חולק על פסק המבי"ט ז"ל. ושם בספרי בתשובה הראיתי כי בזאת הסברא אינם נפרדים אך המה לאחדים יע"ש והכי קיי"ל, דבדעות בע"י רוב מתוך כל, כי בירור אמתת הדעת לא יוכל לבוא אך מתוך הוויכוח של הניגוד יעיון תו"ס רי"ד ז"ל עירובין י"ג, שכ' הטעם באמרם ז״ל. שנקבע הי כב"ה יען שהיו שונים דבריהם ודברי ב"ש, וכיון שדקדקו ונתנו בטענות וסברות הניגוד, הביאם לכוון אמתת ההלכה יע"ש. ובהגהות הגאון רי"ש ז"ל בשם הרמב"ם ז"ל. בטעמא דכולו זכאי חייב כעין זה, יע"ש. והוא הנרצה באמרם ז"ל ב"ק צ"ב, ועזר מצריו תהיה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. כי עזר זה בא מסבת צריו, אשר מתווכח עמהם, וע"י הוויכוח בוא יבוא לנקודת האמת והוויכוח הוא שיהיה דווקא פנים אל ופה אל פה אשר אז תתברר האמת ביתר שאת וכמו שביאר בג"פ שם יע"ש דבריו כי נעמו, ועתה שנחסרו כאן שנים או שלשה, יוכל היות אולי היו שומעים דעותיהם וטעמיהם גם המה לא היו באים לזאת ההחלטה. וביחוד כי ההחלטה היה אך ברוב דעות אולי כשיצורף דעת אלו שחסרו עם אלו שאמרו שלא לשנות היו המה הרוב– ואפילו אם יתועדו עתה כל חברי הוועד ביחד עם אלו שחסרו, ולאחר שישמעו מה שבפיהם יעמדו עוד בדעתם הלא כעין זה כ' המהר"לב"ח ז"ל בקונ"ט הסמיכה בראשיתו לאחר שהביא תש"ו הרשב"א ז"ל כנ"ל, כ' עוד וז"ל. ולא לבד אותה ההסכמה שהסכימו לשעבר אינה קיימת מטעם רוב, אלא שאפילו עתה ירצו לשאת ולתת עמנו בדין ולשמוע טענותיהם ולהודיע לנו ראויתיהם אם בעינינו יראה שאינם ראיות לקיים סברתם וגם הם לא יחזרו בהם. הם נוגעים בדין הזה והם קרובים אצל עצמם דכסיפא להו מילתא למיהדר ממאי דהסכימו בראשונה ולא יקבלו שום טענה לחזור בהם ודמיא הא מלתא כו' כו' עכ"ל. והביא סעד לזה מברכות מ"ג יעיון רמ"ע מפאנו ז"ל סי' ה' שנרשם שם עה"ג ומכמ"ק יע"ש ובמש"כ בסי' קכ"א בסוגיא דחולין סי' קי"ג. ויועיון עירובין י"א ע"ב אי משכחת להו לא תימא להו לבי ריש גלותא. ולא מידי מהא מתניתא דכיפה. והגאון ר"ח ז"ל בפירושו תיקן זאת במלות קצרות באמרו כלומר אני אחזיר בי מעצמי יע"ש והדברים ארוכים ועתיקים ואכ"מ, אשר כל אלו הדברים בנדון זה ובאלו הימים מובן מאליו כי ביתר עוז נאמרים ועוד זאת ידוע מנהגי חברי הועד. אם כי הם המנהלים ועל פיהם יעשה כל. אולם בהתחדשות דבר גדול כזה. לשנות כללות הענין ולעשות עם המעות מצוה אחרת, אשר לא היו לזה כלל לב ודעת המנדבים. מוכרח להתאסף כל האגודה ולטכם עצה עמהם ביחד ואז בהתאסף כל ראשי הועד ביחד עם כל האגודה המנדבים הסכמתם ברוב דעות כן יקום והם לא כן עשו לזאת מכל הלין טעמי נלע"ד כי להחלטתם והסכמתם אין להם כח כלל עפ"י התורה.
ויש בזה לקבוע מסמרות בראיות ברורות. אך לח רציתי להאריך ולברר שאין כח בהסכמתם של העבר, יען כי גם על להבא לכשיתאספו כל חברי הועד עם המנדבים וירצו לשנות אני דן ואומר אם כי סוגיא ערוכה היא, בש"ס ב"ב ח' ורשאים בני הפיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנותה לכל מה שירצו וכשאין בני העיר כו' ליטין חו"מ סי' ב' ובתשו' מהר"ם אלשי"ך ז"ל סי' נ"ט. ובספרי שו"ת באר חיים מרדכי חלק ראשון סי' ס"ג מש"כ בביאור הסוגיא יע"ש) ואיפסקא הכי בטוש"פ יו"ד סי' רנ"ו.
אמנם תשובת זאת השאלה. הלא היא כמבואר שה בפסק הרמ"א בשם מהרי"ו ז"ל, בזה"ל. וכן אם פירש הנותן ואמר שיתנו לעניי העיר או לעני פלוני. אין להם לשנות אפי' לת"ת ע"כ, יען כי כבר זכו בו עניים ובט"ז שם סק"ד כ'. דפסק זה הוציא מסוגיא דב"ק צ"ג, ההוא ארנקא דצדקה דאתי לפומבדיתא, אפקדה ר"י גבי ההוא גברא פשע בה אתו גנבי גנבוה חייביה ר"י, א"ל אביי והתניא לשמור ולא לחלק לעניים א"ל עניי דפומבדיתא מיקץ קייץ הוא ולשמור הוא ואיפסקא ברמב"ם ובטוש"ע חו"מ סי' ש"א בזה"ל. מי שהפקידו אצלו מעות עניים או פדיון שבויים ופשע בהם ונגנבו פטור שנאמר לשמור ולא לחלק לעניים והרי הוא ממון שאין לו תובעין. בד"א בשאין זה הממון מופקד לעניי מקום זה או לשבויים ידועים. אבל אם היו לעניים אלו או לשבוים אלו, והרי הוא קציץ להם הרי זה ממון שיש לו תובעים וישלם אם פשע או ישבע שלא פשע כדרך השומרים. וברמ"א ז"ל. וכן אם הגבאי אמר לשומר, שמור לי חייב כשאר שומר ע"כ והחו"י ז"ל בסי' קצ"ט (והובא בפ"ת שם סק"ו) העלה, אם דקיי"ל לשמור ולא לחלק לעניים ופטור הנפקד היינו מדיני אדם משום דליכא מאן דתבע ליה אבל לצאת ידי שמים חייב אם כי לקושיותיו שם בסוגיא אין הכרח על ידם לחדש פירושא ולהוציא זה (יעיון נ"צ בחו"מ שם מש"כ בזה) כי בראשית מה שהקשה, דהלא ר"י היו נוגע בדבר כי מקודם בא לידו הארנקא. וכיון שהיה בעל דבר איך נעשה דיין בזה והסביר זאת הקושיא בלשונו הצח ובדעתו הזך להחזיקה, הנא בשט"מ שם בשם הרמ"ה ז"ל כ' וז"ל חייבים ר"י. הא דחייביה ר"י לההוא גברא. לאו למימרא דאיהו דייניה, חדא דהא אפקיד גביה ולא מצי דאין ליה, ועוד כו' אלא דהאי חייביה דקאמר. אודועוי הוא דאודעיה דמחייב תשלומין וכמאן דחייביה דמי עכ"ל. הרי נתיישב קושיתו בטו"ט מפי חד מקמאי ז"ל, שנית שהקשה דל"ל לר"י למימר משום דמיקץ קייץ להו, בלא"ה י"ל מפני דר"י היה גבאי צדקה ועי"ז הו"ל ממון שיש לו תובעין כבר עמד בזה המהרי"ט ז"נ בחיו"ד סי' ל"ט ויישבה יע"ש. ובשטו"מ שם מש"כ בשם רבינו יונתן ז"ל ובמחנה אפרים ב"ה שומרים סי' ט"ו ט"ז מש"כ בשם הראשונים ז"ל. אשר כמבואר שם הישוב לזאת הקושיא להמעיין ומבין, ועוד בה שלישיה שהקשה וז"ל. וע"ק לפירש"י ז"ל הנזכר דמה שהנפקד פטור מן המפקיד, מפני דתו לא דמפקיד נינהו והוא הטעם דפטרו תורה במלת לשמור ומה שא"א לעניים להוציאה מן הנפקד מפני דהו"ל ממון שאין לו תובעים, כו' וא"כ ע"כ נפרש דאביי הקשה לו מלשמור. ור"י השיב נהי דפטור מצד המפקיד. שתובעו מ"מ חייב מצד תביעת העניים דמיקץ קיץ להו. ואע"ג דלא תבעו ליה כאלו תבעו ליה ע"י הג"צ שהוא ר"י. וא"כ מה זה דסיים ולשמור הוא וכן רש"י ז"ל דקדק וקרינין ביה לשמור ודו"ק עכ"ל גם לזה נמצא ישוב בשט"מ שם. בשם הרמ"ה ז"ל וז"ל. דמיקץ קייץ להו לשמור הוא, ושמע"י מינה דמאן דמפקיד ארנקא דצדקה גבי חבריה ופשע ביה ואיגנב כו' אי הנהו עניים דהוו קיימו הנהו זוזי לדידהו לא קייץ להו בו' אלא כל אימת דאתו שקלי פטור דלא קרינן ביה לשמור דהא אי אתו זוזי לידיה לאו אדעתא דשמירה אתו לידיה דומיא דכל שומר אלא אדעתא דלהוו מצויין לעניים תדיר, דהא בכל שעתא ושעתא חייש"י דלמא אתו עניים ואי עביד להו נטירתא כדשמואל דאמר כספים אין להם שמירה אלא בקרקע אפשר דאתו עניים ולא שכיחי להו זוזי ואמטי להכי לא חייביה רחמנא אפשיעותא. דכיון דלא אתו לידיה בתורת שמירה כו'. אלא צריך לאצנעונהו בדוכתא דלהוו שכיחי ליה בכל שעתא. לא מצי לנטרינהו שפיר, אבל היכי דהנהו עניים קייץ להו, ומידע ידע שומר דלאו אדעתא דשקל מיניה בכל שעתא אפקדוה גביה, ודאי לשמור הוא ואיבעיא ליה למקברינהו ואי פשע בהו ואיגנב חייב, ודמיא להא דאמרי' בפ' המפקיד, גבי ההוא דאמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע ואי הוה ע"ש בה"ש פטור כו' וכ"ש הכא דמוכחא מלתא דאדעתא דהכא קיימא עכ"ל. אשר לפירושו אין מקום לקושית החו"י. כי פירושא דמיקץ קייץ להו. לשמור הוא. מתפרש שפיר יפה אף נעים כי ע"י דמיקץ קייץ להו. ויש זמן קבוע לנתינתן עי"ז לשמור הוא אשר הנפקד יכול לעשות שמירה מעולה – ולא רחוק הוא להעמיס זאת בכוונת לשון אא"ז רש"י ז"ל. ממון כך וכך לשבת לכל אחד כו' אשר יש מהדיוק קצת דל"ל לפרש כך וכך לשבת הלא בכך וכך שיש קצבה לנתינה די, אך יען דבכך וכך לשבת שהוא התמחוי אשר מתחלק מע"ש לע"ש (יו"ד רנ"ו) יש זמן קבוע להנתינה וזה "ממון כך וכך לשבת לכל אחד, אשר עי"ז דקייץ לכל אחד למי לתן הוה ליה ממון שיש לו תובעין, ועי"ז שהוא כך וכך לשבת, ויש זמן קבוע להחלוקה מע"ש לע"ש. קרינא ביה לשמור וכאשר הסביר לנו מלתא בטעמא רבינו הרמ"ה ז"ל.
ויש מקום לרמז זה בלישנא מיקץ קייץ דבא בכפילא אם כי רגיל כהאי לישנא בש"ס. אולם היכי דאיכא למידרש דרשי' בהסבר לשון חז"ל המזוקקים שבעתים – דשתי קציצות בע"י. למי ווכמה. ובקביעת זמן. יען כי ע"י שתי אלה יש תובעין. וביד הנפקיד לעשות שמירה מעולה ובזה יש מקום ליישב קושית הב"ח שם בחו"מ שכ' וז"ל והרב המגיד דקדק בדברי הרמב״ם בפ"ה מה"ש דתרתי בע"י שיהיו אנשים ידועים ויהיה חלק כאו"א ידוע עכ"ל. ואיני מבין מה צורך שיהיו אנשים ידועים כיון שהקצבה הוא ידוע לכל עני ועני הפושט ידו יתנו כך וכך לכל שבת ושבת הרי ממון שיש לו תובעים הוא. דכל עני ועני תובע הקצבה המגיע לו עכ"ל וסברת הרמ"ה ז"ל יש טעם נכון כי הרמב"ם ז"ל דבר מכל הצדקות ולא אך מכל שבת ושבת אשר יש לזה חוק קבוע בכל ע"ש לחלק ולזאת אם יש אנשים ידועים הלא ביד הנפקד להודיעם זמן הקבוע לבוא. ובידו עד אז לעשות שמירה מעולה. משא"כ כשאינם ידועים וכל עני ועני יבוא בלא זמן קבוע לתבוע. אם כי ע"י שקצב לו נחשב לממון שיש לו תובעין. אולם הנפקד לא מצי לנטרוניה שפיר וכמש"כ הרמ"ה ז"ל (יעיון כ"מ בה"ש שם) ולפום רהיטא נראה זה לישוב נכון בדברי הה"מ ז"ל – ולפ"ז יוולד לנו שיטה חדשה כי לרמ"ה ולדבריי גם הה"מ. תרתי בע"י קציצה ויחוד העניים וקביעת זמן אז דווקא הנפקד חייב. אולם לא כן משמעות לשון הרמב"ם ועוד ראשונים וטוש"ע ז"ל, אך דאם יש רק יחוד עניים אלו וגם קצוץ נחשב לממון שיש לו תובעים וחייב. ומוכרח לבוא לישוב החו"י הנרמז בלשון הרא"ש ועוד פוסקים ומפרשים ז"ל יע"ש.
ובמש"כ החו״י ז"ל וז"ל ואע"פ דכהגש"ע שם וז"ל. ויוכל גבאי לתבעו דמקרי ממו' שיש לו תובעין. לא ידעתי מנא ליה הא דבמרדבן לא נזכר דבר מזה יע"ש עכ"ל. לענ"ד להמעייזי במרדכי בפ' החובל סי' ק"א ובפ"ק דב"ב בשם הר"ש ז"ל ובשט"מ שם בשם רבינו יהונתן ומאירי ז"ל ובמח"א שם סי' ט"ז בשם הרא"ם וראשונים ז"ל, מפורש יוצא דהיכא דיש גבאי ונתן לשמור הוה ממון שיש לו תובעין וכפסק הרמ"א ז"ל.
וזאת נתברר לנו עוד מהשט"מ. כי מה שצדד הנו"ב ז"ל ב"ח חו"מ סי' נ"ד – הובא בפ"ת שם סק"ז לאמור דדוקא בפשיעה חייב ולא בגניבה ואבידה דלא הוה כש"ש (יעיון בנו"ב שם בסוף התשובה מש"כ אשר מלשון הרמ"ה ז"ל שהועתק לעיל מבואר היפוך סברת הנו"ב כמבואר להמעיין יע"ש) הלא מפורש יוצא מפסק הר"מ ז"ל מסרקסטה בשט"מ שם שכ' וז"ל. וכן נ"ל דאפילו בגנבה ואבדה מחויב בהא כש"ש דעוסק במצוה הוא, וכן אמרי' בעלמא גבי שומר אבידה כו' כיון דעוסק במצוה כו' עכ"ל. אשר אלמלי היה זה למראה עיני הגאון הנו"ב ז"ל. לא היה מפקפק כלל בזה. לאחר שכן מפורש יוצא לפסק הלכה מפי גאון קדמון ז"ל,
ועתה זו תשובה מבוארת מכל האמור לנד"ד אם כי מה שנאסף המעות עבור עניי איקריינא הלא הוא אך בכלל ולא בפרט ביחוד לאנשים ידועים, וגם לא קצוץ להם, אשר לא נוכל להחשיב זה לממון שיש לו תובעין. ולאמור כי ועד הפלכי מקעשנובי בתור גבאים. מכללות הועדים בכחם לתבוע כפסק הרמ"א ז"ל. כי ההבדל מבואר והרבה יש לדון בזה, אמנם מלבד פסק החו"י ז"ל אם לא מכח קושיותיו הלא הוא מכח סברותיו וראיותיו הברורות. (יע"ש ובפ"ת שם הובא קצת.) כי יש כאן חיוב בידי שמים הוא יציב וקיים. הלא כ"ז היא רק בנאבד המעות ע"י פשיעה או גנבה ואבדה. אולם בזה אשר אנו דנין. אם רשאין לכתחלה לשנות מעות זה עבור יסוד בנין ת"ת ברור הוא. כיון שהופרש זה המעות עבור עניי אוקריינא. זכו בזה העניים משם. ואסור לשנות אפילו לת"ת כפסק הרמ"א בשם המהרי"ו ז"ל. וחלילה לשנות ולשקועע נפשות אביונים אומללים ביבנין הזה כבירושלמי ספ"א דפאה וספ"ח דשקלים – אך לשלוח להם מעותיהם, אשר כבר זכו בהם ויסוד בנין הת"ת, אשר ת"ת כנגד כולם. הלא יגבו מכולם כלומר מכל אנשי העיר ובזה יתיישב השאלה דבכסף מנלן. כי אך יחיד ועני אני נאמר. כלומר, כי ביחיד יצויר עני. אבל לא בצבור כי גמירי דצבור לא מיעני וכאמרם ז"ל.
ובדבר אם לשלחם להועד הפלכי שבקעשנוב. או ישר לאוקריינא. מלבד טעמים המסתברים. אשר כ' בזה כת"ה הלא כיון שע"י דרך השליחה בדרך ישר יגיע לשם המעות במוקדם מלבד דחביבה מצוה בשעתה וזריזין מקדימין למצוות נאמר בכל מקום נוסף עוד בצדקה אשר היא הלכה פסוקה ברמב"ם וטוש"ע יו"ד סי' רנ"ז דצדקה בכלל נדרים הוא. ואם עניים מצוים ואיחר עובר על בל תאחר. לזאת יעשו בזה כתורה, שהוא הוראה ברורה. להמציא את התרומה. ישר לאוקריינא ע"י אדריסות של אנשים ישרים ונאמנים. ובתנאי כפול ותנאי קודם למעשה השליחות שיהיה לבכם נכון ובטוח לחלקם כהוגן. ליתומים ועניים מהרעות הנוראות שבאוקריינא. אשר כולהו עברו על ראשם בעו"ה ינקום ה' נקמת דם עבדיו וירחם על שארית ישראל ובזה לא תעברו על בל תאחרו. ובזכות זה ימהר גם ה' לעזרתכם. וכנאמר (תהלים מ') ואני עני ואביון א"ד יחשוב לי עזרתי ומפלטי אתה א' אל תאחר כי הקב"ה מקיים כל התורה אחז"ל וזאת אשר התפלל מלך החסיד בשם כלל כל בית ישראל ואני עני ואביון א"ד יחשוב לי עזרתי ומפלטי אתה כלומר כי עיני תלוי אך לך והנני מצוי ומזומן לעזרתך ולישועתך אשר יש בזה החיוב עפ"י התורה דבל תאחר לזאת אתה א' אל תאחר למהר את עזרתי. וכל המרחם על הבריות מרחמין עליו משמים. והיה מעשה הצדקה שלום וחיים ובזה אחתום לכת"ה ולכל אנשי העיר אשר בוודאי ישמעו לקול התורה.
והנלע"ד כתבתי חיים מרדכי
סימן ס
לחתני התורני ונבון כ"ו ר' אברהם צוויבעל נ"י שאץ באקאווינא
בדבר דיוקך ושאלתך בהא דאמר"י בסנהדרין ו' ע"ב ריב"ק אומר מצוה לבצוע שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם כ"ו אלא איזה משפט שיש בו שלום הוי אומר זה ביצוע וכן בדוד הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה כ"ו אלא איזהו משפט שיש בו צדקה הוי אומר זה ביצוע דזה דווקא קודם גמר דין אבל לאחר שנגמר הדין אמר"י שם אי חתה רשאי לבצוע ולשיטת התוס', בד"ה נגמר הדין אם אך יודע להיכן הדין נוטה נאמר כי אי אתה רשאי לבצוע ולפירש"י ז"ל דוקא לאחר שאמרו איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב ובזה שאלת איך מורין בזה למעשה וגם על מש"כ השלטי גבורים שם בשם ריא"ז ז"ל בזה"ל ונראה בעיני שאין כל הדברים הללו אמורין אלא כשהדיינין רוצין להטיל פשרה כפי הנראה בעיניהם ושלא מדעת בעלי דינין אבל אם הם מודיעין להם טוב הפשרה ומפייסים אותם עד שהם מתרצים למחול א' לחבירו או לתת א' לחבירו דבר ידוע ואפי' אחר גמר דין ראוי לעשות כן ובלבד שלא יהיה שום צד הכרח בדבר אלא פיוסים ופתויים וזו היא מצוה גדולה והיא הבאת שלום בין אדם לחבירו וכך היה ענינו של אהרן אוהב שלום כ״ו עכ"ל בזה דקדקת כי מהסוגיא ולשון הג"מ הנאמר בסתם נגמר הדין אי אתה רשאי לבצוע משמעות הלשון מורה כי לאחר שנגמר הדין אין עוד שום מקום לפשרה גם בדרך פיוס וריצוי עכת"ד. הנה דיוקך יפה וכוונת בזה לדעת גדולים כי רבינו הב"ח בחו"מ סי' י"ב חולק על הש"ג והתומים שם בסק"ג הניחו בצ"ע יעו״ש. אמנם הש"ך בסק"ו הביא דברי הש"ג להלכה והברכי יוסף ז"ל שם באות ט' – הובא גם בפת"ש שם כ' בשם הכנה"ג דמנהגינו כדברי ריא"ז אבל בארץ הצבי ובארץ מצרים אין נוהגין כך והאריך שם ובאות י' ומסיק דלא כריא"ז ז"ל ובנתיבות שם החזיק והסביר פסק הש"ג והש"ך.
ובתשובת שאלתך הנה בטוש"ע שם איפסקא דגם לאחר שיודע להיכן הדין נוטה מ"מ מצוה לבצוע כדעת רוב הפוסקים החולקים על שיטת התוס' וכמש"כ שם הש"ך סק"ד ואמר כ"ו הב"ח כ' דיש להחמיר כתוס' ולא נהירא דהא מצוה לבצוע וכ"נ עיקר כרוב הפוסקים עכ"ל פירוש דאם היה רק רשות לבצוע היה מקום לאמור אם דעיקר כרוב הפוסקים מ"מ נכון להחמיר כדברי התוס' אבל כיון דמצוה לבצוע א"כ אם נחמיר כתוס' הלא יהיה חומרא דאתי לידי קולא לבטל מצוות בציעה לשיטת רוב הפוסקים אשר העיקר להלכה כוותם ובזה מיושב דיוק הברכי יוסף ז"ל שם סק״ו הובא בפת"ש ש"כ וז"ל ומ"ש דהא מצוה לבצוע ק"ק דהרי לדעת התוס' אף דלא אמרו לאיש פלוני כ"ו כל שהדין ברור להם כל הצורך איני רשאי לבצוע ואיסורא איכא ואם כוונת הרב לאמור דלא קיי"ל כתוס' שרוב הפוסקים סברי להיפוך הא לחוד הול"ל ולא נהירא ונראה דעיקר כרוב הפוסקים עכ"ל ולפירושי א"ש וכמובן.
גם לשיטת התוס' יש מקום לאמור דלא כל העתים שוות (פ"א דתמיד) דכיון דהתוס' שם ד"ה נגמר הדין דייקו בלשונם לאמור כיון שכבר דקדקו בדין היטב כ"ו וידוע דברי הרדב"ז ז"ל בתש"ו המבי"ט ז"ל סי' קע"ב – הובא בפת"ש סי' י"ט סק"ג – דהאידנא לא בקיאי כ"כ בדינין ולזאת ב"ד בתר ב"ד דייקי בזה"ז יעו"ש ואם בדורו של הרדב"ז ז"ל דור דעה ככה ק"ו ב"ב של ק"ו בדורינו ואין לבן של אחרונים כלבן של ראשונים (עירובין נ"ג) וא"א לאחרונים להיות כראשונים (פירש"י ז"ל ר"ה כ"ה ע"ב) ואיך נוכל לאמור בזה"ז דקדקו בדין היטב כאשר כוונו בעלי התוס' (גם הם מיירי בב"ד של שלשה ואולי יש לחלק בין שלשה לאחד אולם מסתימת דבריהם ושאר פוסקים נראה דלא לחלק יצא) ואולי בזה"ז גם התוס' מודים דרק לאחר שאמרו הב"ד אתה זכאי ואתה חייב אז דווקא אין לבצוע את הדין וכשיטת רש"י ורוב הפוסקים ז"ל וגם אם נימי כאשר נראה כי לשיטת התוס' אין לחלק בין זמן לזמן ואין לך אלא שופט שבימיך וכאשר ביארתי בקונט' באר חיים מרדכי להיתר עגונות באות נ"א ובשו"ת בח"מ ח"א סי' ס"ה דהרדב"ז ז"ל בזה יחידאה הוא נגד הב"י בתש"ו מבי"ט ז"ל שם סי' קע"ג וד"מ סמ"ע וש"ך בחו"מ סי' י"ט ובתומים שם סק"ד דכולם חולקים על הרדב"ז יעו"ש ובש"ע אה"ע סי' קס"ט סע"י צ״ו וב"ש סי' קנ"ה ס"ק י"א מ"מ סברא הברורה נותנת כי ע"י שאין אנו רגילין כ"כ בדינין (יעיון בתש״ו הרמב"ם ז"ל באגרותיו לר"פ ב"ר משולם ז"ל הובא לשונו בספרי שו"ת שם) החיוב וטוב גם עבור הדיין לחפש אחר הפשרה בכל מה דאפשר ומש"כ הפת"ש שם בסק"ד דבפרישה סק"ג כ' דכן פ' מו"ר רש"ל ז"ל סי' כב"ח יעיון בהגהות פרישה דלאחר שהביא שיטת התוס' כי וז"ל (וכן פסק בא"ז מור"ש) י"ל בכוונתו כי הרש"ל ז"ל כ' שכ"פ בא"ז כתוס' אבל הכרעת פסק המהרש"ל ז"ל עדיין לא שמענו מזה בבירור מכל הלין טעמי נראה אם כי הברכי יוסף ז"ל מסיק כי נכון להחמיר כב"ח אנן בעניותינו אין לנו אלא פסק הטוש"ע וכדעת הש"ך וכ"נ הכרעת התומים ונתיבות והכי קיי"ל דכ"ז שלא אמר הדיין אתה חייב ואתה זכאי – וגם לאחר שאמר יש מקום לדברי הש"ג בשם ריא"ז ז"ל וכפסק הש"ך והסבר הנתיבות וביחוד בימים האלו אשר בעו"ה אין כח ב"ד יפה וכאשר מעמידין הדבר אך על דין תורה הרבה פעמים עי"ז הולכים בערכאות (יעיון שו"ת ברכת יוסף חאו"ח סי' כ"ב) בוודאי דגם לאחר גמר דין יש לעשות כפסק הש"ג וש"ך ומצוה כפולה בזה להצילם שלא ילכו בערכותיהם וגם הבאת שלום אם שיודע להיכן הדין נוטה מ"מ מצוה לבצוע את הדין ויש לזה סמך מהקרא שנאמר אמת ומשפט ושלום וגו' דפתח באמת המורה על הדין לרמז דגם לאחר שאתה יודע את האמת להיכן הדין נוטה מכל זאת משפט שיש בו שלום זה פשרה שפטו בשעריכם.
ובאמרם ז"ל משפט שיש בו צדקה הוי אומר זה ביצוע יש להסביר הנאמר כי ידעתיו וגו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וגו' כי רצונו ית"ש להצדיק את בריותיו וכאמרם ז"ל (ב"ר מ"ט) אר"ל השופט כל הארץ לא יעשה משפט אם עולם אתה מבקש אין דין ואם דין אתה מבקש לית עולם – כ"ו אם לית אתה מוותר ציבחר ר כלומר בדרך פשרה. – לית עלמא יכול קאים א"ל הקב"ה אברהם אהבת צדק ותשנא רשע אהבת לצדק את בריותי כ"ו כי מי כהחכם זה הקב"ה שכתוב בו ה' בחכמה יסד ארץ (קהר"ח ובמדב"ר פ' י"ט סי' ג') ומי יודע פשר זה הקב"ה שפירש את התורה למשה אשר פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה להנהיג את העולם כולו במדת החסד והרחמים כ"ו אם עונות תשמר י' מי יעמוד אשר בגמר הדין צריכין הבעלי דינין לעמוד (שבועות ל') ומי הוא זה האיש אשר יוכל לעמוד ולקבל עליו גמר הדין במיצוי הדין כי אך במשפט שיש בו שלום שהוא הפשרה ובפשרה א"צ עמידה גם בגמ"ד העולם עומד והוא שאמר השופט כל הארץ לא יעשה משפט בלבד אך עם צדקה ביחד שהוא פשרה אשר זה רצונו ית"ש להצדיק בריותיו ולהנהיג העולם במדת הרחמים וזה כי ידעתיו וגו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט דייקא ביחד שהוא פשרה אשר זה דרך ה' וכאמרם ז"ל כי עלה במחשבה לבראתו במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת רחמים ושתפה למדה"ד היינו דכתיב ביום עשות ה' א' ארץ ושמים בהבראם א"ת בהבראם אלא באברהם כי עולם חסד יבנה שהוא חסד לאברהם. חמיך החותם לך באהבה בחותמי ברכות שבתוה"ק חיים מרדכי
סימן סא
להרה"ג כו' מוה' חיים ראבינאוויטשנדש נ"י רב בק"ק יאסי.
בדבר שאלתו אודת מלמד בת"ת הגדולה אשר יש עד אחד ועוד אומדנות שחילל שבת קודש בעישון ציגאר אם הרשות נתונה עפ"י התורה ואולי עוד מחויבין לדחותו באמצע הזמן הנני באחד שרכב על סוס בשבת בימי יונים והביאו בתשובה קצרה כבקשתו להשיב על אתר בלא פלפול אך ברמיזות להלכה
הנה זה פשוט וידוע כי אין לפסול אדם אך עפ"י שני עדים יעיון ח"מ סי' ל"ד ובפת"ש ס"ק ל"ח וגם זה העד אמר עדותו שלב"פ אשר אחז"ל בסוטה י' ע"ב נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים יעיון שם בתוס' ומזה הוציא הרא"ש ז"ל בתשו' דלהוציא אדם מחזקת כשרות שיש בזה הלבנת פנים נחשב כדיני נפשות אשר גם להסוברים דבד"מ בדעבד אם נתקבל העדות שלב"פ מהני בזה. לא מהני יעיון ח"מ סי' כ"ח וידוע שיטת חכמי נשואים שבברצלונה דלאפרושי מאיסורא מקבלין שלב"פ בע"ד דכ"ע בע"ד נינהו והאריך בזה הנו"ב במהד"ק חאה"ע סי' ע"ב ובשו"ת רע"א ז"ל סי' ל"ט ובתשו' הרמ"א ז"ל סי' י"ב ומהרש"ל ז"ל סי' ל"ג ופ"מ סי' ק"ד דעתם דבד"נ גם בדעבד לא מהני והוא ע"ד מחלוקת ישינה במאירי ב"ק קי"ב במש"כ שם מקצת מפרשים כו' יעו"ש ובחו"מ סי' ת"ח סעי' ח' ובש"ס ב"ק צ"א וכתבתי בזה בספרי חידושי בן יאיר לש"ס בסנהדרין מ"א יעו"ש – וכיון דיש בזה הלבנת פנים דנדון כד"נ וכמש"כ הרא"ש ז"ל אם כי יפה ציין כ״ת לחו"מ סי' צ' דדייני' גם ע"י אומדנא דמוכח הלא זה נאמר בד"מ אבל בד"נ משנה שלימה שנינו בסנהדרין ל"ו דמאיימין עליהן שמא תאמרו מאומד ובגמ' שם כיצד מאומד כו' יעו"ש– חזי לאיצטרופי עוד כי פרנסה הוא חיי אדם כנאמר בלשון חז"ל ב"ב כ"א קאפסקת ליה לחיותי ובקידושין כ"ח יורד עמו לחייו לירד לאומנתו ולמעט פרנסתו כפירש"י ז"ל מהני טעמי הדין נותן מבלי לדחותו ממשמרתו עד סוף הזמן.
אמנם לעומת זה הלכה פסוקה היא בטוש"ע יו"ד סי' רמ"ו דאם הרב אינו הולך בדרך טובה אין למדין ממנו יעיון שם בש"ך סק"ח וברמב"ם ז"ל פ"ד מה' ת"ת ובלח"מ שם וביארתי זאת ההלכה בספרי שו"ת בח"מ ח"א סי' ל"ח דגם גדול אסור ללמוד אצל מורה המדריך א"ע בדרך רעה על אחת כמה וכמה אלה הקטנים צעירי הצאן אשר בדעותיהם והנהגותיהם נמשכים המה אחר מוריהם יעו"ש ואם אך באינו הולך בדרך טובה אין למדין ממנו ק"ו למומר לחלל שבת אשר הוא מומר לכל התורה ואמרי' בסנהדרין מ"ו תנא ראב"י שמעתי שב"ד כו' אלא כדי לעשות סייג לתורה ומעשה לב"ד וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך אשר אז עבדי' גם הוראת שעה (יעיון לעיל סי' י"ד). ובכן לא אוכל להחליט בזה הכרעה ברורה אך הראיתי כי לכאן ולכאן יש פנים וכ"ת מבפנים בעיניו יראה ולבבו יבין בחכמתו איך להורות בזה דין אמת לאמתו.
ובזה אחתום. חיים מרדכי
סימן סב
בשו"ת הרב"ז לידיד נעורי ולבי שאהבה נפשי הרב הגאון הגדול ומפורסם בעולם כו' כו' כש"ת מוה' בצלאל זאב שאפראן ז"ל אבד"ק באקוי ב"ח או"ח סי' מ"ה השיב גם הוא בזאת השאלה יעו"ש – כתשובתי שהשבתי לעיל בסי' נ"ט בחיו"ד סי' פ"ו העלה גם הוא כן להלכה – ועל התשובה הכתובה בספרי שו"ת באר חיים מרדכי ח"א סי' ז' בח' או"ח סי' ב' אות י״ד כ' בזה"ל מה שהשיב על זה ידי"נ הרב הגאון כו' רח"מ אבד"ק ניאמץ שליט"א אשר סובב והונך לפרש להרמב"ם ז"ל בפי"א מה' תפלה ה' ו' שכ' וז"ל בתי כנסיות וב"מ אין נוהגין בהן כו' ואין אוכלין ואין שותין בהן ואין נאותין בהן כו' וחכמים ותלמידיהם מותרין לאכול ולשתות בהן מדוחק עכ"ל ושינה מלשון הג"מ במגילה כ"ח ע"ב על הברייתא שאמרו בביהכ"נ אין נאותין בהן א"ר חכמים ותלמידיהם מותרין ולמה כ' הרמב"ם זאת על ענין אכילה ושתיה דחכמים ותלמידיהם מותרין ומדוע שינה מלשון הג"מ שאמר רבא ד"ז על הברייתא דואין נאותין ? וכ' שהרמב"ם מפרש כפירש"י ז"ל ואין ניאותין מתקשטין לתוכו וציין להגהות הרש"ש שהוא כיומא י"א ע"א מאי ניאותות מתקשטות ופירש"י שם בבשמים ובברכות מ"ג ע"ב שגנאי לת"ח לצאת מבושם לשוק וכ' דמשמע קצת דגם בבית אין הת"ח מתקשט בבשמים ובמוסגר כ' דבמס' דא"ז פ"ו ליתא מלת לשוק ומזה הוכיח רבא דהברייתא לא מיירי בת"ח זת"ד ועל זה קרא תמה עלי האם בכ"מ שאמרו מתקשטים היינו בבשמים הלא מתפרש גם על בגדים ועוד דברים אשר המה במלת מתקשטים והאריך להביא מכמ"ק כי מתקשטות לאו דווקא על בשמים קאי ואני אומר תימה לתמיהתו כי זה פשוט וידוע דשם מתקשטות הוא שם הכולל לכמה ענינים וכוונתי הלא מתבאר שם לעין כל דכיון דמלת נאותין מתפרש גם למתקשטות בבשמים ואשר. עכ"פ גם זה בכלל שלא הוצרך לאזהרה לת"ח מן פרט זה אתה דן על הכלל כולו בכל הדברים הנאמרים בברייתא לאסור בביהכ"נ שלא נאמרו לתלמידי חכמים ותלמידיהן יעו"ש ומה שתפס עלי דלצאת מבושם רק לשוק אסור כברמב"ם ז"ל ה' ט' ומן דא"ז אין ראיה דמלת יוצא מתפרש לשוק גם זה אינו תפיסה כלל לדברי הרמב"ם ז"ל ציינתי שם במוסגר וזה פשוט דדברי חז״ל נאמרו אך על היציאה לשוק ואני הלא דקדקתי בלשוני שם לאמור ומשמע קצת מהא דבשמש ת"ח טחו בכותל ולא בראשו יען שגנאי לת"ח לצאת כשהוא מבושם לשוק דגם בבית לא היו רגילין הת"ח להתקשט בבשמים כדי שלא יבואו לצאת לשוק דהמשמעות הוא מהג"מ (ולא מדא"ז) מהא דבשמש ת"ח טחו בכותל ולא בראשו הלא היה באפשרות לטוחו בראשו והשמש ת"ח לא יצא לשוק עד שיכלה ריח הבושם מזה נראה דגם בביתו לא היו רגילין והטעם כדי שלא יבואו ע"י שכחה לצאת כן לשוק וציינתי לפמ"ג או"ח רנ"ב א"א ס"ק כ"ו אשר כוונתי למש"כ שם הא בביתו אין איסור סמוך לחשיכה ובר"מ ובש"ע שמא ישכח ויוציא משמע בביתו ויוצא לר"ה משתחשך אולם ההבדל מבואר דשם יוכל לבוא לידי חיוב חטאת לזאת חיישי' לשכחה משא"כ הכא הוא שכ' שם כעין זה בכ' הדמיון ויען כי ידעתי מה שיש לפקפק בזה לזאת דקדקתי לאמור ומשמע קצת אשר אך קצת משמעות יש מגמ' והאמת הוא כן כי אז וגם עתה אין דרכן של ת"ח האמיתיים להתקשט גם בביתם.
והנה גם אני כתבתי זה בספרי שם אך בדרך דיש מקום לפרש כלומר בדרך פלפול קצת ולמסקנא באתי לאמור שם וז"ל אמנם יותר נלע"ד דהרמב"ם ז"ל מפרש (אך מכ"מ שם שהביא פירש"י ז"ל ל"נ כן) כפי' המאירי שפי' וז"ל ואין נאותין בהם כלומר כאדם המתיישב בה כעומד בביתו אלא שיעמוד בה באימה וכמו שבא להתפלל עכ"ל ונ' דהמאירי מפרש כדאמר רב כהנא ביומא שם ניאותות רוחצות ופי' הריטב"א ז"ל שם בחי' כי ר"כ מפרש ניאותות מלשון הנאה ולפ"ז כו' יע"ש ועל זה כ' ידי"נ הגאון ז"ל באות ט"ו בזה"ל וגם מה שכ' ידי"נ הרה"ג רח"ם ארחמנו שליט"א דיותר נראה דהרמב"ם מפרש כפי' המאירי וכפי' הריטב"א ביומא י"א ע"א דהא דאמר ר"כ ניאותות היינו רוחצות וס"ל ניאותית מלשון הנאה כו' ע"ש ובמחילת כבוד תורתו אישתמיטתיה פירש"י במקומו ביומא י' ע"א הנ"ל ד״ה מאי דניאותות מלשון הנאה היא ע"ש ע"כ התשובה הלא מבוארת כי פי' המאירי הבאתי אשר במגלה שם בחי' לא פי' כפירש"י ז"ל ויען כי פירש"י ז"ל דואין מתקשטין הוא כרב יהודא שם ביומא לזאת כתבתי דפי' המאירי הוא כהרב כהנא דשם ומש"כ דאישתמיט לי פירש"י במקומו אתפלא עליו איך עלה על דעתו כלל כי פירש"י במקום הגמ' שהבאתי לא ראיתי ואיך לא ראה בעין חכמתו כי פשוט טעות וחסרון הדפוס יש כאן – ובספרי שו"ת לא עשיתי לוח הטעות כבספרי חידושי בן יאיר – ובמקום ופי' הריטב"א צ"ל ופירש"י והריטב"א ז"ל.
ומה שהבאתי המקור דסעודת עיבור החודש היה בביהכ"נ מירושלמי פ"א דפסחים כמש"כ הפוסקים כ' על זה ותימה שלא הרגיש הרה"ג הנ"ל שכל הענין הזה תמוה וכל הפוסקים הביאו המקור כו' רק מירושלמי דפ"א דפסחים ובאמת אני מצאתי מבואר עוד בירושלמי כמה פעמים וציין לירושלמי פ"ד דתענית סוה"ג ר"ה פ"ד סוה"ד ומ"ק פ"ב ה"ג סנהדרין פ"ח סוה"ב יעו"ש. עלי בוודאי אין לתמוה כי עני אני בבקיאות עד מאוד ומי יתן שאדע מה שלא אדע לא היה נחסר לי כמעט מאומה עתה ע"י הגהות ומראה מקומות נקל לכל אדם לבוא כציונים רבים גם למי שאינו מצוין בבקיאות בש"ס בבלי וירושלמי ופוסקים כערכו הרב של אותו גאון ז"ל אמנם לא באלה דרכי ועוד בחיים של אותו גאון נתווכחתי עמו פא"פ וגם בכתובים שאין זה דרך הקדמונים כאשר יראה הרואה בספרי שו"ת בח"מ ח"א סי' ס"ז בתשובתי אליו בד"ה ומה שעמד כהד"ג וז"ל שם ולדעתי הציון לכל המקומות שנאמר המאמר למותר יחשב וביחוד בדברי אגדה וגם בדבר הלכה הלא מבואר בנזיר נ"ו ע"ב כל שמעתתא דמתאמרה בבי תלתא קדמאי ובתראי אמרי' מיצעאי לא אמרי' כו' ולתמיהת כהד"ג על רבינו הב"י ז"ל שלא הביא גם מירושלמי אין זה דרך הקדמונים והפוסקים להביא ולציין כל המקומות כו' יעו"ש וזה תשובה מספקת לתמיהתו בכאן על הפוסקים וגם תשובה כוללת לתמיהות רבות כאלה שבאו בספרו היקר על רבותינו קמאי ובתראי ז"ל שאין כחן מקום תימה כלל וכלל והוא האמת.
ולהלכה באתי שם בתשובה דאיסור גמור לעשות סעודת נשואין בבית המדרש וסיימתי בזה"ל ובפרט לעשות מחולין וריקודים מאנשים נשים משפחה ביחד כנהוג בעו"ה בשעת סעודת נשואין אשר אוי שכך עלתה בימינו כי עוד במקדש מעט יעשה כזאת שמעו ואת הזקנים ההיתה זאת בימיכם וימי אבותיכם ? אשר נשים פרועי ראש העוברים על דת התורה ואנשים ביחד ירקדו בבית ה"ל האם יש לך קלות ראש יותר מזה ? ועוד ועוד וכל מי שיראת ה' בלבו מחויב להשתדל בכל עוז לבטל זה שהוא נגד דת התורה ושכרו יהיה הרבה מאוד בהחזקת תורת א' חיים ע"כ וכן סיים הגאון ז"ל את תשובתו לאמור סוף דבר הכל נשמע שאיסור גמור וחמור הוא לעשות חתונות (גם בדבריו צריכין לתקן כאשר הגהתי בספרי ככתוב למעלה בסי' ו' לרב מטשערנאוויץ יעו"ש) ומשתאות בבתי מדרשות וכל הפורש מלחלל שם שמים יפרוש ממות לחיים ויזכה לראות בנחמת ציון וירושלים ומעתה אל ירים איש את ידו מליטוש תורת אמו וה' יסיר חרפת עמו ויתקדש שמו בעולמו וחתם ידידיי חזקו והתחזקו להסיר מכשול ויקרא לכם גודרי גדר משובבי נתיבות ונזכה להשיב לב בנים על אבות ע"כ ולמען אפרושי רבים מאיסורא העתקתי לשון שנינו בחתימת דברינו הנאמר בשפה ברורה להלכה עפ"י התורה
בתשובה סי' י"ג בספרי שם לידי"נ הגאון המפורסם כו' מהרי"ל צירלסאהן שליט"א לתשובתו שבספרו שו"ת עצי לבנון סי' כ, בשעת מלחמה שאין במציאות להשיג צוקר המוכשר לפסח אם יתכן להתיר סתם צוקר כ' הגאון כו' רב"ז ז"ל שם בסי' מ"ד וז"ל בשעת המלחמה שלא היה במציאות כלל להשיג צוקר המוכשר מתחנתו לצורך חג הפ' והתרתי להם בהוראת שעה גם סתם צוקר ודלא כמש"כ יד"נ הרב הגאון וכו' האבד"ק יאמץ שליט"א בספרו שו"ת בח"מ סי' י"ג וז"ל צויתי להוראת שעה ליקח סתם צוקר מכלי או שק היותר נקי ולעשות ממנו קודם חג הפ' מרקחת המין סיראפף כו' ויצאנו מחשש הבית מאיר ז"ל מטעם דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור וגם אם יש תערובות משהו חמץ הלא כבר החליטו בעלי הש"ע להלכה ברורה דבלח בלח לא אמרי' חוזר וניעור בפסח עכ"ל ובאמת כל הטירחא הזאת לעשות מהצוקר סיראפף קודם חה"פ ללא צורך הוא כי מטעם דברים המותרים כו' וגם מה שחשש משום חוזר וניעור כו' עכ"ל יעו"ש יש להשיב בזה ולהעמיד דברי הב"מ ז"ל וגם החששא דחו"ל כמבואר להמעיין ולחומרא דפסח שהוא במשהו גם לחששות קלות יותר מזה ישראל גוי קדוש מטריחין א"ע בטרחות יותר גדולות מעשיית הסיראפף והתשובה להגאון מהרי"ל שליט"א שם ואם כי דברי כהד"ג בזה ידועים וברורים – כלומר כי ידעתי גם ידעתי דמעיקר הדין אין חשש בזה הן הן הדברים אשר גם לאותו גאון ז"ל נאמרים והאמת הוא כסיומי שם מכל זאת הלא אין חיי נפש תלוי בזה וחמץ שמו עליו כלומר אין שם צוקר מפסח עליו לזאת ראיתי לנכון ואך להוראת שעה להורות כן וישראל קדושים הם ושמעו לעצתי אשר הוא נכונה לדעתי דעת תורה
ומדמר ההוראה ברורה שבספרי שו"ת שם סי' ט' בנותן ס"ת סתם לביהמ"ד הרשות בידו או ביד יורשיו להוציאו מביהמ"ד זה לביהמ"ד אשר המה מתפללים לא כן דעת אותו גאון ז"ל בסי' מ"ב שהאריך בתשובת זאת השאלה כידו הגדולה בש"ס ופוסקים ולבוא בתשובה עתה בארוכה א"א לי מטעם הכתוב בהקדמה – ובהגהות בנו הרה"ג ר' חנוך העניך נ"י כ' משכ' בתשו' באר חיים מרדכי שם שהפוסקים לא הביאו משכ' במהרי"ל בשם מהר״ש ז"ל שהיה מסמן למחיצות הסוכה כדי לראות סדר עמידתן שלא ישנו משנה לשנה מטעם שאמרו בירושלמי קרש שזכה ליתן בצפון ינתן לעולם בצפון רק בבאה"ט סי' תר"ל מביא זאת וכ"כ גם בשם ס' בכורי יעקב במחכת"ה אישתמיט מינייהו דברי גדול האחרונים בעל אליה רבה ז"ל על ש"ע או"ח סי' תר"ל ס"ק י"ז שהביא זאת ע"כ לא הבין הכוונה בדברינו שהפוסקים לא הביאו שסובב והולך על בעלי הש"ע המחבר ורמ"א ז"ל שאין דרכם להשמיט דינא דמהרי"ל ז"ל אשר מקורו בירושלמי ומה שהביא הא"ר – שאינו תח"י – אין בזה יותר ממה שהביא הבה"ט ושאר אחרונים – ויש תשובה ברורה לדבריו בזה להלכה ואני אומר בקצרה כי בטלה בזה דעתו הרחבה של אותו גאון ז"ל נגד דעת גאוני בתרתי שו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' י"ט והרי בשמים סי' קמ"ה וספר משא חיים שהובאו להלכה בספר ארחות חיים סי' קנ"ג וזאת היא דעתי דעת תורה להלכה ברורה השי"ת יהיה בעזרתי להוציא לאור עולם ספרי שו"ת חלק שלישי אז אי"ה בל"נ אבוא בזה ועוד בהלכות מספרו היקר להאריך הדבור של חנה בחבת תורתינו הקדושה ועתה הנני אך בזה חיים מרדכי
סימן סג
לאחי אהובי המוכתר בתורה חסידות ויראה כ"ו מו"ה יצחק יעקב גאטליעב נ"י בעה"ק צפת תובב"א.
יקרת מכתבך קבלתי ובדבר החקירה מושכלת בעידי קידוש החודש שהעידו על ראית הלבנה ובאו שני נערים שנתגדלו בי"ג שנים ויום אחד באותו יום שנתקדש בו החודש והזימו את העדים איך לדון בזה אם נימי שעדי הזמה נאמנין א"כ לא נתקדש עדיין החודש והנערים נחשבים קטנים ופסולים להעיד ואם נאמר כי עידי קידוש החודש נאמנים ונתקדש החודש הלא אז נחשבים הנעריה לגדולים כי יום אחד בשנה חשוב כשנה וכשרים להעיד והזמתן הזמה ואיך נאמין לעידי קידוש החודש.
הנה הרמב"ם ז"ל בפ"ב מ"ה קה"ח ה' ב' כ' דין תורה שאין מדקדקין בעדות החודש שאפ"י קדשו את החורש עפ"י עדים ונמצאו זוממין בעדות זו הרי זו מקודש והיא הלכה פסוקה אם כי המפרש והלח"מ חתרו למצוא מקום וטעם להאי פסקא הלא כבר נתגלה מקור מקומו ע"י ציוני האחרונים מירושלמי פ"ג דר"ה ה' א' דגרסי' תמן ר' יעקב בר"א ר"א בשם ר"י בן פזי קידשוהו ואח"כ נמצאו העדים זוממין ה"ז מקודש קם ר' יוסה עם ר"י בר פזי א"ל אתה שמעתה מן אביך הדא מלתא א"ל כן אמר אבא בשם ר' יוחנן אין מדקדקין בעדות (יע"ש בהגהות ציון וירשלים) החודש ובלשון הזה נאמר גם בירושלמי פ"י דשביעית ה' א' וקדום ונשנית עוד בתוספתא פ"ב דר"ה ובת"כ פ' אמור פ' י' יע"ש ובירושלמי פ"ב דר"ה ה' ז' על מה דתנינין במתני' דאמר ר"ע יש לי ללמד שכל מה שעשה ר"ג עשוי שנאמר אלה מועדי וגו' אמר"י שם בירושלמי וז"ל מה היה לו ללמד אר"י יודעין היינו שאם קדשוהו שלא בעדים שהוא מקודש ומה בא להעיד שאם קידשוהו ואח"כ נמצאו העדים זוממין הרי זה מקודש והא תנינין מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן ר"ע בלוד ע"י שהיו ארבעים זוג אבל אם היה זוג אחד לא היה מעכבו והקרבן עדה ופני משה שמה פי' והא תניין בדרך קושיא ונדחקו בפירושו יע"ש ולולי דבריהם הייתי אומר דיש לפרש בניחותא בדרך תניא דמסייע לך והוא למש"כ בהגהות גליון הש"ס בירושלמי בפ"ק דר"ה ה' ה' על מה שעיכבן ר"ע בלוד מפני שהן מ' זוג וז"ל עיין ברמב"ן על התורה פ' שופטים דאם היו עדים הרבה אפי' מאה בעינין שתדרוש הדבר היטיב עפ"י כל העדים הנמצאין ע"ש ואפשר דכיון דבעדות החודש לא במ"י תורת עדות גמיר ואפי' אם הוזמו העדים החודש מקודש עיין לקמן פ"ב ה' ז' והרמב"ם פ"ג ה' י"ט מש"ה א״צ לחקור כולם עכ"ל ולפ"ז מתפרש הירושלמי הכי מדחז"י דאך ע״י שהיו ארבעים זוג עכבן אבל אם היה זוג אחד לא היה מעכבן עכצ"ל דאין טעם עכבה יען שנראה בעליל ור"ע בשיטת ר' יוסי קאי כי לפ"ז גם בזוג אחד היה לו לעכבו וכיון דלא ס"ל כר"י א"כ טעמא בעי למה עכבן בארבעים הלא בע"י שתדרוש הדבר היטב עפ"י כל עדים הנמצאים וכמש"כ הרמב"ן ז"ל ועכצ"ל כתי' גה"ש יען שאין מדקדקין כ"ל בעדות החודש וזה לראיה למה שבא להעיד שאם קדשוהו ואח"כ נמצאו העדים זוממין הרי זה מקודש וא"ש.
והנה הלח"מ בפ"ג ה"א כ' וז"ל ובזה נתיישב אצלי קושיא אחרת ד"כ הרב ז"ל בסוף פ' זה עד שלא תתקיים הזמה ויתקדש החודש בזמנו משמע דאם נתקיימה ההזמה נתבטל הקידוש והוי החודש מעובר והא לעיל בפ"ב כ' דאע"פ שיבואו עדים ויזימו לראשונים החודש מקודש א״ו דשם כ' דדין תורה הוא זה אבל מ"מ רבנן תקנו דהיכא דנראה וודאי דהעדות הוא שקר ברור לכל העולם אע"ג דמדין התורה החודש מקודש מ"מ כדי שלא יוציאו העולם לעז סתר"י הקידוש הראשון עכ"ל וצ"ע להבין דברי רבינו הלח"מ אם דזה אמת כי מהרמב"ם ז"ל בפ"ג שם מ"ה ט"ו והלאה מבואר דמפרש הסוגיא דר"ה כ' שלא כפירש״י וראשוני ז"ל (עיין בח"י פ"י ז"ל שם ד"ה מאיימין על העדים בישובו לפירש"י ז"ל לפרש האיום דאם שלא ראו אלא כוביתא דעיבא בעלמא בדמות לבנה אפ"ה אין חוקרין ע"ז כשהוא מהצורך זה אמת ויציב כי כן יצא מפורש מפי גאון ר"ח ז"ל שכפל זה בפירושו פעמים ושלש יע"ש) דכל האיום לא נאמר אך קודם קידוש החודש והרמב"ם ז"ל מפרשה גם לאחר העיבור והקידוש. אמנם הלא מבואר ממש"כ ב"ה ט"ו ט"ז דרק היכא דעברו ב"ד את החודש יען שלא באו עדים ביום שלשים ואז אם לאחר כל האיום העדים עומדים בדיבורם ונחקרה העדות כראוי מקדשין אותו וחוזרין ומונין לאותו החודש מיום שלשים וגם בזה חלקו עליו וכמש"כ הריטב"א ז"ל בח"י ר"ה שם ד״ה אמר אביי וז"ל ולא נזכר איום עדים אלא קודם קידוש דאלו לאחר שעברוהו ובאו עדים שראוהו א"צ לאיים כלל דכיון שעבר יומו בטל קידושו ואין מקדשין אותו וכדמוכח לקמן ובפ' ראוהו ב"ד יש לרמב"ם ז"ל בזה דברים שאין מחוורין עכ"ל יע"ש אבל בהזמה נראה מבואר גם דעת, הרמב"ם ז"ל כדעתם כי שם ב"ה י"ט כ' בזה"ל וכן אם באו עדים להזים את העדים שראוהו בזמנו קודם שקדשו ב"ד הרי אלו מאיימין על המזימין עד שלא תתקיים ההזמה ויתקיים החודש בזמנו הרי שביאר להדיא קודם שקידשוהו ב"ד וגם אז מאיימין ואם לאחר האיום תתקיים ההזמה אז לא יקדשו ב"ד את החודש אולם לאחר שנתקדש החודש ע"י עדים שוב אין לאחר מעשה ב"ד כלום להחזיר הקידוש ע"י עידי הזמה גם אם לאחר האיום עמדו בעדותם וכמבואר מפשטות דברי האמוראים בכל אלו המקומות מירושלמי הנ"ל (דאל"כ הלא אמורא צריך לפרש דבריו ולא לסתום:) ומפסק הרמב"ם ז"ל שם בפ"ב ומש"כ שם דין תורה שאין מדקדקין כ"ו הוא סובב והולך אך על מש"כ אח"כ לפיכך היה בראשונה כ"ו משקלקלו כ"ו התקינו שלא יקבלו עדנת החודש כ"ו אבל לאחר החקירה והדרישה וקדשו ב"ד את החודש גם אם הוזמי אח"כ (ונ' אם דבהזמה גם במקום דל"ש כאשר זמם מ"מ לוקין כדאיתא בריש מכות עידי קידוש החודש שהוזמו אינם לוקין וכמובן) מכל זאת החודש מקודש גם לאחר התקנה (ודברי רבותינו הלח"מ ופ"י ז"ל שם בר"ה כ' ע"ב בד"ה על התוס' חצות לילה לענ"ד צ"ע) רי עד זומם חידוש הוא ומה שהאמינה התורה עדות האחרונים על עדות הראשונים גזירת הכתוב הוא (רמב"ם פי"ח מה' עדות ה' צ') אין לך בו אלא חידושו ולא נאמר בעידי קידוש החודש (ואין כאן לעז בכי מאי חזית) שאין מדקדקין בו וזה לענ"ד ברור גם לשיטת הרמב"ם ז"ל.
ולפ"ז אין מקום כלל לזאת החקירה כי אם הוזמו קודם שקדשו הלא אז עדיין החודש איני מקודש וכמבואר שם ברמב"ם ז"ל ה' ח' שאין הראיה קובעת אלא ב"ד שאמרו מקודש הם שקובעין ופשיטא דדין קטנים להם עדיין ופסולי עדות המה ואם הוזמו לאחר שקדשו את החודש גם בגדולים שוב אין לאחר מעשה ב"ד כלום וכדעת כל הראשונים ז"ל ולענ"ד גם הרמב"ם ז"ל בכללם באמרו שאפ"י קדשו את החודש עפ"י עדים ונמצאו זוממין בעדות זו אשר הפי' של ונמצאו הוא לאחר האיום ודרישה וחקירה היטב מ"מ הרי זו מקודש וכדאמרן.
ואחתום בברכת החודש שבתפלת מוסף חדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה וגו' דא"ל רבי לר' חייא (ר"ה כ"ה) זיל לעין טב וקדשיה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים דנמשל כנבנה שנאמר בו כסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם (פירש"י ז"ל) וידוע כי כסא מלכות בית דוד חצבה עמודיה שבעה מ"ז ימי הבנין הנכללים בה אשר המה אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרן דוד וזאת בקשתינו חדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה בזכות אברהם רחימא שנאמר בו והיה ברכה הברכות נמסרו לו כאמרם ז"ל לששון ולשמחה. בזכות יצחק עקידתא שנאמר בו צחוק וגו' כל השומע צחק לי ישמח לי לישועה ולנחמה בזכות יעקב שלימתא אשר בעת שאמר טרף טורף יוסף נאמר וימאן להתנחם ובעת אשר ישראל נושע לחמור עוד יוסף בני חי אז היה לו לישועה לו נחמה לפרנסה ולכלכלה בזכות יוסף צדיקא שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף ויוסף הוא המשביר ויכלכל יוסף את אביו וגו' לחם לפי הטף לחיים טובים ולשלום בזכות משה רעיא מהימנא אשר תורה צוה לנו משה מפי ה' וזה ברכה המשולשת בתוה"ק שנקראת חיים כנאמר עץ חיים וגו' ונקראת טוב כנאמר לקח טוב נתתי לכם וגו' ונקראת שלום כנאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום למחילת חטא ולסליחת עון בזכות אהרן כהנא קדישא כנאמר וכפר עליו הכהן ונסלח לו ונאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תעהרו אשר גמר הסליחה ומחילה היה בעת שיצא מפי כה"ג בקדושה וטהרה לאמור תטהרו ויהי החודש הזה גמר וקץ לכל צרותינו תחלה וראש לפדיון נפשינו בזכות דוד מלכא משיחא שאמר חי ה' אשר פדה נפשי מכל צרה חותם באר שבע הנמשל ללבנה דוד מלך ישראל חי וקיים דברי לב אחיך המצפה לישועה משמים שיקיום בנו במהרה מה שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה כאור שבעתים וכלנו נזכה להיות בארצות החיים ובזה אחתום את שמי. חיים מרדכי
סימן סד
לש"ב התורני ונכון מוה' יצחק גרינבערג ג"י ראמאן.
מכתכך קבלתי ובתוכו רצוף גם שאלה בזה"ל זה ארבעה שנים יסדנו בעירנו. "אזיל״ בית מחסה לזקנים וגם אנכי דין המנהלים הנני ובא לפנינו איש אחד מפחותי עמינו ונדב ג' אלפים לעי לזכרון נשמת קרובו מת מת בחייו ומת במותו – עמדתי נגד כל הקאמיטייט ואמרתי פסוק מפורש הוא בתוה"ק אתנן... ומחיר... לא תביא בית ה' אלקיך. ויען כי בית תועבה היה להמת למה יתפרנסו העניים הנדכאים בממון ת עבה כזה וע"י זה נתהוה מעט סיכסוך בינינו גם ירמיה הנביא לא נתקררה דעתו עד אשר כבדם בעניים שאינם מהיגנים ומממון תיעוב ומיאוס כזה יתפרנסו עניים מהוגנים אתמהה עכ"ל שאלתך שאלת חכם. וזאת בקשתך לחוות לך דעת תורה בזה להלכה.
הנה זה דרכי מבלי להשיב בדבר הלכה במקום שיש רב ומורה אך למענך ש"ב אבוא בתשובה קצרה ברמיזת דברים אחדים לשערים המצוינים בהלכה הלא תדע כי עיקר הלאו דלא תביא אתנן זונה וגו' הכתוב בתוה"ק נאמרה אך לבית ה' אלקיך ופלוגתא דר"א וחכמים בע"ז מ"ו תמורה כ"ט בפרה וחכמים דפוסלין אתנן לפרה היינו משום דחטאת קריא רחמנא אבל לשאר מצוות נראה קצת דשרי ובש"ע או"ח סי' קנ"ג סעי' כ"א דפסק הרמ"א ז"ל דאסור לעשות מאתנן זונה או מחיר כלב דבר של מצוה כגון ביהכ"נ או ס"ת אמרי יושר המה דברי המנחת פתים שם משום דביהכ"נ נמי מיקרי בית ה' דהא מה"ט אסור לנתוץ דבר מביהכ"נ וכן ס"ת כיון דעומדת בביהכ"נ וקורין בה שם דמי לקרבן שאין מביאין מאתנן עכ"ל יעו"ש ויש להוסיף ולחזק את דבריו מהא דאמרי' במגילה כ"ט ואהיה להם למקדש מעט אר"י אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל הרי דשם מקדש מעט מרחף על ביהכ"נ ובשלהי מנחות אמר ר' יצחק מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת כו' אשר בס"ת בקריאתה נכנס תחת סוג קרבן – וגם בזה איני אלא מדרבנן וכמש"כ המג"א שם בס"ק מ"ו על ספק אתנן וז"ל:
ונ"ל דבביה"כ נקטינן לקולא דאינו אלא דרבנן דקרא משתעי דווקא בבית המקדש דכתיב בית ה' אלקיך וכ"מ בגמ' וגם כל הפוסקים לא הזכירו דבר זה רק רי"ו ולכן נקטי' בספיקו לקולא ועוד כו' עכ"ל יעו"ש ובפמ"ג – גם זה ידוע דבשינוי באתנן מותר דקיי"ל כב"ה בב"ק ס"ה תמורה ל' הם ולא שינוייהן וכדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' איסורי מזבח יעו"ש – ובע"ז מ"ו ע"ב יש שינוי בנעבד או אין שינוי בנעבד כו' ולא איפשטא והרמב"ם ז"ל שם פ"ג פסקה לקולא יעו"ש בכ"מ ובתוס' ד"ה יש שינוי בנעבד דנראה דאיבעיא זאת לא איפשטא מאתנן אולם בפי' הגאון ר"ח ז"ל סיים "ולא איפשטא בהדיא״ אשר לשונו מורה דבהדיח לא איפשטא אבל האמת כן הוא דדמי לאתנן דשינוי שרי ופסקי הרמב"ם ז"ל רובם סובבים והולכים לגי' ופי' הגאונים אשר גם ר"ח ז"ל מכללם ומכ"ז כנתבאר לשאלתך דאין לדון בזה מאיסורא דאתנן וכאמור.
אמנם לעומת זה מהא דבעי ר"ל שם בע"ז מ"ז המשתחוה לדקל לולבו מהו למצוה כו' הוציא בשו"ת שבסו"ס אבני מילואים סי' כ"ב לאמור בזה"ל ומ"ש מג"א כו' אין כוונתו דאתנן וודאי יהיה כשר למצוה כו' דמודה המג"א בוודאי דאתנן פסול לכתחלה לשאר מצוות דהא גבי משתחוה לדקל איבעיא להו ומחובר מאתנן הוא דיליף וכמ"ש תוס' והרמב"ן כו' ועוד דאתנן וודאי פסול לגבוה. ומאוס ופשיטא דפסול לכתחלה למצוה כמו נעבד אלא דס"ל למג"א דדווקא למצוה כגון לולב וציצית וכיוצא אבל בהכ"נ ס"ל דקילא טפי כו' עכ"ל אשר זה היפוך סברת המ"פ דדווקא בביהכ"נ וס"ת נאמר פסק הרמ"א ז"ל ויש לדחות ראיית המ"פ מפלוגתא דר"א וחכמים כי פליגי לענין דאורייתא ובדעבד אמנם לכתחלה ומדרבנן גם ר"א מודה דפסול לפרה וכן מתוספת הלשון ברמ"א ז"ל לעשות דבר מצוה מורה דגם כל המצוות נכללים באיסור זה ולא דווקא ב"ה וס"ת וכסברת האבני מלואים אולם גם לסברת הא"מ יש מקום לאמור דזה נאמר רק על מצוות שבינו לבין קונו כגון ציצת לולב וכדומה משא"כ בצדקה דאחז"ל בפסחים ח' וכמ"ד האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיה בני כו' הר"ז צדיק גמור מטעם המבואר במפרשים דאם אין כוונתו רצויה כ"כ מ"מ הלא מחיה נפש ישראל של העני המקבל (יעוין בהקדמתי לספרי שו"ת בח"מ ח"א) אך דיש סברא לחלק בין יחיד לצבור כי ביחיד לפרקים א"א להעשות המצוה בלעדו אשר לא כן ברבים כי אך יחיד ועני אני נאמר אבל ברבים גמירי דצבור לא מיעני וכאשר אמרת כי מכוער הדבר וגם יש בזה למגדר מלתא וכדאמרי' בסנהדרין מ"ו לא שהדין כו' אלא שהשעה צריכה לכך יעו"ש ובחו"מ סי' ב' וספרי שו"ת בח"מ ח"א סי' נ' בתשובה לכעין זאת השאלה יעו"ש.
ובראשית הלא הודעתי כי לא להלכה למעשה באתי אך למען כבודך ברמיזות קצרות הראתיך לדעת כי בתשובת זאת השאלה לכאן ולכאן יש פנים ואתה בהסכמת הרה"ג כו' נ"י מרא דאתרא ובחכמתך מבפנים הלא בין תבין את אשר לפניך אם לכנוס לעובי הקורה במצה ומריבה או לאמור והיה מעשה הצדקה שלום.
ובשלום אחתום את שמי חיים מרדכי
סימן סה
להרה"ג כו' מוה' אריה ליב ווייסמאנן נ"י אבד"ק סאליצא:
מכתבו הגיעני ובדבר מש"כ בספרי חידושי בן יאיר בחי' מכות ד' ע"ב בזה"ל גמ' בשלמא לרבנן כדי רשעתו כו' אלא ר"מ מ"ט אמר עולא גמר ממוציא ש"ר כו' מה למש"ר שכן קנס סבר לה כרע"ק דאמר עדים זוממים קנסא הוא מריהטת הסוגיא נ' דטעמא דרבנן הוא יען דס"ל דע"ז ממונא הוא וליכא למילף ממש"ר וכמבואר בתוס' ד"ה סבר לה יע"ש ולפ"ז יש מקום עיון על פסקי הרמב"ם ז"ל דבפי"ח מה' עדות ה' א' פ' כרבנן ובה' ט' פ' כרע"ק דקנסא וא"כ סתרי הפסקי הדדי וי"ל דהרמב"ם ז"ל קאים בשיטת הרמב"ן ז"ל בפירושא דסוגיא הובא בחי' הריטב"א ז"ל דעיקר טעמא דרבנן הוא יט, דלאו דלא תענה אתי לאזהרה דעדים זוממין לקיים בהם עונש דכאשר זמם ולזאת אין לנו בו אנא עונש דכאשר זמם במקום שיש בו לקיים תורת הזמה יעיון בחי' הריטב"א ז"ל שכ' דלפירושא דא הא דקאמר הש"ס בשלמא לרבנן כדי רשעתו כתיב הוא לרווחא דמלתא דבלא"ה כיון דלרבנן ליכא לאו דלא תענה אין עונשין אותו רק בתשלומין לקיים כאשר זמם יע"ש שהאריך ולפ"ז אתי שפיר פסקי הרמב"ם ז"ל אולם מדברי הרי"ף ורא"ש ז"ל ח"נ כפי' הרמב"ן ז"ל יע"ש וצע"ק עכ"ל שם כוונתי שסיימתי וצע"ק הוא כיון דמרי"ף ורא"ש ז"ל אין נראה כפי' הרמב"ן ז"ל ודרך הרמב"ם ז"ל לילך בשיטת ופי' הרי"ף רבו ז"ל, חילם חין למדין מן הכללות ופעמיה רבות אשר הרמב"ם ז"ל לו שיטה ופי' אחר בסוגיא וגם כאן נאמר דמפרש הגמ' כפי' הרמב"ן ז"ל,
והנה כת"ה תי' לאמור דפלפול הסוגיא הוא אך אליביה דר"מ ולפרש בשלמא לרבנן כדי רשעתו כתיב אשר זה עיקר הטעם דגלי לן בעדים זוממין דדווקא משום רשעה אחת כ"ו וזה מפיק דלא נילף ממיש"ר אך ור"מ מ"ט כ"ו גמר ממוש"ר כו' סבר נה כרע"ק כ"ו וכ"ז איצטרך אך אליביה דר"מ ולזאת לא קאמרה הסוגיא ואידך כדרך הש"ס בכ"מ דלרבנן דמפקי מכדי רשעתו אין כאן קושיא כלל דליפק ממוש"ר וי"ל דס"ל ע"ז קנסא הוא ומ"מ אין לוקין ומשלמין וכמש"כ התוס' בכתובות ל"ב דרבנן ג"כ ס"ל דע"ז קנסא הוא ומיושב פסקי הרמב"ם ז"ל עכת"ד יפה אמר וכוון לדעת התורת יחזקאל אשר עתה ספר זה תח"י – שכ' בחי' לסוגיא זו וז"ל תוס' ד"ה ס"ל כרע"ק עס"ה אבל רבנן דס"ל ע״ז ממונא כו' ולתי' זה עכצ"ל או אנן לא קיי"ל כרע"ק או דקיי"ל כר"מ כאן ורמב"ם פ' כרע"ק וכרבנן צ"ל דס"ל כתי' ריצב"א כתובות ל"ב ע"א ד"ה דאין לוקה כו' עיי"ש וכמו שהוכיח שם ריצב"א דאף לרע"ק ל"א לוקה ומשלם מדלא מוקי מתני' דכתובות כרע"ק ודלא כהפ"י שנתקשה בזה לעיל וכאן עיי"ש עכ"ל ע"ש. ולשיטתא דא כמוכרח לפרש הסוגיא דאך אליביה דר"מ איצטרך לאמור דס"ל כרע"ק ע"ז קנסא הא. אמנם לרבנן עיקר טעמם הפשוט מכדי רשעתו דמפיק מילפותא דמוש"ר גם אם ע"ז קנסא הוא ומפי' הגאון ר"ח ז"ל שכ' וז"ל ואמרי' בשלמא לרבנן כו' ופשוטה היא אלא לר"מ דקתני לוקה ומשלם מ"ט ואמרי' גמר כו' ושנינן ר"מ כרע"ק ס"ל כו' ע"כ ואם נימי דלרבנן מוכרחין לאמור דלא ילפי ממוש"ר מטעמא דס"ל ע"ז ממונא הוא מה זו – פשוטה בילפותא דרבנן יותר מדר"מ הלא לפרש יצא דפלוגתתם תלי בזה אם ע"ז ממונא או קנסא הוא א"ו דלרבנן הטעם מכדי רשעתו והוא דאמר הגאון ר"ח ז"ל בשלמא לרבנן כו' ופשוטה הוא כלומר דטעמא דרבנן בפשטות נאמר מקרא דכדי רשעתו שאין בזה שום קושיא ופירוקא וכל שקלא וטריא דסוגיא הוא אך אליביה דר"מ ובזה יתחזק ישוב זה להידוע כי רוב פסקי הרמב"ם ז"ל אזדי בגי' ופי' הגאונים אשר ר"ח ז"ל מכללם ומרבותיו של הרמב"ם ז"ל ונתבאר כי לפי' הרמב"ן שבריטב"א ז"ל או לפי' הריצב"א שנראה כי הוא גם פי' הגאון ר"ח א"ש פסקי הרמב"ם ז"ל.
ובדברי המ"מ דפ"ב מהמ"א שהבאתי שם להאי כללא ראיה מג"מ ד' י"ד גמר עונש מאזהרה יע"ש וכ"ת עמד על דבריו באמרו אך צע"ג מש"ס שם ד' י"ז ע"ב דפריך וכי מזהירין מה"ד הלא שם איכא איסור עשה בכ"א עיי' ברש"י ז"ל שם כו' עכ"ל לדעת המוצל מאש ועוד גדולים בשיטת המ"מ דנא נאמר האי כדוא אך היכי דעיקר קרח אתי ללאו הבא מכלל עשה משא"כ היכא דעיקר קרא אתי לעשה אין מקום קושיא כלל אולם לשיטת המל"מ וגאוני בתראי דבכל גווני נאמר האי כדלא שפיר הקשה כ"ת וכבר קדמו השעה"מ שם בהמ"א וז"ל תו ק"ל בדברי הרא"ם כו' כו' שוב ראיתי שדברי הרא״ם הללו הם תלמוד ערוך פ' אלו הן הלוקין ד' י"ז ע"ב דפרכי' התם וכי מזהירין מה"ד כו' איסור בעלמא וכיון שכן ק' טובא לדעת ה״ה מסוגיא הלזו וצ"ע עכ"ל יע"ש ובשאג"א סי' פ' ובקו"א שם ובגלוי כלל נ' ובמלוא הרועים ח"ב אות מ' אות ע' ויש להאריך בישוב זה אולם אין עתי אתי לפלפולים ובפרט באלו הד גרים אשר בכלל ופרט המה ארוכין ועתיקין.
ומה שתמה בהא שהבאתי שם בחי' לדף כ' מדברי הרמ"ה ז"ל הלא האי פסקא מבואר ברמב"ם ז״ל פי"א מה' עכו"ם וביו"ד סי' קפ"א דעבדים חייבים בהקפת הראש כאנשים אין כאן תימה כי העיקר הבאתי הטעם שמבואר בחי' הרמ"ה ז"ל אבל זאת ההלכה ידועה היא מרמב"ם וטוש"ע אולם מש"כ כי בדבריי שכ' שם העיר בזה המל"מ בפ"י מה' מלכים הצדק עם כת"ה כי דברי המל"מ היו ממני אז בהעלמה ומש"כ כ"ת על חי' בע"ז י"ג כי כוונתי בזה לדעת הגאון חי' רי"מ ז"ל ספר זה מעולם לא ראיתיו עד היום ועד בכל אך שבחו לשמע אוזן שמעתיו ודין הניין לי אשר דעתי העניה בעזהש"י ידעת תורה לכוון לדעת גדולים וקדושים.
ועל מש"כ בספרי שם בחי' ליבמות ל"א דבישוב שיטת הב"ח מוכרח לומר דס"ל כשיטת הר"ן אלפסי ז"ל בכתובות כ"ו ד"ה ואיכא למידק והרא"ה רשב"א כנראה משט"מ שם ומ"מ ז"ל דלמ"ד תרי ותרי הוי ספיקא דרבנן י"ל דדווקא באישות ועבודה החמירו ציין כת"ה להגהות רעק"א על הפמ"ג ז"ל ביו"ד סי' מ"ד הלא בהגהות שם אין כאן חידוש אך משכ' כי גם ברשד"ם ז"ל סי' ל"ט כ"כ דלא אחמור רבנן בתרי ותרי רק בעריות זה נכלל בציוני שציינתי שם לשושנת העמקים כלל י"א שהובא שם דברי רשד״ם ז"ל האלו יע"ש – אולם זה לא נאמר רק למ"ד דתרי ותרי סד"ר כמבואר שם בר"ן ז"ל וכמש"כ בספרי שם ואין כאן קושיא מסוגיא דעירובין ל"ה דנשמע מדברי רבה ורב יוסף דבכל האיסורים נאמר כי הם לשיטתם ביבמות שם דתרי ותרי ספיקא דאורייתא הוא וכנראה משט"מ כתובות כ"ב כ"ג בשם הרשב"א וריטב"א ז"ל דפליגי בזה תרי לישני יע"ש ובכנה"ג אה"ע בהגהות הטור סי' מ"ז ס"ק כ"ה שהביא בשם המהר"י בי רב ומהראנ"ח ח"א סי' נ"ח ור"ש חקאן הלוי ז"ל לחוש למ"ד דתרי ותרי סד"א יע"ש בציוניו לשערי הלכה בזה במקום שבעלי תשובה עומדים באריכות. אמנם לשיטת התוס' ביבמות שם ד"ה שתי כיתי עדים כו' שכ' וא"ת וכיון דמסקי' דבשתי כיתי עדים הוי סד"ר למה דחקו רבה ור"י לאוקמי האי דגיטין בשתי כ' עדים י"ל כו' דמבואר מדבריהם דעתם דלמסקנא גם רבה ור"י ס"ל דתרי ותרי הוי ספיקא דרבנן יהיה מוכח מדברי רבה ור"י דבעירובין דגם אם הוי אך דרבנן מ"מ בכל האיסורים אסור מדרבנן. אולם יש לדחות ולאמור דשם בעירובין קיימו בשיטת הקס"ד דיבמות דס"ל דתרי ותרי הוי סד"א וכן למש"כ התוס' בכתובות כו' ע"ב ד"ה אנן אחתי' א"נ שאני התם דאיכא ריעותא דהרי נטמאת לפניך כו' אע"ג דגבי מקוה כו' אין כאן סתירה לס' הר"ן ז"ל מעירובין שם וכמובן יע"ש – ולהלכה הלא קיי"ל בכל האיסורים דתרי ותרי ספיקא דרבנן כמבואר בפוסקים וכמש"כ שושה"ע שם. והנלע"ד כתבתי חיים מרדכי
סימן סו
לכבוד חמי התורני נכון וירא ה' מוה' אברהם חיים (נ"י) ז"ל
מכתבו הגיעני ומה שדקדק בפי' הרשב"ם ז"ל ב"ב נ"א ע"ב ד"ה לא מן הנשים כו' ותינוקת נמי שמא גנבו מבית בעל הבית שהם דרים שם כו' ולא כ' שמא מן האב, יפה דייק וכיון לדעת הפני שלמה מהגאון בעל קש"ע – ז"ל בחי' שם שעמד בזה והנה בטור אה"ע סי' פ"ו חין מקבלין פקדונות מן הנשים ולא מן העדרים ולא מן הקטנים דסתמא הוא של הבעל ישל האדון ושל האב וסיים ואם מת יחזור לאביו שהוא גירסת הרי"ף ורא"ש ז"ל בב"ב שם ובש"ס דפוס ווילנא בהגהות מא"י לרי"ף ז"ל הגיה על מת יחזור לאביו ר״מ ונ"ב בג"מ אינו ובאמת א"צ למחוק כי מהטור נראה שכן היה גירסת אביו הרא"ש ז"ל הנמשך ברוב אחר גירסת הרי"ף ז"ל וכן מהגהמ״י פכ"ה מה"א אות ע' שכ' וז"ל וכ' ראב"ן בספרי דהא דאמרינן יחזור לאשה לעבד ולקטן יעשה לו סגולה היינו בשלא תבע הבעל והאב והרב אבל תבעו יחזור להם דמה שקנה א' ק' בעלה ומה שק' עבד ק' רבו ומציאת קטן לאביו עכ"ל נ' ג"כ כגי' הרי"ף רא"ש וטור ז"ל ופירושם אמנם גירסת הרשב"ם ז"ל הוא ואם מת יחזור ליורשיו אשר מזה נראה דמיירי בקטן שאין לו אב דאל"כ יחזור לאביו מבע"ל הוא שהכריחו לפרש גם גבי תינוקת דחיישי' שמא גנבו מבית בע"ב שהם דרים שם וגם הרשב"ם ז"ל מודה דבתינוק שאצל אב פשיטא דאין מקבלין כי יש לחוש יותר שגנב מאביו אשר זה שכיח יותר משהוא בבית אחר אך לגירסתו קמ"ל הש"ס בזה רבותא דגם בדרים אצל אחרים יש לחוש לזה ואין שום חילוק לדינא בין המפרשים אך חילופי גירסאות בזה והפני שלמה כ' בזה וז"ל לכאורה. צע"ק אמאי לא פי' בפשיטות שמא גנבו משל אביהם גם בגמ' אמרי' ואם מת יחזור ליורשיו ולא אמר יחזור לאביו (כדאיתא ברי"ף ז"ל) ונ' כי התוס' כ' מש"ה יעשה לו סגולה דאימר מציאה אשכח אבל אין לומר דאימר נתן לו אחד במתנה דזה לא שכיח כיון דהוי אבידה מדעת נמצא שאין לנו לדון על מעות שבידי הקטן אלא או שגנב מהמצוי לו או שמצא מציאה וא"כ אי מיירי בקטן שיש לו אביו וסמוך על שלחנו היה לנו להחזיר לאביו כי ממ"נ הוא שלו דגם מציאת קטן לאביו הוא ולכן פי' הרשב"ם ז"ל בקטן שאין לו אב וק"ל עכ״ל אם כי לשיטת צבא רב מקדמונים העומדים בשיטת הראב"ן שבהגהמיי' הנ"ל דהסוגיא איירי בזמן שאין הבעל והאב והרב תובעים אין מקום להוכחת הפני שלמה ז"ל וכמובן אמנם רובם ככולם חולקים ע"ז וכמבואר בשט"מ שם והכי קיי"ל דיחזיר לאשה דווקא ולא לבעל דאין לנו להחזיקה בגנבתה שפיר יש מקום לדברי הפני שלמה ז"ל.
ויש מקום עיון קצת בהאי דינא דאין מקבלין שהובא אך ברמב"ם וטור ז"ל ובש"ע אה"ע שם רק לענין דאין מקבלין מנשים ולמה לא הובא בש"ע חו"מ דינא דאין מקבלין מעבדים וקטנים ודוחק לאמור יען דלא שכיח ועתי בל אתי כעת לעיין בזה
חתנו המכבדו חיים מרדכי
סימן סז
להרה"ג כו' מוה' יצחק פיינטאך נ"י אבד"ק גאלא"ץ
מכתבו הגיעני ובדבר מה שהעיר כת"ה על הכתוב בספרי חידושי בן יאיר בחי' כתובות ט"ו בשם אאמ"ו הרב הגאון (שליט"א) זללה"ה לתרץ קושית החיי אדם ותוכן דברי כ"ת המה כי הפקעת הלוואה אשר נכלל בלאו דלא תעשוק דכתיב ביה רעך גם לנכרי מישראל שרי מה"ת ידידי לא כן הדבר כי כל תביעת ממון שיש לישראל על ב"נ ואינו משלם בכלל גזל הוא אשר ב"נ מוזהר עליו ודבר זה מפורש יוצא מפי רבינו הגדול הכ"מ בפ"ט מה' מלכים ה' ט' וז"ל דשכר שכיר לאו דווקא אלא כל כובש ממון שחייב גזל מקרי בבני נח ע"כ ועוד יותר מבואר בחינוך במנין המצות מצוה רכ"ח יע"ש ובמנחת חינוך ססק"א דמבואר כן להדיא ודברי אאמ"ו הרה"ג (שליט"א) זלה"ה שרירין וקיימין וזה פשוט וברור לדעתי חיים מרדכי
סימן סח
להרה"ג כו' מוה' שמשון נ"י אבד"ק בארלאד
מכתבו בשאלתו הגיעני והנה הלא גלוי וידוע וכבר נתפשטה ההוראה בישראל כי השו"ב אינם רשאים לשחוט במקום שיש מגרעת לקבלת פרס של רב העיר ובני העיר מחויבים לפרנס את חכמיהם ובני ביתם כמבואר ברמב"ם ז"ל בפ"ד מה' שקלים ה' ז' ומקורו מש"ס כתובות ק"ה ויעיון בשו"ת חת"ס חחו"מ סי' כ"ב מש"כ בזה וגם אני בעניי כתבתי בזה בספרי שו"ת באר חיים מרדכי חלק ראשון סי' ס"ח את המקור שהוציא הרמב"ם ז"ל דמחויבין לפרנס גם את ב״ב ובשט"מ שם בכתובות מבואר דמחויבין לפרנס בהרחבה יע"ש וברע"ב ז"ל פ"ד מאבות משנה ה' וביחוד אשר לכת"ה יש עוד כתב השתעבדות משו"ב לזה ובדבר שילום המס ממעות שבוע שנתחדש עתה מחוקי המדינה הלא הלכה פסוקה היא בטוש"ע יו"ד סי' רמ"ג כי הצבור מחויבין לפרוע בעדם ויעיון בש"ך חו"מ קס"ג ס"ק י"ד וגם זה שלש שנים אשר שלמו הקאמיטייט המס שהמה הגזברים מהקהל אשר בכה"ג מחזיקין גם בשל קהל כמבואר בחו"מ ס"ס קמ"ט ברמ"א ז"ל יע"ש ואך למותר להאריך ולקבוע מסמרות בהלכות קבועות ופשוטות בכל בתי דיני ובוודאי השו"ב יעשו כתורה למען האמת ולמענם. . . דברי הכותב בכח התורה למען האמת והשלום ובזה אחתום חיים מרדכי
סימן סט
להרה"ג כו' מוה' יעקב חיים שעכטער נ"י שו"ב ומו"ץ בעיר קאנסטאנצא
מכתבו הגיעני ובדבר שאלתו באשה זקנה שנתנה עוד קודם המלחמה לאיש אחד קודם פטירתה סך תשעה מאות פר' שיקנה ס"ת על שמה ונתן לה ע"ז ת"כ וכעת האיש הזה שואל מה יעשה לקיים הבטחתה והת"כ שנתן שא"א כעת לקנות ס"ת בסכום זה כי עתה יעלה מעשרים אלף לעי למעלה – ומה לעשות בזה הממון אשר תח"י – הנה בהלכתא דמצוה לקיים דברי המת יעיון בחו"מ סי' רנ"ב ובאחרונים ובשו"ת שב"י ח"א סי' קס"ח ובשו"ת שו"מ ח"א סי' מ' – ויעיון במרדכי פ' אע"פ בשם ר"ח כהן ז"ל ובש"ג שם אות ל' ובחת"ס חיו"ד סי' רל"ז רל"ח ובמש"כ בספרי שו"ת באר חיים מרדכי חלק ראשון סי' נ"ז בזה – ועיי' באו"ח קנ"ג סעי' י"ד וביו"ד רל"ט ברמ"א ז"ל סעי' ב' ובחת"ס חיו"ד סי' רמ"ב ובאחרונים – ועיין ביו"ד סי' ע"ר ובמה שנתבאר באר היטב בספר משנת אברהם ז"ל סי' א' סעי' ט' וס"ק ט"ז ושם סעי' ל"ו ל"ז וס"ק ג' ובספרי חידושי בן יאיר על ש"ס בחי' מגלה כ"ז ד"ה והנה אשר מכל אלו הציונים להלכה יראה ויבין מה שלפניו כי עצה היעוצה בזה הוא כי מסתמא יש בעירו ס"ת הצריכין תיקון לתקנם במעות הזה וס"ת אחד אשר יצטרך לתיקונו סכום גדול באיזהו מאות לעי יקבע בעץ חיים חרות שם הא' שנדבה הממון שנתקנו בזה הס"ת כנהוג לעשות להמנדבים ס"ת כביו"ד סי' רמ"ט ומג"א ס"ס רנ"ד בשם הרשב"א ז"ל יע"ש ובזה תתמלא גם בקשתה לזכר עולם ולאיש להתיר הת"כ בב"ד של שלשה ע"י פתח וחרטה כביו"ד רכ"ח סעי' ז' וכ"ז פשוט וישר לדעתי בדעת תורה
והנלע"ד כתבתי חיים מרדכי
סימן ע
הנה בספרי שו"ת באר חיים מרדכי ח"א סי' מ' תשובה להרב הגאון המפורסם כו' מו"ה יהודה ציב צירילסאהן שליט"א אבד"ק קעשנוב בזה"ל. הן היה למראה עיני התשובה שהשיב כהד"ג בספרו היקר שו"ת עצי הלבנון בסי' ס"ד אשר זה השואל שאל גם ממני וזאת אשר השבתי לו.
מכתבו הגיעני ובדבר איש בליעל אשר הפר מצות ה' להתחתן עם אשה נכריה זה שנים אחדים ועדיין עומד במרדו וכעת ילדה לו בן זכר ואבי הילד רוצה עוד לפשוט את טלפיו ולמול את בנו וע"ז שאל כ"ת בשתים אם רשאין או עוד שפיר דמי למולו – הנה אם כי בטוש"ע יו"ד רס"ו סעי' י"ג איפסקא כי ישראל שנולד לו בן מעכו"ם אין מלין אותו בשבת אין לטעות ולומר כי בחול יש בזה ענף מצוה למולו כי פשוט הוא דדינו כגוי גמור כי ולדה כמותה וכמבואר ביבמות כ"ג וקידושין ס"ח וכ"ד דא"ק כי יסיר את בנך מאחרי בנך מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העכו"ם קרוי בנך אלא בנה ומלבד דזה ברור מסברא הלא הוא מפורש יוצא מפי רבינו הגדול הפרישה שם בסק"ל שכ' וז"ל אינו נימול בשבת הו"מ למימר דגם ביום השמיני איני נימול דהולד כמוה ואינו נקרא ילוד ביתך אלא אגב דאיירי כאן בדין מילה בשבת כ"כ ע"כ ולענ"ד נראה הטעם שהובא האי דינא בטוש"ע אך לענין שבת יען דבירושלמי פ"ב דביבמות ופ"ג דקדושין אמרי' תמן יעקב איש כפר נבוריו אזיל לצור אתון שאלון ליה מהו מיגזר בריה דארמייתה בשבתא וסבר מישרי לון מן הדא ויתילדו על משפחותם לבית אבותם (במדבר א') שמע ר' חגי אמר ייתי אייתוניה דילקי א"ל מהיכן אתה מלקימי א"ל מן הדא דכתיב (עזרא י') ועתה נכרות ברית ל"א א"ל מן הקבלה אתה מלקיני א"ל וכתורה יעשה א״ל מן הדין אורייתא א"ל מן ההיא דאמרי' משום רשב"י כתיב לא תתחתן בהם כי יסיר את בנך מאחרי בנך מישראל קרוי בנך ואין בנך מגויה קרוי בנך אלא בנה א"ל חבוט חבטך דהיא טבא בקלטא יע"ש ובמד"ר בראשית פ' ז' במדבר פ' י"ט ובקהלת פ' ז' ובתנחומא פ' חוקת דהובא האי עובדא בסגנון זה והשינוי שבא בין ירושלמי למדרש כי בירושלמי נאמר כי אך סבר למשרי נון ובמדרש בכל אלו המקומות נאמר כי הורה על בר ישראל הבא על הנכרית והוליד בן שנימול בשבת י"ל יען כי בכל אלו המקומות מבואר דר' חגי שמע על אתר והחזיר אותו ממה שהורה והודה לר"ח כי הקב"ה שומר את הצדיקים שלא יבוא תקלה על ידן וכדאמר רבא לרב עיליש בב"ב קל"ג יעו"ש ובפי' הרשב"ם ז"ל ויען שלא בא זאת ההוראה לתקלת מעשה לזאת נאמר בירושלמי אך כי סבר למשרי לון יען שחזר מיד ממה שהורה ולא היתה הלכה למעשה ולאחדים המה דברי הירושלמי והמדרש וכיון דלגבי שבת נשנית בדחז"ל ע"י מעשה שהיה לזאת גם בטוש"ע הובא לענין שבת וכמעשה שהיה אשר מזה נובע האי דינא בטוש"ע וכדרך הפוסקים לאמור בלשון רבה ואיך שהובא בתלמוד.
אמנם זה פשוט וברור. כי גם בחול דינו כגוי גמור אשר מבואר בב"י ז"ל בס"ס רס"ו וברמ"א ז"ל בסי' רס"ג דאסור למול עכו"ם שלא לשם גירות אפי' בחול ולטעם העט"ז והט"ז שם בסק"ג בכל גווני אסור יעו"ש ואם כי הש"ך שם בסק"ח יצא לחלק בזה בין בחנם לשכר יע"ש ובסי' רס"ח סעי' ט' בש"ע עכו"ם שבא לחתוך ערלתו מפני מכה כו' אסור לישראל לחתכה מפני שלא נתכוון למצוה לפכך אם העכו״ם נתכוון למילה מצוה לישראל למול אותו והוא לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' מילה יעו"ש ולכאורה איני מובן כי מאי מצוה ומ"ט יש בה וראיתי לנחל אשכול שבאשכול לראב"ד ז"ל בה' מילה בסס"מ שהאריך בזה והביא בשם הגאון מוה' ליב ק"ב ז"ל דמיירי בבני קטורה ורמב"ם ז"ל לשיטתו דחייבים במילה והוא פקפק בזה וחתר ליישב זה עפ"י דברת הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' מלכים דהואיל דנתערבו היום בני ישמעאל בב"ק כולם חייבים למול עצמם ואינם נהרגין (יעיון שם ברדב"ז כ"מ ומל"מ ז"ל ויעיון מש"כ בספרי חידושי בן יאיר לקידושין ס"ז בביאור דברי הרמב"ם ז"ל ושיטת הכ"מ ומל"מ) ובימי הרמב"ם ז"ל נתפשטו הישמעאלים בכל מדינות הנודעות לו לכן סתם והאריך בביאור דברי הש"ע בזה יעו"ש ובהגהות מילואים בסי' רס"ג לש"ך שם שהעיר ג"כ בזה אולם באמת אין זה במשמעות סתימת לשון הרמב"ם וטוש"ע. והמעיין בכ"מ וב"י ז"ל שם הלא יראה פי' הפשוט והאמיתי כי הכוונה למצוה הוא כשמתכוון לגירות וקמ"ל דגם באיכא מורנא ובשעה שמל אותו עדיין נכרי הוא מ"מ מצוה לישראל למול אותו כיון שבא להתגייר וכמבואר שם בב"ח יעו"ש וזה הוא אמיתת כוונת הרמב"ם וטוש"ע.
אמנם בנכרי שאינו מתכוון נגירות אך לחתימת ברית זה גרע טפי דגם בשכר אסור וכאשר העלה בתשו' מעיל צדקה הובא בפת"ש שם רס"ג ס"ק י"ג יעו"ש ובהוליד ישראל בן מנכרית נלע"ד דגם הש"ך מודה דאסור בכל גווני כי להמ"ל לא גרע מטלית מצויצת שאין מוכרין לנכרי כבמנחות מ"ג וטוש"ע או"ח סי' כ' גם בנכרי אשר אביו ואמו גם שניהם נכרים מ"מ חיישי שמא יתדמה לישראל באביו מישראל גם שפתי כהן ישמרו דעת הברור בסברא דאסיר למולו שלא יבוא למטעי יען כי אביי ישראל ויראו עוד שמלין אותו ובאמת אין כאן שום סרך גירות כי טבילה אין כאן ומי יבוא נדקדק אחריו כשיגדל אם לא ימחה וכוונת אביו רק למינו אשר בזה לבד יעשה אותו לישראל שאינו מאומה רק כגוי הנמול בקל יש לטעות שהוא כישראל שיבוא מזה כמה תקלות כי באמת דינו כגוי גמור וכ"כ בספר ארחות חיים בש"ע או"ח סי' של"א בשם ס' מאורי אור וז"ל וגם בחול אין למול שמטמעם בישראל ופוקרים בתורה שבע"פ כו' מכש"כ למול נשואי גויות כי ולדה כמוה רק דמשכחת בנוהג יהדות ממש ובמקרה רע הוליד מעם אחר והרשות בידו לנהוג גירות ממש במילה וטבילה ותינוק כהכי משתעי עובדא במדרש בראשית פ"ז כ"ל והוא הוראה ברורה כאור התורה וחלילה חולין הוא לחותם קודש לשומו על ולד שהוא כגוי גמור כנלע"ד להלכה למעשה בזה וזה האיש יתן אל לבו כי מעל מעל בתורת ה' ועקר א"ע מבית ישראל כי בניו כגוים גמורים המה וישוב אל ה' ותורתו להוציאה מביתו וימול את ערלת לבבו ואז ורפא לו דברי לב המצפה לרחמי שמים לרומם ולחזק את דת תורת א' חיים כי אין לנו להשען אך על אבינו שבשמים.
וכנראה השואל לאחר שקיבל תשובתי חזר ושאל מכהד"ג ולא העתיק לו דברי תשובתי אך דברי הארחות חיים שהבאתי כי מפורש לאיסור ציין לו וע"ז כ' כת"ה אולם הדברים תמוהים מאוד ואני אומר כי דברי כהד"ג בזה תמוהים. אם כי פתח דבריו אשר יאירו בכוונת דברי הטוש"ע סי' רס"ח סעי' ט' הוא האמת ובאנו בזה לעמק השוה אולם מש"כ על דברי הא"ח שהם תמוהים מאוד בזה"ל דהרי מלשון הטוש"ע יוצא מפורש דרק בשבת אין מלין ילד אשר כזה אבל בחול שפיר דמי וכן מתבאר להדיא מהפרישה שהעיר ע"ז והומ"ל דגם ביום השמיני אינו נימול דהולד כמוה ואינו נקרא יליד ביתך כו' ר"ל דיש לו דין ילד שאינו יליד בית כגון הנולד משפחה שנלקחה ע"מ שלא להטבילה לשם עבדות וכדומה שנימול ביום שנולד כדנקטי' ברסי' רס"ז הרי שמעי' מהפרישה דילד כזה יוצא רק מגדר חיבת הזמן של שמנת ימים אבל לענין למול מיד אין שים איסור בדבר והדברים מפורשים בס' תפל"מ שהביאו הפת"ש (סי' רס"ח סק"ו) עכ"ל הלא כת"ה בחכמתו כי רב הוא יראה כי סתירת כל דבריו בזה בתשובתי ומש"כ בכוונת דברי הפרישה אתפלא כי מה ענין דינא דיליד בית הנאמר אך בשפחה הקנויה לו לכאן וכוונת הפרישה במש"כ ואינו נקרא יליד ביתך הוא פשוט שאין כאן שום סרך חיוב מדין יליד בית – וציונו להפת"ש הלא כ' שם על דינא דש"ע דכותית שנתגיירה והיא מעוברת בנה א"צ טבילה דזה דווקא כשנתגיירה היא אבל אי לא נתגיירה היא מצריכין טבילה לבנה ומה המה דבריה המפורשים לנידון דידן ? אשר כל דברי כהד"ג בזה המה תמוהים מאוד.
ומש"כ כת"ה וז"ל הנה באם שיבטיח האב שתיכף לכשיהיה באפשרות להטביל את הילד לשם גירות יטבילו פשוט הדבר דמותר למולו לא ידענא באיש כזה שיצא מדת ישראל לדור עם נכרית ועומד במרדו וכל התנהגות ביתו שלא כדת התורה האם הבטחתו נחשב למאומה על מה שמושבע מהר סיני עובר בשאט נפש ופריקת עול בפרהסיא ומה שיבטיח לנו יקיים ? עפ"י התורה הלא לאו אביו הוא ואין בכחו לגיירו כשהוא קטן וקוט ההבטחה סובב והולך אשר יפעול אצלו שהוא בעצמו יבוא לב"ד ולהתגייר הלא לעומת זה אמו הנכרית שאין ברצונה עתה להתגייר היא לא תניח אותו. ותוה"ק העידה לנו כי בנה הוא להיות נגרר אחר דעתה ורצונה לזאת לדעתי אין שום ממש בהבטחה זו.
ובכלל ענין הגירות היכא דיש סבות צדדיות כו' כו' יעיון שם תשובתי באריכות עד אשר באתי למסקנא בזה"ל מכל האמור הנא מתבאר כי בנד"ד אשר גם אם תבוא להתגייר יש לדון טובא אם לקבלה (שם הבאתי גם דברי שו"ת בית יצחק בה' גרים סי' ק' ומש"כ כי בעיקר דין גרים בזה"ז צריך לראות שיקבלו עליהם באמת לשמור עקרי הדת. ושאר מצוות ושבת הוא עיקר גדול. דהמחלל שבת כעובד ע"ז ואם מגייר עצמו ואין מקבל עליו שמירת שבת ומצות כדת ל״ה גר יעו"ש) עתה שהיא אינה מתגיירת והוא קשור בה ועובר על כל התורה כולה ואך שם יהודי עליו רק לפשוט טלפיו בא למול את בנו ולקרוא לו שם יהודי בלא תורה כתשובתי מאז כן דעתי גם עתה כי חלילה למולו וכמש"כ שם הא"ח בשם המאורי אור ועתה מצאתי כהכרעתי בחוברת המאסף מירושלים עה"ק מניסן תרע"ג תשובה מהגאון ר' יצחק יעקב בהרש"ל ראבינאוויץ ז"ל לאחר שהאריך בתשובת זאת השאלה בא למסקנא בזה"ל: