באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר
חלק חושן משפט · סימן סד
לש"ב התורני ונכון מוה' יצחק גרינבערג ג"י ראמאן.
מכתכך קבלתי ובתוכו רצוף גם שאלה בזה"ל זה ארבעה שנים יסדנו בעירנו. "אזיל״ בית מחסה לזקנים וגם אנכי דין המנהלים הנני ובא לפנינו איש אחד מפחותי עמינו ונדב ג' אלפים לעי לזכרון נשמת קרובו מת מת בחייו ומת במותו – עמדתי נגד כל הקאמיטייט ואמרתי פסוק מפורש הוא בתוה"ק אתנן... ומחיר... לא תביא בית ה' אלקיך. ויען כי בית תועבה היה להמת למה יתפרנסו העניים הנדכאים בממון ת עבה כזה וע"י זה נתהוה מעט סיכסוך בינינו גם ירמיה הנביא לא נתקררה דעתו עד אשר כבדם בעניים שאינם מהיגנים ומממון תיעוב ומיאוס כזה יתפרנסו עניים מהוגנים אתמהה עכ"ל שאלתך שאלת חכם. וזאת בקשתך לחוות לך דעת תורה בזה להלכה.
הנה זה דרכי מבלי להשיב בדבר הלכה במקום שיש רב ומורה אך למענך ש"ב אבוא בתשובה קצרה ברמיזת דברים אחדים לשערים המצוינים בהלכה הלא תדע כי עיקר הלאו דלא תביא אתנן זונה וגו' הכתוב בתוה"ק נאמרה אך לבית ה' אלקיך ופלוגתא דר"א וחכמים בע"ז מ"ו תמורה כ"ט בפרה וחכמים דפוסלין אתנן לפרה היינו משום דחטאת קריא רחמנא אבל לשאר מצוות נראה קצת דשרי ובש"ע או"ח סי' קנ"ג סעי' כ"א דפסק הרמ"א ז"ל דאסור לעשות מאתנן זונה או מחיר כלב דבר של מצוה כגון ביהכ"נ או ס"ת אמרי יושר המה דברי המנחת פתים שם משום דביהכ"נ נמי מיקרי בית ה' דהא מה"ט אסור לנתוץ דבר מביהכ"נ וכן ס"ת כיון דעומדת בביהכ"נ וקורין בה שם דמי לקרבן שאין מביאין מאתנן עכ"ל יעו"ש ויש להוסיף ולחזק את דבריו מהא דאמרי' במגילה כ"ט ואהיה להם למקדש מעט אר"י אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל הרי דשם מקדש מעט מרחף על ביהכ"נ ובשלהי מנחות אמר ר' יצחק מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת כו' אשר בס"ת בקריאתה נכנס תחת סוג קרבן – וגם בזה איני אלא מדרבנן וכמש"כ המג"א שם בס"ק מ"ו על ספק אתנן וז"ל:
ונ"ל דבביה"כ נקטינן לקולא דאינו אלא דרבנן דקרא משתעי דווקא בבית המקדש דכתיב בית ה' אלקיך וכ"מ בגמ' וגם כל הפוסקים לא הזכירו דבר זה רק רי"ו ולכן נקטי' בספיקו לקולא ועוד כו' עכ"ל יעו"ש ובפמ"ג – גם זה ידוע דבשינוי באתנן מותר דקיי"ל כב"ה בב"ק ס"ה תמורה ל' הם ולא שינוייהן וכדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' איסורי מזבח יעו"ש – ובע"ז מ"ו ע"ב יש שינוי בנעבד או אין שינוי בנעבד כו' ולא איפשטא והרמב"ם ז"ל שם פ"ג פסקה לקולא יעו"ש בכ"מ ובתוס' ד"ה יש שינוי בנעבד דנראה דאיבעיא זאת לא איפשטא מאתנן אולם בפי' הגאון ר"ח ז"ל סיים "ולא איפשטא בהדיא״ אשר לשונו מורה דבהדיח לא איפשטא אבל האמת כן הוא דדמי לאתנן דשינוי שרי ופסקי הרמב"ם ז"ל רובם סובבים והולכים לגי' ופי' הגאונים אשר גם ר"ח ז"ל מכללם ומכ"ז כנתבאר לשאלתך דאין לדון בזה מאיסורא דאתנן וכאמור.
אמנם לעומת זה מהא דבעי ר"ל שם בע"ז מ"ז המשתחוה לדקל לולבו מהו למצוה כו' הוציא בשו"ת שבסו"ס אבני מילואים סי' כ"ב לאמור בזה"ל ומ"ש מג"א כו' אין כוונתו דאתנן וודאי יהיה כשר למצוה כו' דמודה המג"א בוודאי דאתנן פסול לכתחלה לשאר מצוות דהא גבי משתחוה לדקל איבעיא להו ומחובר מאתנן הוא דיליף וכמ"ש תוס' והרמב"ן כו' ועוד דאתנן וודאי פסול לגבוה. ומאוס ופשיטא דפסול לכתחלה למצוה כמו נעבד אלא דס"ל למג"א דדווקא למצוה כגון לולב וציצית וכיוצא אבל בהכ"נ ס"ל דקילא טפי כו' עכ"ל אשר זה היפוך סברת המ"פ דדווקא בביהכ"נ וס"ת נאמר פסק הרמ"א ז"ל ויש לדחות ראיית המ"פ מפלוגתא דר"א וחכמים כי פליגי לענין דאורייתא ובדעבד אמנם לכתחלה ומדרבנן גם ר"א מודה דפסול לפרה וכן מתוספת הלשון ברמ"א ז"ל לעשות דבר מצוה מורה דגם כל המצוות נכללים באיסור זה ולא דווקא ב"ה וס"ת וכסברת האבני מלואים אולם גם לסברת הא"מ יש מקום לאמור דזה נאמר רק על מצוות שבינו לבין קונו כגון ציצת לולב וכדומה משא"כ בצדקה דאחז"ל בפסחים ח' וכמ"ד האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיה בני כו' הר"ז צדיק גמור מטעם המבואר במפרשים דאם אין כוונתו רצויה כ"כ מ"מ הלא מחיה נפש ישראל של העני המקבל (יעוין בהקדמתי לספרי שו"ת בח"מ ח"א) אך דיש סברא לחלק בין יחיד לצבור כי ביחיד לפרקים א"א להעשות המצוה בלעדו אשר לא כן ברבים כי אך יחיד ועני אני נאמר אבל ברבים גמירי דצבור לא מיעני וכאשר אמרת כי מכוער הדבר וגם יש בזה למגדר מלתא וכדאמרי' בסנהדרין מ"ו לא שהדין כו' אלא שהשעה צריכה לכך יעו"ש ובחו"מ סי' ב' וספרי שו"ת בח"מ ח"א סי' נ' בתשובה לכעין זאת השאלה יעו"ש.
ובראשית הלא הודעתי כי לא להלכה למעשה באתי אך למען כבודך ברמיזות קצרות הראתיך לדעת כי בתשובת זאת השאלה לכאן ולכאן יש פנים ואתה בהסכמת הרה"ג כו' נ"י מרא דאתרא ובחכמתך מבפנים הלא בין תבין את אשר לפניך אם לכנוס לעובי הקורה במצה ומריבה או לאמור והיה מעשה הצדקה שלום.
ובשלום אחתום את שמי חיים מרדכי