באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר
חלק חושן משפט · סימן סג
לאחי אהובי המוכתר בתורה חסידות ויראה כ"ו מו"ה יצחק יעקב גאטליעב נ"י בעה"ק צפת תובב"א.
יקרת מכתבך קבלתי ובדבר החקירה מושכלת בעידי קידוש החודש שהעידו על ראית הלבנה ובאו שני נערים שנתגדלו בי"ג שנים ויום אחד באותו יום שנתקדש בו החודש והזימו את העדים איך לדון בזה אם נימי שעדי הזמה נאמנין א"כ לא נתקדש עדיין החודש והנערים נחשבים קטנים ופסולים להעיד ואם נאמר כי עידי קידוש החודש נאמנים ונתקדש החודש הלא אז נחשבים הנעריה לגדולים כי יום אחד בשנה חשוב כשנה וכשרים להעיד והזמתן הזמה ואיך נאמין לעידי קידוש החודש.
הנה הרמב"ם ז"ל בפ"ב מ"ה קה"ח ה' ב' כ' דין תורה שאין מדקדקין בעדות החודש שאפ"י קדשו את החורש עפ"י עדים ונמצאו זוממין בעדות זו הרי זו מקודש והיא הלכה פסוקה אם כי המפרש והלח"מ חתרו למצוא מקום וטעם להאי פסקא הלא כבר נתגלה מקור מקומו ע"י ציוני האחרונים מירושלמי פ"ג דר"ה ה' א' דגרסי' תמן ר' יעקב בר"א ר"א בשם ר"י בן פזי קידשוהו ואח"כ נמצאו העדים זוממין ה"ז מקודש קם ר' יוסה עם ר"י בר פזי א"ל אתה שמעתה מן אביך הדא מלתא א"ל כן אמר אבא בשם ר' יוחנן אין מדקדקין בעדות (יע"ש בהגהות ציון וירשלים) החודש ובלשון הזה נאמר גם בירושלמי פ"י דשביעית ה' א' וקדום ונשנית עוד בתוספתא פ"ב דר"ה ובת"כ פ' אמור פ' י' יע"ש ובירושלמי פ"ב דר"ה ה' ז' על מה דתנינין במתני' דאמר ר"ע יש לי ללמד שכל מה שעשה ר"ג עשוי שנאמר אלה מועדי וגו' אמר"י שם בירושלמי וז"ל מה היה לו ללמד אר"י יודעין היינו שאם קדשוהו שלא בעדים שהוא מקודש ומה בא להעיד שאם קידשוהו ואח"כ נמצאו העדים זוממין הרי זה מקודש והא תנינין מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן ר"ע בלוד ע"י שהיו ארבעים זוג אבל אם היה זוג אחד לא היה מעכבו והקרבן עדה ופני משה שמה פי' והא תניין בדרך קושיא ונדחקו בפירושו יע"ש ולולי דבריהם הייתי אומר דיש לפרש בניחותא בדרך תניא דמסייע לך והוא למש"כ בהגהות גליון הש"ס בירושלמי בפ"ק דר"ה ה' ה' על מה שעיכבן ר"ע בלוד מפני שהן מ' זוג וז"ל עיין ברמב"ן על התורה פ' שופטים דאם היו עדים הרבה אפי' מאה בעינין שתדרוש הדבר היטיב עפ"י כל העדים הנמצאין ע"ש ואפשר דכיון דבעדות החודש לא במ"י תורת עדות גמיר ואפי' אם הוזמו העדים החודש מקודש עיין לקמן פ"ב ה' ז' והרמב"ם פ"ג ה' י"ט מש"ה א״צ לחקור כולם עכ"ל ולפ"ז מתפרש הירושלמי הכי מדחז"י דאך ע״י שהיו ארבעים זוג עכבן אבל אם היה זוג אחד לא היה מעכבן עכצ"ל דאין טעם עכבה יען שנראה בעליל ור"ע בשיטת ר' יוסי קאי כי לפ"ז גם בזוג אחד היה לו לעכבו וכיון דלא ס"ל כר"י א"כ טעמא בעי למה עכבן בארבעים הלא בע"י שתדרוש הדבר היטב עפ"י כל עדים הנמצאים וכמש"כ הרמב"ן ז"ל ועכצ"ל כתי' גה"ש יען שאין מדקדקין כ"ל בעדות החודש וזה לראיה למה שבא להעיד שאם קדשוהו ואח"כ נמצאו העדים זוממין הרי זה מקודש וא"ש.
והנה הלח"מ בפ"ג ה"א כ' וז"ל ובזה נתיישב אצלי קושיא אחרת ד"כ הרב ז"ל בסוף פ' זה עד שלא תתקיים הזמה ויתקדש החודש בזמנו משמע דאם נתקיימה ההזמה נתבטל הקידוש והוי החודש מעובר והא לעיל בפ"ב כ' דאע"פ שיבואו עדים ויזימו לראשונים החודש מקודש א״ו דשם כ' דדין תורה הוא זה אבל מ"מ רבנן תקנו דהיכא דנראה וודאי דהעדות הוא שקר ברור לכל העולם אע"ג דמדין התורה החודש מקודש מ"מ כדי שלא יוציאו העולם לעז סתר"י הקידוש הראשון עכ"ל וצ"ע להבין דברי רבינו הלח"מ אם דזה אמת כי מהרמב"ם ז"ל בפ"ג שם מ"ה ט"ו והלאה מבואר דמפרש הסוגיא דר"ה כ' שלא כפירש״י וראשוני ז"ל (עיין בח"י פ"י ז"ל שם ד"ה מאיימין על העדים בישובו לפירש"י ז"ל לפרש האיום דאם שלא ראו אלא כוביתא דעיבא בעלמא בדמות לבנה אפ"ה אין חוקרין ע"ז כשהוא מהצורך זה אמת ויציב כי כן יצא מפורש מפי גאון ר"ח ז"ל שכפל זה בפירושו פעמים ושלש יע"ש) דכל האיום לא נאמר אך קודם קידוש החודש והרמב"ם ז"ל מפרשה גם לאחר העיבור והקידוש. אמנם הלא מבואר ממש"כ ב"ה ט"ו ט"ז דרק היכא דעברו ב"ד את החודש יען שלא באו עדים ביום שלשים ואז אם לאחר כל האיום העדים עומדים בדיבורם ונחקרה העדות כראוי מקדשין אותו וחוזרין ומונין לאותו החודש מיום שלשים וגם בזה חלקו עליו וכמש"כ הריטב"א ז"ל בח"י ר"ה שם ד״ה אמר אביי וז"ל ולא נזכר איום עדים אלא קודם קידוש דאלו לאחר שעברוהו ובאו עדים שראוהו א"צ לאיים כלל דכיון שעבר יומו בטל קידושו ואין מקדשין אותו וכדמוכח לקמן ובפ' ראוהו ב"ד יש לרמב"ם ז"ל בזה דברים שאין מחוורין עכ"ל יע"ש אבל בהזמה נראה מבואר גם דעת, הרמב"ם ז"ל כדעתם כי שם ב"ה י"ט כ' בזה"ל וכן אם באו עדים להזים את העדים שראוהו בזמנו קודם שקדשו ב"ד הרי אלו מאיימין על המזימין עד שלא תתקיים ההזמה ויתקיים החודש בזמנו הרי שביאר להדיא קודם שקידשוהו ב"ד וגם אז מאיימין ואם לאחר האיום תתקיים ההזמה אז לא יקדשו ב"ד את החודש אולם לאחר שנתקדש החודש ע"י עדים שוב אין לאחר מעשה ב"ד כלום להחזיר הקידוש ע"י עידי הזמה גם אם לאחר האיום עמדו בעדותם וכמבואר מפשטות דברי האמוראים בכל אלו המקומות מירושלמי הנ"ל (דאל"כ הלא אמורא צריך לפרש דבריו ולא לסתום:) ומפסק הרמב"ם ז"ל שם בפ"ב ומש"כ שם דין תורה שאין מדקדקין כ"ו הוא סובב והולך אך על מש"כ אח"כ לפיכך היה בראשונה כ"ו משקלקלו כ"ו התקינו שלא יקבלו עדנת החודש כ"ו אבל לאחר החקירה והדרישה וקדשו ב"ד את החודש גם אם הוזמי אח"כ (ונ' אם דבהזמה גם במקום דל"ש כאשר זמם מ"מ לוקין כדאיתא בריש מכות עידי קידוש החודש שהוזמו אינם לוקין וכמובן) מכל זאת החודש מקודש גם לאחר התקנה (ודברי רבותינו הלח"מ ופ"י ז"ל שם בר"ה כ' ע"ב בד"ה על התוס' חצות לילה לענ"ד צ"ע) רי עד זומם חידוש הוא ומה שהאמינה התורה עדות האחרונים על עדות הראשונים גזירת הכתוב הוא (רמב"ם פי"ח מה' עדות ה' צ') אין לך בו אלא חידושו ולא נאמר בעידי קידוש החודש (ואין כאן לעז בכי מאי חזית) שאין מדקדקין בו וזה לענ"ד ברור גם לשיטת הרמב"ם ז"ל.
ולפ"ז אין מקום כלל לזאת החקירה כי אם הוזמו קודם שקדשו הלא אז עדיין החודש איני מקודש וכמבואר שם ברמב"ם ז"ל ה' ח' שאין הראיה קובעת אלא ב"ד שאמרו מקודש הם שקובעין ופשיטא דדין קטנים להם עדיין ופסולי עדות המה ואם הוזמו לאחר שקדשו את החודש גם בגדולים שוב אין לאחר מעשה ב"ד כלום וכדעת כל הראשונים ז"ל ולענ"ד גם הרמב"ם ז"ל בכללם באמרו שאפ"י קדשו את החודש עפ"י עדים ונמצאו זוממין בעדות זו אשר הפי' של ונמצאו הוא לאחר האיום ודרישה וחקירה היטב מ"מ הרי זו מקודש וכדאמרן.
ואחתום בברכת החודש שבתפלת מוסף חדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה וגו' דא"ל רבי לר' חייא (ר"ה כ"ה) זיל לעין טב וקדשיה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקים דנמשל כנבנה שנאמר בו כסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם (פירש"י ז"ל) וידוע כי כסא מלכות בית דוד חצבה עמודיה שבעה מ"ז ימי הבנין הנכללים בה אשר המה אברהם יצחק יעקב יוסף משה אהרן דוד וזאת בקשתינו חדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה בזכות אברהם רחימא שנאמר בו והיה ברכה הברכות נמסרו לו כאמרם ז"ל לששון ולשמחה. בזכות יצחק עקידתא שנאמר בו צחוק וגו' כל השומע צחק לי ישמח לי לישועה ולנחמה בזכות יעקב שלימתא אשר בעת שאמר טרף טורף יוסף נאמר וימאן להתנחם ובעת אשר ישראל נושע לחמור עוד יוסף בני חי אז היה לו לישועה לו נחמה לפרנסה ולכלכלה בזכות יוסף צדיקא שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף ויוסף הוא המשביר ויכלכל יוסף את אביו וגו' לחם לפי הטף לחיים טובים ולשלום בזכות משה רעיא מהימנא אשר תורה צוה לנו משה מפי ה' וזה ברכה המשולשת בתוה"ק שנקראת חיים כנאמר עץ חיים וגו' ונקראת טוב כנאמר לקח טוב נתתי לכם וגו' ונקראת שלום כנאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום למחילת חטא ולסליחת עון בזכות אהרן כהנא קדישא כנאמר וכפר עליו הכהן ונסלח לו ונאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תעהרו אשר גמר הסליחה ומחילה היה בעת שיצא מפי כה"ג בקדושה וטהרה לאמור תטהרו ויהי החודש הזה גמר וקץ לכל צרותינו תחלה וראש לפדיון נפשינו בזכות דוד מלכא משיחא שאמר חי ה' אשר פדה נפשי מכל צרה חותם באר שבע הנמשל ללבנה דוד מלך ישראל חי וקיים דברי לב אחיך המצפה לישועה משמים שיקיום בנו במהרה מה שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה כאור שבעתים וכלנו נזכה להיות בארצות החיים ובזה אחתום את שמי. חיים מרדכי