באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר
חלק אורח חיים · סימן יז
להרב הגאון כו' מו"ה צבי קינסטליכער נ"י אבד״ק הערמאנשטאדט
מכתבו הגיעני, ובדבר שאלתו, וז"ל, הנה מאז באתי הנה עד"ז נצטערתי שלא היה לי סוכה בנויה, שאוכל לקיים מצוות סוכה כראוי, דהיינו בשינה תשבו כעין תדורו, ועתה הנה מקום יש אתי לבנות סוכה כראוי לשם חג, ובמשך השנה להשתמש בה ג"כ בתשמישים הנחוצים לבית, אולם דא עקא, כי עומד שם אילן של אגוזים ויהיה מוכרח לקצץ איזה ענפים ג' או ד' מצד א' מן האילן. והנה מעולם לא היה שום הנאה ושיווי לבעלים מאילן זה, כי רק מעט פירות הגדלים עליו ואותו המיעוט הנערים עוקרין אותו וקוצצין בטרם יתבשלו (כי ישנו בחצר זה בית הספר) ומלבד זה נהגו בו מנהג הפקר, (כבדבר של צבור כי הוא עומד בחצר ביהכנ"ס) ולוקחין ממנו ענפים לחג השבועות עפ"י המנהג באופן שלא היה ולא יהיה שום ריווח מפירות אילן זה ולעומת זה הבנין הוא נחוץ וכנ"ל עכ"ל שאלתו שאלת חכם עם התשובה יחד אשר הביא כל צדדי ההיתר המבוארים בפוסקים.
הנה ההיתר אשר מפורש יוצא מסוגיא דב"ק צ"א ב"ב כ"ו, ובצריך למקומו דמותר הלא גלוי וידוע המה דברי הרא"ש ז"ל בב"ק שם. והט"ז ביו"ד קט"ז ובשו"ת צ"צ סי' מ"א, יעב"ץ סי' ע״ו ובשמים ראש סי' של"ד וחת"ס יו"ד סי' ק"ב המבוארים בפח"ש שם, להוראה פשוטה וברורה להתיר הקציצה בכגון דא, וכמש"כ כת"ה. אך שכ' וז"ל ולא באתי אלא להעיר קצת דבשאילת יעב"ץ סי' ע"ו, אחר שהעלה דמדינא וודאי שרי כל שאין בו השחתה. כ' דעכ"פ איכא חשש סכנה בדבר ובהכי ניחא האי דר"ח דלא מת שכבת ברי' ובאמת שכן נ' מדברי ספר חסידים סי' נ"ג ל"ל מטעם סכנה ת"ל שהיא איסור תורה, אלא בשו"ת חת"ס נ' דלא חש לה לסכנה כל שאין בו איסור מדינא ובאמת שכן מוכח מש"ס ב"ק שם, מעובדא דשמואל ור"ח, והא דר' חנינא נ"ל בפשיטות עפ"י מה שיל״ד בלשונו דקץ תאנה בלא זימניה, ולכאורה הך בלא זימניה מיותר, ולא הו"ל רק דקץ תאנה, ע"כ נראה דשבחת בריה טעה בדמיונו שחשב שכבר הגיע זמנו לקצוץ שאינו נושא עוד קבא ובאמת טעה ולא הגיע זמנו עדיין עכ"ל, פירושו נכון וכעין זה הם גם דברי החת"ס שם ד"ה ובזה וכוון לדעת ראשונים המבואר בשט"מ שם בב"ק, וז"ל, בלא זימניה שהיתה עדיין טוענת תאנים גאון ז"ל ע"כ, פי' שהיתה עדיין טוענת קבא דתאנים, ושבכת סבר שהזקין ולא יטעון עוד קבא, ונראה שזה המקור ללשון הרמב"ם ז"ל, בפ"ו מה' מלכים ה' ט'. וכן אילן מאכל שהזקין ואינו עושה אלא דבר מיעוט כו'. אשר הוספת מלת שהזקין טעמא בעי – ודברי החת"ס שם בד"ה ואמנם ובשם המעיין חכמה הלא המה בדרך הפלפול, ובספרי חידושי בן יאיר בחי' נזיר י"ב כ' בזה בדרך חידוד יע"ש – כי לשונו לשון צדיק ככסף נבחר מלשון חז"ל מקור ההלכה, ונראה כדרכו לילך בשיטת פירושי הגאונים, גם כאן פי'. כמש"כ השט"מ בשם גאון בלא זימניה שהיתה עדיין טוענת תאנים, כלומר ולא הזקין ונתייבש. אשר מזה מבואר. כי זימניה היא בעת שהזקין ואינו טוען עוד קבא. לזה נקט גם הוא. כהאי לישנא אילן מאכל שהזקין. שהוא זימניה. וזה פשוט ואמת.
ומש"כ כת"ה מה שהצריך כאן ס"ח להזהיר משום סכנה י"ל דנפ"מ דאפי' בס' ובס"ס אסור לקצצו. דס' סכנתא לחומרא, אבל במקום דליכא בוודאי השחתה כלל, גם סכנה אין בה עכ"ד. אין זה מספיק בישוב דברי הס"ח כי מהא דשכב שכחת ברי עבור זה הלא מלבד האיסור מבואר גם הסכנה בדברי חז"ל ומה בא הס"ח לחדש באזהרתו משום סכנה. ואולי שמדברי חז"ל ליכא למשמע שיש גם סכנה בדבר כי יש מקום לאמור יען דשבחת היה צדיק גמור שלא היה בידו רק חטא זה וגם זה בטעות רק הוא נענש גם על דבר קל כזה יען שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. אמנם לכללות העולם אך איסורא איכא אבל אין סכנה כרוך בעקבה. לזאת קמ"ל הא הס"ח שלבד האיסור יש בזה עוד סכנה. ונ"מ כמש"כ כת"ה להחמיר בזה גם ברובא וס"ס. אשר זה אמת כי חמירא סכנתא מאיסורא. וכ' בזה בספרי שו"ת באר חיים מרדכי סי' י"א יעו"ש.
והנה כת"ה ציין לדברי המל"מ בפ"ז מה איסורי מזבח ה' ג' שכ' שם וז"ל. ולא הבנתי קושיא זו דמאי דאסור משום לא תשחית אינו אלא לקצץ האילן עצמו משרשו. אבל לקצץ ענפים וחריות לא ידעתי היכי רמיזא איסור זה. והכא לא היו כורתים כ"א הענפים ברם שרשוהו בארעא שבוקו עכ"ל. וכדברים האלו כ' בשו"ת חו"י סי' קצ"ה וז"ל ומ"מ נ' דאם אפשר לו לתקן היזקו בקציצת קצת ענפיה המאפילים עליו לא יקצצו אעפ"י שבהמשך השנים חוזרים וגדילם ויצטרך לחזור ולטרוח. משום טרחא כ"ד. לא נתיר מה שהוא סכנה עם ל"ת דאורייתא. ע"כ וכת"ה הביא בשם החסיל מהד"ת דאך איסורא דאורייתא אין בזה אבל איסורא דרבנן בוודאי יש גם בקציצת הענפים – אם כי גם אם נימא כדברי החס"ל. ג"כ א"ש דברי המל"מ. יען כי אין שבות במקדש ולדעת רבים נאמר זה הכלל בכל האיסורי' ולא רק בשבותי שבת יעיון בקונטרס באר יצחק מאאמ"ו זללה"ה בחי' לשבת כ"א מש"כ בזה – וגם פסק החו"י א"ש אם כי בקציצת הענפים יצטרך לקצוץ פעמים רבות, אשר ידוע ס' הר"ן ז"ל בשלהי יומא דמוטב לעבור פ"א איסור חמור. מלעבור בכ"פ איסור קל מלבד מה שרוב מהראשונים נתנו טעמים אחרים למה דשוחטין לחולה בשבת ואין מאכילין אותו נבלות אשר כמבואר דלא ס"ל כסברת הר"ן ז"ל, וגם ידוע מה שפקפקו על סברת הר"ן ז"ל מסוגיא דיומא פ"ג והדברים ארוכים ועתיקין ואכ"מ גם לשיטת הר"ן ז"ל לא אמר רק באם שניהם איסורי דאורייתא משא"כ באיסורי דרבנן נגד דאורייתא. לא נאמרה זאת הסברא גם לר"ן ז"ל.
אמנם לענ"ד לא נהירא לחלק בין הדבקים. שבקציצת האילן. יהיה איסור דאורייתא ובענפים אך מדרבנן. שזה טעמא בעי. ולא אוכל לדון בזה יען כי ספר חס"ל מהד"ת אינו עמדי לראות טעמו ומלשון המל"מ וחו"י נראה מבואר דס"ל דלית בזה איסורא כלל גם מדרבנן אולם אור חדש שהוא עתיק נתגלה בביאור זאת ההלכה מפי' השטמ"ק שם ב"ק צ"ב ע"א על מלת מקורייהו וז"ל "מעיקרן״ כלומר שיעקרם זה כפירש"י ז"ל אשר החת"ס שם עשה מזה דיוק להלכה דהיכי דאפשר יעקרם וינטעמם ואיכא דאמרי מאותן ענפים שגדלים בראש האילן. שלאחר שנחתכו אותן הענפים מתייבש. גאון ז"ל עכ"ל הרי מפורש יוצא מפי גאון שגם בענפים נאמר הלאו דלא תכרות. מדחזינן דשמואל לא התיר רק משום דטעים בהו טעם גופנא אבל לולי זאת גם מקורייהו שהם הענפים לא היה מתיר וכדרך דיוק החת"ס שם לענינו – אך לחלק יצא. שרק הענפים שע"י עקירתם נתייבש האילן זה הוא דאסור אבל בענפים שגם בקציצתם לא יתייבש האילן מפאת עצמם. אין כאן איסור דקציצה. וכמש"כ המל"מ והחו"י. וקבלת ופירוש הגאון – שאין לחלוק על גאון כבחו"מ סי' כ"ה ובמקום דלא ידעי לא אמרי' הלכה כבתראי אלא כקמאי. וכמש"כ שם הרמ"א בשם המהריק ז"ל יע"ש ובר"ן ז"ל ריש סוכה – תכריע שבנתייבש האילן יש גם בקציצת הענפים:
איסורא דאורייתא ובאם לאו שרי לגמרי גם מדרבנן כנלע"ד בזה לפום רהיטא – ולפ"ז אם בנידון דידיה. ע"י קציצת ג' או ד' ענפים לא יתייבש האילן. הלא יש בזה בלבד בכדי להתיר. בפרט דחזי לאיצטרופי לכל הנ"ל.
ועיינתי בפי' שבעים תמרים. על צוואת ר"י החסיד ז"ל סי' נ"ב נ"ג. שהאריך בזה. והעלה דבמקום דליכא איסורא דב״ת אין כאן גם משום סכנה וסתר דברי הכרם שלמה ביו"ד סי' שס"ח יע"ש ובכפות סי' י"ג אך בזה דעתו דצוואת רי"ח ז"ל בא להזהיר משום סכנה. גם באין כאן איסורא דב"ת אשר לדעתי העניה לא כן הוא וכנ"ל – ויפה כ' כת"ה דמהסוגיא וכל הפוסקים מבואר דבמקום דשרי לקוצצה אין לחוש כלל גם משום סכנה. וכן מבואר להלכה למעשה. באחרונים בש"ע הרב ה' שמירת גו"נ סעי' ט"ו ט"ז ובקש"ע סי' ל"ג וזה פשוט וברור ובקציצה ע"י עכו"ם הלא גם ביעב"ץ ז"ל שם מבואר. גם לשטתו דאין כאן חשש סכנה וכאשר ביאר כת"ה באריכות קצת וכ"כ בשבעים תמרים שם אות ט"ז דלרווחא דמלתא לא יקצצנו ע"י ישראל רק ע"י עכו"ם ואז יצאנו – גם לדעתו – מחששא דס"ח וכן אם לצורך דבר מצוה שאין בזה משום סכנה דשומר מצוה לא ידע דבר רע. אשר כ' כת"ה בשם הפנים יפות וד"ח ז"ל האריך בזה בס' הנ"ל שם. ובשבעה עינים עין ה' והביא כמה ראיות ובשם כמה אחרונים להורות כן להלכה למעשה בכמה פרטים. שיש בהם חשש סכנה. אשר גם קציצת האילן בכללם יע"ש.
ומה שהעיר כת"ה לצדד דאלו הענפים הם כהפקר. אם דבנו"ב מהד"ת חיו"ד סי' י' כמסתפק אם בשל הפקר איכא משום בל תשחית מה דמספקא ליה להנו"ב. פשיטא ליה להרב בש"ע שם ה' שמירת גו"נ סעי' י"ד דנאמר גם בשל הפקר. הביאם בשבעים תמרים שם אות י"א. והביא ראיה ברורה מחולין ז' ע"ב דגם בשל הפקר – אגב ראיתי שם באות י"ז שהקשה על דברי הרי"ו ז"ל והניח בקושיא. ובאמת כפירוש הרי"ו. מבואר בשטמ"ק בשם הגאונים. דקרא אשמעי' דאם אילן סרק מעולה בדמים שרי לקצץ אילן מאכל. ולהניח האילן סרק. ולהמעיין שם ובחת"ס שם מש"כ בזה יראה שאין כאן קושיא על דברי הרי"ו ז"ל – איכא משום בל תשחית יע"ש.
המורם מן האמור. כי דברי כת"ה הם פשוטים וברורים להלכה אשר בנד"ד. דאין כאן רק קציצת ענפים. וכנראה מדבריו לא יתייבש עי"ז האילן. והעיקר אשר לכ"ת צריך ונחוץ למקומו ולבנין של מצוה לקיים מ"ע של ישיבת סוכה בשלימות גם בשינה. ועוד לקצץ אותם ע"י עכו"ם פשיטא דשרי ואין כאן חשש סכנה כלל וכלל לכ"ע וכדאמרן – ועוד זאת אודיע לכת"ה מנהגי. יען שיש בזה קפידת העולם. להוסיף בכגון אלו הדברים למכור את האילן לעכו"ם בשט"מ ובקנין כסף. כנהוג במכירת בכור – אשר יש בזה איסור אכילת קדשים בחוץ שהוא בכרת חמור מחששא דסכנה דבספר חסידים – ועכו"ם הקוצץ אין כאן שליחת ישראל כלל. רק את שלו הוא קוצץ ואף שא"צ לזה בנד"ד מ"מ היא עצה נכונה לענ"ד במקום שצריכין לזה. וכה ראיתי עתה בשו"ת ברכת יוסף ז"ל חיו"ד סי' ל"ד שכ' ג"כ. ומה טוב למכור מקודם מקום האילנות לעכו"ם יע"ש. וכת"ה אשר הכרתי מתוך כתבו. שרוצה לצאת ידי כל הדיעות יעשה. גם את זאת והוא ית"ש יפרוס עלינו סוכת רחמים חיים ושלום עד עולם.
ובזה אחתום חיים מרדכי.