באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר
חלק אורח חיים · סימן טז
להמצוין בתורה ויראה. ד״ר נכבד ר' ישראל איסר נארמאנד נ"י בקלוזענבורג.
מכתבו הגיעני, ובדבר שאלתו. אשר בתור רופא, ד"ר מפורסם, צריך לילך גם בין העכו"ם, ואם לא ילך בימי הספירה] יהיה לו מזה הפסד גדול, איך להתנהג. בענין לספור בימי הספירה, להלכה. והביא בשם דרכי תשובה סי' קע"ח ס"ק כ' בשם השלחן גבוה סק"י, וז"ל, ול' דע"ז סמכו בקוש"ט כו' כו' ומגלחים גם בימי העומר מידי שבוע בשבוע יע"ש עכת"ד בשאלתו שאלת חכם אם כי דרכי מבלי להשיב לשואל בדבר הלכה, במקום שיש רב ומורה, אך לכבודו אשר יראתו קודמת לחכמתו. – חכמת הרפואה– ומפני הכבוד והידידות, אבוא בדברים אחדים לשערים המצוינים בהלכה, הנה, ספר ד"ת שהביא כ' אינו עמדי. וראיתי בעיקרי הד"ט או"ח סי' כ"א סק"ג שכ', בשם הרב זרע אמת סי' ס"ח, דהמנהג להסתפר למי שצריך לילך אצל שרים גדולים יעו"ש ובאו"ח סי' תקנ"ד סעי' י"ג ברמ"א ז"ל, ושם בסק"ח מי שנוהג להסתפר בכל ע"ש, ואם יעבור אפי' שעה, יש לו מיחוש הראש, ותקנתו הוא להסתפר מיד. מותר לו להסתפר בימי העומר, דהוי מצטער דפטור גם ממ"ע דסוכה, ושכ"כ הרדב"ז כו' כו'. כ"ש בתספורת שהוא דרבנן כו' וכ"ש בניד"ד דעומר דאינו אלא מנהגא כו' יעו"ש, ובסי' ט' שהביא עוד דעת חכמי הספרדים להקל בענינים האלו, אמנם להלכה אין לנו אך דעת ופסקי הש"ע בסי' תצ"ג. והסכמת האחרונים המבואר שם
וביו"ד סי' ש"צ סעי' ד' כ' הרמ"א ז"ל, ובמקומות אלו נוהגין, שאין מסתפרין על אב ואם כל יב"ח, אם לא לצורך. כגון שהכביד עליו שערו, או שהולך בין העכו"ם ומתנוול ביניהם בשערותיו דמותר לספר, אולם שם הלא מבואר בד"מ מקור ההלכה, וז"ל ויש מקילין בזה, ואין מוחה בהן, הואיל ואינו אלא חומרא בעלמא, ומצאתי בא"ז וז"ל, שאלה אם תוכל לספר אחר אביך תוך יב"ח, כי מתוך שאתה עסוק במזונותיך ומצוי בין השרים, אינך יכול לסבול גודל שער הנני מודיעך שלא הוזכר י"ב חודש לענין ג"ש רק עד שיגערו בו חביריו. ומה שנוהגין יב"ח אינו אלא חומרא לכבוד או"א ולכן מותר אתה לספר כדרכך, עכ"ל הרי מבואר הטעם דמקילין שם, יען שאינו אנא חומרא בעלמא, ואך בקצת מקומות הוא מנהגא, משא"כ המנהג שאין מסתפרין בימי העומר דחמור משם עיי' בשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קפ"ו מש"כ לענין נשואין בימי הספירה, גם במקום שיש חשש לבל יבואו לידי מכשול ע"י עיכוב הנשואין, מ"מ אין להקל כלל בזה, ולאחר שהאריך סיים, ובפרט בזמננו שהדור פרוץ אין ליתן יד להקל במנהגי ישראל, אשר יסודתם בהררי קודש, וכתוב הדר הוא בשלחן ערוך. אשר הוא תורה לכל ישראל, עכ"ל, לשון אמרי יושר באמת – ונתפשט האי מנהגא בכל בית ישראל.
והנה עיקר הטעם בהאי מנהגא הלא מבואר בפוסקים מפני אבילות, והלא ביו"ד סי' ש"פ סעי' ה' פ' הרמ"א ז"ל, דאם א"א לעשות ע"י אחרים והוא דבר האבד, מותר לעשות האבל בעצמו, ואם כי מדברי רשב"ג במ"ק ר"פ מי שהפך, נ' דדוקא בצנעה שרי וכמש"כ בש"ך שם סק"ו יע"ש, ותספורת הוי כפרהסיא, עיי' שו"ת נו"ב מהד"ת סי' רי"ג בסוף התשו' ד"ה ועוד נלע"ד, מלבד מה דמזה שאינו אלא ממנהגא, גם הנו"ב ז"ל מודה דשרי, גם תספורת לבעל ברית או סנדק – לזאת אם יוכל כבודו באלו הימים להדר להיות סנדק, ועי"ז להסתפר, בוודאי היא עצה נכונה – כפסק הרמ"א ז"ל בסי' תצ"ג וכל הפוסקים – אך למנהג האר"י הק' ז״ל שאין להסתפר גם בזה. הובא גם בשערי תשובה שם הלא גם באבל העלה בשו"ת השיב משה סי' נ"ט. דאם א"א לעשות בצנעה. יעשה גם בפרהסיא' והביא ראיה ממלאכת חוה"מ, שהיא דאורייתא לדעת רבים יעו"ש דברים של טעם.
וזאת ידוע, כי מל"ג בעומר ואילך, רבים המה המקילין, כמבואר שם בש"ע ואחרונים, ומר"ח סיון ואילך, נ' ממג"א ז"ל, סי' תקע"ג סק"א דשרי נשואין כש"כ תספורת, וכמש"כ בשו"ת אוריין תליתאי סי' ק"ט יעו"ש.
ובראשית דבריי הלא הודעתיו כי לא להלכה למעשה באתי, אך לפתוח לכבודו פתח, מה שיש לצדד בזה, בדברים פשוטים ומבוארים, וכ"ת בחכמתו, הלא יבין וישכיל איך לעשות בזה כתורה
ובזה אחתום את שמי חיים מרדכי