באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר
חלק אורח חיים · סימן י
להרה"ג כו' מוה' שלום הכהן נ"י אבדק"ק דינא בסרביא
מכתבו הגיעני, ובדבר אשר התייעץ בעזיבת עיר מפני מצב הרוחני ורמז לדברי זוה"ק פ' בא ורמב"ם ז"ל פ"ו מה' דעות ה' א' ותוס' ב"ב כ"א ע"א ד"ה כי, הנה ז"ל הזוה"ק שם, ואי דיורי' בין זכאין אוטיבין ליה בגיניהון, דהא רב חסדא הוה דיוריה בקדמיתא ביני קפוטקאי, והוה דחיקא ליה שעתא, ומרעין רדפין אבתראי, נטיל ושוי מדוריה בין מארי תריסין דצפורי, וסליק וזכה לכמה טבין, לכמה עתרא, וכמה אורייתא, ואמר כל האי זכינא על דעלית בין אינון דקב"ה אשגח לאוטבא להו, ע"כ. בשלש אלה טבין, עתרא, אורייתא נרמז אמרם ז"ל במו"ק כ"ח. דר"ח חי תשעין ותרתין שנין. ושתין הלולי נהמא דסמידא לכלבא ולא מתבעי. אשר כמה טבין רומז למזל טוב משתין הלולי לבני, וכנאמר מצא אשה מצא טוב, עתרא הוא מזוני רוויחא, לכמה אורייתא ע"י אירך ימים ושנות חיים טובים שלמד ולימד הרבה תורה, דלא הוה קשתיק פומיה מגירסיה – כבמו"ק שם ובדעת זקנים, וכסדר אמרם ז"ל בפ"ב דשבת ויבא יעקב שלם, שלם בגופו, שלם בממונו (ובילקוט שם גם שלם בבניו) ואח"כ גם שלם בתורתו כי המה מסייעים ומחזיקים גדולים לתורה, כן הקדים בזוה"ק טבין עתרא לכמה אורייתא, ואחז"ל בפסחי' ס"ח דהכל מודים כי בשבת עצרת פורים דבעי' נמי לכם כי עצרת יום שנתנה בו תורה והכל מודים דבשבת נתנה תורה, ובפורים הדר קבלוהו (כבפ"ט דשבת) ולרמז דללימוד וקיום כל התורה בעי נמי לכם לשלימות טוב אושר הגופני, שהוא הני תלתא, בני חיי מזונא רוויחא, שבת מההוא יומא מתברכין מניה כל שיתא יומין עלאין, וכל חד וחד יהיב מזוניה לתתא כל חד ביומיה (זוה"ק שמות) מההיא ברכה דמתברכאין ביומא שביעאה, שהוא מזוני, פורים נצלו ממות לחיים, שהוא חיי ובעצרת על פירות האילן (ר"ה ט"ז) שהוא בני כי האדם עץ השדה (ר"ת שבת פורים עצרת, שפע ממזל העליון לזאת הברכה המשולשת) לזכות לפרי צדיק עץ חיים. אשר זה כסולם מוצב ארצה, ועל ידם ראשו מגיע השמים, להרחבת הדעת בתורת א' חיים, ור"ח בגודל ענוותנותו. לא תלה בזכותו אם כי רב הוא, אך בזכות הרבים, כדרך הצדיקים שאין תולין במעשיכם הטובים.
ומה שיש מהדיוק קצת, כי חז"ל במו"ק שם, אמרו ע"ז טעם אחר כי במזלא תליא מלתא, י"ל לאמרם ז"ל בר"ה ט"ז ואר"י ד' דברים מקרעין גז"ד של אדם, אלו הן צדקה כו' וי"א אף שינוי מקום שנאמר ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו', והדר ואעשך לגוי גדול, ואידך האי זכותא דא"י הוא דאהניא ליה, ולכאורה י"ל דשיטת רבים מהפוסקים דס"ל, דהא דאמרי' ביבמות ס"ד, ללמדך שאין ישיבת חו"ל עולה מן המנין על כל אדם אמרו, ובחו"ל אין דנין בדינא דשהתה עשר שנים, הוא כדעת ר"י דבאכרהם זכותא דא"י הוא דאהניא ליה, ולי"א דאין כאן צירופא מזכותא דא"י אך שינוי מקום גרם, אזדי האי פסקא דטוש"ע אה"ע סי' קנ"ד, מבלי לחלק בין א"י לחו"ל בדינא דשהה עשר שנים ולא ילדה, אולם אין הכרח לזה, ויש מקום לחלק וכמובן – והרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' חשובה רמז לכל החמשה דברים דר"י וי"א יע"ש בכ"מ ולח"מ, הרי דשינוי מרים גם הוא אחד מענפי התשובה, והכותב במו"ק שם פ"י בשם חכם מקובל אחד דזכות הוא תפארת, ומזלא תשובה, וקבלו שג' דברים אלו הם בתשובה, ולא בתפארת, והמבקש דברים אל צריך שיכון בתפלתו לבינה (ומקור אלו הדברים רובעים מן הזוה"ק) יעו"ש ולפ"ז טעם שינוי המקום דבזוה"ק בא שהוא תשובה נכלל בלשון מליצת המזלא דדברי חז"ל והכל הולך למקום אחד, וכמובו להיודע ומבין.
והנה בב"מ ע"ה ע"ב. ת"ר שלשה צועקין ואינן נענין ואלו הן, מי כו', והקונה אדון לעצמו, ומי כו'. קונה אדון לעצמו מאי היא א"ד תולה נכסיו בנכרי, א"ד הכותב נכסיו לבניו בחייו, א"ד דביש ליה בהאי מתא ולא אזיל למתא אחריתא ופי' בשט"מ בשם הרמ"ך ז"ל דקיי"ל דשינוי השם ושינוי מעשה ושינוי מקום מקרעין גז"ד. ובמהרש"א ז"ל בח"א כ' לא ידעתי לכוון אמאי קרי ליה קונה אדון לעצמו, וי"ל דקאי אצועקין ואינן נענין, דאפשר דבמקום אחר היה נענה, כדאמרי' פ"ק דר"ה שינוי מקום מקרע גז"ד של אדם, שנ' לך לך מארצך ודו"ק עכ"ל מיהו אכתי לישנא דקונה אדון לעצמו צריכין לכוון, ובעיון יעקב ועץ יוסף ז"ל כ' בזה יעו"ש, ואם נאמר דון מינה ומינה, כאשר לך לך נאמר לא"י דווקא. כן כאן ולא אזיל למתא אחריתא על ערי א"י נאמר, הוי א"ש לאמרם ז"ל בשלהי כתובות, כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה, וידוע פי' המפרשים, יען כי מקבל השפע באמצעות שרים העליונים, וזה קונה אדון לעצמו השר ומזל של אותו אומה, אשר לא כן בא"י, אך עיני ה' בה ביחוד, ולא נמסר לשום שר ומזל כאמרם ז"ל, אולם האמת כאן דאוקי באתרה. אשר סתימת הלשון דביש ליה כו' ולא אזיל למתא אחריתא, מורה דעל עיר ועיר שבחו"ל או שבא"י, נאמר ולא על חו"ל וא"י. וא"כ קונה אדון לעצמו צריך ביאור, ובדרך רמז יש לפרש. כי אל ידור אדם אלא במקום שאנשי מעשה דרים בתוכו, למען שיהיה זנב לאריות, ולא יהיה ראש לשועלים, כי אם מדוריה בין חייביא. הלא אז יראה א"ע לצדיק תמים ביניהם, אשר תועבת ה' כל גבה לב, הקונה אדון לעצמו כלומר שרואה א"ע לאדון וחשוב בתוכם, וגדולים נמוכי רוח לפני הקב"ה, ואמר חזקיה אין תפילתו של אדם נשמעת אא"כ משים לבו כבשר (סוטה ה') והוא צועק ונענה. ובאם, א"א לו ליזל למתא אחריתא, עצה היעוצה לזה שלא יהיה קונה אדון, לעצמו, לשון חכמים מרפא באמרם ז"ל בסוטה ל"ו. ביוסף הצדיק כי באתה דיוקנו של אביו ונראית לו בחלון אשר התוס' ומפרשים דייקו שם מלת בחלון ונראה כי בזמן אשר האדם עומד וצופה ע"י חלון את הרצים בשוק וברחובות. אך עבור עולם עובר אשר הוא כחלום יעוף. וביחוד הכללות באומות אשר גם חסד לאומים חטאת, הלא אז יראה האדם א"ע כמורם ועומד בראש העם, והעצה כי ינצל מהסתת היצר, הוא כי החי יתן אל לבו, ערך שורש נפשו טהרת רוחו וקדושת נשמתו, הנאצלים מאור אבינו שבשמים ית"ש, וגזע קדושת אבותיו כשיתבונן בכל זה יראה כי לערך עצמותו לא עשה כמעט מאומה, בעבודת ה' עד שנחשב בעיני עצמו כאפס וכאין, והוא הנרמז בלשון חז"ל המזוקק שבעתים כי בחלון אשר ראה פחזות וערות מצרים הלא באותו רגע נראית לו דיוקנו של אביו החקוק בכה"כ, יסוד ושורש הקדושה וטהרה, והוא פרי צדיק עץ חיים אשר נכלל בו שם אברהם יצחק ויעקב אבות הקדושים, ומתי יגיע מעשי למעשי אבותי, והוא שנאמר כי מראש צירים אראנו ומגבעות אשורנו. אשר הם מביטים וצופים לראש שרשיהם האבות ואמהות, לזאת הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב, כי לא יתחשבו בחשיבות הצטרפיי נגד האומות, אך הם לבדד ישכון בחשיבות העצמיי. והולכים בדרכי אבותיהם הקדושים, כי ישראל אשר בך אתפאר בך דייקא, בשלימות עצמך, ודוד מלך ישראל שהקים עולה של תשובה, הורה לנו דרך ה'. אם כי אמר שמרה נפשי כי חסיד אני, הלא ביארו חז"ל בפ"ק דברכו' לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב כו', אשר נגדם הגביה א"ע כארז, אולם בעת שראה א״ע אחז"ל במנחות מ"ג שראה, א"ע ערום בלא מצוה והיו מעדן א"ע כתולעת, והוא שבקש פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני, כלומר בעוד שאני יחיד בפ"ע ועני אני. וגם בעת אשר האדם מוכרח להיות כיחיד בעיר, חייב אדם לראות את עצמו לפני נותן התורה ית"ש, כעני ואביון בתורה ועבודה, ואז ה' עמו ובכל דרכיו ישכיל ויצליח.
ואזהרת חז"ל על מאן דביש ליה בהאי מתא באושר הגופני כפשוטו ולא אזיל למתא אחריתא. הוא דבר הלמד מענינו, כמו בתולה נכסיו בנכרי וכותב נכסיו לבניו בחייו, שהוא בעצמו גרם לו. כן באפשר לו למיזל ולא אזיל אשר אז הוא פושע בגופו, וכמבואר בשט"מ שם א"ד דביש ליה כו', ושמעי' מהא שרוצה לומר ואינם נענים בב"ד של מעלה, לפי שהם פשעו בעצמם. הרי דאך על הפושעים בגופם נאמר ודברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' דעות יש לפרש ג"כ כי בכגון דא נאמר – אמנם ברוצה מאוד וסיבות רבות העומדים עלי דרכו. שאין לו באפשרות הלא זה כלל גדול כי חשב לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה, אם דקיי"ל כר"י בירושלמי פ"ג דקידושין דאונסא כמאן דלא עביד דמי, ורחמנא חייביה לא אמרי' כמבואר בר"ן ז"ל שם ובש"ך חו"מ סי' כ"א יעו"ש בקצות ונתיבות, ובשו"ת מהרלב"ח ז"ל סי' ק"כ ובט"ז יו"ד סי' רל"ו ס"ק י"ג:
הלא הגאון מהרש"ק ז"ל בהקדמתו לטוט"ד הוציא מכלל זה דחשב לעשות מצוה כו' דבדיני שמים אמרי' אונסא כמאן דעביד דמי, ואני ביארתי, כי הוא מסבת מדת החמלה והחנינה, כרחמי האב על הבן לישראל שנקראו בנים למקום כמבואר בספרי שו"ת בח"מח"א סי כ' יעו"ש. ונענה בטח משמים למלאות כל משאלות לבו לטוב לכת"ה ולכל ביתו במקומו ונאמר ולקחתי אתכם אחד מעיר וגו' דקיי"ל כרבי ור"י בשלהי סנהדרין דאחד בעיר מזכה כל העיר כולה ועפ"י ה' יחנו ועפ"י ה' יסעו בני ישראל מעולם ועד עולם. דברי חיים מרדכי