באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר
חלק אבן העזר · סימן נח
להרה"ג
להה"ג כו' מו"ה יהושע פרענקעל נ"י אבד"ק סעלעטין באקאווינא
מכתבו הגיעני ובדבר שאלתו בזה"ל איש שרוצה ליתן חליצה כו' ונסיתי אותו לראות אם אינו איטר על רגלו כ"ו ופתח לילך ברגלו השמאלי כ"ו וכן הלך כסדר בהצעת רגלו השמאלי מקודם ונסיתי אותו כ"ו והכה ברגלו הימיני, וכשראה שהבדיקה הוא לידע אם הוא מיומן או איטר אמר לי שקודם שהיו אצל הצבא לא הלך כן ורק אצל החיל הכריחו אותו להתחיל לילך ברגל השמאלי, וכן התרגל עד עתה ואמר שהוא מיומן בין ביד ובין ברגלו ומלאכה עושה ברגל ימין והוא מוכר משקאות ובאם צריך לגלגל חביות ממקום למקום מגלגל בימין והוא מרגיש שימינו חזק משמאלו ומה שהלך כך הוא אך מחמת הרגל והאיש הזה יש לו אח גדול ממנו בעיר ווין והיבמה היא עניה ביותר ולנסוע לעיר ווין שיחלוץ לה אחיה הגדול תעלה הוצאה מרובה וגם יש ספק אולי לא ירצה לחלוץ לה מפני כי הוא רחוק מיהדות כרחוק מזרח ממערב וגם לא לקח שום ירושה מאחיו המת, ולנגד זה יבמה הדר בכאן אף שהוא ג"כ מחלל שבת בפרהסיא עכ"ז לאשר התפשר עמה כ"ו ותעזוב לו כל נחלת המת לזאת רוצה לתן לה חליצה כ"ו עכ"ל השאלה.
והנה מש"כ כ"ת דאם לא היה החשש רק מטעם שמצוה בגדול לחלוץ הלא הלכה פסוקה הוא באה"ע קס"א סע"י ה' דאם אחיו במדה"י יחליץ הקטן ממנו ובב"ש שם סק"ו שאפ"י במדינה זו בעיר אחרת אם היבמה היא עניה במכ"ש בנד"ד שרק הוצאות מסלת הברזל והפאס יעלה לערך חמשה אלף לעי ויש ספק קרוב לוודאי שלא ירצה לחלוץ בוודאי שיכול הקטן לחלוץ זה ברור. ואני מוסיף עוד סברא לאמור כיון דספיקא הוא אם אח הגדול שבמדינה אחרת יתן חליצה הלא אך לכתחלה מצוה בגדול וזה ידוע דהיכי דבדעבד שרי בספיקא שרי גם לכתחלה אם כי הדע"ת בפתיחתו לה' שחיטה אות ל"ו חידש לאמור דהיכי דהחיוב לכתחלה הוא מדאורייתא אף דבדעבד שרי גם בספיקא צריך ליזהר לכתחלה דהוי ספיקא דאורייתא אף דבדעבד שרי לדעתי העניה יש לפקפק בראיותיו כי מה שהביא מנדרים י"ט ע"ב ז"ל שספיקא חמור מוודאי כ"ו דאלו גבי נזיר וודאי מגלח ומביא קרבן ונאכל ועל ספיקו לא מצי מגלח ובר"ן שם סוע"א הקשה דלייתא עולה ושלמים כ"ו וליתני כ"ו דהא אם גלח על אחד משלשתם יצא ותי' דה"מ בדעבד אבל לכתחלה אסור וק' הרי הוי רק ספיקא דאם אינו נזיר הרי הם נדבה ושרי וכיון דבדעבד יצא ואיכא ספיקא לכתחלה אמאי אסור, בע"כ כמש"כ עכ"ל וגם מתי' א' של התוס' שם שכ' כר"ן ז"ל יש מקום לזאת הראיה לענ"ד יש לדחות ולפרש התם הכוונה דלא מעייל אינש נפשיה לספיקא כזה אשר לא יכול לגלח לכתחלה כהלכתו וזה שדייקו התוס' לאמור מ"מ לא מצי מגלח כהלכתן וגם בלשון הר"ן ז"ל שכ' הלכך לית ליה תקנתא יש להעמיס כן בכוונתו דלית ליה תקנתא לכתחלה ויש להסביר עוד למאי דקיי"ל דאסור לעשות ס' בידים גם בדרבנן לכתחלה וכמש"כ המג"א בסי' י' ס"ר י"א וכ' בזה בספרי שו"ת בח"מ סי' ג' ד"ה. אמנם באמת יעו"ש והכא הלא היה עביד ספק בידים דאסור לכתחלה לזאת אמר ר"י דלא מעייל נפשיה לספיקא בכה"ג, (יעיון ב"י ז"ל באו"ח סי' רמ"ב מש"כ בשם הר"ם ז"ל גבי שכירת מכס ובדע"ת סי' י"ז ס"ק כ"ד וברמב"ם ז"ל בפ"ה מה' מלכים ה' ח' מה שיש לפלפל בזה ואכ"מ) וכמובן – ומה שהביא מהכ"מ פ"ה מביהמ"ק ה' י"ט במ"ש לבאר דעת הרמב"ם ז"ל בדין נתדלדלה אבן מאבני העזרה דגם היכי דאין דעתו לחברה אינו פוסל העבודה אלא דצריך ליזהר לכתחלה משום חציצה והיכי דדעתו לחברה הוי בעיא דלא איפשטא ונקט"י לחומרא ע"ש ומבואר כמ"ש עכ"ל מלבד מה שיש לחלק ולומר דהידור מצוה בעבודה ובביהמ"ק שאני דצריכין לעשותה ע"צ היותר נאה גם לכתחלה י"ל עוד להידוע כי דעת צבא רב מגאונים דספק איבעיא גם בדרבנן לחומרא אם כי לא כן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מ"ה חו"מ ה' ט"ז וטוש"ע או"ח תמ"ב וב"י ז"ל סי' תרל"ז והכי קיי"ל וכמש"כ הפמ"ג בכללי ס"ס ובכ"ד מ"מ יש מקום לאמור דאך בבעיא דלא איפשטא בזה היכי דהחיוב לכתחלה הוא מדאורייתא אם דבדעבד שרי מ"מ צריך ליזהר גם בספיקא לכתחלה משא"כ בספק מעשה דלכ"ע ספק בדרבנן לקולא וכיון דספיקא הוא אם אח הגדול שבמדה"י יתן חליצה ספיקו שרי גם לכתחלה כדאמרן – ובמשנה פ' החולץ ל"ט ע"א תלה בקטן עד שיגדיל או בגדול עד שיבוא ממדה"י אין שומעין לו וכ' החת"ס בח"ב סי' פ"ב וז"ל, מלשון מתני' משמע דאע"ג דקיי"ל דהיבמה הולכת אחר היבם מ"מ לא יכול לתלות בשום אופן שהיא תלך אחריו אפי' איננו מדה"י אך אם סופו לבוא לכאן הוה סד"א שיכול לתלות בו קמ"ל כיון שהוא מדה"י איננו יכול לתלות בו כ"ו עכ"ל יעו"ש – וזה הדיוק ממתנ"י קיימתי מסברא דנפשאי – ולהאמור מובן הטעם כיון דאח הגדול שבמדה"י בספיקא הוא שמא ייבם אותה, וכפירש"י ז"ל במשנה וכל המצוה היא אך לכתחילה בספיקא גם לכתחילה א"צ להדר אחר זה ולמסקנא בתלמודא דשהויי מצוה לא משהינן גם בוודאי יחליץ א"צ לילך וגם באותה מדינה אם המקום רחוק או היא עניה וידוע המבואר בכללי ס"ס דבאורייתא בס"ס או סד"ר אך בטורח קל נכון לברורי אבל לא בטורח כבד ובהוצאת ממון כבנד"ד וכמש"כ כת"ה והוא פשוט ואמת.
גם מש"כ כ"ת אם שהיבם פותח לילך ברגלו השמאלי תחלה ודינו כאיטר לחלוץ בשתי רגליו אשר הנוב"ת סי' קנ"ה חשש לדעת הרמב"ן ז"ל דביש אח אחר תחלוץ משני מ"מ להמבואר שם בנו"ב דזה דווקא אם האח השני איני רחוק רק איזהו פרסאות אבל בנ"ד דהאח השני הוא רחוק כ"כ וגם ספק קרוב לוודאי שלא ירצה לחלוץ גם אם נימא דהוא איטר יודה הנו"ב כי האח מכאן יתן לה חלוצה בשתי רגליו זא"ז כוון גם בזה להלכה ברורה אשר כבר העלה כן בשו"ת אמרי יושר ח"ב סי' נ"א יעו"ש.
אמנם במה שצידד כת"ה לאמור בנד"ד מבלי להחשיבו לאיטר ולחלוץ אך בימין אין דעתי מסכים לזה אם כי כ"ת כ' בזה סברות ישרות ולעשות בזה ס"ס ועוד ג' ספיקות ומה שיש לדון בזה למאי דקיי"ל דבע"י ס"ס שקולין יעיון מש"כ בזה בספרי חידושי בן יאיר על ש"ס בח"י פסחים ט' ע"ב על התוס' ד"ה ספק גררוהו ובח"י חולין נ"ג ע"א ובספרי שו"ת בח"מ סי' כ"ו אשר משם יש לפלפל בזה טובא גם בנד"ד יעו"ש וביסוד זאת ההלכה אם בהרגיל א"א דינו כאיטר הדברים ארוכים בתש״ו גאוני בתראי יעיון שו"מ הד"ת ח"ג סי' קכ"ג ובשו"ת חיי אריה סי' נ"ה פליאת כ"ת על העתקת המג"א ז"ל בס"י כ"ז סק"ט לשון הב"י ז"ל דאם הרגיל עצמו לעשות איטר הוי דינו כאיטר שנולד עכ"ל אשר לא כן כתוב בב"י ז"ל היא פליאה נשגבה ועוד יותר שלא העירו בזה כלל הפמ"ג ומחה"ש וכל האחרונים עד שרציתי לומר דצ"ל דאם הרגיל עצמו לעשות איטר לא הוי דינו כאיטר שנולד אולם בטלה דעתי העניה נגד דעת רבותינו הדג"מ ועוד גאוני בתראי שהביאו דברי המג"א ז״ל ככתוב לפנינו וצ"ע ליישב ועוד באחרונים ולא נפניתי עתה בעניי לזה כי עתי בל אתי וגוף שאלתו כבר כתוב הוא עלי ספר שו"ת בית שלמה ז"ל חאה"ע סי' ק"נ בזה"ל וע"ד שאלתו בחלוץ שבא לחלוץ ליבמתו ורצו הב"ד לבדקו בהליכתו אם אינו חיטר ברגל ואמר שע"י שהיה בין אנשי החיל ממחזיקי התוף הרגילו אותו לעקור רגל שמאל תחלה בהליכתו ע"כ ההרגל נעשה אצלו טבע אבל באמת כל כחו הוא ברגלו הימני ואם רוצה להכות ברגלו בדבר מה מכה ברגל הימני עכ"ת השאלה אשר היא כשאלתו ולאחר שהאריך בזה כידו הגדולה בש"ס ופוסקים העלה שאם היה הענין בדעבד והיה שעת הדחק הייתי מצטרף להקל בהסכמת אחד מחכמי הדור אבל בנ"ד שהוא לכתחילה וגם אין טורח כ"כ כי א"צ לעשות כל הסדר רק פ"א רק שתחלוץ שני המנעלים בזאח"ז של ימין של כל אדם תחלה ואח"כ של שמאל בפרט שבנ"ד אין אח אחר אלא הוא דאין פקפוק כלל בחליצת שתיהן (זה הוא לרווחא דמלתא כדרך בתשובות ולהמעיין בדברי הב"ש יראה כי גם בשאלת כ"ת שיש אח אחר נאמר מסקנתו כן להלכה יעו"ש) רק הוצאה קטנה לעשות מנעל חדש של שמאל – למה לנו לכנוס לכתחילה בחשש איסור יבמה לשוק ע"כ דעתי שתחלוץ גם של שמאל ובזאח"ז כמו שהסכימו האחרונים עכ"ל ויעיון בגוף התשובה ויראה כי כל מה שהעיר כ"ת בזה נמצא גם בדברי הב"ש וכוון לדעת הגאון ולענין הפקפוק דח"פ ואין תנאי בחליצה בשו"ת אמרי יושר הנ"ל ביאר דאין לחוש לזה יעו"ש ובספרי חידושי בן יאיר בחי' קידושין בסוגיא דת"כ מאות מ"ד עד אות ס"א מש"כ בביאור דינא דתנאי שאפשר לקיימו ע"י שליח בעזהש"י אשר גם משם יש להביא לסלק פקפוק של הג"מ יעו"ש ועתה זו תשובת שאלתו אשר כבר הורה זקן עמוד ההוראה הב"ש ז"ל שתחלוץ גם של שמאל ובזאח"ז כנ"ל וכן דעתי העניה דעת תורה כי אין לזוז מפסק זה וככה יעשה כת"ה הלכה למעשה.
ובזה אחתום
חיים מרדכי סליק חלק אה"ע