באר חיים מרדכי חלק ב· רבי חיים מרדכי רולר
חלק אבן העזר · סימן נא
כבוד הרה"ג כו' מו"ה יוסף שמעון נ"י פאללאק סאטמאר.
מכתבו עם שאלתו הגיעני בדבר העגונה. שרה בת ר' אברהם ליב אשת ר' שמואל זעריקור מבודאפעסט ושלח אלי הג"בע שלשה המה מיום ט"ז שבט תרפ"ט ומיום י״ז סיון ג' בהעלותך תרפ"ט ומיום כ"ח מרחשון תרצ"א. מב"ד של שלשה משם בצירוף תשובות הגאונים המפורסמים כו' מו"ה דוד מנחם מאניש באב"ד אבד"ק טארניפאל ומו"ה אברהם יעקב הלוי הורוויץ אבד"ק פראבוזנא שליט"א אשר בכחם הגדול בחריפות ובקיאות הראו פנים מסבירות להלכה בכחא דהתירא לאחר שהיה כ"ז למראה עיני ולבי ראיתי כי בכלל תשובת שאלתו כבר כתוב הוא עלי ספרי הקטן קונט' באר חיים מרדכי להיתר עגונות וכל דברי הגאונים הנ"ל מבוארים שם ביתר עוז באריכות באר היטב בעזה"י ולזאת הנני אך בציונים לשם ותשובה בקצרה אך להלכה בס"ד ולהשתשע קצת באמרי נועם של הגאונים הנ"ל הנאמרים בהשכל ודעת תורה.
פתח דברי הגאון מטרניפאל לענין פרט זה אשר הדאקטער העד איני משימרי הדת והוא מפס"ע דאורייתא יאירו מדברי הזכרון כהונה וציין גם לחת"ס חאה"ע סי' מ"ו ד"ה אבל דברי דו"ז הז"כ ז"ל שיצא מפי גאון כהן הגדול בקדושה וטהרה הלא נתבארו היטב שם בקונט' מאות ה' עד אות י"א ומאות ט"ז עד אות כ"ב יע"ש– ובדברי התוס' יבמות פ"ח ע"א ד"ה מתוך חומר שכ' נראה לר"י כו' אלא מתקנת חכמים הוא דנאמן כו' שבדבר שיש בו קצת טעם וסמך לא חשיב עוקר דבר מה"ת אשר ביאר בכוונתם יען דנראה לחכמים טעם הגון להאמין העד שמת בעלה שוב אין זה עקירת ד"ת כי אינה א"א שאסרה תורה וכזאת העמיס גם בדברי התוס' שם פ"ט ע"ב ד"ה כיון. דיען ד"נ לחכמים דע"י דירת לה בעל לא ימצא לה קוברים עי"ז אמרו שהיא מת מצוה אשר מדאורייתא מותר לטמא לו ואין עוקרין דבר מה"ת וזה נראה לו ברור בפי' דברי התוס' ושלא תקשי מפי' רש"י ז"ל במנחות מ' ע"א ד"ה לפי שאין בקיאין על התוס' עכת"ד אתפלא איך לא שת לבו לב חכם למש"כ התוס' בע"ז י"ג ע"א ד"ה אמר אביי כו' וי"ל דוודאי שיש כח בידם לעקור היכא דנראה טעם קצת כדמוכח פרק האשה רבה גבי משיאין אשה עפ"י עד אחד אשר שם אין מקום לפירושו ולמ"ד צעב"ח דאורייתא נעקר דבר תורה בקום ועשה ומדעשו הוכחה לשם מהכא מבואר דעתם דבאו לעמק השוה וטעם אחד לשניהם וכן מדברי הכ"מ פ"ג מה' נדרים ה' ט' במשכ' בסה"ד ועכ"ל כו' סתירה מבוארת לפירושו בכוונת דברי התוס' יעו"ש והאמת הוא כי דברי התוס' מתפרשין כפשוטו ומפי' רש"י ז"ל דמנחות אין מקום דיוק כלל על התוס' כי גברא אגברא קרמית – ובחת"ס בחאה"ע סי' צ"ד הרחיב בזה הדיבור לבאר ובקונט' אות י"ט כ' בזה יעו"ש.
ומה שדייק דלמה איצטרכו התוס' לטעם זה. ולא כ' הטעם דאפקעוי' רבנן לקידושין מיניה כפירש"י ז"ל בשבת קמ"ה אין זה דיוק אם כי בקונט' שם אות כ' הראיתי כי כשיטת רש"י ז"ל בטעם האמנת חז"ל לאלו העדיות מכח דאפקעוי' כו' כן הוא גם דעת מהר"ם ב"ר ברוך רמב"ן רשב"א מ"מ ומהרי"ק ועוד מקדמונים ז"ל. מ"מ הלא יש מראשונים ז"ל החולקים ודחו טעם זה וכמבואר שם באות כ"ב אשר לא יחשב גם לדוחק קצת לאמור כי גם התוס' בכללם וכ"נ מדלא הביאו בשום מקום טעם זה וכן ממש"כ התוס' בחולין צ"ו ד"ה פלניא דבניסת בע"א וכן אם ניסת עפ"י סימנין אין ממיתין אותה בזינתה אשר כבר תמהו רבים בזה ונו"ב בסי' נ"א והראש יוסף בחולין שם כ' דהוא דבר חדש ונפלא שלא שמענו זה בתלמוד ולא נמצא בשום אחד מהפוסקים והראש יוסף ז"ל. כ' ולכאורה נ' דכל דמקדש כו' ואמרו בע"א מת או בסימנין דקידושי ראשון לאו כלום המה וממיתין אותה שפיר והתוס' שלא כ' כן הלא מבואר דעתם דלא ס"ל הטעם בזה מכח דאפקעוי' לזאת הוכרחו לטעמם.
ומש"כ עוד בזה"ל דקשיא לי תמיד מאי מהני טעמא דאפקעוי', הא קיי"ל דאם בא הבעל תצא מזה ומזה ובע"כ דלא הפקיעו רק על תנחי דאם לא יבוא הבעל כמ"ש הריטב"א במקומו (ובשט"מ כתובות ג' כ' כן בשם הרשב"א ז"ל הובא בקונט' אות כ' לשונו) א"כ איך מתירין אותה לינשא ולא חיישי' דלמא יבוא הבעל ואז לא הפקיעו הקידושין ונמצא דעוברת בכל יום על איסור א"א כדחיישי' כה"ג בקידושין לענין תרומה דלמא יבוא אביה וימחה וכבר אמרתי בזה תירוצים שונים כו' עכ"ל מלבד האמרי יושר שהביא ע"ז הגאון מפראביזנא שליט"א דברי העצי ארזים סי' י"ז ס"ק י"ג לענ"ד מעיקרא דקושיא ליתא כי בכ"מ אשר חז"ל עשו תקנה לתקנת העולם הלא להרוב ולתיקון הכללי נתנו חכמים עיניהם ומה זה ענין להא דבנתקדשה לדעת אביה והלך למדה"י ועמדה ונשאת דקיי"ל כר"א בקידושין מ"ה דאינה אוכלת בתרומה שמא יבוא אביה וימחה שהוא נידון פרטי לפרקים אחדים, ואפשר לה לחיות גם בלא אכילת תרומה ולזאת אסרוה מחששא דשמא יבוא וימחה משא"כ הכא להתיר בנות ישראל מכבלי העיגון למאות ולאלפים וחז"ל ראו בעין חכמתם וברוח קדשם ע"י שלש אלה דאשה דייקא ומדעל"ג. ומתוך חומר. להאמין אלו העדיות בכחא דאפקעוי' אשר רובם ככולם דבר אמת בעדותם ואם אירע לפעמים מצוינים לאחדים (יעיון בקונט' שם אות ס"ז) שבא הבעל דנתגלה. כי היא לא דייקא היטב ונתקלקלה אין אנו אחראין לה מפני תיקון הכלל וזה פשוט וברור.
ובאמרותיו הישרים דיש להתבונן בדברי הז"כ וחת"ס ז"ל דמ"ש דאיסור א"א התירו עפ"י עדות קרובים וע"א אם דמדאוריית' לא מהני ואפ"ה התירו חכמים משום תיקון עולם ומ"ש לאו דאל תשת דלא רצו חכמים להתיר. מלבד מה די"ל דעל הלאו דאל תשת וגו' הלא הב"ד עוברים ע"ז. וזה חמור יותר (יעיון עקידה שער כ' הובא גם בהגהות הגאון מהרש"ם ז"ל לס, אורחות חיים סי' תקנ"א אולם אין זה ענין לכאן כמובן להמעיין) הלא יעוין בקונט' שם במש"כ מאות ז' עד אות כ"ד בביאור דברי הז"כ וגם שיטת רש"י ונ"י ז"ל ויראה כי יש טעם נכון בדבר. ונתיישב זה בטו"ט וד' – ובכלל מש"כ בצידוד היתרא לענין קבלת עדות מפס"ע בדרך פלפול הצדק עם הרה"ג מפרבוזנא בדחיית כל דבריו. ושפיר אמר כי לא זו הדרך לבנות יסוד על זה.
אמנם מש"כ הגאון מטרנאפול שליט"א לאמור בזה"ל אם דהדיר מפס"ע מכל זאת למש"כ הנתיבות בסי' כ"ח דכל שפסולים מחמת גזה"כ אינם פסולים רק אם מעידים על גמר הדבר אשר על עדות הד"ר שייסרו אותו והוליכוהו לדונו אז לא היה עדיין גמר עדות רק עכשיו שנאבד זכרו אח"כ כמה שנים מזה איכא האומדנא דעת כמבואר בתשב"ץ אבל הד"ר לא העיד על זה ועל תחילת העדות ליכא איסור דא"ת רשע עד כיון שאינו מעיד על גמר דבר. כ"ס הנתיבות הנ"ל וראוי הוא לסמוך על דבריו גם שלא במקום עיגון כו' עכ"ל. דברים אלו ראו"ם אליו ונכונים מאוד – והנה יסוד דברי הנתיבות הלא הוא על דברי הרי"ף ז"ל ביבמות גבי ואשתמודנא דאחוה דמיתנא הוא והרמב"ן ז"ל גבי סימנים דנבדקת עפ"י נשים וכבר האריכו הריב"ש ותשב"ץ בפי' דברי הרי"ף ז"ל ויעיון בג"פ סי' ק"כ ס"ק י"ד ואם כי הב"י ז"ל בריש סי' קנ"ז כ' עמש"כ הריב"ש ז"ל בסי' קפ"ב לדייק מלשון הרי"ף ז"ל שאין נאמנין כשמעידין כן בשעת מעשה אך שאם אמרו כן קודם מעשה שאין מעידין לא על ממון ולא על איסור הוחזק על פיהם שאין נראה כן מדברי הפוסקים אלא אפילו לא אמרו כן אלא בשעת מעשה סומכין עליהם, וכ"כ בג"פ שם בשם הראנ"ח ובני שמואל שדקדקו כן מדברי הטור וכן מדברי הרא"ש ראב"ד ורשב"א ז"ל הובא דבריהם בפת"ש שם ס"ק י"א והרחיב בזה הדיבור גם בסי' קמ"ב סק"ז יעו"ש הלא לדעת החת"ס חאה"ע סי' ז' לכתחלה יש לחוש לדברי הריב"ש ז"ל וכ"כ הפת"ש בס"ח בקצרה סק"ב יעו"ש וגם להחולקים על הריב"ש ז"ל מ"מ סברא היוצאת מפי' הרי"ף ז"ל בחיזוק הגלויי מלתא דקודם מעשה היא קיימת ואמת כמבואר להמעיין (יעוין ש"ש פ"ד ה' ט' ודבריו שם המה כסברת ההפלאה ספ"ק דכתובות ובספרי חידושי בן יאיר בחי' לעירוכין ז' ד"ה אמנם לדינא כ' מה שיש לפקפק בסברת ההפלאה יעו"ש) וכפסק הרמב"ם ז"ל בפט"ז מה' סנהדרין ה' ו' הנובע מירשלמי סוטה פ״ו ה' ב' יעו"ש והדברים ארוכים ועתיקים בפוסקים ובתשובות,
ואני הנני אך להעיר אשר עלה על לבי עתה. בהא דאמרי שם ביבמות ל"ט אשתמודעינהו פליגי בה רב אחא ורבינא, ח"א בעדים וח"א אפי' קרוב ואפי' אשה והלכתא גלויי מלתא בעלמא הוא ואפי' קרוב ואפי' אשה אשר הדיוק מבואר דהלא זה כלל גדול דבכה"ת כולה היכי דפליגי ר"א ורבינא ה' כדברי המיקל ול"ל לתלמודא לאמור והלכתא כו' ועמד בזה הרש"ש ז"ל (יעוין עיטור ח"ב באות ח' מחכמה בדיני מלוה על פה ובח"י ריטב"א ז"ל גיטין נ"א הובא דבריהם בספרי חב"י לחי' בכורות ל"ט יע"ש) ועוד יש מהדיוק קצת דלכאורה היה צ"ל והלכתא אפי' קרוב ואפי' אשה דזה עיקר ההלכה ואח"כ גלויי מלתא בעלמא היא שהוא הטעם וליישב זה נראה לפרש כי לא נאמרה ההלכה על הא דנאמן אפי' קרוב ואשה כי זה נשמע מכללא דבכ"מ דפליגי ר"א ורבינא ה' כדברי המיקל ועיקר ההלכה נאמר על הא דסמוך. להלכתא של וגלויי מלתא בעלמא היא אולם אם נפרש וגלויי מלתא בעלמא הוא. אך בסגנון מלתא דעבידא לגלויי הוא כנראה מרא"ש ז"ל ב"ב פ' ג"פ סי' י"ז ומנ"י ז"ל שם וכן הבין בזה גם הנו"ב בחאה"ע סי' כ"ז יע"ש הדק"ל דמאי איצטרך הלכתא לזה הלא הנאמנות במלתא דעבידא לגלויי גם זה ידעי' מכמ"ר שבתלמוד והוא שחידש לנו הרי"ף ז"ל בפירושו וכאשר ביאר דבריו הרמב"ן ז"ל בחי' לנדה מ"ח והריב"ש ותשב"ץ (יעוין פת"ש שם קמ"ב סק"ז ובספר ישרש יעקב ביבמות ע"ז בחי' על התוס' ד"ה אם קודם) דהאי דהכא לא הוי מלתא דעל"ג אך גלויי מלתא הוא דהוי ואם דעדיף ממלתא דעל"ג מכל זאת איצטרך לו הלכתא כיון שאיני בכלל מדעל"ג שבש"ס וגם לפי' הרי"ף ז"ל הלא שמעי' בזה דגם בגלויי מלתא איני נאמן אך קודם המעשה באופן אשר פי' וחידוש הרי"ף ז"ל הוא כעין מוכרח בפי' לשון ההלכה שבג"מ והדיוקים נתיישבו גם שניהם וכדאמרן וא"ש.
ויש מקום לרמז סברת הנתיבות גם בקרא שנאמר אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס אשר למאי דקיי"ל בזה כאביי לפסול גם באינו עד חמס הדיוק מבואר במלת חמס למאי בא הלא כשנאמר על תשת ידך עם רשע להיות עד היה די אך שבא להורות דדווקא אם ע"י עדות זה יהיה החמס כלומר בגמר עדות שבזה נגמר מעשה החמס ע"ז בא הלאו דאל תשת משא"כ בהתחלת הדבר דבמקום שהוא גזה"כ וחידוש אין לך בו אלא חידושו אך בשיקים דבר שלם עי"ז העדות ולא חצי דבר שהיא ההתחלה וזה אני אומר אך לרמיזא בתורת א' חיים וסברת הנתיבות שם והאריך לבאר זאת גם בתו"ג בחי' לגיטין ב' ובס"פ התקבל אשר יסודה על דברי שלשה עמודי עולם הרי"ף רמב"ם ורמב"ן ז"ל הוא יתד חזק לצירופא וכמש"כ הרה"ג מטרנפול שליט"א.
וכן דבריו בתשו' הראשונה שהעיר על עיקר העדות של מיתת הנהרג אשר היה ע"י שאלה ששאל הד"ר להאסורים עם הנהרג והאריך בדברי טעם לברר כי נחשב למסל״ת ומכלל ספק מסל"ת בוודאי דלא יצא. דבריו בזה הם נכונים וכמש"כ גם הרה"ג מפר"ב שליט"א כי דבריו ברורים בזה והוא הוסף לאמור כוון שהוא בעצמו שמע העינוים ונכתב שמו שהוא נחשב בעיניהם לקאמיניסט שידוע כי אז כל מי שנחשד בזה בחזקת סכנה גדולה ליהרג בלי חמלה ואני המלצתי על כעין זה לאמור אם כי אין להעמיד יסוד וראיה מדברי אגדה להלכה אבל זכר לדבר יש מאמרם ז"ל בזוה"ק וישב יפיל בר נש גרמיה לאשא או לגובא דנחשין ועקרבין ולא יתמסר בידא דשנאוי בגין דהכא אתר דנחשים ועקרבים אי איהו צדיקא קב"ה ירחיש ליה ניסא כו' אבל כיון דיתמסר בידא דשנאוי דרעוא דלהון לקטלא ליה זעירין אינון דיכלון לאשתזבא דלפ"ז בנידון כזה עוד גרע מנפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים דמעידין עליו כביבמות קכ"א ובש"ע – גם במה שיש קצת סתירה מדברי הבע"מ לדברי הנכרים אשר האריך הגאון מפרא"ב להסיר זה הפקפוק והביא דברי המ"ב וח"ס ז"ל. דבריו המה כנים וישרים וכעין זה נאמר בשו"ת שלי בח"מ סי' נ"ד בד"ה ואין לפקפק יעו"ש – ומש"כ לצרף דברי הנ"י ז"ל. הלא נתבאר ונתחזק האי צורופא בקונ"ט שס' מאות ד' עד אות כ"ג ותמיהת המנ"ח במצוה ל"ז על שיטת הנ"י ז"ל הלא נתיישב במש"כ שם מאות ט"ו עד אות כ"ג יעו"ש – ומה שצדד עוד בקבלת עדות הד"ר כ"ז שלא נתקבל פסולו לפניו וכאשר האריך כעין זה בשו"ת מהרש"ם ז"ל ח"ב סי' ס' ומכח דברי המ"כ שבב"י ז"ל סי' מ"ב נתבאר שם בקונט' באות מ"ט נ' נ"ג ועוד יותר בספרי שו"ת שם סי' נ״ג בתשו' הגאון מהר"מ אריק ז"ל לבני הרה"ג כו' מוה' מנחם מענדל שליט"א בד"ה והנני מוסיף ובתשובתי שם בד"ה ובאמרי נועם באריכות יע"ש.
ומש"כ הרה"ג מפר"ב י"ד עוד טעם כו' ומסיים דזה קרוב ג"כ לדברי הגאון מהר"י עטלינגער בתשו' בנין ציון שהביא כת"ה במכתבו דפושעים שבזמנינו המה כאומר מותר. יש לרמז זה באמרה ז"ל כולו זכאי כולו חייב כלומר ע"י שכולו חייב ונחשבים כתינוק שנשבה בין העכו"ם לזאת כולו זכאי כי אומר מותר מקרי שוגג וגם זה נתבאר שם באות כ"ו יעו"ש ומה שדנו בזה גם שניהם מכח שאגד זכרו ואומדנות דמוכחות והביאו פסק המהרי"א ורדב"ז ז"ל החולק על המהרי"א זכרונו לברכה יעו"ש באות ס"ג ודברי המבי"ט מהרי"ט ונו"ב ז"ל שהביאו דבדרבנן נאמן גם באינו מסל"ת נתבאר שם מאות ס"ד עד אות ס"ח סוף דבר. כל מה אשר העירו אלו הגאונים בתשובותיהם לזאת השאלה הלא נשמע מקונט' באר חיים מרדכי אשר כבר יצא לאור עולם ונתבאר שם כל באר היטב לאמיתו בעזהש"י.
ובאות חיים באתי על החתום בזה"ל. ועל ארבעה אני בא לאמור בעזהש"י להתיר קבלת עדות של ישראל מבע"מ. גם אם הם בביתם כאשר הם בעו"ה. מכל זאת בצירוף כל הטעמים הנאמרים שיטת אא"ז רש"י רשב"א ונ"י ז"ל שנתבאר לעיל מאות א' עד אות כ"ז. ויסוד הסובב והולך בבנין החדש מרב האי גאון רי"ש ז"ל. דכיון שא"א בענין אחר. בכח זאת הסברא להכשיר עדותם שהובא לעיל באות כ"ז. אשר בס"ד העמדתי והחזקתי זה הבנין ביסודות חזקות וכמבואר להמעיין מאות כ"ח עד אות מ"ט וצדדי קולות אשר צדד הגאון בתשו' יהודא יעלה ז"ל. המובא לעיל באות מ"ט. נ'. יעו"ש ובאות נ"ב נ"ג. ועוד זאת יעשו בב"ד לאיים עליהם. בעת קבלת העדות ולאמור להם שיהרהרו בתשובה. וגם יאמרו זאת בפיהם אשר לצירופא כ"ד חזי לאמור כי באותה שעה יצא מכלל רשע ולכשר יחשב וכדלעיל באות נ"ד ובצירוף אומדנות הגדולות. שעברו זמן וזמני זמנים. אשר מלבד שלא באו לביתם גם בדבור הכתיבה לא באו שהם אומדנות דמוכחות כי דבר אמת בפי הישרים מבע"מ בעדותם וכאשר נתבאר מאות נ"ו עד אות חיים ובשימת לב גם למש"כ באות ס"ד ס"ז מדברי המבי"ט ונו"ב ז"ל. מכל הלין טעמי נלע"ד כעת אשר היא הוראת שעה להתיר מכבלי העיגון. בנות ישראל למאות ולאלפים. שהיא תיקון העולם דיכולין לסמוך על עדותם כנלע"ד בס"ד אמת להלכה ואם יסכים לזה גדול מצוין בתורה ויראת ה' טהורה. יש להורות כן הלכה למעשה. אך על המורה להיות בזה מתון מתון ולדקדק היטב בגב"ע ובדרישה וחקירה כדת התורה כו' עכ"ל שם ובתשובה בקצרה שנדפס עוד שם להתר עגונה לבת הגאון האמיתי מהר"מ אריק ז״ל. אשר תור השאלה שם היא כמעט ממש כבנד"ד. ועוד יש גריעותא שם כי עד המעיד היה ישראל מומר. אך שם היו שני עדים כשרים. שנפל לכת הארורה רוצחי נפש. אולם ע"ז כאן בוודאי נאמן הד"ר בעדותו. יען כי הוא אך התחלת הדבר וכנ"ל – ואם כי הצירוף אשר כתבתי שם בד"ה ועוד יש לצדד בזה לא נאמר בנד"ד. הלח לעומת זה יש בכאן צירוף יותר גדול מש"כ הרה"ג מפרא"ב אך כפי שראיתי בהגב"ע מרחשון תרצ"א שהגיד הרב ממאגאטש. שהד"ר הגיד כל העדות במסל"ת. א"כ פשיט לסמוך ע"ז. אפי' אם הוא פסול לעדות. אשר זה פשוט ואמת.
והנה דברי הגאון מפראבוזנא הם כנים וברורים באמרו בזה"ל כל זה אם הד"ר בעצמו ראה הליסטא שנכתב שמו ושם משפחתו ועירו ואז נתברר שהיה במקום סכנה שוב יש לסמוך על מיתתו בעדות הנכרים שהגיעו להד"ר אבל אם לא ראה נכתב בהליסטע שמו ושם משפחתו ועירו. הרי גם שמו לא נודע רק ע"י שאלת העכו"ם וזולת זה לא נודע שום דבר אם היה כלל במקום סכנה אז אין היתר זה אך אם הד"ר ראה הליסטע שנכתב שמו ומשפחתו ועירו כפי הנ"ל מסתמא אמר בעצמו שכן שמו ומשפחתו ועירו וערכאות כבר העלו האחרונים שנאמנים – גם פרט זה נתבאר בקונ"ט שם מאות טוב עד אות כ"ב ובאות ס"ז יעו"ש. א"כ כשראה הליסטע הנכתב מהראשים שמו ושם עירו נתברר שהוא היה בהסכנה שוב יש לסמוך על עדות העכו"ם כמ"ש למעלה כו' עד שבא למסקנא גלל כן אם הד"ר ראה בעצמו בהליסטע שמו ומשפחתו ועירו כנ"ל שפיר יש לצדד להתיר האשה הנ"ל אשת זעריקור. ויען כי הרב הגאון מטארנפול כ' לצדד להתיר וגם אני כבר כתבתי דעתי העניה. ולכן אם יצטרף עמנו רב מובהק וירא ה' ויסכימו להיתרא דאתתא דא גם אני אמטי שיבא מכשורי אבל רק כשראה הד"ר בעצמו ויצא ההיתר עפ"י שלשה רבנים גם אני מהם עכ"ל על אלו הדברים אשר באמת נאמרים. אני מוסיף לאמור כי תשובת השאלה להיתר העגונה של בת הגאון האמיתי מהר"מ ז"ל שבקונ"ט שם אשר אני בעניי פתחתי השער בראשונה והסכימו לזה ב"ד הגדול שבעולם הגאונים הגדולים מטארני בראד באקוי ז"ל. ולהבדיל לחיים מראדימשלא שליט"א היא תשובה גם לזאת השאלה ויש בזה סמיכה גם מדעת כל אלו גאוני עולם ולזאת אני כופל תנאי זה קודם למעשה אם הד"ר בעצמו ראה הליסטע וכיון שהסכימו להיתר הגאונים המפורסמים מטרנפול ומפרוביזנא שליט"א גם אני מיצטריפנא עמהם. ליקח חבל בזאת המצוה ולאמור בכחתוה"ק כי האשה בריה שרה בת ר' אברהם ליב אשת ר' שמואל זעריקור מבודאפעסט מותרת להנשא לאחר שיתירה ב"ד של שלשה כפסק הרמ"א ת"ל.
והנלע"ד בס"ד להלכה כתבתי. חיים מרדכי