אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק יורה דעה › סימן מה

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק יורה דעה · סימן מה

סימן מד

לבני הרה"ג כו' מו"ה מנחם מענדל נ"י אבד"ק וואסלאי

יקרת מכתבך עם ח"ת קבלתי. ובדבר שאלתך איך לנהוג עתה בפדיון בכור אדם אשר מטבעות של כסף היא יקר המציאות, הנה בכללא דכייל לן משנתינו בבכורות נ"א שאין פודין לא בעבדים ולא בשטרות ולא בקרקעות ולא בהקדשות. הורה לנו הגאון מהר"י ניסא ז"ל בסידור דרך החיים שנכלל בזה גם באנקצעטיל או בחנקנאטען וכדומה דנחשבו כשטרות שאין פודין בהם, והחת"ס בחיו"ד סי' קל"ד הרחיב בזה הדבור בנועם פלפולו, והעלה לחלק בין הדבקים, דאם כי לענין שבועה ושומרי וכן לפדות הקדשות ומעשר שני באנקנאטען לכסף ומטבע יחשב. אבל לתה"ב שפודין מהקב"ה כי לי כל בכור, אלא שהקב"ה נתן פדיונו לכהן לזאת כיון שבשווים אין בהם כלום רק מפקודת הלמכות, וזה לא שייך כלפי מעלה עד שמסיק:

אפשר שאין פודין, ועדיין צ"ע יע"ש. וב"ח חו"מ סי' קפ"ז דנראה דפשיטא ליה לאותו גאון דאין פודין בכור אדם באלו באנקנאטען יע"ש ובפ"ת ביו"ד סי' ש"ה ובחו"מ סי' צ"ה שהביאו. ואם כי החסד לאברהם ז"ל בתשו' סי צ"ה, טען ע"ז, וז"ל:

ואולם הא ליתא דע"כ אין לחלק בין פדיון הקדישות לפדיון בכור בשטרות דהא במשנה דבכורות שם בר"פ דתנינן תמן שאין פודין בכור בשטרות תנינן תמן ולא בהקדשות ואמרי' בש"ס דהיינו ולא בהקדשות בכל אלו וא"כ הרי משווינן להו אהדדי ובהני שטרות דאין פודין בהם הבכור הוא הדין דאין פודין בהם הקדשות כו' וראיתי בשו"ת חתם סופר כו' שירד ג"כ לחלק ולדון דאף א"נ דפודין הקדשות בבאנקנאטען מ"מ ל"מ לפדות בו הבכור. והא ליתא דע"כ אין לחלק ביניהם כמו שהוכחנו עכ"ל יעיון ברי"ט אלגאזי ז"ל בד"ה ועלה דתנן ולא בהקדשות מה שהאריך בביאור הסוגיא ומ"ש לבסוף בד"ה עוד נ"ל אשר בפירושו יש לדחות דברי החס"ל כמבואר להמעיין. אמנם לדעתי מעיקרא דהוכחת החס"ל ליתא כי מלבד דכללא הוא שאין למדין מן הכללות גם במקום שנאמר בו חוץ ולא הקדשות בכל אלו. נאמר שפיר גם אם בפרט אחד כמו באנקנאטען וכדומה אינו שוה כיון דבכל מילי שוה לפדיון בכור אדם, אדרבה יש לדייק להיפך כיון דדרך התנא לקצר והו"ל למתני במשנתינו, אין פודין בכור אדם יעיון פירש"י ז"ל והקדשות לא בעבדים כו' ולמה נטר בהקדשות עד לבסוף ושיוכרח להאריך ולאמור, ולא הקדשות בכל אלו כג"י הג"מ ולדברי החת"ס א"ש דלזאת לא כייל אותם בחדא מחתא ולאמור אין פודין בכור אדם והקדשות כי אז היו המשמעות דשוה ממש בכל פרטיו לזאת נשנה מקודם אין פודין בכור אדם לבד, ולבסוף ולא הקדשות בכל אלו להורות לנו אם דבא לקו המשוה בכלל לפדיון בכור אדם מכל זאת יש פרט אחד שיצא מהכלל כגון שטרות שיצאו מדינא דמלכותא כגון באנקנאטען וכדומה דבזה אינו שוה כי בהקדשות פודין משא"כ בפה"ב, ואם כי ידענא דאין זה ראיה מכרחת להחת"ס, אבל לסתירת החס"ל בוודאי דאין מקום. ודברי רבינו החת"ס ז"ל שרירין וקימין.

ומה שיצא החס"ל שם לחדש דשטר שנכתב בתור כל המוציאו גובה נחשב לגופי ממון וה"ה לבאנקנאטען וכדומה אשר על יסוד זה נבנה כל ראיותיו יע"ש, היטב אשר דבר בזה בתשו' חיי אריה ז"ל בהשמטותיו לסי א' כי אין דבריו מוכרחים כי המעיין היטב בכל דברי החס"ל יראה כי כל ראיותיו הם רק בדרך הפלפול אבל אינם מכריחות יע"ש. וגם ציון להלכה הוא ציונו של החיי"א שם להש"ך בסי' ס"ו ס"ק י' דגם כי האי שטרא דכל המוציאו גובה מ"מ לא חשיב גופו ממון ואינו נקנה בחליפין יע"ש. אשר מפורש יוצא מפי הכהן הגדול רבינו הש"ך ז"ל היפוך דברי החס"ל. ולדעתי גם התומים ונתיבות שם החולקים על הש"ך והחזיקו בפסק הרמ"א ות"ה ז"ל הוא רק לענין מקח וממכר דקנין חליפין משא"כ לענין מה דאימעטו מקרא גם הם מודים דאינם נחשבים לגופן ממון, וכחילוקו של הש"ך בריש סי' ק"צ לענין ממרנות וז"ל ואע"ג דשטרות ימעטו מקרא משבועה ואונאה ולשאר דברים מטעם דאין גופן ממון והאי טעמא שייך נמי בממרנות מ"מ לענין קידושין ומקח וממכר ל״ש האי טעמא אלא תלוי בכיון דאית לה הנאה גמרי ומשעבדי נפשייהו עכ"ל. כן נאמר גם בשטר שכל המוציאו גובה רק לקנין חליפין אין דינו כשטר משא"כ לענין מה דאימעטו מקרא ובפרט לענין פה"ב דהוי כפודה מהקב"ה בוודאי דלא נחשבו לגופן ממון. הלא בממרנות כ' הש"ך דלא נחשבו לגופן ממון אם כי בסי' נ' סק"ז כ' דממרנות שכיח טובא שקונין זה מזה יותר ממטלטלין אשר גם מזה העיר בתשו' חיי ארי' ז"ל שם דחזי' אם דבשאר שטרות לא עשו תקנת השוק מ"מ בממרנות עשו תקנת השוק יען דשכיח שקונין אותם יותר ממטלטלין (יע"ש מה שהשיב על דברי הגאון ההשיב משה ז"ל חיו"ד סי' נ"ה בדברים נכונים. וכן להמעיין בדברי החת"ס נראה תשובה לסברת והוכחת ההשיב משה ז"ל יע"ש היטב) מ"מ זה לא מחשיבם להיות כמטלטלין לענין פדיון וכה"ג יע"ש ויש מקום לרמז זה באמרם ז"ל שם בבכורות. מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאין מטלטלין יצאו עבדים שהקשו לקרקעות יצאו שטרות שאעפ"י שמטלטלין אין גופן ממון אשר יש קצת מהדיוק דהלא גם עבדים יוכלו להטלטל ולמה לא הקדימו זאת חז"ל לאמור כהאי לישנא אצל עבדים יצאו עבדים אע"פ שמטלטלין הוקשו לקרקעות. ואולי בא זה בדיוק אצל שטרות בדרך אגב לאשמעינן דבשטרות אע"פ שמטלטלין כלומר כגון ממרנות ובאנקנאטען שמטלטלין והולכין מיד ליד מכל זאת אין גופן ממון. וכדברי החת"ס ודה"ח ויש מקום להעמיס זאת בדרך רמז בדברי חז"ל המזוקקים שבעתים.

והנה בסדר השנוי במשנתינו, עבדים שטרות קרקעות השאלה מבוארת הלא בלשון חז"ל בא המיעוט יצאו קרקעות כו' יצאו עבדים שהקשו לקרקעות יצאו שטרות כו' ולמה לא נשנית כסדר הזה במשנה וברמב"ם ז"ל בפי"א מה' בכורים ופ"ז מה' עירוכין ובטוש"ע יו"ד סי' ש"ה דקדקו לכתוב הסדר חוץ מקרקעות עבדים ושטרות. וכבר עמד בזה התי"ט בפ"ד דבבא מציעא משנה ט' יע"ש מה שכתב בישוב זה. ונלע"ד די"ל עוד כי בעבדים דאין פודין לא יציור בשום צד עבדות שיפדה בו כי גם בעבד ישראל אין לו אונאה כמבואר בחו"מ סי' רכ"ז סע"י ל"ג ובסמ"ע ס"ק ס' כ' אע"ג דוהתנחלתם בעבדים כנענים היא דכתיב מ"מ זה שמשכיר נפשו כפועל שם עבד עליו יע"ש ובש"ך ס"ק י"ט וכיון דשם עבד עליו הוא בכלל דאין פודין בעבדים וכן בשטרות בכל גווני דשם שטר עליו אין פודין בו וכמ"ש החת"ס משא"כ בקרקעות אם דבתלוש ולבסוף חברו לכמה ענינים נחשב כמחובר לקרקע מ"מ העלה השעה"מ בפ"ג מה"א ה' ג' דלענין פדיון הבן נחשב כתלוש ופודין בו והוכיח כן מתוס' עירובין ל"א ע"ב ד"ה ונתן יע"ש ובאחרונים בסי' ש"ה שהביאו זאת להלכה. ולזאת אם דלפי הסדר משפט קדומה לקרקעות לפני עבדים ושטרות מכל זאת הקדים תנא דמתני' עבדים לשטרות כי בשניהם לא יציור בשום אופן לפדות בהן משא"כ בקרקעות דיציור בתלוש ולבסוף חברו אם דהוא כקרקע לשאר מילי מ"מ פודין בו. ואם כנים אנחנו בזה הלא יהי' מוכח דבשטרות אם דנכתב בתור דכל המוציאו גובה וגם באנקנאטען בכל אופן כיון דשם שטר עליו אין גופן ממון וכפסק החתם סופר ז"ל.

ומה שהעמיס החת"ס שם בד"ה והאמת יורה דרכו בכוונת לשון רש"י ז"ל בשבועות ל"ז ע"ב שפי' מיעט שטרות שאין גופן ממון שאינן אלא לראיה שבהן. הלא כלשונו הזהב של רש"י ז"ל מבואר עוד בירושלמי ב"ק פ"ז משנה א' דגרסי' תמן, תני ר' ישמעאל יצאו קרקעות שאין מטלטין יצאו עבדים שאין לך בהן אלא תשמיש. יצאו שטרות שאין לך בהן אלא ראיה. ונתחזקו דברי החת"ס עוד מלשון חז"ל בירושלמי, ומה דבבבלי אמרי' בכל דוכתי יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות ובירושלמי שינה הטעם לאמור יצאו עבדים שאין לך בהן אלא תשמיש יע"ש בפני משה מה שפירש. ובגליון הש"ס שם כ' דטעם הירושלמי איצטריך לעבד עברי שלא יגנוב הגוף ממנו דעבד עברי אין גופו קנוי, כ"א לתשמיש יע"ש באריכות. ולענ"ד יש מקום להסתפק דלרבי דבכל פודין חוץ מן השטרות זה פשיטא דלטעם הפוסקים דאין פודין גם בעבד עברי כיון דשם עבד עליו דלרבי פודין בו כיון דס"ל דפודין בעבדים. אמנם לטעם הירושלמי דאין לך בהן אלא תשמיש כלומר דאין גופו קנוי י"ל דגם לרבי כמו דס"ל דאין פודין בשטרות יען דאין גופו ממון כן אין פודין בעבד עברי יען שאין נהנה מגופו וכמש"כ הפ"מ בפירושו והא דקאמר רבי בכל פודין קאי רק על קרקעות ועבדים כנענים דאיתקשו לקרקעות אם דאמר בכל הלא אין למדין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בו חוץ ולפ"ז היו מיושב היטב מה דתני כאן ואם כי במקומות אחרים אין מקום לישוב זה הלא כ' בתי"ט שם דתנא מיסרך סריך בלישנא דחדא מתני' יע"ש מקודם עבדים ושטרות וקרקעות נשנית לבסוף כי אם דמתני' דלא כרבי מכל זאת ניחא לי' לרבי לסתום במתני' ולאקדומי דאין פודין בעבדים ושטרות אשר גם אליביה דרבי אין פודין בשטרות (יעיון בגמ' ב"מ נ"ז ע"א והתנן אלו דברים שאין להם אונאה הקרקעות וכו' ובהגהות רש"ש ז"ל שם במשנה העיר בזה על התי"ט) וגם בעבדים יש צד אחד דאין פודין גם לדידיה בעבד עברי משא"כ בקרקעות שאין שום צד שיהיו בו שלא יפדו גם לרבי לזאת נשנית לבסוף. אולם מסתימת הלשון נראה דאין לחלק לרבי דבעבדים גם בעבד עברי פודין לשיטתו וצ"ע לי כעת אשר לפום רהיטא כתבתי זאת.

הדרן לגוף חקירת החת"ס וסברתו דכיון שגזר המלכות על המטבע שתצא ודינא דמלכותא דינא לזאת נחשב למטבע שגופו ממון לכל מילי משא"כ לפה"ב שפודין מהקב"ה פקודת המלכות ל"ש כלפי מעלה. יפה אשר דבר בזה בשו"ת חיי ארי' ז"ל שם להביא מהשטה מקובצת בב"ק צ"ז ע"ב שכ' בשם ר"מ מסרקסטה ז"ל. וז"ל. דאף דאיכא רשותא בידיה דמלכותא לתקן טיבעא וכל מאן דזבין ומזבין במטבע אחרינא ליקנסיה דהכי אשכחן דשלמה תיקן מטבע מיהו לא הוי רשותא בידא דמלכא למיגזר על טבעא דלישקלי' בטפי מדהוה שוה. ואפי' מאן דאית לי דכמו שהרשות ביד המלך להחליף טבעא כן רשות בידיה לגזור לקבל האי מטבע אף ביתר משווי' מ"מ יודה דאי יהיב מלכא רשותא לישראל למידן דינא בין חד לחבריה לא מצי חד מבעלי דינים למיפטר בדיני שמים בהאי דינא דמלכא כיון דאינה גזירה מוכרחת על ישראל אלא מדעתם עכ"ל והוציא מזה החיי"א שם לאמור. בזה"ל. ונראה דנשמע מן הדא מי שלא יודה בדיני ממונות לסברת הר"ם מסרקסטה ז"ל ויאמר דאף על ישראל מוטלת לקבל גזירת המלכות אודות המטבע מ"מ אליבא דכ"ע לענין קיום המצות לא חלה גזירת המלכות. וה' הטה עלינו חסדו ומלכא אמר עבדו את ה' כתורתכם. אשר דבריו בזה המה ברורים. וסברת רבינו החת"ס ז"ל דלענין פה"ב גזירת המלכות לא מחשיב לבאנקנאטען כמטבע שגופו ממון עוד מפי גאון קדמון יצא הר"ם מסרקסטה ז"ל.

ועתה זו תשובה להלכה למעשה הנה גם החס"ל שם לא מלאו לבו להקל אך להקל אך בדעבד שכבר פדה בבאנקנאטען לא מהדרינין עובדא ואין מזניחין אותו אמנם לכתחלה חלילה לעשות מעשה נגד הגאון מליסא ז"ל ואנו אין לנו אלא הכרעת הגאונים החת"ס ודה"ח ועוד גדולים ז"ל דגם בדעבד איני פדוי כשנפדה ע"י באנקנאטען וכדומה כי הוא בכלל שאין פודין בשטרות וכאשר העלה גם בחיי"א ז"ל שם להלכה ולמעשה שעיקרן של הבאנקנאטען הוא רק שטרות שאינם עומדים אלא לראייה שמראים על נכסי הבאנק שיש באוצרות המלכות מכסף וזהב ואולי יצויר שנאבד הכסף והבטחונות אז וודאי יפול מחיר שטרות הנייר שהם הבאנקנאטען כי גם דינא דמלכותא שמקיומם בהוצאה יפקע מהם אז שדינא דמלכותא נתן להם רק על תנאי זה עד שבא למסקנא לאמור העולה מכל הנ"ל דבאנקנאטען אין גופן ממון מפני שאין עומדים רק לראיה שמראים על נכסי הבאנק ואולי ישרפו בעדים וידעו סימניהם יתנו אחרים במקומן וגם מה שיוצאים בהוצאה עפ"י דין המלכות אין מועיל שיהיה נחשבו לגופן ממון והפודה את בנו בהם צריך לפדות אותו מחדש יע"ש שהאריך בדברי טעם ודעת וכאשר אנו רואין כעת בעינינו את מחיר הבאנקנאטען מהרבה מדינות איך ירד עשר מעלות אחורנית לזאת הפודה עם פאפיער געלד הוי כפודה בשטרות וצריך לפדות עוד הפעם וכאשר נתפשטה הלכה זו בישראל. ומי שזוכה לקיים מצוות ה' בפדיון בן בכור יתן להכהן בכסף מלא סך 21 עשרים ואחד פר' במטבעת של כסף ואם אין בכחו אז יתן במתנה ע"מ להחזיר ויעשה כמבואר בטוש"ע אמנם העיקר לקיים מצות ה' בשלימות ולמעט בשאר פרטי הוצאה כנהוג שאינם מעיקרי המצוה אך להידור מצוה ואת הכסף חמשת שקלים שהוא סך 21 פר' אם כי מטבעות של כסף כעת הוא יקר המציאות אבל הוא בנמצא יתן בשמחת הלב לכהן ויתברך מהשי"ת שחתימתו לי הכסף ולי הזהב בברכה המשולשת בתוה"ק. אביך החותם לך באהבה בחותמי ברכות שבתוה"ק.

חיים מרדכי.

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה