באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר
חלק יורה דעה
סימן טז
נשאלתי מעיר פאדילוי על מקוה אם לעשותה בציור כזה היינו למעלה על רצפת $$ציור בספר$$ המרחץ נעשה באזען גבוה 25 צמ' מעטיר מכוון נגד מקוה תחתונה של מעיין. ויש הבדל אוויר בין רצפת הבאזין עד שפת מקוה התחתונה שהיא מעיין ערך שני מעטיר. וצנור ארוך משלשה מעטיר וחצי מרובע מקרשים מחברם היינו שהצנור נקבע בתוך הבאזין 110 סענטי מעטיר למעלה מן הרצפה ויורד עד למטה בתוך מי המעיין ערך 40 סענטי מעטיר, ופוקקין את הצנור מלמעלה וממלאין את הבאזין עם מי קאנאלאזארע ע"י ומשכה בגובה היינו שברזא של מתכות (וראבאנעט) נקבע בגובה כותל אחד מהמרחץ רחוק מכותלי הבאזין ערך מעטיר וחצי ותולין שוקת קטנה מקרשים בהברזא של מתכות ומגיע עד לכותל הבאזין ופותחין את הברזא ונמשך המי קאנאלאזארע לאזארע בגובה ע"י השוקת לתוך הבאזין ומתמלא הבאזין על כל גדותיו ואח"כ מעבירין את הפקק מעל הצנור ונופלין החמשה עשר 15 סענטי מעטיר מים שעלו למעלה מהצנור לתוך המעיין למטה ע"י הצנור בערך חצי מיניט כי הצנור רחב הרבה. וזאת היא ההשקה להכשיר ע"י מים הנשארים בהבאזין משפת הצנור ולמטה 110 סענטי מעטיר. ועוד זאת לידע כי מקור מי הקאנאלאזארע אזארע הוא רחוק לערך מאה קילומעטיר אשר יש כמה בתי אוצרות מים בהדרך ממקום נביעתם עד עיר פאדילוי אשר מבתי האוצרות מתחלקים המים גם למקומות אחרים. ומי יודע אם לא כמה פעמים נפסקין המים באמצע הדרך ממקום נביעתם מחמת איזה סבות וזוחלים המים רק מבתי האוצרות שאין להם עוד דין מי מעיין כידוע להמבין ומעיין עכת"ד השואל ותור השאלה.
תשובה בס"ד. הן שלשה המה עמודי עולם הגאונים מהר"ח מצאנז ומהרש"ק ומהרי"ש ז"ל שהאריכו בתשובת זאת השאלה. ובאתר דזקוקין דנורא ובעורין דאשא מאן מעייל בר נפחא, האם מקום הניחו גם לעני בדעת כמוני לזאת אמרתי בראשית לשום לבי להא דתנינן בפ"ח דטהרות מ"ח. מקל שהיא מלאה משקין טמאין כיון שהשיקוה למקוה טהורה דברי ר"י. וחכ"א עד שיטביל את כולה, הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינן חבור לא לטומאה ולא לטהרה, והאשבורן חבור לטומאה ולטהרה אשר לדעת רוב מפרשים ופוסקים האי כללא דניצוק וקטפרס אינו חיבור גם לעירוב מקואות נאמר. אם הוא דאורייתא או רק מדרבנן, אשר בפרט זה לא האריכו הגאונים ז"ל למעניתם.
ונראה כי ממקומו הוא מוכרע ממשנתינו שאומרת הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה וכאשר מה שאינו חיבור לטומאה היא מה"ת כי היא לקולא כן מה שנאמר ולא לטהרה שאינו חיבור להשקה. וגם לעירוב מקואות היא מן התורה והוי דבר הלמד מענינו, כי בדבור אחד נאמרו. ויש ללמוד עוד זה מסוגיא דחולין ל"א ע"ב. דאמרי' התם, וכ"ת ביושב ומצפה. מאי למימרא מהו דתימא ליגזר משום חרדלית של גשמים. א"נ ליגזר ראשין אטו כיפין קמ"ל דלא גזרינין ופירש"י ז"ל חרדלית של גשמים ואין טובלין בו, כדתנן הניצוק והקטפרס אינו חיבור ולא הוי מקוה דארבעים סאה שהרי אין מ' סאה במקום אחד, ואע"פ שיש הרבה למטה ולמעלה הא קתני אינו חיבור ע"כ ואם איתא דהא דקטפרס אינו חיבור הוא רק גזירת חז"ל א"כ מאי ס"ד דליגזר משום חרדלית הלא הוא גופא גזירה הוא ואנן נגזור גזירה לגזירה אטו חרדלית וכדאמרי' הכי בכמה דוכתי בש"ס. אם כי להכ"מ בפי' מ"ה מה' מקואות ה' ח"י בשיטת הרמב"ם ז"ל דהא דאין מטבילין בכיפין הוא רק גזירת חז"ל אטו זוחלין דנוטפין יע"ש ובב"י ז"ל סי' ר"א. ומ"מ ס"ד דליגזר ראשין אטו כיפין כאשר מצינו כמה פעמים דחז"ל ראו לגזור גם גל"ג, הלא בתוס' כאן וברש"י ז"ל בחגיגה י"ט מבואר דאין מטבילין באויר מה"ת שלא אמרה תורה מקוה של אויר לטבילה כי אינו דמי למעיין ובור וכמש"כ בב"י ז"ל ולשיטת הב"ח גם הרמב"ם ז"ל תופס דפסול אויר דאורייתא כמו נוטפין דפסולין בזוחלין דאורייתא ק"ו באוויר יע"ש בסי' ר"א ד"ה ומ"ש זרק כלים לאויר הגל וא"כ יגיד עליו ריעו כאשר הגזירה דראשון אטו כיפין לס"ד היא גזירה לדאורייתא כן הגזירה משום חרדלית הוא גזירה אטו דאורייתא משום דקטפרס מה"ת אינו חיבור למקוה.
וכן מדחזי' לתוס' היה גזירה שלא הקשו על פירש"י ז"ל אך דבחנם פי' כן דאפי' יש כמה סאין באותו מדרון אסור לטבול בו דמקוה אינו מטהר בזוחלין יע"ש ואם איתא דקטפרס אינו פסול אלא מדרבנן היו להם להקשות ביתר שאת ויתר עוז דאיך שביק רש"י ז"ל הגזירה אטו זוחלין דהיא גזירה אטו פסול מדאורייתא כי זוחלין פסולין מה"ת כברמ"א ז"ל שם סעי' ב' (יעיון חת"ס סימן רי"ב) יע"ש ובד"מ ובב"ח ונקיט פסולא דקטפרס שאינו רק גזירה אטו פסולא דרבנן, ומסגנון קושיתם שהקשו אך דבחנם פי' כן מוכח דס"ל לתוס' שגם אינו חיבור דקטפרס הוא מה"ת כפסולא דזוחלין ובחגיגה שם פירש"י ז"ל ד"ה חרדלית וז"ל פי' והטובל בה לא עלתה לו טבילה משום דמקום קטפרס הוא מקום זקוף יותר כו' ותנן הנו"ק אינו חיבור. ואף אם אינו קטפרס נמי אין טובלין בו לפי שאין מי גשמים מטהרין דרך זחילתן כו' הרי דבחדא מחתא מחתינהו, ולא עוד אלא שטעמא דקטפרס הקדים דחמירה ליה נקיט בראשונה כבסנהדרין מ"ט ע"ב אשר הוא כמבואר כפסולא דזוחלין שהוא מה"ת כן הנאמר בקטפרס שאינו חיבור היא מה"ת, ולענ"ד היא הוכחה ברורה מסוגיא ופירש"י ותוס' ז"ל.
ועוד בה שלישיה, אשר מבואר בתוס' חגיגה כ"א ע"ב ד"ה כעובי'. במש"כ שם, וז"ל. אך תימה להר"ר אלחנן דסברא הפוכה דגבי השקה חזי' דקטפרס אינו חיבור בהאי דניצוק וקטפרס. ולענין מקואות מהני כדאיתא לעיל גבי ג' גממיות דטובלין בתחתונה דהוי חיבור ואלו טופח ע"מ להטפיח מהני לענין השקה ולענין מקואות בעי' מים צפין על גביו. ותי' הר"י דטומאה וטהרה והשקה הלכתא גמירי לה ולא בסברא תליא מלתא עכ"ל. הרי מבואר יוצא מפי הר"י ראשון שבראשונים ז"ל מבעלי התוס' כי הדבור דנצוק וקטפרס דאינו חיבור, היא הלכה למשה מסיני. וא"כ פשיטא דלרובא ככולא ממפרשים ופוסקים דס"ל דהאי כללא דנצוק וקטפרס אינו חיבור גם לעירוב מקואות נאמר היא ג"כ הלכתא גמירי לה אשר דינו דין תורה.
ומה נעים בזה דיוק לשון התוספתא דמקואות פ"ג. שלש גממיות שבנחל העליונה והתחתונה של כ' סאה והאמצעית של מ' סאה וחרדלית של גשמים נכנסת לתוכן ויוצא מהן ר"י אומר ר"מ היו אומר מטבילין בעליונה ואני אומר בתחתונה. וחכ"א בין כך ובין כך (פי' בין שיוצא אמה של מים מזו לזו או לא יע"ש בביאור והגהות הגר"א ז"ל) אין מטבילין אלא באמצעית שיש בה מ' סאה. אשר לכאורה הט מלות בין כך ובין כך נראה כמיותר והיו די לאמור, וחכ"א אין מטבילין אלא באמצעית ככתוב בתוס' חגיגה שם ובגיטין ט"ז שקצרו בלשון התוספתא יע"ש ולהאמור י"ל דרמזו לנו בלשונם הזהב להשוותם וללמד לנו כמו שבאין יוצא אמה של מים או חרדלית של גשמים מזו לזו אז הלא פשיטא כי מה"ת הוא שאין טובלין בזו שאין בה אלא כ' סאה כן גם ביוצא חרדלית של גשמים אם כי מחברן כיון דהחיבור ע"י קטפרס (לפי' הריב"ש וכ"מ ז"ל) מדאורייתא אינו חיבור ומה"ת אין טובלין אלא באמצעית שיש בה מ' סאה אשר בין כך ובין כך בא לנו להורות דשווין המה בדינם ממש. והיא דיוק וביאור נכון בלשון חז"ל המזוקקים כאור שבעתיים.
ועם האמור הלא מתבאר כי דברי א' חיים נאמרו בפי הדברי חיים ז"ל בתשובותיו ח"א סי' מ"ג ובח"ב סי' פ"ח שכ' בפשיטות שהוא מה"ת בלא שום ראיה יע"ש ולענ"ד יש לזה ראיות ברורות כאשר הבאתי, ושלא כמש"כ בשו"ת רמ"ץ ז"ל להרב מסאמבור בסי' נ"ה אות ד' להוכיח משיטת ר"ת ז"ל לפירש"י ז"ל בגיטין שם דדווקא בשניהם חסרים אז קטפרס אינו מחברם משא"כ באחת שלימה, אשר זה טעמא בעי למה דמזה הוליד שאינו אלא מדרבנן והם אמרו להקל באחת שלימה יע"ש. ואין זה הוכחה כלל כי שערי הטעמים וסברות לא ננעלו בדרכים אחרים בסברת ר"ת ז"ל. ויעיון בתפארת ישראל בפ"ו דמקואות ה' ח' בבועז אות ט' דבשניהם חסרים צריכין צירוף משא"כ באחת שלימה דא"צ אך לחיבור, ובשו"ת שו"מ מהד"ג ח"ב סימן כ"ז ד"ה אמנם הסביר בדרך אחר יע"ש ואדרבה יותר קרוב להוכיח דגם ר"ת ז"ל יסבור כר"י ז"ל דהלכתא גמירי לה ולא בסברא תליא מלתא. וכך בא ההלכה דאך בשניהם חסרים אין קטפרס חיבור, משא"כ באחת שלימה. וכיון דלאו בסברא תליא מלתא אין מקום לשאול על מה זה. ואם כי לא אחשיב זאת לראי' אבל להוכיח להיפוך שאינו אלא מדרבנן בוודאי אינו וכן מש"כ הגאון מהרש"ק ז"ל בשיירי טהרה לה' מקואות ר"א סי' א'. וז"ל, ובצירוף דעת הטור דפ' כר"י דאמרי' גוד אחית וכ' הב"י דס"ל דבנדה לא החמירו טפי ממעלות דרבנן ומוכח דס"ל דמה"ת וודאי אמרינן גוד אחית וגוד אסיק ומה דס"ל לרבנן דלא כן היינו רק מדרבנן ובנדה הקילו ואוקמוהו אדאורייתא וא"כ גם לענין גוד אסיק י"ל כן עכ"ל יע"ש. מלבד מה שלא נאמרו אלו הדברים אך ליישב שיטת הטור דפ' כר"י, אשר אנן קיי"ל כחכמים כמבואר שם בב"י ז"ל ובש"ע שלא הובא כלל דעת הטור. אך גם בשיטת הטור העיד הב"ח שם כי ישוב זה גם בעיני הב"י ז"י לא נתקבל. ותי' בתי' אחר כתי' התי"ט בפ"ג דמקואות ה' ב' יע"ש ובט"ז ס"ק ע"ז וכ"כ הפ"י ז"ל בגיטין שם בחי' תוס' ד"ה הנצוק בד"ה והנלע"ד דגוד אסיק ואחית הלכתא גמירי להו היכי דשייכי יע"ש וכן לענין ניצוק וקטפרס שאינו חיבור להסוברים הכי היא הלכתא גמירי לה וכדברי הר"י ז"ל (והא דיש פלוגתא בזה הלא גם בהללמ"מ מצינו פעמים רבות דפליגי וכאשר האריך בזה הדבור החוות יאיר ז"ל בסימן קצ"ב יע"ש) סוף דבר כי לענ"ד מש"כ הם ראיות מכריחות להלכה ברורה כי לשיטת הסוברים שהם רובם ככולם דנו"ק אינו חיבור לעירוב מקואות היא מדאורייתא וכדעת הגאון דברי חיים ז"ל.
והנה הלא מבואר להמעיין בסוגיא דגיטין ט"ז בתוס' ד"ה והתנן הנצוק והקטפרס ובחגיגה י"ט בד"ה בתחתונה ושם כ"א בד"ה כעובי' השיטות בזה. כי לפירש"י ז"ל בגיטין ושיטת ר"ת ז"ל דווקא בשניהם חסרים לא מצטרפי ע"י קטפרס אבל באחת שלימה אמרי' גם גוד אסיק לר"מ. אולם לפירש"י ז"ל בע"ז ע"ב גם למקוה שלימה לא מתחבר ע"י קטפרס וכן הוא שיטת כמה ראשונים ז"ל יעיון חי' רשב"א ז"ל בגיטין שם. ועוד כ' ר"ת ז"ל כשהמים סופן לירד למטה אז גם ע"י קטפרס הוי חיבור לר' יהודה יע"ש ובר"ש ז"ל בפ"ח דטהרות ובמקואות פ"ג מ"ב ופ"ו מ"ח. ובתי"ט דמקואות פ"ג מ״ב ובחי' פ"י ז"ל בגיטין שם. אמנם כבר כ' רבינו הב"י ז"ל בסי' ר"א ד"ה כ' עוד שם המרדכי ראבי"ה הקשה כו' ומשמע התם דבין ר"מ ובין ר"י מודים דטובלים בתחתונה אבל בעליונה פליגו וטעמא משום דסוף המים לרדת עכ"ל ודבר זה כ' התוס' בפ"ב דגיטין בשם ר"ת ז"ל ומיהו אין זה עולה לפסק הלכה דהא חכמים פליגו אדר"מ ואדר"י. ואומרים דאין טובלין אלא באמצעית בלבד ומשמע וודאי ד"ה כחכמים וכ"פ הרמב"ם ז"ל עכ"ל יע"ש הרי מבואר דדברי ר"ת ז"ל בזה לא סלקי להלכה ועוד בזה שיטת הר"י ז"ל ופירושו דדינא דמשנתינו דנו"ק אינו חיבור לא נאמר לענין צירוף מקואות אך לענין השקת מים טמאים לטהרם. ולפ"ז לר"י ז"ל לכאורה במקוה גם נו"ק הוי חיבור אולם להמעיין היטב נראה דמאוד צדקו הדברים שכ' הד"ח שם בתשו' סי' פ"ח וז"ל, אך האמת יורה דרכו דהא הר"י ז"ל גופא ק' ליה איך יהיה מקוה קלה מהשקה לענין קטפרס, ולענין משקה טופח איפכא ותי' דהוא בדרך גזה"כ אך כ"ז הדוחק הוא לר"י דס"ל גבי מקוה גוא"ח צריך לדוחק הזה אבל לרבנן דקיי"ל כוותייהו נשאר הדבר ממילא דקטפרס אינו חיבור. וזה נראה ברור ושפיר כתב הריב"ש דלא מצא מי שיקל לומר במקוה נו"ק חיבור עכ"ל וכזה כ' גם השו"מ שם דלהלכה י"ל דגם ר"ת דל' משלמה לחסרה הוי חיבור ור"י מודים דנו"ק אינם חיבור כרבנן דתוספתא דר"מ ור"י. והתוס' לא כ' רק לר"י ור"מ יע"ש, וראה זה מצאתי אור חדש באור קדמון ראיה ברורה לאלו הדברים מרבינו הגדול האור זרוע ז"ל, בה' מקואות סי' של"ג דלאחר שהביא פי' ושיטת ר"י ז"ל לפרש משנתינו דטהרות לענין השקת מים טמאים ונראה שהסכים לפירושו ושיטתו בדבר זה יע"ש כ' עוד שם וז"ל, ונצוק וקטפרס לענין עירוב מקואות לא ידענא מה אידון בה דתניא בפ' גסתרא שלש גממית שבנחל העליונה והתחתונה של עשרים סאה והאמצעית של ארבעים סאה חרדלית של גשמים נכנסת לתוכן ויוצאה מהן ר"י אומר מאיר היה אומר מטבילין בעליונה ואני אומר בתחתונה וחכ"א בין כך ובין כך אין מטבילין אלא באמצעית שיש בה מ' סאה הרי ר"מ (לא אבין כלל הפ"י דר"מ הלא הוא אומר דמטבילין בעליונה וכש"כ בתחתונה כמבואר בחגיגה שם בפרש"י ותוס' ז"ל וצ"ע להבין דבריו הקדושים) וחכמים סברי דקטפרס לא הוה חיבור דהא אמרי אין מטבילין בתחתונה עכ"ל הרי לנו מבואר באור בהיר מהמליון שבראשונים כי גם אם מתנ"י יתפרש אך לענין השקה וכפי' הר"י ז"ל מ"מ מתוספתא אלו לומדין דקטפרס אינו חיבור לחכמים דקיי"ל כוותייהו וכמש"כ הדברי חיים ז"ל.
ודע ודכיון דרבינו האו"ז כ' בלשונו הקדוש על נו"ק דלא ידענא מאי אידון בה גם ברוב מים כשרים ומיעוט שאובין שאינו אלא מדרבנן גם לדידן (כבס"י ר"א סעי' ד') מכל זאת ע"י נו"ק יש להחמיר אם כי הוי ספיקא דרבנן לפמש"כ הש"ג ביבמות בפ' החולץ במרדכי ז"ל אות ד' דהיכא דמספקא לן דמאי אמור בה קמאי גם בדרבנן להחמיר יע"ש ובש"ך יו"ד סי' ק"ד סק"ד (ובתשו' הבאתי ראי' לזה מסוגיא דע"ז ס"ט ומפסק הרמב"ם ז"ל פט"ו מהמ"א ה' ל"ב דפסק ג"כ לשער בששים אם דס"ל דטכ"ע מדרבנן יע"ש) ובמ"י בקונ"ט הספיקות במחודשים אות ח' שכ' ודווקא ספיקא דפלוגתא אבל אי אסתפק לן מאי אמור בה קמאי או שהראשונים נסתפקו בדבר לא מקרי ספק כלל כו' כו' יע"ש ובסק"ח בשם הר"ש לוצאט ז"ל שאין כאן פלוגתא כלל, אולם בשם הכנה"ג דרבים פליגו על הש"ג יע"ש והוא האמת כי מר"ן אלפסי וכ"מ פ"ז מה' חו"מ ה' ח' דאיצטרכו לטעמים אחרים בהא דכל הד' כוסות צריכין היסבה מוכח דלא ס"ל כסברת הש"ג יע"ש וכן למש"כ המ"י ז"ל שם באות ט' וז"ל י"א דמטעם זה יש להחמיר בתיקו דאיסור דרבנן ויש חולקין כיון שאין שום חכם שיודע לפשוט התיקו עד שיבוא אליהו בב"א ע"כ מחומרת ושיטת הי"א נ' דס"ל דספק במה דאמור בה קמאי וספיקא דתיקו שווין המה וגם בספק תיקו אמרי' להחמיר גם בספיקא דרבנן אשר כן הוא באמת שיטת הרא"ם ויש מהגאו' ז"ל הובא בהג' מיי' פ"ב מה' חו"מ אות א' החולקי' על פסק הרמב"ם ז"ל שם בה' ט"ז דס"ל בכל בעיא דתיקו לקולא בדרבנן יע"ש ואם נימא דשווין המה א"כ לדידן דקיי"ל גם בספק תיקו בדרבנן לקולא וכמבואר בטוש"ע אורח חיים סי' תמ"ב ובב"י ז"ל בסי' תל"ז יע"ש א"כ גם בספק במאי דאמרי קמאי אזלי' לקולא בדרבנן כי מש"כ המ"י ז״ל בטעם היש חולקים להפריד בין הדבקים דספק דתיקו שאני יען דאין שום אדם שיודע לפשוט עד שיבא אליהו בב"א, לא הבנתי בעניי כי האם מה דמספקא בש"ס ולא סלקא בתיקו יש יכולת ביד שום חכם לאחר חתימת התלמוד לפשוט ספיקא דגמ' לבד מה דאסיק בקושיא דכללא ביד הגאונים דכיון דלא אסיק בתיובתא לית לן בה וכמש"כ הרא"ש ז"ל בפ' תפלת השחר סי' ב' בשם ר"ה גאון ז"ל ומבואר בפוסקים ומפרשים בדוכתי טובי יעיון פלפלא חריפתא בפ' יש נוחלין סי' ט"ז אות ר', אבל מה דנחתם בתלמוד לספיקא הוא סתום וחתום לספק הלכה עד שיבא גואל דק בב"א ואת"ל דעדיפותא דתיקו הוא יען כי גם בזמן התלמוד מה דעלתה בתיקו לא היה בכח לפשוט ז"א כי מבואר בתוס' ע"ז ס"ח ע"א ד"ה תיקו ובתוס' ע"ז נ"ג ד"ה או דלמא דאם דעלתה להם בביהמ"ד בתיקו שוב פשטוה יע"ש וב"ד נ"ג ע"א ד"ה או דלמא וא"כ קודם חתימת התלמוד ולאחר חתימת התלמוד שווין המה וכיון דקיי"ל בספק תיקו לקולא בדרבנן נראה לכאורה כי גם בספק במה דאמור בה קמאי נמי דינא הכי וצ"ע בזה, אמנם היכי שהראשונים עצמן נסתפקו בדבר זה לא לספק יחשב אשר גם להחולקים בתיקו ובספק במאי דאמרי קמאי יודה לזה שגם בדרבנן הוא לחומרא כאשר נראה כמבואר מהמ"י ז"ל בכלל א' סק"ו והביא כמה ראיות לזה יע"ש, והוא אשר אמרתי יען שכ' רבינו האו"ז לא ידענא מאי אידון בה יש מקום להחמיר גם בדרבנן וכדאמרן.
והנה הלא נודע שיטת הגאונים ורש"י ז"ל לפסוק כר"ה בע"ז ע"ב דנו"ק חבור לענין יי"נ אך ר"ת וראשונים ז"ל האריכו להוכיח דנצוק אינו חיבור גם לקולא לענין יי"נ ובתוס' שם ד"ה אמר להו ר"ח כ' ועוד מביא ר"ת ראי' דנו"ק אינו חיבור מדפריך תלמודא בכל דוכתין ש"מ נצוק חבור משמע דק' לתלמודא לאסור בנצוק יע"ש הרי לשיטתו מסברא הוא דנצוק אינו חיבור (יעיון בר"ן ז"ל שם ומש"כ בשם הראב"ד ורמב"ן ז"ל ויש להעיר בזה למש"כ למעלה כי דברי ר"ת ז"ל לא נאמרו לחכמים דתוספתא וכמובן וצ"ע) ואנן קיי"ל הכי בטוש"ע יו"ד סי' קכ"ו להקל בהפ"מ דנצוק אינו חיבור. ואם איתא דדעת הטוש"ע לפסוק גבי מקוה דקטפרס הוי חיבור דבר גדול כזה להקל באיסור כרת הי' צריך לבוא בביאור ומדסתם הרי הוא כמבואר דס"ל דקטפרס אינו חיבור וכעדותו של רבינו הט"ז שם בסק"ג שכ' בפשיטות דקיי"ל (ושתיקת הנה"כ כהודאה דמיא) דקטפרס אינו חיבור וכמש"כ בד"ח על ה' מקואות ס"ק נ"ז בשם רוב אחרונים ז"ל, וילמוד סתום מהמבואר דאם לקולא פסקו הטוש"ע מעיקר הדין דנצוק אינו חיבור ק"ו לחומרא באיסור דאורייתא ואיסור כרת דאינו חיבור ונו"ק בדבור אחד נאמרו במשנה.
אך יסוד ושורש המצדדים להקל יש לו מקום בלשון הזהב של הרמב"ם ז״ל בפ"ח מה' מקואות ה' ח' שהעתיק דינא דחכמים מתוספתא הנ"ל בזה"ל. ג' גומות כו' אין זה עירוב ואין מטבילין אלא באמצעית שאין המים דנזחרין מערבין אלא א"כ עמדו עכ"ל שם ובש"ע סעי' ס'. אשר פירשו דדווקא מטעם זה לא הוי חיבור אבל לולי זאת שהן זוחלין גם ע"י קטפרס הוי חיבור. אולם גם ע"ז שכל קולמסו הד"ח ז"ל באמרו שם בתש"ו סימן פ"ח וז"ל. והנה באמת לענ"ד גם הרמב"ם ז"ל כוונתו מקום קטפרס והוא שכ' עד שיעמדו הוא ע"ד שכ' בפיה"מ בפ"ח דטהרות מ"ח, וז"ל עריבה כו' וכוונת משקה עומד שתהיה הלחות שוקעת תחת הבצק ולא יהיה מדרון כו' עכ"ל אלמא דמה שהוא קטפרס קרוי זוחל ומה שהוא בשטח השוה קרוי עומד ולכך כאן במקואות כוונתו שאין המים מתערבין עד שיעמדו היינו שלא בקטפרס עכ"ל יע"ש ובפי' הגר"א ז"ל בטהרות שם על מלת עומד פי' שלא היו קטפרס יע"ש ובב"י ז"ל שם בד"ה כ' עוד בשם הריב"ש ז"ל שכתב וז"ל. וגם שעירוב מקואות צריך שהמים המערבים שני המקואות הם מערבים אותם בהשקט בעמדם במקומם הטבעי שזהו אשבורן לא בהיותן זוחלין שזה הנקרא קטפרס כו' יע"ש ובכ"מ שם מש"כ בשם הריב"ש ז"ל אשר כ"ז כפי' הד"ח. וכן בבאר הגולה שם בש"ע ציין וז"ל. לשון הרמב"ם ז"ל כו' וס"ל דלחכמים אין קטפרס לעולם חבור לערב המקואות כו' וכן הגר"א ז"ל בסעי' צ' בביאוריו ס"ק צ"א כ' וז"ל, ועוד ראיה מתוספתא כו' והטעם דאין הזוחלין מערבין כמ"ש הרמב"ם וכמ"ש בספ"ח דטהרות הקטפרס אינן חבור כו' דהן זוחלין וקטפרס כו' יע"ש הרי לנו שני מאורי הגולה באר הגולה והגר"א ז"ל ועוד מגדולי האחרונים ז"ל שפי' בדברי הרמב"ם וש"ע ז"ל הטעם יען שהוא קטפרס אשר זה נקרא זוחל ועד שיעמדו הכוונה שיהיו החיבור באשבורן וכדברי הקדמון הריב"ש ז"ל ולפ"ז האי פסקא דקטפרס אינו חיבור בא בביאור ברמב"ם וש"ע ז"ל.
וצומה הייתי בספר האשכול לרבינו הראב"ד ז"ל בה' מקואות סי' נ"ג וראיתי שמה בנחל אשכול בסק"ג שיצא להוכיח כי להרמב"ם ז"ל קטפרס הוי חיבור וז"ל. ונ' דלרמב"ם הוי קטפרס חיבור לענין צירוף מקואות דלא נשנה לדידיה אלא בטהרות לענין השקת מים טמאים כדעת ר"י. דהב"י כ' טעמיה דרמב"ם ז"ל דל"ב במקוה הווייתו ע"י טהרה ואינו פוסל דבר המק"ט משום דתנן נתן ידו או עלי ירקות בפרה פ"ו ולא במקואות ה"ה י"ל כיון דלא תנא ניצוק וק' א"ח במקואות ש"מ במקואות הוי חיבור. להכי מביא דין זה בהט"א ולא במקואות, וגם בפ"מ לטהרות פירשו דווקא לענין השקת מים טמאים עכ"ל מלבד מה דלדידן דקיי"ל דבעי' גם במקוה הווייתו ע"י טהרה כבש"ע סעיף מ"ח (יעיון מש"כ בזה בחי' זבחים כ"ה בספרי חידושי בן יאיר) אין מקום לעשות סניף לזה דלא נשנית במקואות. אך גם בשיטת הרמב"ם ז"ל אין מקום להוכחה זו כי החילוק מבואר דדינא דהוויה ע"י טהרה לא נשנית בפרה בסגנון לשון שיכלול גם למקואות לזאת שפיר כתב הב"י בטעמו לשיטת הרמב"ם ז"ל משא"כ הכא בכללא דכייל לן בטהרות הנצוק והקטפרס אינן חבור לטומאה ולטהרה, אם דעיקר פירושו לענין השקת מים טמאים מ"מ גם מקוה נכלל בהאי כללא. ודברים האלו מפורשין יוצאין מפי גאון גדול הפ"י ז"ל בגיטין שם ט"ז בפיסקא דה' הנצוק וז"ל, ונ' שיצא לו כן מההאי מתני' גופא דקתני הנצוק והקטפרס אינן חבור והאשבורן חבור לטומאה ולטהרה ואף שבפי' המשניות פי' הרמב"ם ז"ל לענין השקה היינו משום דמתני' דטהרות איירי בהשקה אבל מ"מ פשיטא דלישנא משמע דכללא כייל דאין חיבור לטומאה ולטהרה בשום ענין אלא באשבורן זה הנ"ל ברור בכוונת הרמב"ם ז"ל עכ"ל יע"ש והביא הרמב"ם ז"ל דינא דמתניתן בהט"א כדרכו בקודש להביא כשנוי במשנתינו. ובפ"ח דמקואות הביא דינא דתוספתא אשר לפי' הריב"ש וגדולי האחרונים ז"ל איפסקא בזה דקטפרס אינו חיבור כנ"ל אשר נכלל בכללא דמשנתינו וכאמור.
ומה דכלל התנא דינא דנו"ק אינו חיבור לטומאה ולטהרה לענין הכשר משקים ולעירוב מקואות ביחד י"ל דקמ"ל בזה לפמש"כ התפא"י שם בבועז אות י"ג דכיון דלמשקים של קודש כמו נסוך לחג או מי חטאת לא נאמר בהם הלכתא דהשקה כמבואר בפסחים ל"ד ע"ב ודינא דהשקה לא נשנית אך למים של חולין אשר אין נ"מ בטומאתן רק למילי דרבנן יע"ש באריכות וידוע אם כי הר"ש ז"ל בפ"ו דמקואות מ' ח' כ' דהקילו בשאובה דרבנן כדאמר בפ' המוכר את הבית ושמא מטעם זה לא חיישי' בסילון אפילו יהיו קטפרס יע"ש ובב"י בשם הראב"ד ז"ל שם בסי' ר"א ד"ה ומ"ש טבלו בו שנים בסה"ד יע"ש ובתר"י ז"ל בברכות בפא"ד דהא דקיי"ל דנו"ק לא הוי חיבור היא רק לטבילת הגוף ולא לטבילת ידים כי לנט"י הוי חיבור יע"ש אשר זה נביעת המקור לישוב הפ"י ז"ל ועוד גדולי האחרונים בישוב סתירת המשניות שהקשה התי"ט בפ"ג דמקואות יען דבשאובה דרבנן (ולדידן לא נקרא שאובין דרבנן אך ביש רוב מים כשרים ומיעוט שאובין) הקילו אולם הרבה מהסוברין וגם התי"ט דלא ניחא ליה ישוב זה מכללם דלהאומרים נו"ק אינו חיבור למקוה גם לפסולא דרבנן נאמר והוא הנשמע מהיקש דמתני' כמו דלהשקה ל"מ קטפרס גם לדרבנן כן בעירוב מקואות גם ביש רוב מים כשרים שאינו אלא שאובה דרבנן מ"מ ל"מ קטפרס לחברם ולהסוברים דבשאובה דרבנן גם קטפרס חיבור י"ל עוד דלזאת אשמעוי' התנא בטהרות בכללא דגם למקואות נו״ק אינו חיבור שיהיה דבר הלמד מענינו שלא נאמר דדיקא לענין מקוה חסרה אשר בעי' התחברות תמידות להיות לאחדים שאם נפסק החיבור חוזר לפסולו אז קטפרם אינו חיבור משא"כ לענין שאובים שדי בהשקה כמי רגע (יעיון ש״ך יו״ד סי' ר"א ס"ק קי"ב ובחת״ס סי' רי"ב דלית מאן דחש לדרי״ו ז"ל ובמש"כ בזה בספרי חב"י בחי' יבמות ס"ב) אז גם קטפרס חיבור אשר גם המהרש"ק ז"ל צדד בזאת הסברא. לזאת כללו התנא בדינא דהשקה ללמד בא כמי דבזריעת מים טמאים לטהרם אשר ג"כ בהתחברם כרגע יטהרו מ"מ ע"י קטפרס אין חיבורם חיבור כן כמקוה גם להכשיר שאיבים (יע"ש בד"ח אשר מה"ט דחה סברת השואל) דאוריי' קטפרס אינו חיבור וכדאמרן, והנה כ"ת סמך ראייתו על מתני' דמקואות פ״ו מ"ח והעתיק לי ראיית הגאון מהרש"ק ז"ל בסי' מ"א דאם אינם יוצאים לחוץ רק לתוכן מודה דאף קטפרס וזוחלין עושה עירוב אשר רב האי גאון סבא קדישא שכל בית ישראל נשען עליו כדאי לסמוך עליו בשעת הדחק עכת"ד. הלא ישים עיונו בשיורי טהרה שם סי' א' שהשיב המהרש"ק ז"ל בתשובת זאת השאלה ושם הביא ממתני' דפ"י דמקואות. ובראשית אעורר קצת בדבריו הנעימים שפלפל שם הגאון מהרש"ק ז"ל, בריש מש"כ שם וז"ל, בש"ס פ"ב דחגיגה י"ט בעי מיני' ר"י לר' יהודא מהו להטביל מחטין וצינוריות בראשו של א' מהם גוד אחית אית לי' לר"י גוד אסיק ל"ל אי דלמא גוד אסיק נמי אית לי' כו' עד אי תניא תניא. וק' לי מאי פריך הרי י"ל שאני ושאני דהתם ברגליו של ראשון נוגעת במים כיון דבעי' בצירופו למטה להשלים המ' סאה וגוד אחית אית ליה לר"י, ולכך אמרי' מגו דהוי של מעלה צירוף לשלמטה להשלים המ' סאה, הוי נמי של מטה צירוף לשלמעלה לטבול בו וכעין דאמרי' בפ"ק דסוכה מגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לסוכה וכן להיפוך יעיש כו' אבל התם באמצעית יש בו מ' סאה א"כ א״צ לאיתו שלמעלה להצטרף למטה רק של מטה יצטרף למעלה בזה לא אמרינן גוד אסיק ועדיין הספק במקומו קיים יצ"ע כעת עכ"ל ולענ"ד י"ל דשאני גבי מגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה דאמרי' באותה שעה דהוי דופן לזה הוי דוכן גם לזה וכן בחולין ס"ט שהמחיצה יהיו עולה לזה ולזה בשעה אחת ולא סתרי אהדדי יע"ש בכה"ג מצינו לסברא דמגו בכמה דוכתי משא"כ הכא באותה שעה דאמרי' גוד אחית נחשב מה למעלה שהיא למטה וגוד אסיק אנו רואין מה שלמטה למעלה ודי בזה דאמרי' גם תרווייהו אבל להקשות עוד מכח מגו ולאמור אם דלא אמרי' גוד אסיק מכל זאת כאן כיון דאמרי' גוד אחית לאמור מכח מגו גם גוד אסיק כמו דאמרי' האי סברא דמגו בשאר דוכתי אין מקום להקשות כי אין הנושאין שווין וכמובן.
ומה שפלפל שם בד"ה והנה על. דברי הט"ז ובד"ה והנה עפ"י הנ"ל למה דאמרי' בכ"מ דהטפל נגרר אחר עיקר ולא העיקר אחר הטפל כבש"ע או"ח סי' צ״ה מחצר קטנה שנפרצה לגדולה ולזאת שאל דא"כ למה נאמר דהאמצעית אחית להתחתונה הרי האמצעית יש בה מ' סאה ותחתונה אין בה ולמה תהיה היא טפלה להתחתונה ולא התחתונה להעליונה שהיא העיקרת יע"ש פלפולו הנעים בזה ראה זה ביאור חדש בביאור הגר"א ז"ל בתוספתא שם בפ״ג דמקואות. וז"ל היו ר"מ אומר מטבילין בעליינה פי' שהאמה מחברן לאיתו שיש בו ארבעים אף שזה המקוה היא למעלה אמרי' גוד אחית אבל בתחתונה אין טיבלין שאין המקוה העליונה מצטרף עם התחתונה להכשירה:
ואני אימר בתחתונה פי' אדרבה שהתחתונה מצטרפין דאמרי' גוד אסיק ולא בעליונה וחכ"א בין כך ובין כך כו' אין טובלין אלא באמצעית שיש בי מ' סאה אבל אין האמצעית מכשרה ע"י האמה לא את העליונה ולא את התחתונה דלא אמרי' לא גיד אחית כלומר לעליונה יצא גוד אסיק להתחתונה ואין מצטרפין אלא כששניהן שוין עכ"ל מבואר יוצא מפי' הגאון ז"ל לפרש ולאמור דבכ״מ רואין את החסרה הטפלה להשלים להשלמה העיקרית וכסברת הגאון מהרש"ק ז״ל ולפירושו העליונה. רואין לחבר עם האמצעית ע"י גיד אחית והתחתונה עם האמצעית ע״י גוד אסיק, אמנם פליאה גדולה היא ולא זכיתי להבין פי' הגאון ז"ל כי מלבר מה שהוא נגד פי' ר"ח ורש"י ותוס' ז״ל בחגיגה שם וכל המפרשים ופוסקים שפי' דבתחתונ' טובלין ע"י גוד אחית ובעליונה ע״י גוד אסיק וגם מבואר בכ"מ דמאן דאית לי' גוד אסיק כש"כ דאית ליה גיד אחית ולפירושו לר' יהודה טובלין בתחתונה דאית ליה גוד אסיק התחתונה לאמצעית השלמה, ולא בעליונה דלית ליה גיד אחית ומה יענה להסוגיא דחגיגה שם דבעי מיניה כי' לר' יהודא גוד אחית אית ליה גוד אסיק לית לי' או דילמא גוד אסיק נמי אית ליה, וגם כל הסוגיא שם איך יתפרש לפירושו שהוא להיפוך ואם אין כאן טעות הדפוס בביאור הגר"א ז"ל צע"ג ליישבן ובעניי לא אדע איך.
ומש"כ שם הגאון מהרש"ק ז״ל. וז"ל, ומה יומתק בזה דברי הראב"ד ז"ל בספר בעלי הנפש שהביא הב"י ז"ל בסי' ר"א ד״ה ומ"ש טבלו בו שנים כו' שהביא בשם ספר בעה״נ שכ' דבחגיגה מסקינן דפליגו במעלית דרבנן אבל בדאורייתא לד"ה טמא כו' והיא תמוה איך כ' דמסקינן בחגיגה כן הרי לל"ב קאמר להיפוך דפליגו בדאורייתא אכל במעלות דרבנן ד״ה טהור ואם משמע ליה לפסוק כל"ק ל״ש בזה לשין מסקינין גם כיון דלדאורייתא אין נפ״מ דבלא״ה, ה' כת"ק ואין נ"מ רק במעלות דרבנן וא"כ בדרבנן ה' כמיקל לא ראיתי מי שיתעורר בזה עכ"ל והאריך בישוב זה בפלפול חריף עד שסיים וזה נכון בכוונת הראב"ד ז"ל כי הוא חריף ועמוק מאוד בעזהש"י יע"ש וב"ה כי האיר את עיני לעמוד על כוונת דברי הראב"ד ז"ל בפשיטות לגירסת הגאון הר"ח ז"ל שגרס שם בסוגיא היפוך מגירסתינו, וז"ל, אמר רבה כו' אבל במעלות דרבנן כו' אף השני טהור א"ד אר"נ אמר רבה בר אבוה מחלוקת במעלות דרבנן ור"י מטהר השני אבל מטומאה לטהרה ד"ה השני טמא. והיינו דר' פדת דאוקמה להא ברייתא כר"י עכ"ל ונראה ברור כי גם הראב"ד ז"ל גרס כגירסת הגאון הר"ח ז"ל וכיון דללישנא בתרא אמרי' דפליגו במעלות דרבנן שפיר כ' הראב״ד ז"ל בלישנא דמסקינן כי להמעיין בתוס' פ"ק דע"ז ז', ע"א ד"ה בשל תורה וברא"ש ז"ל בגיטין פ"ו סי' י"ב ובב"ק פ"א סי' ו' ובק"נ ופלפלא חריפתא, שם יראה כי לשיטת הרי"ף ועוד כמה ראשונים זיל פסקינן כלישנא בתרא יע"ש ובהגהות הריעב"ץ בכללי הש"ס במבוא התלמוד כ' פ"ז וכן היא דעת כמה פוסקים והכי מסתבר דבתרא הוי חזרה מקמא דביה סליק וחשיב כמסקנא ולזאת שפיר שייך לישנא דמסקינן שכ' הראב"ד ז"ל ובפרט הכא דר' פדת מסייע ללישנא בתרא דהוי כנתברר כחד מהני לישני דאזלי' בתרי' וכעין מש"כ התוס' בע"ז שם בשם ר״ש ז״ל ולזאת שפיר כ' הראב"ד ז״ל ומסקינן וזה לענ"ד אמת הברור בכוונת דברי הראב"ד ז"ל.
ועתה בס"ד נבוא לעמק יהושפט, הנה סברת השואל בשיירי טהרה שם דרצה לאמור דניצוק וקטפרס לא נקרא רק אם אין לו דפנות הסובבין אבל אם יש לו דפנות הסובבין לא נחשב לניצוק וקטפרס דחה הגאון מהרש"ק ז"ל בשתי ידים בראיות ברורות ומוכרחות עד שבא למסקנא לאמור ובע"כ דאין חילוק בין אם מסובב מד' רוחותיו או מב' רוחותיו יע"ש ובד"ח שם שכ' וז"ל, והנה לכאורה נראה דכשהוא בכלי מקרי קטפרס אך לפי הנראה מתוס' גיטין הנ"ל דמפרש ר"ת ז"ל גבי גישתא דמה שיורד בקילוח מקרי ניצוק ולכן מפרש שם במונח אבת גישתא יע"ש וא"כ לפ"ז מקוה זו דהוי שאובין דאורייתא לא מהני השקה פ"י ניצוק לכל הפוסקים עכ"ל הרי שהוסיף עוד לאמור דזה הוי ניצוק ויעיון בהגהות הגאון תפארת ישראל על משניות בע"ז ע״ב ע"א, אך אשר תמך יסודו המהרש"ק ז"ל הוא מש"כ שם, וז"ל מיהו מ"ש רו"מ בסוף דבריו דבאשבורן בוודאי הוי חיבור זה נראה נכון לענ"ד דבזה אמרי' גוד אסיק ג"כ פד שסיים והנה נחזור לדינא דנראה לי נכון כדעת רו"מ דהיכא דהמים עומדין באשבורן וודאי אמרי' גוד אסיק עכ"ל והן הן הדברים אשר גם בשו"ת שו"מ שם נאמרים דכל שהן שקטים ונחים אמרי' גוד אחית וגיד אסיק ומצטרפין יע"ש אמנם רוח אחרת בזה בדעת הגאון הד"ח ז"ל, באמרו שם וז"ל יעיין בב"י ז"ל ונראה דגם הוא כ' בשם הראשונים דמים ע"ג מים בדרך הנחתן לא מקרי קטפרס מה שגבוהים והחילוק מובן במוחש דמים הניתן על מים שבבור הרי נחו ואינם זוחלין ורק בטבעו הם נחים הרי נתחברו מים במים בשטח השוה אבל מים שנתחברו ע"י ניצוק ורק ע"י תחבולה ומכריח הוא עומד באוויר בסור המכריחו יפול למטה בוודאי לא הוי רק ״כמו שפומד באוויר״ עכ"ל ולדעתי העני' פשטות לשון המשנה שנאמר הניצוק והקטפרס או משקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה והאשבורן חיבור לטומאה ולטהרה מורה כדברי חיים ז"ל דדווקא באשבורן ממש דלחים בטבעם הוי חיבור דאל"כ רבותא הוי קמ"ל דגם ניצוק וקטפרס כאשבורן שנחו ע"י הכרח ג"כ הוי חיבור לטומאה ולטהרה ולסברת הגאונים מהרש"ק ורי"ש ז"ל מוכרחין לפרש דבאופן כזה נקרא, אשבורן ונכלל באלו הדברים שנשנו והאשבורן חיבור שאין זה במשמעות הלשון ופי' הפשוט כמבואר כסברת הד"ח ז"ל.
והנה להמעיין בדברי המקילים נראה שכל חילם הוא רק על יסוד לשון הרמב״ם ז"ל שכ' שאין הנזחלים מערבים אא"כ עמדו אשר מזה הוציא גם הש"ך שם בס"ק קכ"ט דדוקא גשמים אבל מעיין מערב אף בזוחלין יע"ש ובדג"מ מש"כ על הש״ך סק"ס ובשו״ת חתם סופר סי' ר״ס שהחזיק בדברי הש"ך (ויעיון בתשו' מהרי"ט ז״ל ח"ב סימן י"ז ובפ"י הראב"ד ז"ל בפ"ה דעדיות מ"ב יע"ש) ויעיון במי השילוח בסי' א' ס"ק כ' שרצה לצדד מכח ס"ס והניח בצ"ע ומסיים ומי ירים ראש להקל נגד הב"י וד"מ וכי משום שאנו מדמין נעשה מעשה יע"ש ובדברי חיים ז"ל בה' מקואות באות נ"ז שהביא בשם הנטע שעשועים דבמעיין שמטהר בזוחלין הוי נו"ק חיבור והוא ז"ל האריך לחלוק עליו עד שמסיק בזה"ל משמע בהדיא דאפילו במעיין לא מהני קטפרס יע"ש ובמקום שבעלי תשובה גאוני עולם עומדים. לא נתן לאפרוח שלא נתפתחו עיניו בש"ס ופוסקים כמוני להכריע, אמנם לתשובת שאלת כ"ת אני אומר כיון שאותו גאון אשר מלבד גדולתו בכל חדרי התורה בחיבורו שעשה על ה' מקואות במקצוע הזאת ירד לעומקה ולרחבה ממקור מקומו טהור בביאור הלכה ברורה הד"ח ז"ל בא למסקנא להורות על מקוה כזאת. וז"ל סוף דבר מקוה זו פסולה מה"ת לענ"ד יאמר מי שיאמר לא שמיע לי דבר זה דהחילוק כו' הוא נגד דברי הר״ת וריש ורא"ש ור"י ז"ל וגם ר"ת בתוס' גיטין ט"ז דמכשיר בנופל למטה הוא רק לר' יהודה ולא להנכה כו' ולכן אין בידינו לעשות מקוה נגד דבריהם ז"ל בפלפולא דילן ולכן מקוה זו פסולה ורק אם יהי' עכ"פ שאוכה שהמשיכוה כולה דהא כשר מה"ת כמעט לכ"ע אז כשרה עכ"ל וגם הגאון מהרש"ק ז"ל אם כי מה שרחק הדיח בזרוע קרב הוא בפלפולו מכל זאת את ואהב בסופה להלכה למעשה לא סמך גם הוא רק ע"י המשכה עג"ק כולה שיש בזה צירוף שיטת רי"ף ורש"י ורמב"ם ורשב"א ז"ל ועוד דהכשירו בשאובין ע"י המשכה עג"ק גם כולו. ואם כי בפלפולו היקל יותר מהר"ח למעשה אשר הד"ח הכשיר רק ע"י שאובה שהמשיכוה כולה הוסיף האי סבא קדישא לאמור, והנה עוד נראה לצרף היתר בזה לעשות המשכה זו שלא עד גדולים רק ע"י קטנים פחות מבן יג"ש דקיי"ל דאם לא נעשה בכוונה אפי' כולה בהמשכה כשר וקיי"ל דקטן אין לו מחשבה רק מעשה יש לו יע"ש שסיים והנה צרפנו כל היתרים יחד כדי למטיין שיבא מכשורא. ויהי רעווא שלא יצא מת"י דבר שאינו מתוקן עכ"ל לזאת אם כי דעת הגאון רי"ש ז"ל שם בשו"מ נראה דעתו להקל גם בלא המשכה חלילה לעשות מעשה שלא כהני סבי קדישי הד"ח ומהרש"ק ז"ל, וכן בנחל אשכול שם לאחר כל הצדדים שהאריך להקל לא מלאו לבו לעשות מעשה רק ע"י המשכה כאשר סיים וז"ל א"כ בנד"ד שהמים באו בהמשכה אל המקוה וכבר הוכחנו לעיל אפי' לראב"ד כולו שאוב בהמשכה אינו פסול אלא מדרבנן כו' ונחליט שהמים הללו שאובין הם מדרבנן מ"מ נכשרו לכ"ע ע"י חכור בחוזק הקלוח מן הבאר למים שבמקוה ויטהרו התחתונים את העליונים ע"י ניצוק וקטפרס עכ"ל יע"ש.
ופוק חזי דברי רבינו החתם סופר בסי' ר"י שם שסיים וז"ל וחלילה לעשות מעשה בספק איסור כרת אם לא יתוקן אליבא דכל הפירושים דהיינו שיהיו סופו לירד ולנוח בגומא תחתונה ולא יזחל לחוץ ושיהיה בדרבנן דווקא. ובכולו שאב דבכמה פוסקים הוא דאורייתא (והכי קיי"ל) חלילה לעשות מעשה להקל לסמוך, אהנך פוסקים דס"ל דרבנן ולגבב קולות כי מאן ספין ומאן חשוב להגיס לבו בהוראה עכ"ל ואם אותו גאון ז"ל אומר כן אנן יתמי דיתמי מה נענה אבתרי' ואך כשלש אלה הד"ח ומהרש"ק ונח"א ז"ל יעשה ושלא להתיר לעשות מקוה ע"י חיבור מקטפרס וכציור הנ"ל רק ע"י המשכה גם כולה עג"ק מטעמים הנאמרים.
הלא מצוה דרבים אחז"ל כי שאני יעיו ברכות מ"ז ובתוס' שבת די ופסחים ס"ח וגיטין מיא יע"ש ובמג"א ז"ל סי' שיו ס"ק כ"ט. וגם נודע סברת הראשונים ז"ל דבמקום. שעשו חז"ל חקנה חששו גם למיעוטא יען שהוא לעולם וגם באיסור כרת מצינו כמה פעמים לחז"ל שעשו הרחקה ביותר יעיון יבמות פ"ב קי"ט ובפירש"י ז"ל שם ובהג"ה מל"מ פ"א מהי יו"ט יע"ש ובמש"כ בזה בספרי בחי' שבת מיד. ועתה במקוה דאית בי' טבילת נדה דאורייתא ואיסור כרת, ולעולם, ולרבים, האם יעלה על הדעת לעשות מקוה אשר לדעת הגאון הד"ח ז"ל פסולה (יעיון ר"ש ז״ל פ"ב דמקואות מ' ג' דחזקת העושה מקואות עושהו בכשרות) מדאורייתא וגם הגאונים מהרש"ק ז"ל ונח"א ז"ל פסקו כן להלכה למעשה בדבר חמור כזה חלילה לצדד להקל רק במה שהורו הם להתיר ע״י המשכה עג"ק וכנ"ל. וגם לעשות ע"י המשכה עג"ק ולהוסיף עוד לעשות כעצת המהרש"ק ז״ל מכל זאת אין דעת חכמים נוחה מזה כי החכם עיניו בראשו אשר אך בראשיתו יעשה כהלכה, אמנם בהמשך הזמן בכל עת שיהיו מוכרח לנקות' ולמלאותה האם יעשו בכל עת כן? ואם כי בריב"ש ז"ל בסי' קכ"ה הובא בב"י ז"ל בד"ה כ' הריב"ש טוב להמשיך המים כו' כ' שאין לנו לגזור מעצמינו יותר ממה שגזרו חכמים ואפילו כשאינם בני תורה לפי שהכשר המקוה לא לכל מסור כ"א לזריזים וחכמים. הלא בזמנם נאמרו דברים האלו אבל אנן בימים האלו... צריכין ליתן לב ולעשות באופן שלא יבוא תקלה בהמשך הזמן. וגם על החיבור בציור מקוה כזאת שהוא כעין עצמים בבטן המלאה להשגיח שלא יסתם. למי נמסר ההשגח' לבלנים? (יעיון חתם סופר סי' ר"ו) בדברים העומדים ברומו של עולם היהדות ועיקרי הדת.
וקורא אני ע"ז מש"כ הבית יוסף ז"ל בסי' תר"צ לענין קריאת המגלה בלע"ז שהביא תשובת הר"ן לריב"ש ז״ל. וז"ל רואה אני דבריך טובים ונכונים שאפילו בעסקי העולם. כל משכיל בוחר לנפשו הדרך היותר בטוח והמשומר מכל נזק ומכשול ואפילו באפשר רחוק עאכ"ו שיש לנו לעשות כן בדרכי התורה והמצות שהם כבשונו של עולם ואיך נניח הדרך אשר דרכן בה רבותינו הקדושים ונכניס עצמינו במקום צר ובמשעול הכרמים עכ"ל. כן אני אומר בתשובת זאת השאלה גם אם היו המים שבצנור המחברם נחים, אשר זה יסוד ההיתר של הגאון ר"ש (וכן מה שרצה לצדד המהרש"ק ז"ל בפלפולו כנ"ל) ז"ל דכל שהן שקטים ונחים אמרי' גוד אחית וגוד אסיק ומצטרפין (וצריכין להבין באיזהו אופן דברו אשר המים שבצנור למטה ושיהיו המים נח מוכרח להיות אך על ידי תחבולה) מכל זאת איך יעלה על הדעת לסמוך באיסור דאורייתא וכרת על דיעה יחידאה רי"ש ז"ל במקום אשר חביריו הגאונים הד"ח ומהרש"ק ועוד מגדולי האחרונים ז"ל רבי עליו לחלוק כזה דכיון שנתחברו ע"י ניצוק ורק ע"י תחבולה ומכריח הוא עומד באוויר ובסור המכריחו יפול למטה בוודאי לא הוי רק כעומד באוויר ואינו חיבור והמקוה פסולה מה"ת וכנ"ל, בפרט על ציור המקוה שאנו דנין עליה אשר המים מכל שטת מקוה העליונה בגובה 15 סענטי מעטיר שוטפין ועוברין בתוך הצנור בערך חצי מיניט לפול כולם למטה בתוך המעיין ואינם שקטים ונחים כרגע פשיטא דגם לדעת הגאון מהרי"ש ז"ל המקוה הזאת פסולה כאשר קיי"ל דנצוק וקטפרס אינו חבור גם למקואות ומן התורה אין חיבורן חיבור כאשר נתבאר לעיל בס"ד.
ונראה עוד ברור בסברא דגם לר' יהודא דס"ל גוד אסיק וגוד אחית הוא רק בעת החיבור אבל שיועיל זה החיבור גם לאחר שנפסק לאמור דנשאר בהכשרו זה לא מצינו הלא נודע דעת הי"מ שברי״ו ז״ל שנסתפקו גם ע״י הכשר כשפ"ה דאם נסתם הנקב שיהיה חוזר לפסולו כבתחלה והש"ך חשש להחמיר לכתחלה, ואם דלא קיי"ל הכי אבל זה כלל גדול דאפושי פלוגתא לא מפשינין וכיון דלחכמים גוד אחית וגוד אסיק לא אמרי' גם בשעת החיבור למה נאמר דלר' יהודא גם לאחר שנפסק החיבור ישאר בהכשירו בוודאי מסתבר לאמור דבזה גם ר' יהודא מודה וא"כ בנידון דידן דהחיבור ע״י ניצוק הוא רק רגעים אחדים ועל אתר נפסק בכה"ג לכ"ע קטפרס וניצוק אינו חיבור גם לר"י וזה אך לרווחא דמלתא כי אנן הלא קיי"ל כחכמים וכנ"ל
ואל תטע לאמור כיון דבהמשכ' עג"ק התירו הד"ח והמהרש"ק ז"ל (והטעם שכתבתי דמ"מ אין דעת חכמים נוחה מזה דהאם בכל עת יעשו כן ל"ש בכגון דא שנעשה באופן אשר המים לא יבואו להמקוה אך ע"י השוקת, וגם אין חשש לסתימת הצנור יען כי הבחינה נראית מנפילת המים של 15 ס"מ שהוא למעלה מהצנור להמעיין דאם לא יפלו המים אז נדע כי נסתם הצנור, הלא יש לדון ולאמר דהם לא התירו רק היכא דהמים שבצנור המחברם נח אשר המהרש"ק ז"ל צדד לאמור דבכה"ג יצא מכלל קטפרס אך למעשה לא סמך ע"ז רק להתיר בהמשכה עג"ק ועוד בצירוף סניפים משא"כ בזאת המקוה אשר המים שבצנור המחברם שוטף והולך במרוצה אשר גם כרגע לא נח ולכ"ע לא הוי חיבור כדינא דנו"ק דאינו חבור גם ע״י המשכה עג"ק נראה דאין להתיר) וכאן הלא יבואו המים בהמשכה ע"י השוקת להמקוה ואם כי בעי' המשכה על גבי קרקע הלא מבואר מרמ"א ז״ל סי' ר"א סעי' מ"ו וי"א דאין המשכה מועלת אלא דוקא עג"ק הראוי לבלוע בה אבל אם המשיך ע"ג רצפת אבנים שאין ראוי לבלוע בה וכש"כ על גבי דף או כלי אע"פ שאינו פוסל לא מהני וטוב להחמיר לכתחלה הרי דחשש להחמיר בזה רק לכתחלה ז"א כי כבר ביאר בארוכה רבינו החתם סופר ז"ל בסי' רי"ז ד"ה הנה כמרדכי דהדבר מובן דשאובין הפסולין מה"ת לא יתבטלו מהיות שאובין אלא ע"י קרקע שראוי לבלוע אך ברוב כשרים שמן התורה השאובים בטלים ברוב ומדרבנן בעי המשכה סגי ברצפה או צינור ולזאת אנן הא לא נהיגין לסמוך אמקוה כולו שאוב ע"י המשכה ואך ע"י המשכה גרבייה ולזאת לא הביא זאת הדיעה הב"י ז"ל בש"ע אם כי רבים וגדולים המה הרא"ם ור"א מוורדין ורוקח ועוד מקמאי ז"ל וגם רמ"א ז"ל לא חשש אלא חומרא בעלמא לכתחלה אבל היכא דהמקוה כולה שאובה שהיא פסולה מה״ת אז לכ"ע בעי' דווקא ע"ג קרקע הראוי לבלוע והוא לעכובא גם בדיעבד לפסול את המקוה אשר ההמשכה הוי ע"י דף וכדומה יע"ש שהוכיח זאת מסידור לשון המרדכי ז"ל והם דברים כנים וברורים כמבואר להמעיין וא"כ המקוה שאנו דנין עליה הלא היא פסולה מה"ת כי היא כולה שאובה אם שנמשך הקאנאלא זארע ולא אוכל לדון בזה בבירור אם המה מי הקאנאלאזארע במקומם דינם כשאובין גמורים מה"ת יען שלא עמדתי עדיין על הבירור לידע את כל אופן עשייתם והוגד לי כי בשו"ת בית יצחק ז"ל דבר בזה ואינו תחי' לראות מה שכתב והחליט בזה, אמנם בנידון דידן אשר המקור ממי הקאנאלאזארע רחוק לערך מאה קילימעטיר ויש כמה בתי אוצרות מים בהדרך ממקום נביעתם עד עיר פאדילוי אשר מבתי האוצרות מתחלקים גם למקומות אחרים וכברור כי כמה פעמים נפסקים המים ממקום נביעתם מסבות שונות וזחילת המים בא להמקוה אך מבתי האוצרות אשר הם שאובים גמורים מה"ת וא"כ לא יתבטלו מלהיות שאובין אלא על ידי קרקע שראוי לבלוע, אבל ע"י השוקת ובגובה פשיטה שאין המשכה כזאת מוציאו מידי שאובין דאורייתא ואין כאן המשכה עג"ק, לזאת מקוה הזאת פסולה מה"ת כי החבור ע"י הצנור אינו חבור כלל עפ"י התורה מכל הטעמים כנים וברורים שנתבארו בס"ד.
זאת תורת העולה להלכה, כי מקוה הזאת היא פסולה מן התורה ואך לעשות המקוה על המעיין באופן שיהיו המים נחים ע"ג מים ממש כאשר אמרתי וציירתי לכם בעת הייתי שמה שהוא דרך הטוב והישר ובטוח מכל מכשול והוא באפשרות, ועל השאלה דבכסף מנלן הלא אך יחיד ועני אני נאמר כלומר כי ביחיד יציור עני אבל צבור גמורי דלא מיעני. ואם לפרקים אשר יחסר מזג המעיין הלא יש לכם מקואות הישנות שהם כשרים בלא שום פקפוק אשר יטהרו שני המקואות זמ"ז בחבורם ע"י הנקב כשיעור התורה שיש ביניהם וכהוראת ועדותו של הגאון החתם סופר ז״ל בסימן רי"ב. ואך שיהיה תחת השגחה כי בכל עת אשר הבלן ישאב מהמקוה ולמלאותה בחמין שילך אחד לראות בהסרת הברזא מן נקב המחברם שיהיו בחבור של טהרה אשר גם לאחר שיסתם ג"כ היא בכשרותה וטהרתה כי לית הלכתא בזה כרי"ו ז"ל והוא אשר השוה התנא האלקי ר' עקיבא בשלהי יומא טהרת ישראל ביוה"כ שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם לפני ה' תטהרו. לטהרת מקוה שנאמר מקוה ישראל וגו' לרמז לנו דברי הט"ז בריש סימן תקפ"א במעלת יוה"כ שאינו בכלל העברה אך במחילה גמורה דגם אם יחטא חלילה, אח"כ מכל זאת הראשונים אינם נחשבים וזה מפורש בפסוק כי ביום הזה יכפר וגו' לפני ה' תטהרו הורה בזה מעלת יוה"כ טפי מכפרות הראשונות דלא היו רק בדרך העברה ותלי' משא"כ ביום הזה לפני ה' תטהרו לגמרי מהראשונות, אשר יש בזה צד השתוות למקוה שגם לאחר הסתימה מכל זאת כיון שנטהרה ע"י החיבור בהשקה עומדת בטהרתה, ויצאו דברינו בטהרה והנלע"ד להלכה למעשה בס"ד כתבתי:
חיים מרדכי
סימן יז
להרב הגאון הגדול המפורסים בכל העולם לאחד המיוחד שבגאונים כו' כו' כש"ת מו"ה מאיר אריק שליט"א אבד"ק טארנא.
הנה זיו תשובתו היקרה מול פני האירה אשר בהשקפה כללות ממנה אור המאיר כחמה ברה, היא דיש לדון בזה מכח ס"ס שמא כר"י ז"ל דלענין מקוה קטפרס חיבור, ושמא המשכה מהני גם על גבי אבנים. אם דדברי הח"ס ברור מללו דדעת כמה גדולי הפוסקים דבעי' קרקע הראוי לבלוע. והרמ"א ז"ל שהיקל בדעבד הוא רק לענין ג"ל שאובין ולא לענין דאורייתא הלא מתוס' ב"ב ס"ו ד"ה מכלל כ' דאע"ג דשאובה דאורייתא מ"מ בהומשכה טהורה ומש"ה משקה בי מטבחייא בקרקע טהורין דנמשכו על הרצפה יעו"ש וכ"כ הר"ש פ"ב דמקואות ורצפה שבעזרה אבני שיש ואינו קרקע ואפ"ה מהני לענין דאורייתא ולפ״ז יש לכאורה לדון מכח האי ס"ס או לאמור ס' שמא כולה שאובה כשרה מה"ת ושמא כהפוסקים דהמשכה מהני גם ע"ג אבנים בתור ס"ס בדאורייתא וס"א בדרבנן. אך דמעולם לא שמענו להכשיר מקוה ע"י ס"ס יען שהוא ס"ס במקום חזקת איסור וכ"כ בתשו' ב"ש בכמה תשובות (ב"ש חיו"ד אינו תח"י) עכת"ד דמר כהד"ג. ולדבריו אין כאן אך פסולא דרבנן כי מה"ת ס"ס דעוד עדיף מרובא הלא רובא וחזקה רובא עדיף. ועוד יש מקום להעיר דהלא בספיקא דפלוגתא מהני גם בחזקה כי בשביל חזקה לא ישתנה הדין אשר הדברים עתיקין וגם אני בעניי בספרי ובחידושיי הרבה הארכתי בזה אמנם האמת הוא לענ"ד כי אין כאן צידוד מס"ס כלל. מלבד מה אשר כהד"ג הראה פנים מאירות דאין לדון כאן ולהכשיר מכח ס"ס. אם דמש"כ כת"ה בזה"ל אף שדעתי ר"י בתוס' גיטין ט"ז דהא דקטפרס אינו חיבור דווקא לענין השקת מים טמאין מיירי ולא לענין מקוה יעו"ש היינו לענין מקוה חסר להכשירה אבל במקוה שאוב הרי כל ההכשר מדין השקת מים טמאים כמש"כ הרא"ש בתשו' וכיון דבהשקה אין ק' חיבור ה"ה במקוה לענין שאובין שהושקה כו' והא דכ' תוס' בשם ר"י דלא לענין חיבור מקואות מיירי היינו לענין צירוף ב' מקואות חסרים או חסר לשלם ובזה דחה דברי הנח"א עכ"ל הזך. לענ"ד לא כן הוא כי מפי' הרא"ש ז"ל בעצמו בפ"ו דמקואות מ"ז עירוב מקואות כו' שפי' עירוב מקואות שאוב בצד מקוה כשר או חסר בצד שלם או שניהם חסרים דבחדא מחתא מחתינהו הלשון מורה דממקום אחד יצאו מדרשתם ז"ל בת"כ שמיני מנין אם טמא יטהרנו ת"ל מקוה ומעיין יהיה טהור כו' אשר מזה נלמד הטהרה ע"י חבור והשקה למקוה שאובה או חסרה גם שניהם וכמבואר מכמה דוכתי, וקוטב דברי הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ל"א סעיף ב' סובב והולך אך להוכיח דכיון דנתחברה פעם א' הוכשר גם אם נפסק אח"כ כדקיי"ל דלא כי"מ שברי"ו ז"ל פרט זה נלמד מטהרת מים טמאים שהשיקן למקוה. ואדרבה הגאון מהרש"ק והשואל בד"ח ז"ל שם כ' לצדד דדוקא במקוה חסרה אשר בעי' להתחברות תמידיות להיות לאחדים אז קטפרס אינו חיבור משא"כ לענין שאובים שדי בהשקה כמו רגע, אשר הוא היפוך סברת כהד"ג. והוכחת הנח"א הלא דחיתי בתשובתי בד"א בתשובה מספקת, אמנם דבריו המאירים הם קילורין לעינים לאמור כיון דלאחר שנפסק החיבור דנשאר בהכשרו מתבאר מתשו' הרא"ש ז"ל דנלמד מהשקת מים טמאים דיו לבוא כו' כמו התם ק' אינו חיבור ה"ה במקוה שהושקה לענין שאובין גם לר"י ז"ל וגם אני כוונתי בזה לדעתו הגדולה לאמור דגם לר' יהודא לזה לא אמרי' גוד אסיק וכמבואר בתשובתי לעיל אמנם דברי מר שכ' וגם לענין זה דעת רוב הפוסקים דבכ"ע קטפרס אינו חיבור זה אמת ויציב. וכאשר ביארתי באריכות קצת כי דברי הר"י ז"ל יחידאה הוא נגד כל הפוסקים ומפרשים, וגם בשיטת הר"י ז"ל האמת הברור כדברי הד"ח בסימן פ"ח שהבאתי דגם הר"י ז"ל לא כ' זה אך לר"י דס"ל גבי מקוה גוא"ח אבל לרבנן דתוספתא דקיי"ל כוותייהו נשאר הדבר ממילא דק' אינו חיבור והוא שכ' הריב"ש ז"ל דלא מצא מי שיקל לאמור במקוה דנו"ק חיבור, וכ"כ השו"מ במהד"ג ח"ב סי' כ"ז דגם לר"ת דכ' משלמה לחסרה הוי חיבור ור"י מודים דנו"ק אינו חיבור כרבנן דתוספתא והתוס' לא כ' רק לר"י ור"מ ואני הראיתי כי כן מבואר באו"ז בסימן של"ג דאם דמפרש מתני' כפי' הר"י ז"ל לענין השקה מ"מ מתוספתא אנו לומדין דקטפרס אינו חיבור לחכמים דקיי"ל כוותייהו וכמבואר בתשובתי. האמת הברור כי גם ר"י ז"ל יודה להלכה דק' אינו חיבור. יהי' איך שיהי' לכלל הידוע דקיי"ל דבע"י ס"ס השקולין פשיטא ופשיטא דאין כאן שום צידוד לעשות ס' שמא ק' חיבור כי רובא ככולם הכריעו דק' אינו חיבור ולא נחשב לספק כלל וכמש"כ גם כהד"ג.
האי ספיקא דשמא המשכה מהני גם ע"ג
אבנים הלא גם כת"ה כ' דדברי החת"ס ברור מללו. ודיעה. הישרה מכרעת מאוד לסברתו דשאובין הפסולין מה"ת לא יתבטלו מהיות שאובין אלא ע"י קרקע שראוי לבלוע והמקילים הקילו רק ברבייה והמשכה דאין כאן אך שאובין דרבנן. ואני מוסיף עוד על דברי החת"ס כי המכשירים בהמשכה ע"י צנור הלא המה השאלתות והרמב"ם וכמבואר בב"י ז"ל אזדו לטעמייהו דשיטת הגאונים (אשר מסתמא גם רב אחאי גאון ז"ל בעל השאלתות מכללם) והרמב"ם ז"ל הוא דשאובה כולה גם כן מדרבנן ולזאת בש"ע סעיף נ"ג דהכריע כשיטתם וכמש"כ בש"ך ס"ק י"ז לזאת גם בהמשכה פ' המחבר כוותם בסעי' מ"ד כי שאובה כולה מדרבנן, וגם איכא רביי' והמשכה דהוי תרי דרבנן. והרמ"א ז"ל לשיטתו בסעיף ג' דשאובה גם רובה היא מה"ת לזאת החמיר דבעי' דווקא ע"ג קרקע הראוי לבלוע. אך יען דהוא ברביי' והמשכה שאינו אלא מדרבנן החמיר אך לכתחלה. וגם בזה מלשון הב"ח שם שכ' וז"ל. ונראה עוד כו' דלא נהגינין הכי ע"כ נראה דעתו לפסול גם בדעבד וכנראה דלזה כוון הש"ך בסקצ״ז במש"כ ואנן לא נהגינן הכי אלא בעי' המשכה עג"ק שראוי לבלוע כדלקמן סעיף מ"ו וכ"כ הב"ח דלכאורה מאי הוסיף בזה הלא מבואר הוא ברמ"א ז"ל אלא כוון לאמור דאנן בעי' המשכה עג"ק הראוי לבלוע גם בדעבד והוא שסיים וכ"כ הב"ח אשר בלשונו כמבואר דהכי נקטי' גם בדעבד. וכ"נ מריהטת לשון הש"ך בס"ק י"ז שכ' והרב כו' והלכך הכא בגג פוסלת המשכה כו' אשר לשון הב"ח והש"ך מורה גם ברבייה והמשכה שאינו אלא מדרבנן לפסול גם בדעבד ובזה החמיר הרמ"א זיל אך לכתחלה אבל בכולה שאובה ולהסובר שהיא פסולה מה"ת לא מצינו בפירוש שיכשיר בהמשכה ע"ג רצפת אבנים אך ממה שהראה כת"ה מדברי הר"מ מפונטוזיא ז"ל בתוס' ב"ב ס"ו וגם במי השילוח במקור נפתח סימן ד' הרגיש בזה (וכ' להוכיח מכאן דהמשכה עג"ק הראוי לבלוע בעי' רק מדרבנן יע"ש אמנם מלשון המרדכי בשם הרא"ם ז"ל והפוסקים מבואר דהוא מהללמ"מ) אשר גם לזה יש מקום לדחוק ולאמור דהלא גם בהמשכה עג"ק אם כי הרא"ם ז"ל הסביר הדבר דאז נתבטלו אגב קרקע וכשיזחלו לגומא נעשית כאלו בא מתמצית הקרקע כי נתבטל מהם שם שאובים אבל המשיכום ע"ג רצפת אבנים (או נסרים שאינו ראוי לבלוע) לא נתבטל שם שאובים מינייהו שהרי אינם יכולים לדונם כאלו באו מתמצית הקרקע שהרי אינם יכולים לבלוע מהתמצית מכל זאת מצד הסברא במים שאובים גם ע"ג קרקע מ"מ ידעי' בבירור דהן הן המים שאובים שבאו להגומא ולא מתמצית הקרקע ועכצ"ל, כמש"כ הר"י ז"ל בחגיגה כ"א דטומאה וטהרה והשקה הלכתא גמירי לה ולא בסברא תליא מלתא וכך בא הלכה דהתבטלות השאובין אך עג"ק הראוי לבלוע וא"כ י"ל דרצפת עזרה שאני כיון דאמרי' ביומא כ"א וזבחים צ"ו דשברי כלי חרס וכן מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה נבלעין במקומן אם שהיה בדרך נס, ולבלוע גם דברים גושים ולא מצינו שיפליט. מכל זאת נוכל לקרוא רצפת עזרה כקרקע הראוי לבלוע גם לענין המשכה וכעין דאמרי' בחגיגה כ"ג שאני שלחן דרחמנא קרי' עץ ומזבח הנחשת נחשב כקרקע יען שהכתוב קראו מזבח אדמה ומסלקין ממנו הציפי כאלו אינו כך הכא ברצפת עזרה נסלק את רצפת אבנים יען שבולע גם ע"י האבנים וכקרקע הראוי לבלוע יחשב לזה. אשר נאמר כי גם ר' משה מפונטוזיא ז"ל יודה דבשאובה דאורייתא בעי' דווקא עג"ק הראוי לבלוע ידעתי גם ידעתי דשינויא דחיקא הוא. אולם חזי לאיצטרופי למה דבתוס' שם בשם הרשב"א ז"ל דרך אחר לו בסוגיא דפסחים ולרמב"ן ועוד קדמוני ז"ל בשיטתם דאם שאובה כולה מדאורייתא א"א להכשיר בשאובה שהמשיכוה כולה ע"כ דלא ס"ל כשינויא דר"מ ז"ל יעיון באו"ז סימן של"ה. אם שלא נוכל לאמור כ"ע כי הרא"ם ז"ל הלא כ' שמעתי דמפרש דהל"מ ל"ש המשיכה ע"ג קרקע או רצפת אבנים הלא זה המפרש מדבר מהללמ"מ שהוא לשאובה דאורייתא אבל רובם ככולם נאמר ברור שהם סוברים דבשאובה דאורייתא בעי' דווקא קרקע הראוי לבלוע אשר החולק לדיעה יחידאה יחשב, וגם אם יש עוד מקום לומר גם לאותה שיטה הוא רק ברצפת אבנים או בנסרים עג"ק אשר בטל לגבי קרקע ע"ז בא הללמ"מ לבטל השאובה גם דאורייתא אם שאינו ראוי לבלוע, אבל לא בשוקת שבגובה כבנידון דידן זה לכ"ע לא תוכל לבטל השאיבה דאורייתא ומלשון השאלתות ורמב"ם והמחבר ז"ל אין סתירה לזאת הסברא דהם לשיטתם דגם כולה שאובה היא רק מדרבנן וכנ"ל, מכל הלין טעמי ברור אצלי דבכאן דהמשכה הוא ע״י שוקת שבגובה שאין כאן שום צידוד מספק דשמא נחשבת המשכה לשאובה דאורייתא ואין כאן ס' השקול כי רובא המה החולקים וכאשר נתבאר. והספק דשמא שאיבה כולה מדרבנן הלא ממקומו הוא מוכרע מפסק הרמ"א ז"ל בסעי' ג' דכל המקוה שאובין הוא פסול מה"ת וספיקא לחומרא הלא איכא ס"ס בדאורייתא וס"א בדרבנן שמא כולה שאובה מדרבנן וס' שמא אינו שאובין אלא ע"כ דהחלטת הרמ״א ז"ל מבלי לצרף זה לספק כלל אך בהחלט קיי"ל דש' כולה מה"ת וכמש"כ הפמ"ג בכעין זה בפ"ב דשער התערבות דר"ה ואני העני לענין טכ"ע מהות יע"ש לזאת נלע"ד ברור כי אין בנידון דידן שום צידוד מס"ס, וכיון דהחיבור אינו חיבור וכאשר כ' גם כהד"ג, והמשכה אין כאן כדת התורה שוב המקוה פסולה מן התורה וכאשר הסכים עמי ידידיי הגאונים המפורסמים מו"ה יהודא ליב צירילסאהן שליט"א אבד"ק קעשנוב ומו"ה בצלאל זאב שאפראן שליט״א אבד"ק באקוי. ואין להאריך יותר יען כי להלכה הלא באנו לעמק השוה וכאשר סיים כהד"ג בתשובתו כי הדין דין אמת שאין לטבול במקוה זו. וב"ה כי עלתה בידינו לתקן הדבר ולעשות מקוה טהורה כדת התורה. החותם ברגשי כבוד ואהבה רבה בכל חותמי ברכות שבתוה"ק.
חיים מרדכי.
סימן יח
להרב המאיה"ג כו' מו״ה אליעזר פריש נ"י אבד"ק טפ"מ.
בדבר שאלתו שאלת חכם אם לסמוך על עדות האב לבנו שידין ויורה הנה נודע דעת ההלכות קטנות בח"א סי' ל' לענין קבלה לשחיטה דאב נאמן להעיד על בנו מטעמא דכ"מ שהעידה תורה עד אחד אפילו קרובים נאמנים באיסורים. אמנם השבות יעקב ז"ל בח"א סי' מ"ד שדי נרגא בזה באמרו שם. וז"ל ובאמת אין מוכרח דהא להדיא איתא בפ"ב דכתובות כ"ג ע"ב מעלין לכהונה עפ"י עד אחד ואס"ה פליגו שם בגמ' ד' כ"ה ע"ב אמאי מעלין לכהונה עפ"י אביו בתרומה דרבנן ואע"ג דקיי"ל הלכתא כרבי שהעלה בן עפ"י אביו היינו משום מגו דבידו להאכילו בתרומה כדאיתא שם בש"ס ודעת הרמב"ן ז״ל דאינו נאמן כשיודעין שהוא אביו וכמבואר ברמב״ם ז"ל בפ"כ מהא״ב ובמ"מ שם, ועיין באה"ע סי' ג' ובב"י שם וא"כ כש"כ לענין שחיטה שאין האב נאמן עכ"ל ולכאורה היא סתירה מבוארת מסוגיא ערוכה לסברת ההלק"ט והנלע"ד די"ל דהנה על תשובת רבי לר"ח שהשיב אני מאמינו להאכילו שבידו להאכילו בתרומה ואינו מאמינו להשיאו אשה שאין בידו להשיאו אשה הקשו התוס' שם בד"ה שבידו ובת"י שם דהלא האי מגו לאו דסמכא הוא יען כי אין בידו להאכילו אחר מיתה, וגם כגורן לא יטלו פי שנים ועוד הרבו להקשות על האי מגו הקדמונים, כמבואר בשיטה מקובצת שם. וכ' בשם הרמב״ן ז"ל. וז"ל וא"ל רבי שאינו דומה, מאמינו להאכילו בתרומה דאי בעי הוי אמר כהן הוא ואינו בנו והיה אוכל על פיו לבדו ואין זו עדות גמורה. ואין בידו להשיאו אשה דא"נ אמר הכי אינו נאמן להשיאו אשה אלא אם מצטרף עמו אחר וכיון דעדות בעינין (בזה מסלק תמיהת הת"י על האי תירוצא וכמבואר להמעיין) חע"ג דאיכא האי מגו פסול דרחמנא פסליה ועוד דגבי עדים ליכא מנו כו' עכ"ל ולתירוצא דא הסכימו הרא"ה וריטב"א ורא"ש ז"ל בחידושיהם כמובא בשט"מ שם ולכאורה נ' כי תי' הרמב"ן ז"ל סובב והולך אך לשיטתו בישוב קושיות התוס' בד"ה נאמן להאכילו בתרומה מסתירת הסוגיא דקדושין ע"ט דמשם נראה כי אב אינו נאמן גם להאכילו בתרומה יען כי התם מיירי בידעינין דהוא אבוה מה שאין כן הכא בסוגיא דמיירי בדלא ידעי' שהוא אביו ודווקא בכה"ג נאמן (יעיון חי' ריטב"א ז"ל שם) אולם חזי' בחי' הרא"ש ז"ל שם דבסתירת הסגיות הלך בעקבות ישובי רבותינו בעלי התוס' וגם בידעי' דהוא אביו מ"מ נאמן וכמבואר בחי' הרא"ש ז"ל שם ובתוס' ד"ה הרי שאמרו ומ"מ בישוב הקשיות על המגו הסכים לתי' הרמב"ן ז"ל יען כי הסוגיא עכ"פ מיירי בלא ידעי' שהוא אביו כהוראת הוספת ה' ואו של וכהן וכמש"כ התוס' (אך לשיטתו לאו בדווקא הוא) ולפ"ז דיש מקום לתירוצא דרמב״ן ז"ל גם למאי דקיי"ל דבכל גווני נאמן האב יש מקום לפרש באופן שיהיה סעד לסברת ההלק"ט בשנאמר שזה השיב רבי לריח אני מאמינו להאכילו בתרומה אם דאביו הוא יען דבידו בלבד להאכילו בתרומה אם לא היה מגלה שהוא אביו כי ע"א בלבד מהני לתרומה ולא בעינין עדות גמורה לזאת גם קרוב נאמן כי בכ"מ שהאמינה תורה ע"א גם קרוב נאמן ואינו מאמינו להשיאו אשה יען שאין בידו בלבד להשיאו אשה אם לא בצירוף אחר לזאת גם ע"י צירוף לא מהני כי במקום שבעי' עדות גמורה כלום יש אב שמעיד על בנו וכמש"ב הרמב"ן ז"ל וא"ש להמבין ומעיין בסוגיא ולפירושא דא אדרבה מסוגיא זו מתבאר כי רבי דקיי"ל כוותיה ס"ל כי במקום שהאמינה תורה עד אחד גם במקום דליכא מגו קרוב כרחוק יחשב ונאמן וכפסקא דבעל הלק"ט וכדאמרן.
ויעיון בפ"י ז״ל שם בתוס' ד"ה נאמן להאכילו בתרומה שדקדק על שאלת ר"ח לרבי דמ"ש תרומה מיוחסין דהלא שאני ושאני כי בתרומה דסגי בע"א מש"ה מכשיר רבי אפי' בקרוב כמו האיסורין דקיי"ל ע"א נאמן באיסורין לא שני לן בין קרוב לשאינו קרוב משא"כ ביוחסין דבעי' ב' עדים כעדות גמורה יע"ש וזה כפירושי בתשובת רבי' גם מבואר דעת רבינו הפ"י ז"ל כהלק"ט דבמקום דע"א נאמן לא שאני לן בין קרוב לשאינו קרוב.
אמנם לפירושי בסוגיא מה דאמר רבי יען שבידו להאכילו בתרומה לא יתפרש בדרך מגו אך דמזה ראיה דל"ב עדות גמורה ומה אעשה כי עומד נגד פירושי דברי רבותינו הראשוני' ז״ל אשר מבואר בדבריהם הקדושים כי מכח מגו קאתי, ולפ"ז הדרא קושית הש"י ז"ל דמשמע דבלא מגו לא היה קרוב נאמן אם דע"א נאמן וצ"ל כמש"כ הפ"י ז"ל שם בחי' בד״ה ור"ח כו' דמשים מעלה בעלמא החמירו בתרומה מבלי להאמין ע"א קרוב או משום דהוי איסור שיש בו ממון שאיכא גזל השבט לכהנים יע"ש אשר לפ"ז לק"מ מהא דבעי' לטעמא דמגו (ומשיטת הרמב"ן ז"ל ג"כ לק"מ כי לא קיי"ל הכי וכמבואר ברמב"ם ז"ל וטוש"ע שם יע"ש) וכמובן בפשיטת גם בב"ש שם באה"ע ס"ק ז' כ' ה"ה לשאר דברים כל שע"א נאמן, נאמן אביו יע"ש שזה ג"כ כהלק"ט. וכן הש״י ז״ל שם בעצמו הביא קצת סמוכין דקרוב יכול לסמוך מתוס' סנהדרין ה' ע"א ד"ה נקיטנא רשותא יע"ש ולכאורה הלא ש"ס ערוך הוא שם דאמר רבה בר"ה נקיטנא רשותא מאבא מארי וצ"ע על הש"י ז"ל שהביא אך מתוס' ואולי דברו בזה הפמ"א וחו״י ז"ל ואינם ת"י לעיין בדבריהם היקרים. ולדינא גם הש"י ז"ל העלה דלכתחלה יש ליטול קבלה מאחר שאינו קרובו גם בשו"ב. אם דצידד שם להקל מטעם דבלא"ה רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ורק תקנת אחרונים ליטול קבלה וגם הוא מלתא דעבידא לגלויי אם הוא בקי או לא ע"כ לא משקר יע"ש כל אלו הטעמים אינם נאמרים בהוראה, כי בימים האלו בעו"ה לאו מילתא דעבידא לגלויי הוא וכמובן וידוע להמשכיל וגם לא נאמר האי כללא דרוב המצויין אצל הוראה יודעין המה ואם המהרש"ל ז"ל אמר המורים מרובים והיודעין מועטין אנן מה נעני אבתריה. וגם הסמיכה להוראה לאו מתקנת אחרונים הוא אך הוא ש"ס ערוך שם בסנהדרין ה' ע"ב תלמוד אל יורה אלא א"כ נוטל רשות מרבו, וכן מסיק הברכי יוסף ביו"ד סי' א' סק"ה דראוי לחוש ולקח סמכא מאחר וכן הסכימו האחרוני הדעת תורה ומקדש מעט והעידו שכן המנהג להחמיר בזה"ז כבל"י ז"ל וכן ראוי להורות. והנלע"ד כתבתי:
חיים מרדכי.
סימן יט
להרב הגאון כו' מו"ה יעקב ארינשטיין נ"י מנהל ישיבת אהל משה בירושלים עה"ק חובב״א.
בדבר קושיתו וז"ל ארהיב בנפשי עוז להציע לפני כת"ה אשר חנני ד' ביום זה וחדתא היא אצלי בחולין ל״ד דהקשה ר"א לר"י דלמה שני שני והשיב הואיל ומצינו שני עושה שני ע״י משקין והקשה עוד דלמה האוכל שלישי נעשה שני לקודש והשיב הואיל ושמירתה טומאה אצל הקודש וק' לי דלמה לא השיבו הואיל ומצינו שלישי עושה שני לקודש ע"י משקין וכמבואר ברמב"ם ז"ל דמשקה קודש נעשה ראשון עד שלישי ויומתק בזה דמש"ה נעשה שני לקידש ולא לתרומה דדווקא משקה קודש נעשה ראשון ע״י שלישי ולא משקה תרומה והקושי' נפלא מאוד אחכה לתשובתו עכ"ל הנה קושיתו כתוב הוא גם בספר ראש יוסף מרבינו הגאון הפמ"ג שם במקומו בפירש"י ז"ל בד"ה ודע דיש הקשות יע"ש שהאריך בישוב קושיא זו ולענ"ד נראה בפשיטות דהנה על תשובת ר"י דלכך שני עושה שני יען כי מצינו שני עושה שני ע״י משקין קפריך ליה ר"א בתרתי בדרך ממ"נ דא"כ תחלה נמי בעית למעבדיה לאוכל שני יען כי משקין נמי תחלה הוו דתנן כו' וכפירש"י ז"ל שם בד"ה ואיל (ואם כי לפירוש התוס' שם בד״ה משקין נמי תחלה נמי הוו דחולקין על פירש"י ז"ל אין מקום לתירוץ זה הלא יעיון בראש יוסף שם כי לפי' התוס' לק"מ) יע"ש אך על קושיא זו י"ל כי די סברא זו דמצינו שני עושה שני עי משקין לעשות אוכל כמאכל אבל לאמור יען דמשקין נעשין תחלה ע״י שני יעשה האוכל חמור ממאכל דהמאכל הוא שני והאוכל יהיה ראשון. זה לא אמרינן ע"י סברא זו לזאת קמקשה לו עוד דא"כ שלישי שני למה דא"א לומר יען דמצינו שלישי עושה שני ע״י משקין לקודש הלא ע"י מה דמצינו דעושה על ידי משקין לא מעלינן האוכל להיות עוד חמור מהמאכל דהמאכל יהיה שלישי והאוכל שני, וא"ת דאמרינן הכי הלא חוזר וניעור קושיא הראשונה דהא משקין תחלה נמי הוו והאוכל שני יתעביד ראשון וכפירש"י ז"ל והיתה תשובת ר"י דלעילם לא אמרינן ע״י דמצינו משקין כו' דיעשה האוכל חמור מהמאכל ולזאת די כי האוכל שני הוא שני יען דמצינו (והא דאוכל ראשון הוא שני ולא ראשון הוא כדי להשוות המדות יעיון תוס' בסוגיא ובראש יוסף שם) שני כו' והא דשלישי עושה שני לא אמרתי אלא בתרומה שטהרתה כו' וא"ש בפשיטות. והנלע"ד כעת לפום רהיטא כתבתי:
חיים מרדכי.
סימן כ
להרב המופלא כו' מו"ה משה נ״י מו״ץ ישוב בעיר בעדא
בדבר שאלתי וזה תוארה. איך שזה ערך זמן עשרה חדשים אשר נתהווה מחלוקת בעירנו כו' וקבלו להם עוד שו"ב שני להיות עמי שותף שלא ברצוני כי בעיר קטנה מערך שלשים בע"ב די ביותר להשתמש רק בשו"ב אחד כו'. ועשינו בינינו קבלות באיסור נדר ושבועה וח"ח שאסור לשום אחד מאתנו השו"ב לשחוט אפי' עוף הקל בלתי תשלומי שכירות גם להשו"ב השני כו' ומסבה המחלוקת נשלח על ידי הפריפעקט מעירנו שלא ימצא בכאן כו' ואנשי הקאמיטייט קלקלו הטאקסע ואינם רוצים לשלם שכירות אפי' לשו"ב אחד ובפרט לשנים כו' ויראתי לנפשי לשחוט ע"י כתב האיסור שבינינו עד שאציע דבר זה כו'. אם חל האיסור שבינינו עלי אף שהשו"ב השני נסע מכאן ואינו עמדי לעמוד על משמרתו בעבודתו בשוה עמי ואהי' נשאר מחוסר פרנסה ח"ו עבור זאת לעולם כי לענ"ד בזה יש איזה היתרים, א'. כי הכתב איסור שבינינו נעשה שאין רשאי השו"ב השני לשחוט עד שישלמו לי שכירות בכל שבוע סך י"ג סיר וחצי ואח"כ חזרו בדיבורם לחסור מעט מעט מן משכורתי עד שישלמו לי רק עשרה פיר בכל שבוע והייתי מוכרח להסכים פ"ז כי השו"ב השני לא רצה לעמוד בשחיטתו עד שישלמו לי כמו השוותם בתחלה כי אמר מה יאכל אם לא ישחוט כו'. ועוד טעם שהנדר אשר נכתב בכתב איסור שבינינו לא נעשה ע"ד רבים וגם לא נקרא בפי ממש רק בחתימה על הכתב כו' גם נתוודע לי שבעת נסיעת השו"ב מכאן התפשרו אנשי הקאמיטייט עמו ונתנו לו סך שוש מאות פיר שיחזור להם את הכתב האגאזשימענט אשר עשו עמו בערכותיהם על משך זמן ג' שנים שלא יוכל עוד לתבוע מהם שכירות בדיניהם והחזיר להם הכתב הנ"ל ונתפרדה החבילה והכתב איסור שבינינו עיכב בידו לצער אותי שלא אוכל לשחוט ואהי' נשאר מחוסר פרנסה ח"ו לעולם הכי יש לו כח כזה לעככינו. וזה זמן ב' שבועות אשר אין לי שכירות והשעה דחיקא לי מאוד ויש לי יסורים גדולים עי"ז ובזיונות אשר אין לשער ע"כ אבקש מכתהיר שיעיין בזה עפ"י דתוה"ק אם ים תקנה ע"ז שאוכל לשחוט ולהרוויח לקבל את משכורתי ולפרנס את ביתי ובוודאי למצוה גדולה יחשב ע"כ תוכן לשון השאלה.
הנה מש"כ כת"ה לצדד כזה יען שלא נקרא בפיו ממש אך בחתימה על הכתב. וגם לדון בזה מכח שבועה בכתב, ויש עוד לצדד מה נכתב רק בר"ת. הלא גלוי וידוע כי כבר הלכו בזה קמאי ובתראי אשר באו למנין בכנה"ג ביו"ד. ובעיקרי הד"ט בה' נדרים סימן כ"ג אות כ"ט וכל האחרונים האריכו בזה בתשובותיהם אמנם להלכה אין לנו אלא הכרעת רבינו משה ז"ל בחת"ס בסימן ר"כ ורכ"ז כי שבועה ובפרט חרם חל גם בכתב יע"ש באריכות וגם אני בעניי הארכתי קצת בזה בספרי חידושי בן יאיר בחי' תמורה ג' יע"ש ובשו"ת שו"מ מהד"ת ח"ב סימן קכ"ה על צדדי היתר כאלו חרד ע"ז חרדה גדולה יע"ש אמרותיו כי נעמו.
ומה שאני רואה להיתר ברור הלא מראש צורים אראנו אשר יסודו בתשו' הרא"ש ז"ל המובא בב"י ז"ל ביו"ד סימן רכ"ח ואיפסקא בש"ע סעיף מ"ד שנים שנדרו ללכת יחד לארץ ישראל תוך שני שנים והאחד מתעכב חבירו פטור, בין שהוא מתעכב בדין או שלא כדין חבירו פטור כי לא נדר אלא להיות בחברה אחד כמבואר שם בתשו' וש"ך. ורמ"א ז"ל הביאה גם גבי שבועה בס"ס רל"ו אבל אם תלוין זב"ז וא"א לאחד לקיים שבועתו בלא חבירו כגון שנשבעו לילך ביחד לא"י והאחד עובר וק' לשני לילך לבד פטור ג"כ. הרי דגם אם אך קשה לפני אחד לקיים פטור כי אדעתא דהכי לא נשבע ונדר ק"ו בנידון דידן אשר קבלתכם היו בעת אשר תהיו ביחד אולם כשאחד יצא מעיר האם גם ע"ז היו קבלה שאז יעבוד אחד עבור השני או שלא יעבוד גם הוא וגם לו לא יהיה במה לחיות. אין לך אומדנא דמוכח גדול מזה כי אדעתא דהכי לא נעשה קבלת הח"ח ושד"א ואם כי חומרא דשבועה יצא מהכלל להענש גם בשוגג וטעות וכשוגי' דגיטין ל"ה יע"ש ובירושלמי פ"ו דשבועות ה' ה"ה ובויק"ר פ"ו. אמנם אומדנא דמוכח מועיל גם בנדר ושבועה וכמבואר בכמה דוכתי ויעיון מרדכי כתובות בפ' אע"פ סימן קע"ו ד"ה ובספר ראבי"ו. הפסק מר"ח כהן ז"ל ובש"ג שם סק"ל ובטוש"ע יו"ד סי' רנ"ג ויעיון תוס' כתובות מ"ז ובנו"ב מהד"ק חיו"ד סימן ע"ט ובשו"ת רח"כ ראפיפארט ז"ל סימן ג' ובשו"מ מהד"ת ח"א סימן רס"ו דגם בחרם אזלי' בתר אומדנא יע"ש) ואין לך אומדן גדול מזה כי הקבלה לא היה רק בעת אשר תהי' בעיר גם שניכם ביחד ואם יצא אחד הותר הקבלה וכהוראת הרא"ש ז"ל.
ולכאורה יש מקום לחלק ולאמור דהאי דינא לא נאמר רק היכא שמתעכב אחד ברצון לזאת יצא גם חבירו מקשר השבועה משא"כ בנידון דידן אשר נאנס השו"ב לצאת מעיר מסבת דינא דמלכותא והוא לא עבר מאומה וא"כ י"ל דהקבלה במקומה עומדת ז"א כי אם היה כ"ת תובע ממנו מה מכח קשר השבועה בזה הדין עמו לפטור א"ע מכח טענת אונס אשר אונסא רחמנא פטריו אמנם לחייב כ' מכח זה הלא נודע פלוגתא דר"י ור"ל בירושלמי פ' מי שאחזו ובפ"ג דקידושין דלר"י אונסא כמאן דלא עביד דמי וקיי"ל כוותיה ופי' הר"ן ז"ל בקידושין שם בקצרה. והש"ך בחו"מ סימן כ"א ביאר בארוכה הטעם דאונסא רחמנא פטריה אמרי' אבל אונסא רחמנא חייביה לא אמרי' ומה לא בזה שאירעו לחבירו אונס הרי לא קבל על עצמו חיוב זה אלא על תנאי זה וכיון שלא קיים חבירו התנאי אף שהוא מחמת אונס למה יתחייב הוא יע"ש ובתומים וקצות (מה שהעיר הקצות ממתני' דגיטין ע"מ שתשמשי את אבא כו' ראיתי שכבר דבר בזה הב"י ז"ל בתשו' בסימן ג' בשם הריב"ש ז"ל) ונתיבות. ויעיון בשו"ת מהרלב"ח ז"ל סימן ק"כ שהאריך בזה בפלוגתא דר"י ור"ל יע"ש ואם דאחז"ל בברכות ו' וקידושין מ' דמחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה שנאמר (מלאכי ג') אז נדברו יראי ה' וגו' ולחושבי שמו מאי ולחושבי שמו אר"א אפי' חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה הרי דאונסא רחמנא חייביה אמרי' לשלם לאדם שכר כאלו משאה (והסתירה לזה מסוכה כ"ח מגשמים בחג יעיון בשו"ת שבו"י ח"ב חאו"ח סימן י') והגאון מהרש"ק ז"ל בהקדמתו לטוטו"ד הוציא מכח זה לאמור דבדיני שמים אמרי' אונסא כמאן דעביד דמי (יעיון בעיון יעקב בקידושין שם דעשה ק"ו ממדת פרעניות שהרי מדה טובה מרובה אפ"ה אם עשה עבירה באונס אינו נענש כי אונס רחמנא פטריה כדכתיב ולנערה לא תעשה דבר אף שעשתה עבירה בפועל וכ"ש זה שלא עשה המצוה מכח אונס שיש לו שכר. ולסברת הש"ך הוא ק"ו פריכא כי בעבירה אמרי' אונסא רחמנא פטריה מעונש אבל לא אמרי' אונסא רחמנא חייביה לשכר, ואם לדין יש תשובה אך מדת הרחמים נשנית כאן) אולם הלא חזי' דבעבירה בפועל באונס. וכן במחשבה רעה אם דנאנס ולא עשאה מ"מ לא נענש הרי דגם בד"ש לא אמרינן אונסא רחמנא חייביה לעונש אך לטוב הוא לפנים משה"ד בחסד א' כרחמי האב על הבן, ומקרא נדרש לאחריו דנאמר בתר ולחושבי שמו והיו לי אמר ה' צבאות וגו' וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו להורות בא כי המעלה כאלו עשה ולחושבי שמו הוא רק מסבת מדת החמלה והחנינה כרחמי האב על הבן לישראל שנקראו בנים למקום. אמנם בדין קיי"ל דאונסא רחמנא חייביה לא אמרי' כהכרעת הש"ך וגם הטו"ז ביו"ד סי' רל"ו ס"ק י"ג הכריע כן להלכה אך דיצא לחלק בין אם התנאי הוא עיקר בדבר או אינו דבר עיקר כ"כ אשר בזה חולק עליו בנה"כ שם. יעיש באריכות, ועתה בנידון דידן שהוא תנאי עיקר שביניכם אך בהיות יחד שניכם אז נעשה הקבלה עליכם שלא ישחוט אחד אם לא ינתן פרס הקצוב לשניכם. אמנם כשאחד יצא מהעיר יהיה מאיזהו סבה שיהיה גם מסבת אונסא דלא שכיח (יעיין שער המשפט בחו"מ סי', כ"א סק"א שכ' דמוקצה מן הדעת לחלק בין אונם דשכיח קצת לאונס דל"ש כלל כיון שהתחייב א"ע על תנאי והביא סעד לזה מירושלמי פ' מי שאחזו ה' ו' יע"ש ויעיון בשי"ק בירושלמי שם בד"ה אשכחית אר"י מש"כ בזה. ומה שפקפק ע"ז השעה"מ מדינא דנדונות חתנים בס"ס קי"ח בנהרג הבן או הבת מלבד מש"כ בזה שעה"מ שם. יעיון עוד בהג"ה מחכ"צ ז"ל בטו"ז חו"מ סי' ס' דדינא דר"ת ז"ל חידוש הוא בנדוניא והבו דלא לוסף עלה יע"ש ובתומים סק"ט, ויש לחלק עוד. אך עתי בל אתי כעת להאריך ולדינא גם בשעה"מ ביאר שם דאונסא רחמנא חייביה לא אמרי' גם באונסא דל"ש) מכל זאת פקע הקבלה ואונסא דחבריה לא חייביה רחמנא עי"ז כיון שאין לך אומדן דמוכח גדול מזה כי אדעתא דהכי לא היו הקבלה וכיון שנתפרדה החבילה אין כאן לא נדר ולא שבועה וכפסק הש"ע כתשו' הרא"ש ז"ל.
חדא ועוד אשר גם בהיותו שמה עבר הוא בראשונה לשחוט אם כי פחתו הקאמיטייט ולא נתנו לכ"ת אך עשרה פ"ר במקום 13:50 לשבוע ובטענתו מה נאכל לא השגיח השו"ב השני על הקבלה שביניכם (יעיון נודע ביהודא מהד"ק חיו"ד סי' ס"ח בכגון דא הנוגע לשבועה וחרם דיני שמים מותר להשיב לאחד מן הצדדים) אשר גם זה הלכה פסוקה היא ביו"ד סי' רל"ו סעי' ו' דשנים שנשבעו לעשות דבר אחד ועבר אחד מהם על השבועה השני פטור וא"צ התרה ובטו"ז ונה"כ הראו המקור, כי הגה"מ למד זה מסוטה י' משמשון עם פלשתים ורי"ו ז"ל בשם המפרשים מדוד המלך עם ארמיים. ובהגהות מהרל"ח ז"ל על הד"מ נתן טעם למה לא הביאו המפרשים הסעד מסוטה (יען כי אגדה שבתלמוד בבלי לו מעלה יתירה להלכה מדחז"ל במדרש ויעיון באה"ע סי' קי"ט בבה"ט סק"ו ופ"ת שם סק"ה דדינא דלא אתפריש בש"ס למדין גם מאגדות ומדרשות וגם מכאן יש סעד לזה) יע"ש, יעיון בילקוט שמואל סי' קמ"ז וב"ר פ' ע"ד ויעיון פירש"י ז"ל בשמו ב' ה' ובתוס' שאנץ בסוטה שם, ובהגהות הר"צ חיות ז"ל שם העיר כי ממכילתא ריש בשלח וב"ר פ' פ"ד כ' דבימי שמשון כבר כלה השבועה לאבימלך שהיו רק ל"ג דורות ושלא כסוגיא דסוטה ואולי מטעם זה הביאו המפרשים הראיה מדוד המלך שהיא קיימת בלא שום חולק. יהיה איך שיהיה מקור מקומו אמנם הדין דין אמת בלא שום חולק אך הרמ"א ז"ל יצא לחלק ולאמור דכ"ז לא מיירי לא בשנים שנשבעו זל"ז אבל שנים שנשבעו יחד לעשות דבר כגון שלא לדבר עם פלוני ועבר אחד מהם השני חייב לקיים שבועתו אשר לענ"ד בזה כ"ע מודי אם כי רבינו הש"ך ז"ל בס"ק י"ז כ' ומזה משמע דלא כתשו' מבי"ט ח"ב סי' רס"ז בעשרה שנשבעו שלא להסכים ושלא לחתום על איזהו דבר ומת אחד מהם נפטרו כולם יע"ש לולי דברי רבינו הש"ך ז"ל מאור עיני הגולה הייתי אומר בעניי כי אין כאן פלוגתא ומוכרח אני להאריך קצת ולהעתיק לשון התשובה. דז"ל. שם:
ששאלת על ענין עשרה שנשבעו שלא להסכים ושלא לחתום בשום הסכמה מהקהלות כו' ומת אחד מהם אם השבועה קיימת או לאו. תשו'. רי"ו כו' בשם המפרשים כ' ששנים שנשבעו כו' וראיה מדוד כו' וכמש"כ הרא"ש ז"ל על שבועות כו' לעלות לא"י שכ' שאם ישאר הר"ח או בדין או שלא בדין אין עליך נדר כו' נ' דבנ"ד נמי שנפטר אחד מהם האחרים יהיו פטורין כיון שהאחד איננו בין באונס (הרי מבואר גם בתשו' מבי"ט ז"ל דאין חילוק בין אונס לרצון וכמש"כ לעיל) ובין ברצון. אלא שיש לדקדק בנידון זה שהיה נראה דהוי כמו הסכמות צבור שמסכימים כולם על דבר אחד ונפטרים קצתם והולכים קצתם וההסכמה במקומה עומדת. והטעם הוא כו' ונ"ל דל"ד להסכמות הצבור שפרנסי הקהל המצויין בכל זמן כפי מה שנהגו כמש"כ למעלה. אבל בנ"ד שעשרה בני אדם שנשבעו שלא להסכים ושלא לחתום כו' כיון שנפטר אחד מהם נתבטלה השבועה שכולם נשבעו יחד כ"א לדעת חבירו ולא יגמרו שום דבר אלא בהסכמת רובם אחר המו"מ במעמד אחד וכיון שנפטר אחד לא יהיה המו"מ שלם ואינם במעמד אחד. ואולי היה זה אומר איזהו טעם במעמד שהיה נכשר בעיני הכל וכ"כ הרא"ש ז"ל כו' על הקהל שבררו בירורין לתקן תקנות כו' כי מתחלה תלו הדבר בדעת כולם שיהיו מוסכם בדעת אחד כו' שאם מת אחד מהם נתפרדה החבילה כו' ועדיף. נ"ד מההיא דהשיב הרא"ש ז"ל שאלו לא נתבררו עפ"י הקהל אלא הם ביררו א"ע שלא לחתום ושלא להסכים אלא מדעת רובם אחר המו"מ ביניהם במעמד והיינו מעמד כולם ונפקד מהם איש וע"כ נפטרו כולם עכ"ל הרי מבואר טעם הוראת המבי"ט ז"ל יען כי שבועת העשרה היה בעניני הסכמה מקהלו' בהכרעת הדעת אשר לזה צריכין רוב מתוך כל וכמש"כ בשם הרא"ש ז"ל יע"ש ובברכי יוסף בחו"מ שם ובבה"ט בחו"מ רל"א ס"ק כ"ז ופ"ת שם סק"ו והג"פ בכלל א' האריך בזה יע"ש כי בירור אמיתת הדעת לא יוכל לבוא אך מתוך הוויכוח של הניגוד יעיון תוס' רי"ד ז"ל עירובין י"ג הטעם באמרם ז"ל שנקבע ה' כב"ה יען שהיו שונים דבריהן ודברי ב"ש וכיון שדקדקו ונתנו בטענות וסברות הניגוד הביאם לכוון אמיתת ההלכה יע"ש ובהגהות הגאון הרי"ש ז"ל בהא דכולו חייב זכאי בשם הרמב"ם ז״ל כעין זה והוא שאחז"ל בב"ק צ"ב ועזר מצריו תהי' לאסיקא שמעתתא אליבא דהלכתא כי עזר זה בא מסבת צריו אשר מתווכח עמהם וע"י הווכוח בא יבוא לנקודת האמת והוויכוח הוא שיהיו פנים אל פנים ופה אל פה אשר אז מתברר האמת ביתר שאת וכמש"כ הג"פ שם יע"ש באריכות. וא"כ כל העשרה צריכין זה לזה לשמוע דעת כולם במעמד אחד וכאשר ביאר בעצמו המבי"ט באמרו שכולם נשבעו יחד כ"א לדעת חבירו ולא יגמרו שום דבר אלא בהסכמת רובם אחר המו"מ במעמד אחד וכיון שנפטר אחד מהם לא יהיה המו"מ שלם ואינם במעמד אחד ואולי היה זה אומר איזהו טעם במעמדם שהיה נכשר בעיני הכל. אשר זה דמי לנדרו לילך יחד לא"י אשר קשה לאחד לילך ואם אחד עובר אז גם השני פטור וכן בנידון המבי"ט שהיתה הקבלה לדעת כולם כאחד דהוי כתלוין וצריכין זל"ז אשר גם הרמ"א ז"ל יסכים לפסק זה וכן המבי"ט יודה לפסק הרמ"א בשם הרמ"פ וריב"ש ז"ל בנשבעו לעשות דבר אחד כגון שלא לדבר עם פלוני אשר בזה אינם תלוין וצריכין זה לזה מאומה דאם עבר אחד מ"מ השני שבועתו דחייב לקיים ואלו ואלו דברי א' חיים.