באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר
חלק יורה דעה · סימן לו
כבוד חמי התורני חכם וירא הא' כו' מו״ה אברהם חיים נ"י.
הן פתח בחכמה בשערי הדקדוק לדייק בש"ס ע"ז כ"ח באמרו, וז"ל:
על איבעיא דר"א אם ככי ושני כמכה של חלל רצה אביי לפשוט מר"י מעובדא דמטרנותא הלא כפי הצעת הג"מ היה כוונת ר"י לחקור ולדעת הרפואה למען ידרוש בפירקא וע"כ הוכרח לאמור לה שבשבת לא יוכל לבוא אם יצטרך למען תאמר לו אבל מנא ידע אביי שאם היה חושש בשבת היה עושה ע"כ כוון בזה לחכמת שלמה הוא הגאון מהרש"ק ז"ל בספרו עבודת עבודה בחיי לע"ז שם ותורף ישובו הוא על יסוד דברי מהרי"ו ז"ל המובא בד"מ סימן רל"ב דגם אם הודיע לעכו"ם מיד שיצא מאונסו שהיה לו תנאי בלבו גם בכה"ג אסור אשר הסתירה מבוארת לזה מסוגיא זו ודיומא פ"ד ולזאת יצאו הד"מ לחלק דהכל לפי צורך הענין וכמבואר שם בהג"ה סעיף י"ג ולא הותר רק באונס גדול ומזה מוכח דצפידנא כמכה של חלל כי אך מפני הסכנה הותר לר"י להטעותה בהשבועה אולם ביש חילול השם גם פקוח נפש לא מהני כיון דבקדושת השם יהרג ואל יעבור ממילא בחה״ש אסור לו לחלל השם מפני הסכנה ולזאת הוכרח הש"ס לשנויי דחה״ש לא הוי יען דהודיע לה מקודם פכת"ד יע"ש באריכות בפלפולו הנעים. אמנם למש"כ הש״ך שם בס"ק ל״ז לחלק דשאני הכא כיון שהלשון בעצמו יש לפרש כן ל"א דישראל לא מגלינא הא לעמו ישראל מגלינא (והכ"ת ביומא שם העמיס (כן בכוונת לשון רש"י ז״ל יע"ש) ופשיטא דהותר גם באין סכנה, אין מקום לישוב זה. גם במה שחידש המהרש"ק ז"ל דגם בפני פ"נ עומד חה"ש בכגון דא יש סתירה לזה מדברי המהרש"ל ז"ל בהגוזל בתרא סימן י"ח הובא בש"ך שם ס"ק ל"ה דאם הוציא התנאי בשפתיו בלחש שרי דנהי דאיכא ג"כ חה"ש לא מחמירינן כולי האי מאחר דיש לו אונס גדול ומוכרח לכך יע"ש ביש"ש באריכות וק"ו הכא דבלשון השבועה בא גם הביטול ועדיפא עוד מהוציא התנאי בשפתיו וכמובן גם יש לדק בזה מהא דאמרי' בסנהדרין ע"ד ואיפסקא בטוש"ע יו"ד סימן קנ"ז דלבר מהני תלתא גם בלהעביר דת אך בפרהסיא שהוא בפני עשרה מישראל יהרוג ואל יעבור וכאן החה"ש לא היה רק בפני המטרנותא. וכן מה שסיים המהרש"ק ז"ל שם וז"ל:
ולטובת אחרים אם לא היה להם סכנה לא היה רשאי לעשות כן דאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ע"כ הלא מצוה דרבים שאני וכמש"כ התוס' בשבת ג' מהא דאמרי' בברכות מ"ז דאם שחרר עבדו יע"ש ובתוס' פסחים פ"ח וגיטין מ"א וכמה דוכתי ובמג"א סימן ש"ו ס"ק כ"ט ואולי יש להעמיס זה בהא דלמחר נפיק דרשה בפירקא לרבים להורות כי עבור תקנת הרבים סמך עצמו להטעותה בלשון השבועה וגם באמת אין זה אך זכות אחרים כי לגלות רפואה לרבים בחולי השכיח גם לזכות עצמו יחשב ופשוט.
אגב ראיתי עוד שם שכ' וז"ל:
ק' לי להסוברים ביו"ד סימן קנ"ה דבשכר מותר מהו פריך לימא דר"י בשכר הוי ולכך מותר וזה ראיה גדולה להסוברים דאסור אף בשכר וצ"ע ע"כ (יעיון ש"ך שם ביו"ד שהאריך והעלה כדעת הסוברים דבשכר מותר) וכן הקשה דלמא היה כוונת ר"י שיעשנו ע"י עכו"ם דהא בשבת לכל חולה שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה יע"ש ולענ"ד נראה בפשיטות כאשר מצינו בכמה סוגיות בש"ס דהוה קים להו להבני ישיבה היכי הוה עובדא וכן הכא הוי קים להו דר"י בחנם עביד. וגם ר"י עביד בעצמו וכאשר יגיד עליו רעו הסוגיא דיומא פ"ד (יעיון ירושלמי פ"ג דר"ה הובא בתוס' כריתות י"ד ע"א ד"ה אלא דרפרם) דמבואר דר"י כי חש בצפידנא עביד הכי בשבתא ואיתסי דעביד הכי מורה באצבע כי הוא בעצמו ולא ע"י שליח. וכן נראה בישוב דיוקו דרש"י ז"ל לדרכו בקודש לפרש בפשיטות דהוכחת הש"ס הוא דכמכה של חלל דמיא הוא מדבעי לאסויי בשבתא כי בראשית כשאמר ר"י לה למחר מאי היה השאלה בפשיטות למעשה, וכאשר באמת עביד הכי גם בשבתא כמבואר ביומא שם וכאשר אמרה ליה לא צריכת שאל עוד הפעם אי צריכנא מאי כדרך שאלה להרופאים אולי אצטרך מה אעשה ואז עדיין לא ידע אם הוא בבל יאמר לאחרים וכל השאלה היה בתמימות למעשה ושפיר פשיט אביי אך כשאמרה ליה אשתבע לי דלא מגלית אז הוכרח למען טובת העולם להטעותה בלשון צדיק ככסף נבחר כי אך ל"א דישראל לא מגלינא אבל לעמיה ישר' מגלינא וכ"ז לענ"ד פשוט וברור. חתנו המכבדו ומוקירו:
חיים מרדכי.