אור ברסלב
באר חיים מרדכי חלק א חלק יורה דעה › סימן לג

באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר

חלק יורה דעה · סימן לג

סימן לב

להחריף ושנון כו' מר נחום שעכטער נ"י בפאלטשען.

מכתבך קבלתי, ובראשית באת לפלפל בפסקי הרמב"ם ז"ל דבפ"ז מה' עכו"ם התיר בטבעות בנפילת שנים ובפרט"ו מה' תרומות בתערובות חביות סתומות התיר גם בנפילת אחד ואולי בתאנה של תרומה פסק כרבה בזבחים ע"ד דבנפילת אחד לא הותר התערובות ותוכן דבריך לחלק בין איסורי אכילה לאיסורי הנאה וכעין סברת הש"ך יו"ד בסי' ק"י ס"ק נ"ב בשם הר"מ אשכנזי ז"ל וגרם ההבדל בין חביות לתאנה הוא דבחביות הוי הפסד גדול משא"כ בתאנה דלהפסד מיעוט יחשב לזאת לא חשש הרמב"ם ז"ל להחמיר עכת"ד. ואם כי לכאורה יש עוד מקום חיזוק לדבריך ממש"כ הרמב"ם ז"ל בה' תרומות שם ״משא"כ בתאנה״ שנפלה למאה ונפלה אחת מהם לים הגדול אלא צריך להפריש אחת הרי דלא אזיל. בפירוש הסוגיא כשיטת השטה מקובצת שם בזבחים ס"ק ז' שפירש"י פלוגתתם בתערובות תאנים דנתערב בפחות ממאה כי במאה הלא תאנים מהדברים שעולים באחד ומאה יע"ש אבל הרמב"ם ז"ל מפרש כפשטות הסוגיא דרכה ור"י דקבעו פלוגתתם על מימרא דר"ל בתערובות חביות כמו דר"ל אמר להדיא דנתערב במאה בתערובות כגון דא פליגו המה ופלגתתם לפ"ז הוא רק אם צריכין להפריש תאנה אחת לצאת ידי נתינה לכהן מפני גזל השבט כדין כל העולין באחד ומאה וכמבואר שם בפי"ג מה' תרומות דר"י ס"ל דאמרי' דקל תרומה נפלה וא"צ להפריש גם אחת לכהן ולרבה לא הותר התערובות רק מכח ביטול ולזאת צריכין להפריש אחת לכהן וזה שפסק הרמב"ם ז"ל בתאנה שנפלה למאה דצריך להפריש אחת (ובתערובות פחות ממאה דצריכין לדון על כל התערובות כמו בחביות וטבעות לא ביאר הרמב"ם ז"ל הדין להדיא אך הוא דבר הלמד מענינו וכמובן להמבין וצע"ק בזה) לצאת ידי נתינה לכהן וכרבה. ובמה יחשב תאנה אחת נגד מאה חביות סתומות הלא גם להפסד כל דהו לא יחשב ושפיר יש מקום לאמור דלכך פסק הרמב"ם ז"ל בהא לחומרא כרבה. והרבה סברות יש לאמור ולחלק בין כל התערובות להפרשת תאנה אחת אבל לא רציתי להאריך יען דממש"כ הרמב"ם ז"ל משא"כ בתאנה כו' מבואר דגם בתערובות תאנים דומיא דחביות דאסור כל התערובות דהיינו לפחות ממאה לא מהני נפילת אחת מהם לים הגדול וגם לכל פלפולך אם כי יפה הוא בדרך הפלפול אבל אין האמת סובלתו לאמור כי הפסד גדול והפסד מיעוט המה יצאו לחלק בין חביות לתאנה ולהעמיס זאת בטעם פסק הרמב"ם ז"ל במקום שמבואר בסוגיא וגם הרמב"ם ז"ל בעצמו שם ביאר ההבדל שבין תאנה לחביות לפי שהחביות נפילתה ניכרת ותאנה וכיוצא בה, אין נפילתה ניכרת, הרי מפורש יוצא מפי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל ההבדל שבין תאנה לחביות אי לזאת כלך לך מדרך זה ובישוב פסקי רבינו הרמב"ם ז"ל נקבל האמת מפי רבינו הכ"מ בפ"ז מה' עכו"ם שם ומה שטען על זה החוות דעת בסי' ק"י ס"ק י"א ותמה דא"כ היה ליה להרמב"ם ז"ל לבאר בה' תרומות דשני תאנים מהני כמ"ש בטבעות לק"מ כי גלוי וידוע לכל באי שערי הרמב"ם ז"ל את דרכו בקודש להביא בחבורו אך המבואר בש"ס ולזאת בנפילת טבעת של עכו"ם אשר אמרה ר"נ להתירא בפירוש בזבחים שם הביאה בפ"ז מה' עכו"ם וגבי תאנה דאמר רבה לאיסורא פסקה בה' תרומות אבל היתרא דנפילת שני תאנים הוא רק דבר הלמד מק"ו מטבעות דאם גבי עכו"ם החמורה שרי ק״ו בתאנים של תרומה וכיון שאינו מבואר לזאת גם הרמב"ם ז"ל לא כתב בביאור ומה שטען עוד החוו"ד ועוד דבש"ס מצריך בין טבעת לחביות ולפי דעת הכ"מ חלוקין הן דבטבעת בעי' שנים ובחביות סגי באחד לא זכיתי להבין דהכ"מ שם בעצמו עמד בזה וישבו ומה שתי' החוו"ד יען דבתרומה חמור מעכו"ם דיל"מ וכדעביד צריכותא בש"ס שם הלא דברי הכ"מ שם סובבים למה שביאר בשיטת הרמב"ם ז"ל דלכך בעי' שנים בטבעת ולא סגי באחד כחביות מפני חומרא דעכו"ם דחמור מתרומה וא"כ א"א לומר דלכך החמיר הרמב"ם ז"ל בתאנה מפני חומר' דתדומ' דיל"מ יע"ש היטב כי קצרתי ותראה שדברי רבינו הכ"מ ז"ל ברורים וגם הרדב"ז ז"ל שם (ברמב"ם ז"ל דפוסי ווילנא) וז"ל. תירץ כתירוצי הכ"מ יע"ש.

ואגב ראיתי ברדב"ז ז"ל שם שתי' עוד א"נ והוא הנכון דהכא נמי צריך להפריש אחת לצאת ידי נתינה וסגי בהכי עכ"ל אשר כוונתו לתרץ דלכך בחביות סגי בנפילת אחד יען דצריך להפריש עוד אחת לתן לכהן וינטל מהתערובות שתים ולא זכיתי להבין כי זה לא נאמר רק בהותר מכח ביטול אז מפני גזל השבט מחיוב לצאת ידי נתינה לכהן בדבר שמקפידין הכהנים אבל בתערובות חביות סתומות דמפני חשיבתן לא בטלי אך הותר מכח הנפילה דאמרינין אותו של תרומה נפל לים א"צ לתת לכהן מאומה ולזאת לא כתב הרמב"ם ז"ל דין דהפרשת אחת אך גבי תאנה דהנפילה שם לים אינו מועיל לרבה, אבל גבי חביות לדעתי העני' פשוט דא"צ לתן לכהן מאומה ודברי הקדושי' של רבינו הרדב"ז ז"ל לא זכיתי להבין וצ"ע לי כעת לפום רהיטא.

ומה שדקדקת עמ"ש הדג"מ בסי' ק"ט לפקפק בציור הש"ך שם בסק"ח דמשכחת מבא"מ ביבש ואינו ניכר כגון ששחט כמה מיני עופות ושחט אחד מהם שלא כהוגן וא"נ וע"ז פקפק הדגול מרבבה דלב"ח ושאר אחרונים בפירוש דברי הטור בסי' ק"י מקרי זה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ולא בטיל ודקדקת דהלא במחוסר מעשה גדול לא הוי חהר"ל וגם דבר שבמנין וא"כ לא הוי קבוע עכ"ד לק"מ כי קוטב דברי הש"ך הלא סובבים למה שכתב הטור דמשכחת בכגון שנפרך לחתיכות דקות ועל זה כתב הש"ך דמשכחת נמי כגון כו' והטור בשם הרא"ש ז"ל בסי' ק"א חולק ע"ז וס"ל דגם במחוסר מעשה גדול מ"מ הוי חהר"ל ושפיר כ' הדג"מ דלטור לשי' הב"ח הוי קבוע וא"א להטור לצייר כציור הש"ך וציור הש"ך א"ש לדידן דלא קיי"ל כהטור והש"ך והדג"מ שניהם צדקו בדבריהם.

ומה שהקשית עמש"כ הב"ש באה"ע סי' י"ז ס"ק ע"ד דרושם עדיף משומא יען כי אינו עשוי להשתנות ואינו מצוי בב"ג דהלא בב"מ כ"ז ויבמות ק"כ מסיק הש"ס דכ"ע שומא אינה מצויה בב"ג ודכ"ע שומא אינה עשיה להשתנות וכעין זה הקשה הקרבן נתנאל שם ביבמות בס"ק ט' עכת"ד. שום עינך בסוגיא שם ותראה כי זה לא נאמר רק לא"ד דסימנים דרבנן אבל לא"ד דסימנים דאורייתא אמרי' דשומא עשויה להשתנות ונודע דאנן חיישינין לחומרת שתי הלשונות ואין מקום לדקדוקך וגם קושית הק"נ מיושב בזה כמבואר להמעיין בסוגיא ועיין בט"ז שם ס"ק כ"ט וב"ש ס"ק ע' ובהגהות רע"א ז"ל ס"ק כ"ט ותראה כי זה פשוט וברור.

ומה שעמדת עמש"כ בשער המלך בפ"ח מה' לולב דמצוה הבאה בעבירה לא הוי רק היכא דבשעת עשיית המצוה עושה העבירה דא"כ איך יפרנס מה דאמרי' בברכות מ"ז דר"א שחרר עבדו להשלימו לעשרה וקפריך הש"ס מהב"ע היא הלא לא הוי באותו זמן כי העשה דלב"ת עובר מקודם והמצוה דצירוף עשרה אח"כ עכ"ד השעה"מ אינו תי' אך כפי שראיתי דבריו באחרונים פשוט דהשעה"מ לא אמר רק לענין דעבד דלכך אם מיעטן כשר כדאמרינן בסוכה ל״ג יען דבשעת עשיית המצוה אין כאן עבירה כלל אבל לכתחלה אדרבה איפכא מסתברא דהיכא דלא הוי בעידנא פשיטא דאסור היכא דהוי מהב"ע כמו התם דלכתחלה אין למעטן ביו"ט ושפיר קפריך הש"ס על ר"א היכא עביד הכי לכתחלה וזה פשוט. והנלע"ד כתבתי

חיים מרדכי.

תוכן העניינים

באר חיים מרדכי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה