באר חיים מרדכי חלק א· רבי חיים מרדכי רולר
חלק יורה דעה · סימן לב
ובדבר מה שדקדקת אחי יקירי במש"כ בספרי חידושי בן יאיר בחולין צ"ח ע"ב בד"ה לא נצרכה דלמש"כ הפמ"ג בסי' צ"ח בש"ד ס"ק ח' בטעמא דיש"ש דאוסר בנשפך וח"ס אם יש ס' בנתערב במוא"מ ביחד דחיישי' לשמא לא פלטה הכשרה כמו הנבלה וליכא גם רובא דהיתרא ממנו נגד פליטת האיסור וכ' שם דלפ"ז אם יש להסתפק דהיה ס' בא"מ בלבד גם לרש"ל ז"ל מותר גם הא"מ דאיכא ס"ס שמא היה ס' בא"מ בלחוד ואת"ל שלא הי' ס' שמא לא פלטה הנבלה יותר מהכשרה ואיכא רובא דהיתרא ממינו ומותר מה"ת והוי ס"ס בדאורייתא וס' אחד בדרבנן דמהני כמבואר בכללי ס"ס עכת"ד שם וע"ז דקדקת דהלא האי ס"ס איכא גם אם מסופקין אם היה ששים במינו וא"מ ביחד. יפה שאלת וכדבריך ראיתי כעת בשו"ת ברכת יוסף בחיו"ד סי' כ"ח בהג"ה שכ' וז"ל:
גם מה שהקשה שם בצ"ח כו' שמא לא פלטה החתיכה של מינו כו' לק"מ כי לענין איסור דאורייתא יש ס"ס כו' ולענין איסור דרבנן די ס' אחד שמא היה ששים עכ"ל יע"ש ונלענ"ד דיש ליישב דברי רבינו הפמ"ג (ולא לשיטתו בטעמא דרש"ל ז"ל יען דאנן קיי"ל דבעי' ס"ס שקולין כמבואר בש"ך בכללי ס"ס אות ל"ג ובכאן אם דהספק דשמא היו ששים הוא ס' השקול אבל בספק השני דעכ"פ מה"ת שרי. כי איכא רובא ממינו יש כעין ס"ס לאיסורא שמא לא פלטה הכשרה כמו הנבלה וליכא כלל רובא דהתירא ואת"ל שפלטה עד שיהיה רוב ממינו דהיתר שמא פגע תחלה האיסור בא"מ ונתן בו טעם בטרם שנתבטל ומיד נאסר הא"מ וכמש"כ שם בצבי לצדיק ביו"ד שם על הגליון יע"ש ואם כי חענ"נ בשאר איסורים אינו מא דרבנן אבל אפשר לסוחטו מה"ת נם בשאר איסורים וא"מ אסור מדאורייתא כשקבל טעם מקודם כמבואר שם בחוו"ד בביאורים סק"ד (אבל אין כן דעת הפמ"ג במ"ז סק"ה יע"ש וזה שכ' ולא לשיטתו) יע"ש ולזאת כיון דאיכא בהאי ספק שנו צדדים לאסור דגם מאיסורא דאורייתא לא נפיק לא הוי ס"ס השקולין ושפיר יש מקום לטעם הפמ"ג בשיטת המהרש"ל ז"ל אולם היכא דאיכא לספוקי בהיה ששים בא"מ בלחוד אשר בהאי ס' דששים איכא כעין ס"ס להיתר שמא היה ס' בא"מ כלבד ושמא היה ס' בא"מ ומינו ביחד. ואם דהוי כעין ס"ס משם אחד הלא נודע דעכ"פ לשכיח להתירא יחשב יעיון פמ"ג בכללי ס"ס אות י"א בשם הרא"ה ז"ל דס"ס מש"א עכ"פ מדאורייתא הוי ס"ס והוא ז"ל הניח בצ"ע לדינא יע"ש) ולזאת אם כי הספק השני דרוב ממינו שכיח יותר לאיסור מטעם דשמא לא פלטה הכשרה כמו הנבלה זיעיון חוו"ד שם שדחה זה ועכ"פ לס"ס ממש דאיסורא לא יחשב אך לשכיח לאיסורא) ושמא פגע בא"מ תחלה לעומת זה הספק דששים שכיח יותר להיתר וכנ"ל ובצירוף שניהם הוי ס"ס מעליא ויעיון בשו"ת רח"כ ז"ל חיו"ד סימן י"ט בסופו כעין ס"ס זה ובחי' לחולין נ"ג בד"ה ועתה) ושפיר י"ל (ולמעט בפלוגתא עדיף) דבזה גם המהרש"ל ז"ל יודה דשרי וכשיטת רוב הפוסקים כנלע"ד בזה כעת לפום רהיטא, ובעיקר דחיית הברכת יוסף לדברי הפמ"ג. הלא כפמ"ג מבואר בש"ע שם במש"כ ונודע שהיה רוב היתר ממינו דדווקא בברור לנו שהיה רוב ממינו שרי משא"כ באינו ברור דאסור מכח ספיקא דאורייתא כמבואר בב"י ופרישה וטז ז"ל יע"ש הרי דאין מתירין מכח ס"ס במסופק לנו ברובא ג"כ וא"כ דברי רבינו הפמ"ג ז"ל שרירין וקיימין וכדאמרן. והנלע"ד כתבתי.
חיים מרדכי.